 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
משחק הנסיכים
פרקים לדוגמה / גארת' ניקס
02/06/13
תגובות: 3
ציידת הלילה
פרקים לדוגמה / המערכת
04/05/12
תגובות: 2
דם כחול
פרקים לדוגמה / ורד טוכטרמן
23/09/11
תגובות: 1
ימי תל-אביב האחרונים
פרקים לדוגמה / לביא תדהר וניר יניב
24/09/10
תגובות: 0
מגן הלהט
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
19/12/08
תגובות: 0
בן אלמוות
פרקים לדוגמה / רוג'ר זילאזני
12/12/08
תגובות: 0
פנטסיה 2000 - דבר העורך
פרקים לדוגמה / המערכת
06/10/08
תגובות: 39
תחיית האגדות
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
17/09/08
תגובות: 1
חוק הקוסמים השני - אבן הדמעות
פרקים לדוגמה / טרי גודקינד
13/09/08
תגובות: 11
סימנטוב
פרקים לדוגמה / אסף אשרי
18/04/08
תגובות: 6
המים שבין העולמות
פרקים לדוגמה / הגר ינאי
06/04/08
תגובות: 6
דרקון הוד מלכותו
פרקים לדוגמה / נעמי נוביק
24/09/07
תגובות: 16
המגשר
פרקים לדוגמה / רביב מיוחס
14/09/07
תגובות: 74
התחדשות
פרקים לדוגמה / קרול ברג
05/05/07
תגובות: 3
בנות הדרקון
פרקים לדוגמה / מרית בן-ישראל
02/04/07
תגובות: 25
|
 |
סדרה מתכנסת
פרקים לדוגמה / לארי ניבן
יום רביעי, 13/08/2003, שעה 21:52
הסיפור שנתן לאוסף ''סדרה מתכנסת'' (לארי ניבן) את שמו
|
|
הספר ''סדרה מתכנסת'' הוא אוסף סיפורים ותיק של לארי ניבן, שראה אור לאחרונה בעברית ביוזמה ובהוצאה פרטית. באוסף עשרים ושניים סיפורים, ביניהם ''צעצוע'', ''הדבר שאינו קיים'', חמישה סיפורים מסדרת הפונדק של דראקו, וכמובן – ''סדרה מתכנסת'', הסיפור שנתן לאוסף את שמו:
סדרה מתכנסת
הייתה זאת נערה שהשתתפה בשיעור האנתרופולוגיה שלי שגרמה לי להתעניין בכישוף. שמה היה אן, והיא כינתה את עצמה מכשפה לבנה, למרות שמעולם לא ראיתי אותה מפעילה כישוף אפקטיבי. היא איבדה בי עניין והתחתנה עם מישהו, ובנקודה זאת איבדתי בה אני כל עניין; אך עד אז כבר הפך הכישוף לנושא התזה שלי אנתרופולוגיה. לא יכולתי להפסיק, ולא הייתי מפסיק אף אילו יכולתי. הכישוף הקסים אותי.
מועד הגשת התזה היה בעוד חודש. ברשותי היו מאות דפי רשימות לגבי כשף פרימיטיבי, ימי-ביניימי, מזרחי ומודרני. כשף מודרני משמעותו עזרים פסיונים ודומיהם. הידעת כי שבטים אפריקנים מסוימים אינם מאמינים במוות טבעי? עבורם, כל מוות הוא תוצאה של מלאכת כישוף, ובכל מקרה של מוות יש למצוא את המכשפה האחראית ולהמיתה. חלק משבטים אלו ממש נכחדים כתוצאה ממספרם של משפטי המכשפות וההוצאות להורג. אנשי אירופה של ימי הביניים היו, במובנים רבים,גרועים בה במידה, אך הם עצרו בזמן . . . ניסיתי כמה דרכים לזימון שדים נוצריים וגם כמה סוגים אחרים של שדים, רק לשם רוח המחקר הטהורה, והטלתי קללה טאואיסטית על פרופסור פאולינג. זה לא עבד. מרת מילר הרשתה לי לערוך את ניסויי במרתף בניין המגורים.
רשימות היו ברשותי, אך משום מה התזה לא התקדמה כלל. ידעתי מדוע. למרות כל שלמדתי, לא היה ברשותי דבר מקורי לומר בשום נושא. עובדה זאת אין ביכולתה לעצור כל אחד (זוכרים את הבחור שספר את כל הפעמים בהם הופיע המילה ''אני'' ברובינזון קרוזו?) אך זה עצר אותי. עד לאותו ערב יום חמישי –
כאשר אני מבלה בבארים, עולים במוחי הרעיונות המקוללים ביותר. הרעיון הזה היה יפיוף. המוזג קיבל את המשקה בו לא נגעתי בתור תשר. הלכתי מייד הביתה והקלדתי ללא הפסקה במשך ארבע שעות.
היה זה עשר דקות לפני השעה שתים-עשרה כשהפסקתי, אך כעת הייתה ברשותי מסגרתה המלאה של התזה, מבוססת על רעיון בהחלט חדש בכישוף נוצרי. כל שנדרש לי היה הבסיס לבנות עליו את עבודתי. נעמדתי והתמתחתי . . .
. . . וידעתי שאני פשוט מוכרח לנסות זאת.
כל הציוד שלי נמצא במרתף של מרת מילר, רובו כבר מוצב כהלכה. השארתי מחומש משורטט על הרצפה לפני שני לילות. מחקתי אותו בעזרת סמרטוט לח, מגבת ידיים לשעבר, מלופף סביב קובית עץ.
גלימות, נרות מיוחדים, רשימות של לחשים, מחומש חדש . . . עבדתי בשקט על מנת שלא להעיר אף אחד. מרת מילר הייתה מתחשבת; חוש ההומור שלה היה כזה שבעטיו היו מעלים אותה על המוקד לפני שלוש מאות שנה. אך שאר הדיירים נזקקו לשנת הלילה שלהם. התחלתי ללחוש את הכישוף בדיוק בחצות.
ארבע עשרה דקות מאוחר יותר קיבלתי את שוק חיי. לפתע היה שד שרוע בתוך המחומש, עם ידיו ורגליו וראשו מאכלסים את כל חמשת הקדקודים של הצורה הגיאומטרית.
