 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
שלושה בדירה אחת
טלויזיה / גל חיימוביץ'
04/08/12
תגובות: 3
מפלצות נראות ומפלצות נסתרות מהעין
טלויזיה / קרן לנדסמן
26/11/11
תגובות: 26
תעלומת הרוח הנעלמת
טלויזיה / לילי דאי
13/08/11
תגובות: 4
עוברת כל גבול
טלויזיה / רז גרינברג
25/12/05
תגובות: 7
הרובינזונים החדשים
טלויזיה / רני גרף
14/04/05
תגובות: 20
גוונים של שחור
טלויזיה / רז גרינברג
16/01/05
תגובות: 5
לראות או לא לראות
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
16/11/04
תגובות: 29
אלוהים נמצא בדברים המדברים
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
16/06/04
תגובות: 14
מותו של אזור
טלויזיה / רז גרינברג
16/11/03
תגובות: 30
מפגשים
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
04/10/03
תגובות: 30
הרובוט שאהב אותי
טלויזיה / אריק אפק
14/09/03
תגובות: 13
הדבר הטוב הבא(פי)?
טלויזיה / רז גרינברג
15/07/03
תגובות: 10
הגחלילית שכובתה
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
13/04/03
תגובות: 42
משולחנו של המהנדס הראשי
טלויזיה / רז גרינברג
19/01/03
תגובות: 10
ערפדי אל.איי.
טלויזיה / רז גרינברג
10/12/02
תגובות: 27
|
 |
היקום מצחיק, אז צוחקים!
טלויזיה / רז גרינברג
יום חמישי, 25/03/2004, שעה 13:03
שתי סדרות טלויזיה חדשות מנסות להכנס לנעליה הגדולות עד מאד של 'פיוצ'רמה' ז''ל
|
|
לגרום לקהל לבכות, כפי שנהוג לומר לעתים לאלה הלומדים כתיבה, זה לא קשה במיוחד. לגרום להם לצחוק, לעומת זאת – זו כבר משימה מסובכת. ואכן, מאז היעלמותה בטרם-עת של קומדיית המד''ב המבריקה 'פיוצ'רמה' מהמסכים לפני כשנה, קשה לומר שקמה לה יורשת ראויה. שתי סדרות אנימציה ממוחשבת חדשות שהופיעו לאחרונה על מסכי הטלויזיה בארה''ב מנסות למלא את החלל הזה – במידת הצלחה בינונית ומטה.
מועדים לשמחה
הסדרה 'Tripping the Rift' החלה כסרט קצר בן 5 דקות ששודר בתכנית Exposure של ערוץ המד''ב האמריקאי – תוכנית שנועדה לתת במה לסרטים קצרים של יוצרים חדשים וותיקים בז'אנר. הסרט הקצר זכה לתגובות נלהבות למדי, והדרך לסדרה המבוססת עליו היתה קצרה.
גיבורי הסדרה הם צוותה הלא-מתפקד של ספינת החלל יופיטר 42. בראשו עומד צ'וד, חייזר סגול בעל שלוש עיניים וארבעה מחושים, טיפוס דוחה למדי המבלה את מרבית זמנו במחשבות על סקס, בתוכניות שוד וגזל ובנסיונות לא מוצלחים מדי להוציא את התוכניות הללו לפועל. חברת צוות נוספת היא ת'נוק, טייסת הספינה, חייזרית מכוערת להפליא ובעלת אגו רצחני השונאת, פחות או יותר, כל מה שזז. גאס, הטכנאי האנדרואיד של הספינה, הוא רובוט אצילי בעל נימוסים אריסטוקראטיים המכחיש באוזני כל מי שרוצה לשמוע (ומי שלא) את הטענות לפיהן הוא הומו. גיבורים נוספים הם וויפ, אחיינו של צ'וד שהסתנן אל הספינה ואשר מתמחה בלעשות מעט ככל האפשר, בוב, האינטליגנציה המלאכותית הנוירוטית, והגדולה מכולם: Six of One, אנדרואידית סקסית באופן נפשע ממש, המשמשת כקצינת המדע של הספינה בשעות הפנאי שלה (בשעות העבודה היא מנעימה את זמנו של צ'וד).
הסרט הקצר עליו מבוססת הסדרה כבר רמז על הכיוון בו היא עתידה ללכת – אם מופיעה פרה קדושה במערכה הראשונה, יעשו ממנה סטייק במערכה האחרונה. ואכן, יוצרי הסדרה לא מהססים להוכיח בכל פרק שאין להם אלוהים (מה שהם עושים לאלוהים בפרק הראשון לא יפורט כאן מחמת הספוילר, אך די לומר כי כותב שורות אלה לא יאחל דברים שכאלה לאויביו הגרועים ביותר) וממלאים אותה בהלצות סקסיסטיות וגזעניות, אלימות גראפית בלי חשבון (ראוי לציון במיוחד הפרק העוסק ב-Mutilation Ball – ספורט דמוי כדורסל בו השחקנים מחזיקים כדור ביד אחת ומסור-חשמלי ביד השניה) ושאר הברקות חולניות.
