 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
|
 |
מתל-אביב לניו-יורק במאה קמ''ש על סיפון פתוח
מאמרים / אהרון האופטמן
יום רביעי, 07/03/2001, שעה 15:58
על שובן של ספינות האויר – טכנולוגיה של המאה ה-19 החוזרת בגדול במאה ה-21
|
|
גרסה מקוצרת במקצת של מאמר זה פורסמה בעיתון הארץ, 7/3/2001
תארו לכם טיסת-תענוגות מתל-אביב לארה''ב הנמשכת כשלושה ימים, עם מיטב הפינוקים של שיט תענוגות. מגובה נמוך של 500 עד 2000 מטר אפשר להתענג על מראות מאיי יוון, לנופף לתיירים שבראש מגדל אייפל, לעקוב אחר להקת לוויתנים באוקיינוס. בלי רעש, בלי טלטולים עקב ''כיסי אוויר''. אפשר לפתוח חלון ולנשום אויר הרים נקי. ולא צריך להגיע לשדה התעופה: עולים אל גג של, נניח, ''מגדל עזריאלי'' ומשם היישר אל ספינת-האוויר הענקית, הקשורה לתורן מיוחד. כשהיא משתחררת ממנו היא אינה זקוקה למסלול המראה וגם לא לשריפת טונות של דלק כדי להתרומם - היא פשוט צפה בקלילות, כמו בלון.
תחבורה עתידנית? בכלל לא. זו טכנולוגיה בת יותר ממאה שנים. קשה להאמין, אך עשרות אלפי נוסעים טסו כך באופן סדיר למרחקים (כולל טיסה סביב העולם שנמשכה 20 יום) בין השנים 1917 ל-1937 - תקופת הזוהר של ה''צפלינים''. תקופת זו נקטעה באחת עקב התפוצצות הצפלין הגרמני ''הינדנבורג'' לפני נחיתתו בניו-ג'רסי ב-1937. האסון, בו נהרגו 36 איש (רובם מקפיצה מבוהלת מהענק העולה בלהבות) היה ארוע טראומטי בתולדות התעופה - בעיקר בהיותו אסון התעופה הראשון שתואר בשידור רדיו דרמטי. הוא היכה מכת מוות את תעשיית הצפלינים והאיץ את פיתוח המטוסים הכבדים מן האויר. (הדעה הרווחת היא שהאסון נגרם עקב התפוצצות המימן בו מולאה ה''הינדנבורג'' במקום הליום שאינו דליק, בגלל האמברגו שהטילה אז ארה''ב על יצוא גז זה לגרמניה. אך מחקרים אחרונים תולים את האשם בצבע הדליק ביותר בו נצבעה הספינה).
האסון ששינה את פני היסטוריית התעופה: התפוצצות ההינדנבורג בניו-ג'רסי, 6 במאי 1937.
בסיפורי מדע בדיוני אחדים תואר ''עולם מקביל'' או ''הסטוריה חלופית'' שבהם הצפלין ''הינדנבורג'' לא התפוצץ ב1937, וספינות אוויר משוכללות הפכו לאמצעי התחבורה המוביל, במקום המטוסים. הקטע הבא לקוח מסיפור מוצלח למדי בשם ''עצור את הצפלין הזה!'' מאת פריץ לייבר, שנכתב בשנת 1976 (הסיפור זכה בזמנו בפרסי ''הוגו'' ו''נביולה'', ופורסם בתרגום עברי בגליון מס' 2 של ''פנטסיה 2000''):
''... המנועים המגרגרים ברכות... חשמליים, כמובן, מופעלים ע''י מצברים קלי משקל שרמת בטיחותם גבוהה ביותר; המסדרון הראשי, העובר לכל אורך סיפון הנוסעים מתצפית החרטום ועד לחדר המשחקים בירכתיים, ההופך בלילה לאולם ריקודים... חדר האוכל המרופד בשטיחים, הבאר, הקזינו, חדרי השינה המהודרים; הדיילים הרבים (כולם נמוכי קומה ורזים, כדי להמעיט במשקל); מעלית הטיטניום העולה מבעד אינספור שקי הליום אל המצפה הראשי הדו-קומתי ואל סיפון השיזוף הפתוח, שם תוכל לצפות בעננים החולפים, הערפילים המסתוריים, הכוכבים בלילה, השמיים והארץ וכל צבאם. אה, היכן תמצא מקום בעולם שבו תוכל לקנות לעצמך חיי פאר כאלה?''
