שריונו הנוצץ של אביר העתיד


על האגודה \| פעילויות \| הצטרפות \| צרו קשר \| כתבו לאתר \| English Site \| בפייסבוק

עוד בקטגוריה זו:

אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14

תגובות: 0

אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14

תגובות: 2

האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14

תגובות: 4

הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14

תגובות: 2

האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13

תגובות: 4

בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13

תגובות: 12

מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12

תגובות: 11

הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12

תגובות: 4

קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12

תגובות: 11

הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12

תגובות: 1

המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11

תגובות: 0

השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11

תגובות: 5

מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11

תגובות: 3

גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10

תגובות: 4

קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10

תגובות: 8

שריונו הנוצץ של אביר העתיד
מאמרים / רז גרינברג
יום ראשון, 10/02/2002, שעה 12:16

רובוטי-ענק יפניים באים עלינו לכלותנו!

אחת ההתגלמויות הפופולארית ביותר של גיבורי המד''ב בארה''ב, בעיקר בחוברות הקומיקס ובסרטים שנוצרו על פיהן, היא דמות הסופר-גיבור או הסופר-גיבורה: אדם שחונן בכוחות על טבעיים, אם מלידה ואם כתוצאה מתקרית קסומה/ניסוי מדעי/תאונה מדעית/מפגש עם ישויות שלא מן העולם הזה (מחקו את המיותר). לעומת זאת, בקומיקס (מאנגה) ובאנימציה (אנימה) של יפן נפוצים יותר גיבורי מד''ב מסוג שונה - רובוטים ענקיים, רבי עוצמה, הנשלטים על ידי בני אדם היושבים בתוכם והנוהגים בהם. הז'אנר זכה במערב לכינוי Mecha (ביפן המלה Mecha היא כללית יותר, ומשמשת לציון כל סוג של טכנולוגיה עתידנית המופיע בקומיקס או באנימציה). כפי שהסופר גיבורים המערביים מושווים, לעתים, לאלים המיתולוגיים, הרובוטים הענקיים הללו הם מעין גלגול מודרני לשריונות הנוצצים של האבירים מימי הביניים או של הסמוראים מיפן של קדם.

למרות הפופולאריות הגדולה של הז'אנר ביפן, שורשיו נעוצים, למעשה, בספרות המד''ב המערבית. בחיפוש אחר שורשי הז'אנר, יש כאלה המרחיקים עד ה. ג. וולס ו''מלחמת העולמות'' שלו (ככלות הכל, מה היו המתקנים הענקיים בהם השתמשו אנשי המאדים כדי להלך על פני כדור הארץ אם לא גרסאות ראשוניות לאותם רובוטים ענקיים?); אך הסופר הקרוב ביותר לתביעת בעלות על המצאת הרעיון הוא ככל הנראה רוברט היינליין. היינליין שוטט בטריטוריה זו כבר ב-‏1942, בסיפור קצר בשם ''ואלדו'', אודות גאון נכה המסוגל לבצע פעולות בעזרת מכשיר אותו המציא - ידיים מכניות הנשלטות מרחוק (רעיון אותו קיבל היינליין מקריאת מאמר מדעי). מכשיר דומה, אגב, קיים היום בעולם האמיתי, והוא מכונה ''ואלדו'' על שם סיפורו של היינליין. אך היצירה המשמעותית יותר של היינליין, אשר הטביעה את חותמה על הז'אנר, היתה ספרו ''לוחמי החלל'' (Starship Troopers) מ-‏1959. הספר, בו תוארה מלחמת האנושות בגזע של מקקים מהחלל, הציג את רעיון חליפת הקרב דמוית הרובוט ועמוסת התחמושת אותה לובש לוחם שדה הקרב העתידי. היינליין אף יצר בספר את ה-''סקס-אפיל'' של חליפות אלה - שילוב של חינניות ואלגנטיות עם הכוח והיכולת לגרום לנזק סביבתי בקנה מרשים.
חליפות הקרב הפכו לפופולאריות אצל סופרי מד''ב רבים אחרים, אך יצוגן בסרטי מד''ב או סדרות טלויזיוניות של הז'אנר נותר מצומצם. הסיבות מובנות מאליהן: במונחי תעשיית האפקטים של הוליווד, הצגת קרבות בין רובוטים כאלה היא עניין יקר ומסובך. אפילו הסרט ''גברים בחלל'', בהשראת ספרו האמור של היינליין, לא כלל את חליפות הקרב שהוצגו בספר. למרות הסצינה הזכורה מ-''שובו של הנוסע השמיני'', בה מתעמתת הגיבורה ריפלי עם מלכת החייזרים כאשר היא יושבת בתוך רובוט שכזה, ולמרות פופולאריות רבה לה זכה הנושא במשחקי תפקידים בארה''ב בשנות ה-‏80, הוא מעולם לא תפס מקום מרכזי בגזרות הפופולאריות של המד''ב המערבי.

