 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
מי הזיז את המחשב שלי?
ספרים / אסף דקל
יום שישי, 10/03/2006, שעה 17:11
'נולדו חופשיים' מאת אורי עידן – הרבה קוד פתוח, קצת מדיטציה, וסיפור אין
|
|
יום אחד, בשנת 2054, מגיעה נערה בשם אדווה לביתה. היא שואלת את המסך על הקיר אם ממתינות לה הודעות חדשות. ארבע, עונה המסך בחדווה. היא ניגשת למסך, לבדוק את ההודעות. הי, אחת מלשכת הגיוס של צה''ל! אבל בטרם תקרא את ההודעה, משתמשת אדווה בממשק שעל המסך כדי לאמת את החתימה הדיגיטלית של ההודעה. נערה מחונכת היטב, בהחלט. אם כי, יתכן והקורא יתהה מדוע לא היתה יכולה לבדוק את החתימה תוך שימוש באותו ממשק קולי.
זהו תקציר העמוד הראשון של ספר ישראלי חדש, 'נולדו חופשיים', והוא מגלם בתוכו כמעט את כל בעיותיו של הספר כולו. שכן למרות שהספר מכיל עלילה, דומה שמטרתו העיקרית היא לחנך אותנו, הקוראים הפלבאים. ובמקום שנלמד קצת יותר על גיבורת הספר, אדווה, אנחנו לומדים על ממשקי המחשב בהם היא משתמשת. החלון של אימות החתימות הדיגיטליות צהוב, אם תהיתם, וחלון ההודעה עצמה, המלמד את אדווה שהיא מזומנת לגיוס לצה''ל – מלבני. מרתק. לפחות לא קיבלנו הסבר על דרך פעולתו של מערך שרתי ה-Certificate Authority הנחוץ לשם אימות החתימות.
יתכן שחלק מקוראי הביקורת כבר מתחילים לגרד בראשם. Certificate Authority? על מה הוא מדבר? ובכן, למרות שמונח מסוים זה אינו מופיע בספר, יש בו מגוון מונחי מחשב שאינם מוכרים להדיוטות - Telnet, GNU ועוד. ממחבר ספר המיועד לאנשים שתחום המחשבים אינו מטה לחמם הייתי מצפה לקצת יותר התחשבות.
אם לחזור לרגע לתיאור הספר עצמו, הרי שאותה אדווה מגיעה לבסוף למיונים לקראת גיוס, שם היא שומעת שעליה לעבור בדיקה של סרטן השד, מאחר וגם אמה סבלה מהמחלה. ''אבל אמא שלי,'' כך אדווה, ''מתה בתאונת מטוס! האם יש משהו שאיני יודעת? האם יש משהו שאיני יודעת? האם יש משהו שאיני יודעת?''. כן, אחרי הפעם השביעית או השמינית שנרמז לנו שאמה של אדווה לא סבלה מסרטן השד, והיא בכלל מתה בתאונת מטוס, גם האיטי בקוראים יצליח, אולי, לקלוט שיתכן ויש משהו שאדווה אינה יודעת. והאמת, מה שלא סיפרו לה מעולם לא באמת מעניין, וכשהיא פוגשת באנשים הרעים שגרמו לכל המחשבים בעולם לקרוס, בהתקפה מרושעת של וירוס מחשבים מרושע, ארבעים שנים לפני-כן... גם זה לא מעניין.
מדוע? כי המחבר לא התכוון לכתוב סיפור של ממש. העלילה חד-מימדית ולא ממש מעניינת, והיא משמשת כל כולה כדי להעביר את הרעיון שעומד מאחורי הספר. הדמויות אפילו אינן חד-מימדיות - הן זוכות לשם, ותו לא. אף לא פתיל אופי אחד לישועה. הן נמצאות שם רק כדי להעביר את הרעיון העומד מאחורי הספר.
ומה הוא אותו רעיון, אם כן? במילים פשוטות: קוד פתוח טוב, קוד קנייני רע.
