 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
שלושה בדירה אחת
טלויזיה / גל חיימוביץ'
04/08/12
תגובות: 3
מפלצות נראות ומפלצות נסתרות מהעין
טלויזיה / קרן לנדסמן
26/11/11
תגובות: 26
תעלומת הרוח הנעלמת
טלויזיה / לילי דאי
13/08/11
תגובות: 4
הרובינזונים החדשים
טלויזיה / רני גרף
14/04/05
תגובות: 20
גוונים של שחור
טלויזיה / רז גרינברג
16/01/05
תגובות: 5
לראות או לא לראות
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
16/11/04
תגובות: 29
אלוהים נמצא בדברים המדברים
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
16/06/04
תגובות: 14
היקום מצחיק, אז צוחקים!
טלויזיה / רז גרינברג
25/03/04
תגובות: 7
מותו של אזור
טלויזיה / רז גרינברג
16/11/03
תגובות: 30
מפגשים
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
04/10/03
תגובות: 30
הרובוט שאהב אותי
טלויזיה / אריק אפק
14/09/03
תגובות: 13
הדבר הטוב הבא(פי)?
טלויזיה / רז גרינברג
15/07/03
תגובות: 10
הגחלילית שכובתה
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
13/04/03
תגובות: 42
משולחנו של המהנדס הראשי
טלויזיה / רז גרינברג
19/01/03
תגובות: 10
ערפדי אל.איי.
טלויזיה / רז גרינברג
10/12/02
תגובות: 27
|
 |
עוברת כל גבול
טלויזיה / רז גרינברג
יום ראשון, 25/12/2005, שעה 9:23
'Aeon Flux', בטרם היות הסרט הנורא, היתה סדרת טלויזיה חדשנית ופורצת גבולות
|
|
לאחרונה עלה על מסכי הקולנוע בארה''ב הסרט 'Aeon Flux' בכיכובה של השחקנית שרליז ת'רון. המבקרים כילו בסרט את חמתם והזדרזו להכריז כי זהו אחד הסרטים הגרועים של השנה. הצופים הדירו את רגליהם ממנו. הסרט טרם הגיע למסכים בארצנו, אך אין סיבה של ממש להניח כי היחס האמור כלפיו לא היה מוצדק. עם זאת, לא כדאי שהדבר ירתיע צופים פוטנציאליים מלבדוק את המקור הטלויזיוני של הסרט, סדרת הטלויזיה העוסקת בגיבורה בעלת השם הזהה.
סיפורה של 'Aeon Flux' מתחיל בשנת 1991. רשתות הטלויזיה הגדולות בארה''ב לא גילו סובלנות רבה מדי כלפי סדרות מד''ב או פנטסיה, והרעיון לפיו אנימציה יכולה לפנות לקהל המבוגר רק החל לקרום עור וגידים עם 'הסימפסונים'. באותה תקופה חיפשה רשת MTV דרך לגוון מעט את לוח המשדרים שלה, עם תכנים שיחרגו ממסגרת המוסיקה-ללא-הפסקה. הפתרון שנמצא היה הפקת סדרת אנתולוגיה של סרטי אנימציה קצרים להם יהיו אחראים הילדים הרעים והמופרעים בתחום (או כפי שהגדיר זאת אחד מאנשי הרשת: ''רחוב סומסום על אסיד'').
האנתולוגיה האמורה עלתה באותה שנה על מסכי הרשת תחת השם 'Liquid Television'. בין היתר נערכה בה הופעת הבכורה של צמד ילדים בשם ביווס ובאטהד, שיהפכו מאוחר יותר למסחטת-כספים רצינית עבור הרשת. אבל את מרבית תשומת הלב באנתולוגיה ריכזה דווקא סדרה של שישה סרטים קצרים, שסיפרו בהמשכים סיפור מד''ב עתיר אקשן בן 12 דקות, ואשר בוימו על ידי פיטר צ'אנג.
