הכל על פי השאול


על האגודה \| פעילויות \| הצטרפות \| צרו קשר \| כתבו לאתר \| English Site \| בפייסבוק

עוד בקטגוריה זו:

שלושה בדירה אחת
טלויזיה / גל חיימוביץ'
04/08/12

תגובות: 3

מפלצות נראות ומפלצות נסתרות מהעין
טלויזיה / קרן לנדסמן
26/11/11

תגובות: 26

תעלומת הרוח הנעלמת
טלויזיה / לילי דאי
13/08/11

תגובות: 4

עוברת כל גבול
טלויזיה / רז גרינברג
25/12/05

תגובות: 7

הרובינזונים החדשים
טלויזיה / רני גרף
14/04/05

תגובות: 20

גוונים של שחור
טלויזיה / רז גרינברג
16/01/05

תגובות: 5

לראות או לא לראות
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
16/11/04

תגובות: 29

אלוהים נמצא בדברים המדברים
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
16/06/04

תגובות: 14

היקום מצחיק, אז צוחקים!
טלויזיה / רז גרינברג
25/03/04

תגובות: 7

מותו של אזור
טלויזיה / רז גרינברג
16/11/03

תגובות: 30

מפגשים
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
04/10/03

תגובות: 30

הרובוט שאהב אותי
טלויזיה / אריק אפק
14/09/03

תגובות: 13

הדבר הטוב הבא(פי)?
טלויזיה / רז גרינברג
15/07/03

תגובות: 10

הגחלילית שכובתה
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
13/04/03

תגובות: 42

משולחנו של המהנדס הראשי
טלויזיה / רז גרינברג
19/01/03

תגובות: 10

הכל על פי השאול
טלויזיה / רז גרינברג
יום חמישי, 12/09/2002, שעה 18:50

באפי קוטלת הערפדים בראי הדורות

מי שקרא אודות מד''ב ופנטסיה בטלויזיה בשש השנים האחרונות, שלא לדבר על מי שכתב אודות מד''ב ופנטסיה בטלויזיה בשש השנים האחרונות, או אפילו מי ש – רחמנא לצלן – ראה מד''ב ופנטסיה בטלויזיה בשש השנים האחרונות, לא יכול היה שלא להתקל, יותר מפעם אחת, בשם ''באפי קוטלת הערפדים''. כך גם באתר זה, בו הופיע השם הנ''ל בתדירות גבוהה למדי בכתבות שעסקו בתחום. הדעת נותנת כי לאחר כל כך הרבה אזכורים של סדרה זו היא ראויה לקבל גם כתבה משלה. וכאן מתחילה הבעיה – אם באפי כבר הפכה לשם שגור בפי כל, מה עוד אפשר לחדש עליה? כותב שורות אלה לא הצליח, עדיין, להגיע לתשובה מספקת בעניין. על כן לא היה מנוס, בכתבה הנוכחית, מאזכור נקודות שכבר הועלו, נלעסו ונטחנו בעבר. לעתים היא מתייחסת למידע שהוא נחלת כל הציבור, לפחות זה שנוהג לצפות בטלויזיה מפעם לפעם. לעתים (קרובות מאד, ראו הוזהרתם) היא מכילה ספוילרים מלוא החופן לגבי אירועי הסדרה. לעתים היא מתעכבת על דברים מובנים מאליהם. אך תמיד, לכל ארכה, היא לעתים.

