 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
שלושה בדירה אחת
טלויזיה / גל חיימוביץ'
04/08/12
תגובות: 3
תעלומת הרוח הנעלמת
טלויזיה / לילי דאי
13/08/11
תגובות: 4
עוברת כל גבול
טלויזיה / רז גרינברג
25/12/05
תגובות: 7
הרובינזונים החדשים
טלויזיה / רני גרף
14/04/05
תגובות: 20
גוונים של שחור
טלויזיה / רז גרינברג
16/01/05
תגובות: 5
לראות או לא לראות
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
16/11/04
תגובות: 29
אלוהים נמצא בדברים המדברים
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
16/06/04
תגובות: 14
היקום מצחיק, אז צוחקים!
טלויזיה / רז גרינברג
25/03/04
תגובות: 7
מותו של אזור
טלויזיה / רז גרינברג
16/11/03
תגובות: 30
מפגשים
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
04/10/03
תגובות: 30
הרובוט שאהב אותי
טלויזיה / אריק אפק
14/09/03
תגובות: 13
הדבר הטוב הבא(פי)?
טלויזיה / רז גרינברג
15/07/03
תגובות: 10
הגחלילית שכובתה
טלויזיה / איתי שלמקוביץ
13/04/03
תגובות: 42
משולחנו של המהנדס הראשי
טלויזיה / רז גרינברג
19/01/03
תגובות: 10
ערפדי אל.איי.
טלויזיה / רז גרינברג
10/12/02
תגובות: 27
|
 |
מפלצות נראות ומפלצות נסתרות מהעין
טלויזיה / קרן לנדסמן
שבת, 26/11/2011, שעה 18:10
על ''ילדי הארץ'' של טורצ'ווד
|
|
כידוע לצופי הסדרה ''דוקטור הו'', טורצ'ווד הוא ארגון שהוקם בשנת 1879 על ידי הוד מלכותה, המלכה ויקטוריה, במטרה לעקוב אחרי תופעות על-טבעיות המתרחשות בתחומי הממלכה המאוחדת ולהגן על הממלכה מפני איומים זרים. מאז הארגון החליף חברים, מקומות ואויבים, אבל מעולם לא הפסיק להגן על אזרחי הממלכה.
העונה השלישית של טורצ'ווד, שנקראת ''ילדי הארץ'', מתרחשת בימינו, ובה חייזרים מרושעים מהחלל החיצון פולשים לכדור הארץ ומאיימים להשמיד את האנושות אם בני האדם לא ימסרו להם עשרה אחוזים מהילדים בכדור הארץ. מאמצי טורצ'ווד להתנגד לחייזרים ולעזור לאנושות נבלמים על ידי ממשלת בריטניה, שמכסה על סוד מהעבר. זה מוביל, כמובן, להסתבכויות ולבסוף לכמעט הכחדה של האנושות. עונה זו של טורצ'ווד נקראת מיני-סדרה, אבל היא למעשה פרק אחד בן חמש שעות. מוצג בו רק קונפליקט אחד עיקרי, אין בו תתי-עלילות שלא קשורות לסיפור הראשי והפרקים הבודדים לא מסתיימים בקתרזיס.
אבל לא זה מה שמייחד את ה''פרק'' הארוך ''ילדי הארץ'' ומבדיל בינו לבין כל פרק אחר של הסדרה.
ההבדל נעוץ בכך שלא רואים את המפלצות הנוראיות מהחלל החיצון. המפלצת מתגשמת בחדר אפוף ערפילים. מדי פעם רואים טלף או שפה שסועה ירקרקה ונוטפת ריר, אבל מעולם לא את המפלצת השלמה. גם כאשר מכניסים מצלמה לחדר עם המפלצת, עדיין אין תמונה מלאה של הייצור המתועב.
