 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
|
 |
אסטרוביולוגיה: איך התחיל הכל?
מאמרים / גל חיימוביץ'
יום שישי, 20/04/2001, שעה 10:14
כיצד נוצרו החיים על פני כדור הארץ? אסטרוביולוגיה, חלק א'
|
|
ראשית - מהו מדע האסטרוביולוגיה?
אסטרוביולוגיה מוגדרת כחקר החיים ביקום. זהו מדע רב-תחומי החוקר שאלות העוסקות בהיווצרות, תפוצה ועתיד החיים ביקום; שאלות כגון: מהם החומרים הדרושים לחיים? כיצד, מתי והיכן הם נוצרו? כיצד התפתחו חומרים פשוטים לידי יצורים חיים ומורכבים? מה הם התנאים הדרושים ליצירת חיים ועל אילו עולמות אחרים עשויים להתקיים תנאים דומים, בעבר, בהווה או בעתיד? האם קיימים חיים מחוץ לכדור הארץ וכיצד ניתן לזהותם? מהם התהליכים המעצבים את האבולוציה הביולוגית? ועוד. כדי להתמודד עם שאלות אלה, משלב מדע האסטרוביולוגיה תחומים כאסטרונומיה, פלנטולוגיה, ביולוגיה, אבולוציה, פליאונוטולוגיה, גיאולוגיה, כימיה ופיסיקה. על מנת לייעל את המחקר בתחום, הקימה נאס''א את מכון המחקר לאסטרוביולוגיה. מכון זה הוא תוצר של שיתוף פעולה בין נאס''א לבין מספר מכוני מחקר ואוניברסיטאות בארה''ב, ומטרתו לקדם את המחקר בנושאים הקשורים לתחום.
קיים גם עיתון מדעי חדש בשם ''אסטרוביולוגיה'' - גליונו הראשון יצא במקביל לכתיבת מאמר זה. עיתונים מובילים נוספים בתחום הם איקרוס ו- Origins of Life and Evolution of the Biosphere.
בסדרת המאמרים אסקור את שלושת התחומים העיקריים בהם עוסקת האסטרוביולוגיה - ראשית החיים, כיצד מזהים חיים והיכן ייתכנו חיים חוץ ארציים. בחלק הרביעי אדון בשאלה: מה יקרה אם וכאשר נגלה חיים חוץ ארציים.
(הערה: במאמר זה ניסיתי לפשט כמה שיותר את המושגים המדעיים, בעיקר אלו הנוגעים לביוכימיה. בו בזמן ניסיתי גם להימנע מלהיכנס לפרטים עד כמה שניתן. מושגים אלו חשובים לא רק להבנת מאמר זה אלא גם המאמרים הבאים בסדרה.)
נתחיל אם כן, בהתחלה...
מערכת השמש נוצרה, כנראה, מענן גזי שנותר לאחר התפוצצות סופרנובה. כוכבי הלכת הפנימיים נוצרו לפני כ-4.6 מיליארד שנה (מ”ש) מהתנגשות של פלנטיסימלים (גופים סלעיים בגדלים הנעים בין מספר קילומטרים לגודל הירח), כאשר מאדים (מרס), ארץ ונוגה (ונוס) עשירים במים ובפחמן דו-חמצני ויתכן שלשלושתם היו אוקינוסים. אולם, כידוע, גורלו של כל כוכב לכת היה שונה. נוגה היא כעת עולם יבש, עם טמפרטורת פני שטח המגיעה עד 500 מעלות צלסיוס, ואטמוספירה המכילה בעיקר פחמן דו-חמצני. מאדים, לעומתה, הוא עולם קפוא ללא אטמוספירה של ממש. בכוכבי לכת אלה ואחרים אדון בחלקים הבאים של סדרת המאמרים.
שוני נוסף בין ארץ למאדים ולנוגה הוא הירח הגדול יחסית (למאדים שני ירחים זעירים ולנוגה אין ירח).