פרולוג: בראשית היה

ג'וס ווידון הוא תסריטאי. עבור הרבה אנשים מדובר בסתם מקצוע, אך אצל ווידון זו מסורת משפחתית של ממש. אביו, ג'ון ווידון, היה תסריטאי עבור תוכניות טלויזיה כגון ''בנסון'', ו-''אליס'' בשנות ה-‏70 וה-‏80. סבו, טום ווידון, היה אף הוא תסריטאי - אחד מראשוני התסריטאים בטלויזיה האמריקאית - בשנות ה-‏50 וה-‏60. ג'וס החליט למרוד במסורת המשפחתית, ובמהלך לימודיו בקולג' הוא התמקד בכל תחום אפשרי של עשייה קולנועית חוץ מכתיבה. זה לא עזר: העבודה הראשונה אותה מצא עם סיום לימודיו היתה כתסריטאי בסדרה הקומית ''רוזאן'' (מוסד הוליוודי ידוע לכתישת האגו של כותבים צעירים). לאחר כשנה וחצי של סבל על הסט של הסדרה, ותקופה נעימה קצת יותר בעבודה על סדרה אחרת בשם Parenthood, שלא האריכה ימים, החליט ווידון שטלויזיה היא לא בשבילו וניסה את מזלו בקולנוע. תוך זמן קצר הוא הצליח לגבש לעצמו מוניטין של ''רופא תסריטים'' מצליח – אדם המקבל לידיו תסריטים של שוברי קופות פוטנציאליים כדי להוסיף להם מרכיבים כאלה או אחרים. על אף ששמו נקשר בכמה סרטים מצליחים (מרבית הדיאלוגים ב-''ספיד'' וב-''טוויסטר'' נכתבו על ידו), זכרונותיו של ווידון מאותה תקופה הם טראומטיים ברובם. כך למשל, בזמן העבודה על התסריט של ''עולם המים'', התמצה תפקידו של ווידון בישיבה מול מעבד התמלילים והקלדה צייתנית של שורות הדיאלוג שהוכתבו לו על ידי כוכב הסרט, קווין קוסטנר (''הייתי הקצרן בעל המשכורת הגבוהה ביותר בהיסטוריה''). מקרה אחר, טראומטי לא פחות, היה התסריט עליו עבד ווידון לסרט ''הנוסע השמיני 4'', שהוצא לפועל בדרך הגרועה ביותר אותה ניתן להעלות על הדעת (''לא היתה שום שגיאה שהם לא ביצעו במהלך עשיית הסרט הזה''). תסריטים ידועים אחרים שעברו תחת ידו של ווידון היו זה של הסרט ''אקס-מן'', שבגרסא הסופית שלו נותרו רק שורות ספורות אותן הוא כתב (''זה אני.'' ''תוכיח.'' ''אתה שמוק.'') והתסריט של סרט האנימציה הכושל ''טיטאן''. אבל העבודה כמשכתב תסריטים הביאה אותו גם לתסריט של ''צעצוע של סיפור'' (עליו הוא היה מועמד לאוסקר) וחשוב מזה – נתנה לו הזדמנות לעבוד על תסריטים מקוריים משלו. בעקבות אהבתו הגדולה למחזות-זמר (הקרדיט הכי מוזר בפילמוגרפיה שלו הוא שיר אותו כתב עבור קלטת הוידאו ''מלך האריות 2''), הוא מכר לאולפני דיסני תסריט לסרט הרפתקאות מוסיקלי, שלימים יהפוך לסרט הקולנוע ''אטלנטיס''. הסרט, כפי שיצא לבסוף למסכים, לא הכיל שירים כלל, אך האובססיה הגדולה של ווידון למיוסיקלס עוד תבוא על סיפוקה, כפי שניתן יהיה לראות בהמשך. תסריט אחר אותו כתב – פרויקט חלום שלו, שהתבסס (כך אומרות השמועות) על סרט קצר אותו הוא ביים בזמן היותו סטודנט לקולנוע, היה ''באפי קוטלת הערפדים''.

התסריט עסק בבאפי (קירסטי סוונסון), תלמידת תיכון נבובה מלוס אנג'לס, שעולמה הרוחני מורכב בעיקר משופינג. לרוע מזלה היא גם ''הקוטלת'' – החוליה הנוכחית (והחלשה) בשרשרת של עלמות חמד אשר הצילו את האנושות מערפדים לאורך ההיסטוריה. האיש הממונה לתפקיד כפוי הטובה של ''הצופה'' האמור להדריך אותה הוא מריק (דונלד סת'רלנד), שלא ממש מבין מאיפה הוא הגריל את התפוח הכי רקוב בשושלת הקוטלות. תחת הדרכתו של מריק ובסיועו של פייק (לוק פרי), לוזר בן-עשרה שהמושג ''הגיינה'' זר לו, יוצאת באפי כנגד ערפד מרושע בשם לות'וס (רוטגר האוור) ועוזרו אמילין (פול רובנס).
ב-‏1992 נקנה התסריט על ידי המפיקה פראן קוזוי, שהחליטה גם לביים אותו בכוחות עצמה. הסרט היה כשלון מוחלט כמעט מכל בחינה אותה ניתן להעלות על הדעת. כל סצנה בו, בין אם מדובר בדיאלוג או בסצנת אקשן, נראית כאילו בוימה מתוך שינה. השחקנים, שרובם לא ממש הבינו, כך נראה, מה רוצים מהם, עשו עבודה איומה (הלב כואב במיוחד על רוטגר האוור, שחקן מוכשר במיל'). כל אלה הצליחו להכריע את התסריט שאותו כתב ווידון (למרות שהשנינויות של המקור מבצבצות מפעם לפעם), והסרט מעניין בעיקר בזכות הכוכבים לעתיד המופיעים בו – בן אפלק כניצב והילארי סוואנק בתפקיד משנה (שום דבר שמעיד על העובדה שהיא תקבל אוסקר ביום מן הימים). ווידון יצא מהקרנת הבכורה של הסרט חבול ומוכה נפשית, משוכנע שהקריירה שלו ככותב תסריטים מקוריים נגמרה בערך שעה וחצי (אורכו של הסרט) אחרי שהתחילה.
''אולי'', אמרה לו אשתו בדרכם חזרה הביתה, ''תוכל יום אחד לעשות את הסרט הזה בדרך שרצית''. ''כן'', הוא ענה לה. ''בטחחחחחח...''.
אמר ולא ידע מה אמר. כי חמש שנים יותר מאוחר, למוד ניסיון מר, אל אותו תסריט הוא חזר, לתקן את טעויות העבר.