יצירת מתח מבלי להראות את המפלצת היא טכניקה מוכרת וידועה, מימי ''מלתעות'' ועד ''קלוברפילד''. עצם קיום המפלצת ותגובות הדמויות בסרט מספיקים פעמים רבות להלהיב את הצופים וליצור את המפלצת בדמיונם, מרושעת מכל דבר שבמאי יכול להעלות על המסך. אבל ראסל טי דיוויס, שכתב את ''ילדי הארץ'' משתמש בטכניקה זו רק לעתים רחוקות. הפרקים שדיוויס כתב ל''דוקטור הו'' מאופיינים במפלצות איומות המופיעות בתחילת הסיפור. כך למשל בפרק ''Aliens of London'' (דוקטור הו, עונה 1, פרק 4) חייזרים בשם ''סלית'ין'' משתלטים על עמדות חשובות בממשלה ובצבא, והם חושפים את עצמם מעט לאחר כותרות הפתיחה. וכך גם בפרק הראשון בכיכובו של דיוויד טננט,''The Christmas Invasion'' (דוקטור הו, עונה 2, פרק 1), חייזרים מרושעים מאיימים להשמיד את לונדון כבר לפני הכותרות. סטיבן מופט, אחד הכותבים הבולטים האחרים בגלגול החדש של ''דוקטור הו'', מציג את המפלצות שלו בצורה שונה. מופט נוהג להסתיר את המפלצות שלו בסדקים בקירות, בצללים על הרצפה או בילדים קטנים. אפילו כאשר הוא יוצר מפלצות איומות וגלויות לעיני כול הוא מוודא שכל מי שמסיט את מבטו מהן ישכח אותן מיד.
מדוע דווקא הפעם דיוויס, שנוהג לחשוף את המפלצות בתחילת העלילות שהוא כותב, בחר להסתיר את המפלצת לכל אורך הפרק האחד הזה שאורכו עונה שלמה? התשובה היא, שדיוויס לא מסתיר את המפלצת. גם ב''ילדי הארץ'' המפלצות המרושעות מוצגות מיד בפתיחת הפרק. אך כדי לזהות אותן יש להכיר את היקום של דוקטור הו, כפי שהוא חודש על ידי דיוויס.
בסדרה ''דוקטור הו'' הדוקטור מוצג תמיד כמגן המין האנושי. ברור כבר מהפרק הראשון שכול מטרתו היא לוודא שהמין האנושי ימשיך לשגשג ולצמוח כנגד כל האיומים מהחלל החיצון, עד שיוכל להגן על עצמו. זה מבוטא בפירוש בנאום שהדוקטור התשיעי (כריסטופר אקלסטון) נושא באוזני התודעה הקיבוצית של הנסטין בסיום הפרק הראשון של הסדרה החדשה. הוא מתחנן בפני התודעה שתניח למין האנושי לנפשו שכן הם רק לומדים לזחול, אבל הם מסוגלים לכל כך הרבה דברים נהדרים! אבל למרות ההגנה הרצופה שלו, הדוקטור לא מבדיל בין הפרטים השונים במין האנושי. חוץ מבני הלוויה שלו, ומדי פעם האנשים הנפגעים כתוצאה מפעולותיו, הדוקטור לא מבחין באמת בבני אדם יחידים.
ב''ילדי הארץ'', כמו בפרקים רבים של ''טורצ'ווד'', הדוקטור נעדר ואת מקומו כמגני המין האנושי ממלאים אנשי טורצ'ווד. מעצם היותם של אנשי טורצ'ווד בני אדם, אין ביכולתם להתעלם מהייחודיות של כל אדם בפני עצמו כפי שהדוקטור עושה, והאמת על האנושות המפלצתית נחשפת. אנשי טורצ'ווד מראים לנו שהחייזרים האמתיים ב''ילדי כדור הארץ'' הם המבוגרים, והקרבנות הם הילדים.
אחת הדרכים בהן המין החייזרי מטיל אימה על בני האדם ב''ילדי הארץ'' היא על ידי דיבור בעזרת הילדים. החייזרים משתלטים עליהם מרחוק ומשתמשים בהם כדי למנות את הרגעים עד לבואם חזרה לכדור הארץ. כאילו הילדים היו מכונה, קול מכני של ספירה לאחור. שימוש זה מקביל לצורה שבה במהלך כל המיני-סדרה מבוגרים מנסים להשתלט על ילדים. הם נוזפים בהם, מכוונים אותם, ופרט לאירועים בודדים, לא מאפשרים להם לחיות את חייהם. אפילו כאשר המבוגרים מנסים להגן על הילדים הם מטלטלים אותם ממקום למקום, ומריצים אותם מבלי להבחין כי חלקם נשארו מאחור.