פניתי וברחתי.
הוא שאג, ''חזור מייד לכאן!''
עצרתי באמצע הדרך במעלה המדרגות, הסתובבתי, וירדתי שנית למטה.
להשאיר שד לכוד במרתף בית הדירות של גברת מילר פשוט לא בא בחשבון. עם קול הבס העמוק והמוגבר שלו הוא ודאי יעיר את כל הרחוב.
הוא התבונן בי יורד באיטיות במורד המדרגות. פרט לקרניים הוא היה עשוי להיות גבר עירום בגיל העמידה, מגולח וצבוע באדום בוהק. אך אם הוא היה אדם לא היית רוצה להכיר אותו. מראהו היה כמי שהגיח מהגיהינום. עיניים ירוקות תאבות בצע. בטן ענקית ורעבתנית. שרירים רפויים ונפולים מרוב עצלות. פרצוף מעוקם שנראה כעוס באופן תמידי. שטוף זימה – לא משנה. הקרניים שלו היו קטנות ומחודדות ומלוטשות.
הוא חיכה עד שהגעתי לתחתית גרם המדרגות.''כך טוב יותר. עכשיו, מה עיכב אותך? כבר עברה יותר ממאה מאז שמישהו זימן שד.''
''הם שכחו כיצד,'' אמרתי לו. ''היום כולם חושבים שאתה אמור לשרטט את המחומש על הרצפה.''
''הרצפה? הם מצפים ממני להופיע כשאני שוכב על גבי?'' קולו עמוק מרוב כעס.
חלפה בי צמרמורת. הרעיון המבריק שלי. מחומש הוא כלא בעבור שדים. למה? חשבתי על חמש פינות המחומש, וחמש הפינות של האיש הפרוש לפני . . .
''ובכן?''
''אני יודע, אין בזה כל הגיון. אולי אתה מוכן להעלם, בבקשה?''
''הוא נעץ בי מבט.''אתם אכן שכחתם הרבה.''באיטיות ובסבלנות, כמי שמסביר לילד קטן, הוא החל להבהיר בפני את ההשלכות הנובעות מזימונו של שד.
הקשבתי. פחד ובחילה של חוסר אונים עלו בי עד כדי כך שמראה קירות הבטון החל להיטשטש.''נשמתי בת האלמוות נמצאת בסכנה מוחשית –'' זה היה משהו שמעולם לא לקחתי בחשבון, פרט לאפשרות אקדמית בלבד. כעת זה היה אף גרוע מכך. לשמוע את השד מדבר, גרם לנשמתי כמעט לפרוח מגופי. היא עזבה אותי החל מהרגע בו השתמשתי בלחש הנכון. ניסיתי להסתיר את פחדי, אך הדבר היה חסר כל תקווה. עם הנחיריים הענקיים שלו הוא ודאי הריח את הפחד שבי.
הוא סיים, וגיחך כמי שממתין לתגובה.
''בוא נחזור על כל זאת שנית'', אמרתי.''יש לי רק משאלה אחת.''
''נכון.''
''אם המשאלה אינה מוצאת חן בעינך, אני חייב לבחור אחרת.''
''נכון.''
''זה לא נראה הוגן.''
''מי אמר משהו לגבי הגינות?''
''או על פי המסורת. מדוע אף אחד לא שמע על עסקה שכזאת מעולם?''
''ג'ק, זאת היא העסקה הסטנדרטית. נהגנו להציע עסקאות טובות יותר לחלק מהמוזמנים. לאחרים לא היה זמן לדבר עקב מגבלת עשרים-וארבע השעות. אם הם ניסו לכתוב משהו, פשוט שינינו זאת. יש לנו כוח לגבי דברים כתובים המזכירים אותנו.''
''מגבלת עשרים-וארבע השעות הזאת. אם לא אבקש משאלה בתוך עשרים וארבע שעות, אתה תעזוב את המחומש ותיקח אתך את נשמתי?''
''זה נכון.''
''ואם אכן אשתמש במשאלה, אתה תהיה חייב להישאר בתוך המחומש עד אשר משאלתי תתמלא, או עד שיחלפו עשרים וארבע השעות. לאחר מכן תעבור בטלפורטציה לגיהינום על מנת לדווח, ותחזור מייד להופיע במחומש.''
''אני משער שטלפורטציה היא מילה טובה דייה. אני נעלם ומופיע מחדש. עולים במוחך אילו רעיונות מבריקים?''
''כמו מה?''
''אני אקל עליך. אם תמחק את המחומש אוכל להופיע בכל מקום. אתה יכול למחוק אותו ולשרטטו שנית במקום אחר, ואני אהיה חייב להופיע בתוכו.''
שאלה אחת ממש עמדה לי על הלשון. בלעתי אותה ושאלתי אחרת.''נניח שאבקש חיי אלמות?''
''תהיה בן אלמות במה שנותר מעשרים וארבע השעות שלך.'' הוא גיחך. שיניו היו בצבע שחור פחם.''מוטב שתמהר. הזמן אוזל.''
זמן, חשבתי. בסדר. הכל או לא כלום.
''הנה המשאלה שלי. גרום לזמן לעצור מחוץ לי.''
''קל למדי. התבונן בשעונך.''
לא רציתי להסיר את עיני מעליו, אך הוא בדיוק חשף את שיניו השחורות בשנית. אז הבטתי מטה.
מול מחוג הדקות של הרולקס היה סימן אדום. וכן סימן שחור מול מחוג השעות.
השד עדיין היה שם כאשר הבטתי מעלה בשנית, עדיין פרוש כנגד הקיר, גיחוכו הידעני עדיין מרוח על פניו. נעתי סביבו, נופפתי בידי לפני פרצופו. כשנגעתי בו הייתה התחושה דומה לזו של מגע בשיש.
הזמן עצר מלכת, אך השד נשאר במקומו. הרגשתי הקלה עד כדי בחילה.