בצדו השני של האוקינוס. לעומת זאת, זכה הנושא לפופולאריות רבה. בקומיקס ובאנימציה, שני תחומים שזכו לתנופה אדירה בשנים שלאחר המלחמה ביפן, אין הגבלת תקציב על אפקטים מיוחדים, וניתן להחריב בהם ערים, עולמות ותרבויות שלמות במחיר אפסי.
יפן אף הוקסמה מרובוטים ומרובוטיקה. תהליך ביסוסה כמעצמת-על טכנולוגית בשנים שלאחר המלחמה התאפיין ברובוטיזציה מואצת של התעשיה, דבר שהיו לו הדים חזקים בתרבות הפופולארית של המדינה. אחד מאמני הקומיקס החשובים של התקופה, אוסמו טזוקה, הקדיש מקום מרכזי ביצירתו לנושא הרובוטים.
טזוקה נחשב ל-''אלוהי המאנגה'', האמן שקבע רבים מהמאפיינים שהבדילו בין הקומיקס היפני למערבי, הן מבחינת הסגנון והן מבחינת העיסוק בשלל ז'אנרים (בין הסדרות אותן צייר היו רומנים היסטוריים, סיפורים רומנטיים, מותחנים, עיבודים לקלאסיקות ספרותיות, סיפורים לילדים ומדע בדיוני). סדרת המד''ב המשפיעה ביותר אותה צייר נקראה Tetsuwan Atomo (באנגלית היא נודעה בשם Astro-Boy). גיבור הסדרה היה ילד-רובוט שנבנה על ידי מדען כתחליף לבנו האמיתי, שנהרג בתאונת דרכים. הסדרה קבעה רבים מהמאפיינים הבולטים המלווים את דמותם של רובוטים בקומיקס ובאנימציה היפניים, ובאחד מפרקיה, שהופיע ב-‏1954, הציג טזוקה את הרעיון של רובוטים ענקיים הנשלטים על ידי בני אדם היושבים בתוכם ומאפשרים להם לנוע על פני המאדים. שנתיים לאחר מכן צייר אמן אחר, מיצוטרו יוקויאמה, סדרה שנקראה Tesujin 28-go (עיבוד האנימציה שלה זכה לשם האנגלי Gigantor), שהציגה רובוטים ענקיים הנשלטים מרחוק על ידי בני אדם. אך אלה היו שתי הבלחות חד-פעמיות של הרעיון. הפופולאריות הגדולה באמת של הרובוטים הענקיים הגיעה ליפן למעלה מעשור מאוחר יותר, דרך האמן גו נגאי.
נגאי היה באותה תקופה ''הילד הרע'' של הקומיקס והאנימציה ביפן. הסדרות אותן צייר שברו טבואים על ימין ועל שמאל בכל הנוגע להצגת מין ואלימות, והפכו אותו למטרה נוחה עבור ארגוני הורים ומחנכים. אבל לנגאי היה גם חוש בריא מאד לעסקים (על יכולותיו וכשרונו כאמן וככותב קיים ויכוח), ורבות מן הסדרות אותן צייר נועדו מראש לשמש כ-''פלטפורמה'' ממנה ניתן יהיה ליצור סדרות אנימציה וגל של צעצועים ומוצרים נלווים. זו היתה כוונתו, מן הסתם, כאשר החל לעבוד על סדרה בשם Mazinger Z ב-‏1969. היה זה סיפורו של ילד מתבגר היושב בתוך רובוט ענקי ונלחם בעזרתו בפושעים ובמפלצות. בכך המציא נגאי, למעשה, את מרבית המאפיינים של הז'אנר: רובוט ענק בתור כלי רכב או שריון, הנשלט בידי צעיר יפה-תואר, שהוא הגיבור האמיתי של הסדרה. עיבוד האנימציה שנוצר לסדרה שלוש שנים מאוחר יותר הפך ללהיט, ונגאי התיישב לפתח את הרעיון לכיוונים חדשים. ב-‏1974 יצר נגאי סדרת אנימציה נוספת בשם Getter Robo, בה הוצג צוות של שלושה צעירים, כל אחד מהם שולט ברובוט ענק. החידוש אותו הנהיגה הסדרה - חידוש שהפך הרבה מאד יצרני צעצועים למיליונרים - היה יכולתם של אותם רובוטים להפוך לרכבים או להתחבר זה לזה כדי ליצור רובוט גדול יותר. ההצלחה שוב הרקיעה שחקים, ושנה מאוחר יותר הפיק נגאי שני סרטים בני חצי שעה כל אחד, בהם נערכו קרבות בין הרובוט מ-Mazinger Z לרובוטים מ-Getter Robo...

