 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
קריאת העורב - ינואר
מאמרים / אסף אשרי
29/01/04
תגובות: 46
''סתם, כי בא לי לטלפרט''
מאמרים / אהרון האופטמן
10/01/04
תגובות: 1
קריאת העורב
מאמרים / אסף אשרי
07/01/04
תגובות: 23
מין בדידות באפס ג'י
מאמרים / אהרון האופטמן
22/10/03
תגובות: 0
איש אלף המילים
מאמרים / פבל גרשניק
05/01/03
תגובות: 29
המאה ה-20: המאה של המדע הבדיוני
מאמרים / גרגורי בנפורד
10/10/02
תגובות: 0
העתיד על פי אלוהי המאנגה
מאמרים / רז גרינברג
21/07/02
תגובות: 9
חייזרים ועלפים
מאמרים / אהרון האופטמן
20/07/02
תגובות: 1
הקלטים - מיתולוגיה פנטסטית
מאמרים / איה לידג'י
07/06/02
תגובות: 34
ההיסטוריה של העתיד
מאמרים / גל חיימוביץ'
17/05/02
תגובות: 38
הגלוי והנסתר ביצירות סטניסלב לם
מאמרים / אברהם יוסף
28/04/02
תגובות: 0
להתיר את גוליבר
מאמרים / ג'ון גראנט
24/03/02
תגובות: 82
שריונו הנוצץ של אביר העתיד
מאמרים / רז גרינברג
10/02/02
תגובות: 47
15 אלף תאי מוח על שבב אלקטרוני
מאמרים / אהרון האופטמן
24/12/01
תגובות: 20
לם הארוטי
מאמרים / אברהם יוסף
27/11/01
תגובות: 9
לקסיקון טרקי סיטי
מאמרים / המערכת
06/11/01
תגובות: 48
מסברמן ועד לרב שאנן
מאמרים / אלי אשד
27/10/01
תגובות: 22
מיואב בן חלב ועד סברמן
מאמרים / אלי אשד
26/08/01
תגובות: 14
דג בבל
מאמרים / אהרון האופטמן
24/08/01
תגובות: 31
ויקינג בין הכוכבים
מאמרים / אלי אשד
04/08/01
תגובות: 23
שאזאם!
מאמרים / אלי אשד
04/08/01
תגובות: 15
''הנוסע השמיני'' פוגש את ''הטורף''
מאמרים / אהרון האופטמן
31/07/01
תגובות: 24
חם מדי? נתרחק קצת מהשמש...
מאמרים / אהרון האופטמן
09/07/01
תגובות: 36
אסטרוביולוגיה: למה ומדוע
מאמרים / גל חיימוביץ'
30/06/01
תגובות: 19
רמזים
מאמרים / איזק אסימוב
26/06/01
תגובות: 10
תשע הנשמות של באק רוג'רס
מאמרים / אלי אשד
23/06/01
תגובות: 46
כיצד לא לכתוב סיפור מד''ב
מאמרים / דב לרר
13/06/01
תגובות: 22
אסטרוביולוגיה: היכן הם?
מאמרים / גל חיימוביץ'
08/06/01
תגובות: 22
אסטרוביולוגיה: ''סלח לי, האם אתה חייזר?''
מאמרים / גל חיימוביץ'
05/05/01
תגובות: 45
אל החלל במעלית
מאמרים / אהרון האופטמן
03/05/01
תגובות: 25
|
 |
הגדר: מד''ב
מאמרים / אריק אפק
יום ראשון, 15/02/2004, שעה 10:00
בחינה של הגדרות המדע הבדיוני הקיימות, וכן של החלוקות והתבניות המקובלות בו
|
|
הגדרת המדע הבדיוני מעסיקה לא מעט את חובבי התחום. המבקרים הספרותיים מתוך התחום, סופרי מד''ב ולא מעט מבקרים ''מבחוץ'' עסקו בנושא, וכיום ניתן למצוא באינטרנט אתרים רבים המכילים מספר עצום של הגדרות שהצטברו לאורך השנים, ומציעים לעתים גם הגדרות משל עצמם.
הקושי בהגדרת מהותו של המדע הבדיוני נובע ממספר סיבות, אותן ננסה למפות בדרכנו אל ההגדרה, אליה לא נגיע, כמובן, אך יתכן שבדרך נזכה להבין טוב יותר מהו באמת המדע הבדיוני.
הגדרות המד''ב
דרך השלילה
ג'ון קלוט ופיטר ניקולס, מחברי 'האנציקלופדיה של המדע הבדיוני' (The Encyclopedia of Science Fiction), טוענים כי אין הצדקה לצפות שהגדרה ''עובדת'' של המד''ב תגובש אי פעם. קיים קונצנזוס סביר, הם טוענים, לגבי איך ''נראה'' המד''ב במרכזו, אולם קשה להכליל בהגדרות את הקצוות. על מנת להבין טוב יותר את הטענה, מאמר זה ממפה את ההגדרות הקיימות של המדע הבדיוני על פי הרציונל העומד מאחוריהן.
המדע
על הקשר שבין המדע הבדיוני למדע עצמו אין, לכאורה, צורך להרחיב את הדיבור. על הקשר ניתן לעמוד כבר מהשם הז'אנר עצמו, ''מדע בדיוני''. שם זה, שנכנס לשימוש נרחב בשנות השלושים של המאה העשרים, הופיע לראשונה ביוני 1929 בגליון הראשון של ''סיפורי פלא מדעיים'' (Science Wonder Stories). כבר שלוש שנים קודם לכן, באפריל 1926, במאמר המערכת לגליון הראשון של ''סיפורים מדהימים'' (Amazing Stories), הגדיר העורך הוגו גרנסבק את הקשר שבין המדע למד''ב כך: ''כשאני אומר 'בדיון מדעי' (Scientifiction) אני מתכוון לסיפור כמו של ז'ול ורן, ה. ג'. וולס, אדגר אלן פו – רומן מקסים המשולב בעובדות מדעיות וראיה נבואית... ההופכים את הסיפורים לא רק למעניינים מאד לקריאה אלא גם למלמדים.''
הגדרה יומרנית ודידקטית זו אמנם ננטשה מהר מאד, אולם הקו המדעי המנחה נשאר במקומו המרכזי במשך לא מעט שנים לאחר מכן. ג'ון קמבל ג'וניור הציע שנתייחס למד''ב ''כאל מתווך ספרותי בן-משפחה למדע עצמו. השיטה המדעית,'' הוא כתב, ''תייצר תיאוריות שלא רק יסבירו תופעות קיימות אלא גם יחזו תופעות שטרם התגלו. המדע הבדיוני מנסה לעשות את אותו דבר ולכתוב בתצורת סיפורים מה יהיו התוצאות כאשר התיאוריות יתגשמו, לא רק על מכונות אלא גם על החברה האנושית.''
הגדרות ''מדעיות'' של המדע הבדיוני רווחו בעיקר בשלבים הראשונים של התפתחות הז'אנר, בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים. אסימוב שייך לקבוצת מגדירים זו. ציטוט אחד: ''מד''ב הוא סיפורת על עתיד המדע והמדענים.'' ציטוט אחר שלו, מ-1952: ''מד''ב הוא התחום הספרותי העוסק בהשלכות ההתקדמות המדעית על בני האדם.''
ברוס פרנקלין הגדיר: ''למעשה, הגדרה 'עובדת' אחת טובה למד''ב היא, אולי, הספרות שמתפתחת עם המדע והטכנולוגיה, מעריכה אותם ומוצאת הקשר משמעותי ביניהם לבין שאר הקיום האנושי.''
למרות ריבוי ההגדרות מסוג זה, הנסיון להגדיר את מהות המדע הבדיוני מתוך המדע הנו בעייתי, בעיקר בשל המגבלה המובנית בו: קיומו של המדע או לפחות השיטה המדעית כחלק הכרחי של הסיפור. מגבלה זו לא מסוגלת לטפל בהרבה יצירות מד''ב קלאסיות שאינן עונות לכאורה, או בכלל, על כל הגדרה ''מדעית'' שהיא.
כדוגמה נביא את ספרו של רוברט סילברברג, 'למות מבפנים'. הסיפור דן ב''מתנה'' עמה נולד הגיבור (יכולת קריאת מחשבות), מנתח את יכולתו של הגיבור להשתלב בחברה ''הנורמלית'' ובוחן את השפעת דעיכת היכולת הנ''ל על הגיבור. בספר אין אף ''מרכיב מדעי'' – הוא עוסק בהיבטים הפסיכולוגיים והחברתיים של תכונתו יוצאת הדופן של גיבורו, ללא כל עיסוק במדע ממשי. ועדיין, לא מדובר בפנטסיה (על הקשר בין שני הז'אנרים נרחיב בהמשך). הסיפור בוחן ומציג תזה רציונלית להתנהגותו של גיבורו, תוך השקעה רבה בפסיכולוגיה של הדמויות. זהו מד''ב במיטבו, אך הוא לא נשען על המדע.
ואכן, הדגש על המדע בהגדרות המדע הבדיוני הלך ודעך עם הזמן. ג'ודית מריל היא זו שהסיטה את המיקוד מהמדע עצמו לשיטה המדעית, להשלכה (אקסטרפולציה): ''מד''ב אינו סיפורת על מדע אלא סיפורת השואפת למצוא משמעות במדע ובשיטה (טכנולוגיה) המדעית שאנו בונים.''
תחת הגדרה זו ניתן להציג ולנתח שינויים חברתיים בלי להתמקד יותר מדי בהתפתחות המדעית עצמה. הגדרה זו תואמת לסיפורי שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, תקופת פעילותה של מריל. אך עם זאת, אף שהיא רחבה הרבה יותר מההגדרות הקודמות לה, גם יריעתה, בסופו של דבר, קצרה מלהכיל את כל הספרות המשויכת לז'אנר.
הז'אנר
לא מעט הגדרות מנסות להתמודד עם המדע הבדיוני כז'אנר ספרותי. רובן מאופיינות בניסוח ''ז'אנר ספרותי ש-''. הנסיון לתחום את המד''ב בדומה לז'אנר ספרי הבלש, לדוגמה, נועד לכשלון, היות וכתיבת המדע הבדיוני פרצה את תחומי המונח ''ז'אנר'' בהגדרתו הקלאסית. המד''ב אינו צורת כתיבה הומוגנית, ולפיכך הוא לא ניתן להגדרה כז'אנר:
ז'אנר ספרותי הוא סוג ספרותי בעל מאפיינים סגנוניים ולשוניים מיוחדים. הז'אנר הספרותי כולל מרכיבים מבניים עיקריים, טכניקות ואפילו מרכיבים נושאיים המאחדים את קבוצת היצירות.
