 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
יש עתיד?
מאמרים / גיא חסון
07/06/05
תגובות: 72
האח שסרב לגדול
מאמרים / רמי שלהבת
22/05/05
תגובות: 14
מפלט מהאח הגדול
מאמרים / גורדון ון גלדר
22/05/05
תגובות: 0
שבירת המונופול
מאמרים / גיא חסון
19/04/05
תגובות: 56
והרי התחזית
מאמרים / אהרון האופטמן
15/01/05
תגובות: 0
העתיד על פי אנביק
מאמרים / אהרון האופטמן
11/10/04
תגובות: 0
ראשו של נסיך החלומות
מאמרים / דותן דימט
07/07/04
תגובות: 8
קריאת העורב - יוני
מאמרים / אסף אשרי
29/06/04
תגובות: 78
הרוח בערבי המכונה
מאמרים / רז גרינברג
24/06/04
תגובות: 8
קריאת העורב - אפריל
מאמרים / אסף אשרי
30/04/04
תגובות: 31
מה תפקיד הכלב, ומה הקשר למטוסי העתיד
מאמרים / אהרון האופטמן
10/04/04
תגובות: 0
קריאת העורב - מרץ
מאמרים / אסף אשרי
29/03/04
תגובות: 14
פרדוקסים של מסע בזמן
מאמרים / מריוס כהן
23/03/04
תגובות: 68
קריאת העורב - פברואר
מאמרים / אסף אשרי
29/02/04
תגובות: 62
הגדר: מד''ב
מאמרים / אריק אפק
15/02/04
תגובות: 95
קריאת העורב - ינואר
מאמרים / אסף אשרי
29/01/04
תגובות: 46
''סתם, כי בא לי לטלפרט''
מאמרים / אהרון האופטמן
10/01/04
תגובות: 1
קריאת העורב
מאמרים / אסף אשרי
07/01/04
תגובות: 23
מין בדידות באפס ג'י
מאמרים / אהרון האופטמן
22/10/03
תגובות: 0
איש אלף המילים
מאמרים / פבל גרשניק
05/01/03
תגובות: 29
המאה ה-20: המאה של המדע הבדיוני
מאמרים / גרגורי בנפורד
10/10/02
תגובות: 0
העתיד על פי אלוהי המאנגה
מאמרים / רז גרינברג
21/07/02
תגובות: 9
חייזרים ועלפים
מאמרים / אהרון האופטמן
20/07/02
תגובות: 1
הקלטים - מיתולוגיה פנטסטית
מאמרים / איה לידג'י
07/06/02
תגובות: 34
ההיסטוריה של העתיד
מאמרים / גל חיימוביץ'
17/05/02
תגובות: 38
הגלוי והנסתר ביצירות סטניסלב לם
מאמרים / אברהם יוסף
28/04/02
תגובות: 0
להתיר את גוליבר
מאמרים / ג'ון גראנט
24/03/02
תגובות: 82
שריונו הנוצץ של אביר העתיד
מאמרים / רז גרינברג
10/02/02
תגובות: 47
15 אלף תאי מוח על שבב אלקטרוני
מאמרים / אהרון האופטמן
24/12/01
תגובות: 20
לם הארוטי
מאמרים / אברהם יוסף
27/11/01
תגובות: 9
|
 |
קריאת העורב - דבר הכותב
מאמרים / אסף אשרי
יום ראשון, 12/06/2005, שעה 10:00
קריאת העורב אל כותבי המד''ב והפנטסיה בעברית, או: למה כותב שורות אלה חושב שהגיע הזמן להפסיק לתרץ תירוצים ולהתחיל לכתוב!
|
|
קראתי בקפידה את מאמרו של גיא חסון ''יש עתיד''. בסיום הקריאה עלתה בי תחושת פליאה – הסכמתי עם טענותיו לגבי אופנות חולפות וקלאסיקונים כמקורות להשפעה והרלוונטיות התמידית של סיפור אנושי טוב, אבל אז הגעתי אל שורה שרימזה כי חשיבות תשתית הכותב מצטמצמת לכדי שני דברים: הוצאות לאור וטעם הקהל. התפלאתי. על שורה זו, למרות הקטנתה במשפט שלאחריה, ועל פתרונות לשאלות אחרות שהועלו במאמר, אנחנו חלוקים. מאד.
הנה, אם כך, הגרסה שלי, ובה יוסבר איך יוכל המדע בדיוני העברי להרים ראש, איך יוכלו הפיונים המסכנים להרים ראשם תחת מגפיהם הדורסניות של וסלי הזרם המרכזי בטירות ומגדלי השן שלהם, איך יוכלו האיכרים להפוך מקורבנות עריצות בעלי הכוח והממון לגיבורים בעלי חירות יצירתית.
איך יכול לקום סיפור מדע בדיוני או פנטסיה ישראלי אמיתי בתנאים הנוכחיים?
בדיוק באותה צורה בה כל סיפור אחר קם: מהדם, היזע והדמעות של הכותב. אם כותבים אותו אמיתי הוא יהיה אמיתי. אפילו אם הרעיון שמאחוריו בדיוני. כמו כל סיפור טוב שסופר אי פעם מאז שהועבר גילגמש לכתב יתדות.
איך יקומו קוראים לספרים ולסיפורים שאנחנו מפרסמים אם מעולם לא שמעו על הקלאסיקונים של המדע הבדיוני המתורגם? אם יתנו להם סיפור טוב, הם ישבו ויקראו אותו. אנשים לא קוראים ספרות רק בגלל ידע מוקדם על הסוגה האמורה. אמנם קל יותר ליצור אצל קוראים את הציפיה כאשר הם מכירים את הז'אנר – רוב סופרי המתח העכשוויים מסתמכים על עובדה זו – אך אין בכך כדי לומר כי אי אפשר ליצור ציפיה ולשבור אותה ולבנות אותה מחדש בלי ידע מוקדם של הקורא. לעתים זה אפילו מקל על הכותב להפתיע את קוראיו ולגרום להם לתחושת פליאה מבורכת.
במילה משובשת אחרת, מוכרת יותר בקרב קהילת המדע הבדיוני בארץ, סנסוואנדה.
לגבי אותו זרם של ''ספרות מוזרה'' אליו התייחס המאמר: הזרם הוא תוצאה של תופעה מתרחבת של היתוך סוגות באמנות, תהליך שמתרחש כל העת בעידן הפוסט מודרני בכל צורות האמנות. הפיוז'ן הגיע מהמטבח לספרות.זוהי שעת כושר מצוינת לשוליים להגיע אל המרכז ומתוך כך לקהל רחב יותר. טרפו את ההזדמנות. בתיאבון.
