הגלוי והנסתר ביצירות סטניסלב לם
מאמרים / אברהם יוסף
יום ראשון, 28/04/2002, שעה 0:00
על רבדים נסתרים בכתיבתו של לם, וביניהם יחסו ליהדות
|
|
הופיע גם בגליון מספר 14 של המימד העשירי, אפריל 2002
הקדמה – מאת אהרון האופטמן
עבודות מחקר המוקדשות למדע בדיוני אינן מצרך נפוץ במיוחד בקהיליה האקדמית בישראל, וגם כתבי העת העוסקים בספרות לא מקדישים למד''ב את המקום הראוי. לכן שמחתי להתוודע, לפני כשנתיים, לקיומה של עבודה אקדמית עבת כרס (יותר מ-200 עמודים) בשם 'פשר לם', פרי מחקרו של אברהם יוסף מאוניברסיטת בר-אילן. שמחתי היתה כפולה, כי סטניסלב לם הוא אחד מסופרי המד''ב הגדולים, והאהובים עלי ביותר. פרק אחד מעבודתו המונומנטלית של אברהם יוסף, המתמקד ב'סולאריס', פורסם באתר האגודה באינטרנט.
חלק אחר של העבודה, המתמקד בעיקר בהשפעת יהדותו של לם על יצירתו, מובא להלן, באדיבותו של אברהם יוסף, לאחר עריכה וקיצורים מסויימים שנדרשו לצורך התאמה לפרסום ב'מימד'.
נחשפתי לראשונה ליצירתו של לם כשהזדמן לי לראות באמצע שנות ה-70, בסינמטק בלונדון, את הגירסה הקולנועית של 'סולאריס' של אדריי טרקובסקי (בפרסומת נכתב ''התשובה הרוסית ל'2001 – אודיסיאה בחלל''!). כשקראתי אחר כך את הספר הנפלא, הבנתי עד כמה הסרט (המרשים כשלעצמו) עושה עוול ליצירה הספרותית, שעושרה הלשוני ועומקה הפילוסופי בלתי ניתנים, כנראה, לתרגום למדיום הקולנועי. הבנתי גם מדוע בריאן אולדיס כינה את הספר ''אחת היצירות הטובות של העשור'' (בספרות בכלל, לא רק במד''ב).
ב-1980 העזתי לתרגם את הספר לעברית. מכיוון שהידע שלי בפולנית היה די עלוב, נעזרתי בתרגום האנגלי, שלתדהמתי התגלה רשלני להחריד (הושמטו משפטים ופיסקאות שלמות, שהיו אכן קשות לתרגום). מסתבר שהאנגלים תרגמו לא מהמקור אלא מגירסה צרפתית, אף היא רחוקה משלמות. (שמחתי לקרוא, בעבודתו של אברהם יוסף, שבחים על תרגומי לם לעברית).
רבים מספרי לם, כמו 'סולאריס', מצטיינים בריבוי רבדים: מתחת לרובד העלילתי מסתתרות שאלות פילוסופיות, מסע אל נבכי הפסיכולוגיה האנושית, טבעו של המחקר המדעי (לעתים קרובות בראייה אירונית למדי), עושר לשוני בלתי רגיל, ועוד. המחקר של אברהם יוסף מגלה רבדים עמוקים נוספים, שלא קל לגלותם בקריאה רגילה. יוסף מתמקד ומתעמק בהבנת המשמעויות התרבותיות, הפסיכולוגיות, ומעל לכל – היהודיות, של יצירות לם.
מומלץ מאוד לבקר באתר הרשמי של לם, שבו שפע של חומר מעניין ביותר, באנגלית ובפולנית.
לם, שחגג בספטמבר את יום הולדתו ה-80, מרבה לכתוב באתר ולהתבטא בלשונו המושחזת גם בענייני דיומא (למשל על מתקפת הטרור של ה-11 לספטמבר). הוא גם אינו מגלה אהדה יתרה (בלשון המעטה) למד''ב האמריקני.
מבוא: הדרך אל לם
בחירת החוקר לעסוק באמן מסוים נובעת מאמפתיה אישית, ומקירבה בראית עולם, בין אם מסתכלים אל הכוכבים ובין אם מביטים לתוך נפש האדם. כשקראתי, כנער יהודי מתבולל במדינה שמאחורי מסך הברזל, רומאן מד''ב של סופר לא מוכר אז, ועשה עלי רושם כביר, לא ידעתי שגם הוא יהודי מתבולל, ניצול שואה.
העיסוק בתרבות מהווה חלק ממנה, ומחזק אותה. עם זאת, משמעותה של תופעה תרבותית שונה בהקשרים שונים, על פי הסביבה בה היא נדונה. לכן יש משמעויות אחרות ליצירתו של לם, אם דנים בה בפולין, שם נוצרה, או במסגרת התרבות המערבית, או בישראל. לם הוא גורם מעצב תרבות, ויש חשיבות לעיסוק בו, בכל מקום. נסיוני להאיר במידת מה את משמעויות יצירתו יהיה תלוי בהקשרים השונים ובזויות המבט השונות.
בולט במחקרי כיוון שהוא חדש בחקר לם – להתייחס אל שורשיו היהודיים. עם זאת, אני מתייחס אל לם כאחד מענקי הרוח של האנושות, כמו שייקספיר או הומרוס, שגם אם יש להם זהות לאומית מוגדרת, הם שייכים שתרבות האוניברסלית – ויחד עם זאת אומרים דברים יחודיים לכל קבוצה תרבותית, ולכל אדם ואדם.
ניסיתי לחשוף את ה''צפנים'' ביצירת לם. לדעתי, כל אמן גדול משתמש במערכת של צפנים, כנראה לא מודעת, לפחות בחלקה, וניתן לעמוד על חלק ממשמעות יצירתו ע''י פיענוחם.
כותב שורות אלה אינו יודע פולנית, ומצטער על כך. הסתייעתי במחקרי בכל חומר מאת ועל לם שיכולתי להשיג, בכל מיני שפות. יש תרגומים ברמות שונות, ונראה שהמשובחים ביותר הם דווקא התרגומים לעברית. להפתעתי, חלק מהתרגומים לאנגלית (למשל של 'סולאריס') הם בלתי מהימנים ביותר.
במקומות רבים בספרי לם מופיעים במקור שיבושי לשון מכוונים, כמו למשל במחזור ההיתולי של אגדות הרובוטים 'הקיבריאדה', או בסיפורי איון טיכי. דוגמא בולטת היא הסיפור המסיים ב'הקיבריאדה', שנקרא בפולנית בשם הבלתי אפשרי Kobyszcze (אותו לא מצאתי בשום מילון פולני), שתורגם לעברית בשם הבלתי אפשרי 'ממקש'. שמות ''בלתי אפשריים'' כאלה, אך בעלי משמעות נסתרת לפעמים, מצויים למכביר ביצירות לם, ומציבים אתגר למתרגמים.