הכפייה הזו מתרחשת לא רק בהיקף קטן, אלא גם בהיקפים עצומים. כאמור, במהלך הסדרה מועמדת בפני המין האנושי הבחירה למסור לידי החייזרים עשרה אחוזים מהילדים בעולם או לעמוד בפני השמדה מוחלטת. בשל אירוע מן העבר ממשלת בריטניה היא זו שמרכזת את המגעים עם החייזרים, והיא זו שמגיעה למסקנה שמסירת עשרה אחוזים מהילדים עדיפה על השמדה מוחלטת. תמונות ריכוז הילדים על אוטובוסים והסעתם למקומות ריכוז מוגדרים מראש מזכירות תמונות המוכרות מכל אירוע השמדת עם בהיסטוריה. אולם המטרה, לדעתי, איננה לעורר בחילה בצופים או לגרום להם לחשוש מחזרה על חטאי העבר, אלא דווקא להעמיד את המבוגרים מול הילדים משני צדי מתרס.
שכן כפי שכל חייזר שאי-פעם התכוון להשמיד את המין האנושי ביקום של ''דוקטור הו'' התייחס אל כל המין האנושי כאל יחידה אחת, ללא התייחסות לפרטים. כך המבוגרים מתייחסים לילדים – הם יחידה אנושית אחת, שיש לברור ממנה את המיועדים למסירה, בלי חשיבות לפרטים עצמם. ילד אחד אינו עדיף על משנהו כל עוד המכסה תתמלא. בסצנות היחידות שבהן ילדים מצולמים ללא השגחת מבוגרים כמעט (בחצר בית הספר) הם מצולמים בתלבושת האחידה הגורמת להם להיראות זהים זה לזה בעיני הצופים (המבוגרים), כמו שהמין האנושי נראה בעיני חייזרים.
כמו כל מין חייזרי מסוכן המנסה להשתלט על האנושות, המבוגרים, ובראשם קפטן ג'ק, הם אלה שמנסים להשתלט על האנושות האמתית, הילדים, ולהרוס אותה. הילדים הם אלה שרק לומדים לזחול, אבל מסוגלים לכל כך הרבה דברים נהדרים, כדבריו של הדוקטור התשיעי. המפלצות המוצגות לנו ב''ילדי הארץ'' ברורות מתחילת הפרק, אם אנו זוכרים שאנו צופים בפרק של ''טורצ'ווד'' ולא בפרק של ''דוקטור הו''. ממשלת בריטניה, ראש הממשלה, וכמובן, קפטן ג'ק. הקפטן הוא סופר-מבוגר, עתיק מכל אדם על פני כדור הארץ ואינו מזדקן לעולם, ולפיכך המסוכן מכולם. הוא כל כך מסוכן עד שהוא מסוגל להקריב את הנכד שלו עצמו על מנת לשרת את האינטרסים שלו.
לדעתי אין בפרק הארוך הזה ניסיון לסחוט דמעות מהצופים או לומר שלמען הישרדות אנשים מסוגלים לבצע מעשים נתעבים. יש בו אמירה רבת עוצמה נגד המבוגרים, המפלצות הסמויות מהעין, שנטמעו כל כך טוב בחברה עד שהאנשים האמתיים, הילדים, לא מסוגלים להבחין בסכנה הטמונה בהם עד שכל אפשרות להצלה נעלמה.
תודה לדניאל בן-נון על עזרתה בכתיבת מאמר זה.
טורצ'ווד - על הקמת הארגון
ילדי הארץ - הערך בוויקיפדיה
Aliens of London
הפרק הראשון של ד''ר הו המחודש
נאום הדוקטור
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
זו עונה (מיני-עונה?) מצוינת. (חדש)
מאץ' יום שלישי, 29/11/2011, שעה 23:49
ומפתיעה נורא ביחס לשאר הסדרה, שהיא טראש די מוצהר. אבל לא חשבתי עליה בדיוק ככה עד עכשיו - זה מעניין. יום אחד, כשיהיה לי זמן, זה אולי מעניין מספיק כדי לצפות בה מחדש לאור הפרשנות הזו.
(אה, ואולי כדאי להזהיר מהספוילרים?)
|
|
|
|
|
קצתי באזהרות ספוילרים (חדש)
kenny יום רביעי, 30/11/2011, שעה 11:16
בתשובה למאץ'
מי שנכנס לקרוא ניתוח של יצירה כלשהי, שיצפה לספוילרים. אי-אפשר לדון לעומק ביצירה בלי להתייחס אליה.
|
|
|
|
|
טורצ'ווד הפכה לטלוויזיה טובה מתישהו (חדש)
Boojie יום רביעי, 30/11/2011, שעה 15:12
בתשובה למאץ'
בסוף עונה 2. זו הייתה ממש תפנית של 180 מעלות - מטראש טלוויזיוני כיפי-אך-מפגר לסדרת איכות עמוקה ומדכאת תחת. קצת כמו ''ספר יום הדין'' ו''מלבד הכלב'', רק להפך. טוב, והעובדה ש''מלבד הכלב'' לא מפגר...
