 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
|
 |
פנטסיה 2000
מאמרים / אהרון האופטמן
יום חמישי, 10/02/2000, שעה 23:16
על חייו ומותו של כתב העת הישראלי היחיד שעסק ברצינות במד''ב ובעתיד
|
|
מאמר זה הופיע בגרסה מקוצרת במקצת בעיתון הארץ, 30/12/1999
''אתה בטוח שזה מתאים למדור עתידנות ולא ארכיאולוגיה?'' – תמהתי, מופתע מהצעת מערכת ''הארץ'' להקדיש כתבה לפנטסיה 2000. ''הרי מדובר בכתב-עת שחדל להופיע לפני 15 שנים!'' לאחר שהוסבר לי שזה דווקא מתאים לשנת 2000 המתקרבת, שוכנעתי. הרי הנושא קרוב ללבי – הייתי עורכו של כתב-העת למדע בדיוני שהופיע בין 1978 ל-1984. והרי יש קשר בין עתידנות לבין ספרות המד''ב, שבה העתיד הוא מוטיב מרכזי (אם כי לא היחיד).
פנטסיה 2000 נולד בקפיטריה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת''א, אליה נהגתי להמלט אז מעול עבודת הדוקטורט שלי בהנדסה. רצה הגורל שחבריה הקרובים של זוגתי ללימודי המשפטים היו חובבי מד''ב נלהבים. באחת השיחות שגלגלנו, תמהנו מדוע, בניגוד לכל מדינה מתוקנת, אין בארץ עיתון מד''ב. מכאן היתה הדרך קצרה להחלטה לתקן את המצב. העיתוי היה מוצלח למדי: ''עם עובד'' ו''מסדה'' העיזו להוציא לאור סדרות של ספרי מד''ב. נאס''א התכוננה לשיגור מעבורת החלל הראשונה – שלא במקרה נקראה ''אנטרפרייז'', כשמה של החללית הבדיונית מ''מסע בין כוכבים''. הטלוויזיה הישראלית החלה, בדיוק אז, לרכוש לשידור את פרקי אותה סידרה. היתה תחושה שהקוראים בארץ בשלים וראויים להתוודע גם לסופרים כמו אליסון, רוס, או לם, ולא רק לאסימוב והיינליין הוותיקים. למזלם היינו מספיק תמימים וחסרי נסיון כדי לא רק להחליט, אלא גם לבצע. אילו ידענו אז את שלמדנו אחר כך על דרך הייסורים של הוצאת עיתון בישראל (מי היה מאמין, למשל, ש-30% ממחיר העיתון ישולמו למפיץ?), בוודאי שלא היינו נכנסים להרפתקה. אך לא ידענו, ולכן אלי טנא (היום פרסומאי מצליח) הוכרז כמו''ל ועורך, אנוכי כעורך מדעי (ולימים עורך ראשי), כשחברי המערכת הנוספים היו עורכי הדין לעתיד ציפי האופטמן
ודובי לרר. מלאי חדוות יצירה הצבנו לעצמנו יעדים יומרניים: רמה גבוהה הן בתכנים והן בעיצוב הגראפי, וגם עידוד כתיבת מד''ב עברית, שבימים ההם שאפה לאפס. הגליונות הראשונים התקבלו בהתלהבות, ונמכרו קרוב ל-6000. ברוב חוצפתנו קבענו לעיתון מחיר יקר למדי, אך הכרחי לכיסוי ההוצאות (30 לירות! רק הירחון ''מוניטין'' היה אז יקר יותר, ואף הוא לא שרד). אך עם חלוף הזמן התברר שללא גב כלכלי רציני, ורק על בסיס עבודה התנדבותית, קשה לקיים עיתון לאורך זמן. חדוות היצירה אוזלת כשאינך זוכה לפרוטה כשכר לעמלך, ונעשה קשה יותר להוציא עיתון מדי חודש – דבר שגורם להפחתה במכירות ומעגל קסמים של קשיים הולכים וגוברים. אמנם