מחוג השניות בשעוני המשיך לנוע. לא ציפיתי לפחות מכך. הזמן עצר עבורי – למשך עשרים וארבע שעות של זמן פנימי. אם היה מדובר בזמן חיצוני אזי הייתי בטוח – אך כמובן שזה היה קל מדי.
אני הכנסתי את עצמי לבלגאן הזה. אני אמור להיות מסוגל גם למצוא דרך לחלץ את עצמי מתוכו, לא כן?
מחקתי את המחומש מהקיר, מקרצף עד שלא נותר לו כל זכר. אז ציירתי אחד חדש, משתמש בסרט מידה גמיש על מנת ליצור קווים ישרים ככל האפשר, יוצר מחומש גדול ככל שיכנס לשטחו המוגבל של החדר. עדיין היה המחומש ברוחב של שתי רגליים בלבד.
עזבתי את המרתף.
ידעתי היכן נמצאות הכנסיות המקומיות, למרות שלא ביקרתי באחת מהן מזה זמן רב. מכוניתי לא התניעה. גם לא אופנועו של שותפי לחדר. הכשף שעטף אותי לא היה גדול דיו. הלכתי לכנסיה מורמונית במרחק שלושה רחובות משם.
הערב היה קריר, רוגע ונעים. תאורת הכרך האפילה על אור הכוכבים, אך ירח מלא, כזה המסוגל לעורר אנשי זאב,תלה מעל הרחבה הריקה במקום בו הייתה אמורה להימצא הכנסייה המורמונית.
המשכתי ללכת לאורך שמונה רחובות נוספים לעבר בית הכנסת של בני-ברית וכנסיית כל הקדושים. כל שיצא לי מזה היה מאמץ גופני. מצאתי חלקות ריקות. עבורי, מבני התפילה פשוט לא היו קיימים.
התפללתי. לא האמנתי שזה יעבוד, אבל התפללתי. אם קולי לא נשמע האם זה מפני שלא ציפיתי כי ישמע? אך התחלתי להרגיש שהשד כבר חשב על הכל, כבר לפני זמן רב.
מה עשיתי בשאריתו של אותו לילה ארוך אינו חשוב. אפילו עבורי זה לא נראה חשוב. עשרים וארבע שעות, מול הנצח? כתבתי בקווים כללים את פרטי ההתנסות שלי בזימון שדים, לאחר מכן קרעתי הכל. השדים בודאי ישנו את שכתבתי. מה שמראה כי התזה שלי תלך לעזאזל, בכל מקרה. סחבתי כלב טרייר אמיתי אך במצב מוקשח לתוך חדרו של פרופסור פאולינג והצבתי אותו על שולחן העבודה. העריץ הזקן ודאי יופתע כשיתבונן כלפי מעלה. אך את מרבית הלילה העברתי בחוץ, הולך לאיטי, מעיף מבט אחרון על העולם. פעם אחת הגעתי למכונית משטרה והרמתי את מתג הסירנה, הרהרתי מעט, והסטתי אותו חזרה למקומו. פעמיים נכנסתי למסעדות ואכלתי את הזמנתו של מישהו, משאיר כסף לו כבר לא הייתי זקוק, מהודק לפתק שהכריז ''הצל הכה כאן.''
מחוג השעות כבר הקיף את השעון פעמיים. חזרתי למרתף בשעה שתים עשרה ועשרה, כאשר המחוג הגדול מורה כי נותרו חמש דקות עד שיקיץ הקץ על נשמתי. המחוג נראה דבוק למקומו בעוד אני ממתין. הנרות הדולקים הפיצו ריח מוזר ברחבי המרתף, עליו גברו רק צחנתו של השד וריח הפחד. השד החל להתנועע ברחבי החדר, לא עוד בתוך המחומש, כלוא למחצה כאשר ידיו עדיין פרושות לצדדים, מוכן לבצע זינוק ניצחון.
מחשבה נוראית הבליחה במוחי.
מדוע זה האמנתי לשד? כל מה שאמר עלול היה להיות שקר. וככל הנראה אכן היה!הוניתי לקבל מתנה מהשטן!הזדקפתי באחת, מהרהר בחימה – כבר קיבלתי את המתנה, אבל –
השד העיף מבט לצדדים וגיחוכו התרחב כאשר הבחין בקווי הגיר הולכים ונעלמים. הוא הנהן לעברי, פלט, ''מייד אחזור'' ונעלם.
המתנתי. הבאתי את עצמי למצב הזה, אבל –
קול בס עליז נשמע מתוך חלל החדר.''אני יודע כי מחקת את המחומש. ציירת אותו קטן מדי עבורי, הלא כן? נו, נו. לא יכולת לנחש כי אני מסוגל לשנות את גודלי?''
נשמעו חריקות וניצוצות ניתזו באוויר.''אני יודע כי הוא כאן היכן שהוא. אני יכול לחוש בו. אה.''
הוא חזר, פרוש מולי, בגובה שתי רגליים ובגובה שלוש רגליים מעל לרצפה. גיחוכו השחור היודע-כל נמחק מפניו כאשר הבחין כי המחומש אינו שם. אז – הוא היה בגובה שבעה אינצ'ים, עיניו פעורות בתדהמה, צועק בקולו הנמוך.''איפהלעזאזל ה-''
הוא הופיע בגודל שני אינצ'ים, מזכיר בדמותו חייל צעצוע צבוע אדום בוהק.''-מחומש?'' הוא צרח.
ניצחתי. מחר אכנס לכנסיה. אם יהיה צורך בכך מישהו יוביל אותי פנימה כאשר עיני מכוסות.
הוא היה אך נצנוץ אדום זעיר.
זבוב בית מזמזם.
נעלם.
זה מוזר כמה מהר אתה יכול להפוך למאמין. רק תן לשד אחד להגיד לך כי אתה מקולל . . . האם באמת אוכל להיכנס לכנסיה? איכשהו, הייתי בטוח שאצליח בכך. הגעתי עד הלום; גברתי על השד.