יש בעיניי איזשהו סוג של הטעיה בפרסום, שקוראים לטורצ'ווד עונות 1+2 ולטורצ'ווד עונות 3+4 (טוב, ''ילדי הארץ'' ו''יום הנס'', אם בא לכם) באותו שם.
אמנם עונה 4 הייתה פחות טובה מ-3, אבל עדיין, בהשוואה לשתי העונות הראשונות היא הייתה זהב טהור.
|
|
|
|
|
אני לא חושבת שהמיני-סדרה הזאת היא על ילדים מול מבוגרים (חדש)
Boojie יום רביעי, 30/11/2011, שעה 15:26
אלא יותר על תמימות ושברה. ג'ק לא יכול להרשות לעצמו תמימות. הילדים יכולים להרשות לעצמם תמימות רק כי יש בסביבה אנשים כמו ג'ק שהתמימות שלהם נשברה כבר מזמן, ושנאלצים לעשות את הדברים המחרידים באמת כדי שהילדים יוכלו להמשיך להיות תמימים. וכמובן, כדי שהילדים יוכלו לשמור על תמימותם, חייבים לפעמים להתייחס אליהם אינסטרומנטלית, לבחור בשבילם, לפעמים גם בחירות לא מוצלחות. ''הרע במיעוטו'' זה קונספט של אנשים שכבר איבדו את תמימותם, מבחינת ילדים יש רק רע וטוב.
אני לא חושבת שנכון להגיד על ג'ק שהוא ''מסוכן''. ובטח לא שהוא ''משרת את האינטרסים שלו''. ג'ק הקריב ילד אחד - ילד אחד שיקר לו יותר מהאחרים, דבר שבלי ספק הכאיב לו מאד, מה שמן הסתם עמד *בניגוד* לאינטרסים שלו - כדי להציל הרבה מאד ילדים אחרים (או את כל האנושות). זו ברירה איומה ולא אנושית, ועל זה אני יכולה רק לומר: טוב שהבחירה עמדה בפניו ולא בפני כל אחד אחר. לא הייתי רוצה לעמוד בעצמי מול הבחירה הזאת.
ואגב, הדוקטור הוא לא פחות מפלצת מג'ק. הוא פשוט מפלצת מסוג אחר (וזרה יותר). הרבה יותר אימפולסיבית ורגשית, כן, אבל הוא מסוגל לסכן הרבה מאד אנשים (כולל הקומפניונז שלו), כשהוא מחליט שמשהו צריך להיעשות.
אזהרת ספוילר ל''יום הנס'', מי שלא ראה שלא יקרא הלאה:
כמו שמוכיח ''יום הנס'', בין הבחירות הקשות שג'ק מוכן לבחור בקלות ובלי חשבון, נמצאת גם הבחירה להרוג את עצמו, אם כך נדרש כדי להציל את האנושות.
|
|
|
|
|
ועכשיו, הו התדהמה, ספוילרים לבאפי עונה 2: (חדש)
Boojie יום ראשון, 04/12/2011, שעה 21:35
בתשובה לBoojie
בדיוק ראינו היום (במסגרת מראתון באפי המחודש שלי) את הפרק האחרון של עונה 2, שבו באפי בוחרת את הבחירה הבלתי-אפשרית להרוג את אהבת לבה ולשלוח אותו הגיהינומה כדי להציל את העולם, ולא יכולתי שלא לחשוב על זה שבתכל'ס, היא בחרה בדיוק אותה הבחירה כמו ג'ק ב''ילדי הארץ'' - ומשום מה, בג'ק אנחנו רואים מפלצת, בזמן שעל באפי הגיבורה נכמר לבנו עד אינסוף. בקיצור, עבודה יפה של יוצרי שתי הסדרות.
