עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
החברה מכה שנית
ספרים / אהוד מימון
שבת, 30/04/2005, שעה 0:00
בני אלמוות, אינדיאנים ומכונות זמן – על 'קויוט השמיים' של קייג' בייקר, המשכו של 'בגן אידן'
|
|
ביקורת זו הופיעה בגליון מספר 25 של המימד העשירי, אפריל 2005
'קויוט השמיים' הוא הספר השני המתורגם לעברית מעולם ''החברה'' של קייג' בייקר. החברה – 'ד''ר זאוס' – פיתחה במאה ה-24 מסע בזמן שפועל רק לאחור, ולצדו תהליך של הפיכת בני אדם לבני אלמוות. כדי לנצל את ההמצאות הללו, החברה שלחה סוכנים מטעמה לעבר הרחוק, על מנת שיאתרו את הילדים המתאימים ויהפכו אותם לבני אלמוות, שיוכלו בתורם לבזוז בשמחה את אוצרות העבר. הספר הראשון, 'בגן אידן', תאר את קורותיה של מנדוזה, ילדה ספרדיה אותה הציל אחד מסוכני החברה, ג'וזף, ממרתפי האינקוויזיציה, ואת התפקיד הראשון שלה בבריטניה של שנות השלושים של המאה ה-16. 'קויוט השמיים', לעומת זאת, מתרכז בג'וזף עצמו ומספר על המשימה שלו בקליפורניה של ראשית המאה ה-18, בנסיון לשמר את תרבותו של שבט אינדיאני.
הספרים של בייקר אינם מסתפקים בתיאור של תקופות היסטוריות, אין בהם אפילו היסטוריה חליפית במובן המקובל של המושג, שכן שבעולם של ''החברה'' אי אפשר לשנות מאורעות היסטוריים מתועדים. הפעילות של סוכני החברה מתרחשת רק ''בצללים'' של ההיסטוריה, במה שלא תועד. עיקר עניינם של ספרי הסדרה הוא בתיאור הגיבורים ולצדם היחסים בין בני האלמוות ובין בני האדם הרגילים. מבחינה זו, 'קויוט השמיים' מעניין הרבה יותר מקודמו, שכן הוא ספר הרבה יותר מורכב.
שני מרכיבים הופכים אותו לכזה. הראשון הוא תיאור הרבה יותר מקיף של 'ד''ר זאוס', ושל אורח חייהם של בני האלמוות. השני, ובו אתחיל, קשור לאישיות הגיבור.
מנדוזה סובלת מיחס חד ממדי עד כדי אובססיה לבני האדם, בהשפעת ההיסטוריה האישית שלה; החוויות שעוברות עליה בהמשך רק מחזקות זאת. היחס הזה אכן נאמן לדמותה, אך הוא הופך מעט משעמם וחוזר על עצמו ב'בגן אידן'. יחסו של ג'וזף לבני האדם הרגילים שונה לחלוטין, מורכב יותר, שקול יותר. גם זה נובע מההיסטוריה האישית שלו.
ג'וזף הוא אחד מהסוכנים הוותיקים ביותר של החברה. הוא גויס מהמערות של דרום ספרד בתקופה בה נוצרו במערות אלטמירה ציורי הקיר המפורסמים שלהן. ממרום אלפי שנות נסיונו הוא מסוגל להתייחס לבני האדם הרגילים בצורה נינוחה ומעניינת יותר ממנדוזה, ולראות אותם באופן שלם יותר. התוצאה היא ספר המתאר עולם מעניין יותר מזה של מנדוזה, עולם שאינו כולו שחור ולבן. בעיני, מורכבות מותו והתחכום שלה הקלו עלי להזדהות אתו, לעומת מנדוזה הדוגמטית.
המרכיב השני התורם ל'קויוט השמיים' הוא ההצגה של דרכי פעולתה של 'ד''ר זאוס' ושל עולמה הפנימי של החברה. אנו לומדים להכיר בספר לא רק את הגיבורים שלו, אלא גם דמויות אחרות בחברה, כמו ראשוני הסוכנים בני האלמוות שהיא יצרה לעצמה, או אנשי ההנהלה של המאה ה-24. גם שאלת היחס בין בני האדם לבני האלמוות בספר מורכבת ומעניינת הרבה יותר מאשר בקודמו, שכן היא נבחנת מכיוונים נוספים – לא רק המגעים בין בני האלמוות ואנשי הזמן בו הם פועלים, אלא גם היחס של מנהלי 'ד''ר זאוס' כלפי בני האלמוות שעובדים לכאורה עבורם. מנהלים אלה מוצאים את עצמם מול מי שבאים מתרבות שונה לחלוטין, שנראית להם, לעתים, מגונה. גורם נוסף שמסבך את היחסים הללו הוא העובדה שלמרות שרשמית הסוכנים כפופים לאנשי ההנהלה, הם נהנים מתכונה בה המנהלים עצמם לא יוכלו לזכות לעולם – אלמוות. תכונה זו, בצירוף אלפי שנות הנסיון, מעוררת תחושת איום בקרב המנהלים. החשש שלהם מהסוכנים ה''ברברים'', המוזרים, הלא מובנים, ניכר היטב בהתנהגותם. האלמוות והניסיון הרב גורמים לחלק מהסוכנים למלא את חלקם בצד השני של דרמה זו – הם חשים עליונות על אנשי ההנהלה. הם רואים בהם יצורים חלשים, פחדנים, שאינם ראויים להיות עליונים עליהם עצמם. המתח הזה מוצא היטב את ביטויו ב'קויוט השמיים' והוא שמעניק לו, בעיני, את עיקר העניין. אין בחינה מלאה של נושא זה בספר, והוא נראה יותר כמו הכנה לספרים הבאים, אבל די בכך כדי להכניס עניין בעלילה שאחרת לא הייתה מצדיקה את שלוש מאות העמודים שהוקדשו לה.