למשל ב'סולאריס', שגם תרגומו העברי (של אהרון האופטמן) מעולה, שם הדמות הראשית, Harey, מהווה לדעתי תעתיק לועזי למילה עברית (מתוך ''הרי את מקודשת לי...''). אין אפשרות לבטא זאת בעברית, והדרך שנקט המתרגם היא הרע במיעוטו (הוא כתב ''האריי'', כאילו היתה זו מילה ביידיש).
כך גם השלומיאל איון טיכי (Ijon Tichy), האנטי-גיבור של מספר יצירות. גם קורא מערבי שאינו יודע פולנית יתקשה לבטא נכונה שם זה, המוצג בגלוי כשיבוש, והמכיל צלילים סלאביים קשים להגייה. אך בכתיבה באותיות אירופיות נשמרת לפחות צורת השם, מה שלא כך בעברית.
יצירות חשובות של לם לא תורגמו כלל לעברית, כמו למשל הרומאנים הפילוסופיים ('קול האדון' ו'גולם 14'), סיפורי האימים ('החקירה', 'נזלת'), או רומאן המד''ב החשוב 'פיאסקו'. עם זאת, יש בארץ קהל רב המתעניין בלם וקורא אותו בשפות שונות.
סטניסלב לם – קוים ביבליוגרפיים
סיפורו של סטניסלב לם מתחיל לפני לידתו.
אביו, שמואל לם, רופא בצבא ההבסבורגי, נשבה על-ידי הרוסים בנפול המצודה Przemysl ב-1915. בזמן המהפכה הובל הרופא הקצין, כאויב מעמדי, להוצאה להורג; אבל ספר יהודי, שהכירו ועבר במקרה במקום, השתדל למענו אצל המוציאים להורג והצילו. אילו עבר הספר באותו הרחוב דקה מאוחר יותר, הסופר סטניסלב לם לא היה בא לעולם. האב סיפר מעשה זה באזני הבן; ואולי מכאן, לדברי הסופר עצמו, התהיה על תפקיד המקריות, כגזרה קדומה, ביצירתו. המעשה עצמו עובד והונצח במסה ההיתולית 'De Impossibilitate Vitae and De Impossibilitate Prognoscendi' (שם היתולי, המורכב מחלקי משפט לטיניים המחוברים במילית אנגלית, ובשל כך לא ניתן לתרגום נאות. המשמעות המשוערת אמורה להיות ''על העדר אפשרות החיים והעדר אפשרות החיזוי''); יתכן שבדרך זאת הכיר הסופר את האמירה המפורסמת ''כל המציל נפש אחת...'', בה הוא משתמש, במודע, באחת מיצירותיו. השפעת הקשר היהודי של לם ניכרה מוקדם מאד בגורלו. ביטוי מטרים אחר של קשר יהודי זה הוא עצם שם המשפחה לם. שמות משפחה המבוססים על מקומות מוצא הם תופעה יהודית נרחבת, והרי לם אינו אלא קיצור מלמברג, השם הגרמני של לבוב, מקום מגורי המשפחה. (כשרמזתי על כך לידידו (באותם הימים) וסוכנו הספרותי ד''ר פראנץ רוטנשטיינר, הוא השיב לי שלם עצמו אינו יודע על כך דבר).
לם נולד ב-12 ספטמבר 1921 בלבוב, עיר שהשתייכה אז לפולין הצעירה. בפולין הדלה אך גאה שאחרי מלחמת העולם הראשונה לא היה חסר הילד סטניסלב, בנו של רופא, כלום. הוא גדל עם מטפלת צרפתיה, וצעצועים היו לו כאוות נפשו. כשגדל יותר, קרא כל דבר שנפל בידו – והכסף שבידי אביו סייע לו בתאוות קריאה זאת. תוך כדי כך עסק הילד בבניית מכונות ילדותיות, וביצירת מסמכים – תעודות, דרכונים – שהעניקו לו כביכול מעמד ועושר (הוא עוד יזדקק למסמכים מן הסוג הזה, אבל כאלה שנראים אמיתיים יותר). ראשית השכלתו הרפואית באה מדפדוף בספרי האב והסתכלות בתמונות שבהם (ספרי הרפואה היו כתובים גרמנית וצרפתית). כמובן שנקודת משיכה חשובה היתה בציורי הערוות שבאותם הספרים. עוד נקודת משיכה רפואית, מאיימת יותר, היתה בהימצאות עצמות אדם בבתי אביו ודודו – אף הוא רופא.
לם הצעיר עבר בחינות מנת מישכל – אחרי המלחמה יוודע לו, מפי אחד מאנשי משרד החינוך הפולני לשעבר, שמנת המשכל שלו היתה 180, ושהיה הילד האינטליגנטי ביותר בדרום-מזרח פולין. הוא התחיל בלימודי רפואה; אז באות מאורעות מלחמת העולם השניה, ואשלית הבטחון מתמוטטת. הרוסים כובשים את לבוב. אחרי זמן קצר בא הכיבוש הנאצי, ואז מתחילה יהדותה של המשפחה להוות בעיה רצינית. הדוד הרופא נרצח (יחד עם אינטלקטואלים לא יהודים, טורח לם לציין), והמשפחה ניצלת מהשמדה על-ידי שימוש במסמכים מזויפים. גם לסטניסלב ה''ארי'' לא ניתן להמשיך את לימודיו (הנאצים סגרו את מוסדות ההשכלה הגבוהה הפולניים). בשנות המלחמה הוא עבד כמכונאי ורתך בחברה גרמנית, והיתה לו גישה למחסני הצבא הנאצי, משם גנב אקדח עבור המחתרת הפולנית.
אחרי המלחמה, נטשה המשפחה את לבוב, שסופחה לברית המועצות, ועברה לקראקוב. לם המשיך בלימודי הרפואה ועושה התמחות, אך מחליט שלא לקבל את התואר דוקטור, כדי שלא יאלץ להיות רופא צבאי. המצב הכלכלי של המשפחה הוא בכי רע: כל רכושה אבד במלחמה, והאב נאלץ לעבוד בבית חולים, למרות גילו – אין לו עוד אפשרות לפתוח קליניקה פרטית. לכן מסייע לם הצעיר למשפחתו בכתיבת סיפורי אימים לשבועון עממי. הוא מצטרף לחוג של פילוסופיית המדע, לומד אנגלית בכוחות עצמו וכותב מאמרים לירחון מדעי שיגרמו, בהיותם נון-קונפורמיסטיים, לסגירתו.