(ואני אפילו לא אתחיל לדבר על ההשוואה בין אפשרויות הרגנרציה של הקוטלות לעומת הדוקטור. כי עוד יאשפזו אותי).
|
|
|
|
|
אני חושבת שההבדל הוא בקורבן. (חדש)
מאץ' יום ראשון, 04/12/2011, שעה 21:59
בתשובה לBoojie
השווי ילד בלונדי חף מפשע שבמקרה היה במקום הלא נכון, לערפד בוגר שסוג-של הביא את זה על עצמו (כן, זה פיצול האישיות שלו, ועדיין).
|
|
|
|
|
לא רואה הבדל. (חדש)
Boojie יום ראשון, 04/12/2011, שעה 22:17
בתשובה למאץ'
אדם שעל הגוף שלו רוכב שד ולוקח את הרצון החופשי שלו לא אחראי למעשיו כל עוד השד שם. זה לא שהייתה לו יכולת בחירה בנושא.
|
|
|
|
|
לא ראיתי טורצ'ווד, ולכן עלי לשאול שאלה (חדש)
עופר יום ראשון, 04/12/2011, שעה 22:32
בתשובה לBoojie
עד כמה הבחירה של ג'ק מוצגת כ''אין ברירה''?
כי בבאפי די ברור שאו שהיא שולחת את אנג'ל לגיהנום, או שכל העולם הולך לגיהנום יחד איתו.
|
|
|
|
|
זה די אותו דבר. (חדש)
Boojie יום ראשון, 04/12/2011, שעה 22:44
בתשובה לעופר
לג'ק יש חלון הזדמנויות זעיר שבמהלכו הוא יכול לשלוח שדר שישמיד את החייזרים, והוא צריך לנצל את מוחו של הילד כסוג של מגבר. חייזרים חזקים מאד שמסוגלים לחסל את האנושות כמו כלום, והדרישה שלהם כדי להימנע מזה היא אחוז מסוים מאוכלוסיית הילדים. כלומר, אם הוא לא עושה את הקטע הזה עם השמדת החייזרים, מדובר בהשמדת האנושות או בוויתור על עשרה אחוז (נדמה לי) מכל הילדים בכדור הארץ לטובת החייזרים, שיעשו בהם דברים מחרידים.
הבחירה שלו היא באמת הבחירה היחידה האפשרית. הוא הורג ילד אחד כדי להימנע מאובדן של עשירית מהילדים של המין האנושי, או מהשמדת האנושות. תעשה חשבון לבד.
|
|
|
|
|
זה די אותו דבר. (חדש)
אלודאה נטולת ססמא יום שני, 05/12/2011, שעה 21:56
בתשובה לBoojie
יאי! דיון! על מאמר ש*אני* כתבתי! הוריי!
ובצורה רצינית יותר -
יש הבדל עצום בין אדם (עם או בלי שד) שלפחות ביצע איזשהו מעשה (בכוונה או לא) לבין ילד שפשוט היה בסביבה.
זוכרת את שני הקטעים בהם גם קפטן ג'ק וגם יאנטו מנסים להשיג ילדים? הם פשוט הולכים למשפחות שלהם ומבקשים ילד, כאילו זו כיכר לחם או משהו.
זה ההבדל המשמעותי בין קפטן ג'ק לבאפי (וגם הגובה, המשקל, המבטא והציצים). באפי עשתה את זה למי שאכן מגיע לו לההרג, שברגע האחרון נעלם אבל התהליך כבר בלתי הפיך. היא בחרה אותו ספציפית ומסיבה מיוחדת. הנכד של קפטן ג'ק נבחר כי הוא פשוט היה בסביבה.
|
|
|
|
|
אני כל כך לא מסכימה איתך (חדש)
Boojie יום שני, 05/12/2011, שעה 22:10
בתשובה לאלודאה נטולת ססמא
שזה פשוט לא ייאמן עד כמה.
אדם שעשה מעשה בלי רצון חופשי הוא כמו אדם שלא עשה כלום. יש לו אפס אחריות על המצב. זה כמו מצב שבו מישהו תופס אותך וזורק אותך על מישהו, או תופס לך את היד ומשתמש בה כדי להרביץ למישהו: לא את עשית את זה. כך גם אנג'ל: הוא לא עשה שום דבר מזה. הגוף שלו לא היה ברשותו. הוא צנח פתאום, בבת אחת, לתוך גוף שמישהו אחר השתמש בו במשך כמה חודשים. והוא נרצח ונשלח לגיהינום כתשלום על פשעיו של אותו מישהו אחר.
והנכד של ג'ק לא ''נבחר''. בחירה מרמזת על כך שהיו כמה אפשרויות שונות. היה מצב של אין ברירה. או, לא, היה מצב של יש ברירה: לקחת את הילד היחיד שהיה בסביבה, או לתת לאנושות להישמד. לא בדיוק מה שאני מגדירה ''ברירה''.