בייקר מנצלת את היריעה הרחבה יותר של הספר גם כדי להציג בפנינו עוד טיפוסי סוכנים מקרב בני האלמוות, ודפוסים שונים של חברות שהם יוצרים בזמנים ובמקומות שונים. היא מעלה בספר שאלות מעניינות שכלל לא עלו בספר הקודם. אחת מהן, למשל, היא השאלה מה עושים עם בני אלמוות שאינם שימושיים יותר? כלומר, מה עושה ''החברה'' בסוכנים בהם אין לה צורך עוד? הרי הם בני אלמוות, ואי אפשר פשוט להרוג אותם. אנו גם נתקלים כאן לראשונה בסוכנים שאינם נאמנים לחלוטין לחברה, שעלולים לאיים עליה מבפנים.
מרכיב נוסף בספר שהופך אותו למעניין הוא צלו של העתיד. כיוון שהדמויות והמצבים המתוארים בספר הם מורכבים יותר, בייקר יכולה לשאול גם מה יקרה לאחר שבני האלמוות יגיעו, בבוא הזמן, אל המאה ה-24. מה יהיה מקומם, ומקום אנשי ההנהלה של זאוס, בהיסטוריה של העתיד?
החלק החלש של הספר, למרבה הצער, הוא הכתיבה עצמה. או לפחות חלקים ממנה. בייקר מתארת יפה מאד את הדמויות העיקריות שלה – הרבדים הנוספים שאנו מגלים בג'וזף מעבר למה שידענו עליו מן הספר הקודם; המשך התפתחותה של מנדוזה; לובו, נציגם של ''האוכפים'' שמוצאם מערפילי ההיסטוריה; חברי ההנהלה שהגיעו מהמאה ה-24. אבל תיאור חברת האינדיאנים נראה כאילו נכתב כלאחר יד. הוא נראה לי לעתים כמו בדיחה פרטית של בייקר, שלאף אחד אחר אין סיכוי להבין אותה. השימוש הרווח בסלנג מודרני, השפה האחידה שלא מצליחה להבחין בין דמות לדמות (דבר שחל גם על ג'וזף עצמו בקטעים שבהם הוא מתואר בחברת אחרים) ועוד מרכיבים גרמו לי לחשוב לעתים שבמקום לעשות מחקר אמיתי על החברה ההיסטורית אותה היא מתארת, כפי שעשתה ככל הנראה ב'בגן אידן', בייקר פשוט בחרה בחברה עליה מעולם לא היו לנו עדויות מפורטות, כדי לעשות לעצמה חיים קלים. תיאורי הטבע נראים לעתים משכנעים יותר מתיאורי האנשים. אישית, נראה לי שהספר זקוק לעריכה נוספת.
לצערי נראה שאפשר לומר דבר דומה גם על המהדורה העברית. החל בעובדה שמשום מה מתייחסים אל בייקר בלשון זכר על הכריכה האחורית של 'קויוט השמיים', והמשך בתחושה שמישהו נחפז קצת במלאכת עריכת התרגום וההגהות. התרגום קולח ושוטף, אין בו שגיאות בוטות (פרט לשגיאת אחת שגרמה לי שעשוע רב לאחר שהבנתי מה היה המקור; חפשו אותה בתיאור אחת הארוחות), אבל יש בו אי אלו ''מעידות'' קטנות. ההרגשה שלי היא שאם היה מושקע עוד קצת זמן, לא הרבה, בגיהוץ הגרסה העברית, הספר היה מהוקצע הרבה יותר. חבל שכך, שכן ספרים אחרים שיצאו בהוצאת מודן בזמן האחרון ('בגן אידן', 'אנשי הכבשן' ואחרים) בהחלט עמדו בסטנדרטים הגבוהים להם למדנו לצפות.
אם לסכם, 'קויוט השמיים' הוא ספר שמבטיח קצת יותר מכפי שהוא מקיים. הוא מעניין יותר מ'בגן אידן' ומעלה שאלות מרתקות בעולם שבו הוא מתרחש. התמונה הגדולה המתוארת בו וכשרון הכתיבה של בייקר בהחלט גרמו לי לקרוא אותו בהנאה. תחושת ההחמצה היא בדרך התיאור של העולם המיידי בו פועלים הגיבורים, בתיאור הסביבה ההיסטורית. אם בייקר הצליחה לשלב בספריה האחרים את התכונות הטובות של 'בגן אידן' ושל 'קויוט השמיים', אלה יכולים להיות ספרים נהדרים.
קויוט השמיים (Sky Coyote)
מאת קייג' בייקר (Kage Baker)
תרגום: דוד חנוך
הוצאת מודן, 2005
296 עמודים
בגן אידן – הספר הקודם בסדרה
|
 |
|