הסדרות אותן יצרו נגאי והחקיינים שבאו בעקבותיו לא היו מתוחכמות מדי, ובמקרים רבים לא היו יותר מפרסומות עלילתיות לצעצועים. מצב זה השתנה ב-‏1979, והאחראי לכך היה המפיק ובמאי האנימציה יושיוקי טומינו. טומינו העריץ את היינליין ואת ''לוחמי החלל'' (בשלב יותר מאוחר של הקריירה שלו, בשנות ה-‏80, הוא אף עיבד את הספר לסדרת אנימציה קצרה אותה הפיק), והיה משוכנע כי ניתן להפיק סיפור מעניין ומורכב יותר מז'אנר ה-''רובוטים ענקיים'' הפופולארי. בסדרה אותה יצר, Mobile Suit Gundam, לא היו הרובוטים ענקיים כלי נשק אקזוטיים הנתונים בידיהם של יחידי-סגולה, אלא דוקא נשק סטנדרטי המשמש את שני הצדדים במלחמה בין כדור הארץ למושבות מורדות בחלל. טומינו אף הכניס לתוך הסדרה אלמנט חזק של יחסים בין דמויות והפך אותה למעין אופרת סבון. השילוב בין דרמה צבאית לדרמה רומנטית בסדרה זיכה אותה בקהל מעריצים אדוק, אך למרבה ההפתעה, כאשר עלתה הסדרה לשידור, היא נחשבה לכשלון ובוטלה לאחר זמן קצר. לחץ של המעריצים - לראשונה מאז סדרת ''מסע בין כוכבים'' שני עשורים קודם לכן בארה''ב - הביא להחזרת הסדרה למסכים, ובעקבותיה באה ההצלחה הגדולה באמת: הסדרה הולידה עוד עשרות סדרות המשך, סדרות-בת וסרטים, הממשיכים להופיע עד עצם היום הזה. תופעה זו זוכה לעיקומי-אף מצד מבקרים אנינים, אך הקהל מצביע ברגליו: במשאל שנערך לפני כשנתיים ביפן זכתה Gundam על סדרותיה, סרטיה ונספחיה בתואר כותר האנימציה האהוב ביותר בכל הזמנים, הרבה לפני קלאסיקות אחרות.