שנות השלושים: מימין: גראף צפלין מעל הרי האלפים; משמאל: הינדנבורג מעל ניו-יורק.
בעולם החלופי שמתאר לייבר בסיפור זה יש עוד כמה שינויים ''פעוטים'' לעומת עולמנו: מנועי שריפה פנימית מוקצים מחמת מיאוס: תעשיית המכוניות שהקים הנרי פורד מתבססת מלכתחילה על הנעה חשמלית נעדרת זיהום, הודות להמצאה משותפת של תומס אדיסון וחוקרת הראדיום מריה סקלודובסקה שאותה נשא לאישה (ואשר בעולם האמיתי נישאה לפייר קירי ונודעה כמרי קירי...). אותה טכנולוגיית הנעה משמשת כמובן גם את ספינות האוויר. ואילו אדולף היטלר אינו אלא ''צפלין פאכמן'' - טכנאי צפלינים מומחה (ובמקרה גם גיבור הסיפור!)
הנה קטע נוסף מהסיפור:
''חייבים להודות שהתפתחות ספינות האוויר היתה, בשלביה הראשונים, מבצע מסוכן ביותר... אם בנוסף היו גם מתפוצצים שניים שלושה צפלינים הממולאים במימן, היתה תעשיית הצפלינים העולמית ננטשת לנצח בעודה באיבה, ובמקום זאת היו מפתחים כלי טיס גדולים, כבדים מהאוויר, מונעים בדלק - מטוסים מפלצתיים, השרויים בסכנת התרסקות מתמדת בשל קלקול במנוע! האם היו אלה יכולים להתחרות בצפלינים הבטוחים, הישנים והטובים? בלתי אפשרי!''
ומה קורה בעולם הממשי? הנה, יותר ממאה שנים אחרי המראת ה''צפלין'' הראשון, קמות חברות תעופה השואפות להחזיר עטרה ליושנה ולהחיות את כלי הטיס הקלים מן האוויר והידידותיים לסביבה - עם מיטב השכלולים הטכנולוגיים של המאה ה-21: חומרים קלי משקל וסופר-חזקים, מערכות אוויוניקה וניווט מתקדמות, מנועים שקטים ויעילים, שימוש באנרגיית שמש, אמצעי בטיחות אמינים, ועוד.
למשל, החברה ההולנדית RAD (ראשי תיבות של Rigid Airship Design) מתכוונת לבנות בעשרים השנים הבאות צי של מאות ספינות אויר. טיסות הניסוי של האבטיפוס הראשון (באורך 180 מטר - פי 3 ממטוס ''ג'מבו'', קוטר 30 מטר, מהירות 148 קמ''ש, קיבולת של 240 נוסעים או 30 טון מטען, טווח של 20,000 ק''מ) מתוכננות לסוף 2001. החברה מונה את היתרונות הרבים והמוכרים של ספינות האויר: צריכת אנרגיה נמוכה מאוד (לא צריך לצבור מהירות כדי להשיג עילוי אוירודינמי - הספינה הרי קלה מהאויר ולכן עולה מעלה כבלון), אפשר להמריא ולנחות כמעט בכל מקום - לרבות מרכז עיר או אזור נידח במדבר (מספיק תורן עגינה). המהירות אמנם איטית ביחס למטוס, אך מתחרה יפה בתחבורה יבשתית. החיסכון בזמן ההגעה לשדה תעופה והכיף שבטיסה נינוחה בגובה נמוך כבר הוזכרו.