וזה לא קשור לילד או מבוגר. היו די דוגמאות, אבל כרגע טרי לי בזיכרון ''יום הנס'' (לא ממש ספוילרים): ג'ק היה משתמש באותה מידה במבוגר שהיה בסביבה, אם לא הייתה ברירה אחרת. גם אם זה מבוגר שהוא מכיר. גם אם זה מבוגר שיקר לו. והוא גם היה הורג את עצמו בלי שום חשבון אם זה מה שנדרש. ג'ק פשוט עושה מה שצריך לעשות, ולא משנה אם המחיר הוא ילד או מבוגר.
|
|
|
|
|
ואגב, זה ממשיך את מה שאמרתי קודם (חדש)
Boojie יום שני, 05/12/2011, שעה 22:19
בתשובה לאלודאה נטולת ססמא
לגבי אובדן התמימות.
לג'ק היה הרבה מאד זמן לאבד את התמימות שלו. אפילו בהקשר של המפגש הקודם עם החייזרים, הוא מוצג לנו כמישהו שעוד הייתה בו מידה מסוימת של תמימות. עוד היו בו קצת אשליות: הוא קיווה שהוא ייתן להם את הכמה ילדים שהם לקחו, והם יעזבו אותנו בשקט.
תמימות זו פריבילגיה. זו פריבילגיה של מי שיש מישהו אחר שיעשה בשבילו את העבודה המלוכלכת. ואני חושבת שבגלל זה הילדים הם נון-אנטיטי ב''ילדי הארץ'': הם תמימים, ומכיוון שהם תמימים, הם לא שחקנים. הם הדבר הזה שצריך להגן עליו. הם הדבר הזה שאין עליו שום אחריות.
את המחיר משלם ג'ק. כלומר, מי שאינו תמים. מי שהוא מבוגר, ויודע את האמת, ולא יכול להסתיר מעצמו שום דבר - ולכן צריך לקחת על עצמו את המחיר הנוראי הזה.
זה חלק ממה שקורה לאדם כשהוא מתבגר: הוא מאבד את התמימות, ורוכש אחריות. ג'ק הוא האחראי האולטימטיבי, כי הוא המבוגר האולטימטיבי. ומבוגר לפעמים צריך לדעת שזה לא משנה אם לקורבן ''מגיע'' או ''לא מגיע''. ''מגיע'' פשוט לא רלוונטי כאן - יש דברים שחייבים להיעשות.
|
|
|
|
|
ועוד משהו. (חדש)
מאץ' יום שלישי, 06/12/2011, שעה 23:15
בתשובה לאלודאה נטולת ססמא
המקרה של באפי ואיינג'ל הוא סופו של תהליך שלמה ארוך - באפי מבלה עונה שלמה בלהבין שאיינג'ל הוא כבר לא איינג'ל, כולל לסכן את עצמה ואחרים (ואת העולם) בשביל לתת לו רק-עוד-הזדמנות-אחת. ובסוף התהליך הזה, כשהיא מבינה שאין לה ברירה, מגיע הסוויץ' ואיינג'ל משלם על הפשעים של אנג'לוס. ובכל התהליך הארוך הזה אנחנו איתה, ומגיעים איתה להחלטות, כך שההזדהות מאוד חזקה.
ג'ק, לעומת זאת... נראה שהוא מחבב את הנכד שלו למדי, כן, אבל הוא מגיע להשלמה עם ההקרבה שלו די מהר ובקלות, וזה מתיישב עם כך שהוא הקריב ילדים גם בסיבוב הקודם.
אה, וזה עוזר שיש ברקע אמא שבורת לב שצורחת, בועטת ושורטת, בעוד עבור איינג'ל אף אחד לא פוצה פה.
|
|
|
|
|
ג'ק חי קצת יותר משש-עשרה שנה. (חדש)
Boojie יום רביעי, 07/12/2011, שעה 8:56
בתשובה למאץ'
אפשר לומר שהיה לו קצת יותר מעונה אחת כדי להגיע להשלמה עם הדברים שהוא נאלץ לעשות, ור' תגובתי הקודמת.