יצירת לם מתחילה כאמור בסיפורי אימים, אותם כתב למחייתו; וכי מה מתאים יותר, לסופר היהודי המתבולל ולקוראיו הפולניים, בשנים שלאחר המלחמה, מסיפורים כאלה? הוא כתב גם שירים, רומאן אוטוביוגרפי על שנות הילדות הראשונות, ורומאן ריאליסטי ('בית חולים 'הטרנספיגורציה''), המתאר התרחשויות בבית משוגעים פולני בשנות הכיבוש הנאצי (יש השערה שלם עשה גם השתלמות בפסיכיאטריה);
יצירתו של לם כסופר מדע בדיוני מתחילה ברומאן 'האסטרונאוטים', שפורסם ב-1951; ארבע שנים מאוחר יותר מופיע 'ענן מאגלן'. שני רומאנים אלה, שהסופר מסתייג מהם כיום ומגדירם תמימים, שייכים עם זאת לאחת החטיבות החשובות ביצירת הסופר, הסיפור הרומנטי-פתטי, שיניב פרות חשובים לכל אורך הדרך. התמימות שבהם נובעת, לדעתי, לא כל-כך מגילו הצעיר של הסופר ומחוסר נסיונו, אלא יותר מאילוצים חיצוניים: המשטר הקומוניסטי הנוקשה של אותן שנים הכריח אותו שיתאר חברה אוטופית שאין לה אחיזה במציאות. אבל חברה שהכל בה טוב חסרה קונפליקטים, ואם כך, על מה לכתוב? סופר הרוצה ליצור בתנאים אלה חייב לפתח טכניקה של כתיבה בין השורות. גם בתקופות מאוחרות יותר, כשהפיקוח על הספרות לא יהיה עוד כה הדוק, לא יוכל לם לבקר ישירות את החברה הקומוניסטית, ויצטרך להשתמש בטכניקה הנזכרת (הביקורת על החברה הקפיטליסטית היתה מותרת שם ורצויה, וכמובן שמתעוררת במקרה זה שוב הבעיה – האם זאת כנות, או שמדובר באילוץ. לם עצמו השמיט מן המהדורה המאוחרת של 'יומני כוכבים' את המסע ה-26, שנכתב כתוצאה מאילוץ כזה).
הרומאן הרומנטי-פתטי יוצג בהמשך על-ידי יצירות חשובות – 'עדן', 'סולאריס', 'חזרה מהכוכבים', 'סיירת החלל 'נצחון'' ו'פיאסקו', בהבדל משמעותי אחד: יש מעשי גבורה, אבל גיבורים אין עוד. התאורים המרהיבים של 'סולאריס' או של 'סיירת החלל 'נצחון'' מעומתים עם חוסר יכולתו של האדם להתמודד אתם. אנשי צוות ספינת החלל פרומתאוס ב'חזרה מהכוכבים' חוזרים לתוך חברה שלא אכפת לה מהם (ויש להוסיף שהתנהגותם רחוקה מלהיות מופתית). קרוב לגישה זאת – אוסף הסיפורים הקצרים על פירקס – האדם האלמוני, האיש האפור, הנאלץ להתמודד עם עולם שמשמעותו בורחת לו. לא חסרים בקבוצה זו אף סיפורים בודדים – אחד מהם הוא 'המסכה'.
ניתן כמובן לשייך כל יצירה ליותר מחטיבה אחת, וזאת לפי סוג החלוקה. ב-1956, עם ההפשרה הפוליטית וכתגובה לפתוס המעושה בחלקו, מופיע 'יומני כוכבים' – מחזור סיפורים היתוליים על אחד איון טיכי (Ijon Tichy), השלומיאל של סטניסלב לם. מחזור זה ילך ויתפתח: בהמשך יתווספו אליו חלק נוסף ('זכרונותיו של נוסע בחלל'), סיפורים בודדים ורומאנים ('כנס העתידנים', 'שלום עלי אדמות'). מחזור היתולי אחר הוא זה של אגדות הרובוטים ('הקיבריאדה').
לם אינו חדל מלכתוב סיפורי אימים, אף כי אין אלה החלק העיקרי של כתיבתו. שני רומאנים כאלה נמצאים בידי: 'החקירה' ו'נזלת' (תורגם לאנגלית בתור 'The Chain of Chance'), ויש לקחתם בחשבון אם רוצים לעסוק בפרשנות מעמיקה של יצירת הסופר. חטיבה נוספת היא זאת של הרומאנים הפילוסופיים – 'קול האדון' ו'גולם 14'; ב'קול האדון' קיימת אמנם עלילה די מפותחת, אך העיקר הוא בהרהורי המספר (הרומאן כתוב בגוף ראשון, בצורת זכרונות); ב'גולם 14' יש עלילה שלדית בלבד, המרומזת ב''ראשית דבר'' וב''אחרית דבר'', ובמרכז עומדים הגיגי ה''גולם'', מוח אלקטרוני ענק וגאון.
לא אעסוק כאן בכתיבה המסאית של לם, מפני שרובה של זאת – ה''רצינית'' – אינו בידי. אבל, עד כמה שיכולתי להבין מקריאה בפרשנות, אין גבול ברור בין הכתיבה המסאית של הסופר לכתיבתו הבדיונית. למן רומאן המדע הבדיוני הראשון שלו, 'האסטרונאוטים', ועד לאחרון שבידי, 'פיאסקו', עוסקות הדמויות הרבה מאד בהרהורים בעניינים שברומו של עולם. רעיונות המופיעים במסות ('האבולוציה במהופך') נשנים ברומאנים ('שלום עלי אדמות'), וכמובן שאין לשאול מה קדם למה. אבל כן נמצאות בידי המסות ההיתוליות של לם – 'האבולוציה במהופך' היא אחת מהן – המרוכזות בשלושת הכרכים 'גדלות מדומה', 'ריק מוחלט', ו'דקה אנושית אחת'.
כל אלה הן ''הקדמות לספרים לא קיימים'', או סקירות עליהם. למעשה מדובר לרוב בשלדים של רומאנים, בראיה אירונית מבחוץ. בין כל אלה המסה החשובה ''העולם כאסון טבע'', בה לא יכולתי למצוא שום היתול. אמנם היא נמצאת בסביבה היתולית, אבל גם שתי המסות הנוספות שם, 'האבולוציה במהופך' ו'דקה אנושית אחת' מחרידות יותר ממשעשעות. יכול להיות שזה תרגיל בטשטוש עקבות למי, כי יש במסה זאת חשיפת השקפת עולם נון-קונפורמיסטית עד מאד; וב'ראשית דבר' ה''רציני'' ל'גטו ורשא', אין לם משתמש במסכה, אלא אומר ישירות את אשר על לבו.
חטיבה מעניינת ביותר, מפתיעה אך לא אצל לם, היא זאת של הסיפורים הקיברנטיים – עלילה המתרחשת בתוך מחשב. כך 'זכרונות', כך 'גולם 14' בו חושף המחשב את הרהוריו, ומבין המסות ההיתוליות – 'Non Serviam'. במידה מסוימת – אף 'המסכה' הידוע ו'מאה שלושים ושבע שניות'. אך הייצוג הנכבד ביותר של חטיבה זאת הוא על-ידי מה שרוב המפרשים רואים, עם הצדקה מסוימת, כרומאן קפקאי, הוא 'זכרונות שנמצאו באמבטיה'. לדעתי מדובר ביצורים שכל קיומם בתוך תכניות מחשב.