יתכן שיש פה ושם קורא שהצליח להתחמת מהטוק-בקים בוואי-נט, ולא יודע למה לינוקס זה טוב!!!1. ובכן, על פי מודל הפעולה העיקרי הקיים בעולם התוכנה, חברה המייצרת תוכנה לא מספרת לאף אחד מה יש בפנים, ומוכרת את המוצר המוגמר כפי שהוא. מודל חלופי הצובר תאוצה בשנים האחרונות הוא זה של ''הקוד הפתוח''. מדובר בעיקר בפרויקטים התנדבותיים, בהם כמה מתכנתים (לפעמים הרבה מאד), משתפים פעולה בכתיבת הקוד. הדוגמה הידועה ביותר היא מערכת ההפעלה 'לינוקס'. משתמש הקצה יכול לבחון את הקוד שעומד מאחורי התוכנה, ואפילו לשנות אותו כך שיתאים לצרכיו. אני, בעוונותי, לא יודע לקרוא קוד כזה, וגם לא אדע לשנות אותו, אם אמצא בו באג, כך שמבחינתי ומבחינת כמעט כל משתמש מחשב בעולם, אין באמת הבדל עקרוני בין המודלים. כמובן, לשניהם יש יתרונות וחסרונות שונים. חסידי צד זה או אחר יטענו באשר למחיר, יציבות תוכנה, מוסריות המודל, אבטחה, תמיכה, ושאר ירקות. אני? מה אכפת לי מודלים. אני אשתמש במה שמשרת אותי טוב יותר.
אבל למחבר הספר, בניגוד אלי, דוקא יש אג'נדה. וזה בסדר. באמת. הבעיה: יש אג'נדה, אבל אין סיפור. תחת זאת, יש רק הרצאות, ועוד הרצאות, ועוד הרצאות. למשל, כמה פסקאות מתוך עמודים 22-23:
''הוירוס הזה, חדר לכל המחשבים, שכפל והפיץ את עצמו, ולא עשה דבר, אבל ביום מסוים, גרם לכולם להפסיק לפעול מיידית,'' הסביר סבא.
''אבל זה לא הגיוני,'' גיחכה אדווה, ''הרי יש כל כך הרבה סוגים של מערכות הפעלה, שלא יכול להיות שתוכנה אחת תצליח לפרוץ לכל המערכות? ואיך היא הצליחה להפיץ את עצמה? הרי כדי להפעיל תוכנה צריך לבקש מהמערכת להפעיל אותה, היא לא עושה את זה לבד.''
''זה בדיוק הענין!'' קרא הארי, ''באותה תקופה, כמעט כל המחשבים בעולם פעלו עם אותה מערכת הפעלה שחלק מפרצות האבטחה שלה היו ידועות לכולם, מעבר לזה, הייתה לה אפשרות של הפעלת תוכניות מרחוק, שלא ברור כל כך למה היתה פתוחה לרשת, ובאמצעותה אפשר היה להפעיל תוכנה שנכתבה כך שהיא תפיץ את עצמה כמו וירוס אצל בני אדם, ושתהרוס את המחשבים אליהם היא הגיעה.''
וזה ממשיך, וממשיך. אנחנו למדים עד כמה החברה המרושעת האמורה שהפיצה את מערכת ההפעלה האמורה היתה אכן מרושעת, וסירבה לתקן את הבעיות במוצרים שלה. ליתר דיוק, זה נמשך על פני כ-120 מתוך 144 עמודיו של הספר, לפני שהסופר עובר להרצות על נושא אחר. ובנסיונותיו להוכיח לנו עד כמה המודל הנפוץ בתעשיית התוכנה גרוע, מתעלם המחבר לחלוטין מעובדות רבות. למשל, מכך שבאופן מעשי ניתן היום לקרוא כל פורמט קובץ על כל מערכת הפעלה. או למשל, מכך שהתרחיש העומד ביסוד הספר, התקפת הוירוס הגדולה של ספטמבר 2014, פשוט לא היה יכול להתרחש, וודאי לא כפי שהמחבר מתאר זאת: ראשית, חלק ניכר מהשרתים המחזיקים את רשתות התקשורת אכן מריצים מערכות הפעלה שונות ומשונות. וגם אם לא, הרי שלכל פריט מידע בעל חשיבות יש גיבוי. במקומות מסוימים בעולם הגיבוי הוא דרישה ממשלתית, במקומות אחרים מדובר בדרישה פשוטה של חברות הביטוח. וכך, גם אם כן יום יבוא וכל המחשבים בעולם ישכחו את כל מה שהם יודעים, החשובים שבהם יזכרו תוך זמן לא רב. שנית, הוירוס המתואר עובר בדואר