התיאוריה המקובלת כיום היא כי לפני כ-4.5 מ''ש התנגש בכדור הארץ גוף גדול, אולי אף בגודלו של מאדים (האירוע נקרא The Big Splat). חומר שנזרק למסלול התגבש ליצירת הירח. אירוע זה תרם כנראה גם לסחרור הארץ סביב צירה וגם לנטיית של ציר הסיבוב שלה יחסית למישור השמש. כתוצאה מאלה נקבעים מחזורי היום-לילה ועונות השנה. האנרגיה מההתנגשות וחום ההתפרקות של יסודות רדיואקטיביים הם כנראה הכוח המניע של תנועת יבשות והתפרצויות הרי געש. תופעות אלה חשובות, כנראה, לחידוש יסודות כימיים החשובים לתהליכים הביולוגיים.
בתחילה היו כוכבי הלכת חשופים גם למטח כבד של מטאוריטים ושביטים. סביר מאד כי אלה האחרונים תרמו חלק ניכר מהמולקולות האורגניות הקדומות. מולקולות אורגניות נצפו בערפיליות ועננים בין כוכביים ונמצאו גם במטאוריטים.
הדמיית מחשב המתארת את הדקה השלושים לאחר ה-Big Splat
(מתוך Nature News)
לא ידוע כמה זמן לקח לארץ להתקרר לטמפרטורות המתאימות לקיומם של חיים, אך עדויות לחיים קיימות כבר בסלעים בני3.8 מ”ש. היצורים העתיקים ביותר מבחינה גנטית הם חיידקים החיים במעיינות חמים ובפתחי אדים רותחים (hydrothermal vents) על קרקעית האוקינוס. חיידקים אלה חיים בטמפרטורות של בין 50 ל-95 מעלות צלסיוס, על כן מניחים כי הם התפתחו בזמן בו עוד היו האוקינוסים בתחום הטמפרטורות הנ''ל. עם זאת, מחקר חדש מעלה כי אורכה של תקופה זו לא עלה, כפי הנראה, על 10 מיליון שנה - יתכן כי ארכה מאה אלף שנים בלבד (בתלות בכמות גזי החממה באטמוספירה באותה עת -בעיקר מים, פחמן דו-חמצני ומתאן).
לפני הדיון בראשית החיים, הנה הסבר על הכימיה והביוכימיה של החיים:
כל החיים המוכרים על פני כדור הארץ מורכבים ממולקולות אורגניות. מולקולה אורגנית בנויה משלד של אטומי פחמן אליו קשורים אטומי מימן, כאשר רוב המולקולות הביוכימיות מכילות גם אטומי חמצן ו/או חנקן (השאלה מדוע דווקא פחמן תדון במאמרים הבאים).
תא חי מורכב מאלפי מולקולות שונות, אך נתרכז בשלוש קבוצותיהן העיקריות. משערים כי אלה היוו את הבסיס ליצירת התא הקדמוני ועל כן הן מהוות מטרה בחיפוש אחר חיים חוץ-ארציים.
חומצות אמיניות - אלה הן המולקולות מהן מורכבים כל החלבונים. החיים על כדור הארץ משתמשים ב-20 חומצות אמינו שונות ליצירת מיליארדי החלבונים השונים בטבע. החלבונים הם המולקולות הבונות והמתחזקות את התא. כמעט כל התהליכים הכימיים בתא מתרחשים בעזרת חלבונים.