עונה ראשונה: בצל הסכנה

ב-‏1997, כאשר גל תכניות הטלויזיה שניסו לחקות את הצלחת ''תיקים באפילה'' היה בשיאו, וגל נוסף של סרטי אימה לנוער, בעקבות הצלחת הסרט ''צעקה'', היה ממש מעבר לפינה, פנו אולפני ''פוקס'' אל ווידון בהצעה להחיות את התסריט הכושל שלו – הפעם בתור סדרת טלויזיה. רשת הטלויזיה ''וורנר'', שלא הצליחה להתחרות ברייטינג של הרשתות הגדולות, החליטה על אסטרטגיה שיווקית חדשה – פנייה לקהלי נישה, ובראשם צעירים. תכנית הטלויזיה עליה שקד ווידון השתלבה יפה באסטרטגיה הזאת, וכעבור זמן לא רב הוא מצא את עצמו עם תסריט חדש ופיילוט מוכן.
אותו פיילוט התרחש לאחר אירועי הסרט, כשבאפי (הפעם בגילומה של שרה מישל-גלר) עוברת ביחד עם אמה ג'וייס (הוריה גרושים, מסתבר), להתגורר בעיירה הקטנה סאנידייל. באפי מקווה כי החיים במקום מגוריה החדש יהיו שלווים ושקטים יותר אך הגורל – אבוי – חושב אחרת. סאנידייל, מסתבר, שוכנת על ''פי השאול'', ממנו מגיחים ואליו נמשכים ערפדים ושדים מהעולם כולו. ואם היתה לגיבורת הסדרה אשליה כלשהי כאילו תצליח להתחמק ממילוי חובתה המקודשת הפעם, קרי – לפטור את שוכני העיר האנושיים מהמטרדים הנ''ל, הנה מגיח לו הצופה החדש שלה, ספרן בריטי מחמיר בשם רופרט ג'יילס (אנתוני סטיוארט הד), ומבהיר לה שהיא יכולה לשכוח מזה. בין הלימודים לג'וב הלילי שלה, לבאפי יש מעט מאד זמן לחיי חברה, כפי שמעירה לה בעוקצנות יפהפיית השכבה הסנובית קורדיליה צ'ייס (כריזמה קרפנטר). אחד משני החברים היחידים שלה בעיר הוא זאנדר האריס (ניקולס ברנדון), מעין גרסא משופצת של הדמות אותה שיחק לוק פרי בסרט, בן דמותו הנלעגת משהו של ווידון עצמו – בחור מנודה חברתית, עם חוש אופנה שתקוע במקום כלשהו באמצע המאה הקודמת, שאינו מסוגל לעשות שום דבר כמו שצריך. מיד הוא מתאהב נואשות ועד כלות הנשימה בבאפי, כמובן, ומנסה לסייע לה ככל יכולתו (המוגבלת עד מאד) במאבקה נגד כוחות האופל. בסביבה נמצאת גם ווילו רוזנברג – בחורה מופנמת, שקטה, חסרת ביטחון עצמי ותלמידה מצטיינת, המאוהבת בכל ליבה בזאנדר. ויש, כמובן, ערפדים. הרבה.

הפיילוט הראשון שצולם היה אמנם טוב בהרבה מהסרט (חכמה קטנה מאד), אבל עדיין היו לו הרבה מגרעות. הבולטות שבהן היו חוסר התקציב (בכל שוט של אפטים מיוחדים המצלמה קפאה או זזה הצידה באופן לא משכנע) ותחושה כללית של חוסר כיוון – הפיילוט היה אוסף של סצנות, מבדרות אך קשורות בקשר רופף למדי. הרשת שלחה את ווידון לנסות שוב. הפיילוט החדש, אותו ביים צ'ארלס מרטין סמית' בשני חלקים, הכיל רבות מהסצנות של הפיילוט המקורי אך עבר מקצה שיפורים רציני. הברונטית השמנמנה שגילמה את ווילו בפיילוט המקורי הוחלפה בשחקנית אחרת, אליסון האניגן – ג'ינג'ית רזה הסובלת, כך נראה, ממאניה-דיפרסיה. מחלקת האפקטים תוגברה בעוד כסף, והאפקטים בהם הערפדים מגלים את פרצופם האמיתי או מתפוררים לעולם שכולו רע נעשו הפעם בצורה משכנעת. הפיילוט גם הידק את ההתרחשויות בעלילה מתמשכת אודות ''המאסטר'' – ארכי-ערפד מרושע. ומעל הכל, נוסף לסדרה הקלף הכי חזק שלה – אנג'ל. טיפוס מסתורי עם הבעת תשעה-באב הנסוכה דרך קבע פניו, ואשר מסייע לבאפי.
במהלך העונה הראשונה התברר כי אנג'ל, שהמתח הרומנטי בינו ובין באפי הלך וגבר, הוא למעשה ערפד שקולל בנשמה ומצפון אנושיים. בין שלל החבטות הנפשיות והפיסיות שהשניים סופגים במערכת היחסים הבלתי-אפשרית שלהם, נאלצים באפי וחבריה להתמודד גם עם שד המסתובב באינטרנט, מורה מחליפה שהיא בעצם גמל-שלמה ענק, כנופיית תלמידים שהפכו לצבועים אנושיים, סניידר - המנהל הדיקטטור של בית הספר התיכון בו לומדת באפי (בגילומו של ארמין שימרמן המדהים מ-''חלל עמוק 9''), סיוטים המתגשמים באופן מוחשי ביותר וכמובן – המאסטר עצמו. במהלך הקרב הסופי מול זה האחרון מולו באפי מתה (וחוזרת לחיים שתי דקות לאחר מכן, כמובן).
כמו בעונה הראשונה של מרבית תכניות הטלויזיה, ווידון נאבק לגבש קו אחיד וצוות קבוע של כותבים, דבר שלא ממש הצליח – מרבית הכותבים שעבדו על העונה הראשונה כבר אינם עובדים כיום בתכנית. רמת הפרקים היתה לא אחידה, ולמרות קבוצת מעריצים נלהבת שהלכה וגדלה התכנית לא משכה יותר מדי תשומת לב בעונה הראשונה שלה. האויב הגדול של באפי הלך ובא, הצופים המתינו בדריכות לפרק הבא, והמבקרים, בהתעניינות, הרימו גבה.