בסופו של דבר הוא יביט מטה ויראה את המחומש. חלק ממנו יהיה גלוי לעיניו. אך זה לא יעזור לו. ידיו פרושות לצדדים כפי שהיה, הוא לא יוכל להושיטן ולמחוק אותו. הוא היה לכוד לנצח, מתכווץ לעבר האינסוף שנגזר עליו לעולם שלא להגיע אליו, תמיד מנסה לשוב ולהופיע בתוך המחומש שימשיך לעד להיות קטן מדי. ציירתי אותו על ביטנו הנפוחה.
סדרה מתכנסת (Convergent Series)
מאת לארי ניבן (Larry Niven)
תרגום: שאול מוהל
הוצאת דגנית, 2003
228 עמודים
לארי ניבן
המאסה החסרה - מסיפורי הפונדק של דראקו
קורס בלהבות - גם של ניבן
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
(חדש)
טל כהן יום רביעי, 13/08/2003, שעה 23:30
1. הוצאה פרטית? כל הכבוד על היוזמה!
2. ניבן סיפר פעם כי זהו הסיפור היחיד שכתב שקשור להכשרתו המקצועית (הוא בעל תואר במתמטיקה).
3. יש שגיאות תרגום סבירות. השגיאה הבאה, לעומת זאת, הורסת את כל הסיפור כולו: ''יוצר מחומש גדול ככל שיכנס לשטחו המוגבל של החדר''. במקור: ''in the confined space'', ולא ''בחדר''.
4. את המילה ''Pentagram'' יש לתרגם כ''פנטאגרם'', או לחלופין ''כוכב מחומש'', ולא ''מחומש'' (''מחומש'' הוא ''Pentagon''; ''פנטאגרם'' אינו מחומש אלא כוכב בעל חמש פינות, כמו בדגל מרוקו).
|
|
|
|
|
לי דוקא הפריע חוסר העברות (חדש)
גרומיט יום חמישי, 14/08/2003, שעה 15:21
בתשובה לטל כהן
של המידות. מי כבר מבין בארץ כמה בדיוק זה ''רגל''?
התרגום רחוק מלהיות גאוני, אבל הוא נסבל בהחלט. אין תלונות גדולות.
|
|
|
|
|
לי מפריע החוסר הכרוני בעריכה (חדש)
NY יום חמישי, 14/08/2003, שעה 16:02
בתשובה לגרומיט
ובהגהה ממנו סובלים תרגומים שאני חווה בזמן האחרון, כולל זה שלמעלה. למה? למה אנשים לא מבינים שהוצאת ספר ללא עריכה והגהה *טובות* היא זילות הספר וקהל הקוראים גם יחד?
אוף!
|
|
|
|
|
ואולי כדאי להבהיר לאחראים על הספר, (חדש)
Boojie יום שישי, 15/08/2003, שעה 15:27
בתשובה לNY
שלא מדובר רק בקיטורים, ושאילו היו פונים בפורומים השונים, מספרים על הפרויקט ומבקשים מתנדבים לעריכה, יש כמה וכמה אנשים מקצועיים או מקצועיים למחצה שבוודאי היו שמחים להתנדב. חבל לא לנצל את רוח ההתנדבות השורה על העם לדברים כאלה.
|
|
|
|
|
ואולי כדאי להבהיר לאחראים על הספר, (חדש)
מאור גרינברג שבת, 16/08/2003, שעה 13:20
בתשובה לBoojie
כנראה שהם ניצלו, בשביל הציור על הכריכה של הספר.
|
|
|
|
|
שאלה לי: (חדש)
יונתן יום שישי, 15/08/2003, שעה 18:00
במה התבטא שיתוף הפעולה של האגודה בפרוייקט? אם הם לא עזרו בעריכה והגהה אז מה הם עשו? אני חשבתי שהמטרה של האגודה היא לקדם פרסומים ברמה מקצועית טובה. אני לא יודע אם הסיוע לדבר כזה - שהוא ברמה מאד בינונית - מסייע למטרה הזו. מהאגודה אני מצפה לסטנדרטים גבוהים יותר, כי אחרת מה הטעם בקיומה?
|
|
|
|
|
האגודה אינה מו''ל (חדש)
גרומיט יום שישי, 15/08/2003, שעה 18:41
בתשובה ליונתן
העזרה שלנו לפרויקט היתה לוגיסטית בלבד, ואין לנו הכלים, היכולת, או הרצון להתערב בתכנים של פרויקט ספציפי.
לאגודה יש הרבה מטרות, חלקן סותרות לפעמים, והיא מנסה לקדם אותן כמיטב יכולתה. אחת המטרות היא שיפור הסטנדרטים של הפקת ספרים בארץ, והדרך הסבירה היחידה לבצע את זה היא באמצעות עבודה ארוכת טווח מול הוצאות הספרים. אין זה מתפקידה של האגודה להתערב נקודתית בתכנים או בצורה של ספרים ספציפיים, והאגודה אף תמעל בתפקידה אם תנעץ מקלות בגלגליו של פרויקט שאפתני וחיובי (בסך-הכל) מהסוג הזה.
|
|
|
|
|
יותר טוב מכלום (חדש)
ישראל אילוז יום ראשון, 31/08/2003, שעה 16:02
תמיד זו חגיגה כאשר ספר חדש של מדע בדיוני מתורגם. במיוחד סיפורים קצרים. קיים חוסר עצום של סיפורים מתורגמים. הוצאות ספרים מסרבים להוציא תרגומים של אנתולוגיות. היה לי הכבוד לפגוש את אסף אשרי מאופוס שאמר לי יש סיכויים גדולים לתרגומה של האנתולגיה המפורסמת ביותר ''חזיונות מסוכנים'' של הארלן אליסון, לכבוד 40 שנה להופעתה. הגיע הזמן. גרוע מאוד צורת השורות שאינן מאוזנות בספר. תפסיקו עם המנהג הזה. מגעיל ביותר. למרות הכול תודה רבה על הוצאתו של ספר זה. נקווה שתמשיכו בתירגום נוספים.
|
|
|
|
|
יופי של סיפור - יופי של איור !! (חדש)
u v יום חמישי, 04/09/2003, שעה 0:15
בעיניי הסיפור נושא מסר חשוב ואופטימי שכל אדם הוא אדון לגורלו ואל לנו להתפתות לכשפים ''באבות'' וקמיעות.(למרות שכל הסיפור סובב סביב רעיון הכישוף -הפוך על הפוך מקסים!!) בעזרת מעט חכמה ומזל נוכל להצליח בכל.