חומצות האמינו הן מולקולות כיראליות, כלומר - חומצה אמינית יכולה להופיע בשתי צורות: ימין או שמאל (מסומן כ-D ו-L בהתאמה), האחת תמונת ראי של השניה (כמו כפות הידיים, למשל). החלבונים של כל היצורים החיים על פני כדור הארץ (למעט מספר מקרים יוצאי דופן ונדירים ביותר) מכילים אך ורק חומצות אמינו מסוג L. עניין זה חשוב כיוון שחומצות אמינו הנוצרות בריאקציות כימיות מופיעות כתערובת של D ו-L ביחס של 1:1. גם חומצות אמינו שנמצאו במטאוריטים מופיעות כתערובת כזו, דבר המרמז על יצירת חומצות אמינו בדרך לא ביולוגית. כמו כן, בניסוי המפורסם של יורי ו- מילר (Urey & Miller) בשנת 1953, בו לקחו העבירו בתערובת של גופרית מימנית (H2S), אמוניה, מתאן ומים זרם חשמלי, נוצרו, בין שאר תרכובות אורגניות, גם חומצות אמינו, שוב, כתערובת של D ו-L. מדוע לא בנויים החלבונים מתערובת כזו אלא אך ורק מ-L? התערובת, מסתבר, אינה מאפשרת את יצירתם של חלק מהמבנים התלת-מימדיים המאפיינים חלבונים רבים. מדוע הביולוגיה הארצית בחרה את צורת ה-L במקום צורת ה-D? על כך אין עדיין תשובה. נראה שהיה זה מקרי לחלוטין, אם כי מחקר חדש מעלה את האפשרות שצורת ה-D רגישה יותר מצורת ה-L לאור מקוטב ועל כן פחות יציבה.
חומצות אמינו ניתן, כאמור, ליצור בקלות רבה ממולקולות פשוטות, כאשר האנרגיה לתהליך יכולה לבוא ממקורות כמו ברקים, פגיעת מטאוריטים, התפרצויות הרי געש, קרינת UV (אולטרה סגול) והתפרקות של יסודות רדיואקטיביים. בנוסף, יכולות מולקולות כאלה להגיע מהחלל על גבי שביטים ומטאורים.
נוקלאוטידים - אבני הבניין של מולקולות ה-DNA וה-RNA. מולקולות ה-DNA מהוות כיום את החומר הגנטי בכל היצורים החיים (למעט מספר וירוסים בהם החומר הגנטי הוא RNA).
מולקולות ה-DNA וה-RNA הן שרשראות ארוכות של נוקלאוטידים, כאשר רצפים משלימים מסוגלים ליצור סליל כפול.
מהם רצפים משלימים? ה- DNA מכיל ארבעה סוגים שונים של נוקלאוטידים (לכל אחד יש בסיס חנקני שונה) המסומנים באותיות A,T,C,G (ה-RNA מכיל U במקום T), כאשר A -T ו- C-G הם זוגות משלימים. כלומר, רצף לדוגמה ACTG יושלם על ידי הרצף TGAC. רצפים משלימים נוטים להמשך אחד לשני, כמו קטבים מנוגדים של מגנט, וליצור סליל כפול.
הסליל כפול של ה-DNA
כל שלוש אותיות מהוות קוד המתורגם, בסופו של דבר, לחומצה אמינית אחת (כך, לדוגמה, הקודון ATG מקודד לחומצה האמינית מתיונין). כיוון שיש ארבע אותיות קיימים 64 צירופים שונים, 61 מתוכם מקודדים לחומצות אמינו ו-3 מהווים קודון עצירה לציין את סוף החלבון.
תהליך יצירת החלבון מסובך מאד ועדיין לא ברור עד סופו. הפרדיגמה המדעית כיום גורסת כך:
גן (רצף שלDNA המקודד לחלבון) משועתק למולקולת RNA. בתאים קיימת מכונה הנקראת ריבוזום, המתרגמת את רצף ה-RNA לחלבון. הריבוזום הוא, כפי הנראה, אחת המכונות הביולוגיות העתיקות ביותר. מכונה זו מורכבת ממספר רב של חלבונים וגם מכמה מולקולות מיוחדות של RNA.
באופן מפתיע ביותר התגלה כי מולקולות ה-RNA האלה הן הן האנזימים המחברים את חומצות האמינו ליצירת חלבון. למעשה, מחקר חדש מראה באופן ודאי שאין צורך ב-כ-ל-ל בחלבונים כדי ליצור קשר בין חומצות אמינו - דרושים רק שני רצפים מאד קצרים של RNA (האחד באורך של כשלושים בסיסים והשני באורך של ארבעה, המשלימים לקצה הרצף הארוך) אשר לכל אחד מהם קשורה חומצה אמינית. מחקר זה ואחרים תומכים בתיאוריה לפיה המולקולות הגנטיות הראשונות של החיים על פני הארץ היו למעשה מולקולות RNA ולא DNA.