איך יקומו אנשים שיהיו מוכנים לקרוא מדע בדיוני אם הם חושבים שמדע בדיוני פירושו חלליות ויריות? תנו להם סיפור טוב וראו כיצד הם אוכלים מכף ידכם, ללא צורך באיומי אקדח לייזר מוצמד לרקתם. אפילו אם הסיפור הטוב מתרחש בחללית בעלת דלתות נאנחות או בבית ספר לקוסמים שגיבורו יתום צעיר ומצולק שמסרב לעשות ניתוח לייזר להסרת המשקפיים למרות ירושה מרשימה שנפלה בחלקו, הם יקראו אותו בהמוניהם.
זה עבד פעם, זה עובד עכשיו, זה יעבוד גם בעתיד.
יש סרט בייסבול מעצבן עם קווין קוסטנר שנקרא בתרגום העברי ''שדה החלומות''. האמירה המרכזית שמהדהדת ממנו אומרת: If you build it they will come.
אם תבנה את זה, הם יבואו. גם אם תכתוב את זה.
מזכיר בחור מזוקן אחד מבאזל שאמר: אם תרצו אין זו אגדה.
נחזור לחשיבות התשתית של הכותב. התשתית האמיתית, היחידה ששינתה אי פעם:
הוא. הקרביים שלו. הלב. הבפנוכו.
השאיפה ליצור סיפור טוב צריכה לנבוע מבפנים. מהשאיפה לברוא חלום אלי מציאות ודף. מהצורך האנושי לספר סיפור. לא מתוך רצון להוכיח למישהו שאתה צודק, לא מתוך מיסיונריות לסוגה שאתה מעריך, לא מתוך רצון למצוא חן בעיני מוציא לאור זה או אחר ולא מתוך השאיפה, המגוחכת למדי בארצנו, להתעשר. יש סיבה טובה אחת להכנס אל הגיהנום הספציפי הזה – ליצור סיפור שיגע באנשים ויצור אצלם תגובה רגשית. כי כשאתה אתה מצליח לעשות את זה, אתה מגיע לתחושה שספק אם אפילו נסיונותיו הכימיים של פיליפ ק. דיק יכולים להפיק. יופי, זה מתחרז.
אפרופו חרוזים, ברשימת המועמדים לפרס ספיר השנה נמצא ספרה של מאיה ערד, ''מקום אחר ועיר זרה'', שהוא רומן בחרוזים המבוסס על ''יבגני אונייגין'' של פושקין.
אני חוזר: רומן בחרוזים המבוסס על יצירת מופת רוסית שנכתבה במאה ה-19!
הספר זכה לשבחי הביקורת ולהצלחה מסחרית לא מבוטלת. הוא כתוב בחרוזים. העלמה ערד ניגשה אל הוצאת חרגול עם כתב יד ואמרה להם: ''יש לי כאן סיפור טוב.הוא כתוב בחרוזים.'' הוצאת חרגול קראה את הסיפור והסכימה עם העלמה. היא אכן כתבה סיפור טוב. ובחרוזים. היא הוציאה את הספר לאור והנה כעת הוא מועמד לפרס ספיר. אם תרצו...
רומן בחרוזים שמבוסס על ''יבגני אונייגין'' נשמע מסחרי בערך כמו '' יש לי סיפור טוב על גבר ואשה שמתאהבים בתל אביב של שנת 3008. בעל הבית שלהם חייזר ואין להם כסף לשכירות'' או ''יש לי סיפור טוב על אשה וגבר שמתאהבים. היא אלפית וההורים שלו לא מסכימים שיתחתן איתה. הם רוצים שיתחתן עם הרופאה האתיופית שגרה מולם.''
אולי קשה יותר לשווק ספר שממוקם בעתיד או בממלכה דמיונית אבל זאת סוגיה בה צריכים לעסוק אנשי השיווק של ההוצאה, לא הכותב.
נחזור לשאלות הבוערות.
על גבי אילו ענקים אנחנו, הישראלים, נוכל לעמוד? מי יהיה הקלארק שלנו, האסימוב, הסימאק, הבסטר, וכן הלאה?
ניסים אלוני (הפרש הטורקי מארידאנה), דוד אבידן (הפסיכיאטר האלקטרוני שלי), אלתרמן (פונדק הרוחות) גיל הראבן (הדרך לגן עדן), יכולים להיות נקודת התחלה לא רעה.
יש כאן קלאסיקונים. צריך פשוט לקרוא אותם.
למען גילוי נאות, הערכתי מאד את יצירתה של גיל הראבן עוד לפני שהתחלתי להעביר בשיתוף עמה סדנת כתיבה. אני מצר מאד על כך שבשל הפרשי שנים והעובדה ששאר המוזכרים ברשימה עברו לעולם שכולו טוב לא יצא לי לעבוד עמם (ולו רק על מנת ליצור רושם מאוזן יותר לרשימה זו אם לא בשביל איכויותיהם הספרותיות הברורות יותר).
וכמעט שוב שכחתי את המזוקן ההוא מבאזל שכתב את ''אלטנוילנד''.
במאמר מוסגר, כתיבה טובה אפשר ללמוד ממישהו שיודע לספר סיפור. הכלים שהוא משתמש בהם הם תמיד אותם כלים. הסיפור משתנה. כך שבנוסף לקלאסיקונים שפרסמו את יצירותיהם בתחומי הסוגה, אפשר וצריך לקרוא גם את הכותבים הטובים שפרסמו סיפורים שאין להם קשר עם הסוגה אך שהנם בנויים להפליא, מספרים סיפור מרתק וכוללים דמויות שלא תשכחנה בקלות. בדיוק כפי שעשו ענקי דור הזהב של המדע הבדיוני.
אבל הרי כולם יודעים שהוצאות הספרים מקבלות הררים של כתבי יד בחודש. איך אפשר להתבלט אם לא שמים את הדגש על הנושא החדש ואופנתי, עכשיו כששר הטבעות, הארי פוטר ומלחמת הכוכבים מכים גלים? אם לא מדגישים את המרכיב הבדיוני או הפנטסטי?
על ידי שימוש חכם בכלים של הכותב: המבנה, העלילה, הדמויות.
וגם שימוש מושכל בשפה העברית לא יזיק, פרט שחסון, מטבע היותו כותב שעיקר הקריירה היצירתית שלו היא באנגלית, לא התייחס אליו. אז ניגע קצת בשפה:
זה זמן רב שעימות מזעזע שוטף את שדות הקרב של האליטה הספרותית. לאחרונה הוא ניטש בשדה הקרב בין המצדדים בשימוש בעברית הגבוהה ובין המצדדים בעברית הרזה. הוא רלוונטי כבר זמן ארוך כי עברו שנים רבות מאז שכותבים מתחילים כתבו פה בעברית פשוטה, רהוטה ונהירה.
יש עברית מאונגלזת ויש עברית עם מילים של בית מרקחת ויש עברית של הרחוב ויש עברית תקנית ויש עברית שמתריסה נגד התקניות, פרחחית כזאת ו...
