עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
התלקחות, ודעיכה
ספרים / אהוד מימון
שבת, 04/06/2011, שעה 13:58
ביקורת על התלקחות מאת סוזן קולינס
|
|
סוזן קולינס כותבת היטב. כמו ''משחקי הרעב'' גם ''התלקחות'' הוא ספר קולח וקריא, ולעתים אף מותח. במידה ידועה ''התלקחות'' הוא העצמה של הספר הראשון בסדרה – יש בו הרחבה יפה של העולם שנוצר ב''משחקי הרעב'' ופיתוח של הדמויות המוכרות ונוספות בו כמה דמויות חדשות. העצמה זו מבליטה את הצדדים הטובים בכתיבתה של קולינס, אבל גם את נקודות התורפה של העולם שהיא בונה.
הספר נפתח זמן מה לאחר שובם של קטניס ופיטה למחוז 12 לאחר ניצחונם במשחקי הרעב, ומעט לפני שהם עומדים לצאת לסבב הניצחון המסורתי. מדי שנה יוצא המנצח במשחקי הרעב לסבב ניצחון, מסע ברכבת בין המחוזות, והשנה המסע מעורר עניין רב מכרגיל בגלל הדרך יוצאת הדופן שבה הסתיימו משחקי הרעב. זאת ועוד, השנה ימלאו 75 שנים לניצחון הקפיטול על המחוזות המורדים ומשחקי הרעב יהיו משחקי גמול רבעוניים, ומשמעות הדבר היא שצפויה לאזרחי פאנם הפתעה. לא אומר יותר על עלילת הספר, כדי לא לגלות פרטי עלילה חשובים.
הפן הטוב והמרשים ביותר של ''משחקי הרעב'' היה הדמויות שלו, ובעיקר דמותה של קטניס. קטניס של אותו ספר היא דמות מורכבת, מלאה ומשכנעת השונה מדמויות רבות של נערות בספרות מדע בדיוני לנוער בכך שהיא עסוקה לא רק בעניינים שברומו של עולם (כמו בנים, מה יגידו החברות שלה לכיתה וכו') אלא גם בזוטות (כמו הצורך לקיים את עצמה ואת משפחתה והניסיון לשרוד בזירת גלדיאטורים המשודרת לכל הארץ). קולינס ממשיכה בכך ב''התלקחות'', ובפתח הספר אנחנו מוצאים את קטניס במצב מעניין ומורכב הרבה יותר מזה שבו הייתה ב''משחקי הרעב'' – היא שרדה את המשחקים ושבה מהבירה השנואה למחוז 12. לא רק זאת אלא שהיא לא צריכה לחשוש יותר למחייתה ולמחיית משפחתה, היא גרה בבית חדש בשכונת המנצחים והמחוז כולו ייהנה במהלך השנה מהקצאות מוגדלות. קולינס מצליחה להראות בצורה נהדרת שהדברים אינם מושלמים כפי שאפשר היה לצפות, והקוראים נחשפים לניכור ולזרות שאופפים את קטניס במה שאמורה להיות שעתה היפה ביותר. קולינס גם מפתחת את מערכות היחסים של קטניס עם האנשים סביבה – אמה ואחותה, פיטה וגייל, היימיטץ' ותושבים אחרים של מחוז 12. קטניס מתפתחת והופכת מורכבת ומעניינת יותר, וזה נכון גם לחלק מדמויות המשנה שמקיפות אותה.
אבל כפי שהצדדים הטובים של ''משחקי הרעב'' מועצמים ומודגשים, כך גם נקודות התורפה שלו. אחת הבעיות שהפריעו לי ב''משחקי הרעב'' הייתה שקולינס לא נותנת לקטניס להכריע באף סוגיה מוסרית קשה, אלא מושיטה לה עזרה פלאית שמחלצת אותה מהצורך להתמודד עם החלטותיה. בעוד שבספר הקודם רוב ההחלטות האלה התרחשו בזירת המשחקים והיו מוגבולת יחסית, ב''התלקחות'' קטניס ניצבת בפני שאלות מורכבות יותר בעולם שמחוץ לזירה, ולהחלטותיה השלכות שנוגעות לא רק לגורלה ולגורל שחקנים אחרים. והיא אכן מתחבטת ומתלבטת בבעיות אלה (לעתים באריכות יתר), אבל כמעט מעולם לא מכריעה בהן. תמיד יש מישהו או משהו שמחליט בשבילה. גייל מחליט בשבילה, פיטה מחליט בשבילה, הממשל מחליט בשבילה, היימיטץ' מחליט בשבילה, הממשל מחליט בשבילה, מזג האוויר מחליט בשבילה, אנשים שהיא לא מכירה מחליטים בשבילה, הממשל מחליט בשבילה (כבר הזכרתי את זה?), לוח עץ וזר פרחים מחליטים בשבילה. בשלב מסוים נראה שאפילו לסינה, הסטייליסט שלה, יש יותר השפעה על גורלה מאשר לה עצמה. קרן לנדסמן טענה בביקורתה ששמירת תומתה של הגיבורה היא מאפיין של ספרות לנוער ולכן אין לקולינס בררה בנושא, אך אני עומד על טענתי שזה הופך את הדמות של קטניס לרדודה וחלשה מכפי שהייתה יכולה להיות, בייחוד בדרך שבה קולינס עושה את זה. אילו הלבטים המוסריים של קטניס היו מסתיימים בהחלטה שאתה היא הייתה צריכה לחיות, זה היה תורם לדמות טובה ממילא והופך אותה למרשימה באמת ובתמים.