המדע הבדיוני לא מגביל את עצמו לכתיבה תחת ''חוקי'' ז'אנר מסוים, אלא ממזג מרכיבי ז'אנרים קיימים או מתפרש על כמה מהם. יתרה מכך, בחינת תולדותיו של המדע הבדיוני מלמדת כי הוא צמח והתפתח ממיזוגם של ז'אנרים, החל באוטופיות וכלה ברומנים רומנטיים. תחת המדע הבדיוני נוכל למצוא סיפורים בלשיים, ספרי הרפתקאות ומסעות בחלל, רומנים היסטוריים (היסטוריה חלופית, אבל עדיין היסטוריה) ועוד ועוד, כאשר לכל אחד מאלה ''חוקי ז'אנר'' משלו.
עם זאת, יש למד''ב כמה מאפיינים של ז'אנר. נתמקד באחד הייחודיים והבולטים שבהם – המינוח. כל ז'אנר ספרותי, כאמור, מאופיין בין השאר בביטויים הייחודים לו. במקרה של המדע הבדיוני, המינוח האופייני מרחיק לכת והנו משמעותי הרבה מעבר למקובל בז'אנרים אחרים. יש כמות עצומה של מונחים ומוסכמות שהיכו שורש במד''ב עם השנים. בנוסף יש לזכור שהמונחים מתארים עצמים או מושגים ש(עדיין) אינם קיימים – הקורא לא יכול להסתמך על ידע מחיי היום יום או מההיסטוריה, כי המונחים פשוט לא באים משם. לקוראים ותיקים לא צריך להסביר מהם אנסיבל (Ansible), על-חלל ומוזח, אך לקורא החדש זו שפה לא מוכרת. אבל גם לאחר שיתגבר על מכשול זה, יתקל הקורא החדש בבעיות. מרחב האפשרויות גדול מאד, והקורא צריך לבנות לעצמו הבנה לגבי הרבה עתידים אפשריים. המאמר ''מילות מד''ב ואבטיפוסי עולמות'' (SF Words and Prototype Worlds) מאת אריק ס. ריימונד מרחיב ומגדיר את השפה המד''בית לא כאוסף מונחים מקרי אלא כמקבץ של עולמות תבנית, המאפשרים לכותב למקם את סיפורו ברקע מוכר ולהדגיש את הייחודי שבסיפור שלו ללא צורך להשקיע מאמצים רבים בהקמת סביבת העבודה. בהרצאתו בארץ במהלך פסטיבל אייקון 2003 סיפר אורסון סקוט קארד כי לצורך פיתוח עלילת 'המשחק של אנדר' הוא נזקק לתקשורת בין כוכבית מיידית, ללא השהיית זמן. לשם כך הוא השאיל את המונח ''אנסיבל'' מספריה של אורסולה לה גווין, וכך חסך את הצורך לפתח את הנושא יותר מדי ולעכב את העלילה.
אם ניתן לייחד את המד''ב כז'אנר, הרי שהטיעון הדומיננטי ביותר יגיע מכיוון השפה הייחודית לו, באופן משמעותי הרבה יותר מאשר בכל ז'אנר אחר.
דארקו סווין, פרופסור באוניברסיטת מקגיל מונטראול, חוקר ומבקר מד''ב, כתב את אחד הנסיונות המרשימים והמורכבים ביותר להגדיר את המד''ב כז'אנר ספרותי. על פי קביעתו הנחרצת, מד''ב הוא ''ז'אנר ספרותי שהתנאים ההכרחיים והמספקים לקיומו הם הניכור (Estrangement, זיהוי הנושא ותפיסתו כלא מוכר בו זמנית) וההכרה (Cognition, הבנה הגיונית), והכלי הרשמי העיקרי שלו הוא מסגרת חלופית לסביבה האמפירית של הסופר.''
שיווק
כאשר משתמשים במד''ב ככלי שיווקי, הגדרתו מתרחבת לפתע ומכילה את ''הכל'' – החל בחלליות ובתותחי לייזר וכלה בחייזרים ובערפדים. הגדרה זו לא תורמת, כמובן, להבנה אמיתית כלשהי. המשווק רואה לנגד עיניו את קהל היעד וצריך להחליט האם יצליח למכור על ידי חיבורם של הספרים למדף המד''ב או באמצעות ניתוקם ממנו. בהיבט זה קל להבחין בפופולריות הגדולה של סרטי המד''ב לעומת הספרים. צופים רבים בסרטי מד''ב מן השורה מתרחקים ממדף ספרי המד''ב כמו מאש.
הגדרות נוספות ברוח זו, כגון ''מד''ב הוא כל מה שהוגדר כמד''ב'' או ''מד''ב הוא כל מה שמפורסם על ידי המו''לים כמד''ב'', מייצרות גם הן יריעה רחבה מספיק להכיל את ''הכל'', ולכן אינן תורמות הרבה. אליהן אפשר לשייך גם את טענתו של אורסון סקוט קארד – ''מד''ב הוא מה שסופרי מד''ב כותבים'', וכן זו של דיימון נייט – ''מד''ב הוא מה שאני מתכוון אליו כשאני מצביע עליו''.
פילוסופיה
הגדרה הנוטה לכיוון הפילוסופי סיפק בריאן אלדיס: ''מדע בדיוני הוא החיפוש אחר הגדרת האדם ומעמדו ביקום, שיעמדו על פי הידע הרב אך המבולבל (המדע) שלנו, ובאופן אופייני הוא יוצג בתבנית גותית או פוסט גותית.'' אלדיס אף מתח ביקורת על עצם המונח ''מדע בדיוני'', באומרו כי ''מד''ב לא נכתב עבור מדענים יותר מאשר סיפורי רוחות נכתבים עבור רוחות.''
הגדרות נוספות על גבול הפילוסופיה מופיעות במקומות שונים, ומרבית סופרי המד''ב חטאו בהן בשלב זה או אחר, שלא לדבר על קוראים ומבקרים רבים. דיק אלן הגדיר: ''האם זהו פלא שדור חדש גילה מחדש את המד''ב, גילה מחדש סוג ספרותי הטוען באמצעות כוחו האינטואיטיבי שהאדם יכול לעצב ולשנות ולהשפיע ולנצח; שהאדם יכול לחסל הן את המלחמה והן את העוני; שניסים אפשריים; שאהבה, בהנתן לה סיכוי, יכולה להפוך למניע העיקרי של היחסים בין בני אדם?''
אך בסופו של דבר, בחיפושנו אחר הבנה טובה יותר של מהות המד''ב, קשה להשתמש בהגדרות מסוג זה.
הגדרות אנציקלופדיות
להגדרות המופיעות באנציקלופדיות מד''ב יש יתרון – הן צריכות להסביר מהו מד''ב בשפה שווה לכל נפש. הגדרה פשוטה ומעניינת הופיעה בהקדמה של האנציקלופדיה המאוירת למדע בדיוני (Science Fiction: The Illustrated Encyclopedia) של ג'ון קלוט, שם הוא כותב כי כשהוא אומר ''מד''ב'' כוונתו היא ''לכל סיפור הטוען למקרה של עולם שעבר שינוי ועדיין לא התממש (במציאות).''
''עולם שעבר שינוי'' – הכוונה היא לכך שהמד''ב עוסק בעולמות ולא בסצנות. הסיפור מציג שינויים בטבעם של החוקים לפיהם פועל העולם ולא ברמה האישית. ''טוען'' – הכוונה כאן להצגת השינוי במונחים עקביים המשתמשים בשפה של הנחות וטיעונים של המדע בתקופה בה נכתב הסיפור.
בהקדמה לאנציקלופדיה הענקית של המדע הבדיוני (The Mammoth Encyclopedia of Science Fiction) מספק ג'ורג' מאן תיאור ליברלי של המדע הבדיוני, באומרו כי תיאור זה יכיל את רוב מה שמוגדר ''כמד''ב אמיתי'':
''מדע בדיוני הוא סוג של ספרות פנטסטית המנסה להציג, במונחים הגיוניים וריאליסטיים, זמנים עתידיים וסביבות השונים מאלה שלנו. למרות זאת יציג המד''ב מודעות לדאגות המעסיקות את האוכלוסיה בתקופת כתיבת הסיפור ויספק התייחסות עקיפה לחברה בת התקופה ובחינת ההשפעות הפיזיות והפסיכולוגיות של טכנולוגיה חדשה עליה. כל השינויים שיתרחשו בחברה זו, וכן ההתרחשויות עתידיות או האירועים, יבוססו בתיאוריה מדעית או אחרת. סופרי מד''ב ישתמשו בסביבות המוזרות והדמיוניות שיצרו כשדה ניסוי לרעיונות חדשים תוך בחינת כל ההשלכות של הרעיון שהציגו.''
בדרכו להגדרה זו מציג מאן את המד''ב תוך השוואה לפנטסיה: ''המדע הבדיוני עוסק בתהליך בו נוצרת סביבה שונה מהסביבה שלנו או באמצעים שדרכם הגיעו בני אדם לסביבה זו. המד''ב נפרד מהפנטסיה בנסיונו ליצור שלד הגיוני למה שהוא מתאר.'' מאן מרחיב את הדיון גם לבסיס המדעי עצמו. רוב סיפורי המד''ב ינסו להתבסס על רעיון מדעי לחיזוק אמינותם. ההגדרה כוללת לא רק את המדעים המדויקים אלא גם את המדעים ''הרכים'', הפסיכולוגיה והסוציולוגיה. כדוגמה הוא מביא את ספרו של אלפרד בסטר 'האיש המושמד' ('The Demolished Man'), המציג חברה בה יכולות טלפתיות הן דבר שבשגרה ובוחן את ההשלכות. ברור שהבסיס לסיפור משולל כל יסוד מדעי, אך עם זאת הניתוח החברתי וחקירת הנושא מבוצעים באופן ריאליסטי ולוגי לחלוטין. מאן מסכם ואומר כי למרות שספרים רבים נכשלים ולא מגיעים למקום אליו תכננו כותביהם להגיע, ולמרות שרבים אחרים נכתבים מלכתחילה כאופרות חלל ומיועדים בעיקר להנאה, ''הדרך בה נכתבים הספרים ונסיונותיהם להצמד למסגרות בנות זיהוי והגיוניות'' הם ההופכים אותם למדע בדיוני אמיתי.
