 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
נסיך ועבד, ונסיכה שאינה צרת מותניים
ספרים / נועה ניר
יום רביעי, 15/12/2004, שעה 11:51
'הִשתנוּת' מאת קרול ברג - פנטסיה נשית, אחרת
|
|
''פשוט תלך, פשוט תעשה. מה שיבוא, יבוא, ואתה תשרוד את זה, או שלא.''
זהו המשפט המכונן של העבד סיאון, לוחם אזארי שנשבה במהלך כיבושי האימפריה הדרזית ונמכר לשירות בארמונו של אלקסנדר, בן הקיסר, כמה ימים לפני טקס הדאקרא.
מבולבלים? ככה זה כשמתחילים לקרוא ספר פנטסיה חדש, כזה המתרחש באחד מאלפי העולמות המקבילים לעולמנו שלנו (גם אם העלילה התרחשה בעברו של אותו עולם) ומחייב אותנו ללמוד על הגיאוגרפיה, השפה, ההיסטוריה, התרבות ויחסי הכוחות בו. על פניו, מלאכה מענגת לחובבי הז'אנר אם כי אני מוצאת אותה פעמים מכבידה למדי ומסיטה את תודעתו של הקורא מהעלילה עצמה. כך מוצא עצמו הקורא חוזר ומעלעל בדפים הקודמים כדי להבין את המסופר באופן שלם יותר, אולם בד בבד משלם את מחיר רצף העלילה. כאמור, זו דעתי, ואולי בשל כך אני מעדיפה מד''ב על פני פנטסיה.
על אף ההקדמה האפולוגטית, יש לציין כי הספר 'השתנות' גורם לגבולות בין תתי הז'אנר להטשטש, ובכך הוא משמח ומעניין עשרת מונים מספר פנטסיה ''רגיל'' המבוסס, כפי שתיאר זאת שליט האתר, על המודל הידוע של ''לוחם, קוסם, גנב, גמד מכרות וגם, רחמי האלים עלינו, אשה'' – בדרך כלל נסיכה צרת מותניים בעלת שיער לוהב – העוברים הרפתקאות בדרך להשמדת הרוע. כאן, ידידי, העבד היה לוחם בעל כוחות קסם, הלוחם עוד לא ממש יודע אם הוא רוצה את הנסיכה, וזו האחרונה, תחזקנה ידיה של קרול ברג, גם לא ממש צרת מותניים. כל זאת מתגמד לעומת הקביעה האחרונה, כי הרוע הוא לא ממש רוע. נקודה זו מחייבת התייחסות מעמיקה יותר: המציאות המתוארת בספרי פנטסיה רבים היא מניכאית מובהקת – רע וטוב, אור וחושך, כיעור ויופי, הרמוניה וכאוס. קרול ברג מציעה מציאות מורכבת ועשירה יותר, ואף מצהירה עליה בגלוי כאשר סיאון מודה כי כוחות הרוע (השדים המכונים ''ראי-קירא'') אינם רעים כשלעצמם אלא כך נבראו, ולכן טבעם אינו יכול שלא להיות כזה. לא ברור מדוע נבראו כך או מהי הפונקציה אותם הם אמורים למלא, אבל כרגע הם הרוע, ולכן על האזארים – עם שהקדיש את עצמו למלחמה ברוע – לגייס את כוחות הקסם שלהם ולהלחם בהם עד חורמה (תפיסה דומה מצויה גם בספריו טרי ברוקס, המדגיש כי על אף ההכרח שבמאבק ברוע, הוא חלק מהותי באיזון הקוסמי). לעניות דעתי, ספר פנטסיה המגלה הבנה והשלמה עם קיומו של רוע (אולי לא רק בעולם הבדיוני אלא גם בעולמנו שלנו ואולי אף בנו), הוא בוגר ומעורר מחשבה יותר מספרים אחרים מאותו ז'אנר.
רעיון זה מעלה הרהורים על ''כתיבה נשית'' של פנטסיה. אמנם אאלץ להיעזר במיטב הקלישאות אודות תכונות נשיות וגבריות כדי להסביר את כוונתי, אולם כולי תקווה כי יסולח לי. עולמה של ברג נשלט על ידי הדרזים, עם לוחמים אמיץ ואכזר אשר כבש עמים וארצות וכונן אימפריה רחבת ידיים המשתרעת מאיזורים מדבריים ועד להרים מושלגים. שליט האימפריה הוא איבן זהא דנישקאר, אולם גיבור הסיפור הוא בנו, אלקסנדר, יורש העצר בן ה-23 אשר, בניסוחו של העבד סיאון, ''היה אולי הנער גס הרוח, חסר הנסיון, נטול הנדיבות והיהיר ביותר שאי פעם רכב במדבריות אזקסטאן''. מולו מציבה ברג את סיאון, עבד בשנות השלושים לחייו, שבור בגופו משש עשרה שנים של עבדות ושבור בנפשו מהידיעה כי עמו הזעיר והקסום הושמד בידי הדרזים. עד כאן הנוסחה ברורה ואף ההמשך צפוי – מפגש, קונפליקט, לימוד, חיבה וקתרזיס. אולם ברג משכילה לרקום את מערכת היחסים בעדינות רבה כל כך עד שהיא מצליחה להיחלץ מן הדטרמיניזם העלילתי שתואר קודם. עד חציו, מוקדש הספר להתפתחות מערכת היחסים בין סיאון לאלכסנדר ולגילויים ההדדיים שלהם האחד על אודות השני. ללא נשים, מלחמות ודרקונים ועם הרבה מחשבות, רגשות, התפתחויות ונסיגות. העלילה מתקדמת באיטיות אולם החמלה והאנושיות המובעים בה מפצים על כך. ניתן להגדיר את חציו הראשון של הספר כ''מכוון תהליך'' יותר מ''מכוון עלילה''. ברג מבלבלת את ההגדרות שלנו לפרקים – ברע מתגלה תמצית הטוב, העוצמה שבירה באופן מפתיע, הקוסם החזק מרוקן מכוחו, הוודאי מופרך – כל זאת ולהיפך.