אלקטרוני. מישהו חייב לעדכן את הסופר ששרתים לא קוראים דואר אלקטרוני. הם לא מקבלים ספאם, הם לא מקבלים בדיחות עבשות בפעם השביעית, הם לא מקבלים פורנו, והם גם לא מקבלים וירוסים. לא בדואר אלקטרוני. ניתן לתפור תולעים שידביקו שרתים (אגב, מבחינת טרמינולוגיה מקצועית כמעט לא קיימים היום בעולם כבר ''וירוסים'', אלא רק ''תולעים'', אבל כולם ממשיכים להשתמש במונח הרווח), וקראתי 'תרחישי יום הדין' בהם וירוס או תולעת שנכתבו היטב יכולים למוטט את העולם, אבל לצערי המחבר לא קרא אותם. בהתחשב בכך שהמחבר מסתמך על אבטחת מידע כטיעון היחיד, כמעט, לקידום האג'נדה שלו, אין ספק שהוא לא הכין שיעורי בית. אם מצפים מסופר שכותב על המגיפה השחורה לדעת משהו על המגיפה השחורה ומסופר שכותב על לונדון במאה השמונה-עשרה לדעת משהו על לונדון במאה השמונה-עשרה, הרי שמחבר ספר על התקפת וירוסים חייב לפחות לקרוא עליהם קצת. כך למשל, הוא היה מגלה שהוירוס הפולימורפי הראשון נכתב אי-אז ב-1992, והיה יכול להמנע מתיאורים כמו –
''הוירוס הזה היה כל-כך מתוחכם!'' אמר הארי והניף אצבעו באוויר, ''הוא היה משנה את הקוד של עצמו כל פעם שהפיץ עצמו למחשב, ואחר כך, שתוכנות ההגנה סרקו את המחשב וחיפשו את המבנה המסוים, הן לא מצאו אותו, והוירוס היה מצטרף לקבצים הרגילים...''
כאמור, תוכנת האנטי-וירוס המותקנת במחשב של כל אחד מכם יכולה להתמודד עם וירוסים שכאלה כבר היום. ומה יקרה בעוד עשור? הן עדיין יוכלו להתמודד איתם.
אפשר להצביע על עוד ועוד כשלים טכניים בספר, אבל אין בכך טעם. גם אם הכל היה מדויק מבחינה טכנית, עדיין לא היה זה יותר ממניפסט רדוד ולא מעניין הסובל מכתיבה לקויה. עם זאת, יש להזכיר גם עוד בעיה אחת: בסיום קריאת הספר עולה התהיה האם יתכן שבדרך למכונות הדפוס הוחלף בטעות הפרק האחרון לפרק מספר אחר. העלילה נגדעת באיבה, נשארת תלויה באויר, והגיבורים הנועזים יוצאים לחופש. בדרך מכוניתם נתקעת (חמישים שנים מהיום, ובחורות עדיין לא למדו למלא שמן באוטו), והם מוצאים את עצמם ליד כפר מוזר, ובו אנשים מוזרים. צירוף מקרים ממוזל, שכן הוא מאפשר לסופר להרצות לנו מעט על אחד מתחביביו האחרים – מדיטציה טרנסנדטלית. האם יתכן שזה פרק מספר ההמשך? לא ברור, אם כי יש לקוות שאותו המשך, אם יגיע, יכיל גם דברים שלמדנו לקבל כמובנים מאליהם בספרות, ואפילו בספרות המד''ב. סיפור, למשל.
גילוי נאות:
ביקורת זו נכתבה ממחשב המריץ מערכת הפעלה פתוחת-קוד ועל מעבד תמלילים פתוח-קוד, והיא תעשה את דרכה אל מערכת האתר דרך תוכנת דוא''ל פתוחת-קוד. אינני מתנגד לקוד פתוח. האנשים המטיפים לשימוש בכזה? ובכן, זה כבר סיפור אחר, שיסופר בפעם אחרת.
נולדו חופשיים
מאת אורי עידן
פרדס הוצאה לאור, 2006
144 עמודים
נולדו חופשיים - באתר ההוצאה
נולדו חופשיים - לקריאה חופשית ברשת
אבטחה לקויה - מאמר
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
איפה ה-CCL?
צחי יום שישי, 10/03/2006, שעה 21:33
(10 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
[אנחה]
Boojie יום ראשון, 12/03/2006, שעה 1:14
(10 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