תבניות המד''ב – תתי-ז'אנרים
דרך נוספת להגדרת המד''ב הוצגה על ידי דיוויד פרינגל באנציקלופדיה המאוירת למד''ב (The Ultimate Encyclopedia of Science Fiction – The Definitive Illustrated Guide). פרינגל מגדיר את המד''ב באופן עקיף על ידי הצגת ''התוצאה'', התבניות האופייניות לפיהן נכתבים ומקוטלגים סיפורי מדע בדיוני. במקרה זה אין נסיון לקבוע מהו מד''ב, אלא לקטלגו לפי ז'אנרי-המשנה הנמצאים מתחתיו. רשימת תתי הז'אנר העיקריים כוללת אחד עשר זרמים : אופרת החלל, רומנים פלנטאריים, ערים עתידיות, אסונות, היסטוריה חלופית, רומנים פרהיסטוריים, מסע בזמן, חייזרים, תפיסה על חושית (תע''ח) וסאטירה. את ''ההגדרה'' על פי התבנית יש להשלים ברשימת המוטיבים המובילים בסיפורי המדע הבדיוני. על פי רוב מדובר בוריאציות על מספר מוגדר, מצומצם למדי, של נושאים המופיעים בספרי מד''ב. הנושאים, כפי שמופו על ידי פרינגל, הם: פלישת חייזרים, חיי חייזרים, בינה מלאכותית, התנגשויות קוסמיות, טכנולוגיות, קיבורגים, דינוזאורים, כדור הארץ הגווע, סם החיים, הסכנה לסביבה (אקולוגיה), הנדסה גנטית, מלחמה גרעינית והשלכותיה, זיהום סביבתי והתפוצצות אוכלוסין, עולמות מקבילים, רובוטים ואנדרואידים, מלחמות המינים, מערכת השמש, החיים בחלל, מסע בחלל, סופרמן וחבריו, נשק העל ומלחמות העתיד, חיים בהקפאה (Suspended Animation), טלקינסיס וטלפורטציה, מתחת לפני השטח (הים וכדור הארץ), אבולוציה (התפתחות העל-אדם, האדם העליון, Trancendence).
הנה תיאורים קצרים של התבניות האופייניות:
אופרת החלל
הגדרה זו נולדה כאנלוגיה לאופרת הסבון, מתוך זלזול מסוים כלפי תת הז'אנר האמור. התבנית הבסיסית עוסקת בגיבורים היוצאים לכבוש את החלל ולהתמודד עם הלא נודע. הסיפורים הראשונים בתחום זה עסקו בעיקר במאמץ לצאת מכדור הארץ ובמסעות בתחומי מערכת השמש. בהמשך, חקר החלל וכיבוש מרחביו הפכו לכר פעולה עיקרי, ותרבויות גלקטיות ומלחמות בין גזעים הפכו למוטיבים מרכזיים. הסופרים הראשונים המוזכרים בהקשר אופרות החלל הם אי. אי. ''דוק'' סמית (סדרת סקיילארק, 1928), ואדמונד המילטון (הסיירת הבין כוכבית). הפופולארית מכל אופרות החלל היא ללא ספק סדרת סרטי 'מלחמת הכוכבים'.
למרות הזלזול בז'אנר בתחילת דרכו, ניתן כיום למצוא בו לא רק הרפתקאות רדודות עלילה כי אם גם כתיבה עמוקה ומד''ב ''קשה'': 'מלחמה לנצח' של גו' הלדמן, 'המשחק של אנדר' והמשכיו, 'נצח' (Eon) של גרג בר ו'הקנטוס של היפריון' של דן סימונס הם דוגמאות בודדות.
רומנים פלנטריים
תבנית זו כוללת גיבורים היוצאים להרפתקאות אינטנסיביות על כוכבים אחרים. בדרך כלל הסיפור יכלול מסע ארוך דרך סביבת חלל אקזוטית ומפגשים עם תרבויות ויצורים מוזרים. רוב הסיפורים הראשונים מסוג זה עסקו במאדים ובשאר כוכבי מערכת השמש. ככל שנתחוור שמערכת השמש לא שוקקת חיים כפי שדמיינו אותה, נדדו הסיפורים אל מרחבי החלל, ממוקמים במקרים רבים במושבה שאיבדה קשר עם התרבות הגלקטית. 'חולית' של פרנק הרברט יכול להכלל בקטגוריה זו, כאשר נושא בניית העולמות, שפותח מאד אצלו, הפך לאחת הסוגיות המרכזיות הניצבות בפני כותב מד''ב הממקם את סיפורו בעולם אקזוטי. דוגמאות נוספות לרומנים פלנטריים הן הסדרות 'מג'יפור' ו'ממלכות החומה' של סילברברג, סדרת 'פרן' של אן מקפרי וטרילוגיית 'הליקוניה' של בריאן אלדיס.
ערים עתידיות
תבנית זו קיימת בסיפורים העוסקים בשינויים שנגרמו בעקבות התפתחות הטכנולוגיה. בדרך כלל העלילה היא מותחן או מהפיכה נגד עריצים טכנוקרטיים. סדרת 'עולמיום' של פיליפ חוזה פארמר היא דוגמה לכתיבה על פי תבנית הערים העתידיות, כמו גם ספרו של קליפורד סימאק 'עיר' והסידטופיה 'פארנהייט 451' של ריי ברדבורי. דוגמה מובהקת מתחום הקולנוע היא, כמובן, הסרט 'מטרופוליס'.
אסונות
סיפורי האסונות כוללים תיעוד של אסון בהתהוות או את מאמציהם של שורדיו של אסון שכזה להקים או לקיים חברה תרבותית. הספר הראשון הראוי לציון בקטגוריה זו הוא 'האדם האחרון' של מרי שלי, שנכתב בשנת 1826. דוגמאות מאוחרות יותר הן 'יומו של התלתרגל' של ג'ון ווינדהאם ו'העולם הטבוע' של ג'יי ג'י באלארד. בתחום הקולנוע נציין את 'התפרצות'.
היסטוריה חלופית
השאלה ''מה היה קורה אילו?'' היא הבסיס של תבנית ההיסטוריה החלופית. מרבית הסיפורים המשויכים לתבנית זו עוסקים באירועים היסטוריים מרכזיים שתוצאותיהם שונות מאלה שקרו בהיסטוריה האמיתית שלנו, תוך נסיון לבחון את העתיד האחר. כותבי ה-Pulp טיפלו בנושא בקנה מידה מסחרי, כאשר המוקד עובר מההיסטוריה החלופית עצמה למעבר בין הערוצים האלטרנטיביים של הזמן מחד או ב''תחרות'' בין האפשרויות על הפיכתן למציאות הדומיננטית. 'לגיון הזמן' של ג'ק ויליאמסון, 'גורל כפול שלוש' של פריץ ליבר ו'פן תרד העלטה' של ל. ספריג דה קאמפ הם דוגמאות לתבנית זו. מלחמת העולם השניה הפכה למוקד לסיפורי היסטוריה חלופית, כאשר הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא 'האיש במצודה הרמה' של פיליפ ק. דיק, בו ניצחו גרמניה ויפן במלחמת העולם השניה. 'מערב לעדן' של הארי האריסון הולך רחוק עוד יותר ומתאר עולם בו האבולוציה פעלה באופן שונה, בו לא נכחדו הדינוזאורים.
רומנים פרהיסטוריים
תבנית זו מתארת בדרך כלל תגלית שבוצעה בעבר הרחוק מאד, המשמשת כקרש קפיצה להתפתחותם של אבות אבותינו בדרך לתרבות. חלק מהמבקרים טוענים כי תת ז'אנר זה אינו מד''ב, אולם אחרים טוענים כי הסקת מסקנות מדעיות מתוך חקר המאובנים ויצירת עולם פרהיסטורי אינן שונות מבניית עולם עתידי על פי המדע הנוכחי. תת ז'אנר זה בא לא אחת לידי ביטוי בסיפורים הכוללים מגוון תקופות זמן. הזכורה מכל היא כנראה סצנת קוף האדם המרים את העצם בסרטם של סטנלי קובריק וארתור סי. קלארק '2001: אודיסאה בחלל'. גרג בר עושה אף הוא שימוש בניאנדרתלים, בספרו 'הרדיו של דרווין', כאשר הוא מציג את הופעת ההומו ספיאנס בעולם הניאנדרתאלי כמקבילה לקפיצה אבולוציונית הממוקמת בתקופתנו אנו.
מסע בזמן
גיבורי הסיפור נעים קדימה או אחורה בזמן תוך שינוי ההיסטוריה. הפרדוקסים הנובעים ממהלכים אלה משמשים בדרך כלל כמניעי עלילה מתוחכמים. פרסום ספרו של ה. ג'. וולס 'מכונת הזמן' בשנת 1895 הוא לא רק דוגמה לנושא – הוא היה נקודת מפנה של ממש בהיסטוריה של המדע הבדיוני. מסעות בזמן אמנם תוארו עוד קודם לפרסום 'מכונת הזמן', אך אז היה זה מאורע שהתרחש באופן פלאי, בדרך כלל בזמן שינה (או, כבספרו של מארק טוויין 'יאנקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור', על ידי מהלומה בראש במוט ברזל). מכונת הזמן של וולס אפשרה לראשונה את חשיפת מלוא מרחב הזמן ''לתיירים'' בלחיצת כפתור, ללא מגבלות.
פגישות עם אישים מפורסמים בעבר וסיפורים על עיוותי זמן הם מוטיבים נפוצים נוספים. הספרים 'תחנת הוקסביל' של רוברט סילברברג, 'האיש שהגיע מוקדם' של פול אנדרסון ו'סערת זמן' של גורדון ר. דיקסון שייכים לתבנית זו, וכן כמה מסרטי המד''ב הידועים ביותר: טרילוגיית 'בחזרה לעתיד', 'שליחות קטלנית' ועוד.
חייזרים
זוהי התבנית המוכרת מכולן, אולי הבסיסית ביותר בתחום המד''ב. מהלך החיים התקין מופרע על ידי הגעתם של זרים ממקום או מזמן אחר. ההפרעה יכולה להיות בקנה מידה גדול – פלישת חייזרים – או בקנה מידה מקומי וזמני, החייזרים יכולים להיות ידידותיים או עוינים. 'מלחמת העולמות' (1898) של ה' ג' וולס הנו אחד המפורסמים שבסיפורי פלישות החייזרים. דוגמאות מוכרות אחרות הן 'קץ הילדות' ו'מפגש עם ראמה' של ארתור סי. קלארק. תבנית זו מרבה להופיע גם בסרטים: 'פלישת חוטפי הגופות' (1956), 'אי. טי. חבר מכוכב אחר', 'מפגשים מהסוג השלישי', 'הנוסע השמיני', 'הטורף' ורבים אחרים.
תפיסה על חושית (תע''ח)
סיפורים אלה דנים בדרך כלל בגילוי עצמי של היכולות החריגות וההתמודדות אתן ועם הסביבה. לא פעם מדובר בילדים המגלים בעצמם יכולות כאלה ואחרות, ואשר מתקשים להתמודד עם סביבה עוינת והגדרת זהותם העצמית.