יחד עם זאת הייתי רוצה לציין לחיוב את האיור המרשים שעל הכריכה. הוא כה שובה ומרתק ומתאר באופן יצא מן הכלל את הגיבור של סיפור הנושא. נכון שהאדם הוא תמיד הגיבור אך גם הוא זקוק לשד שבתוכו כדי לגלות את האושר. כל הכבוד למאיירת, הילדה דוד , שבחרה להפנות את אור הזרקורים דווקא לדבר שלא כולם אוהבים לדבר עליו, אך לו מגיעה עיקר התודה להצלחה של מעשינו. ה''שד'' שבנו הוא ההדק שמפעיל אותנו.
|
|
|
|
|
באמת כל הכבוד לך, (חדש)
ספיר יום חמישי, 04/09/2003, שעה 16:38
בתשובה לu v
אדם שלא קשור בשום צורה ואופן למאיירת (נכון? נכון?) שטרחת לספר לנו מה שמה ואיזו עבודה נפלאה היא עושה לדעתך...
|
|
|
|
|
באמת כל הכבוד לך, (חדש)
u v יום חמישי, 04/09/2003, שעה 18:09
בתשובה לספיר
ספיר שלום !!! שאלת: נכון נכון? והתשובה נכון. ראשית האינטרנט הוא כלי שכל אחד יכול להביע בו את דעתו (כמו כיכר הנואמים באנגליה), אז אני חושב שמותר לי,ואני מצטער אם פגעתי בך. ובכלל, כנראה סטודנטים, כעסנים ומרירים מטבעם (לחץ לימודים, הוצאות רבות....). לי לא יצא לראות מילה טובה אחת על כל ההוצאה המבורכת הזו שבוודאי עברה חבלי לידה קשים גם בלי כל הקיטורים שלכם. למה לא לפרגן מעט ? סתם כי לא שיתפו אתכם ? כל הכבוד לאגודה,להוצאה,למתרגם,למאיירת ולכל הנפשות הפועלות. המשיכו בעשייה בתרבותית, כה לחי !
|
|
|
|
|
לא לפרגן, כי אין על מה. (חדש)
שלמקו יום חמישי, 04/09/2003, שעה 18:34
בתשובה לu v
לפחות ככה שמעתי. לי עדיין אין דעה.
|
|
|
|
|
שיתפו את מי? איפה אתה חי? (חדש)
NY יום חמישי, 04/09/2003, שעה 20:56
בתשובה לu v
אני חבר אגודה, ואפילו בעל תפקיד ביצועי מסוים בה, ולאגודה היה, כאמור, חלק בהוצאת הספר הנ''ל (אם כי שלא בידיעתי או בסמכותי - וזה בסדר גמור, כמובן). ואני אומר לך שהספר הנ''ל, אם לשפוט על פי הסיפור שהופיע כאן, סובל מבעיות רבות וניכר שהוא לא נערך כראוי. כשאני רואה ספר, או אלבום מוסיקה, או כל מוצר/יצירה דומים, לא מעניינים אותי חבלי הלידה, לא מעניין אותי המאמץ, לא מעניינת אותי ההשקעה, לא מעניין אותי *כלום* פרט לשאלה האם זה *טוב* או *לא טוב*. והספר הזה, למרות היוזמה הברוכה, המאמץ, ההשקעה, האהבה לדבר ושאר הירקות, הוא *לא* חוזר *לא* חוזר *לא* טוב. למה? כי לא השקיעו בדברים הנכונים. התרגום חובבני, העריכה בעייתית, לא בוצעה הגהה ראויה - אז למה שאקנה את המוצר הפגום הזה? כי השקיעו בו אהבה?
סליחה, אבל אהבה לא קונים.
|
|
|
|
|
אולי מספיק כבר... (חדש)
קובי קמין יום חמישי, 04/09/2003, שעה 23:55
בתשובה לNY
עם כל הכבוד לביקורות על הספר בכל זאת יש גבול.
אולי מספיק עם הפסקנות ההחלטית של ''אני יודע הכל ואני שופט טוב יותר מכולם את התרגומים, ועל פני ישק דבר... ובכלל עדיף שלא יצאו ספרים אלא אם יהיו עשויים במאה אחוז מושלמים ללא פגמים...''
אתה לא רוצה לקנות- אל תקנה.
אתה גם לא חייב להגיב על כל דבר בכזו צדקנות- מה יש, מה אתה חושב היה קורה לו היית אתה קובע לפי הסטנדרטיים שלך מה יצא ומה לא? האם היה בכלל חלומות באספמיה שורד מעבר לגליון אחד...
לפי דעתך גם להוצאה שלי לא הייתה זכות קיום לו היית שופט אותה על פי הספר-שניים הריאשונים שלה...
ומה עם אופוס... השנים הראשונות היו די לא מוצלחות...
כדאי וחשוב להבין שאמנם ביקורת היא חשובה אבל התקפה עצבנית בסגנון ''אסור לקנות את הספר ולא מעניין אותי ההשקעה והאהבה ולא לשכוח את החידוד המרשים-מעליב ושאר ירקות...'' אינה תורמת לקידום המד''ב אלא רק מרחיקה אנשים מהרצון להוציא יותר תרגומים.
הבחור השקיע את מיטב זמנו, כספו ומרצו והוציא מוצר לא מושלם, אז מה, לערוף את ראשו, להכריז עליו חרם צרכנים, לגרוס את המהדורה עד שהוא לא יתקן את דרכיו...
לו היית רואה קצת יותר מאשר את קצה האף היית מגלה שככה מתחילות הוצאות בארץ- עושים טעויות בהתחלה, לומדים, משפרים וככה מתקדמים.
אז אולי במקום להתקיף נסה לתת ביקורת עניינית, צרור עצות טובות, תרכוש את הספר כעידוד למפעל מתחיל ואולי הספר הבא יהייה הרבה יותר מוצלח, בדיוק כמו לאודיסיאה, אופוס, חלומות באספמיה וכו'.
