עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
מיליארד שנים חלפו עברו ביעף
ספרים / אהרון האופטמן
שבת, 10/04/2004, שעה 0:02
'העיר והכוכבים' של ארתור סי. קלארק – קלאסיקת מד''ב בתרגום חדש
|
|
ביקורת זו הופיעה בגליון 21 של המימד העשירי, אפריל 2004
יאמר מיד: מדובר בספר מומלץ ביותר, ממש חובה לכל חובב ספרות מד''ב! גם לקורא מד''ב מתחיל, ספר זה הוא אחד המתאימים ביותר לחשוף את קסמי הז'אנר ואת ''רוח המד''ב'' במיטבה. ברשימה הפרטית שלי הוא נמנה על ספרי המד''ב הטובים שנכתבו אי-פעם. זוהי קלאסיקה משובחת שלא נס ליחה.
על כן הוצאת אודיסיאה ראויה לכל שבח על סגירת הפער הרציני בתרגומי קלאסיקות המד''ב לעברית; קראתי את הספר באנגלית לפני שנים רבות, ומזמן הפליא אותי עד מאד מדוע הוא לא תורגם. התרגום, אגב, הנו טוב – רהוט וקולח. חבל רק שעל החגיגה מעיבים פגמים בעריכה ו/או בהגהה, אבל כדי לא להשבית את השמחה הבה נדחה את אלה לסוף.
'העיר והכוכבים' פורסם באנגלית לראשונה בשנת 1956, אך יש לו היסטוריה קודמת ארוכה. הוא מבוסס על רעיון ש''רדף'' את קלארק משנת 1935, כשהיה רק בן 18. הוא רשם אז את עיקרי הסיפור, ורק אחרי שנתיים החל לכתוב את הטיוטה הראשונה. במשך תשע שנים הוא כתב, מחק ושכתב לא פחות מחמש(!) גרסאות, עד שהחליט לבסוף לפרסם את הסיפור בשנת 1946, תחת השם 'מול רדת הלילה'. וגם אז לא נחה דעתו. הוא שכתב את הסיפור שוב, כמעט הכפיל את אורכו, והתוצאה היתה 'העיר והכוכבים'. אפשר להבין את הלבטים של סופר שרוצה לספר סיפור המתרחש בעוד מיליארד שנה. לא מאה, לא אלף, לא מיליון. מיליארד שנה! לא הרבה סופרים יעיזו או יהיו מסוגלים לכתוב על האדם והאנושות בעתיד רחוק עד כדי כך. קלארק העז. המפתיע הוא שעיקר העלילה של 'העיר והכוכבים' מתרחש על פני כדור הארץ, ובפרק זמן קצר יחסית. אך דרך החוויות העוברות בפרק זמן קצר זה על גיבור הסיפור, אלווין, הקורא מתוודע אט-אט לקורותיו המדהימות של המין האנושי במהלך מיליארד שנים.
בניגוד למה שהיינו מצפים, המין האנושי בעוד מיליארד שנים אינו מפוזר ברחבי היקום, ואפילו לא במערכת השמש. למרבה ההפתעה, כל כולו מכונס בכדור הארץ הישן. בתחילת הספר המצב תמוה אפילו יותר: הקורא מתרשם שכל האנושות מרוכזת בעיר אחת, דיאספר, המנוהלת זה עידן ועידנים על ידי מערכת ממוחשבת כל-יכולה. זו מבטיחה לכאורה חיי נצח שלווים ומושלמים לכל, במעין ''גלגול נשמות טכנולוגי'': כל תכולת המידע הנצבר במוח מועברת למחשב המרכזי, נשמרת, ונטענת בבוא העת בגוף חדש – כך שניתן להתקיים לנצח, באינסוף מחזורי חיים. כל צרכי החיים מסופקים כך שהמחשב מממש בזמן אמת, באופן מבוקר, את מחשבות בני האדם (אם ננסה לקשר בין חזון אולטרה-עתידני זה לבין הטכנולוגיות המפציעות בימינו אלה, אי אפשר שלא לחשוב על שילוב אולטימטיבי בין ממשק מוח-מחשב לבין ננוטכנולוגיה מולקולרית). את רוב זמנם מבלים בני האדם בהשתתפות ב''סאגות'' (אם תרצו – חיוץ קיצוני של משחקי מציאות מדומה רבי-משתתפים). וזה רק קמצוץ מנפלאותיה של דיאספר, האמורה להיות גן עדן טכנולוגי אולטימטיבי, אך מתברר שאינה בדיוק כזאת. אחד מפגמיה: קפיאה על השמרים. פגם אחר: תושביה אינם מסוגלים, מסיבות פסיכולוגיות-גנטיות, לחרוג מחיקה החמים והמגונן של עיר הנצח ולצאת את גבולותיה. אבל הגיבור, אלווין, הנו שונה מכל אנשי דיאספר. הוא נועד להיות אחר, וגם לשנות את מהלך חיי הנצח של העיר לבלי הכר. בתחילת מסעותיו אל מחוץ לדיאספר הוא מגלה שעל כדור הארץ עצמו קיימת עוד קהילה אנושית אחת, בחבל ארץ בשם ליס, שהתפתחה במשך דורי דורות בנפרד. המסע בן שלושים הדקות שעושה אלווין מדיאספר לליס הוא מבחינתו – ומבחינת הקורא – מסע לגילוי עולמות חדשים וחשיפת היסטוריה נשכחת ורבת עלילות של המין האנושי, אשר