כל המשחקים הצורניים האלה ב''איך לכתוב בעברית?'' חשובים, אין ספק, אבל חשוב לא פחות ה''מה לכתוב?'' או, נכון יותר, ''מה החומרים האמיתיים של הסיפור?''
נכון, אומר האיש בחליפת הטוויד שמניד את שעון הכיס המוזהב לנגד עיניכם מצד לצד בתנודות מטרונום –
מבנה. עלילה. דמויות.
מבנה יציב, עלילה מרתקת ודמויות שובות לב יעשו את העבודה. תמיד.
השפה תעזור לכם להביא את הכלים הללו לקדמת הבמה באופן אלגנטי ופשוט.
אז מה צריך לעשות?
לכתוב. לקום ולעשות מעשה.
אך אז מרימה את ראשה המכוער מפלצת התירוצים, נושפת ורושפת:
אבל זה קשה! לא רוצים אותנו! מדע בדיוני הוא לא מסחרי! ההוצאות לא מאמינות במדע בדיוני! אנחנו מיעוט נרדף! רק מי שמשלם כסף להוצאות מצליח להוציא לאור ספרים העוסקים במד''ב! אין שוק! אין קהל קוראים! אין סיבה לכתוב מדע בדיוני בעברית!
נכון?
לא.
כשבודקים את האמירות הללו לעומק, מסתבר שהן תירוצים שאינם עומדים במבחן העובדות בשטח.
''ויהי בוקר'' של סייד קשוע, ''לילי לה טיגרס'' של אלונה קמחי, ''סטלקר'' של דוד טרבאי, ''עירושלם'' של אפרת רומן-אשר ,''עולם הסוף'' מאת אופיר טושה גפלה, כולם ספרים שיצאו לאחרונה ואשר עונים להגדרה ''ספרי מקור בסוגת המדע הבדיוני והפנטסיה''. חלקם המכובד עונה גם על ההגדרה הרלוונטית לחג השבועות ''רומן ביכורים''.
כלומר - אפשר. קשה, אבל אפשר.
חלק ניכר מן הסיבות שכתבי היד לא מתקבלים על ידי הוצאות הספרים הוא לא שיוכם לסוגה זו או אחרת, אלא בשל העובדה הפשוטה שהם נכתבו באופן לא מקצועי וללא שימוש בכלים הנכונים ליצירת סיפור ראוי לפרסום.
אבל אל יאוש! אם בתחילה לא הצלחת, נסה שוב וביתר שאת.
כל תירוץ שנקבה בו מפלצת התירוצים נובע בעיקר ממקום אחד: פחד. פחד מדחיה במקרה זה. וכידוע, הפחד הוא קוטל הבינה.
אז מה נשאר לנו?
לנו לא נשאר כלום,כי זה לא תלוי בנו.
בניגוד לאמירה החותמת את המאמר של חסון, אני לא חושב שכולנו בסירה אחת נגד הזרם. כשתעמדו מול הדף הלבן הריק או העמוד הריק במעבד התמלילים תהיו לבד. אף אחד לא יעזור לכם. בדידותו של הכותב נובעת מכך שזהו מסע לרצים למרחקים ארוכים. אפשר לעצור ולהתרענן בתחנות השתיה, אבל בסיכומו של דבר יש לעשות את הדרך לבד. לאחר שהיצירה הושלמה אפשר להעביר אותה לגורמים חיצוניים ולפתוח להם צוהר או לשלשל להם סולם חבלים לעולם שבראתם. אבל עד אז אתם לבד.
בחושך הגדול של התוהו ובוהו שלפני הארת השוליים הפתאומית שממנה לאט לאט יואר עולם חדש מופלא שבראתם.
לך הכותב האמיץ ולך הכותבת העשויה ללא חת, בהצלחה!
תפסיקו לפחד ולמצוא תירוצים ותתחילו לכתוב. זאת הדרך היחידה לשנות את המצב.
* כותב שורות אלה מאמין ב''נאה דורש – נאה מקיים'', ולכן נמצא בימים אלו בשלבים ראשוניים של פיתוח סדרת טלויזיה בסוגה המדוברת עבור גוף משדר בארץ הקודש.
יש עתיד - מאמרו של גיא חסון
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
|
| |
 |
 |
|
אבל זה מקלקל את כל הכיף! (חדש)
ארנון יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:06
חלק גדול מהכיף בלכתוב ולקרוא מד''ב זה התחושה שלא מבינים אותך ושרק אתה יודע מה טוב.מין כת סודית כזאת שיש לה תסביך רדיפה מתמשך.המאמר מקלקל את כל התחושה הזאת,מה העניין?
|
|
|
|
|
אולי זה הכיף *שלך*. (חדש)
NY יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:15
בתשובה לארנון
אני אישית מעדיף להיות אליל המונים.
|
|
|
|
|
אני יודע שזה לא רק אני (חדש)
ארנון יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:23
בתשובה לNY
זה הרבה יותר כיף לכתוב משהו שצריך הסבר ראשוני וזה יופי של הזדמנות להסביר על מה זה מד''ב.לפי המאמר של אסף אשרי זה הרבה יותר פשוט ואז מה נעשה?איך נרשים את הדייטים שלנו בכנסי הגיקים השונים?
אני כותב משהו שלא קשה להצליח בו רק שאני תירצתי תירוצים עד עכשיו וכעת ראיתי את האור?
לא משהו.
|
|
|
|
|
ארנון יקירי,אני חושש שזאת שורה ממש לא מבטיחה (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:30
בתשובה לארנון
להגיד למישהי בפגישה אפלולית:אני כותב.
אני עומד להיות רעוע כלכלית רוב חיי,אני שומע קולות בראש של דמויות מהסיפור שאני עובד עליו כרגע אבל אל תפחדי,זה לא שלא הקשבתי למשפט האחרון שאמרת פשוט יש כרגע התרחשות דרמטית בעלילה בראש שלי והוא הרבה יותר מעניין ממה ששפרה לובשת לחתונה של יובל ורמה,אל תדאגי- אני אדבר עם הבעל בית,הוא יבין שהוצאתי את הכסף לשכר הדירה על ספרים.זה מחקר,מה הוא כבר יכול לומר לי?וכן ,אני מייד מגיע לישון,אני רק גומר לכתוב את הפרק.
ואני אומר:השמרו לכן נשים מעצי הבאובב ומאנשים שכותבים לפרנסתם!
|
|
|
|
|
NOW YOU TELL US! (חדש)
ארנון יום ראשון, 12/06/2005, שעה 14:49
בתשובה לthe raven
|
|
|
|
|
אה, כי לא עלית על השורה האולטימטיבית: (חדש)
Boojie יום ראשון, 12/06/2005, שעה 20:41
בתשובה לthe raven
''אני כותבת פורנו''.
אין לך מושג מה זה עושה לרייטינג.
