 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
|
 |
האח שסרב לגדול
מאמרים / רמי שלהבת
יום ראשון, 22/05/2005, שעה 9:30
המדע הבדיוני בארץ – לאן?
|
|
מאמר זה הופיע בגליון מספר 24 של המימד העשירי, ינואר 2005, כתגובה למאמרו של גורדון ון גלדר שהופיע לצדו
לקראת סוף נובמבר 2004 התפתח בפורום המדע הבדיוני של YNET דיון בשאלה הבאה, המובאת כאן בשינויי ניסוח קלים: ''האם גל הכותבים הספקולטיביים הצעירים בישראל יהפוך בעתיד לגל של נובליסטים בז'אנר ובעקבותיו יבוא בום של פריחה אדירה לתחום?'' החלופה שהוצעה היתה ברורה – שהגל הנוכחי ידעך, ושהכותבים בו יעלמו או יגלשו לתחומים מתחרים. המציאות, כנראה, רומזת לכיוון השני.
שאלת מעמדו של המדע הבדיוני, המובאת במאמרו של גורדון ון-גלדר בגליון זה(1), רלוונטית לישראל לא פחות מאשר למדינה שאליה מתייחס מאמרו, ארה''ב. אם בארה''ב המדע הבדיוני מנסה להשתחרר מ''אח גדול'' אחד, ספרות המיינסטרים הריאליסטית, הרי שבארץ יש ליצירה המקורית בתחום שני אחים גדולים, ושניהם דומיננטיים ממנה בהרבה – ספרות המיינסטרים העברית מחד, והמדע הבדיוני העולמי, בעיקר האמריקני, מאידך. יש שיאמרו שיש אף אח גדול שלישי, בעייתי לא פחות – ספרות האגדה העברית. בתחרות עם האחים הגדולים האלה, המדע הבדיוני העברי סובל מעמדת נחיתות בכמה וכמה נקודות עקרוניות.
ראשית, הבה נחשוב על האח הגדול מאמריקה. על אף תחושת הנחיתות בה נאבק ון-גלדר במאמרו, המדע הבדיוני האמריקני נשען למעשה על יסודות איתנים. הז'אנר התפתח בארה''ב בשנות הארבעים והחמישים וצמח מתוך עשרות כתבי עת זולים שאפשרו לסופרי ''תור הזהב'' לפתח את כישוריהם ולבנות לעצמם – ולז'אנר – קהל קוראים נאמן. כתבי העת הנ''ל יצרו בסיס איתן לז'אנרים הספקולטיביים וטיפחו קהל קוראים רחב ויציב, ובצדו קאדר גדול של סופרים שיצירתם מתפרסת על פני תחומים רבים.
מעמדו של המדע הבדיוני בארה''ב מושפע במידה רבה גם מנקודה נוספת, אותה מציינת נועה מנהיים באחת מתגובותיה בדיון שהוזכר בפורום YNET:
לאומות אחרות, מפותחות יותר, יש מסורת ז'אנרים בת מאות שנים: ניתן למתוח קו ישיר בין וילקי קולינס לקונן דויל ומשם הלאה, למשל. במקומות אלו הז'אנרים איבדו מזמן לא רק את התווית ה''זולה'' שלהם אלא גם את תסמיני מחלות הילדות שלהם והפכו לספרות לגיטימית לכל דבר ועניין. בארץ, לעומת זאת, אנחנו גם מפגרים אחרי ההתפתחות הזו וגם חסרים רקע ובסיס יציב שעליו היא תיבנה.
אם כך, המדע הבדיוני בארה''ב, ובמידה פחותה גם באירופה, נשען על שני יסודות איתנים – מסורת כתיבה ארוכת שנים, ובסיס מסחרי יציב שהתבסס במשך יותר מחמישה עשורים. נקודת הפתיחה של הכתיבה הז'אנרית בארץ בעייתית הרבה יותר.
