עונג צרוף. אם הייתי צריכה לתאר את ספרה של פרנסס הרדינג בשתי מילים, אלה המילים שהייתי משתמשת בהן. הספר הזה מחזיר את חדוות הקריאה לכל מי שנואש מכתיבה מסורבלת ומתחכמת שלא לצורך, ומוכיח שאפשר לדבר על נושאים מורכבים ומעמיקים ולהציג עלילות חובקות-עולם במילים פשוטות וישירות. אין בכך כדי לרמוז שהספר פשטני או ילדותי – ההפך הוא הנכון. עד לרגע זה, לא לגמרי ברור לי מדוע הוא מקוטלג כספר לבני נוער (YA). אמנם הגיבורה הראשית היא נערה צעירה, אבל הקוראים המבוגרים יוכלו להזדהות אִתה וליהנות מהספר לא פחות מהצעירים – ואולי אפילו יותר, הודות לרבדים העשירים של תוכן ומשמעות שהסופרת יצקה לתוך העלילה.

פיית', גיבורת הספר, היא נערה בת 14 שחיה באנגליה הוויקטוריאנית, שעולמה מתהפך עליה. אביה, הכומר וחוקר הטבע הנודע, נאלץ לעקור עם כל משפחתו לאי הנידח וויין בעקבות שערורייה, ופיית' נאלצת להסתגל לאורח חיים זר ומוזר ולאנשים חדשים שלא כולם רוצים בטובתה ובטובת משפחתה. שורה של מאורעות מסתוריים גורמת לפיית' להפוך לבלשית, והיא מגלה את סודותיו של צמח אגדי, שהוא ככל הנראה המפתח לתעלומה: צמח פלאי שניזון משקרים. ככל שהשקרים הולכים מתפשטים, כך הצמח משגשג יותר, וכך גם פיית' הולכת ומתקרבת לגילוי האמת – האמת על אודות אביה הנערץ, משפחתה ויושבי האי כולו.

הרדינג בחרה בתקופה מרתקת במיוחד כרקע לסיפורה, הימים שבהם התפרסם הספר "מוצא המינים" של צ'רלס דארווין והכה גלים בקהילה המדעית ובקהילה הדתית כאחד. אביה של פיית', שהוא כומר ומדען, נאלץ להתמודד עם משבר האמונה הנובע מההבנה שהעולם לא נוצר לפני אלפי שנים בלבד וכי האדם לא נברא בצלם האל. אפילו שמה של הגיבורה, פיית', כלומר "אמונה", רומז לדילמה העזה שאיימה לקרוע את המרקם החברתי הדתי-שמרני של התקופה. פיית' נאלצת ללכת בזהירות בין הטיפות ולמצוא איזון בין החשיבה המדעית לחשיבה המיסטית, בין התבונה לבין הרגישות. בנוסף, בהיותה נערה צעירה ממשפחה מיוחסת, היא נאלצת להסתיר את עובדת היותה נבונה, סקרנית ופעלתנית באורח שאינו הולם נערות צעירות בתקופתה. לעתים קרובות טענו אנשי התקופה כי נשים חסרות את היכולות השכליות שמאפשרות לגברים ללמוד ולהגיע להישגים אינטלקטואליים. פיית' מתמרדת כנגד הטענה וממשיכה לחתור לפתרון התעלומה בנחישות ובתושייה.

אולי הדבר הטוב ביותר בכתיבה של הרדינג הוא העובדה שהיא לא מתעקשת להיות דידקטית בכל מחיר, ומאפשרת המון חומר למחשבה. היא לא מנסה לטעון בגנות הדת או החשיבה המיסטית, בדיוק כפי שהיא לא מנסה לחתור תחת החשיבה המדעית. היא מציגה את שתי צורות החשיבה ומראה כיצד הן יכולות, למרות הכול, לדור בכפיפה אחת. ברובד המגדרי, היא לא יוצאת חוצץ נגד גילויי הרגשנות המוגזמים שנשים מאמצות כדי להגן על עצמן בעולם גברי (גישה שמאפיינת בסיפור את אמה של פיית'), ובמקביל לא מגנה באופן חד משמעי את הקור, הריחוק וההתנשאות שמפגינות הדמויות הגבריות. היא מציגה את הדברים כפשוטם, מדגימה את הסיבות ההיסטוריות והתרבותיות למוסכמות שהיו נהוגות באותה תקופה, ומעודדת את הקוראים והקוראות לחשוב עליהם ולהגיע למסקנה בכוחות עצמה או עצמו. ניכר שהרדינג ערכה תחקיר מקיף לגבי התקופה וספציפית לגבי התחום של חקר הטבע והכלים שעמדו לרשות המדענים דאז. הדבר מאפשר לה לבנות תפאורה עשירה, מרתקת ומעוררת מחשבה ולמקם בה דמויות אמינות ולא גנריות, שיישארו עם הקוראים גם זמן רב לאחר סיום הקריאה.

עץ השקרים
פרנסס הרדינג
תרגום: יעל אכמון
הוצאת עוץ, 2017
416 עמודים