_________________
אני עדיין זוממת להוציא לאור את ספר הפורנו-פנטזיה העברי ה... המ, לא ראשון, אבל הכי מוצלח. P-:
|
|
|
|
|
אהח, הרייטינג של הדייטינג.מדד חמקמק. (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 0:42
בתשובה לBoojie
|
|
|
|
|
שניה, שניה (חדש)
מתן יום ראשון, 12/06/2005, שעה 15:03
בתשובה לארנון
''נרשים את הדייטים שלנו בכנסי הגיקים השונים''?
זה מד''ב, או פנטזיה?
|
|
|
|
|
סוף סוף! (חדש)
זקן השבט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:11
הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה!
אני לא יודע מה חושבים על כך הצעירים שביניכם אבל אני כבר די הרבה זמן קורא את המאמרים המבאסים על כמה קשה המצב של המדע הבדיוני ולא מבין על מה מדברים בכלל.
הוא לא קשה בכלל.יש היום יותר הוצאות במוציאות ספרי ז'נר (חלקן תחת סדרה וחלקן פשוט סתם ככה)
יש שני מאגזינים פעילים שמוציאים סיפורים מתורגמים ומקוריים.אני שומע על סדנת כתיבה בתחום (ימות המשיח ומהתקף לב כאן ועכשיו!)
אולי כי לאנשים נמאס מלספר לעצמם כמה זה קשה והתחילו לעשות משהו בקשר לזה.
אם הרצל לא היה מת מעגבת הוא בטח היה מחייך בקוראו את ספרי המדע הבדיוני שיוצאים כאן והרשימה שהובאה במאמר לא מלאה,יש עוד.אך בבקשה להפסיק לכתוב על כמה קשה ולהתחיל לקנות ולקרוא!
|
|
|
|
|
למה לא כותבים משהו על הכותב? (חדש)
איילת יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:19
כשמקליקים על השם שלו מופיע הסבר שלא רלוונטי כבר הרבה זמן.הוא כבר לא עורך את הסדרה של אופוס ולמה לא כתוב שם על הסדנה שלו עם גיל הראבן במשכנות, ולמה הוא עדיין בן 28?
אנשים ירצו לדעת,לא?האתר לא טורח לעדכן את הביוגרפיות של הכותבים בו.רק לאחרונה שונה החלק של גיא חסון שם ועדיין לא שינו את החלק שמדבר על רני גרף.אתם חושבים שאת הציבור לא מעניין שהוא מוציא לאור? למה מונעים מידע?
אם דמות היא ציבורית אז היא צריכה לדעת שחלק מהעניין הוא שהביוגרפיה שלה נחשפת בפני הקהל.
אז בבקשה,לעדכן!
|
|
|
|
|
ובכן, (חדש)
NY יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:31
בתשובה לאיילת
אם ישלח הכותב ביוגרפיה מעודכנת, יעודכן המידע באתר. אם לא - לא. ''האתר'' אכן לא טורח להתקשר לכותבים השונים ולבקש עדכונים, והריני להבטיחך כי אין בכוונתו לעשות כן בעתיד.
|
|
|
|
|
לא יהיה יותר פשוט לפרסם באופן חד פעמי (חדש)
איילת יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:58
בתשובה לNY
הודעה הקוראת לכותבים לעדכן את פרטיהם ולו רק למען הקוראים באתר.לא צריך להיות פרימדונה בקשר לזה,אני בטוחה שיש לך את כתובות האי מייל של כולם.האחריות לא נופלת רק על הכותב,בעניין זה ולדעתי לאתר יש אפילו אחריות גדולה יותר מול קוראיו מאשר לכותב.
האתר מחוייב מול כל המאמרים והסיפורים,הכותבים אחראיים רק על הכתבות והמאמרים שלהם.
|
|
|
|
|
לא. (חדש)
NY יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:10
בתשובה לאיילת
|
|
|
|
|
לא,מה? (חדש)
איילת יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:30
בתשובה לNY
לא האחריות שלי?לא,אני לא פרימדונה? לא,לא אכפת לי? לא,אני לא מתכוון לעדכן את הפרטים של אשרי או לא אני לא מתכוון לעדכן אותו שצריך לעדכן את הפרטים?
|
|
|
|
|
לא,המפקדת? (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:36
בתשובה לאיילת
הרגעי איילת.
הפרטים נשלחו,יעודכנו בעתיד ואני בטוח שגם שאר הכותבים שראו את בקשתך לקחו את העניין לתשומת ליבך.לנסות לשנות את ניר בכמה הודעות הוא נסיון עקר,אני לא בטוח שבאופן כללי לנסות לשנות את ניר זה משהו שיישא פרי.
ברור שיש בך להט למידע ולפרטים הקטנים.
ברוח המאמר,קחי את הלהט הזה והשתמשי בו.כל ספר צריך מחקר וכל כותב צריך להט.יש בך את שניהם,רתמי אותם לכתיבה. ואז כשניר יפרסם את סיפורייך באתר,תעשי לו את המוות בכך שתשלחי לו פרטים אישיים מעודכנים בכל שבוע,נראה אותו אז.
אבל קודם תכתבי.
קיץ בחוץ וכולנו יודעים שנקמה היא תבשיל שטוב להגישו קר.
:)
|
|
|
|
|
טעות הקלדה (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:38
בתשובה לthe raven
תשומת ליבך אמור להיות תשומת ליבם בהודעה שמעליי.אני תוהה מה זיגי היה אומר על זה.
|
|
|
|
|
אח,זיגי...זיגי...שתי טיפות בטהובן! (חדש)
ירון יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:41
בתשובה לthe raven
|
|
|
|
|
אעדכן בפעם הבאה שאכתוב מאמר. (חדש)
שלמקו יום ראשון, 12/06/2005, שעה 17:20
בתשובה לthe raven
|
|
|
|
|
הא?התכוונת לשרשר לאיילת? (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 17:41
בתשובה לשלמקו
|
|
|
|
|
אני יודע היכן שרשרתי. (חדש)
שלמקו יום ראשון, 12/06/2005, שעה 17:57
בתשובה לthe raven
|
|
|
|
|
לא, כללי. (חדש)
NY יום ראשון, 12/06/2005, שעה 13:58
בתשובה לאיילת
אשרי אכן טרח לשלוח לי פרטים מעודכנים בעקבות הודעתך, והם כבר נמצאים באתר. כאמור למעלה, כל מי שכתב באתר ואשר מעוניין לעדכן את פרטיו האישיים מוזמן לעשות זאת באמצעות משלוח דוא''ל אלי. למעט אפשרות זו, התשובה לכל שאלותיך היא - שוב, כאמור למעלה - לא.