עונה שניה: בסימן עליה

בעונה השניה החלה התכנית לעבור להילוך גבוה. האויבים החדשים של באפי היו ספייק (ג'יימס מאסטרס), ערפד רצחני בעל שיער מחומצן ומבטא בריטי מזויף ואהובתו דרוסילה (ג'ולייט לנדאו) הערפדית המטורפת, שניהם דמויות מעברו הטראומטי של אנג'ל. פרט לכך נאלצו באפי וחבריה להתמודד גם עם מומיה עתיקה מפרו, אדם-נחש הדורש קורבנות חיים ממאמיניו, ידיד של באפי מלוס אנג'לס, שיש לו, כמסתבר, מניעים סמויים, כנופיית רוצחים שנשלחה להרוג את באפי, ערפדים מהמערב הפרוע שבאו להרוג את באפי, החבר החדש של אמא של באפי שרוצה להרוג את באפי (ואת אמא שלה גם), ''השופט'' – שד המסוגל לשרוף בני אדם, רוחות רפאים הרודפות את בית הספר בו באפי לומדת ומפלצות האוכלות בתיאבון את חברי נבחרת השחיה של אותו בית ספר. בעונה השניה גם הופיע הפרק הראשון המתרחש בליל כל הקדושים – תאריך בו הופכת סאנידייל לזירת התרחשויות מוזרות עוד יותר מהרגיל. מאז צולמו שני פרקים נוספים כאלה, בעונות הרביעית והשישית. מסורת נוספת שהחלה באותה עונה היתה פרק יום ההולדת של באפי, כאשר כל פרק שכזה, בכל עונה, מאותת כי לגיבורת הסדרה צפויים חיים עתירי אומללות וסבל. עוד קו עלילה שנוסה בעונה זו ושוחזר מאוחר יותר היה שידוכה של באפי לקוטלת נוספת. בעונה השניה היתה זו קנדרה, בחורה דרום-אמריקאית נטולת חוש הומור.

המרכיב הרומנטי של הסדרה נבנה לאטו בעונה הראשונה והגיע לידי רתיחה בעונה השניה. זאנדר וקורדיליה (שתפקידה הפך משמעותי יותר בעונה זו, כשהיא משתתפת במאבק של באפי ושות'), ווילו ואוז – גיטריסט בלהקת רוק מקומית שהוא גם איש זאב (בגילומו של סת' גרין), וכמובן – באפי ואנג'ל, שמימשו, סוף-סוף, את אהבתם. למרבה הצער, האקט הזה סיפק לאנג'ל את רגע האושר שהיה דרוש לו כדי להפטר מהנשמה והמצפון שהעיקו עליו, והוא חזר להיות ערפד רשע, שלא החמיץ אף הזדמנות למרר את חייה של באפי ולשתף פעולה עם ספייק ודרוסילה כדי להביא לחורבן העולם.
בעונה השניה החל להתגבש צוות הכותבים הפחות-או-יותר קבוע של התכנית: דייויד גרינוולט, שנסיונו עד אז התמקד בעיקר בתכניות מחוץ לז'אנר המד''ב/פנטסיה (''שנות הקסם'', ''איש משטרה''), מרטי נוקסון, תסריטאית אלמונית למדי שהפכה ליד ימינו של ווידון והוכיחה יכולת מופלאה לכתיבת פרקים המשלבים רומנטיקה אבודה עם פשעים נגד האנושות, ודייויד פיורי – שכתב כמה מהפרקים האפלים והמדכאים ביותר בסדרה, למרות שבמקור הוא בכלל תסריטאי של קומדיות.
בעונה השניה הצליחה הסדרה למצוא את הקו והקול הייחודיים שלה, ובזכות שפע של פרקים מצוינים מצאו יוצריה את עצמם לפתע במרכז תשומת הלב של חובבי הז'אנר. שמועות התגלגלו, גלי ההערצה הלכו וגדלו והמבקרים מאד התפעלו, מהפרקים שבכל שבוע לשיאים התעלו.