הסופר כמתגנב לתוך יצירתו
כדי להסיר ספק, אני מצהיר שאינני חושב שהסופר אכן טס אל הכוכבים, פגש נערות סינתטיות, עיבר מכונות וכו'. אך לא אחת הוא מעניק מתכונותיו לדמויות שיצר, ועל הפרשן לפקוח עין כדי לראות היכן דמיון זה מתחיל והיכן הוא מסתיים. המספר של 'ענן מאגלן' הוא רופא בן רופא, עם התעניינות בתחומים נרחבים. כפי שאביו של הסופר היה, לפני נשואיו, רופא בצבא ההבסבורגי, כך אביו של המספר ב'ענן מאגלן' היה, לפני שהכיר את אשתו, רופא של משלחת חלל, והביקור האבירי של ותיקי המשלחת הקשישים, עוטי מדי חלל שכבר אינם עולים יפה על גופם, עשוי להזכיר פגישת קצינים בדימוס של צבא הקיסר. הל ברג, המספר של 'חזרה מהכוכבים', היה בטיסת חלל הקשורה בשינוי במהלך הזמן. על פני כדור הארץ עברו דורות, אך בחללית – רק עשר שנים. כך לפחות חושב המספר, עד שמומחה לרפואת חלל מעמיד אותו על טעותו: לא עשר, כי אם תשע (עמ' 53 של המהדורה העברית). המספר עזב את כדור הארץ בן 30 וחזר בן 39 – בדיוק כגילו של הסופר בעת כתיבת הרומאן! ומיהו ד''ר שאול רפפורט (ב'קול האדון'), המדען הצעיר והמבריק (כפי שרצה גם לם להיות), שיד המקרה הצילה אותו בזמן השואה, בצורה בלתי מובנת, אם לא בבואה של הסופר עצמו?
מוטיבים חוזרים
את שיטת הפרשנות שלי ניתן להגדיר כהסבר באמצעות חתכים ומבנים. תופעה בודדת חסרת משמעות היא; המשמעות יכולה להתברר רק מתוך שיבוצה במערכת כוללת (כשמות הדמויות ב'סולאריס', היוצרים מערכת תרבויות), או על-ידי חיפוש תופעות דומות במקומות אחרים. אני טוען שיצירתו של לם מורכבת מחלקים מודולריים כאלה, והחיפוש אחריהם מרתק.
לא תמיד ניתן להבין את משמעות אותם הפרטים החוזרים, אבל כדאי להצביע עליהם. טיפוס הרים, למשל, מופיע מ'האסטרונאוטים' ועד 'פיאסקו'; כאן ניתן להצביע על המרד הפרומתאי, הרצון להתגבר על הטבע. חרקי המתכת מופיעים ב'האסטרונאוטים', מגיעים לשיא ב'סיירת החלל 'נצחון'' ונותרים חזקים למדי ב'שלום עלי אדמות', 'האבולוציה במהופך', 'פיאסקו'. יצורים קולואידיים? הפלסמה הבראשיתית ב'האסטרונאוטים', האוקינוס (שיא התופעה) ב'סולאריס' ו'בעל זבוב' ב'קול האדון' (אבל גם האל הסינתטי ב'נוסחת לימפטר'). המקצועות הרפואיים מופיעים הרבה. כך המספר ב'ענן מאגלן', רופא ספינת החלל ב'עדן'; ב'חזרה מהכוכבים' מגלה הרופא למספר מספר אמיתות אודות החברה אליה הגיע. קריס קלווין של 'סולאריס' הוא פסיכולוג, אך הרקע הרפואי שלו אינו מוטל בספק, הוא עורך בדיקות מעבדתיות על האריי ומנסה לנתח אותה כשהיא רוצה להתאבד בשתיית חמצן נוזלי. תאורי לידה מפורשים ב'ענן מאגלן', אזעקות רופאים וכו'. מוטיב חוזר חשוב, מ'ענן מאגלן' ועד 'פיאסקו', הוא זה של ''הדף הלבן'', מי שאיבד את זכרונו בעקבות טראומה או ש'נולד גדול' ויש לו עבר מדומה או משוחזר – ''המסכה', הנערה הסינתטית ב'סולאריס', האדם המשוחזר משתי גוויות ב'פיאסקו', ניצולי הענן השחור ב'סיירת החלל 'נצחון''. יש שמות חוזרים, ובני החמולה הקווקזית Ter מ'ענן מאגלן' (מופיעים בעלילה טר האר וטר אקוניאן, מוזכר טר סופאר) שולחים נציג (טר הוראב) לרומאן החתימה 'פיאסקו'.
שיטות פרשנות לא שגרתיות
לפי גישת אחד מפרשני לם,
''קשה לדמיין מטלה מתסכלת יותר, מאשר לכתוב ספר על לם. יותר מכל סופר אחר בן זמננו, להוציא אולי את בורחס, לם מציג את העולם כמטה-פרשנות. ההנחה הראשונה של הבדיה שלו היא, שהמבנים השונים של המציאות שמציגים המדע, המיתוס, הרומאנסה, הדת ושאר מוסדות התבונה, הם לכל היותר פרשנויות של תופעות נעלמות, שאף הן, כפי הנראה, אינן אלא פרשנויות, אם כי מקוטעות, בלתי ניתנות לפיענוח. כל המכלול שלו הוא מדומה, ממש כמו בספריית תחנת סולאריס, היכן שכל 'תיאוריה' שיוכל לבנות הקורא אודות ה-'סוד' נמצאת עדיין על המדף, כנראה כבר מוכחשת על ידי השערה אחרת, ונכללת בסינתזה שלישית. מאחר שלא דמויותיו של לם, ולא קוראיו, אינם מגיעים לנקודה ארכימדית מחוץ לכוליות שהם מנסים להבין, לעולם לא תספיק שיטת פרשנות אחת. עולמו של לם נוצר על ידי משחק הפרשנות.
כל מבקר המנסה להסביר עולם זה מסתכן בכתיבה שלא במתכוון של פרודיה עצמית. כי איזו גישה של מבקר לא נמצאת כבר על המדף בספריית התחנה (של סולאריס, א.י.)? כיצד ניתן יהיה לכתוב פרשנות על לם, מבלי להיות לאלתר מטרה של הלצה למיאנית?''
(Istvan Csicsery-Ronay, Jr, 'How Not To Write a Book About Lem', Science- Fiction Studies, Nov. 1986, p. 387.)
אין הגדרה קולעת מזאת, ואני מוכן לחתום עליה בשתי ידיים. לפני שמחקרי זה נכתב, כבר היו מוכנות פרודיות עליו ביצירתו של לם. ''ריק מוחלט'', שהוא ספר סקירות היתוליות על ספרים לא קיימים, מכיל את 'Gigamesh', מלא מדרשי שמות (כפי שעשיתי אני בסקירתי על 'סולאריס') ו'Rien du tout, ou la conséquence' (משמעות השם אמורה להיות ''לא-כלום בכלל, או התוצאה', אולם המשמעות ההיתולית מושגת באמצעות השימוש בשפה זרה), בו נדרש שם ה''סופרת'', Solange, בצרפתית (Sol, Ange) ובגרמנית (so lange), ממש כפי שאני עשיתי בפרק זה עם שמו של הסופר. מכל מקום, אין הדבר מרתיע אותי.