כעת, כיוון שדיון זה אינו קשור במאומה למאמר שלמעלה, הריני מסיים אותו. הודעות נוספות בנושא, וכן כאלה העוסקות בשאלה מדוע זה כך, ימחקו. אם את מעוניינת לדון עמי בנושא, ובכל נושא אחר הקשור לניהול האתר, יש לי דוא''ל.
|
|
|
|
|
אשרי תעשה לי ספר! (חדש)
מעריצה אלמונית יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:20
|
|
|
|
|
עובד על זה.באמת.כמעט כל יום בשנתיים האחרונות. (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:31
בתשובה למעריצה אלמונית
|
|
|
|
|
ואללה,עכשיו מה עושים? צריך ממש לכתוב,הא? (חדש)
AMIT יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:37
|
|
|
|
|
אני מקפיד לקרוא את קריאת העורב ואת מעט הסיפורים (חדש)
יודה מהקריות יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:42
של אסף אשרי שמתפרסמים פה,הדבר היחידי שאני לא מבין זה למה נפסק הטור ולמה לא מתפרסמים עוד כתבות ומאמרים כאלה במועדים קבועים.בקשר למאמר,אני מסכים עם כל מילה-אם זה יהיה טוב אז יהיו לזה קונים.גם מכיוון ההוצאות וגם מכיוון הקוראים ובסיכומו של דבר הרבה יותר חשוב לעמוד במבחן המציאות החיצונית מאשר לטפוח לעצמנו על השכם ולהגיד לעצמנו כמה אנחנו פעילים ואיזה יופי שיש מדע בדיוני בארץ.
|
|
|
|
|
למה לא עדכנו באתר על הסדנה? (חדש)
כותב אלמוני יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:06
אם יש סדנה שעורכים אותה שני כותבים מנוסים,לא כדאי לעדכן את הקהל הרחב?לגוף המאמר,צודק.חבל שזה לא מפורט יותר אבל אני מניח שבשביל זה יש את הסדנה.נו,שויין.
|
|
|
|
|
הודעות על הסדנה פורסמו (חדש)
NY יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:14
בתשובה לכותב אלמוני
בפורום האגודה ובפורום הסיפורים של האגודה. כאן, למשל:
כמו כן הן פורסמו, למיטב זכרוני, ברוב פורומי המד''ב בארץ.
|
|
|
|
|
אופסס. (חדש)
כותב אלמוני יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:28
בתשובה לNY
|
|
|
|
|
והופצו בדואר לכל חברי האגודה (חדש)
גרומיט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 23:24
בתשובה לNY
|
|
|
|
|
אאוץ! (חדש)
ירון יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:10
זה אמור לעודד כתיבה או להפחיד אותי?
הקטע האחרון במאמר די עושה חשק למות.אבל אולי זה אני.אני עצלן ופחדן מטבעי.
|
|
|
|
|
מה עם הגולם ? (חדש)
כותב מתוסכל מכיוון אחר יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:20
או הלב הרואה? למה מפלים את הוצאת מודן?
למה עורך הסדרה של מודן לא מוחה על זה?
למה רוב הדוגמאות הן מהוצאת כתר? נמאס מההשתלטות של ההוצאות הגדולות על כל חלקה טובה! עוד מעט במילא עם הגוף כתר-סטימצקי-ספרים אל נוכל לקרוא ספרים אחרים אז תנו לנו צ'אנס עד אז!
|
|
|
|
|
קנוניה! (חדש)
NY יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:25
בתשובה לכותב מתוסכל מכיוון אחר
ידעתי ששכחתי משהו, כשעבדתי על סקר הקונספירציות החדש שלנו!
(מזת'ומרת לא הצבעת? קדימה! זה בעמוד הראשי!)
|
|
|
|
|
אי אפשר התייחסות יותר רצינית? (חדש)
כותב מתוסכל מכיוון אחר יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:27
בתשובה לNY
אנשים משקיעים במחקר.כותבים ספר ולא מקבלים לא חשיפה ולא התייחסות. ועוד במקום שאמור להיות חממה לכותבי בז'נר!
|
|
|
|
|
הוצאות רבות שולחות לנו פרקים (חדש)
NY יום ראשון, 12/06/2005, שעה 13:28
בתשובה לכותב מתוסכל מכיוון אחר
לפרסום, ואכן אנו מפרסמים אותם. הוצאות מסוימות שולחות לנו ספרים לביקורת, וחלקם אכן זוכים לכך. אנשים שלא טורחים לשלוח פרק לדוגמה או עותק של הספר - מה להם כי ילינו?
מעבר לכך, הדרישה מאסף, או מכל כותב אחר, לבחור להשתמש בספריה של הוצאה כזו או אחרת כשהוא מביא דוגמאות, הנה מגוחכת. אסף, וכל כותב אחר, ישתמש בדיוק בדוגמאות בהן מתחשק לו להשתמש, על אפם ועל חמתם של הכותבים המתוסכלים, ההוצאות, העורכים, היושבים על הגדר ושאר מיני תרגימא. ככה זה. תתרגל.
|
|
|
|
|
את הגולם לא קראתי, (חדש)
Boojie יום ראשון, 12/06/2005, שעה 20:47
בתשובה לכותב מתוסכל מכיוון אחר
אבל ''הלב הרואה'' ספר, אה, לא טוב כל כך, אם להתבטא בעדינות, וזה למרות רצוני העז לאהוב אותו.
ביקורת פרי עטי התפרסמה בזמנו בגליון 9 של ''חלומות באספמיה'', ובה מפורט למה זו דעתי.
|
|
|
|
|
תסלחו לי על הרכלנות אבל מישהו יודע (חדש)
יודה מהקריות יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:54
משהו על הסדרה הז'נריסטית שאסף אשרי עובד עליה? סתם סקרנות,לא יותר,אבל בחייאת זורקים פירורי אינפורמציה בשביל לענות אותנו?
|
|
|
|
|
עורב יקר ונכבד, המלאכה לא תמה (חדש)
דניאל מווינט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 13:08
מאמרך השיב אחוז ניכר מן הפרופורציות הנדרשות להבנת הנושא. לדעתי, לא קיים היום נושא המועלה לדיון בחברה המודרנית , שאיננו גורר עמו מיידית אמוציות, וגם במד''ב הדברים אמורים, משום כך הגישה הקלילה של דבריך היא בהחלט במקומה!
גם לאחר קריאת שני המאמרים וגם לאחר קרוב לשנתיים שבהן אני למד על הנעשה בסצנת המד''ב הישראלית באמצעות האינטרנט, אני מעלה שוב מספר שאלות, שעל הרעיון המהותי שבהן אני חוזר שוב ושוב כמו התוכי של קאטו הרומאי, ומתברר שיש הסכמה מאד גדולה בינינו, פרט לדבר אחד: הטון! גם אם לא ניתן לכוון אקדח לייזר לרקה וגו' העת הנוכחית מעלה את השאלות הבאות:
1: מדוע לא קם מישהו וקורא בקול צלול וברור: '' תקראו קלאסיקות! הרחיבו את השכלתכם!'' זו בושה כל כך גדולה להבין שצריך ללמוד לפני שהופכים ליוצרים? אם זה עבד בשביל שייקספיר בטהובן ולאונרדו דה וינצ'י , הלמידה המוזרה הזאת שדניאל מברבר לנו עליה אז זה יעבוד גם בשביל הצפונבונית השנקינאית שכותבת על אלפים, דבר שהיא עושה בין השאר או אולי בעיקר כי זה מה שהמיינסטרים אמר אז מוגלג-גימלי יצא להוגווארטס התיכונה....