עונה שלישית: אתה חי רק פעמיים (או שלוש, או ארבע)

היות והסדרה עוסקת בעיקר באנשים שלא יכולים לשבת בשקט בקבר, דמויות רבות שמתו ב-''באפי'' לא נשארו במצב זה זמן רב מדי. כך גם אנג'ל, אותו נאלצה באפי להרוג בסוף העונה השניה (בדיוק שניה לאחר שקיבל בחזרה את המצפון והנשמה שלו), חזר לחיים בתחילתה של העונה השלישית אחרי שעבר יסורי תופת בגיהינום. סיפור האהבה בינו ובין באפי, על כל ההתעללות הנפשית הנובעת ממנו, התלקח מחדש, למורת רוחם הרבה של יתר גיבורי הסדרה (שידעו גם הם מרורים מאנג'ל במצב הצבירה המרושע שלו בעונה הקודמת).
ואלה – שלא במפתיע – לא היו הבעיות הגדולות של הצמד בעונה הזאת.
מלבד שדים, זומבים, קללות ההופכות את כל תושבי העיר המבוגרים לבני 16 בנפשם, עוד כנופיות של ערפדים המגיעים לסאנידייל במטרה להרוג את באפי, וספייק, שחוזר לסאנידייל עם לב שבור, מלבד כל אלה נאלצה באפי להתמודד עם האויב הגדול והנורא מכולם – ראש העיר של סאנידייל, ריצ'ארד וילקינס (הארי גרונר), הנחוש בדעתו להפוך לשד ולאכול את כל תלמידי התיכון בעיר לארוחת ערב. לחבורה הצטרפה גם פיית' (אלייזה דושקו), קוטלת המנהלת אורח חיים פרוע במיוחד, שבאמצע העונה עברה לצד האפל ושיתפה פעולה עם ראש העיר. באפי קיבלה גם, לזמן מה, צופה חדש וקרצייתי במיוחד בשם ווסלי (אלקסיס דניסוף). חייהם האישיים של גיבורי הסדרה המשיכו לצנוח לתהומות חדשים של אומללות ועליבות, בין השאר הזכות הפרידה של זאנדר וקורדיליה (שהובילה לפרק מוזר בו קורדיליה מוצאת את עצמה בסאנידייל שאליה באפי לא הגיעה מעולם, בה שולט המאסטר בה ביד רמה) והכרתו של אנג'ל בעובדה שלו ולבאפי אין כל עתיד ביחד – מה שגורם לו לעזוב את סאנידייל ולעבור ללוס-אנג'לס ביחד עם ווסלי וקורדיליה. שם הוא קיבל סדרת טלויזיה משלו - שהיא סיפור אחר לכתבה אחרת.

העונה השלישית התעלתה אף על קודמתה מבחינת איכות הכתיבה והבימוי. לצוות הכותבים נוספו דאגלס פטרי, שהפליא לשלב דילמות מורכבות עם קווי-עלילה מותחים, ג'יין אספנסון, שבניגוד למרבית הכותבים האחרים היתה בעלת ניסיון קודם בסדרות ז'אנר (''חלל עמוק 9''), ודן וובר – כותב קומדיות בחסד עליון, שהשיא שלו באותה עונה היה ''הזיפו'' – פרק מבריק, הטוב ביותר בסדרה לדעת כותב שורות אלה, בו יוצא זאנדר למסע לילי הזוי כדי להוכיח לעצמו שהוא שווה משהו. למרבה הצער, צוות הסדרה החליט לוותר על שירותיו של וובר בעונות הבאות (הוא עבר לכתוב עבור קומדיית המד''ב ''פיוצ'רמה'').
עוד מאפיין חשוב של הסדרה באותה עונה היה הפרקים השערורייתיים. בעקבות טבח אלים שהתחולל בזמן שידור העונה בבית ספר תיכון בקולורדו, החליטה רשת WB שלא לשדר פרק רגיש בשם ''טווח שמיעה'', שעסק באלימות בבית הספר התיכון בו לומדים גיבורי הסדרה, ולעכב את שידור פרקי סוף העונה למועד בלתי ידוע. לחץ עצום של הצופים, שיצר גם הד מתוקשר, הביא לבסוף לשידור הפרקים הנ''ל, ולהעצמת גלי ההערצה לסדרה.
הצפיה בבאפי, אם כן, הפכה לעניין נחוץ, עבור הצופים שנותרו עם הלשון בחוץ, לאחר עונה שהסתיימה (תרתי משמע) בפיצוץ.

עונה רביעית: סוף העולם! (מה, עוד פעם?)