גם החברה הגרמנית קרגוליפטר (CargoLifter) צופה עתיד גדול לספינות האוויר, אך לאו דווקא להטסת נוסעים אלא להובלת מטענים גדולים וכבדים במיוחד, הישר מהמפעל אל היעד. למשל: הטסת טורבינה גדולה אל מדינה מתפתחת הנעדרת תשתית תחבורה, או ציוד הצלה אל אזור מוכה אסון. החברה מעריכה את שוק ההובלות של מטענים הכבדים מ-100 טון וגדולים מ-25 מטר, בארה''ב לבדה, במיליארד דולר לשנה. החברה מתכננת לבנות בשנים קרובות צי של 50 ספינות אויר מדגם C160 שיוכלו להרים מטען שגודלו 50 מטר ומשקלו 160 טון, היישר מהמפעל, ולנוע במהירות של 100 קמ''ש - לאט יותר ממטוס תובלה, אך הרבה יותר מהר מספינה ימית - למרחק של עד 10,000 ק''מ ללא תדלוק. הספינה הראשונה, ענק באורך 260 מטר וקוטר 65 מטר (כגובה בניין של 28 קומות), אמורה לטוס כבר בעוד כשנתיים. ה''צפלינים'' של תחילת המאה היו בנויים ממסגרת של אלומיניום שתמכה במעטפת של בד חזק שמולאה בגז העילוי (הליום או מימן). ה-C60 של קרגוליפטר תיבנה ללא מסגרת בכלל: לאחר שתתמלא בהליום תחזיק המעטפת את עצמה, בהיותה עשויה מחומר מרוכב גמיש, קל, וחזק להפליא (רצועה ברוחב 2 ס''מ ועובי 1.5 מ''מ יכולה לשאת טונה) הודות לסיבים פולימריים חזקים ביותר, שהרכבם הוא סוד מסחרי של החברה. החברה מתכננת לבנות 4 ספינות כאלה מדי שנה, החל בשנת 2004.
דגם C160 של חברת קרגוליפטר: ענק באורך 260 מטר וגובה כבניין של 28 קומות. נושא 160 טונות מטען ל- 10,000 ק''מ ללא תדלוק.
חברות אחרות חושבות על ווריאציות מעניינות על הנושא - למשל ''רכבת אויר'' שתורכב מכמה צפלינים שיחוברו בטור, כמו קרונות. אחרים מתמקדים בפיתוח ספינות אויר לאו דווקא לצרכי תובלה. ספינות אויר בלתי מאוישות המשייטות בגובה רב עשויות להוות תחליף זול ויעיל ללוויני תקשורת, וגירסה מתאימה יכולה לשמש כתחליף לאנטנות קרקעיות של רשתות תקשורת סלולרית. יישום אחר, עתידני יותר, הוא בתחום האנרגיה: במעבדת החלל הלאומית של יפאן נבחנת האפשרות להעביר אנרגיית שמש באמצעות קרני לייזר מקולטי שמש ענקיים בחלל אל ספינות אויר המרחפות באטמוספרה בגובה כ-20 ק''מ, ומהן באמצעות מיקרו-גלים אל האדמה. היפאנים צופים שטכנולוגיה זו תוכל להתגשם תוך 15-20 שנה ולספק את כל צרכי האנרגיה של יפאן במחיר סביר. עתיד מזהיר נכון ככל הנראה לספינות האויר - טכנולוגיה של המאה ה-19, החוזרת בגדול במאה ה-21.
מימין: תכנון של החברה האמריקנית LTAS לספינת אויר דמוית צלחת מעופפת, המיועדת ל''תיירות אקולוגית''. קוטר הספינה כ-100 מטר, והיא מתוכננת ל-150 נוסעים; משמאל: הצעת LTAS לספינת אויר בלתי מאוישת כתחליף ללויין תקשורת.
LTAS תכנוני ספינות אויר
CargoLifter – אתר החברה
RAD – אתר החברה
רעיונות לשילוב ספינות אויר עם טכנולוגיות חלל
אתר האגודה לספינות אויר
פריץ לייבר – אתר (אחד מני רבים) המוקדש לסופר
עוד אתר על פריץ לייבר
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
wow! ממש נחמד
גל יום רביעי, 07/03/2001, שעה 17:55
(10 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