2: ומדוע לא קם אותו מישהו שבמקרה ראה גות'גירל השואבת את השראתה ממרי שלי, מז'ול ורן, מסר הנרי ריידר הגארד, מג'.ק. צ'סטרטון אבל נורא סובלת כי הצפונבונית השנקינאית עם הגימלי עשתה עליה חרם ואוי למי שלא נשמע למיינסטרים? יאמר המישהו לכותבת הסובלת '' יקירתי האצילית, העולם רחב וגדול, שאבי השראתך מהיכן שרק תרצי, איש לא יגביל אותך! היי נאמנה לעצמך. אופנה זה דבר חולף!'' עורב יקר, גם אם אני חוזר על המסר שלך, יש לחזק את הטון!
3: יאמר אותו מישהו לשתי הכותבות, ''גבירותי, אתן קיימות בעולם תרבות אנושית בן 5000 שנה לפחות. לא ניתן להתחמק מן האבסורד, לפיו אם רצונכן לשבור משהו, דעו קודם מה אתן שוברות! אל תתנו לצורך להיות יותר קתוליים מהדוב של האפיפיור לעוור אתכם והקדישו מכוחותיכן לעיסוק בחומרי-ההשראה הקרובים ללבכם! הצורך במקוריות כשהוא הופך לכפייתי הוא אויב ההשראה! ענווה היא לא בושה!
4: כאשר אדם מסוים הופך ליוצר, גם אם בכוונתו לזעזע את קהל היעד שלו, יש לו אחריות להעברת המסרים שציינתי קודם, אם הוא באמת חפץ בהשפעה על צרכני התוצר הסופי שלו: למידה, הכרה בערך המסורת התרבותית, השקעת מאמצים ביצירה עצמה ולא ברדיפה אחר ניסיון להיות מקורי היא זו שתוביל למקוריות,(ענווה) והחשוב מכל עצמאות מחשבתית!
עורב יקר , אני באמת סבור שכתבת דברים נכונים, אלא שנדרש טון מעט יותר נחרץ בהעברת המסר. דברים שכתבתי כאן כתבתי גם במקומות אחרים, ואני מייחל ליום שבו כבר לא יהיה לי צורך לחזור עליהם.
תודה על ההקשבה.
נ.ב. אם למישהו יש את הטלפון של הגותית מעריצת ז'ול וורן, אז....(-:
|
|
|
|
|
דניאל יקר חיבתנו המשותפת לאדגר אלן פו (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 14:04
בתשובה לדניאל מווינט
כבר מובילה לבסיס משותף רחב ואני מתנצל על דברי בפתיל הזה המערבים את שרלוק הולמס בויכוח על גודל במקום על צורה.אם תסלח לי על משחק המילים,הדבר נעשה בעידן דריתחא.
מכאן למענה לנקודות שהעלית:
1.אם אנחנו מסכימים על מה ואנחנו חלוקים על האיך,ניחא.אני סבור שחשוב יותר לומר מה צריך לקרוא ולתת שתיים-שלוש דוגמאות כפי שעשיתי מאשר לצאת בקריאה כללית ומלאה בפאתוס ''צריך לקרוא קלאסיקונים!''
2.אופנה היא אכן דבר חולף,הכלים הם אותם כלים מאז כתב אריסטו את ה''פואטיקה'' והנחיל לנו את המבנה.עלילה.דמויות לדורותיו. ומכאן ''צריך לקרוא קלאסיקונים!''
3.הרבה יותר מעניין להיות מקורי מתוך ידיעה מאשר מתוך בורות.זה גם יותר קשה.לכן אנשים נוטים שלא לבחור בדרך זו אבל ''צריך לקרוא יותר קלאסיקונים!''
4.ליוצר יש אחריות כלפי העלילה שלו,המבנה שלו, הדמויות שלו ורוב הקלאסיקונים ידעו זאת.הנסיונות לנסות לנבא מה יחשבו הקהל הן נאיביות אם לא חסרות טעם. אם יש משהו שיכולים אנשי ההוצאה לאור לומר לך הוא שההימורים הגדולים באמת שאותם אי אפשר לנבא מוכלים על הסופרים החדשים,מה שמחזיק את ההוצאה בחיים הוא הבק-מטר או הקלאסיקונים של אותה הוצאה. ''צריך לקרוא קלאסיקונים!''
ואם כבר הגענו עד כאן ולא הזכרנו את מרקיוס פורקיוס קאטו הרומאי הזקן ששעה שהתוכי שלו זעק ''צריך לקרוא קלאסיקונים! '' זעק בעצמו ''צריך להחריב את קרתגו!'' אז כנראה שבאמת משהו לא בסדר בסדר העדיפויות שלי.
מצד שני אם אתה מחסידי הפילוסופיה הסטואית אז הוירטוס הוא אלמנט המצוי במילא בנפש האדם ורק מחכה להתגלות,אולי יש עוד תקווה מבלי שננקוף אצבע ונזעק מרה.
|
|
|
|
|
אני סבור שנימקתי את הסיבות בתגובה עצמה (חדש)
דניאל מווינט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 14:31
בתשובה לthe raven
מחובתי לציין שגם אצלי נכתבו הדברים בעידנא דריתחא. אני מודה לגבי עצמי שיש לי אופי של קרנף משתולל ואני לוקח המון ללב.
הצגתי את עמדתי באופן מטאפורי ובהומור הנובע מתוך יאוש. אם לדעתך חסר משהו בדברי אודה לך אם תציין זאת כדי שנבין איש את רעהו.
תודה על ההקשבה
דניאל
|
|
|
|
|
ברפרוף קל על המאמר מצאתי את הדוגמאות הבאות: (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 15:02
בתשובה לדניאל מווינט
''אפשר וצריך לקרוא גם את הכותבים הטובים שפרסמו סיפורים שאין להם קשר עם הסוגה''
''הסכמתי עם טענותיו לגבי אופנות חולפות וקלאסיקונים כמקורות להשפעה''
''נחזור לשאלות הבוערות.על גבי אילו ענקים אנחנו, הישראלים, נוכל לעמוד''
יש כאן התייחסות ברורה לצורך בהתייחסות לספרות ולקלאסיקונים.העניין הוא של מינונים ושל איך לומר את הדברים באופן שישמעו.