כללה גם מגע עם ישויות בעלות תבונת-על שהטביע את חותמו על גורל האנושות. אנשי ליס אינם מתקיימים תוך תלות מוחלטת בטכנולוגיות מדהימות כמו אלה של דיאספר. הם אינם מקיימים תקשורת טלפאתית עם מכונות, אלא בינם לבין עצמם. בניגוד לאנשי דיאספר הבאים לעולם הישר בתוך גוף בוגר, אנשי ליס נולדים בדרך הטבעית הישנה (לראשונה מאז עידן ועידנים שומע בן דיאספר את קול צחוקם של ילדים קטנים). אבל בני ליס, בניגוד לאנשי דיאספר, אינם בני אלמוות. אלווין מוקסם והמום מהמגע עם ליס: ''למה ישלים מישהו עם המוות שהיה כה בלתי נחוץ, כשניתנה האפשרות לחיות משך אלף שנים ואז לדלג על עידנים ולהתחיל מחדש בעולם שאתה עצמך סייעת לעצבו?'' (עמ' 87)
גם ה. ג'. וולס תאר ב'מכונת הזמן' את אנושות העתיד הרחוק כמפוצלת לשני מינים שונים, אך באופן שונה לחלוטין. גזעי ה''אילוי'' וה''מורלוקים'' של וולס קשורים כזכור זה בזה בקשרי סימביוזה מזוויעים למדי. אבל בניגוד לוולס, שהמציא את שני המינים הללו בעיקר כסאטירה על מלחמת המעמדות של ימיו תוך הקצנתה עד כדי אבסורד, קלארק אינו כותב סאטירה חברתית אלא פשוט מדמיין נתיבים חלופיים, כל אחד מרתק בדרכו, באבולוציה האנושית.
מסע הגילויים של אלווין, המתאפשר הודות למגע שהוא יוצר עם ליס, מוביל לשינוי עתידן של דיאספר ושל ליס כאחד. אחרי הכל, השינוי הוא מהותה של האנושות. המסע המופלא הזה כולל ארועים, דמויות ואתרים מדהימים שעל אחדים מהם נרמוז כאן רק בשמותיהם: ''שבע השמשות'', ''האדון'', ''הנאדרים'', ואנאמונדה (ישות מסתורית שאין חקר לתבונת העל – או האל – שלה), הקרב במכתש שאלמיריין, אחוזת הקבר של יארלאן זיי....
לכל אלה יש תפקיד חשוב בהיסטוריה האנושית בת מיליארד השנים, וכל אחד מהם היה יכול לפרנס ספר שלם בזכות עצמו. אבל קלארק שותל אלמנטים מסקרנים אלה בסיפור ביד נדיבה, מעורר את סקרנותנו, ומקמץ מאד בפרטים. אולי זה מעט מתסכל (אולי הפסדנו סאגה של מספר ספרי ענק בהיקף שהיה מגמד את 'שר הטבעות'), ואולי לא. אולי כוחו של הסיפור הוא דווקא בתמציתיותו (חוץ מזה, כותב שורות אלה מודה שאינו אוהב במיוחד ספרים ארוכים, וגם לא סדרות בלתי נגמרות).
לבסוף, כפי שרמזתי בהתחלה, חבל מאד שבצד השבחים להוצאת אודיסיאה על הוצאתו לאור של ספר חשוב שצריך לשכון בספרייתו של כל חובב מד''ב ראוי לשמו, אני נאלץ לגנותה על העריכה וההגהה הרשלניים. הנה כמה דוגמאות: ''אלה הם אינם חיי הראשונים'' (עמ' 34), ''ומהו הוא עושה'' (אותו עמוד), ''כאשר יפסע שוב אל עבר אל היכל הבריאה'' (עמ' 45), ''מטרת המכונה היה ברור'' (עמ' 67), ''עד כמה מוזר או מופלא הייתה העובדה'' (עמ' 70), ''הבטיח לעצמו שלמלא כן (עמ' 71), ''את קרחת היער השתרעו בצפיפות...'' (עמ' 74), ''וכי שמאז שהעניקו לו המכונות...'' (עמ' 79), ''נוכח אלווין לעדת'' (עמ' 111), ''להפוך את כיוון שבו נסע הרכב'' (עמ' 121), ''לא היה אלווין היה לא לחוש שהוא...'' (עמ' 139), ''עצמה וחכמה שאדם עשוי לחוש מולם השתאות'' (אותו עמוד), ''לכן שניסיונכם לחסום אותו בלתי נחוץ'' (עמ' 154), ''הוא היו לו סימנים מאפיינים'' (עמ' 167), ''כאן יש היה משהו מסוכן'' (עמ' 174), ''והוא נזכר את המטרה'' (עמ' 184). אסתפק באלה, ולא אוסיף גם דוגמאות להעדר עקביות בשימוש בכתיב מלא וחסר, דבר מעצבן בפני עצמו.
חבל מאד שטעויות שטותיות כאלה מקלקלות הנאה מקריאת ספר כלשהו, ובוודאי ספר מעולה כמו 'העיר והכוכבים'. עברו מזמן הימים שבהם היו בינינו כאלה שנטו לסלוח להוצאות ספרים על רשלנות שכזו רק בגלל השמחה על כל פרסום של ספר מד''ב בעברית. כיום, אין שום מחילה.
העיר והכוכבים (The City and the Stars)
מאת ארתור סי. קלארק (Arthur C. Clarke)
תרגום: רני גרף
הוצאת אודיסיאה, 2004
213 עמודים
המימד העשירי
|
 |
|