בעונה הרביעית, החלו רוב גיבורי הסדרה, למזלם, ללמוד בקולג' (התיכון בו למדו הפך לעיי-חורבות). לאחר הסתגלות קצרה ללימודים, המערבת שותפה למעונות שהיא בעצם שדה, חוזרת באפי לעבודתה הרגילה – לפטור את העולם מעונשם של הערפדים. בדרך היא נאלצת להתמודד גם עם רוחות של אינדיאנים שסאנידייל נבנתה על אדמתם, בירה המחזירה את כל מי ששותה אותה אחורה בתהליך האבולוציה, פיית', הקוטלת הרעה שקמה מתרדמת בה היתה מצויה מאז סוף העונה הקודמת, שד הניזון מפחדים של החבורה, וסוף העולם (עוד פעם). מעל הכל, נאלצת באפי להתמודד עם מטרד מוזר: מישהו עושה עבורה את העבודה. מתברר כי סוכנות ממשלתית מסתורית המכונה ''היוזמה'', בהנהגתה של מרצה מהקולג' בשם מגי וולש (לינדסי קראוס), עוסקת בלכידתם של שליחי האופל השונים המסתובבים בסאנידייל ובעריכת ניסויים שונים ומשונים (וכואבים) בהם. אחד הקורבנות של ''היוזמה'' הוא ספייק, הערפד המרושע משתי העונות הקודמות, אשר, בעקבות הטיפול אותו קיבל, אינו יכול יותר לפגוע אפילו בזבוב, שלא לדבר על נעיצת שיניים בבני אדם או בכלל. ספייק הופך באחת מהרשע האכזרי המוכר לשק חבטות אהוב של מכות והשפלות. בצר לו, הוא נאלץ לשתף פעולה עם גיבורי הסדרה.

ספייק הוא לא יצור האופל האימפוטנט היחיד בעונה הרביעית: אניה (אמה קולפילד), שדת נקמה שאיבדה את כוחותיה (בעקבות אפיזודת העולם המקביל מהעונה הקודמת), מגיחה אף היא במהלך העונה והופכת בהדרגה לדמות קבועה. אניה הפכה לתחליף הולם בהחלט לקורדיליה, כדמות שהמלה ''אלטרואיזם'' לא ממש קיימת בלקסיקון שלה, ובזכות הרומן הלוהט אותו ניהלה עם זאנדר. בכלל, חיי האהבה של הדמויות עברו תהפוכות רבות בעונה הזאת, בעיקר אלה של ווילו – שנפרדה מאוז, ויצאה מהארון. האהבה החדשה שלה היא מכשפה נוספת בשם טארה (אמבר בנסון). גם באפי, בהעדרו של אנג'ל, מוצאת לה אהבה חדשה – ריילי (מארק בלוקאס), בחור בלונדיני חסון עם חיוך מטופש, שהוא גם, לגמרי במקרה, מפקד בכיר ב-''יוזמה''. השניים חייבים לגשר על הפערים האישיים והמקצועיים ביניהם כדי להתמודד עם האיום הגדול החדש על סאנידייל – ''אדם'', שד-רובוט שנוצר בידי ''היוזמה'' ויצא מכלל שליטה.
בעונה הרביעית היו לא מעט פרקים טובים, ואפילו נפלאים. ראויים במיוחד לציון ''השקט'', שרובו התנהל אפילו ללא שורה אחת של דיאלוג, ''משהו כחול'', בו מתגשמים כל תסכוליה של ווילו בצורה המזוויעה (והמצחיקה) ביותר אותה ניתן להעלות על הדעת, ''נערת השנה'' בן שני החלקים, ''מי את?'', בו נאלצה באפי להתמודד עם שובה של פיית', ופרק סיום העונה – ''חסרי מנוחה'' - המתרחש כמעט כולו בתת-ההכרה של הגיבורים. אבל העונה הרביעית בכללותה הותירה בצופים רבים תחושה של החמצה. בגלל נוכחותה של ''היוזמה'' הסתובבו בסאנידייל קצת יותר מדי לוחמים ברשעי העולם, והערפדים והשדים בסדרה התקרבו למעמד של מיעוט נרדף (שלא לומר גזע נכחד). כתוצאה מכך, המתח שאפיין את שלוש העונות הקודמות הלך והתמוסס – להרבה פרקים היתה תחושה של התנהלות על מי-מנוחות. מצב זה השתפר מעט בשל כניסתו של אדם לזירה, אך עדיין זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. אחרי המאבק באויב נורא כמו ראש העיר, נאלצו הצופים לקבל את המפלצת של פרנקנשטיין לעניים כרשע העונתי. בנוסף לכך, התברר כי הרבה מאד מעריצים לא ראו בעין יפה את העובדה שבאפי מתפרפרת לה עם מישהו חדש, בעוד אנג'ל, אהבת חייה הנצחית, אליו (ורק אליו) היא מיועדת, קיבל תכנית משלו.
האיכות התדרדרה בהדרגה והצופים כססו ציפורניהם בדאגה: האם תגיע תכניתם האהובה לשפל המדרגה?

עונה חמישית: אין לי אחות!