כוחות חדשים נחלצו בגבורה להמשך הוצאתו של העיתון, ביניהם גבי פלג כעורכת ראשית, עמנואל לוטם ורבים וטובים אחרים כחברי מערכת – אך לבסוף העיתון שבק, לאחר כשש שנים ו-44 גליונות. במהלך חייו הופיעו על דפיו מאות סיפורי מד''ב מתורגמים של מיטב הסופרים, שפע מאמרי עתידנות, ראיונות עם אנשי מדע וספרות ישראלים, והעיקר – עשרות סיפורים מקוריים, שהעיתון שימש במה טבעית ומעודדת למחבריהם. בספר ''אנטומיה של פליאה – מדריך ביקורתי למד''ב'' שהופיע בארה''ב ב-1987 נכתב שפנטסיה 2000 היה ''מגזין המד''ב החשוב והמקצועי ביותר שפורסם בישראל'', וש''נתן לקורא הישראלי, בפעם הראשונה, טעם של מד''ב איכותי''. לא שהיו לו מתחרים רציניים: בסוף שנות ה-50 יצאו לאור שני מגזיני מד''ב. האחד נקרא פשוט ''מדע דמיוני'', פרסם סיפורים מתורגמים שונים ולא טרח לציין את שמות מחבריהם (גם העורך היה עלום-שם), וחדל להופיע אחרי 13 גליונות. השני נקרא ''קוסמוס'', פרסם אי אלו סיפורים של סופרי מד''ב טובים למדי, ולא שכח לצייו את שמותיהם (כמו אסימוב הבלתי נמנע, וגם פ.בראון, ה. קטנר, ר. שקליי ועוד). עיתון זה לא שרד יותר מארבעה גליונות.
בימי פנטסיה 2000 נעשו שלושה נסיונות כושלים להוציא עיתונים מתחרים, שניסו לרכב על גל ההתלהבות שהתעורר אז. האחד יצא נקרא ''עולם המחר'' ויצא בסוף 1979. השני ''מדע בדיוני'', ראה אור ב-1982. שניהם לא שרדו יותר מגליון אחד. היחיד שהצליח קצת יותר היה ''קוסמוס – המבחר של אסימוב'', שבמהלך 1979 הוציא ששה גליונות בלבד.
מה משך אותנו אז, וגם היום, במדע בדיוני? ב-1970 כתב אלווין טופלר בספרו ''הלם העתיד'': ''נוכל להפיק מהמד''ב תועלת עצומה כאמצעי להרחבת טווח ההתבוננות וליצירת הרגלי ניבוי. על ילדינו ללמוד את כתבי קלארק, טאן, היינליין, ברדבורי ושקלי, לא מפני שסופרים אלה יכולים לספר על חלליות ומכונות-זמן, אלא משום שהם עשויים להעניק דבר חשוב בהרבה – מסע דמיוני לעולם הסבוך של שאלות פוליטיות, חברתיות, פסיכולוגיות ומוסריות, העתידות להתייצב בפניהם בבגרותם. ספרי מד''ב ראוי שייכללו כספרי חובה בלימודי העתיד''. קטע זה צוטט באחד הגליונות של פנטסיה 2000, בתוספת השאלה: ''האם דברים אלה חדרו לתודעת המורים בארץ?'' כמה שנים לפני טופלר כתב ארתור קלארק, בספרו ''פני העתיד'': ''רק כותבים וקוראים של מד''ב כשירים באמת לדון באפשרויות הצפונות בעתיד. כל אדם שדמיונו מספיק לו להתייחס לעתיד בצורה ריאליסטית, ימשך באופן בלתי נמנע לספרות זו''. הדברים נכתבו שנים רבות לפני הווידאו, הטלפון הסלולרי, המחשב האישי, המציאות הוירטואלית, האינטרנט, פענוח הגנום האנושי, גילוי פלנטות מחוץ למערכת השמש, וכל ההשלכות החברתיות הידועות והבלתי ידועות של הפיתוחים הללו ורבים אחרים. האם גם בימינו, כשקצב ההתפתחות