ראשית, היסודות המעשיים – קוראים וכותבים. המדע הבדיוני בארץ החל להתפתח באופן רציני בשנות השבעים, ואחרי דעיכה מסוימת בשנות השמונים הוא זוכה כיום לגל שני של פריחה. שני הגלים התבססו כמעט בלעדית על סיפורת מתורגמת, בעיקר בארה''ב. קהל הקוראים, לרוע המזל, מצומצם: ספרים ז'אנריים שיוצאים בארץ מוכרים בדרך כלל מהדורה בודדת של 1000-2000 עותקים, ונעלמים לאחרי מכן אל תהום הנשיה. קהל הקוראים בארץ פשוט אינו גדול מספיק כדי לתמוך בספרות ז'אנרית שלא אומצה על ידי הזרם המרכזי (עוד על כך, בהמשך). רובם הגדול של אלף העותקים הללו נקנים על ידי מעגל לא גדול של ''משוגעים לעניין'' שאוהבים ספרות ספקולטיבית ומבכרים אותה על פני תחומי ספרות אחרים. גם בין קוראי ''המיינסטרים'' יש מי שרוכשים מפעם לפעם ספרי מדע בדיוני ופנטסיה, אך הזליגה בין התחומים מועטה יחסית. ואם לא די בכך, גם בקהל ''המשוגעים לדבר'' רבים בוחרים לקרוא את ספריהם בשפה האנגלית, ומביעים בכך את חוסר אמונם בהוצאות הז'אנריות בארץ.
מצבם של הכותבים מסובך אף יותר. הבסיס המסחרי לכתיבתם פשוט אינו קיים. המעוניינים לפרסם את יצירותיהם בעברית יגלו שאין אף הוצאה שמוציאה כיום באופן מסודר ספרות ז'אנרית מקורית. הוצאת ''אופוס'' ניסתה לפני כשנתיים לפתוח סדרת ספרי מקור ז'אנריים, אך שני הספרים שיצאו בה לא זכו להצלחה מסחרית רבה. פרט להם יצאו בשנים האחרונות רק שני ספרי מקור נוספים שהכריזו על עצמם בריש-גלי כעל יצירות ספקולטיביות: ''הבוגד ממנדגן'' מאת רז קולר, שיצא בהוצאה עצמית אחרי שהכותב לא הצליח למצוא לעצמו מו''ל מסחרי, ו''חרב אלף הראמות'' מאת חנן קוגל, שיצא לאור בהוצאת ''ידיעות אחרונות''. סופרים אחרים שהוציאו ספרים ספקולטיביים בשנים האחרונות עשו זאת כחלק מסדרות ספרי המקור הרגילות של אותן הוצאות, ורובם אף הסתייגו מעצם הסיווג של יצירותיהם כמדע בדיוני וכפנטסיה. בין אלה ניתן למנות בשנתיים האחרונות ספרים כמו ''עירושלם'' האפוקליפטי של אפרת רומן-אשר (בבל), ''עולם הסוף'' הפנטסטי של אופיר טושה-גפלה (כתר) ו''לילי לה טיגרס'' של אלונה קמחי (כתר).