הבעיה הגדולה האחרת ב''משחקי הרעב'' היא השיטה הפוליטית של פאנם, שבמרכזה השימוש במשחקים ככלי לשליטה פוליטית, שהיא אינה משכנעת. בעיקרון מדובר על גיוס בכפייה של צעירים, שליחתם לזירה להילחם בצעירים אחרים לעיני האומה כולה, הפיכתם לגיבורים עממיים, ואז שליחתם חזרה למחוזות הולדתם (שרבים מהם סובלים מעוני ומדיכוי של השלטון) כשהם עשירים ולא צריכים לעבוד לפרנסתם. זה אינו בדיוק מתכון ליציבות פוליטית. מכיוון ש''התלקחות'' עוסק יותר במבנה הפוליטי של פאנם מאשר ''משחקי הרעב'', החולשה הזו של השיטה הפוליטית שקולינס המציאה בולטת הרבה יותר. היא כה בולטת, שאפילו קטניס בת ה-16 השקועה עמוק בבעיות האישיות שלה מבחינה בה (ראו בעמוד 168). אם היה מדובר רק בערעור העולם הפוליטי הבדיוני זה היה גרוע דיו, אבל בחשיפת הפגמים של השיטה קולינס שומטת את הבסיס לסיפור שהיא מנסה לספר. ללא המשחקים, הסיפור לא קיים. קולינס מבקשת מאתנו להאמין שבמשך שבעים וחמש שנים פוליטיקאים לא מעטים, ומוצלחים ככל הנראה כי הם הצליחו לשלוט בשנים עשר מחוזות המפוזרים על פני רוב ארצות הברית וקנדה של ימינו, השתמשו בשיטה זו בלי להיות מודעים לפגמים שלה. זה פשוט לא משכנע. יתר על כן, אם הנשיא סנואו הוא דוגמה מייצגת לפוליטקאים שלה, לא ברור איך פאנם שרדה. למרות שלכאורה הוא משרת בתפקידו כבר 25 שנה, הוא מתנהג בטיפשות פוליטית משוועת. כל דיקטטור מתחיל או פוליטיקאי שאפתן היה יכול להשיא לו כמה עצות טובות.
קולינס באה מרקע של כתיבת תכניות טלוויזיה לילדים, וזה ניכר בכתיבתה. בקטעים מסוימים מצאתי את עצמי משווע לכך שהיא הייתה מראה את הטיוטה לאחד מהכותבים של ''הבית הלבן'', ומזיל ריר למחשבה איך היה נראה הספר אם היא הייתה מגייסת לעזרה את קרל רוב (האיש שמאחורי ג'ורג' וו' בוש).
''התלקחות'' כתוב היטב למדי. הוא קולח, מותח ומעניין וקולינס מפתחת את הדמויות שלה בצורה מצוינת, אבל הפגמים שבעולם שהיא בנתה ניכרים יותר ויותר. עם כל הפגמים של ''משחקי הרעב'' ציפיתי למדי להמשך שלו, אני הרבה פחות נלהב לחלק השלישי בטרילוגיה. יש לי חשד שקולינס הולכת לשלוף שפן פוליטי לא משכנע מהכובע כדי לסגור את הסיפור שלה, וזה לא הוגן לדמויות המצוינות שהיא כותבת.
התלקחות
Catching Fire
סוזן קולינס
מאנגלית: יעל אכמון
הוצאת כנרת, 2011
350 עמודים
קרן לנדסמן - ביקורת על ''משחקי הרעב''
|
 |
|