ההצלחה של Gundam גרמה ליוצרי סדרות אחרות להעתיק את הנוסחה, ובמיוחד את המרכיבים ה-''סבוניים'' שלה. אחת הסדרות שעשתה שימוש במרכיבים האלה והקצינה אותם הרבה מעבר ל-Gundam, עד לגבול האבסורד ממש, היתה Macross. גיבורי הסדרה היו טייסים של רובוטים ענקיים, המסוגלים להפוך למטוסי-קרב בשעת הצורך, החיים על אי מלאכותי שהוא גם ספינת-חלל ויוצאים להדוף חייזרים המתקדמים לכדור הארץ. Macross שאלה מרכיבים לא רק מ-Gundam אלא גם מאופרות חלל
יפניות מסורתיות יותר כגון ''חלוצי החלל'', ולמעשה התכוונו היוצרים ליצור סדרה קלילה ומשעשעת יותר מאחיותיה הבוגרות וכבדות-הראש. אך בשלב מוקדם למדי החלה הסדרה לקחת את עצמה ברצינות תהומית, בעוד התסריטים הפכו מופרכים יותר ויותר - אפקט מעורר גיחוך בפני עצמו. אף נוצר הרושם כי עם התקדמות העלילה, החלו היוצרים להתעניין הרבה יותר באינטריגות הרומנטיות שבין הגיבורים והגיבורות והרבה פחות בשאלה האם האנושות תנצח במלחמה כנגד החייזרים או לא...
למרות זאת היתה הסדרה מבדרת מאד, והיא הציבה סטנדרטים חדשים בכל הנוגע לסצנות קרבות חלל. אלה הציתו את דמיונם של הצופים ושל יוצרי סדרות אחרות. הסדרה החדירה עוד מרכיב שהפך לדומיננטי בסדרות מאוחרות יותר בז'אנר ובאנימציה היפנית בכלל - מוסיקת פופ קצבית ומתקתקה בפס-הקול, כאשר אחת הגיבורות היא בדרך כלל כוכבת פופ בדרכה לצמרת. תקליטורים המכילים שירים מסדרות אלה הפכו לדרך נוספת לחלוב את כספם של הצופים. לזכותם של יוצרי הסדרה יאמר כי אותה מוסיקה לא היתה סתם קישוט אלא מרכיב מהותי בעלילה, שהפך אותה למעין ''מלחמת תרבות'' בין האנושות לחייזרים.
Macross אף היתה אחת הסדרות הראשונות בז'אנר שהפכו ללהיט בקרב הקהל המערבי. קארל מייסק, מפיק אמריקאי שהחזיק ברשותו סטודיו לדיבוב, הצמיד לסדרה דיבוב אנגלי וביצע הכלאה (מכוערת למדי) בינה לבין שתי סדרות יפניות אחרות שלא היו קשורות אליה כלל. הסדרה ה-''חדשה'' כונתה Robotech, ודרכה התאהבו גם הצופים בארה''ב ובשאר העולם המערבי ברובוטים הענקיים של יפן.
גם Macross הצמיחה מספר סדרות המשך, אך אף אחת מהן לא הצליחה לשחזר את ההצלחה או האיכות של הסרה המקורית (עד לשלב מאוחר יותר, ועל כך בהמשך).

בתוך גל סדרות החיקוי של Gundam ו-Macross שהציפו את השוק, בלטו כמה נסיונות למשוך את הז'אנר לכיוונים שונים ומעניינים יותר. שתי סדרות אנימציה מיקמו את הרובוטים בתוך יקומים חלופיים, מעין היסטוריה אלטרנטיבית. Geo-Armor Kishin Coprs עסקה בקורותיו של כוח צבאי בזמן מלחמת העולם השניה הנעזר ברובוטים ענקיים כדי להלחם בחייזרים פולשים המסייעים למעצמות הציר(!). סדרה אחרת, Orguss 02, התרחשה במדינה המזכירה מאד את רוסיה הצארית של ראשית המאה ה-‏20, המנהלת מלחמה כנגד שכנותיה בעזרת רובוטים ענקיים שהתגלו בחפירות שנערכו בתחומיה. שתי הסדרות התהדרו בעיצוב חזותי יפהפה ויוצא דופן, וניסו לשלב בתוכן גם עלילת מותחן פוליטי (בהשראת ספרות המתח והריגול מראשית המאה הקודמת). עם זאת, למרבה הצער, היו התסריטים רדודים למדי, לדעת כותב שורות אלה, ונראה כי הן החמיצו את הפוטנציאל הגדול שהיה גלום ברעיון הבסיסי שלהן.