הרעיון עצמו עתיק למדי, והיכולות הנפוצות הן קריאה ושידור מחשבות (טלפתיה), צפיית הנולד (Precognition) והזזת עצמים ללא מגע (טלקינסיס). יכולת מוכרת נוספת היא האמפתיה – סוג מרודד של טלפתיה המאפשר העברת רגשות בלבד. דוגמאות: 'למות מבפנים' של רוברט סילברברג, 'על אדם' של תיאודור סטרג'ן ו'האיש המושמד' של אלפרד בסטר.
תת קטגוריה מעניינת של תבנית התע''ח עוסקת בפיתוח חריג של האינטליגנציה. המפורסם שבסיפורים מתת-קטגוריה זו הוא כנראה 'פרחים לאלג'רנון' של דניאל קייס (1959).
מעניין לציין כי לא מעט סיפורים מציגים את היכולות העל אנושיות כקללה ולא ברכה. בפרט, סיפורי מד''ב העוסקים בראיית הנולד נאלצים להתמודד עם הפרדוקס-לכאורה של ידיעת העתיד מול היכולת לשנותו ('חולית' של הרברט מציג את הנושא בצורה טובה למדי).
הגיהנום הקומי – הסאטירה
תבנית זו משתמשת בעיוות של העולם הקיים היום על ידי השלכתו אל העתיד או העברתו למקום אחר על מנת לחשוף את האבסורדים שבו. היסטוריית המד''ב כוללת מגוון רחב של ספרים ממשפחה זו. החל בפרודיות כ'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' והמשכיו, מאת דגלס אדמס, וכלה בדיסטופיות כ'עולם חדש ואמיץ' של אלדוס האקסלי. סרטים מוכרים הם 'ישנוני' של וודי אלן, 'ד''ר סטריינג'לאב' של סטנלי קובריק, וכן אפשר לציין את סדרות הטלויזיה 'מורק ומינדי' ו'ננס אדום'.
על מנת לראות את התבניות כמכלול, נציג כאן פרישה גרפית שלהן כעץ הממקם את המדע הבדיוני בעולם הספרותי, ולאחר מכן מציג את התבניות וכמה מגרורותיהן.
מבחר הגדרות נוספות
לא קשה למצוא הגדרות נוספות רבות למד''ב. סופרי מד''ב רבים ניסו להגדירו, בדרך כלל יותר מפעם אחת. המבחר המצורף למטה הוא תוספת סמלית להגדרות שצוטטו עד כה, ואינו מהווה מדגם מייצג כלשהו.
ריי ברדבורי: ''מדע בדיוני הוא באמת לימוד חברתי של העתיד, דברים שהמחבר מאמין שיקרו על ידי חיבור שתים ועוד שתיים''.
קונקלין גרוף, על ''מהו מד''ב טוב'': ''ההגדרה הטובה ביותר למד''ב היא שהוא כולל סיפורים שבהם רעיון מדעי או תיאוריה מדעית אחת או יותר, או אפילו גילוי מדעי, עוברים אקסטרפולציה או משחק באופן לא לוגי או באופן בדיוני וכך נישאים מעבר למחוזות האפשרי בטווח המיידי, במאמץ לראות כמה כיף יהיה לסופר ולקורא לחקור את הגבולות הדמיוניים של הפוטנציאל הרעיוני.''
תיאודור סטרג'ן: ''תשע עשיריות מהמד''ב הן שטויות. כמובן, תשע עשיריות מכל דבר הן שטויות.''
סם מוסקוביץ': ''מד''ב הוא ענף של הפנטסיה המזוהה על ידי העובדה שהוא מקל על ''השעיית אי האמון'' מצד קוראיו, על ידי שימוש באוירה של אמינות מדעית לצורך הספקולציות הדמיוניות בתחומי המדעים המדויקים, בחלל, בזמן, במדעי החברה והפילוסופיה.''
דייויד פרינגל: ''מד''ב הוא סוג של ספרות פנטסטית המנצלת את נקודת המבט של המדע המודרני.''
פרימן דייסון: ''המדע הוא התחום שלי אבל המד''ב הוא נוף חלומותי.''
מקורות
א. The Encyclopedia of Science Fiction
מאת John Clute & Peter Nicholls
ב. The Ultimate Encyclopedia of Science Fiction – The Definitive Illustrated Guide
מאת David Pringle
ג. Science Fiction: The Illustrated Encyclopedia
מאת John Clute
ד. The Mammoth Encyclopedia of Science Fiction
מאת George Mann
ה. מהו מדע בדיוני
מאת תומס גודמן (המימד העשירי, גליון 1)
ו. הגדרות, הגדרות
מאת אהרון האופטמן (אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה)
ז. SF Words and Prototype Worlds
מאת Eric S. Raymond
אוסף הגדרות מד''ב – אוניברסיטת מרכז טנסי
הגדרת המדע הבדיוני – מאמר מאת ג'ים היידן, 1953
מאגר הגדרות
מהו מדע בדיוני מאת תומס גודמן
הגדרות, הגדרות מאת אהרון האופטמן
SF Words and Prototype Worlds
The Encyclopedia of Science Fiction
Science Fiction: The Illustrated Encyclopedia
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
מדע, בדיון ופילוסופיה (חדש)
לודביג יום ראשון, 15/02/2004, שעה 15:59
על שום השעה המאוחרת ועייפותי לא קראתי עדיין יותר ממחצית הכתבה המלבבת.
עם זאת, כבר בשלב זה רציתי לחלוק עמכם רעיון:
כשהמתודולוגיה המדעית (או הפילוסופיה של המדע) החלה דרכה ב- 1840, המילה ''מדע'' היתה יותר מכל דבר אחר קנה מידה לאמת, ועל-אף הרלטיביזם המודרני ושאר התפתחויות, יש רבים שעדיין מחזיקים בזאת. מדע-בדיוני אם כן, ניתן אולי לתפוס כסוג של verisimilitude (או היראות כאמת).
דיסציפלינה נוספת לה היו יומרות (ויש עדיין) להגיע לאמת היא כמובן הפילוסופיה.
ברגע אם כן שאנו מוכנים לחרוג מגבולות המדע, אך עדיין להיוותר עם רעיון האמת ורעיון הבדיון, ייתכן כי שם טוב יותר למד''ב זהו פד''ב (פילוסופיה בדיונית). דבר זה גם לגמרי מסתדר עם ההגדרה של מד''ב על בסיס עולמות בדיוניים, שכן כבר מזמן שהרבה לוגיקאים משתמשים ב''לוגיקה של עולמות אפשריים'', ולמעשה הוכח (ע''י סול קריפקה) שהיא אקוויולנטית לגמרי בחוזקה ללוגיקה מסדר שני הקונבנציונאלית (אל תבקשו ממני את הסימון האותיותי המדוייק של המערכת הלוגית - אני לא לוגיקן וזה ידרוש ממני נבירה בכתבים).
זהו - סתם רעיון לשעת לילה מאוחרת שמצא חן בעיני כי הוא מקשר לא רע בין פילוסופיה למד''ב.
|
|
|
|
|
דוקא ''הידמות לאמת''? (חדש)
גרומיט יום ראשון, 15/02/2004, שעה 23:19
בתשובה ללודביג
אני ממש לא רואה איך מדע בדיוני יכול להיתפס במונחים של ''דמיות לאמת'', או איך מתקשר אליו מושג הverisimilitude. אם כבר אז נסיון ה''התחזות'' הזה למציאות בולט הרבה יותר בספרות הריאליסטית, או בז'אנרים ספציפיים כמו ''היסטוריה חליפית''. המד''ב, ברוב המקרים, מצהיר על עצמו כמשהו שאיננו אמיתי וחלקים גדולים ממנו מבוססים על שאלה שאין כל קשר בינה לבין רעיון ההתחזות הנ''ל - השאלה של ''מה יהיה אם''.
ואחרי שהגבתי לעניין, אני חייב להציע לך בכל הכנות להתאים את סגנון הכתיבה שלך למקום שבו אתה נמצא. האתר הזה אמנם מיועד לדיונים ברמה גבוהה, אבל הכותבים כאן לא אמורים להתמצא בטרמינולוגיה הצרה של תחום הגות זה או אחר - כולל פילוסופיה. אנא, אם אתה רוצה שיענו לך ברצינות, אל תצטט לנו את קריפקה, ואל תדבר על verisimilitude, אלא אם באמת מדובר ברעיון שאי אפשר להבין בלי הטרמינולוגיה הזאת. אם כבר רוצים לקשר בין לוגיקה למדע בדיוני, הרבה יותר הגיוני להזכיר את ''הימנון לליבוביץ'', מאשר לדבר על ''לוגיקה מסדר שני הקונוונציונלית''.
במלים אחרות - רבאק, דבר עברית, לא ''פילוסופית''.
|
|
|
|
|
דוקא ''הידמות לאמת''? (חדש)
לודביג יום שני, 16/02/2004, שעה 10:15
בתשובה לגרומיט
אני מבטיח להשתדל לעדן את המונחים (אף שאישית אני תמיד שמח להרחיב את היריעה הלשונית שלי וללמוד מכותבים אחרים מונחים שאיני מכיר (עד לפני חודש למשל לא ידעתי מה פירושו של אאל''ט... אז חקרתי, מצאתי והחכמתי)) אם אלה אכן מעכבים את הבנת התכנים.
לגבי מה שטענת:
העובדה שהמד''ב עוסק ב-''מה יהיה אם'' לא נראה לי כסותר את טענותיי - להיפך, הגות פילוסופית גם עוסקת בתרחישים אפשריים, וכן מדע ''אמיתי'', שאחד מהקריטריונים החשובים שלו היא להציע ניסויים עתידיים, או לנבא תוצאות שלפיהם/ן תישפט אמיתותו.
עובדת היות המד''ב ''בדיוני'' משליכה על-כך שבניגוד למדע אין חובה כי העתיד המתואר או נגזר ממנו אכן יהפוך להווה, ולכך כיוונתי במילה המסובכת בה השתמשתי (אני אסביר בנספח בסוף התשובה הנ''ל את כוונתי במילה שהזכרתי).
לסיכום, גם אם השאלה של ''מה יהיה אם'' ומה שכינית ''רעיון ההתחזות'' הם אכן בלתי-תלויים, הרי מד''ב הוא בדיוק מה שקושר בין שני אלה. כמו שציינתי, התעסקות ב-''מה יהיה אם'' אינה מייחדת את המד''ב ומצויה גם במדע ופילוסופיה. *צורת* ההתעסקות ב-''מה יהיה אם'', וה*חבות לאמת* (או אי החבות לה) הם אלה שמבדילים אותו ממדע או פילוסופיה.