מניין שהשמות ביצירתו של לם משמעותיים? לם עצמו אומר זאת, במסע העשרים ושמונה של 'יומני כוכבים', כאשר הוא מביא את מקור שם הדמות Tichy, הוא הפולני cichy (שקט). מייקל קאנדל (אחד החרוצים בין מתרגמי לם לאנגלית) כותב בהקדמתו לפרק על 'טיכי' בלקט שערך שהשם טיכי הוא צ'כי. חיפשתי מילה זאת במילון צ'כי-אנגלי, ולא מצאתיה. וחשוב יותר, מהי משמעותה במסגרת יצירתו של לם? ניתן לעסוק בפרשנות רק כאשר מצליחים לשבץ את הפרט במסגרת כוללת, ולכן אעדיף לראות את השם טיכי כשייך לשפה סלבית אחרת – לא צ'כית – כפי שיובא הדבר במקומו, עם עדותו המהימנה של דובר אותה השפה. השימוש בשמות משמעותיים נפוץ בכל יצירתו של לם. הפסלת בפניה מתנה ''אנה מן הכוכבים'', אשתו של המספר ב'ענן מאגלן', את יאושה, נקראת Soledad, בספרדית ''בדידות''. ב'פיאסקו', אדם הנקרא בשם אנגוס פרוויס אך לא פרסיפל – הסופר מדגיש זאת – מנסה להגיע ליעד הנקרא גראל. ספינת חלל הנקראת ''אאורידיקה' תשתהה (שם) במערבולת הזמן שתיווצר בעקבות פיצוץ יזום של כוכב המכונה ''האדס'', השאול במיתולוגיה היוונית – רמז שהספינה לא תצליח לחזור? ועוד. לכן, אסתכן במדרשי שמות, כל פעם שניתן יהיה להרכיב מהם מערכת סבירה.
לא פחות חשובים שיבושי השמות. האם ניתן לראות, לדוגמה, את סנאוט (ב'סולאריס') כשיבוש (שינוי אות במקור) מן המילה האנגלית שמשמעותה אף של חזיר, ואת רבינצר (שם) כשיבוש של המילה הגרמנית רבינר? נראה לי שכן, לפחות לגבי סנאוט, שם שגרם לרתיעת מתרגמי הרומאן והסרט שנעשה בעקבותיו. אבל אנו מוצאים ביצירתו של לם גם מקומות בהם נעשה שימוש מוצהר בשיבושים, כמו הפיכת Cichy ל-Tichy – לשתי צורות אלה יש אותה משמעות תקנית, אך בשפות שונות – ושיבושי השמות הנרחבים (של דמויות היסטוריות ותרבותיות) במסע העשרים של 'יומני כוכבים'.
המראות המקבילות
אחת השיטות החשובות בה משתמש הסופר היא שיטת המראות המקבילות. האשליה האמנותית משתקפת בתוך עצמה, שוב ושוב, עד שלא ניתן עוד להבדיל בין מקור לחיקוי, בין מוקדם למאוחר.
הספר 'ריק מוחלט' מכיל, כאמור, סקירות על ספרים לא קיימים. והסקירה הראשונה בו היא על הספר 'ריק מוחלט', מאת ס. לם. אבל הרי סקירה על הספר צריכה להיות נפרדת ומאוחרת, ולא חלק בלתי מפרד ממנו, הראשון דווקא! מה עוד, שהספר מורכב מסקירות על ספרים לא קיימים; משמע, שבהיות הסקירה הזאת על ספר לא קיים, אף היא לא קיימת, כמו הספר בו היא נמצאת!
הסופר הביוגרפי לם יושב לו בסוף שנות ה-50 וכותב את הסיפור 'הפלישה מאלדברן', שעלילתו אמורה להתרחש אף היא במחצית השניה של שנות ה-50, לפי הרמזים הקיימים שם: הספוטניק, ותנאי החיים הפרימיטיוויים בכפר פולני. אבל המספר האלמוני רואה את ההתרחשות מנקודת המבט של העתיד הרחוק, שגם המאה ה-30 נמצאת מאחוריו.
הקורא האמיתי של לם שייך כמובן לימינו. רוב רובו של הרומאן 'זכרונות שנמצאו באמבטיה', הכתוב בגוף ראשון, אמור להיות פרי עטו של מספר שאף הוא בן ימינו, או קרוב אליהם (אם כי נראה בלתי אפשרי הדבר, שמספר זה, התועה ללא הרף במסדרונות בניין מתנכר, הישן באמבטיה כי אפילו חדר אין לו, ושמת בסופו של דבר בהתפרצות געשית המציפה בלבה את הבניין, הספיק לעלות על הכתב את מאורעותיו). אך המסמך מוצג לנו מנקודת מבטה של תרבות עתידית, הרואה את תקופתנו כעבר רחוק ופרימיטיווי, ושלמעשה אינה מבינה הרבה ממה שהתרחש אצלנו (כל השמות משובשים). נקודת המבט הזאת מוצגת בהקדמה למסמך שנמצא ופורסם; אך בסוף ההקדמה באה הערה המעמידה את ההקדמה עצמה בספק ומציגה אותה, אולי, ככתב פלסתר... את המידע המדויק שאבתי מן המאמר של Jerzy Jarzębski, אחד השנונים שבפרשני לם, עם גישה למקור הפולני, ובשל כך מהימן ביותר:
המחבר קורץ אל הקורא ורומז לו ש''לדעתם של הגנוסטורים ההיבריאדיים, למשל, אחד-עשר הדפים הראשונים אינם מקוריים, אלא תוספת של השנים האחרונות''. וזה בדיוק אורכו של המבוא.
הכחשות
שאלתי את הסופר מהו הידע שלו בלטינית. הוא השיב לי (באמצעות ידידו ד''ר פראנץ רוטנשטיינר) שהוא למד לטינית ב'גימנסיה', והידע שלו בלטינית הוא של בית ספר בלבד. אינני יודע מה זה ''ידע בית ספר'' כשמדובר בגימנסיה פולנית טובה שבין שתי מלחמות העולם, ובילד האינטליגנטי ביותר בדרום-מזרח פולין. לם למד גם רפואה, ובשל כך מונחים לטיניים אמורים היו להיות שגורים בפיו. ביטויים לטיניים מופיעים לרוב בכתביו, ובאחד הסיפורים הארוכים של 'הקיבריאדה' יש משפט לטיני היתולי, מסובך למדי (בהקדמה ה'רצינית'' ל'גטו ורשא' משתמש לם באפוריזם לטיני, תוך התאמה סגנונית מושלמת). אבל סוג כזה של הכחשה מופיע גם בפי דמויותיו של לם, כאלה המיצגות אותו. למשל ב'עדן'', מתבטא הרופא, הraisonneur- של הרומאן כאמור, אחרי היתקלות ביצור המסוגל להתפרק לגורמים בשעת סכנה (בפרק השני, עמ' 31 של המהדורה העברית):
''-אפלוריבוס אונום – השיב הרופא או יותר נכון אאונוֹ פלורס. אינני יודע אם זאת לטינית טובה, (...)''