סופרים שמגדירים את עצמם במוצהר ככותבי מדע בדיוני יתקשו מאד למצוא במות לפרסום יצירותיהן. בתחום הסיפורת הקצרה המצב עוד נסבל – בשנתיים האחרונות פועל כתב העת ''חלומות באספמיה'' שהפך בתקופה זו לבמה העיקרית – בתשלום – ליצירותיהם של סופרים מתחילים, ומטפח בהתמדה כשרונות מבטיחים העושים את צעדיהם הראשונים בתחום. בנוסף לו יש ארבע במות נוספות הפתוחות בפני אותם כותבים: ברשת פתוחים בפניהם מגזין הרשת ''בלי פאניקה'' שבעריכתי (שאף יזם בחודשים האחרונים פרויקט של סיפורי מקור מוזמנים העוסקים כולם ב''גלגל המזלות''), אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, ואתר ISF בניהולו של אלי הרשטיין. מפעם לפעם מתפרסמים סיפורי מקור גם כאן, ב''המימד העשירי''. לעומת זאת, חברי קאדר הכותבים המצומצם שמתחיל להתבסס ב''חלומות באספמיה'' שישאפו לפרסם ספרים ספקולטיביים באורך מלא לא ימצאו כיום אף הוצאה שמתמחה בתחום. הסופר גיא חסון פרסם את קובץ הסיפורים ''הצד האפל'' בהוצאת זמורה ביתן, ועומד לפרסם את ספרו הבא בהוצאת ביתן, וגם לסופרים הז'אנריים האחרים פתוחה כיום הדרך אך ורק להוצאות ''המיינסטרים'' הרגילות, שרוב עורכיהן אינם אוהדים את הכתיבה הז'אנרית. למעשה, לפחות שניים מבין הסופרים הישראליים הבולטים הכותבים כיום בתחום מעדיפים לכתוב את יצירותיהם מלכתחילה באנגלית ולפנות לשווקים הגדולים יותר שבארה''ב ובאירופה. האגודה עצמה, מתוך מודעות למגבלותיו של שוק הספרים העברי, מסייעת לכותבי מדע בדיוני עבריים לתרגם את סיפוריהם לאנגלית, בתקווה שימצאו במות מכובדות בארצות דוברות האנגלית.
הבעיה הנוספת המכבידה על סופרי המדע הבדיוני בארץ היא המסורת התרבותית. אף על פי שבעשור וחצי האחרונים החלה חדירה של ספרות ז'אנרית ללב המיינסטרים העברי – בעיקר בתחום המותחנים והרומן הרומנטי – המדע הבדיוני טרם זכה לפריצה דומה. התרבות העברית המודרנית מפגינה העדפה בוטה לריאליזם, והכתיבה הפנטסטית מתקשה לפלס לעצמה דרך בעולם ספרותי זה. הספרות העברית המודרנית זנחה במשך שנים לא מעטות את היסודות שהיו לה בספרות האגדה, ובחרה במקום זה לשקוע בתיאור ריאליסטי של החברה העכשווית ובכתיבה פסיכולוגיסטית. המימד הספקולטיבי מופיע בה בדרך כלל רק במיעוט קטן של ספרים אפוקליפטיים המזהירים מפני העתיד השחור הצפוי לישראל ''אם נמשיך ככה'', ובספרי פנטסיה לילדים. כמעט ולא היו עד כה נסיונות מוצלחים לשאוב מהמסורות ומהמיתולוגיות העבריות לכתיבת פנטסיה מודרנית, ונעשו רק נסיונות מעטים ליצור ספקולציות מעניינות באמת על בסיס המציאות החברתית הישראלית או לכתיבה מד''בית אוניברסלית המנותקת מההקשר הישראלי העכשווי. ניצנים של חיפושים כאלה ניתן לראות בין כותבי הסיפורים הקצרים של ''חלומות באספמיה'' ודומיהם. לעומת זאת, קובעי הדעה בזרם הספרותי המרכזי – אנשי האקדמיה וחלק ניכר מהעורכים והמבקרים – מוסיפים לזלזל במוצהר במדע הבדיוני ורואים בו, תכופות ללא היכרות מספקת, סוג של ספרות מוגבלת שטובה לילדים מתבגרים בלבד, בדרכם לקריאת ''הספרות האמיתית'' הריאליסטית עם התבגרותם.