מצד שני, אף פרוזה פיקטיבית אינה חבה לאמת, אז ברור שזה לבדו אינו תנאי מספיק, וחייבים להוסיף למשוואה את הקישור של מד''ב למדע ופילוסופיה (וכאן בדיוק נכנס ה''מה יהיה אם'').
ד''א: מי זה לייבוביץ'? :-)
נספח - ציטוט של התחלת ההגדרה של verisimilitude מאנציקלופדיית בריטניקה:
the semblance of reality in dramatic or nondramatic fiction. The concept implies that either the action represented must be acceptable or convincing according to the audience's own experience or knowledge or, as in the presentation of science fiction or tales of the supernatural, the audience must be enticed into willingly suspending disbelief and accepting…
תרגום מאוד חופשי: ההיראות כמציאות בסיפורת דרמטית או לא-דרמטית. המושג מרמז שאו שהפעילות המיוצגת חייבת להיות מתקבלת על הדעת או משכנעת על-פי הידע או הנסיון של הקהל עצמו או, כמו בהצגה של מד''ב או סיפורי העל-טבעי, הקהל חייב להיות מפותה מרצונו כלפי השהיית חוסר האמון...
|
|
|
|
|
קצת קשה ללמוד מונחים חדשים (חדש)
שלמקו יום שני, 16/02/2004, שעה 18:21
בתשובה ללודביג
כשהם מופצצים ברמה של שלושה מונחים למשפט, וכאשר כדי להבין את מקומו של מונח אחד צריך להבין מונח אחר, וכאשר יש הרגשה שמונחים מוכנסים על מנת להשתמש במונחים חדשים ולא כי יש צורך (ניימדרופינג, הנה עוד מונח).
|
|
|
|
|
רגע, רגע. (חדש)
אלמוני יום שני, 16/02/2004, שעה 18:36
בתשובה לשלמקו
אל תרוץ כל כך מהר. לפני שנמשיך בדיון אתה חייב קודם להגדיר כמו שצריך איך דברים יכולים להיות מוכנסים, ובאיזו תדירות. הרי לא יעלה על הדעת להסתדר ללא הגדרות יסודיות?
ובכלל, אם נדבוק את האסימפטוטה של של הסוגה הדארויניסטית, נגלה שבליבה שוכן אותו מספר אבוקדו, שהיה משאת ליבם של כל הפילוסופים המרכז אירופאיים מאז לייבניץ. אני קראתי את לייבניץ, ואתה? אתה קראת?
|
|
|
|
|
בטח שקראתי את לייבניץ. (חדש)
שלמקו יום שני, 16/02/2004, שעה 19:14
בתשובה לאלמוני
רק מה, כשאני קראתי אותו הוא היה מתמטיקאי. הוא בטח היה מבין את המשוואה של: אי אפשר להבין מונחים כשהם מוכנסים ברמה של שלושה למשפט. לכן פחות משלושה למשפט בממוצע הנו התחום הקביל להכנסת מונחים.
|
|
|
|
|
אני דווקא לא קראתי את לייבניץ, (חדש)
Boojie משוויצה יום שני, 16/02/2004, שעה 19:53
בתשובה לאלמוני
וטוב שכך.
____________________
האמת, דווקא כן קראתי קצת לייבניץ, אבל אני לא מודה בזה בחברה מנומסת.
|
|
|
|
|
אילו מונחים? (חדש)
לודביג יום שלישי, 17/02/2004, שעה 14:29
בתשובה לשלמקו
אני באמת תמה למה אתה מתכוון - אין שום מונח חדש או קשה בתגובה שלי למעלה, לא פר משפט ולא פר תגובה.
לי נראה שאתה סתם נהנה מלצלוב ולעשות עליהום וכלל לא ברור לי שאפילו קראת את מה שכתבתי.
אבל לא חשוב, עובר לי ליד הפופיק (האקדמיה מאשרת לי ''פופיק''?)
|
|
|
|
|
מקיף, מפורט. מרוב עצים.. (חדש)
Paff יום ראשון, 15/02/2004, שעה 16:11
רוחב היריעה מרשים. וזו יופי של סקירה.
ותודה על הציטוטים המסיימים, מהם אוכל לבחור בתשובותי לאלו ש(משום מה) מתעקשים לשאול מה זה.
האם יפתח עתה דיון אינסופי הלועס שוב ושוב את פרטי הפרטים של ההגדרות במאמר?
נתקלתי פעמים מספר במהלך נסיונות להגדיר מד''ב בתחושת 'נרדפות' של החובבים. לדעתי חשוב לזכור שכמעט ואין תחום/ז'אנר/סוגה וכו' בהם קיימת הסכמה גורפת על ההגדרה. בתחום עיסוקי קיימות הגדרות סותרות כמעט, המשתנות מדי כעשור, ומשמשות כר להתנצחויות נלהבות בכנסים משמימים. אני רואה את ריבוי ההגדות למד''ב כתופעה חיובית, בלתי נמנעת ולעיתים קרובות משעשעת להפליא.
|
|
|
|
|
כתבה מצויינת:-) (חדש)
לוסי אינטרסנטית יום שני, 16/02/2004, שעה 1:30
חסכת לי חלק מהמחקר להרצאה שלי על קוני ויליס (האם היא כותבת מד''ב , ולפי איזו הגדרה. אתה סיפקת כמה הגדרות).
|
|
|
|
|
מאמר מצויין, (חדש)
אהרון ה. יום שני, 16/02/2004, שעה 23:03
העולה באיכותו על תרומתי הצנועה שפורסמה כאן מזמן ןשהוזכרה במקורות ובלינקים (''הגדרות, הגדרות''), במידת הפרוט ורוחב היריעה.
אף כי הדיונים על הגדרות הם בדרך כלל מעניינים, אני אישית נוטה להעדיף את גישת האבחון על פני הגדרה. כלומר, כמו שעוף מגעגע הנראה כמו ברווז הוא כנראה ברווז, כך גם סיפור (או סרט)המכיל אלמנטים שנתפשים על ידי כמד''ב הוא כנראה מד''ב.
מבין ההגדרות המצוטטות חביבה עלי במיוחד זו של סם מוסקוביץ'(היא הוזכרה בהבלטה גם במאמרי, אאל''ט). היא כמובן סותרת את התרשים שבמאמר, כי לפיה מד''ב הוא ענף של הפנטסיה!
אולי הייתי אפילו מרחיק לכת ואומר שכל הספרות כולה היא רצף המתחיל מריאליזם (''הזרם המרכזי''), ומסתיים בפנטסיה ''טהורה'', כאשר איפה שהוא באמצע נמצא המד''ב שהוא פנטסיה שבה לגישה המדעית (או יצירת אשליה שלה) יש תפקיד מרכזי. ויש ברצף הזה הרבה תחומי ביניים ושטחים ''אפורים''. (בגישה זאת, מה שקרוי משום מה ''הזרם המרכזי'' הופך להיות משהו לא ממש מרכזי...)
ועוד הערה: במאמר נכתב שהשם ''מדע בדיוני'' נכנס לשימוש בשנות ה-30. זה לא כמובן לא נכון, כי מה שנכנס לשימוש הוא ''סיינס פיקשן''!
''מדע בדיוני'' הוא למרבה הצער תרגום קלוקל לעברית של המונח הלועזי, וצריך להזכיר את זה מדי פעם, למרות שאינני מציע להפסיק להשתמש במונח מד''ב שכולנו התרגלנו אליו. (התרגום הנכון הוא כמובן ''סיפורת מדע'' או ''בדיון מדעי'').
ועוד הערה: במאמר נטען שבספר ''למות מבפנים'' של סילברברג אין יסוד מדעי כי הנושא הוא קריאת מחשבות, דהיינו משהו לא מדעי. ובכן, זהו בדיוק העניין של יצירת האשליה של הקשר מדעי. אילו סילברברג היה כותב שכישורי קריאת המחשבות של הגיבור הוכנקו לו ע''י פיה טובה או קוסם, היינו משייכים את הספר ל''פנטסיה טהורה''. מכיוון שנאמר שהוא נולד עם זה, אנו מקשרים את זה איכשהו עם מוטציה או משהו כזה - כלומר זה יוצר בתודעתנו הקשר (פסאודו?)מדעי.
באופן דומה הרי אפשר לטעון שכל סיפור על חללית מהירה מהאור הוא פנטסיה, כי מהירות כזו איה אפשרית במציאות.
אגב, מה זה ''אנציקלופדיה ממותית''?
|
|
|
|
|
אני סבורה דווקא (חדש)
Boojie יום שלישי, 17/02/2004, שעה 1:15
בתשובה לאהרון ה.
ש''מדע בדיוני'' הוא תרגום מוצלח בהרבה מהמקור או ממה שהיה יכול להיות התרגום ה''מדויק''. ''סיפורת מדעית'' יכולה להיות גם סיפורת שעוסקת בסיפורי חייהם של מדענים ותגליות מדעיות שונות (למשל, ספר על חייה של מארי קירי יהיה ''סיפורת מדעית''). לעומת זאת, מה שמייחד את המדע הבדיוני זה לא המדע, אלא העובדה שאלמנטים מסוימים במדע הזה או בהשלכות של המדע על חיי היום-יום הם בדויים. אחרי הכל, להתבסס רק על המדע כפי שהוא בימינו זה לא כזה מעניין...
ואני מסכימה אתך שהטענה שתופעות פסי הן ''חסרות יסוד מדעי'' היא טענה די אבסורדית כשעוסקים בדיון במד''ב. יש תאוריות מדעיות העוסקות בתופעות פסי, יש מחקרים מדעיים שעוסקים בתופעות פסי, יש אפילו מידה מסוימת של תגליות מדעיות שנוגעות לתופעות פסי. אבל כל זה לא משנה, כי מדע בדיוני אינו מחייב הסתמכות על מדע קיים - שוב, מה יהיה מעניין בזה, אם כל המדע שבמדע הבדיוני יהיה בדיוק כמו שהוא בימינו?
|
|
|
|
|
הכל נכון (חדש)
טייני הצב יום שלישי, 17/02/2004, שעה 11:18
בתשובה לBoojie
חוץ מההערה שלהתבסס על המדע כפי שהוא בימינו זה לא כזה מעניין.
אני מהאנשים המשייכים את ''הקומדיה האלוהית'' לתחום המד''ב. דאנטה לקח את מיטב הידע האנושי של התקופה, וטווה מסביבו סיפור פנטסטי מרהיב.