למרבה המזל, החששות האמורים מעלה הופרכו באופן הטוב ביותר. העונה החמישית, שהחלה במפגש קצר ומשעשע מאד בין באפי לרוזן דראקולה, הסתעפה מהר מאד לכיוונים רבים ומסובכים והפכה לעונה המורכבת ביותר – ולדעת רבים גם הטובה ביותר – של התכנית. בין הערפדים, השדים והרובוטים שהטרידו אותה, נאלצה באפי להתמודד עם האויב המסוכן ביותר מולו עמדה מעולם: גלורי (קלייר קריימר), אלה מרושעת השוכנת בגוף אנושי ממנו היא מנסה להחלץ. סיפורה של גלורי סבוך להפליא בפני עצמו, ומערב גם רופא מנתח מבית החולים המקומי, מספר רב של תושבים בעיר המאבדים את שפיותם, מסדר אבירים עם קודים נוקשים למדי, וגם את דון (מישל טרכטנברג), אחותה הצעירה והמעצבנת של באפי. מה אחות? מאיפה זה בא? התשובה לשאלה זו התבררה במהלך העונה.
התכנית עברה שינויים רבים אחרים במהלך אותה עונה. ריילי, אהובה של באפי מהעונה הקודמת, נזרק אל מחוץ לסדרה לאחר שכמות מספקת של איומים על חייו של השחקן מארק בלוקאס שכנעה את היוצרים שדמותו אינה משתלבת היטב. לעומת זאת, טארה, האהבה הגדולה של ווילו, החלה לזוז למרכז הבמה, ותפקידה בעונה זו נעשה חשוב ומשמעותי יותר. ספייק קיבל מעמד של דמות קבועה והצטרף רשמית ל-''טובים'', לאחר שהבין כי הוא למעשה מאוהב בבאפי. דמותו, שהפכה לשק-חבטות גדול עוד יותר בעקבות האירועים באותה עונה, סיפקה את הרקע לפרק המצוין ''עבד לאהבה'', בו הוא נזכר בנוסטלגיה בפשעים אותם הוא ביצע לאורך ההיסטוריה. פרקים נוספים הראויים לציון באותה עונה היו ''הגופה'' ו-''לנצח'', בו נאלצות באפי ודון להתמודד עם מותה הכואב של אימן, ''ספירלה'', שהכיל את מה סצנת הפעולה הטובה ביותר בתולדות הסדרה (באפי נלחמת באבירים עטויי שריון על גג משאית דוהרת) ופרקים שלקחו את הצופים עמוק לתוך תודעתה המיוסרת של גיבורת הסדרה כגון ''התערבות'' ו-''משקל כל העולם''.

''מיוסרת'' היא מילת המפתח בהקשר הזה, שכן העונה החמישית שברה שיאים בכל הנוגע לאומללות הגיבורה הראשית. שאר הדמויות לעומת זאת, הסתדרו לא רע בחיים: ג'יילס מצא לעצמו עבודה כמנהל חנות הקסמים של סאנידייל, זאנדר מצא לעצמו עבודה מבטיחה בבניין והתארס עם אניה, האהבה פרחה ולבלבה בין ווילו וטארה. אל דאגה – בעונה שתבוא לאחר מכן, ידאגו יוצרי הסדרה לאמלל את כל הדמויות במידה שווה (ועל כך עוד מעט). וכדי להביא לשיאה את ההתעללות בגיבורת הסדרה בעונה החמישית, סידרו לה היוצרים מוות אכזרי במיוחד והלוויה צנועה, לאחר שהצילה את העולם פעם נוספת מציפורניה של גלורי.
מעריצים בכו, צופים דמעה מחו, ויתר הדמויות בסדרה בדרכיהן הנפרדות הלכו.

עונה שישית: קשה להיות קוטלת

העונה השישית נפתחה בכלל הידוע שהנחה את יוצרי הסדרה מאז תחילתה: אם דמות קבועה מתה בסוף העונה הקודמת, היא תחזור לחיים בתחילת העונה שאחריה. ואכן, חבריה של באפי טרחו בנאמנות לשלוף אותה מהקבר, משומשת במצב טוב, בתחילת העונה השישית. אלא מה? באפי לא ממש מרוצה ממצב העניינים הזה. לאחר מותה, מסתבר, הגיעה נשמתה המעונה לגן-עדן, והיה לה טוב ונחמד שם. אין לה כל כוונה להתמודד עם בעיות העולם הזה. והבעיות, רבות מספור הן: חשבונות לשלם, נזילה בצנרת הבית, חיפוש עבודה, נטייה מוזרה לקלפטומניה של אחותה...
רגע, מה קרה כאן, בדיוק? ממתי צריכה באפי להתמודד עם זוטות שכאלה? תפקידה הוא להרביץ לרשעי העולם, לא?