כותרת המאמר היא לא ''קראו קלאסיקונים!'' ולא בכך הוא עוסק,חלק מהאלמנטים שלדעתי מובילים לכתיבת סיפור טוב הוא רקע ספרותי רחב אבל לא על זה כתבתי את המאמר.אם ברצונך לכתוב מאמר כזה,אתה יותר ממוזמן לעשות כן.
|
|
|
|
|
ואני מעוניין דוקא (חדש)
NY יום ראשון, 12/06/2005, שעה 15:05
בתשובה לthe raven
במאמר על דינוזאורים במד''ב. בשיא הרצינות! כלומר - כותבים יש כמו זבל, אבל כמה מומחי-דינוזאורים אמיתיים מסתובבים בשטח?... ;-)
|
|
|
|
|
האם זו הזמנה? (חדש)
דניאל מווינט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 16:39
בתשובה לNY
יש לי מאמר כזה מוכן, אבל הוא דן לא רק במד''ב אלא גם במשמעויות תרבותיות רחבות יותר.
|
|
|
|
|
אני חושב שזה רעיון מצויין (חדש)
Idan יום ראשון, 12/06/2005, שעה 19:10
בתשובה לNY
בדרך כלל קשה לי לעקוב אחר כל השמות והמושגים שאתה (דניאל) מזכיר. הגיע הזמן שנלמד משהו. לעומק.
|
|
|
|
|
אז אני מציע את עצמי רשמית. (חדש)
דניאל מווינט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 19:50
בתשובה לIdan
|
|
|
|
|
שלח לי אותו. (חדש)
NY יום חמישי, 16/06/2005, שעה 11:57
בתשובה לדניאל מווינט
|
|
|
|
|
אתה תקבל ממני משהו בנושא קרוב (ריי האריהאוזן), ברגע שאני אגמור (חדש)
רז יום שני, 13/06/2005, שעה 19:37
בתשובה לNY
לעבוד עליו.
אבל זה יקח זמן.
|
|
|
|
|
לא, דניאל, (חדש)
מיכאל_ג יום ראשון, 12/06/2005, שעה 16:19
בתשובה לדניאל מווינט
לא ''צריך לקרוא קלאסיקות''.
''צריך לקרוא''.
קלאסיקות, וגם דברים חדשים, וגם מה שיש ביניהם, וגם מיינסטרים חדש וישן ובעיקר ספרים בעברית.
זה לא ממש קשור למאמר של העורב but it's your axe and you can grind it as much as you want.
|
|
|
|
|
אז הקריאה היא להשכלה כללית רחבה (חדש)
דניאל מווינט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 16:42
בתשובה למיכאל_ג
באשר היא?
אני בהחלט בעד ומצטרף לקריאה זו.
בכל תחומי החיים ולא רק במד''ב.
|
|
|
|
|
וכמובן עצמאות מחשבתית ויצירתית. (חדש)
דניאל מווינט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 16:47
בתשובה לדניאל מווינט
|
|
|
|
|
שלום עולמי ועבודה עם ילדים. (חדש)
beauty queen 2008 יום ראשון, 12/06/2005, שעה 17:39
בתשובה לדניאל מווינט
|
|
|
|
|
בראבו (חדש)
אורי שגיא יום ראשון, 12/06/2005, שעה 17:12
מסכים עם כל מילה.
צריך לעבוד בצוותא עם האנשים הקטנים.
|
|
|
|
|
אנשים קטנים? (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 17:45
בתשובה לאורי שגיא
אין אנשים קטנים יש רק שחקנים קטנים.
ובכל זאת,לא הבנתי למה הכוונה באנשים קטנים.
|
|
|
|
|
לע''ד הכוונה לסיפור של אליסון (חדש)
kenny יום ראשון, 12/06/2005, שעה 18:34
בתשובה לthe raven
מתוך ''לראות'' - ''עבודה בצוותא עם האנשים הקטנים''. שם הגרמלינים מסייעים לסופר מבריק שהתייבש לכתוב כדי להציל את הגזע שלהם.
|
|
|
|
|
זאת הבעיה עם סיפורים וספרים שקראת בשפת המקור (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 19:17
בתשובה לkenny
הם נשמרים בזכרונך כאותה שפה.עסק ביש.תודה לאל על חסדים קטנים ועל מתרגמים שקראו היטב.
|
|
|
|
|
עכשיו רק צריך לצפות לתגובה של גיא חסון (חדש)
קורא שקט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 17:48
|
|
|
|
|
למה? (חדש)
goshdarnit יום ראשון, 12/06/2005, שעה 19:47
בתשובה לקורא שקט
חסון כתב את עמדתו באופן ברור.
אין פה גיצים. אל תחכו לקרקס. לכו לכתוב!
|
|
|
|
|
איזה תענוג (חדש)
Idan יום ראשון, 12/06/2005, שעה 18:47
רק לשבח ולהלל. קראתי את המאמר בתחושת אושר מצטבר.
(וגם למדתי מילה חדשה - ''סנסוואנדה''?)
תודה
|
|
|
|
|
לא שאני לא מסכימה עם מה שאתה אומר (חדש)
Boojie יום ראשון, 12/06/2005, שעה 20:37
אבל כאחת מהאנשים התמהוניים האלה שמרגישים צורך לכתוב אבל מצד שני שונאים לכתוב, וצריכים לחרוק שיניים על כל מילה, קצת קשה לי להזדהות עם רוח הדברים.
לא אתקרצץ על הספרים שהזכרת כמד''ב שיצא בשנים האחרונות (ולפחות את חלקם אני הייתי מכלילה בסליפסטרים, לא במד''ב פרופר), ולפחות ככל הידוע לי, לא בהכרח מכרו טוב (בפרט ספרי הביכורים שבהם), למרות שהם לא תויגו כמד''ב. די החלקת את הנקודה הזאת.
מה שבאמת מפריע לי זו העובדה שלחלקנו - חלק ניכר מאיתנו, אני שומעת את זה מהמון אנשים - קצת קשה לאלץ את עצמנו למשמעת כתיבה (כלומר, מעבר לסיפור קצר פעם ב-) כשצרכי הפרנסה והיומיום כל כך דוחקים, ומצד שני אנחנו לא ממש רואים את הפוטנציאל באופק.
סופר שכותב מד''ב באנגלית נמצא בעמדה שונה לחלוטין מהעמדה שבה אנחנו נמצאים בה כאן. הוא *יודע* שהשוק הפוטנציאלי שלו קיים. הוא *יודע* שאפילו אם לא יגיע לרב מכר, יש סיכוי טוב שהוא יוכל להתפרנס מכתיבה ומעבודות נלוות. הוא *יודע* ששווה לו להשקיע, כי יש פרסים בסוף.