אגב, מולקולת ה- ATP, ה''דלק'' הכימי של כל התאים החיים, גם היא נוקלאוטיד.
רצף DNA. בכחול- הנוקלאוטידים. באדום - השלד
הסוכרי. בירוק- אטומי זרחן
את הנוקלאוטידים ניתן ליצור על ידי חימום ציאניד (HCN) או תערובת של חנקן ופורמאלדהייד לטמפרטורות גבוהות. קיימות גם דרכים אחרות אך הן לא ידונו כאן.
חומצות השומן - זו הקבוצה שלישית של מולקולות ביוכימיות חשובות, והיא תוזכר כאן בקצרה בלבד. מולקולות אלה מרכיבות את קרום התא ושאר קרומים ביולוגיים. יש להן גם תפקידים נוספים, אך הם אינם רלוונטיים כאן. גם מולקולות אלה יכולות להיווצר ממולקולות אורגניות פשוטות בתהליכים כימיים פשוטים.
ראשית החיים
הניסוי של יורי ומילר הנזכר למעלה היווה ציון דרך בחקר ראשית החיים - היו אף כאלה שטענו כי בעיית ראשית החיים נפתרה. לרוע המזל, קיים פגם קטן בניסוי. באותה תקופה הגיעו הנתונים הראשונים על הרכב האטמוספירה של הענקים הגזיים (מימן, מים, מתאן ואמוניה) והתיאוריה דאז גרסה כי אטמוספירה דומה היתה קיימת גם בכוכבי הלכת הפנימיים אך עקב היות קטנים יותר ברח המימן וריכוז המתאן והאמוניה באטמוספירה ירד אט אט, בייחוד כאשר רמת החמצן באטמוספירה עלתה. למעשה, כמצויין בתחילת המאמר, האטמוספירה הראשונית הכילה בעיקר מים ופחמן דו-חמצני, אך כנראה שלא מתאן (ההשערה מתבססת בעיקר על נתוני הגזים הנפלטים מהרי-געש).
כיצד, אם כן, פותרים את הבעיה? רעיון אחד מעלה, כאמור, את האפשרות של הגעת המולקולות מהחלל באמצעות פגיעת שביטים ומטאורים. רעיון נוסף הוא יצירת מולקולות אורגניות במעיינות חמים, בעיקר בפתחי אדים (hydrothermal vents) על קרקעית האוקינוסים. הבעיה בשני רעיונות אלה: מולקולות פשוטות אמנם יווצרו שם, אך בשל הטמפרטורות הגבוהות מולקולות מורכבות יותר יהיו לא יציבות. תיאוריה חדשה טוענת לקיומו של מתאן באטמוספירה בכל זאת, אך כי מקורו לא היה בהרי הגעש אלא בפתחי האדים שעל קרקעית האוקינוס. 99% מהגז היוצא מפתחים אלה הוא פחמן דו-חמצני אך אחוז אחד הוא מתאן. יתכן וזה הספיק לשמש בסיס ליצירת אבני הבניין של החיים.
המעבר מכימיה פרה-ביוטית של חומצות אמינו ונוקלאוטידים בתמיסה ליצירת תאים חיים אינו ברור עדיין וגם לא ידוע מדוע נראה כי יש מקור גנטי יחיד לכל החיים על פני כדור הארץ.
התיאוריה גורסת כי באוקינוס הקדמוני היתה תערובת של נוקלאוטידים שיצרו רצפי RNA קצרים. אלה קידדו ויצרו חלבונים קטנים אשר עזרו להם ''להתרבות''. מדי פעם התחברו כמה רצפים קצרים כאלה ליצירת רצף אחד ארוך יותר אשר, מסיבה זו או אחרת, נהנה מיתרון על הרצפים הקצרים. למבנים אלה הצטרפו בשלב כלשהו חומצות השומן ויצרו מעטפת אשר הגנה מפני נזקים סביבתיים ו''טורפים''.