אילו הייתי חי בתקופתו של ניוטון, הייתי רוצה לכתוב סיפורים על הרעיון שעכשיו (בניגוד לאתמול או שלשום) יש לאדם את מלוא הידע לגבי פעולות היקום, מה שהופך אותו למיני-אלוהים. אני מוצא שזה רעיון מחריד. אני חושב שמרי שלי כתבה את ''פרנקנשטיין'' כסיפור מד''ב בדיוק על הנושא הזה. (זה סיפור שהקונסנזוס לגבי זהותו הז'אנרית קצת יותר רחבה מאשר לגבי ''הקומדיה האלוהית''.)
והיום? ההשלכות של מכאניקת הקוונטים הן מדהימות. תורת היחסות סיפקה לנו אינספור רעיונות נפלאים. (איך היה נראה ''קונטקט'' בלי חורי תולעת?) אם מישהו יצליח אי פעם להבין את תאוריות העל-מיתרים והעל-טבעות, ויחזור לדווח לנו עליהן בכלים מד''ביים, הוא יחזור עם סיפורים שכדוגמתם לא ראינו אי-פעם בעבר. (ההצעה מיועדת לגברים ולנשים כאחד.)
המדע, ה-cutting edge של המדע, הוא תמיד מקום מרתק להיות בו ולדווח עליו. באיזשהו מקום, אני חושב שחלק מהכתיבה המד''בית היתה יכולה להיות טובה יותר, לו היה הכותב טורח ללמוד את הפיסיקה הקיימת. המציאות נוטה להיות ביזארית יותר מכל דמיון.
קלישאה, אבל נכון.
|
|
|
|
|
איך היה נראה ''קונטאקט'' בלי חורי תולעת? (חדש)
NY יום שלישי, 17/02/2004, שעה 11:52
בתשובה לטייני הצב
בדיוק אותו דבר, כמובן.
חשוב על כך.
|
|
|
|
|
בדיוק אותו דבר, כמובן? (חדש)
טייני הצב יום שלישי, 17/02/2004, שעה 12:02
בתשובה לNY
אחד מאיתנו מעט נאיבי.
עוד לא החלטתי מי.
חשוב על כך.
|
|
|
|
|
אכזבתני. (חדש)
NY יום שלישי, 17/02/2004, שעה 13:01
בתשובה לטייני הצב
ענה לי, בבקשה, לאחר שתחשוב על כך *באמת*.
שאלות למחשבה:
א. במה עוסק הספר ''מגע''? (זה היה שמו בארצנו כשתורגם לראשונה, אגב, הרבה לפני צאת הסרט.) רמז: ''חור תולעת'' אינו התשובה הנכונה.
ב. האם חורי תולעת חיוניים לקיום עלילת הספר הנ''ל, או שמא ניתן להחליפם באמצעי מדעי/פסדו-מדעי אחר ללא שינוי ניכר בעלילה ובנושא?
ג. מהם הרעיונות *המדעיים* הצרופים, העתיקים או המודרניים, העומדים בבסיס ספרי המד''ב המובהקים הבאים: ''פני מועדות לכוכבים'' ו''האיש המושמד'' של בסטר, ''האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?'' של דיק, ''מספר החיה 666'' של היינליין, ''חולית'' של הרברט?
|
|
|
|
|
אכזבתני. (חדש)
טייני הצב יום שלישי, 17/02/2004, שעה 17:45
בתשובה לNY
אם כך, אתה הוא הנאיבי מבין שנינו.
לא טענתי בשום שלב שחורי תולעת הם הנושא של ''מגע''.
הרחבתי את תשובתי כבר בתשובה לבוג'י (למטה) ולך רק אוסיף:
האם אתה חושב שמרי שלי היתה מסוגלת לכתוב את ''מגע''?
ואם לא, למה לא?
|
|
|
|
|
אז מה בדיוק טענת? (חדש)
NY יום רביעי, 18/02/2004, שעה 0:18
בתשובה לטייני הצב
שאלת איך היה הספר נראה בלעדיהם. אני עניתי: ''מהותית - אותו דבר''. אין בכל מה שכתבת בפתיל זה שום דבר שיפריך את דברי.
מרי שלי לא היתה מסוגלת לכתוב את ''מגע'', והסיבה לכך היא אי-הזהות בינה לבין ארתור סי. קלארק. בדיוק באותו אופן, זה האחרון לא יכול היה לכתוב את ''פרנקנשטיין''. אך שלי בהחלט היתה מסוגלת, לו רצתה בכך, לכתוב ספר שקול ל''מגע'' העוסק באותו נושא.
|
|
|
|
|
רק למען הסדר הטוב (חדש)
דדאלוס יום רביעי, 18/02/2004, שעה 9:23
בתשובה לNY
קרל סאגאן. לא קלארק.
|
|
|
|
|
אוי. נכון. (חדש)
NY יום רביעי, 18/02/2004, שעה 11:06
בתשובה לדדאלוס
השעה, השעה...
|
|
|
|
|
חורי התולעת הם לא הנושא ב''מגע'' (חדש)
דדאלוס יום שלישי, 17/02/2004, שעה 14:20
בתשובה לטייני הצב
וגם לא מניעים את העלילה (שלדעתי מתמקדת בעיקר במגע בין אדם לרעהו). בהקשר הזה אני חושב ש''שער'' הוא דוגמא טובה יותר.
|
|
|
|
|
צר לי, אבל הדברים שאתה מדבר עליהם (חדש)
Boojie יום שלישי, 17/02/2004, שעה 12:49
בתשובה לטייני הצב
כ''מדע בן ימינו'', לא נחשב בעיניי מדע בן ימינו. כן, אלו תאוריות מדעיות בנות ימינו, אבל לגבי חלקן הגדול, אין שום יכולת טכנולוגית שתתלווה אליהן - ומכיוון ששני המאפיינים החשובים שמחפשים בתאוריות מדעיות מוצלחות הם יכולת ניבוי ויכולת שליטה, כל עוד לא פיתחת יכולת שליטה שמבוססת על התאוריה המדעית שלך, היא עדיין לא תקפה במלואה.
ספרי מד''ב נוהגים, גם כשהם מסתמכים על תאוריות מדעיות בנות ימינו, להקפיץ אותן את הצעד האחד הזה קדימה, ולהקנות להן תקפות נוספת באמצעות גזירת טכנולוגיה מתוכן, כלומר, החלק שמתייחס ליכולת שליטה. מהבחינה הזאת, הם לא מסתמכים על מדע עכשווי גם כשה*תאוריה* המדעית כבר קיימת.
למשל: יש כמה וכמה תיאוריות לגבי כבידה. ''טבעת כארון'' לקח את זה צעד אחד קדימה והעניק לבני האדם יכולת לתפעל כבידה - יכולת שככל הידוע לי, לא קיימת בימינו.
יש כמה וכמה תיאוריות לגבי ריבוי יקומים הנגזרים מצמתי החלטה. ''ההסגר'' לקח את זה צעד אחד קדימה והעניק לבני האדם יכולת לתפעל את צמתי ההחלטה האלה ולבחור את היקום שיתממש.
יכולתי להמשיך עם זה גם הלאה, אבל אני חושבת שהנקודה שלי ברורה. מדע בדיוני לוקח הרבה פעמים מדע שעדיין לא התממש, ומעניק לו את ההתממשות הזאת.
|
|
|
|
|
אחת הבעיות הנפוצות כשבאים (חדש)
דדאלוס יום שלישי, 17/02/2004, שעה 14:34
בתשובה לBoojie
לתייג מד''ב, המשתקפת גם בתגובתך, היא הנטייה לקשור מד''ב עם טכנולוגיה. האם ''על-אדם'' של סטרג'ן הוא מד''ב? האם ''כרומוזום כלכותה'' של גוש הוא מד''ב?
לדעתי, הבעיות מתחילות בזה שאין הסכמה והגדרה חד-חד-ערכית לגבי ''מדע - מהו?''. האם מדע הוא שיטה? ידע? מערכת כללים? פילוסופיה? הכל יחד? משהו אחר?
עוד לפני שניגשים להגדיר ''מדע בדיוני'', חשוב להגדיר ''מדע''.
|
|
|
|
|
אחת הבעיות הנפוצות כשבאים (חדש)
לודביג יום שלישי, 17/02/2004, שעה 14:49
בתשובה לדדאלוס
אני לחלוטין מסכים שזו בעיה.
ההגדרה של ''מדע'' כיום היא הרבה יותר מורכבת מזו של מד''ב, וככל שעוברות השנים הפילוסופיה של המדע על גישותיה השונות ושאלותיה הרבות רק הופכת עניפה יותר.
שאלה מעניינת היא האם ''מדען'' צריך גם לדבוק בפילוסופיית מדע מסויימת (או בכלל להכיר כזאת) כדי לבצע את מלאכתו כראוי, כלומר, על-מנת ליצור משהו שניתן לקרוא לו מדע (ואני חושד שיש הרבה אנשים המתקראים מדענים שאין להם צל קלוש כיצד להגדיר מדע, מניין התחיל, מהו מדע טוב וכדומה). אותה שאלה ניתן גם לשאול לגבי כותבי מד''ב לעומת מגדירי מד''ב, ומעניין לבחון לדעתי אם האנלוגיה הזו (של השאלה ששאלתי) אכן מחזיקה מעמד במעבר ממדע למד''ב.
|
|
|
|
|
מדע בלי טכנולוגיה הוא חסר ערך. (חדש)
Boojie יום שלישי, 17/02/2004, שעה 15:31
בתשובה לדדאלוס
ולפני שצולבים אותי, צריך לקחת בחשבון מה זו טכנולוגיה. טכנולוגיה זו היכולת שלנו לתפעל את הסביבה באמצעות כלים, מהכלים הפשוטים והבסיסיים ביותר (כלי הצור של אבות אבותינו, ואפילו המקלות לדיג טרמיטים של השימפנזים) ועד למכשירים המאיימים ביותר.
טכנולוגיה בפני עצמה אינה מחייבת מדע, אבל מדע, כדי שאפשר יהיה להעריך אותו כמדע, מחייב טכנולוגיה. למה? כי עד שלא יישמת את החוקים המדעיים שפיתחת, אתה לא יודע שהם נכונים. עד שלא הגעת ליכולת לנבא תוצאות ולשלוט בהן, אין לך אישוש משמעותי של התאוריה שלך, ולפיכך, אין לך ביסוס מדעי של ממש.