הביקורות שלך ושל אחרים בהחלט נלקחות בחשבון, ההתקפות הצדקניות (כן, אלה שמגובות במלל ארוך ומתחכם על הפילוסופיה של הצרכן ועל הגיגייך וההצדקות האינטלקטואליות לטיעונים הארוכים הציניים והמעליבים את המוציא לאור ואת הקוראים שכן נהנים מהספר ה''לא מושלם'' הזה...)רק מרגיזות ואינם תורמות מאומה לעניין.
בברכה
קובי קמין
|
|
|
|
|
ואולי עוד תוספת קטנה (חדש)
קובי קמין יום שישי, 05/09/2003, שעה 0:00
בתשובה לקובי קמין
כבר למעלה ראיתי את שלמקו כותב ''אני לא מפרגן כי שמעתי שאין על מה''
אתה מבין מה כבר עשית, הצלחת לגרום לשלמקו ואולי לעוד אחרים אפילו לא לנסות לקרוא את הספר, ובודאי שלא לקנות את הספר...
באמת לכ הכבוד.
איך זה להרגיש בעל כח השפעה- גדול הה...
|
|
|
|
|
לדעתי לא אני הייתי זה שהשפיע, (חדש)
NY יום שישי, 05/09/2003, שעה 0:40
בתשובה לקובי קמין
אבל נניח לרגע שכן:
ט ו ב - מ א ד !
תלמדו, חברים: אתם לא משקיעים בספר - אנחנו לא נשקיע בספר. זה שיעור שאני מוכן ללמד אותך (וכל הוצאה אחרת, כמובן) שוב ושוב עד שתבין. הוא אפילו לא עולה לי שום דבר. שוב: לא תשקיע - לא תקבל.
וב''תשקיע'' אני לא מדבר על אהבה, חיבה, משיכה, רינה, גילה ודיצה. אני מדבר על *עריכה* ו*הגהה*.
לא תשקיע - לא תקבל. ואני מבטיח לגייס את כל השפעתי (עלק) כדי לגרום לכך שכמה שיותר אנשים לא יקנו מוצר פגום - שלך או של מישהו אחר. באותה מדה אני מבטיח, כמובן, לעודד כמה שיותר אנשים לקנות מוצר טוב ומושקע.
לא תשקיע - לא תקבל.
קפיש?
|
|
|
|
|
היות ואני לא צח לשון שכמותך.. (חדש)
קובי קמין יום שישי, 05/09/2003, שעה 18:21
בתשובה לNY
כשאתה כותב ''חברים'' למי אתה מתכוון?, לוועדת המשק ההסתדרותי הממונה על איכות ההגהה והעריכה בארץ ישראל? כשאתה כותב ''גילה רינה ודיצה'' אתה מתכוון להראות לי שאתה אינטלקטואל איכותי וציני או שאתה מתכוון לביקורת?
האים אני רשאי להבין שלא הצלחת לפענח את מה שכתבתי למעלה? או שזה למטה מכבודך לכתוב ללא המושגים הללו?
מעניין.
|
|
|
|
|
כשתענה על ההודעה *שלי*, (חדש)
NY יום שישי, 05/09/2003, שעה 19:49
בתשובה לקובי קמין
אטרח להגיב.
|
|
|
|
|
אם יותר לי לציין (חדש)
Boojie יום שישי, 05/09/2003, שעה 0:28
בתשובה לקובי קמין
''חלומות באספמיה'' עבר סינון, עריכה והגהה כבר מהגליון הראשון שלו (ואם כבר מדברים, אחד מהעורכים היה, נו, ניר), זכה לעיצוב גרפי מקצועי ובאופן כללי היה מושקע ברמה קרובה ככל האפשר למקצועיות מלאה כבר מהגליון הראשון. בשום שלב הוא לא זכה לחבלי לידה עתירי שגיאות דפוס ושפה.
לא ברור לי למה ראית לנכון לקחת אותו כדוגמה לרעיון שהעלית.
|
|
|
|
|
למען הסר כל ספק: (חדש)
NY יום שישי, 05/09/2003, שעה 11:52
בתשובה לBoojie
אחד העורכים אכן *היה* ניר, אך מדובר בכמות קטנה של סיפורים ורק בשני הגליונות הראשונים ((שניים או שלושה בסך הכל, כמדומני, מתוך כמה עשרות שהופיעו בשני הגליונות הללו). כך שכשאני מדבר על עריכה מושקעת באספמיה אני *לא* מדבר על עצמי, אלא על האנשים שעשו את עיקר העבודה.
|
|
|
|
|
סליחה ומחילה... (חדש)
קובי קמין יום שישי, 05/09/2003, שעה 18:14
בתשובה לBoojie
אני מתכוון לכל ההתחכמויות ולא רק לעריכה.
אני עוד זוכר את רון מסתובב לו המום ומאושר ומגמגם אחרי שהוציא את הריאשון, שאם להודות על האמת הסיפורים לא היו מי יודע מה, אבל בכל זאת אני ורבים כמותי קנו על מנת לעודד את העיתון(מה שללא ספק עבד) ותשאלי את רון על השיחה שהייתה לנו בה תרמתי לו כמה הנחיות שלשימחתי הוא השתמש בהם... אני מתכוון יותר לעיקרון ההתלהבות מאשר לעריכה (למרות שאני מניח שמי שהוא קפדן במיוחד ימצא גם שם טעויות, מה לעשות אנחנו לא מושלמים...)
בברכה
קובי קמין
|
|
|
|
|
''הסיפורים לא היו מי יודע מה''??? (חדש)
Boojie שבת, 06/09/2003, שעה 18:16
בתשובה לקובי קמין
נגיד, כמו ''שרח'', סיפורו ה''לא מי יודע מה'' של אילן אשכולי, שנמצא כרגע בין חמשת מועמדי הגמר לפרס גפן? כמו ''לשבת לקום'' ו''חיפה'' שהיו במועמדי שלב ב' של פרס גפן? וכמו עוד בוחטה נאה מאד של סיפורים שאני אישית מעריכה אותם בין טובים למצוינים (טיול משפחתי, חכם בלילה, התנים בוכים בלילה ועוד)?