יתכן, ואף סביר, כי נוצרו מספר סוגים שונים של אורגניזמים פרימיטיביים כאלה, בעלי רקע גנטי שונה אך עם תחלופה של גנים בין המינים השונים. ככל שהתקדמה האבולוציה ליצירת חלבונים יעילים יותר, כך התייצב המין יחיד אשר היווה את האב הקדמון. כאמור מעלה, חיידקים תרמופיליים הם היצורים העתיקים ביותר ולכן משערים שכזה היה גם האב הקדמון.
גרסה חלופית (השערת נוח התרמופילי) מעלה את האפשרות כי בתחילה היו מספר מינים שונים, ביניהם גם מין תרמופילי. בשלב כלשהו אירוע קטסטרופלי (כגון פגיעת אסטרואיד) גרם להרתחת האוקינוסים כך שרק המין התרמופילי שרד.
עולם החי מחולק לשלוש קבוצות: ארכיאה - הכוללת את החיידקים התרמופילים ומינים עתיקים אחרים; בקטריה - המכילה את כל החיידקים ה''מודרניים'' יחסית; אאוקריה - יצורים אאוקריוטים (שמרים, פטריות, אמבות ושאר חד-תאיים וכן כל היצורים הרב-תאיים).
לכן גרסה משלימה להשערת נוח טוענת כי שני מינים שרדו - מאחד מהם התפתחו הארכיאה ומהשני הבקטריה.
''עץ החיים'' המתאר את המרחק הגנטי של מינים שונים מהאב הקדמוני.
כפי שניתן לראות, קבוצת ה''ארכיאה'' היא הקרובה ביותר אליו
אירוע זה התרחש בהכרח לפני למעלה מ-3.5 מ''ש, כיוון שסלעים מתקופה זו נושאים עדויות חד משמעיות לפוטוסינתזה המייצרת חמצן. עדויות אלה מראות על קיומם של חיידקי ציאנובקטריה כבר אז. אלה הם חיידקים פוטוסינטטיים השייכים לקבוצה הבקטריה. פוטוסינתזה שאינה מייצרת חמצן (הקיימת אצל חיידקים מקבוצת הארכיאה) התקיימה כנראה עוד לפני כן.
האורגניזם האאוקריוטי הקדמוני ביותר הופיע כנראה רק לפני כ-2.7 מ”ש. ההבדל בין תא אאוקריוטי לתא חיידקי הוא רב - ההבחנה העיקרית היא כי לתאים אאוקריוטים יש אברונים (כלומר איברים קטנים), ביניהם גרעין התא (בו נמצא החומר הגנטי), הליזוזום (מעין פח אשפה של התא) והמיטוכונדריה (האברון המשמש, בין שאר דברים, לנשימה). אצל צמחים קיים גם הכלורופלסט, שם מתבצעת הפוטוסינתזה. לכלורופלסט ולמיטוכונדריה תכונה מעניינת - לשניהם יש DNA עצמאי משלהם, הדומה ל-DNA חיידקי. על כן משערים כי בשלב כלשהו חיידקי ציאנובקטריה נכנסו לתוך האאוקריוט הקדמון, נשארו שם והפכו לכלורופלסט, וכי אירוע דומה קרה לפני, אחרי או במקביל גם למיטוכונדריה. יצורים רב-תאיים הופיעו רק לפני כחצי מיליארד שנה.
תיאורית הפאן-ספרמיה
תיאורית הפאן-ספרמיה חביבה על סופרי מד''ב בשל השלכותיה. על-פיה החיים לא החלו על פני כדור הארץ אלא הובאו לכאן ממקום אחר. קיימות שלוש השערות שונות:
1. החיים הובאו לכדור הארץ על ידי גזע חייזרי (כך למשל, לפי ניבן, גזע הת'רינט זרע שמרים באוקינוסים של הארץ לפני כ-2 מיליארד שנה).