ובכן - כן ולא. ''רשעי העולם'', בכל הנוגע לעונה השישית, היו ''הטרויקה'', שלושה חנונים גאונים במוחם אך צעירים (או ליתר דיוק, אינפנטילים) ברוחם (שניים מהם כבר הופיעו בתפקידי אורח בעונות קודמות). למרבה הצער, אותם שלושה רשעים, שאינם מסוגלים אפילו לקשור את שרוכי הנעליים שלהם בכוחות עצמם, לא מהווים אתגר של ממש לבאפי. לא מהסוג שיצדיק את ההחייאה שלה, בכל מקרה. ההצקות הפתאטיות של הטרויקה ניסו להיות האטרקציה העיקרית של העונה השישית – ונכשלו חרוצות. פרט לכך התאפיינה העונה במיחזור של קווי עלילה עבשים מעונות קודמות ומסדרות אחרות (''כולם מאבדים את הזכרון'', ''אירועים חוזרים על עצמם'', ''דמות הופכת לבלתי נראית''). עוד מרכיב מוזר ומטריד במיוחד (במובן השלילי של המלה) שנוסף היה מערכת יחסים אינטימית בין באפי לספייק (רעיון אליו התייחסו העונות הקודמות כאל בדיחה מזעזעת), אותה צילמו במאי הסדרה בתקריבים שלא היו מביישים את ערוץ ''פלייבוי'' המנוח בכבלים.
בין לבין, השתעשעו הכותבים גם במחיקת החיוכים המאושרים מפניהם של שאר כוכבי הסדרה. ווילו וטארה נפרדו, מה שהוביל להתמכרותה של ווילו לקסם שחור (זה היה יכול להיות עצוב אם זה לא היה נראה כל כך מצחיק) ופרידה דרמטית במיוחד של זאנדר מאניה, לאחר שזה האחרון נוטש אותה על החופה רגע לפני נישואיהם. הפרק בו התרחש אותו אירוע, ''פעמוני השאול'', היה לא רע כלל, אך גם מדכא להחריד, ובכל מקרה - רחוק מהשיאים אותם ידעה התכנית בעברה. פרקי הסיום של העונה, שנראו בתחילה כמעין אנטי-קליימקס, התבררו בסופו של דבר כראויים , אך עדיין לא מספיק כדי להציל את העונה כולה.
עם זאת, לעונה השישית היתה נקודת אור זוהרת במיוחד – פרק המחזמר, הידוע גם כ-''עוד פעם, עם רגש''. הפרק, בו גורמת תופעה מוזרה לתושבי סאנידייל, בכלל זה גיבורי הסדרה, לפצוח בזמר כל שתי דקות, היה מפגן מרשים של כתיבה ובימוי. ווידון לא רק כתב וביים את הפרק, אגב, אלא גם הלחין את השירים הנשמעים בו. חבל שהוא לא דאג באותה מידה לשאר העונה שהקיפה את אותו פרק.
המעריצים (שוב) פרצו בבכי, לאחר שהתכנית התדרדרה מדחי אל דחי, ותהו בקול רם: ''באפי, אנה תלכי?''.

אפילוג: הבט קדימה בזעם

למרות הרושם הקשה אותו הותירה העונה השישית, השמועות על העונה השביעית הקרבה, בה עתידה באפי להתקל באויביה מהעבר ובהם הקוטלת הרעה פיית', נותנות לא מעט סיבות לאופטימיות זהירה. חוץ מעונה זו, ג'וס ווידון ושותפיו לדבר עבירה לקחו בשנתיים האחרונות חלק פעיל בכתיבת חוברות קומיקס הקשורות לסדרה. אחת החוברות האלה, ''Tales of the Slayers'', מספרת את עלילותיהן של הקוטלות שהסתובבו בעולם לפני בוא הבאפי. החוברת נכתבה על ידי כל תסריטאי הסדרה וצוירה על ידי קבוצת אמני קומיקס מוכשרים (ביניהם מירה פרידמן הישראלית).

סדרת קומיקס נוספת שנכתבה על ידי ג'וס עצמו, ''פריי'', מתרחשת בעתיד הרחוק, מאות שנים לאחר שבאפי הסתלקה מעולמנו, והפכה ללהיט אדיר בשנה החולפת. שתי סדרות הקומיקס בהחלט מסייעות לתת לעולם בו מתרחשת ''באפי'' הטלויזיונית היקף ועומק.
ואי אפשר לסיים בלי להזכיר את הזווית המקומית. כמו ברוב העולם התרבותי, הצליחה ''באפי'' לגבש לעצמה במהירות קהילת חובבים גדולה גם בישראל, במיוחד אצל משתמשי האינטרנט. קבוצות דיון, אתרי מעריצים ואפילו גרסה מקומית ציונית גאה של עלילת הסדרה – כולם הומים ושוקקי חיים. זקופי קומה, נטולי כלימה, באמונה שלמה, הם מעריצים סדרה, ''באפי'' שמה.

המחבר מודה לרותם ברוכין על ההערות, ההארות, תיקוני השגיאות
והעצות הטובות.

באפי - האתר הרשמי
סאנידייל בישראל - אתר מעריצים עתיר מידע
לילות סאנידייל - עוד אתר מעריצים מקומי
באפי - בערוץ ביפ!
באפי - במסך המפוצל!
פורום ערפדים, אימה ובאפי גם (ובעיקר) - באורט!
קוטלי הערפדים של ליאור נייט - באפי הישראלית!
Tales of the Slayers - ביקורת!
פריי ציידת הערפדים - עוד ביקורת!

חזרה לעמוד הראשי כתוב תגובה

מאמר יפה (חדש)
אלי יום חמישי, 12/09/2002, שעה 20:23
הוא לימד אותי רבות על סדרה שבה עלי להתוודות שלא גיליתי בה עד כה כל עניין .