הביטויים הלטיניים (שעל משמעותם יהיה כדאי לעמוד במקום אחר) הם E pluribus unum (מרבים אחד) ו-E uno plures (מאחד רבים). הרופא, העושה שימוש בביטויים אלה, כמו מתנצל על הידע הבלתי-מספיק שלו.
זה כאמור ב'עדן', אחד הרומאנים המוקדמים של לם. ב'פיאסקו' המאוחר משתמש טמפ, אדם ששוחזר משתי גוויות שנמצאו על פני ה''ירח'' טיטאן, בביטוי לטיני. אנשים משוחזרים כאלה מיצגים, כפי שיוסבר הדבר במקום אחר, פן מסוים באישיותו של הסופר, והקטע הוא (עמ' 227):
לפני שהחל נאקאמורה לדווח, סטרגארד פנה לפתע אל הטייס השני ושאל אותו איפה למד את הביטוי הלטיני העתיק Nemo me impune lacessit איש לא יפגע בי מבלי שיבוא על עונשו – א.י., בו הוא סיים את הדיון.
טמפ לא יכול היה להזכר.
''אני לא יכול לתאר לעצמי שעסקת פעם בלימודים קלאסיים. כנראה שקראת 'חבית של אמונטיליאדו' מאת פו'.
הטייס הניד בראשו בעצב.
'אולי. פו? הסופר של סיפורים פנטסטיים? אני מסופק. אבל אינני זוכר מתי קראתי אותו... לפני טיטאן. האם זה חשוב?
אולי. כך גם הידע, או חוסר הידע, של לם ביידיש. בעקבות שאלתי כותב לי ד''ר רוטנשטיינר:
''אין ללם כל ידע ביידיש, והוא סיפר לי דבר-מה אודות זה. כשהיה בערך בן 9, הוא רצה לבנות מהולל חשמלי, ולשם כך הזדקק לחתיכת נחושת. לכן הוא הלך לחנות של יהודים בבית אביו (היינו, בית שהיה שייך לאביו) וביקש זאת. האנשים דיברו שם אתו יידיש, בקול רם, וכמובן התרגזו כאשר לם הצעיר לא רצה להבין (מאחר שעבורם היתה זאת בושה, שהוא לא יכול להבין), כך שלם הצעיר נבהל וברח, ללא חתיכת הנחושת שביקש.''
התשובה מעניינת ביותר, וחורגת בהרבה מתחום השאלה. לא עלה בדעתי שאקבל סיפור תמציתי ומלא משמעות! כאן יש לנו עוד חלק בפאזל שנקרא תודעתו היהודית של לם. יהודי הוא מן הסתם דבר טוב מאד, כי על-ידי הערבות היהודית ההדדית (כל ישראל ערבים זה לזה, וגם – כל המציל, וכו') ניצל האב שמואל, ויכול היה להביא את הבן סטניסלב לעולם! אבל ההשתייכות ליהודים אלה בעייתית ומסובכת עד מאד, כי לשם כך צריך לדעת שפה משונה (אילו דיברו אליו צרפתית, מן הסתם היה סטניסלב הקטן מבין. נציין את אופיו הליברלי של האב, שבחנות הנמצאת בבית השייך לו ניתן להעליב את הבן, ללא חשש). אבל בעוד שנים לא רבות ישתנה הדבר, והמוצא היהודי יהפך לדבר שיהיה צורך להסתירו בכל מחיר.
אני בהחלט מאמין לסופר, שבגיל 9 לא הבין אף מילה ביידיש. אבל בינתיים קרה משהו, לם גדל ולמד גרמנית, ודובר שפה זאת מסוגל בהחלט להסתדר ביידיש. שאול רפפורט, במידה מסוימת בבואה של הסופר, שהיה (כמו לם) בקבוצה של יהודים שרובם הושמדו והוא ניצל, מספר (בפרק הרביעי של ''קול האדון'') כיצד צעיר יהודי מאותה הקבוצה של מועמדים להשמדה, נטרפה עליו דעתו והתנפל על תליין גרמני בצעקות, שהוא, הצעיר, אינו יהודי – כשהצעקות נאמרות ביידיש, כי הצעיר לא ידע שפה אחרת (עמ' 62 של המהדורה האנגלית). ושאול רפפורט ידע מספיק ידיש כדי להבין את דברי הצעיר.
שאלתי את הסופר, מתי קרא לראשונה את כתבי פרויד, ובאיזו שפה. תשובתו של ד''ר רוטנשטיינר היתה: ''לם קרא את פרויד בבית הספר, בפולנית, את ה'מבוא לפסיכואנליזה' שלו, אבל אינו אוהד את התיאוריות הפרוידיאניות.'' הרי לנו עוד תשובה מעניינת, המכסה טפח והמגלה טפחיים. לא שאלתי אם לם מחבב או לא את דעותיו של פרויד, ומבחינה ספרותית אין זה חשוב כלל: פרויד הפך למעין תופעה תרבותית, ובעצם קיומו הוא משפיע גם על שולליו. ברצוני היה רק לדעת מתי נוצר המגע הראשון בין לם לתופעה זאת (לא עלה בדעתי כלל שסופר אנציקלופדי זה, שהוא גם רופא, לא קרא את פרויד), והכחשתו המהירה בענין שלא הועלה כלל על-ידי היא לטעמי מאד פרוידיאנית. ממנה ניתן כבר להעלות השפעה אחת, ספרותית ולא רפואית: אם, במסע העשרים ושמונה של ''יומני כוכבים'' השייך למחזור טיכי ההיתולי, רוצים לדעת מהו מקורו של האיש המצלצל את השעות (בעמ' 230 של המהדורה העברית), עלינו לגשת ל'מבוא לפסיכואנליזה' של פרויד – משחק המילים בין Urmensch (האדם הקדמון) ל-Uhrmensch (איש השעה). השפעה פרוידיאנית רצינית יותר, שמקורה אחר אך גם בה מופיעה, אצל לם, היא גם אותה הנטיה להכחשות מהירות.
ומהו הידע של לם ביהדות? הוא כותב, בתארו את ההלם של הכיבוש הנאצי ('הרהורים על חיי', עמ' 4):
''ידעתי שאבותי היו יהודים, אך לא ידעתי כלום על האמונה היהודית, ולצערי, שום דבר על התרבות היהודית.''
כלומר: ב-1984, שנת כתיבת המסה 'הרהורים על חיי', מצטער לם שבצעירותו לא ידע דבר על התרבות היהודית (על שלא ידע דבר על האמונה היהודית אינו מצטער). שמא צער זה הביא אותו להתעניינות-מה?