אלא אם נפגוש בגזע החייזרי אשר זרע חיידקים על פני כדור הארץ, יהיה קשה מאד להוכיח או להפריך השערה זו. אף אחד כיום, למעט סופרי וחובבי מד''ב, לא מתייחס אליה ברצינות.
2. חיים נוצרו על פני כוכב שביט/מטאוריט אשר פגע בכדור הארץ.
אמנם שביטים ומטאורים מכילים מולקולות אורגניות מורכבות, אך נראה כי סבירות הווצרותם חיים של ממש עליהם נמוכה. זאת עקב שלוש סיבות עיקריות: קור עז, ריק וקרינה חזקה (ראו בהמשך).
3 החיים נוצרו על כוכב לכת שכן והובאו לכדור הארץ על גבי מטאוריטים.
תיאוריה זו נלקחת כיום ברצינות רבה, היות ועדויות חדשות, בעיקר לגבי מטאוריט ALH84001, מראות כי היא אפשרית ומקרים שכאלה התרחשו בעבר.
הרעיון העומד מאחורי השערה זו הוא כדלהלן: על פלנטה A נוצרו חיים. פגיעת שביט או אסטרואיד בפלנטה A שולחת סלעים לחלל. סלעים אלו מכילים בתוכם חיידקים. אחד מהסלעים הללו פוגע בפלנטה B ומשחרר מתוכו את החיידקים, המגלים לשמחתם כי פלנטה B עשירה ומהווה קרקע מצוינת לפרות ולרבות בה. החיידקים צריכים להיות קשוחים מאד - עליהם לשרוד את החום ואת לחץ הפגיעה של האסטרואיד בפלנטה A ואת המעבר דרך האטמוספירה; הם צריכים לשרוד את הקור המקפיא, את הריק הכמעט מוחלט ואת הקרינה המזיקה אשר בחלל; הם צריכים לשרוד את החום ואת לחץ הפגיעה של הסלע בפלנטה B; הם צריכים לשרוד על פני פלנטה B.
נשאלת השאלה: מדוע יהיה החיידקים על פני סלע? ההשערה היא כי החיידקים הקדמונים התפתחו בסיבה מימית ועל כן פגיעת אסטרואיד לא תשלח אותם לחלל. נניח, לרגע, שכן יהיו על סלע. הסיכוי לשליחתם לחלל הוא נמוך, אך בהנחה שאירוע זה קרה בראשית דרכה של מערכת השמש, מספר ההפגזות על כוכבי לכת היה רב מאד, דבר שהגביר את הסיכויים.
האם חיידקים מסוגלים לשרוד את פגיעת האסטרואיד ושילוחם לחלל? כן! מחקר אשר פורסם בעיתון המדעי איקרוס (כרך 149 עמ' 285) מראה כי נבגים של חיידקים מסויימים מסוגלים לעמוד בלחצים האדירים המופעלים בעת פגיעת גוף מן החלל בפלנטה (למעונינים במספרים: 32 GPa).
מהן הטמפרוטורות אליהן מגיעים הסלעים המושלכים לחלל? כאן אנו מגיעים למחקר חדש אשר בוצע על מטאוריט ALH84001. מטאוריט זה נמצא באנטארקטיקה בשנת 1984 והוא אחד מבין 12 מטאוריטים אשר הושלכו כפי הנראה ממאדים, במקרה זה לפני כ-16 מיליון שנה (הוא נחת באנטארקטיקה לפני כ-13 אלף שנה). הוא התפרסם בשנת 1996, כאשר צוות מחקר של נאס''א גילה בתוכו חומר אורגני המכיל מבנים מיקרוסקופיים הדומים למאובנים של חיידקים. בנוסף, לפני כמה חודשים פורסם כי נמצאו במטאוריט גבישי מגנטיט הדומים לאלו המיוצרים ע''י חיידקים מגנטוטקטיים (ראו ''חדשות מדע'' של ינואר). עכשיו, מחקר חדש מגלה כי פנים המטאוריט מעולם לא חומם לטמפרטורה העולה על 40 מעלות צלסיוס!