|
|
|
|
|
אופס, שבע-עשרה. (חדש)
Boojie יום רביעי, 07/12/2011, שעה 8:57
בתשובה לBoojie
|
|
|
|
|
דברים, כן, הדבר הספציפי הזה? לא. (חדש)
מאץ' יום רביעי, 07/12/2011, שעה 12:08
בתשובה לBoojie
העונה השניה של באפי מוקדשת להשלמה עם זה שאיינג'ל הוא כבר לא איינג'ל - גם של באפי, גם של הצופים. ההריגה של איינג'ל היא תהליך ארוך, שרובו מאבק פנימי. ג'ק מעלה רעיון, מקבל החלטה ומבצע אותה בחמש דקות. הוא ממלמל איזה ''לא'' ייצוגי, אבל לא באמת מחפש אלטרנטיבות.
|
|
|
|
|
יאי! מאץ' מסכימה איתי! (חדש)
אלודאה נטות ססמא יום חמישי, 08/12/2011, שעה 17:42
בתשובה למאץ'
(אני חושבת)
|
|
|
|
|
גם אני חושבת. (חדש)
מאץ' יום חמישי, 08/12/2011, שעה 17:51
בתשובה לאלודאה נטות ססמא
אבל ליתר ביטחון: אני מסכימה עם הצד שלא טוען שאנשים אמורים להיות מושפעים באותה הדרך מהרג ילדים ומהרג ערפדים בני 240+.
|
|
|
|
|
אר, מאץ', יקירתי, (חדש)
Boojie יום שישי, 09/12/2011, שעה 21:48
בתשובה למאץ'
כל הכוח הדרמטי של ההריגה של אנג'ל נובע מזה שבאפי מבינה, ברגע הזה שיש לה, שאנג'ל חזר כן להיות אנג'ל. היא לא הורגת את המישהו ההוא שהוא לא אנג'ל ושהיא התכוננה להרוג אותו במשך עונה שלמה. היא הורגת את אנג'ל, שהיא כבר לא האמינה שיחזור, וכן חזר.
אם את מפספסת את הנקודה הזאת, את מפספסת *הכל*.
הטרגדיה של הפרק הזה - הטרגדיה שבגללה באפי מתחפפת מהאיזור ועושה כמיטב יכולתה להיעלם מהעולם - היא העובדה שבאפי לגמרי, אבל לגמרי *כן* הרגה את אנג'ל. והיא קיבלה את ההחלטה להרוג אותו למרות הכל - למרות שכבר לא מדובר במפלצת שהיא התכוננה להרוג, אלא בגבר שהיא אוהבת - בזמן שלקח לה להתנשק איתו ולהגיד לו לעצום עיניים.
|
|
|
|
|
אני יודעת את זה. (חדש)
מאץ' יום רביעי, 14/12/2011, שעה 18:30
בתשובה לBoojie
תשאלי את מי שראו אותי מייבבת בשברון לב אי שם בחטיבה כשזה קרה. בעיות הבנה אין לי.
ועם זאת - עדיין מדובר בערפד בן 240+, שהביא בדמו-הוא את האפוקליפסה, זה לא ילד קטן שנקלע למקום במקרה. איינג'ל מסוכן (אפילו כשהוא איינג'ל ולא אנג'לוס, איך קוראים לפרק ההוא עם נזירי הרוע האחד?), והשד שהוא נושא בתוכו מסכן את העולם, והיא מקריבה אותו. זה טראגי, אבל זו בחירה מובנת, ולכן פחות מפלצתית. שלא לדבר על כך שכפי שהוכיחה העונה החמישית, כשיש לה ברירה - באפי בוחרת בחירות מאוד שונות.
|
|
|
|
|
נצטרך להסכים שלא להסכים. (חדש)
Boojie יום רביעי, 14/12/2011, שעה 18:47
בתשובה למאץ'
אני לא יכולה, בשום פנים ואופן ותוך מחאה נמרצת של כל אמונותיי, לקבל את הרעיון שלאנג'ל יש אחריות כלשהי על הדברים שעשה אנג'לוס. באפי הרגה חף מפשע, שלצערו מישהו אחר השתמש בגוף שלו פרק זמן מסוים (וקריטי). אני לא מוכנה לקבל את הרעיון שיש לו אחריות על מה שעשה הגוף שלו כשהיה נתון לשליטתו של שד.
|
|
|
|
|
אבל הוא בעצמו מקבל את האחריות הזו. (חדש)
מאץ' יום רביעי, 14/12/2011, שעה 18:49
בתשובה לBoojie
לא מכאן נובע המרוץ המתמיד שלו לכפרה?
|
|
|
|
|
נו, אז הוא מקבל. (חדש)
Boojie שבת, 17/12/2011, שעה 15:39
בתשובה למאץ'
אז הוא אידיוט. אז מה עוד חדש?