אם כך, מה צופן העתיד למדע הבדיוני הישראלי? קשה לדעת. מהבחינה המסחרית, המדע הבדיוני העברי עומד במצב דומה לזה שבו עמדו סופרי תור הזהב בארה''ב בתחילת שנות הארבעים של המאה העשרים, אך על קרקע יציבה אף פחות. במקום עשרות כתבי העת הזולים שסיפקו במה לסופרי ''תור הזהב'' בצעירותם, בישראל יש כתב עת מסחרי אחד היוצא באופן לא סדיר וכמה במות קטנות יותר, ואין אף הוצאה מתמחה המוכנה לספק במה מסודרת לספריהם של אותם כותבים. יתכן ששתי ההוצאות החדשות שקמו השנה בתחומנו, ''גרף'' ו''ינשוף'', יפתחו את דלתן לכתיבה מד''בית מקומית, אם כי עד כה זה לא קרה. מאידך, כמה מההוצאות הגדולות פתוחות לספרות מקור ספקולטיבית, גם אם לא תחת התווית הרשמית ''מדע בדיוני''. למרות המאמצים שעשו בשנים האחרונות ההוצאות הז'אנריות והאגודה בנסיון לשבור את הסטיגמות השליליות כלפי הז'אנר, ההצלחות עד כה היו מוגבלות למדי.
אין ברצוני לומר שאין מקום לאופטימיות. אדרבה, יש ויש, אבל רק אם ניגש לעניין עם ציפיות ריאליסטיות. ניכר בשנים האחרונות תהליך מתמשך – אך איטי – של שיפור הדרגתי במעמדו של הז'אנר בקרב ציבור הקוראים ''הכללי'', עקב שיפור ברמה הספרותית והעריכתית של הספרים המתורגמים הרואים אור בשנים האחרונות בתחומנו, וחדירה חלקית של מאמצי ההסברה של האגודה ושל גורמים נוספים. במקביל ניכר תהליך מתמשך – אך איטי – של התמקצעות בקהילת הכותבים הז'אנריים הישראלית. אם לקראת סוף שנות התשעים לא היתה כלל קהילה כזאת, בתחילת העשור הנוכחי כבר היו כותבים שניצלו את פורומי המדע הבדיוני ברשת כמנוף לשיפור כתיבתם ולקבלת משוב חיוני מקוראים ומכותבים נוספים. כיום כבר יש לאותם כותבים כתב עת מסחרי אחד, שני פורומי כותבים – באתר האגודה וב''תפוז'' – וכמה במות איכותיות נוספות לפרסומיהם. אנחנו מתקדמים. לאן נגיע בסופו של דבר? קשה להאמין שיהיה ''בום של פריחה אדירה לתחום'', כפי שהציע אותו כותב ב-YNET. קל יותר להאמין שכמה מהסופרים הכותבים כיום ב''חלומות באספמיה'' וברשת ימשיכו להתפתח ויגיעו בסופו של דבר לפרסם ספרים באורך מלא. אפשר גם לקוות שחלקם יפתחו עם הזמן קול ישראלי יחודי, אם על סמך חיפוש במקורות התרבות העברית ואם על בסיס התרבות הישראלית העכשווית. ניצנים לכיוון השני ניתן לראות כבר היום, בכתיבה של אסף אשרי, בשפה הישראלית מאד של ניר יניב, ובחלק מסיפוריה של ורד טוכטרמן. לאן יוליכו הניצנים הללו? ימים יגידו.
(1) כגורדון ון-גלדר, בחרתי במושג ''מדע בדיוני'' כשם כולל לכל סוגי הכתיבה הספקולטיבית למבוגרים. אנא סלחו לי על ההכללה הגורפת וחסרת ההצדקה.
המימד העשירי
חלומות באספמיה
בלי פאניקה
ISF
דיון ב-Ynet: המד''ב הישראלי - לאן?
גיא חסון
ורד טוכטרמן
אסף אשרי
ניר יניב
מאמרו של גורדון ון גלדר - מפלט מהאח הגדול
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
יש לציין
גרומיט יום ראשון, 22/05/2005, שעה 11:50
|
|
|
 |
|
|
|
|
סיפורת מקור
איזי יום ראשון, 29/05/2005, שעה 18:04
(5 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