כדי לאושש את התאוריות שלנו לגבי כבידה, למשל, צריכות להיות לנו שתי יכולות: היכולת לנבא מה יקרה בסיטואציה א' (הניסוי המפורסם שאושש חלק מתורת היחסות עולה בדעתי, זה עם עיקום האור); והיכולת לשלוט במרכיבים של התאוריה. מדע אמיתי נותן לך יכולת לא רק לניבוי פסיבי, אלא גם לניבוי תוצאות של מעשה ש*אתה* תעשה. ובדיקה של ממש אינה אפשרית עד שאתה אכן מגיע לשלב של תפעול המשתנים כדי להגיע להשפעה שאתה מנבא (''אם אני אפיל תפוח על הירח, הוא יפול בתאוצה שהיא שישית מהתאוצה שבה יפול על הארץ. וגם יתייבש ויהיה מגעיל''; ''אם אני אאיץ חלקיק קרוב למהירות האור, המסה שלו תעלה''; וכדומה). כל עוד אתה לא מגיע לשלב התפעול המעשי של המשתנים שלך, לא אוששת מספיק את התאוריה המדעית שלך, ולפיכך המדע שלך לא מספיק מבוסס. אתה יכול להגיד עד מחרתיים ''X משפיע על Y כך וכך, והגעתי לזה באמצעות הסקה לוגית'', אבל עד שתבדוק את זה מעשית, באמצעות תפעול ישיר של הסיטואציה, הסקה לוגית (אם לגנוב משפט מהיינליין) היא לא יותר מאשר דרך נהדרת לטעות בצורה מבריקה.
לגבי הספרים שהזכרת, את ''על אדם'' לא קראתי. את ''כרומוזום כלכותה'' קראתי, לצערי הרב, וממש לא נהניתי. ''כרומוזום כלכותה'' עוסק ביישום במציאות של כללי המדע המדובר (במקרה זה, ביולוגיה, ויותר ספציפי, גנטיקה), כך שלא ברור לי מה בדיוק אתה שואל.
|
|
|
|
|
מדע בלי טכנולוגיה הוא חסר ערך. (חדש)
לודביג יום שלישי, 17/02/2004, שעה 17:03
בתשובה לBoojie
ברור כי מדע מניח מתודה כלשהי, בעוד טכנולגיה במצבה הפרימיטיבי אינה צריכה למדע. אבל מכאן ועד לטענה שכל מתודה כזאת (או פראדיגמה במידה שירשו לי להשתמש במילה הזאת) מחייבת טכנולוגיה עדיין ארוכה הדרך.
עיקרון האימות של תורות מדעיות דורש אאל''ט לא יותר מאשר את האפשרות העקרונית *לחשוב* על ניסוי שיאשש את התיאוריה, גם אם הטכנולוגיה עדיין לא מתקדמת מספיק בכדי לבצע ניסוי כזה.
מתודות אחרות כבר מתחילת המאה העשרים (מאז פופר כידוע, אך גם לפני כן) מדברות על אפשרות ההפרכה ולא על האימות, וגם הן מדברות על כך ברמה העקרונית. (לגבי אימות תמיד קיימת ''בעיית האינדוקציה'' הידועה והנדושה, לפיה אף כמות (סופית?!) של ניסויים שתומכים בתיאוריה לא מספקת עדיין חוזק אימותי במובן החזק).
|
|
|
|
|
מדע בלי טכנולוגיה הוא חסר ערך. (חדש)
בזיק יום שלישי, 17/02/2004, שעה 17:39
בתשובה ללודביג
אז אתה, בתור פילוסוף (של המדע??) צריך לדעת שישנן גם גישות שאומרות בפשטות, שגם אם הטכנולוגיה אינה בת המדע, היא סוג של אישור לנכונות (לאו דווקא לאמיתות !!) התיאוריה.
|
|
|
|
|
אני אמרתי ''אימות''? (חדש)
Boojie יום שלישי, 17/02/2004, שעה 19:19
בתשובה ללודביג
אני אמרתי ''אישוש''. not same. לא תתפוס אותי, אחרי לוידעת כמה שנים של מתודולוגיה (גם למדתי, גם לימדתי) אומרת ''אימות'' בהקשר של תאוריות מדעיות, ואם תתפוס אותי, אני מבטיחה להגיד איזה עשרים וחמישה אבינו שבשמיים ככפרה.
לא, לא מספיק ניסוי מחשבתי. ניסוי מחשבתי מוביל לטעויות, כי המוח שלנו לעולם לא יכול להכיל את מלוא המורכבות של העולם, וניסויים מחשבתיים כבר הביאו למספיק טעויות עד היום, למרות שהם נראו כל כך הגיוניים. זה משהו ''נראה כל כך הגיוני'', עוד לא אומר שגם היקום בחר לפעול ככה.
אז לא, בשום מדע שאני מכירה לא מספיק הניסוי המחשבתי. אתה צריך גם לאושש את החיבור של מה שחשבת למציאות.
אני, בניגוד להמפל יקירנו ועורביו הפרדוקסליים, מוכנה לחיות גם עם בעיית האינדוקציה, לאור העובדה שכל הידע שלי על העולם, בהיותי יצור אנוש, מבוסס על אינדוקציה*. ומכיוון שאין לי שום כוונה לחיות על ספק מוחלט בנוסח דקארט (הגישה הפילוסופית *האמיתית* שלי, אבל לא גישה פרודוקטיבית במיוחד), אני מוכנה להתפשר.
____________________
* אני כבר מזהירה מראש שאני לא מתחייבת להשתתף גם בוויכוח שיתפתח מכאן והלאה, בשאלה ''מה פתאום כל הידע האנושי מבוסס על אינדוקציה''. יש לי שתיים-שלוש טענות בנושא, במיוחד כאלה שמבוססות על השאלה אם תתכן בכלל מחשבה בלי התנסות, אבל מתוקף היותי חולה ועייפה, ובמיוחד מתוקף העובדה שיש גבולות למינון הפילוסופיה היומי שאני מתירה לעצמי מאז פרישתי מהאוניברסיטה, אני ממש לא מבטיחה להמשיך עם זה הלאה. טענות ומענות בנושא - על אחריותכם.
|
|
|
|
|
החלמה מהירה (חדש)
טייני הצב יום שלישי, 17/02/2004, שעה 19:41
בתשובה לBoojie
תה, מרק עוף ולמיטה מיד!
מה פתאום את מסתובבת חולה באינטרנט (ועוד יחפה!)
את עוד תדביקי פה מישהו!
|
|
|
|
|
קצת נסחפנו, לא? (חדש)
דדאלוס יום שלישי, 17/02/2004, שעה 21:48
בתשובה לBoojie
למדע בלי טכנולוגיה *אין ערך*? הגזמת.
טכנולוגיה היא רק תוצר לוואי אחד שמייצר המדע. נכון - חשוב, מרכזי, מפתה, ממכר – אבל עדיין רק תוצר לוואי ועדיין רק אחד. את שוכחת שהמדע לא נולד היום או אתמול, אלא עם שחר התרבות. עוד לפני הטכנולוגיה - ביסודו האדם הוא ברייה סקרנית וחקרנית, החותרת להבנת הסדר המצוי בתשתית העולם, ואינה מסתפקת בראיית האירועים כבלתי קשורים וכחסרי הסבר. איך אמר אינשטיין: ''אני רוצה לעבור בעפרון שלי על התמונה שצייר אלוהים''. (והוא בטח היה מתהפך בקברו לו היה יודע שאת מחשיבה אותו רק בשל תרומתו לפיתוח הפצצה האטומית ותו לא) כפי שאמרתי קודם לכן, אין הגדרה חד-ערכית למושג ''מדע'', והגישה שלך, או כפי שאמר זאת בייקון, ''ידיעה היא כוח'', היא רק עוד פן אחד של המדע. מעבר לכך, בייקון מדגיש את עניין הידיעה, ולאו דווקא את עניין הטכנולוגיה. נניח שקם אדם, מנסח עקרונות לחיזוי התנהגותם של מספר גדול של אנשים, והמדע הזה שהוא ייסד (נניח שהוא בחר לכנותו ''פסיכוהיסטוריה'') מוכיח את עצמו פעם אחר פעם. אז מה, אין לו שום ערך רק בגלל שלא מעורבת פה שום טכנולוגיה? (ואת אותה דוגמא את יכולה להחיל גם על נקסיאליזם, שהיה כה שימושי על סיפון שפלן החלל).
הנקודה היא, שהגדרת המדע השתנתה במרוצת הזמן, ככל שהוא הלך והתפתח. אם קופרניקוס עוד טען ש''תפקיד המדע אינו לנבא אלא לדעת את האמת'', אז הוקינג כבר מודה שבעת המודרנית ''שינינו את הגדרת המדע: מטרתנו היא לנסח אוסף של חוקים, המאפשרים לנו לנבא אירועים רק עד לגבול שמציב עקרון אי הוודאות''. הבעיה היא, שפעם המדענים היו הפילוסופים של הטבע. אולם מן המאה ה-19 בערך, שפת המדע, המתמטיקה, נעשתה טכנית מדי, ונוצרה הפרדה בין אלו שמתעניינים בעיקר ב''איך'' (מדענים) לבין אלה ששואלים בעיקר ''מדוע'' (פילוסופים). הגישה שלך, לפיה מדע בלי טכנולוגיה אין ערך, היא לפיכך צרה כעולם הנמלה, כי את בעצם אומרת: אל תשאל מדוע, תשאל איך, ותתמקד רק באותן תשובות שאפשר לתרגם אותן לכלל כלי כזה או אחר.
לגבי העניין של ניבוי, שאת רואה אותו כמרכזי ביותר: את טוענת ש''מדע, כדי שאפשר יהיה להעריך אותו כמדע, מחייב טכנולוגיה. למה? כי עד שלא יישמת את החוקים המדעיים שפיתחת, אתה לא יודע שהם נכונים. עד שלא הגעת ליכולת לנבא תוצאות ולשלוט בהן, אין לך אישוש משמעותי של התיאוריה שלך, ולפיכך, אין לך ביסוס מדעי של ממש.'' אבל המדע כולו מתבסס על עקרון הסיבתיות, ויום כבר הראה שביסודו זהו עקרון פסיכולוגי. לכן, כפי שהוקינג אומר ''אין זה משנה כמה פעמים יעלו תוצאות הניסויים בקנה אחד עם איזו תיאוריה, לעולם איננו יכולים להיות בטוחים שתוצאות הניסוי הבא לא יפריכו את התיאוריה''. תיאוריות הן ארעיות מיסודן גם אם נדמה לך שאוששת אותן. ארנסט מאך אמר את זה הכי יפה: ''תיאוריות דומות לעלים כמושים, הנושרים אחרי שסייעו לעץ המדע לנשום זמן מה''
|
|
|
|
|
צר לי, לא שכנעת אותי. (חדש)
Boojie יום שלישי, 17/02/2004, שעה 23:41
בתשובה לדדאלוס
מדע, כל עוד לא הוכחתי שאכן, הוא נותן לי תמונה שמתקרבת במשהו לאופן שבו העולם עובד, וזה באמצעות הוכחה מעשית על העולם עצמו, הוא רק בגדר הפלגות דמיון ושעשועים מחשבתיים. אם המצאתי את הפסיכוהיסטוריה ולא בדקתי אותה על אוכלוסיות של ממש, כל מה שיש לי זו אוננות אינטלקטואלית שאין לי כל ביסוס לכך שאכן יש לה קשר ממשי ליקום כפי שהוא.
|
|
|
|
|
העץ הלא נכון (חדש)
מאור גרינברג יום רביעי, 18/02/2004, שעה 0:45
בתשובה לBoojie
להשערות בלי ניסוי אפשר לקרוא, אם רוצים, אוננות אינטלקטואלית, אבל השערות בלי ניסוי אינן מדע, כך שהדוגמא שנתת לא רלוונטית.