טוב, לא באמת אידיוט, אבל הנטייה לקחת אחריות על דברים שאדם לא יכול להיות אחראי להם היא לא דבר חדש, ולא מאפיינת רק את אנג'ל. תמיד אחרי תאונה/מוות/כל קטסטרופה אחרת את רואה כמויות של אנשים שמתייסרים ב''אם רק הייתי עושה משהו אחר''. ותמיד הם מאשימים את עצמם בצורה חסרת היגיון בדברים שלא הייתה להם שליטה עליהם. הקטע הזה תמיד הזכיר לי את אבא של לורה בטווין פיקס, אבל אני לא ארחיב מחשש ספוילרים בלתי צפויים.
אנג'ל האדם היה חמור, בלי ספק. הוא ניהל אורח חיים עלוב ומסוכן, הוא נכנס לכל העניין הזה של להיות ערפד בצורה פזיזה ומטופשת (אם כי, כמובן, אם היה בוחר לא להיכנס לזה היה מת), ועל הדברים האלה הוא מן הסתם היה צריך לשלם. והייתי מנחשת שעשרות השנים שהוא ''בילה'' עם נשמה ובהתייסרות על הכל כנראה די מפצות על זה שהוא היה צעיר אלכוהוליסט, חסר אחריות וטיפש, שהפך לערפד בלי לבדוק ולגלות קודם את העובדה שזה יגרום לו להיות הרסני ומרושע ולגרום נזקים איומים. הפעם השנייה שהוא איבד את נשמתו לחלוטין לא הייתה ביוזמתו או בשליטתו או אפילו בידיעתו. הוא יכול להאשים את עצמו עד מחרתיים, אם נורא כיף לו לעשות את זה, אבל אדם בעל שיפוט מוסרי סביר לא יכול לראות בו אחראי לכל זה.
|
|
|
|
|
אני חושב שספייק, ואפילו הרמוני (חדש)
גל יום חמישי, 15/12/2011, שעה 8:43
בתשובה לBoojie
הוכיחו שהאישיות של האדם שהיו מסוגלת להשפיע על השד שבתוכם כך שהם יפעלו למען הטוב ולא למען הרע (לפעמים, בכל אופן).
ולכן אני לא מקבל את זה שאנג'ל הוא חף מפשע לחלוטין (למרות שאולי באפי מאמינה בזה - בייחוד בשלב הזה בחייה).
במילים אחרות - בוגי צודקת בכך שעבור באפי זו טרגדיה קשה, אבל עבור הצופה, ובייחוד כזה שצפה בכל העונות - זה פחות טרגדיה מאשר הנכד של ג'ק.
|
|
|
|
|
ספייק היה רוצח פרגמטי, (חדש)
Boojie שבת, 17/12/2011, שעה 15:45
בתשובה לגל
שהפסיק לרצוח ולפגוע בבני אדם רק בגלל השבב שתקעו לו בראש ואחר כך מפני שהוא התאהב נואשות במישהי שלא הייתה סובלת את זה. ומאוחר יותר, כמובן, כי הוא קיבל בחזרה את הנשמה שלו.
בזמן שהוא היה נטול נשמה הוא פעל ''למען הטוב'' רק ממניעים פרגמטיים (חוסר הרצון שלו שאנג'ל ודרוסילה יביאו את סוף העולם - וגם, כמובן, הרצון שלו להיפטר מאנג'ל; ומאוחר יותר האהבה המטורפת שלו לבאפי).
ואני חושבת שעבור הצופה זו פחות טרגדיה רק כי מוות של ילד - ועוד קרוב משפחה - לוחץ לנו על יותר כפתורים מאשר מוות של מישהו מבוגר.
|
|
|
|
|
ואגב, אני לא יודעת איך נכנס לפה ''מסוכן''. (חדש)
Boojie יום רביעי, 14/12/2011, שעה 18:49
בתשובה למאץ'
כל אדם הוא מסוכן. גם באפי עצמה מסוכנת (ואיך). גם ג'יילס מסוכן. גם ווילו הקטנה והחמודה מסוכנת. איך זה קשור לנושא הדיון?
השאלה שלנו כאן היא לא אם אנג'ל מסוכן (אני די בטוחה שגם הנכד של קפטן ג'ק מסוכן, אם יותר לו לגדול). השאלה היא אם יש לו אחריות על המתרחש. אני אומרת שאין לו.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