הטכנולוגית גובר והולך, מהווה המד''ב כעין חיסון בפני ''הלם העתיד'' – או שמא אנו כבר מחוסנים מספיק? ומה תפקידו כאשר חקר העתיד וחיזוי טכנולוגי הן דיסציפלינות אקדמיות מקובלות? דומני שתפקידו לא נגמר, כמו שתפקידה של הספרות לא נגמר – והרי המד''ב הוא קודם כל ספרות. כוחה לאוו דווקא בתחזיות עתידיות, והצלחתה אינה נמדדת באימותן. חקר העתיד, או החיזוי הטכנולוגי (מונח המקובל יותר באקדמיה מאשר ''עתידנות'') משמש כלי למקבלי החלטות, באמצעות הצבעה על העתידים הסבירים ביותר לאור האפשרויות המדעיות והטכנולוגיות המסתמנות היום. כתיבת סיפורי מד''ב, לעומת זאת, אינה מוזמנת ע''י מקבלי החלטות וכמו לכל אמנות אין לה מטרה ''מעשית''. סיפור מד''ב מוצלח יכול להיות כזה שאינו מתאר בהכרח עתיד שסבירות התממשותו גבוהה, אלא עולם דמיוני לחלוטין, מציאות חלופית שאולי לא תתקיים אף פעם – ובלבד שיהיה מרתק, מעורר מחשבה, ומושתת (זו העדפתי האישית) על ספקולציה מדעית בעלת הגיון פנימי. סיפור כזה עשוי לפעמים ללמד אותנו משהו על עצמנו, למרות שהוא מתרחש בגלקסיה מרוחקת. המשורר וחוקר הספרות אורציון ברתנא סבור (בראיון שהופיע בפנטסיה 2000) ש''הספרות היפה'', ה''תקנית'', מדשדשת במקום ולעומת זאת ספרות המד''ב מחדשת ופורצת גבולות בכך שהיא ''יוצאת מתוך הנחות פילוסופיות השונות באופן יסודי מהמציאות הקיימת''. אין כמו המד''ב כתרגיל אינטלקטואלי בספקולציות על יחסים בין האדם לסביבה טכנולוגית עתידית (נסו לבנות סיפור על חברה שבה התכונות הגנטיות ניתנות לשליטה כדבר שבשיגרה – נושא שבוודאי טרם מוצה בספרות!). מכיוון שהניבוי הבטוח היחיד הוא שהעתיד יהיה שונה מאוד מההווה, המד''ב יהיה רלוונטי גם באלף הבא. מי יקח על עצמו את ההוצאה המחודשת של ''פנטסיה 3000''?
מהפח אל הרשת
15 שנים עברו מאז שכתב-העת הפסיק לצאת לאור, גליונות רבים אבדו ואחרים נזרקו בשוגג. אגדה שמסתובבת בחוגי המד''ב (עמנואל לוטם טוען שזאת אמת לאמיתה) מספרת שהמו''ל האחרון של פנטסיה 2000 (בעל הוצאת 'היפריון'), אשר חזר בתשובה לפני כמה שנים, זרק מאות גליונות לפח לפני שעבר להתגורר בבני-ברק.
לאחרונה יש גם מספר מאמצים להחיות את פנטסיה 2000 באינטרנט. היוזמה המשמעותית ביותר היא פרויקט פנטסיה 2000 של ורד טוכטרמן, בו נסרקות החוברות בשלמותן ומועלות לרשת.
אהרון האופטמן – עורך פנטסיה 2000
פרויקט פנטסיה 2000
דובי לרר – כיצד לא לכתוב סיפור מד''ב
קוסמוס – רמזים מפי איזק אסימוב
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
(ללא כותרת)
מאור גרינברג יום שני, 02/07/2001, שעה 15:21
(4 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
רק מילה
עינת יום רביעי, 12/02/2003, שעה 22:01
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