ההוכחה שהשערה נותנת ''תמונה שמתקרבת במשהו לאופן שבו העולם עובד, וזה באמצעות הוכחה מעשית על העולם עצמו'' היא הניסוי, לא הטכנולוגיה. עריכת ניסויים היא חלק מהמתודה המדעית.
תקיפת ה''מדע'', בזמן שמתעלמים מהעובדה שהמתודה המדעית כוללת ניסויים, היא מוטעית.
|
|
|
|
|
למקרה שהחמצת את זה, (חדש)
Boojie יום רביעי, 18/02/2004, שעה 2:09
בתשובה למאור גרינברג
ניסוי דורש טכנולוגיה. אין לך *שום* אפשרות לבצע ניסוי בלי ליישם טכנולוגיה.
האם אתה יכול לבדוק את התאוריה שלך לגבי פעולתו של זרם חשמלי על תאי עצב בלי להשתמש בזרם חשמלי?
האם יש לך אפשרות לבדוק את התאוריה שלך לגבי השפעת תאוצתם של חלקיקים על כבידה בלי להאיץ חלקיקים?
האם יש לך אפשרות לבדוק את התאוריה שלך לגבי התמגנטותן של מתכות מסוימות, בלי למגנט אותן?
האם נדמה לך שכל אלה אינם טכנולוגיה?
חשוב שוב. אין לך שום דרך ליישם מדע במידה המספקת כדי לבחון אותו אם אין לך טכנולוגיה.
|
|
|
|
|
כמה שאת טועה (חדש)
דדאלוס יום רביעי, 18/02/2004, שעה 9:22
בתשובה לBoojie
אבל מן הסתם שום דבר לא ישכנע אותך.
לא *כל* ניסוי דורש טכנולוגיה. *יש* אפשרות לבצע ניסוי בלי ליישם טכנולוגיה - תלוי באופי הניסוי.
למקרה שהחמצת את זה: כשהבאתי את דוגמת הפסיכוהיסטוריה, ציינתי במפורש שהמודל אושש פעם אחרי פעם. זה מושג ע''י *התבוננות*. אני בטוח שתחלקי עלי, אבל לתפיסתי התבוננות איננה טכנולוגיה. מהי בדיוק ה''טכנולוגיה'' הדרוששה לאשש, למשל, את החוק הראשון של ניוטון?
חשבי שוב: את לפתע מדברת על *ליישם* מדע, שהוא משהו אחר לגמרי מאשר מדע כשלעצמו.
מסתבר גם שתרמודינמיקה איננה מדע לתפיסתך, מכיוון שאין שום דרך לאשש את החוק השני.
בשורה התחתונה: כל מה שרציתי להדגיש מלכתחילה הוא, שהגדרת המד''ב דורשת קודם להגדיר מהו מדע, וכבר כאן יש אי הסכמות רחבות. נדמה לי שהוכחת את זה.
|
|
|
|
|
אבל פסיכוהיסטוריה היא מדע ''חברתי'' (חדש)
יעל יום רביעי, 18/02/2004, שעה 10:49
בתשובה לדדאלוס
וככזה הוא דורש ניסויים חברתיים - קרי, התבוננות.
ברור שמדע חברתי לא דורש ניסוי במאיץ חלקיקים.
על אותו משקל לא מספיק להתבונן כדי לאשש תהליכים פיסיקליים. אפלטון ניסה לעשות את זה, וייצר תיאוריות שגויות שהחזיקו מעמד המון זמן.
|
|
|
|
|
בדיוק! (חדש)
דדאלוס יום רביעי, 18/02/2004, שעה 11:12
בתשובה ליעל
את בעצמך מודה שפסיכוהיסטוריה הוא *מדע*. חברתי, אבל עדיין *מדע*. וגם לך ברור שלא כל מדע דורש טכנולוגיה על מנת לאושש השערות. בוג'י טענה שמדע, באשר הוא מדע (כי היא לא סייגה כלל), ללא טכנולוגיה הוא חסר ערך. הויכוח שלך הוא, לכן, איתה, לא איתי.
ולגבי ההערה שלך על אפלטון והתיאוריות השגויות: נדמה לי שאת מבלבלת בין נכונות לבין מהות. לכן גם שאלתי קודם: מהו מדע? האם התיאוריה היא המדע? האם רק תיאוריה נכונה היא מדע? (ולכן האסטרונומיה של תלמי אינה מדע) האם *שיטת* המחקר והניסוח? משהו אחר? אחת התרומות המהותיות ביותר של אינשטיין למדע היתה ביסוס ההכרה שתיאוריות לעולם יהיו שגויות. הוקינג בעצמו מחפש אחר GUT ויודע שלעולם לא ישיג אותה. בדיוק כפי שמאך אמר. אז מה הטענה שלך כלפי אפלטון? (אגב, את בטוחה שלא התכוונת לאריסטו?)
|
|
|
|
|
לא הסברתי את עצמי כראוי (חדש)
יעל יום רביעי, 18/02/2004, שעה 11:25
בתשובה לדדאלוס
אני טענתי שמהות הטכנולוגיה תלויה במהות המדע הנבדק.
מדע חברתי דורש טכנולוגיה חברתית. סתם התבוננות לא תביא אותך לשום מקום. צריך לפתח שיטה בהתבוננות, שיטות לסיכום נתונים, שיטות להסקת מסקנות.
זו הטכנולוגיה של מדע החברה. היא אומנם שונה לחלוטין מזו של הפיסיקה, מפני שהיא באה לבדוק דברים אחרים.
וכמובן התבוננות שמטרתה לאשש את הפסיכוהיסטוריה לא תעזור לך כהוא זה בתחום החלקיקים.
כל הרעיון הוא שאתה לא יכול לוותר על ''טכנולוגיה'' באופן כללי כשאתה מתעסק בנושאי מדע. מחשבה טהורה תביא אותך לטעויות טהורות - בדיוק כמו אפלטון.
|
|
|
|
|
כל הרעיון הוא שאין זיקה הכרחית (חדש)
דדאלוס יום רביעי, 18/02/2004, שעה 11:46
בתשובה ליעל
בין טכנולוגיה לבין מדע. פעמים רבות תזדקקי אולי לטכנולוגיה על מנת לערוך ניסוי שיאשש או יפריך תיאוריה כזו או אחרת, אבל מכאן ועד אמירה שמדע ללא טכנולוגיה הוא חסר ערך המרחק גדול, עצום ורב.
(ושוב לא הסברת עצמך כראוי: האם באמרך ''שיטה בהתבוננות, שיטות לסיכום נתונים, שיטות להסקת מסקנות. זו הטכנולוגיה של מדע החברה'', כוונתך ששיטה = טכנולוגיה???)
|
|
|
|
|
פסיכוהיסטוריה היא לא רק מדע חברתי. (חדש)
רז יום רביעי, 18/02/2004, שעה 11:31
בתשובה ליעל
הפסיכוהיסטוריה אותה תיאר אסימוב מבוססת גם (ואולי בעיקר) על המתמטיקה. למעשה, התיאור שלה מזכיר מאוד את מדע הסטטיסטיקה של ימינו - עם אפס אחוזי טעייה.
|
|
|
|
|
האם סטטיסטיקה היא אכן מדע? (חדש)
דדאלוס יום רביעי, 18/02/2004, שעה 11:53
בתשובה לרז
האם אתה מנסח חוק, משפט או נוסחה מסויימים, עורך ניסויים, ורק לאחר ששוב ושוב יוצא לך שהממוצע של 4 ו-6 הוא 5 אז המשפט ''אושש''?
האם מתמטיקה היא אכן מדע? האם לוגיקה היא אכן מדע?
|
|
|
|
|
רגע, האם אתה סבור כי מתמטיקה היא *לא* מדע? (חדש)
רז יום רביעי, 18/02/2004, שעה 12:12
בתשובה לדדאלוס
הסבר בבקשה. ואני מקווה כי ההסבר הזה יהיה *מאוד* משכנע.
|
|
|
|
|
מתמטיקה היא לא מדע (חדש)
טייני הצב יום רביעי, 18/02/2004, שעה 12:24
בתשובה לרז
לא מתמטיקה ולא לוגיקה הם מדעים, וגם פילוסופיה היא לא מדע.
כאיש העוסק מזה שנים בכל התחומים לעיל, אני יכול לומר שהטעות לחשוב שכל דבר ''מדוייק'' הוא מדע, וכל דבר ''לא מדוייק'' הוא לא מדע אינה עולה בקנה אחד עם המציאות בשטח.
מתמטיקה ולוגיקה אינם מדעים מכיוון שמדע מכיר באפשרות שהוא טועה, וניתן לתקן אותו באמצעות ניסוי. בניגוד לכך, הוכחה מתמטית היא מוחלטת, ושום ניסוי לא יפריך אותה.
אני לא ארחיב מעבר לזה, כי זה באמת לא נושא האתר.
|
|
|
|
|
מתמטיקה היא לא מדע (חדש)
לודביג יום רביעי, 18/02/2004, שעה 16:12
בתשובה לטייני הצב
הייתי נזהר מעט. עם חלוף הזמן הפיסיקה הופכת יותר ויותר למתמטיקה טהורה. במידה שתהליך זה יושלם תצטרך לומר נחרצות שגם הפיסיקה איננה מדע, ולמעשה, הטענה שהיקום הוא לא יותר ממספרים או משוואות מתימטיות היא טענה ישנה מאוד. זה מעלה שאלות בכלל לא פשוטות (שאכן כאן לא המקום לדון בהן) על מעמדה (האונטולוגי - מצטער, לא מכיר מילה פשוטה לכך) של המתימטיקה.
(האם באמת, כמו שארדש טען, ההוכחות המתימטיות כתובות בספרו של אלוהים וממופות למבנה-על כלשהו בעל קיום אמיתי בעולם, או שזו סתם סימבוליקה וחוקי היקש שרירותיים (מניפולציות סימבוליות) - ויש עוד כמה אופציות כמובן)
|
| | | |