שאלתי את הסופר, שמאחר שבאחת המסות ההיתוליות שלו הוא משחק עם אטימולוגיות עבריות ובאחרת הוא משתמש באמירה תלמודית, האם יוכל להשיב לי מהי רמת הידע שלו ביהדות, וכיצד רכש ידע זה. תשובתו של ד''ר רוטנשטיינר היתה הפעם תמציתית מאד:
לם לא היה מודע לכך, שהשתמש באמירה תלמודית, והידע שלו ביהדות הוא דל.
וזה כבר משהו. מ''שום ידע'' ל'ידע דל' עובר תהליך של למידה. אגב, אין לי מושג מה זה, עבור אדם כמו לם, ידע דל. אבל, כדי להסיר כל ספק, אני מביא כאן את הקטעים שהניעו אותי לשאול מה ששאלתי. בעמ' 25 של ''דקה אנושית אחת'' כתוב:
''ניתן לומר שיש חכמה מוסרית גדולה במשפט מתוך דת משה העתיקה, 'מי שמציל את חייו של יצור אנוש אחד מציל את העולם'.''
המשפט ''כל המציל נפש אחת (מישראל) כאילו הציל עולם מלא'', על גרסאותיו, מופיע הרבה בתלמוד ובמדרש. אני מניח שהסופר ידע את הגרסה המלאה (בעקבות הצלת אביו במלחמת העולם הראשונה), ובחר בגרסה ה'הומניסטית'' (הנדירה יותר, והנמצאת בעיקר במדרשים) בפנותו לציבור לא יהודי. מכל מקום, קשה לומר שהשימוש בו נעשה בהיסח הדעת.
ב 'Gigamesh'- (שיבוש היתולי שאינו ניתן לתרגום או לתעתיק, מתוך ''ריק מוחלט'', עמ' 32) מופיע הקטע, שאני מביא ללא תרגום, מאחר שתרגום עברי של קטע כזה ישלול ממנו את משמעותו ההיתולית:
So, then, when read in reverse, 'Gigamesh' becomes 'Shemagig'. Shema is the ancient Hebraic injunction taken from the Pentateuch ('Shema Yisrael' – 'Hear O Israel, the Lord our God, the Lord is One!'). (...) From Shema derives the name 'Simeon' (Hebrew Shimeon)...
זאת אטימולוגיה היתולית, שכמותה מרכיבות את כל ה'סקירה'. עם זאת, עומדת מולנו העובדה הקיימת שהסופר יודע את משמעות המילה שמע, שהיא מרכזית ביהדות, ואת היגויה (לפחות עד כמה שהתעתיק הלועזי מאפשר זאת). ואולי יש לו בכך הזדמנות פז לקרוא, ללא שום תרעומת, את קריאת שמע, פעם בחיים.
אלה דברים טעוני משמעות. איש לא העלה עד כה את חשיבות המרכיב היהודי ביצירת לם (אף לא את עצם קיומו), והרשימות הביוגרפיות עליו מעלימות לרוב את מוצאו – על אף שהוא עצמו אינו מסתירו. לא ניתן להבין את לם ללא מקורותיו היהודיים, כפי שלא ניתן להבינו ללא מקורותיו האליליים, שגם עליהם לא דובר, לפחות לא בחומר הביבליוגרפי שבידי.
היכן רכש הסופר את הידע שלו ביהדות? איני מטיל ספק בכנות הצהרתו, שלא זכה לשום חינוך יהודי בילדותו, אך לאחר מכן?
מקור ראשוני, המשותף לישראל ולאומות העולם, הוא התנ''ך. במסע השמונה-עשר של איון טיכי, מוצאים אנו את Ast A. Roth וBoels E. Buth-, שיבושים של שיבושי שמות מקראיים (על פי המהדורה הצרפתית. במהדורה האנגלית מופיע אמנם Ast A. Roth, אך ביחד עם Lou Cipher. מסע זה אינו מופיע במהדורה העברית, כך שלא יכולתי להשוות), כפי שהם מופיעים בתנ''ך הפולני: Belzebuth הוא בעל זבוב, וAsztarot- היא העשתורת.
הרומאן 'קול האדון' תורגם לצרפתית בתור 'La voix du maître' (מילולית); המתרגם (או הצנזור?) הרוסי היטיב להבין את חומר הנפץ שברומאן זה (המדבר על תשדורת קוסמית מחיה), כך שהרומאן הוצג לקורא הרוסי תחת השם 'The Voice of Heaven' (הקול מן השמים), ובגרסה מקוצרת. אבל התרגום לאנגלית נושא את הכותרת 'His Master’s Voice' (קול אדוניו), ולא, כמתבקש, 'Master’s Voice'. לדעתי, 'Głos Pana' אינו אלא קול ה', The Voice of the Lord, ונלקח מתהלים כ''ט, שם מופיע הריכוז הגדול של Głos Pana בתנ''ך הפולני. שאלתי על כך את הסופר, והוא השיב לי, בידי ד''ר רוטנשטיינר:
''קול האדון'' אינו מבוסס על מזמור התהלים, אלא על סיסמת חברת התקליטים, ''קול אדוניו'.
וזה אינו מדויק במאת האחוזים. תרגום הסיסמה His Master’s Voice לפולנית אינו Głos pana, כי אם Głos swego pana. הכחשה זאת של הסופר אומרת הרבה. 'Głos Pana' הוא גם קרוב מאד לנוסח הסיסמה, גם ביטוי תנ''כי בפולנית. מי שראה את סמל חברת התקליטים, כלב המכיר את קול אדוניו המוקלט, וגם קרא את הרומאן, בו מתכחש המספר למסר הבא לו מן השמים, יכול בהחלט להזכר בפסוק תנ''כי אחר: ''ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן:'' (ישעיהו א 3). במאמר הנזכר כותבת גב' רודניינסקיה (בעמ' 353):
'ביצי צפרדעים' ו'בעל זבוב' (שמות המשלבים הלצות תמימות של הפיזיקאים עם פולחנים ''שטניים'' של בבל העתיקה) (...)
האם זהו חוסר ידע משווע, או נסיון לטשטש עקבות?! The Lord of the Flies אינו אלא ''בעל זבוב אלהי עקרון'' המופיע במלכים ב' פרק א, ואם גב' רודניינסקיה יודעת משהו אחר – שתפרט.
מלבד התנ''ך, קיימים בהישג ידו של הסופר תרגומים לשפות הידועות לו – גרמנית ואנגלית – של הגמרא ושל המדרשים, וכמובן מחקרים על היהדות לתקופותיה; בבוא העת אנסה לזהות כמה מן המקורות האלה. אני חוזר ואומר, יצירת לם היא אנציקלופדית, וייתכן מאד שהידע שלו בתחומים שונים רחב יותר מזה שביהדות; אך קשה להתעלם מן הרושם שהיהדות משמשת לו מאיץ, ולהבנת הדבר אחזור לדוגמה שכבר הובאה.