אנחנו? מה אנחנו יודעים? שנקרע את התחת על ספר (ואם אתם לא סטיבן קינג עם קצב הכתיבה הלא ריאלי שלו, כתיבת ספר זו קריעת תחת איומה), תוך גניבת זמן מכל עיסוק אחר וחיוני שלנו, ואחר כך סביר להניח שהוא יימכר בפחות מאלף עותקים - אם נצליח למצוא הוצאה שתוציא אותו? שכמעט אין סיכוי שנגיע למצב שבו נוכל באמת להתמקצע בכתיבה, כי רוב הסיכויים שזה תמיד יהיה עיסוק שולי לצד ה-day job שלנו, שצריך לשלם את החשבונות? ושבסוף הדרך לא ממש צפויים פרסים גדולים באמת, או לפחות - לא בארץ?
כפי שרוב הציבור כאן יודע, אני עובדת בשתי עבודות עיקריות. אני מתרגמת בכמה הוצאות שמוציאות לאור מד''ב, ואני עורכת כתב עת, גם הוא של מד''ב. בכל פעם שאני מחליטה לכתוב משהו, אני יודעת שאני צריכה ''לגנוב'' את הזמן בשביל זה מהעבודות שלי, או מצרכי היומיום הבוערים. למי בכלל יש זמן לכתוב.
אז אולי קונספט הסופר הרעב שהכתיבה בוערת בדמו ושכותב בהפסקות העבודה שלו בסדנת היזע המקומית הוא קונספט רומנטי שמוצאים בהמון ספרים וסרטים (ואצל קינג הנ''ל), אבל בחיאת, כמה מאיתנו מסוגלים לזה באמת? וכמה מאיתנו מסוגלים לזה כשהם יודעים שבסוף לא מצפה להם שום פרס גדול בנוסח האמריקאי (כסף ותהילה), אלא לכל היותר להפוך לסופר ישראלי *ממש מצליח* - מה שאומר שהם יצליחו פחות-או-יותר להתפרנס ממה שהם ירוויחו בכתיבה?
ההשקעה עצומה. תוחלת הרווח קטנה מאד. לאלה מאיתנו שקשה להם לכתוב, ובטח ובטח כשהם צריכים לאלץ את עצמם לעשות את זה בזמן הפנוי המזערי שיש להם, זו לא בהכרח בחירה אפשרית.
ואגב, את כל זה אני כותבת כמי שהייתה מעורבת בייסוד שני פורומים לכותבי מד''ב, בהמון פעילויות לקידום כתיבת המקור בארץ, ושכיום משתתפת בסדנת הכתיבה המוזכרת בכתבה לעיל, ושממשיכה לכתוב מד''ב כל הזמן, ככל שאני יכולה. אי אפשר לומר עלי שאני לא משקיעה בכתיבה שלי או מוותרת מראש, אז תשתדלו להימנע מזה.
|
|
|
|
|
''הפרסים'' או ה''גמול'' אינם פיננסים (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 0:37
בתשובה לBoojie
מעטים הם האנשים שמתפרנסים אך ורק מתמלוגים על ספריהם.רוב האנשים מתפרנסים גם מעבודות הסובבות את מלאכת הכתיבה ועדיין מרכז היצירה והפרנסה שלהם היא הכתיבה.
אני לא מסכים לטענה שיותר קל בחו''ל כי יש יותר קהל.יש גם יותר כותבים והתחרות קשה,לדעתי המקצועית (כאחד שעבד בכתיבה מקצועית בחו''ל בשנה האחרונה)קשה הרבה יותר להצליח בחו''ל מאשר בארצנו הקטנטונת אבל זה כבר נושא לדיון אחר לגמרי.
עם זאת הסיבה לשבת ולכתוב אינה כלכלית.הסיבה לכתוב היא כאמור הצורך(שקיים או שלא קיים) לספר סיפור.אם הסיפור יהיה טוב דיו,תיקח אותו הוצאה לאור ותוציא אותו לאור.
כאן הסתיים תפקידו של הכותב.
בין אם הספר יצליח מסחרית ובין אם לא הוא לא שיקול לכתוב או לא לכתוב אותו.אף אחד לא יכול לדעת מה מסחרי וזה חלק מהיופי של התעשייה הזאת.
לפני לא הרבה שנים הייתי בדיוק באותו מצב.גם אני הייתי צריך למצוא כוחות נפשיים לשבת ולכתוב כמה שעות ביום וזאת ללא שום אופק.לא אופק כלכלי,לא אופק של הוצאה שמבטיחה לי שהסיפור יראה אור וגם לא ידיעה ברורה שהיצירה תגיע לסיומה.זה קשה מאד.זה מצריך תעצומות נפש והרבה משמעת עצמית והרגלי עבודה.הרבה תמיכה מבפנים ומבחוץ מהבחינה הנפשית.הייתי כותב שחילק עיתונים,שבנה מדפים,שעבד בעבודות זמניות כאלה ואחרות אבל הייתי כותב בכל אותה תקופה,בראש.זה מצב תודעתי בו העבודה האמיתית מתרחשת גם בזמן שאתה מחלק עיתונים וגם כשאתה עובד כקניין של דיסקים לרשת חנויות.בבסיס אתה עדיין כותב.
אחרישהיצירה מתפרסמת אתה הופך להיות סופר.
התקווה היא להפוך את המצב התודעתי למקצוע ממנו אפשר להתפרנס וזאת שאיפה מרשימה ובחירה לא קלה.עם זאת הבחירה היא בחירה אפשרית כי עובדה שיש כותבים שמתפרסמים ומתפרנסים מכתיבה. אם יש להם סיפור טוב ומזל אז הם גם מתפרנסים מזה לתקופה ארוכה.אם יש להם משמעת ואמונה בעצמם שזה מספיק חשוב להם אישית הם מצליחים להפוך זאת לאורח חיים ולמקצוע לאורך זמן.האופק הכלכלי והידיעה שהספר יצא לאור הם אומנם אור בקצה המנהרה אבל המסע בתוך המנהרה לא הופך לקל יותר בשל כך.זה תהליך.ככזה,אין לי אלא להציע להמשיך ולנסות.
הרווח איננו נמדד בשקלים אלא בידיעה שנגעת בציבור של אנשים והסיפור שעבדת עליו תקופה
זכה לתקופת עדנה ונישא בראשי הקוראים ובמחשבותיהם.כתיבה היא אומנות המונולוג ששואף כל הזמן להפוך לדיאלוג.זהו.
באמת קשה מאד להתיישב ולכתוב בשביל כסף.לטעמי זה פשוט לא מספיק.
|
|
|
|
|
תיקון,קשה לכתוב מהלב והבטן בשביל כסף (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 0:46
בתשובה לthe raven
לכתוב בשביל כסף זה משהו שקל מאד לעשותו אם כי הוא מספק הרבה פחות מכתיבת קרביים.האמיני לי.
|
|
| | |