אחד הדברים שהפעימו אותי הוא נקודת המבט הנשית כל כך של הספר המובאת אלינו דרך עיניו של גבר. עם זאת, ברג עצמה ציינה בראיון כי היא עייפה מלכתוב מנקודת מבט שכזו, ולכן הטרילוגיה הבאה שלה נכתבה מנקודת מבטה של אשה, אשר אותה היא מתארת כ''נקודת מבט מורכבת יותר ותובענית יותר לכתיבה'' (לתשומת לבכם).
מפגשי עבד-אדון והתיקון המשותף המסיים אותם אינם חדשים בספרות ('הארמון הלבן', 'סיפורי אלף לילה ולילה' ועוד), אולם הם מקבלים משמעות נוספת, אנושית ורלוונטית, דוקא בספרות בדיונית. החיבור בין אלקסנדר וסיאון, הנושא הרמזים רומנטיים ואף אירוטיים, לא יוצר אצל הקורא הרגשת דבקות וקיטש אלא מותיר מטען אוניברסלי והומניסטי. על הטוב שיש בכל אדם, על ניפוץ הנפש ובנייתה מחדש ועל יכולת גישור מעל לתהומות של לאומנות ואלימות. עם כל זאת, בל נטעה, סיאון עצמו עובר שבעת מדורי גיהנום – הוא מוכה, מורעב, מוצלף, חולה, נצרב באש, מדמם ומיוסר במידה כזו ששרידתו מתחילה להראות בלתי מהימנה. ברג מפליגה כל כך בתיאור יסוריו הפיזיים של סיאון עד כדי תמיהה בדבר הצורך בפלסטיות המפורטת של הכוויות, הצלקות, מיצי המרה, שטפי הדם וזעזועי המוח העוברים עליו, וספק אם הדבר מועיל במשהו לקידום העלילה או העמקת המסרים.
חציו השני של הספר עוסק במסעם-בריחתם של סיאון ואלקסנדר מפני השדים שחדרו אל חצר המלוכה ומאיימים להשתלט על מוקדי הכוח בקיסרות. סיאון ממלט את אלקסנדר ושניהם פונים אל העם היחיד אשר יכול לסייע להם – האזארים. אותו עם של קוסמוֹת ולוחמים אשר מסתתר מפני העולם החיצון ומנסה לשקם עצמו לאחר הכיבוש. כצפוי, זהו מסע החניכה של שני הגיבורים, ובמהלכו נחשף מידע חדש על נסיבות שעבודו של סיאון ואהבתו הלא ממומשת אל מלכת האזארים, כאשר במקביל עובר אלקסנדר טרנספורמציה מיורש עצר אכזר ואלים למושיע העמים כולם, כובשים ונכבשים, מפני אימת השדים (הבלונדינים תכולי העיניים שהגיעו מהצפון, אגב).
להבדיל מספרי פנטסיה אחרים, המתארים עולמות בהשראת מיתולוגיות או תקופות היסטוריות ספציפיות, ברג יוצרת בליל תרבותי המשלב מוטיבים בדווים, מחולות סופיים ושמות סלאביים עם רמזים לאימפריה הרומית ולתרבות ההלניסטית. היא עצמה אומרת בראיונות שלא היה לה מקור השראה אחד וכי היא החליטה לעצב את העולם המתואר בספרה תוך התייחסות לתרבויות מדבריות רבות עליהן ביצעה תחקיר. התוצאה מעניינת אולם לעתים משקפת רעיונות מספרים נוספים כמו 'ערפילי אבאלון', שהדהד באוזני בחוזקה בעת הקריאה, ואף מעט מ'חולית'. המבקש להעשיר את ידיעותיו באשר לאימפריה הדרזית יוכל למצוא באתר של קרול ברג מילון מפורט, היסטוריה הקודמת לספר, תיאור חייהם של האזארים לפני המלחמה הגדולה ועוד כהנה וכהנה הרחבות. ואם נמשיך בקו הנשי, הרי שמשך כתיבת הספר היה... כן, כן, תשעה חודשים בדיוק. האין סמלי מזה?
לסיכום - לפנינו פנטסיה אחרת. נשית, מורכבת ועמוקה יותר. בכתיבה ניכר אומץ רב, שכן היא אינה נכנעת לתכתיבים העלילתיים המאפיינים ספרי פנטסיה רבים. ברג מכתיבה קצב אחר. קצב שראוי להאזין לו. הספר מעציב ומרומם בו בזמן ומותיר משקעים זמן רב לאחר סיום הקריאה בו. בשבילי זהו המדד לספר טוב.
הִשתנוּת (Transformation)
מאת קרול ברג (Carol Berg)
תרגום: דוד חנוך
גרף – הוצאה לאור, 2004
450 עמודים
הִשתנוּת - פרק לדוגמה
הִשתנוּת - במיתוס
אשה , רחמי האלים עלינו
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