צ'אנג, אמריקאי ממוצא קוריאני, החל את הקריירה שלו כאנימטור צעיר ומבטיח באולפני דיסני בתחילת שנות ה-80. זמן קצר לאחר מכן הוא נבעט מהם במסגרת קיצוצי תקציב וכוח-אדם (גל הפיטורים ההוא כלל גם אנימטור צעיר אחר בשם ג'ון לסיטר, היום ראש אולפני פיקסאר, ואנימטור נוסף בשם טים ברטון) והחל לנדוד בין אולפנים שונים ועבודות מזדמנות. בין היתר הוא עבד באולפן של רלף בקשי על הסרט 'קרח ואש' (צ'אנג לא אהב את הסרט, אך אין ספק כי משהו מהסגנון של בקשי ניכר בעבודתו עד היום) וכאומן סטורי-בורד בסדרת 'הרובוטריקים', ובתחילת שנות ה-90 מצא את פרנסתו בעיקר בסדרות לילדים דוגמת 'ראגרטס'. המגבלות שהוטלו עליו באותן סדרות גרמו לצ'אנג לחפש אפיקים חדשים בהם יוכל לממש את הדחפים היצירתיים שלו, וכך הוא הגיע ל-'Liquid Television'.
ששת הפרקים הראשונים של 'Aeon Flux' עקבו אחר גיבורת-פעולה בעלת לבוש חושפני ותסרוקת בלתי-אפשרית בדרכה לבצע משימת התנקשות. בפרק הראשון עסקה הגיבורה בחיסול שיטתי של אויביה הרבים, תוך שימוש בנשק אוטומטי ובתרגילי אקרובטיקה מרשימים. הפרק השני שינה כיוון בחדות והתמקד בכמה מקרבנותיה האומללים. גם הפרקים הבאים הביאו איתם תפניות לא-צפויות, החל בקנוניה להפצת נשק לא קונבנציונלי וכלה בסיום מפתיע למדי, שהטיל ספק במציאותיות של הסיפור.
צפיה בפרקים האלה כיום, ברצף, היא חוויה מעוררת השתאות. כמות בלתי מתקבלת על הדעת ממש של אירועים והתרחשויות נדחסה לתוך 12 הדקות הקצרות של הסיפור, שנפרש באופן עקבי להפתיע, וזאת בלי שתיאמר במהלכו אפילו שורת דיאלוג אחת (במהלך הסיפור מוקרן מעין ''סרט תיעודי'' עם קריינות-ג'יבריש), כאשר הצופים שואבים את מרבית המידע שלהם ומנסים להרכיב את התצרף העלילתי מהעיצוב המרשים, זוויות ההתבוננות הלא-שגרתיות, האקשן המסחרר והליווי המוסיקלי של דרו ניומן, שבדומה לסיפור החליף סגנון לעתים קרובות למדי. 'Aeon Flux' היתה משהו שמרבית צופי הטלויזיה בארה''ב פשוט לא ראו קודם.
ההצלחה הביאה את מפיקי 'Liquid Television' להזמין מצ'אנג שישה פרקים נוספים של הסדרה. פרקים אלה היו גם הם קצרצרים (הארוך שבהם נמשך קצת יותר מחמש דקות), אך בניגוד לקודמיהם, עמדו כל אחד בפני עצמו ולא סיפרו סיפור מתמשך. סיפור כזה היה די בלתי אפשרי בפרקים הללו, מאחר ובמהלך כל אחד מהם, הקפיד צ'אנג להרוג את הגיבורה בדרך יצירתית אחרת (''במקום שהצופים יתהו איך היא תנצח בסוף,'' הוא הסביר ''הם יתהו איך היא הולכת למות הפעם!''). הפרקים החדשים התהדרו בחזותיות מרשימה (שהביאה את העיצוב והאנימציה של ששת קודמיהם לקיצוניות חדשה), ובולטים במיוחד בהקשר זה הפרקים War (בו הגיבורה מתה כמעט מיד בתחילת הפרק והעלילה עוברת להתמקד בגיבור אחר לגמרי) ו-'Gravity' (בעיקר בזכות כמה זוויות התבוננות לא-שגרתיות). עם זאת, ברמה הסיפורית משהו נפגע – רוחב היריעה היה פשוט קצר מדי ולא אפשר לפתח עלילה מעניינת של ממש. בסופו של דבר, שישיית הפרקים השניה הסתמכה בעיקר על גימיקים.