נסיון מוצלח יותר להפוך את הז'אנר למורכב ומעמיק נעשה על ידי אומן הקומיקס מסמונה שירו, מהמובילים בז'אנר המד''ב בקומיקס היפני, ואחד מאומני הקומיקס המעטים בעולם שאת עבודתם ניתן להגדיר כמד''ב קשה. הסדרה המקצועית הראשונה אותה צייר שירו, Appleseed, התרחשה לאחר שתי מלחמות עולם שהחריבו את כדור הארץ. גיבורי הסדרה היו תושביה של עיר אוטופית - אולימפוס - המנסה לשקם את כדור הארץ ולהצעיד את האנושות לקראת שלב חדש באבולוציה שלה. הכוח המשטרתי של אולימפוס השתמש בחליפות קרב המכונות Landmate, גרסא קומפקטית יותר לרובוטים הענקיים. כמו המערכת הפוליטית הסבוכה (בה מעורבת גם ישראל) אותה יצר שירו עבור הסדרה, גם ל-Landmates היה אופי ריאליסטי ומדעי יותר מאשר למכונות ההרס המוכרות מסדרות אחרות. סדרת הקומיקס עובדה לסרט אנימציה מאכזב, שהיה רחוק מאד מהמורכבות של החומר המקורי.

שנות ה-‏90 עמדו בסימן הבגרות של הז'אנר. במאי האנימציה ממורו אושי ביים את שני סרטי ה-Patlabor שלו - מותחנים פוליטיים סבוכים שבמרכזם יחידת משטרה מיוחדת בעלת תקציב מוגבל הנעזרת ברובוטים ענקיים. השילוב בין דרמת משטרה לרובוטים הענקיים, בשילוב התסריטים המורכבים והבימוי החד והמלוטש, עזרו להמציא מחדש את הז'אנר והפכו את אושי לאחד הבמאים המובילים של האנימציה היפנית באותו עשור (לאחר מכן ביים אושי את סרט האנימציה Ghost in the Shell, עיבוד מרשים לסדרת סייברפאנק של מסמונה שירו שלא השתייכה לז'אנר הרובוטים הענקיים).

ב-‏1994 נעשה נסיון להחיות את הזיכיון של Macross, בניצוחו של שוג'י קוואמורי. קוואמורי היה אחד המעצבים והבמאים שעבדו בסדרה המקורית. סדרת ההמשך אותה ביים, Macross Plus, כללה ארבעה חלקים ועשתה שימוש בכל מרכיבי הסדרה המקורית: טייסי רובוטים עשויים ללא חת, משולש רומנטי בין שני טייסים והאישה עליה הם נאבקים ומוסיקת פופ יפנית. אולם הצורה בה השתמש קוואמורי במרכיבים אלה היתה עדינה, מהורהרת, רצינית ועגומה יותר בהשוואה לאפיו הפרוע של המקור. היתה זו תרומה חשובה שהניעה את הז'אנר לכיוון רציני ועמוק יותר. שנתיים מאוחר יותר ביים קוואמורי סדרה נוספת, עמוד תווך חשוב בז'אנר: Vision of Escaflowne. זו עסקה בתלמידת תיכון המגיעה לעולם פנטסיה בו הרובוטים הענקיים הם שריונות של אבירים. עיצוב מהמם, פס-קול אפי ותסריט מתוחכם הפכו את הסדרה לאחד ההישגים המרשימים ביותר בז'אנר הפנטסיה במדיום הויזואלי - בין אם הוא מונפש או לא.