סדרה מחוסרת תקינות פוליטית יכולה בהחלט להיות משב-רוח מרענן בטלויזיה האמריקאית, אך נראה כי יוצרי הסדרה לא מבינים עקרון חשוב – הדבר נוטה לעבוד טוב יותר כאשר הוא מתלווה לתוכן חתרני כלשהו. הפרק הראשון של הסדרה זכה לתסריט מתוחכם במידה כזו או אחרת, אך הפרקים שבאו אחריו גלשו לאיטם לרמת הפרובוקציה-לשם-הפרובוקציה. למרות שכל פרק עדיין מכיל כמות לא מבוטלת של בדיחות משעשעות, חסרה התחושה של מסגרת שתדביק אותן ביחד למשהו משמעותי יותר.
הסדרה מתהדרת באנימציה ממוחשבת לא-רעה, המבליטה את המאפיינים הקריקטוריים של הדמויות, ודיבוב הקולות הוא משובח למדי. נותר רק להמתין ולראות אם יוצריה ישכילו לנצל את הבמה העומדת לרשותם כדי להצחיק באופן איטליגנטי, או להמשיך ולבעוט בצופים מתחת לחגורה.
משחק מכור
נתוני הפתיחה של הסדרה 'Game Over' נראו מבטיחים למדי: בפעם הראשונה מעלה אחת הרשתות הארציות (רשת UPN, שהפכה בשנתיים האחרונות לבית חם לסדרות ז'אנר) קומדיה באנימציה ממוחשבת בפריים-טיים. סוללה של שמות גדולים – שמאחוריהם כתיבת פרקים ב'מפגשים מהסוג האישי', 'מופע שנות ה-70' ו'הסימפסונים' – גויסו לפרויקט, וגם הרעיון נשמע מסקרן.
אך כגודל הציפיות, כאב ההתרסקות.
הסדרה בוחנת את חייה של משפחה המורכבת מגיבורים של משחקי וידאו – משפחת סמשנברן. האבא הוא נהג מרוצים עם תדמית מאצ'ו המנסה להעמיד פנים שיש לו שליטה על מה שהולך אצלו בבית, האמא היא גיבורה בסגנון לארה-קרופט שעוסקת בשוד אוצרות-עתיקים מפינות נידחות בעולם, הבן הוא טיפוס שמכור למוסיקת ראפ, עסוק בלהיות ''קול'' ולא ממש מחובר למה שהולך מסביבו, והבת המתבגרת והמרדנית נמצאת במלחמה מתמדת עם כל העולם ואשתו. בפרק הראשון מצטרף אליהם גם כלב המתמחה בגרימת נזק חמור לסביבתו. ומאחר ומדובר בעולם של משחקי-וידאו, גם יתר התושבים בשכונה אינם הטיפוסים השפויים ביותר אותם ניתן לפגוש (השכנים שלהם הם חבורת אומני-לחימה, ומדי פעם נזרק מכיוון החצר שלהם כוכב-נינג'ה שעשוי להוציא עין לעוברי-אורח תמימים).
אם 'Tripping the Rift' סובלת מדי פעם מנחישותם של יוצריה לתת על הראש עם פטיש לכל מה שזז, 'Game Over' סובלת מהבעיה ההפוכה: היא יותר מדי נחמדה ומנומסת. ההומור בסדרה הוא מתוחכם, שנון, לעתים אפילו מבריק – עד שהוא מגיע לפואנטה. יוצרי הסדרה פשוט מסרבים בתוקף לתת לבדיחות שלהם פואנטה מושחזת. כמעט כל בדיחה בסדרה גוועת בדיוק שניה לפני שהיא אמורה להצחיק. וזה מתסכל. כמה שזה מתסכל.
עם זאת, יש כמה רגעים בסדרה שמצליחים לדלג מעל המים הפושרים שהיא מדדה בהם רוב הזמן. ישנן כמה התייחסויות משעשעות לעולם משחקי הוידאו (האמא נמלטת בעור-שיניה ממערה עתיקה עם השלל, ובחוץ מחכה לה הבת שלה, שמארגנת הפגנה נגד שוד-קברים קולוניאליסטי), והכלב הפסיכופאת אותו המשפחה מאמצת בפרק הראשון הוא-הוא הכוכב האמיתי של הסדרה. אבל האם אין זה סימן רע כאשר דמות חיית-המחמד מצחיקה יותר מכל הדמויות האנושיות?
ההיבט החזותי של הסדרה חביב בהחלט, ולמעשה ניכר כי הושקעה בו יותר יצירתיות מאשר בזה של 'Tripping the Rift'. אך בניגוד לזו האחרונה, 'Game Over' יוצאת נפסדת בשל היות רוב הדמויות שבה אנושיות – וקשות יותר להנפשה משכנעת מחייזרים או מפלצות. מדובבי הקולות עושים עבודה סבירה ומעלה, ושניים מהם – לוסי ליו בתפקיד האם קשת-היום וארטי לאנג בתפקיד הכלב – גונבים את ההצגה.
'Game Over' יכולה להתגבר על הבעיות שלה – יש בה פשוט יותר מדי פוטנציאל לא ממומש. למרבה הצער, הרייטינג אותו קיבלו הפרקים הפותחים שלה רחוק מלהזהיר, והעתיד שלה נראה מזהיר עוד פחות.