'Liquid Television' נעלמה מהמסכים כלעומת שבאה, ונדמה היה ש-'Aeon Flux' תיעלם יחד איתה. אך ב-1995, בעקבות הצלחת הסדרה העצמאית שניתנה ל'ביווס ובאטהד', השתכנעה רשת MTV לתת סיכוי גם לגיבורה אותה יצר צ'אנג, והזמינה ממנו עשרה פרקים בני חצי שעה שיעסקו במעלליה.
לצורך הפקת הפרקים האלה נדרשו כמה מרכיבים שלא נכללו בפרקים הקצרים ונטולי הדיאלוג. אחד מהם היה צוות של תסריטאים, שיכתבו עלילות ארוכות יותר ואף יצרו מסגרת קבועה עבורן. צוות שכזה אכן גויס (שניים מהחברים בו – מייקל פאריס וג'ון בראנקטו – הפכו מאז לסחורה חמה בהוליווד וכתבו בין היתר את התסריט ל'שליחות קטלנית 3') והחל לעבוד במרץ על מלאכת בניית הרקע העתידני של הסדרה.
רוב פרקי הסדרה התרחשו משני צדי הגבול המפריד בין שתי מדינות יריבות – בראניה, דיקטטורה בירוקרטית, ומוניקה, בה האנרכיה היא דרך חיים. משני צדי הגבול, שלאורכו נפרשה מערכת נשק אוטומטי המיועדת לחסל כל מי שמעלה על דעתו לעבור מצד לצד (אם כי ישנן דרכי גישה אחרות), נרקמות להן עסקאות מפוקפקות, קנוניות אפלות ומערכות-יחסים לא-בריאות הנוטות להגמר ברע. אחת מאותן מערכות-יחסים, ללא ספק המוזרה שבהן, מתפתחת בין איאון פלאקס, גיבורת הפרקים הקצרים, שכעת מזוהה כסוכנת חשאית מטעם מוניקה, וטרוור גודצ'יילד – הדיקטטור הנאור של בראניה. בזמנו הפנוי, טרוור הוא גם מדען גאון העסוק בנסיונות לשפר את מצבו של המין האנושי, נסיונות אותם מסכלת איאון פעם אחר פעם. אך למרות שטרבור ואיאון לא ממש סובלים זה את נוכחותה של זו, קשה להם מאד ללא הנוכחות הנ''ל. כך, בעוד שברגע אחד נדמה כי השניים ניצבים בפני חיסול הדדי, לא נדיר לראות אותם מתמזמזים בלהט מיד לאחר מכן.
הפרקים החדשים, בניגוד לקודמיהם, גם הכילו דיאלוגים, והדבר הצריך את נוכחותם של מדבבים. דניס פרוייה, שגויסה לצורך דיבוב תפקידה של איאון, היתה כנראה הרכש המוצלח ביותר של צוות ההפקה. בקול אגבי, כמעט משועמם, הצליחה פרויה להעניק לגיבורה לא-פחות אישיות וסקס-אפיל משעשו זאת צוות המעצבים והאנימטורים. לפרויה הצטרף ג'ון ראפטר לי, שדיבב את קולו של גודצ'יילד, בתערובת משובחת של אדישות קרירה והתפרצויות זעם פתאומיות.
לאוירה הייחודית של הסדרה תרם גם העיצוב, ובמיוחד האדריכלות הדיסטופית, שניצבה במקום כלשהו בין 'מטרופוליס' ו'האסיר'. צוות העיצוב, יחד עם צוות התסריטאים, הקפיד על הגיון פנימי בתוך הטירוף הסביבתי בו מתרחשת הסדרה, וניתן להבחין גם בעקביות גיאוגרפית: דירתה של הגיבורה (המשקיפה על צדו השני של הגבול), החלוקה של בראניה לאזורים, המעברים (מעל ומתחת לאדמה) בין שתי המדינות ועוד. עיצוב הדמויות נותר נאמן לסגנון הפרקים הקצרים, כלומר – הדמויות כולן רזות במידה אנורקטית ממש, בעלות הבעות וראשים גרוטסקיים, ורובן סובלות גם ממומים משונים ומאיברים שהושתלו במקומות לא-שגרתיים. גם הפרקים הקצרים המקוריים לא היו מומלצים למי שבדיוק סיים לאכול ארוחה דשנה, והפרקים הארוכים – עוד פחות.