באמת שיש גבול. לא אהבת את הסיפורים? יופי לך. אבל מכאן ועד לדבר סרה בסיפורים שנבחרו באותה רמת קפדנות כמו הסיפורים בגליונות הבאים שלנו, ושהרבה אנשים אהבו אותם - רחוקה הדרך. אל תלכלך על יצירות של אנשים רק כי אתה נורא מחפש לחזק את הטיעון שלך.
|
|
|
|
|
ושוב אני חוזר (חדש)
קובי קמין שבת, 06/09/2003, שעה 18:31
בתשובה לBoojie
אני לא מדבר סרה, אני אישית לא מי יודע מה אהבתי את הסיפורים.
אבל זה לא מפריע לי לאהוב את החוברות לנסות לתת תמיכה מסיבית לחלומות באספמיה.
אני בהחלט מודע לכך שטעמי לא תמיד חופף לטעמם של אחרים אבל אני בהחלט משתדל שלא להיות ארסי.
אני בהחלט לא מנסה לחזק את הטיעונים שלי על ידי הכפשת סיפורים או סופרים וכו', אם זו התחושה שקיבלת אני מתנצל (שלא כמו אחרים שאינם מסוגלים להודות אפילו שהם קצת טועים...)זאת בהחלט לא הייתה הכוונה.
בברכה
קובי
|
|
|
|
|
הלך הזרזיר? (חדש)
NY יום שישי, 05/09/2003, שעה 0:35
בתשובה לקובי קמין
אולי באמת כדאי שאתנצל על תחכומו היחסי של סגנון הכתיבה שלי. כדאי לי, מן הסתם, להשתמש במילים בנות הברה אחת, כדי להתקרב את העם, נכון?
תסלח לי, קובי, אתה יודע שאני מעריך את פועלך, אבל הפעם אתה מדבר שטויות. אני בהחלט לא רואה שום סיבה לקבל בהבנה מוצר פגום, ולא אכפת לי שום דבר. אני גם לא מעוניין בעוד הוצאות-זבל בסביבה - רק בהוצאות מיקצועיות למהדרין. תמיכה במוצר מד''ב גרוע *אינה* תמיכה במד''ב - להיפך, היא תורמת לשם הרע שיצא למד''ב כז'אנר זול וטיפשי.
ועכשיו לעיקר: הרעיון כאילו מפעל מתחיל חייב לעשות את כל הטעויות האפשריות, וכאילו אנחנו אמורים לקבל את זה בהבנה הוא, סליחה, מטופש ביותר.
הנה, הזכרת את חלומות באספמיה. אז לידיעתך, הגליון *הראשון* של אפסמיה בוצע כולו בהתנדבות על ידי כל הגורמים הנוגעים בדבר - כתיבה, איורים, עריכה, הגהה - ובאופן מפתיע, אותו גליון ראשון הציב רף של עריכה שאתה, בהוצאה שלך, עוד לא הגעת אליו אחרי כך וכך שנים של פעילות. אני לא אומר את זה כדי להעליב אותך - אני בטוח שאתה משקיע מאמצים רבים בעניין, אבל העובדה היא *שכל* גליונות אספמיה מתאפיינים ברמת עריכה טובה מאד, החל מהראשון. למה? כי *מקפידים* על הנושא הזה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, ויש שני אנשים במערכת שזה כל תפקידם. דוגמה זו מבהירה באופן מצוין את אי נכונותה של הטענה המוזרה בדבר ''טעויות'' ו''מחלות ילדות''. אדוני - לא לתת את הספר לעריכה מקצועית זה *לא* מחלות ילדות! זה סתם עוד סימפטום מצער של התנהגות ה''יהיה בסדר'' הישראלית.
שאתן עצות טובות, אתה אומר? בשמחה, לו וגם לך: שכור עורך מקצועי ותן לו לעבור על כל, אבל *כל* פיסת טקסט שיוצאת מבית מדרשך. שלם לו כמה שיבקש - הוא שווה יותר מזה.
קיימו את העצה הזו, ותראו איך הביקורות המרושעות נמוגות להן, לפתע פתאום.
|
|
|
|
|
באמת נורא מתוחכם (חדש)
קובי קמין יום שישי, 05/09/2003, שעה 18:37
בתשובה לNY
אף אחד לא אמר שחייבים לעשות שגיאות, אלא שישנם שגיאות שקורות ולזמן ישנו מימד משפר (בעיקר להצלחה), אתה לא חייב גם לכתוב עם הברה אחת אבל אתה גם לא חייב להדגיש כמה אתה מתוחכם ואינטליגנטי ותוך כדי כך להעליב בכוונה אנשים שחושבים שלרצון טוב, להשקעה וגם לאהבה יש מקום. כל מה שביקשתי זה חוש מידה ולא הסתערות מצח נחושה.
מצד שני, אני בהחלט חושב שבצורה שבה אתה כותב אתה גורם להרבה יותר נזק מתועלת, (מה עוד שאתה עצמך מודה שאתה כותב בכוונה ביקורות מרושעות- ראה את המשפט המסכם שלך להודעה) אבל אתה כניראה כבר יודע הכל- אז סליחה שהעזתי להתפרץ למגרש הבייתי שלך.
ובנימה זאת כככחחחחח (והמבין יבין)
|
|
|
|
|
אם מפריעה לך *הצורה* שבה אני (חדש)
NY יום שישי, 05/09/2003, שעה 20:03
בתשובה לקובי קמין
אומר את מה שאני אומר - הרי שיש לך בעיה. זה מה יש, תחיה עם זה.
אם, לעומת זאת, מפריע לך *התוכן* של מה שאני אומר, הרי שהדבר לא נראה באף אחת מהודעותיך. לא הבאת שום טיעון או הוכחה לסתור את טענותי, אפילו לא לערער אותן במקצת.
אני גורם נזק? אולי - אבל למי? תגיד, אם היית רואה, נניח, הופעה של להקה איומה ונוראה - הזמר מזייף, התופים לא בקצב, הגיטריסט לא מכוון והקלידן בקומה, והכל בווליום איום ונורא - האם היית הולך וממליץ עליה לכל חבריך? האם באמת היית מתחשב בשאלות כגון כמה ''אהבה'' ו''רצון טוב'' הם השקיעו בעסק?