לדעת רבים, ובכללם כותב מאמר זה, יצירת הפאר של הז'אנר בשנות ה-‏90 היתה סדרת האנימציה Neon Genesis Evangelion. בדומה ליצירות קומיקס מערביות כמו Watchmen, שהעניקו מימד אפל, בוגר ורציני לז'אנר הסופר גיבורים, Evangelion לקחה את כל הקלישאות השחוקות של ז'אנר הרובוטים הענקיים - ילד המגויס על ידי אביו (מדען גאון) כדי לשמש טייס של רובוט ענקי, פלישה של יצורים מסתוריים בעלי אופי לא מזוהה, התרחשויות אפוקליפטיות לרוב - והפכה אותן על פיהן. גיבורי הסדרה היו שברי-כלי פסיכולוגיים, אנטי-גיבורים מובהקים הנמצאים תמיד על סף התמוטטות עצבים. גם היצורים המסתוריים שפלשו לכדור הארץ התבררו כישות הרבה יותר מורכבת ממה שנראה לעין, וההתרחשויות האפוקליפטיות בסדרה צפנו הפתעה מהפכת-קרביים עבור הצופים. אם סדרות הקומיקס שהמציאו מחדש את ז'אנר הסופר-גיבורים במערב עסקו בפטישיזם של גיבורי-העל לתחפושות שלהם, הרי ש-Evangelion עסקה בסימביוזה ההרסנית של הטייסים הצעירים לרובוטים בהם הם שולטים. יוצר הסדרה, הידאקי אנו, שבתחילת דרכו המקצועית שימש (בין השאר) כאנימטור עבור יושיוקי טומינו, יוצרה של Gundam, סגר בסדרה מעגל מושלם של התפתחות הז'אנר.
בשנות ה-‏90 מצאו מרכיבים רבים של הז'אנר את דרכם אל הקומיקס המערבי, וניתן לראות את השפעתו על כותרים כמו X-Force או Generation X. השפעה גדולה ניתן לראות גם בסדרות אמריקאיות מונפשות כגון Batman Beyond ופרודיות כמו Dexter's Lab או Futurama.

הפופולאריות של הז'אנר לא מראה כל סימני חולשה בואך שנות ה-‏2000, אך ההתפתחות המעניינת ביותר שלו היא דוקא מחוץ לגבולות יפן. כפי שהתבשרנו לא מזמן, הרעיון של חליפות כוח (או ''שלד חיצוני'') קורם עור וגידים במעבדות המפתחות נשק עבור הצבא האמריקאי. יתכן כי בעוד מספר שנים נראה את הרובוטים הענקיים לא רק בסדרות וסרטי האנימציה של יפן אלא גם בדווחי החדשות - רודפים אחר טרוריסטים במזרח התיכון, מגינים על מדינות קטנות במזרח אסיה מפני איומיה של סין ומסכלים את מזימותיהם של ברוני סמים בדרום אמריקה. יתכן גם כי, כדי להשלים את הטשטוש בין דמיון למציאות, הצבא האמריקאי יחליט לגייס לשורותיו כוכבות פופ צעירות, להעלאת המוראל...

הכותב מבקש להודות לאלי אשד, עדי כגן ואסף רביד על עזרתם
בכתיבת מאמר זה על גלגוליו השונים

Mazinger Z : אתר מעריצים
Movile Suit Gundam : אתר מעריצים
Macross : אתר מעריצים
Robotech : אתר מעריצים
Orguss 02 : מדריך פרקים
Appleseed : אתר מעריצים
Patlabor : אתר מעריצים
Neon Genesis Evangelion
Vision of Escaflowne
''שלד חיצוני'' : הנוסע השמיני פוגש את הטורף

חזרה לעמוד הראשי כתוב תגובה

כתבה מרתקת, רז... (חדש)
שלמקו יום ראשון, 10/02/2002, שעה 13:26
אם כי צרמה לי חסרונן של שתי סדרות שעוסקות בנושאים דומים, אחת קלאסיקישראלית ואחת זבל טלוויזיוני- הרובוטריקים והפאוור ריינג'רס...