את עשרת הפרקים הארוכים של הסדרה ניתן לחלק לשתי קבוצות. בראשונה נמצאים הפרקים ה''רגילים'', בהם מנהלים איאון וטרבור מאבק-מוחות וכוחות משני צדי הגבול, בדרך-כלל תוך הבאת סיומו הטראגי של סיפור אהבה בין שני אזרחים תמימים. בקבוצה השניה נמצאים פרקים שהרחיקו את העלילה מהטריטוריה המוכרת של הגבול בין שתי המדינות ויצאו למחוזות חדשים והזויים למדי.
בקבוצת הפרקים הראשונה ראויים לציון במיוחד הפרקים Thanatophobia, שעלילתו היא המוצלחת מבין הפרקים העוסקים בעריקים מברנייה למוניקה, 'A Last Time for Everything', בו איאון נאלצת להתמודד עם השיבוט הסורר שלה-עצמה, ו-'Reraizue', העוסק בשבריריותו של הזכרון האנושי. בקבוצה השניה, לעומת זאת, ניתן להגדיר את כל הפרקים כחובת צפיה – 'Chronophasia', סיפור לולאת-זמן מורכב המתרחש בג'ונגל אפל, 'Ether Drift Theory' העוסק בהשלכות לא סימפטיות של ניסויים ביולוגיים במעבדה תת-מימית, 'The Purge' המתחיל בסצנת-אקשן ארוכה בסגנון משחק וידאו והופך למשהו... אחר ו-'End Sinister' האפוקליפטי בו מגלה איאון את עתידו של המין האנושי.
פרק זה אכן היה הסוף – סופה של הסדרה. דיבורים על הזמנת עונה נוספת הופרחו כבלונים באויר, אך אף אחד מהם לא התממש. הצוות היצירתי שמאחוריה התפזר לכל עבר, למרבה אכזבתם של המעריצים.
אבל במהלך חייה הקצרים, הספיקה 'Aeon Flux' לא רק להפוך לתופעת-פולחן אלא גם לספק השראה ליוצרים אחרים בז'אנר. הבולטים שבהם הם האחים לארי ואנדי וואשובסקי בטרילוגית סרטי 'המטריקס' שלהם. בסרט הראשון הם ציטטו לפחות סצנה אחת ישירות מהסדרה (''שאיבת'' הטפיל מתוך גופו של ניאו) וביססו לא מעט מדמותה של טריניטי על זו של איאון. הם אף הודו, פחות או יותר, בעובדת היות הסדרה מקור השראה עבורם כאשר הזמינו את צ'אנג לביים את הסרט הקצר (והמאכזב) 'השכלה גבוהה' עבור מקבץ סרטי ה'אנימטריקס'.
הסדרה אף השפיעה על יוצרי משחקי וידאו, שמילאו את יצירות-המופת שלהם בגיבורות המבצעות זינוקים אקרובטיים בלתי-אפשריים, ולסדרות אנימציה כגון 'ספון' ו'באטמן: הדור הבא', שחיקו את הסגנון של צ'אנג על ימין ועל שמאל.
בעקבות סרט הקולנוע שהוזכר בתחילת הביקורת (לפחות משהו חיובי אחד יצא ממנו), הועלו לאחרונה כל פרקי הסדרה על גבי שלושה תקליטורי DVD הנמכרים במארז אחד. אין ספק כי המעריצים חיכו זמן רב מדי להוצאה הזו, וכי המארז הוא בבחינת פריט-חובה לחובבי מד''ב טלויזיוני. מצד אחד נראה כי ההמתנה השתלמה: הניקיון הדיגיטלי שבוצע בפרקים הופך את הצפיה להנאה צרופה, והדיסקים גדושים בתוספות מעניינות (שידונו בהמשך). מצד שני, מהדורת ה-DVD נגועה באותה רעה חולה שדבקה בכל-כך הרבה הוצאות מהסוג הזה: הצורך של היוצרים לחזור אחורה ו''לתקן'' את העבודה המוקדמת שלהם.