מטאוריט ALH84001
ומה לגבי השהות בחלל? חישובים שונים עבור המסלול ''מאדים-ארץ'' מראים כי רק כ-0.1% מהמטאורים ישהו בחלל פחות מ-10,000 שנים, אך במקרים נדירים (אחד לעשרה מיליון) יהיה זמן השהות בחלל פחות משנה. השהות בחלל תחשוף, כאמור, את החיידקים לקרינת UV, קרינה קוסמית ורוח השמש, כמו גם לריק ולקור עז. שרידת החיידקים בחלל תהיה תלויה בעובי הסלע המגן עליהם ובזמן בו שוהה הגוף בחלל. שהיה של 10 מיליון שנה בחלל תחשוף סלעים בגודל של עד מטר לרמות קרינה קטלניות לאורגניזם העמיד ביותר המוכר למדע. שהות בחלל של מאה אלף שנה תגרום לרמות קרינה קטלניות לרוב היצורים החיים גם בתוך סלעים בקוטר של עד 10 מטר.
תמונת אמן המתארת פגיעה של אסטרואיד על פני מאדים וסלעים
הנתזים לחלל, כדוגמת ALH84001
החישובים התבצעו עבור מסלול ''מאדים-ארץ'' מכיוון שזהו המסלול הכי מתקבל על הדעת. מאדים קטן יותר מארץ ומנוגה ולכן מהירות הבריחה ממנו קטנה יותר, עובדה המגבירה את הסיכוי להשלכת חומר לחלל. כמו כן, אטמוספירת המאדים דלילה, עובדה המוסיפה לסיכויים של חומר להיזרק מפני הפלנטה וכן מקטינה את מידות החום במעבר.
סיכום
מדע האסטרוביולוגיה כולל בתוכו תחומי מדע רבים ומגוונים אשר יחדיו מנסים לענות על השאלה המטרידה כל חובב מד''ב - האם אנו לבד ביקום? במאמר זה הבאתי ממצאים רבים התומכים בתיאוריה כי החיים התפתחו באקראי ממולקולות פשוטות על פני כדור הארץ, או לחילופין, התפתחו על פני המאדים ואז הובאו לכאן (דעה מנוגדת נתן למצוא במאמר של ד''ר הושע אבינתן באייל הקורא).
במאמרים הבאים אדון בשאלות: איך מגדירים חיים וכיצד ניתן לזהותם? אילו מבין כוכבי הלכת של מערכת השמש הם המועמדים המתאימים ביותר לשאת חיים, מלבד ארץ?
המכון לאסטרוביולוגיה
אתר המוקדש לאסטרוביולוגיה : מתעדכן על בסיס יומי בכל המחקרים החדשים בתחום
ועוד אחד
הפגם בניסוי של יורי ומילר
ALH84001
הטמפרטורה של ALH84001
''אסטרוביולוגיה'' : עיתון מדעי
Origins of Life and Evolution of the Biosphere : עיתון מדעי מוביל בתחום ראשית החיים
איקרוס : עיתון מדעי
מאמר של ד''ר הושע אבינתן באייל הקורא
מאמר בעיתון המדעי Nature על ראשית החיים
''חדשות מדע'' של ינואר
אסטרוביולוגיה - חלק ב'
אסטרוביולוגיה - חלק ג'
אסטרוביולוגיה - חלק ד'
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
הענן השחור
אלי יום שישי, 20/04/2001, שעה 14:42
(3 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
יופי של מאמר
ליאור גולגר יום שישי, 20/04/2001, שעה 16:38
(6 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
אוי ויי
גל שבת, 21/04/2001, שעה 17:12
|
|
|
|
|
|
|
|
מאמר נהדר
שלמקו שבת, 21/04/2001, שעה 21:03
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
תגובה ובקשה
ירון יום רביעי, 09/05/2001, שעה 22:14
(5 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