ובכל זאת, אפשר לקוות כי גם ל-'Game Over' וגם ל-'Tripping the Rift' צפויים חיים ארוכים, וכי חובבי המד''ב יזכו לראותן על המסך גם בארצנו הקטנטונת – שהרי סיבות לצחוק הן תמיד מצרך נדיר במקומותינו.
Game Over – האתר הרשמי
Tripping the Rift – האתר הרשמי
פיוצ'רמה ז''ל
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
זה רע כשחיית המחמד גונבת את ההצגה? (חדש)
Boojie יום חמישי, 25/03/2004, שעה 14:57
אה... גארפילד?
|
|
|
|
|
כשהסדרה היא *על* חיית המחמד ולא על אף אחד אחר (חדש)
רז יום חמישי, 25/03/2004, שעה 20:11
בתשובה לBoojie
אז אולי. כאן יש לנו חוץ ממנה עוד ארבע דמויות שאמורות להצחיק. בתיאוריה.
|
|
|
|
|
טוב, פיוצ'רמה זה באמת לכוון גבוה (חדש)
raven יום חמישי, 25/03/2004, שעה 16:00
נשמע שהתוכניות הללו לא עומדות טוב מולה אבל בעצם ,מי כן?
וGAME OVER באמת הייתה משהו שהיה נראה מצויין על הנייר לפחות מבחינת הכותבים.חבל.
והכי חשוב,תודה רז,כתמיד סקירה מצויינת.
|
|
|
|
|
וזה אולי גם המקום להזכיר את ''מ.ק. 22'' המקומית (חדש)
רני יום חמישי, 25/03/2004, שעה 16:40
שמסתמנת כסדרה בעלת פוטנציאל אדיר, עם כל כך הרבה אלמנטים ז'אנריים שכבר ניתן להתייחס אליה כמד''ב, שוחטת הרבה מאד פרות קדושות (וגם כמה כבשים) ובכלל מקורית לאללה.
הפרק הראשון כבר שודר, ולמי שרוצה להצטרף, בכל יום ראשון ב 22:00 (שידור חוזר כבר באותו ערב ב 00:45) בערוץ ''ביפ'' (ערוץ 40 בכבלים הדיגיטליים).
למנויי הלוויין: תבקשו מחברים שיקליטו. שווה.
|
|
|
|
|
הייתי בהקרנת הבכורה של מ.ק.22. (חדש)
NY יום חמישי, 25/03/2004, שעה 20:32
בתשובה לרני
אני חייב לציין שלפחות בשני הפרקים שאני ראיתי, רמת התסריט היתה מתחת לכל ביקורת ובימוי הקולות היה פשוט איום ונורא. הסדרה סובלת בדיוק מאותו פגם ''פרובוקציה-לשם-הפרובוקציה'' שרז ציין במאמרו, ועלילות הפרקים (שאני ראיתי) מבולגנות.
יש בסדרה אמנם כמה שטיקים מוצלחים ובדיחה מצחיקה או שתיים, אבל לא יותר מכך. יש לה פוטנציאל אדיר, ואולי בעתיד יקרה לה משהו טוב. כרגע - חבל על הזמן.
|
|
|
|
|
לא ממש מסכים. ראיתי רק את הפרק הראשון בזמן השידור (חדש)
רני יום שישי, 26/03/2004, שעה 4:00
בתשובה לNY
(ולאחר מכן פעם נוספת מההקלטה) אבל גם אם יש לאן להשתפר, הרי שהפרק היה משובח למדי. הן מבחינת הגישה, הן מבחינת ההומור, ולא היו לי כל טענות לבימוי הקולות או לאנימציה. (זו האחרונה, דווקא התאימה כיד לכפפה לרוח הסדרה).
בס''ה, הסדרה הזו (עפ''י הפרק הראשון בלבד) היא אחד הדברים הטובים יותר שקרו בזמן האחרון, ואני רואה הרבה הבטחה לעתיד (ומקווה שזו תמומש).
שתי אצבעות מזדקרות כלפי מעלה.
|
|
|
|
|
ראיתי פרקים משתי הסדרות וממש לא התלהבתי (חדש)
ניר יום חמישי, 25/03/2004, שעה 18:21
הפרק ב- Tripping the Rift עם הכדורסל-מסור היה וולגרי ולא מצחיק בעליל. התרכזות יתר בגופות מרוטשות, ופחות התמקדות בהומור.
ב-Game Over ראיתי את הפרק עם הבנות המקובלות שמחקות את סגנון הלבוש הצבאי של הבת בסידרה - מצאתי את הפרק צדקני ודי פאתטי- בערך כמו לראות פרק של ''משפחת קוסבי'', רק עם אנימציה ממוחשבת.
אגב, בקרוב תעלה עוד סידרת אנימציה ממוחשבת-
Father of the Pride, על משפחה של אריות מאולפים בלאס וגאס.
בתור גימיק הביאו גם את אדי מרפי, שישחזר את תפקיד החמור מ''שרק'':
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