אפשר היה לסלוח לתוספות-הצבע שקיבלו אפקטים כאלה ואחרים (יריות למשל). או, בקושי רב, לסצנות שהונפשו מחדש. אבל מדוע הקליטו מחדש דיאלוגים שלמים? התירוץ הרשמי והממש לא מספק: כדי להגביר את תחושת ההמשכיות בין הפרקים. זה מקומם ומרגיז. לכל הפחות, אפשר היה לכלול גם את הגרסאות המקוריות של הפרקים על גבי הדיסקים.
ניתן למצוא במארז גם, כאמור, לא מעט בונוסים המעשירים את חוויית הצפיה. כדאי להתחיל בשני הסרטים התיעודיים הכלולים: אחד סוקר את התפתחות הסדרה והשני את שלל כלי המלחמה העומדים לרשותה של הגיבורה, בליווי קריינות של פרויה. תחת הכותרת ''עבודות נוספות של פיטר צ'אנג'' ניתן למצוא גם שלוש פרסומות קצרות – פרומו לסדרה עצמה, פרומו לסדרה אחרת של הרשת ('MTV Loaded') ופרסומת חביבה מאד למכונית הונדה. המבחר הזה לא ממש מספק – לצ'אנג יש רפרטואר עשיר מאד בבימוי פרסומות (בולטת במיוחד בהיעדרה הפרסומת 'Something Wrong?' אותה הוא ביים לפפסי בכיכובה של סינדי קרופורד, בה הופכת דוגמנית-העל לדמות מצוירת המזכירה מאד את איאון), והבונוסים הללו רחוקים מאד מלהקיף את כולו. פרט לכך, מרבית פרקי הסדרה מלווים בערוץ-קול חלופי, בו ניתן לשמוע פרשנות של צ'אנג ושותפיו להפקה. הפרשנות מעניינת למדי, אך לעתים קרובות היא פשוט אינה קשורה למה שמתרחש על גבי המסך. היא היתה עובדת טוב יותר כחלק מהחומר התיעודי.
את הצפיה בפרקים ובחומר הנלווה להם על התקליטורים אפשר וכדאי ללוות ברכישת וקריאת הספר 'Aeon Flux: The Herodotus File', שנכתב על ידי שניים מתסריטאי הסדרה עם סיומה ואשר משלים כמה פרטים בנוגע לעלילה ולרקע שלה. הספר, שילוב בין רומן גרפי ואנציקלופדיית-חובבים, מורכב מאיורים, מסמכים, תכתובות בין דמויות ו''תיקים פליליים'' של גיבורת הסדרה. הוא מיועד בעיקר לצופי הסדרה שהתמכרו ורוצים עוד.
בעקבות הסדרה הפך צ'אנג לאנימטור, במאי ומעצב מבוקש. מלבד הסרט הלא-מוצלח אותו הוא ביים לפרויקט ה'אנימטריקס', הוא ביים גם את הסרט הקצר (והמאכזב באותה מידה) 'זעם אפל' שהיווה קדימון לסרט הקולנוע 'רידיק: המסע מתחיל', שימש כמעצב דמויות בסדרות האנימציה 'פנטום 2040' ו-'Reign the Conqueror' היפנית, וכאמור – פיתח קריירה ענפה למדי בענף הפרסום. אבל אף אחת מהעבודות האלה לא הצליחה לשחזר את ההישגים אליהם הוא הגיע עם 'Aeon Flux', שהצליחה לשנות מן הקצה אל הקצה את המד''ב והאנימציה הטלויזיוניים בארה''ב. לכל אלה שלא חזו באותו שינוי בזמן אמת, הוצאת ה-DVD נותנת הזדמנות להשלים פערים.
Aeon Flux – המדריך
פיטר צ'אנג – פרסומות ושאר ירקות
אנימטריקס
זעם אפל
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