מדובר בווילון המלכותי, בו מתעטף ללא רשות Arrhodes ב'המסכה'. הוזכר הפרוש האלילי (המבוסס על טקסט במשנה), והצבעים הלא מקובלים של האריות מאפשרים אף פרוש סקסואלי: אדום – דם הווסת, אפור-פניני (על פי התרגום הצרפתי) – זרע הגבר. אך ביסודו של דבר הכל נבנה על וילון מלכותי עם אריות נושאי כתרים – דגם נפוץ של פרוכות בבתי הכנסת.
התנצלויות
לם נוהג להתנצל (למשל ב'הרהורים על חיי'', עמ' 13) על שני הרומאנים המוקדמים שלו, ''האסטרונאוטים'' ו'ענן מאגלן''. התעמולה הקומוניסטית ניכרת שם, במיוחד בראשון שבהם. לם מנסה לשכנע אותנו שבאותה תקופה אכן האמין, או רצה להאמין, בעתיד המזהיר שהקומוניזם מכין לאנושות, ורק מאוחר יותר התפכח, ושמכל מקום לא כדאי לעסוק הרבה באותם כתבים מוקדמים. אבל לי קשה להאמין שהקומוניזם קסם אי-פעם ללם. מה לבורגני שגדל עם מטפלת צרפתיה ולאידיאולוגיה המהפכנית? האם יכול היה לאהוב את אלה שכמעט רצחו את העתיד להיות אביו? האם הפטריוט הפולני, שהסתכן בגניבת נשק מן הצבא הגרמני למען המחתרת, האמין לאידיאולוגיה שהובאה על-ידי אלה שקרעו את עירו ממולדתו ואילצוהו להיות פליט בארצו?
אלא שבאותה התקופה אי-אפשר היה לכתוב אחרת. לם יכול להתכחש, בפני הקורא המערבי, לאותם רומאנים מוקדמים; אך יש בידי הוצאה פולנית של ''האסטרונאוטים'' משנת 1972 (אינני יודע אם זאת האחרונה), עם הקדמה מאת לם עצמו. אינני יודע מה כתב בה. אולי גם שם הסתייג ממשובת נעוריו. אבל עובדה היא שבשנת 1972, כשהסופר מוכר בארצו ומחוצה לה בזכות יצירות העולות, לכל הדעות, על ''האסטרונאוטים'', הוא נותן ידו לפרסום חוזר של רומאן זה.
עובדה מעניינת עוד יותר היא, שבשנת 1972 היה בפולין ביקוש שהצדיק אותו פרסום חוזר. הלא בין 1951 ל-1972 התרחשו אי-אלו דברים. האווירה הפוליטית-תרבותית בפולין השתנתה, הסופר פירסם יצירות מעולות, וההתקדמות שחלה בחקר החלל הפכה את החזון של 1951 לגרוטה מיושנת ב-1972. אם היתה עדיין דרישה לאותו רומאן, סימן שיש בו יותר מתעמולה קומוניסטית, תמימה או מעושה...
רמזים על השפעות היהדות ב'קיבריאדה'
בסיפור ''מלקות לטרול' מתוך 'הקיבריאדה', מתדפקת על דלתו של קלפציון מכונה למילוי משאלות, ששלח לו טרול במתנה. קלפציון מבקש ממנה כמה פריטים חסרי חשיבות – אך לאחר מכן הוא דורש את טרול עצמו. המכונה מוציאה את טרול מתוכה, ואז מתחיל קלפציון להתעלל בו. כל מחאותיו של זה אינן עוזרות: קלפציון אומר שמאחר שמדובר בהעתק ולא במקור, הוא יכול לעשות בו ככל העולה על רוחו. המעונה טוען, לעומתו, שאין זה העתק, אלא הוא עצמו, שהסתתר בבטן המכונה מתוך סקרנות.
אין זה כל הסיפור, ואין זאת כל המשמעות. בתוך הדברים אותם דרש קלפציון מן המכונה לפני שביקש את טרול היו פחיות עם הצבעים כחול ולבן, הצבעים היהודיים – רמז להתעללות הקרבה ובאה.
בסיפור על ביקורו של טרול במדינת המרובונים (סיפור השייך ל'אגדת שלוש המכונות המספרות של המלך גאונין') בז טרול, המשחק את תפקיד הבורא, לתושבי הכוכב, שכוחם במספרם הרב, יהירות יהודית עתיקת יומין: ''לא מרֻבכם מכל-העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי-אתם המעט מכל-העמים: כי מאהבת ה' אתכם...'' (דברים ז 7, 8). לדרישת המלך של אותו כוכב בונה טרול יועץ מושלם, וכשהמלך מסרב לשלם, רוקם טרול עלילה שתביא להשמדתו של היועץ – הסיפור הידוע ('היהודי זיס') של יועץ לשליט עריץ, המשלם בחייו על נאמנותו. ההוכחה החותכת, בעיני המלך, על ''בגידת'' היועץ, נמצאת בברגים המוכתמים בצבע כחול, המותקנים בבטנו של היועץ, ועליהם לא ידע זה כמובן כלום. שוב, הצבע הכחול.
מעניין לציין כי הברגים הכחולים מופיעים בגרסה העברית, ואילו בתרגום האנגלי מצאתי, בעמ' 192 של 'The Cyberiad', את הביטוי ''the purple screws''. מאחר שלדעתי מדובר בצבע המציין את הזהות היהודית מאז התנ''ך (במדבר טו 38) ועד לדגלה של מדינת ישראל בימינו, לא ויתרתי ובדקתי את המקור הפולני מאת לם; שם כתוב o niebieskich śrubkach, היינו ברגי תכלת. מעניין לציין עוד, שאם המתרגם לאנגלית לא היה נאמן לטקסט הפולני של לם, הוא התאים עצמו, מבלי דעת כנראה, לתרגום הפולני של מה שכתוב בספר במדבר, טו 38. התנ''ך הפולני מתרחק כאן מן המקור המקראי ''פתיל תכלת'' – ומתרגם ''sznurki z fioletowej purpury'', חוטים של ארגמן סגול. מכאן, שאם רצה לם, באמצעות צבע הברגים שבבטנו של ''היועץ המושלם'', להעניק ליועץ הנ''ל זהות יהודית, מקורו לא היה התנ''ך הפולני, כי אם מקור אחר, כנראה מודרני.
נציין עוד, שאם הברגים הצבועים מרמזים על זהותו היהודית של היועץ, מדובר כאן בביקורת חריפה של לם על הבורא, המפקיר ברשעות את יציר כפיו, וגורם למותו בעינויים, ללא נקיפות מצפון.
האתר הרשמי של לם
הארוס בכתביו של לם - פרק נוסף מתוך ''פשר לם''
סולאריס - עוד פרק מתוך ''פשר לם''
ספרי לם מאת רמי שלהבת
המימד העשירי
|