אם כן - לבי לבי לחבריך, אבל אני מאמין שגם אתה, כמו כל אדם שפוי, היית מזהיר את כל מי שאתה מכיר להתרחק מההופעה ההיא כמו מאש.
וזה בדיוק מה שאני עושה. אני לא מכיר את האיש שהוציא את הספר, אבל למעשה אני עושה לו טובה גדולה בהרבה מאשר כל אלה שקנו את הספר מתוך רחמים או רצון טוב. אם מישהו יגרום לו להשתפר בפעם הבאה, יהיה זה אני. לא הם.
|
|
|
|
|
אתה בהחלט טועה ובגדול (חדש)
קובי קמין שבת, 06/09/2003, שעה 11:30
בתשובה לNY
אים אני רואה הופעה של להקה איומה ונוראה- ניחא.
אבל אם אני מזהה בלהקה ניצוצות של חומר טוב אני אדאג להיפגש איתם אחרי ההופעה ואומר להם את דעתי ואציע להם לטפח את החלקים הטובים מתוך ידיעה שהם עשויים להתמקד בחומר הטוב.
היות ואתה לא מכיר אותי דייך אז במיקרה נגעת בחומרים שאני מתעסק בהם במציאות.(וסתם לידיעה כללית כבר עשיתי את זה לא פעם....)
אתה פשוט מניח שאתה צודק לחלוטין בכל מה שאתה כותב ולא מניח לשום אפשרות אחרת להתקיים- אז יש לי חדשות עבורך- המציאות מורכבת יותר מאשר אני ניר יניב צודק ויודע יותר מכולם- ומאוד לא נהנתי מההנחה הסמויה שלך שאתה הוא השפוי היחידי ואני שחושב אחרת ממך (ומה לעשות יש לי קבלות על כך שלעודד יצירה משפר את ההמשך) הוא לא שפוי או טיפש, אן לא מסוגל להתנסח ביותר מהברה אחת...
אז אולי רצוי שתלמד שאתה לא באמת עושה טובה לאף אחד בהסתערות מרושעת (להבדיל מביקורת) אלא רק מזיק.
יתרה מיכך, אני חושב שאתה בכוונה מערבב תחומים על מנת להצדיק את עצמך- אני ורבים אחרים בהחלט יכולים לרכוש ספר, ללכת להופעה, לקנות אלבום וכו' על מנת לעודד יוצרים חדשים או על מנת לעודד הוצאה חדשה, אבל בהחלט לא מתוך רחמים.
המונחים שאתה משתמש הם לא רק לא מדוייקים אלא מעליבים בכוונה- גם אותי, גם את האינטליגנציה שלי וגם את הרוכשים.
|
|
|
|
|
שמע, אני לא יכולה להבין (חדש)
Boojie שבת, 06/09/2003, שעה 18:24
בתשובה לקובי קמין
את הבחירה בימינו, כשיש *כל כך* הרבה מתנדבים, להוציא ספר ברמת עריכה לא סבירה. לא, עוד לא קראתי אותו בעצמי, אבל כבר שמעתי את זה ממספיק אנשים שאני סומכת על השיפוט שלהם, וראיתי את הדוגמה שפורסמה כאן, כדי לחשוב שיש משהו בדברים.
גם כש''חלומות באספמיה'' עדיין היה רק תוכנית בחיתוליה להוציא חוברת של דפים מצולמים, היה ברור לנו לחלוטין שהחוברת הזו לא תצא לאור בלי שנעביר עליה עריכה והגהה יסודיים, וכבר התחלנו לאסוף את המתנדבים לצורך העניין. וכמובן, שכשהכנו את החוברת לדפוס, המתנדבים כבר היו במאגר שלנו (אני שומרת עד היום את הקובץ המפלצתי שהכנתי אז, עם רשימת ענק של מתנדבים מתחומים שונים) ולא היתה לנו בעייה לגשת אליהם ולבקש את עזרתם ברגע שזה היה אקטואלי. ואני חושבת שרמת העריכה ההתנדבותית של גליון 1 של חלומות באספמיה מוכיחה שזה אפשרי.
האנשים שהפיקו את ''סדרה מתכנסת'' פרסמו את העניין בפורומים בשלב מוקדם יותר. זו היתה תוכנית שהיה די זמן לביצועה. למה, למה הם לא אספו מתנדבים ברמה מספיק מקצועית לצורך העריכה וההגהה? זה לא שזה בלתי אפשרי - אנחנו ב''חלומות באספמיה'' ההוכחה החיה שעם טיפונת רצון (ממש טיפונת) זה אפשרי מאד. אז למה לא לעשות את זה? מה, היו חסרים אנשים שהיו שמחים להתנדב לעזור בהכנה לדפוס של קובץ סיפורים של לארי ניבן?
אני לא מרחיקה לכת בדרך ההתבטאות שלי כמו ניר, אבל אני שותפה לדעתו במידה רבה. כשאפשר להפיק מוצר איכותי, שלא יבייש את הז'אנר ולא ייראה כמו הפקת חובבים, אין שום סיבה להוציא מוצר חובבני. יש מספיק אנשים שישמחו לעזור בסביבה.
|
|
|
|
|
את בודאי שמה לב... (חדש)
קובי קמין שבת, 06/09/2003, שעה 18:43
בתשובה לBoojie
שביקורת כמו זו שאת כותבת למעלה הינה ביקורת מבורכת בעיני ואני שמח לאמץ אותה כמות שהיא.
וכאן את צודקת לחלוטין.
קיצפי יוצא לא על ביקורת אלא על צורת ההגשה של הביקורת, ובעיקר על ההתקפות הארסיות על הספר כמוצר צרכני וכו', ואת זה הבהרתי.
גם כשניר כיסח אותי על ספר שהוצאתי לא התקפתי אותו כי הביקורת שלו הייתה מנומסת, עיניינית וראויה, לעומת כמה מישתלחים שעיתם אני מתעמת, ויעיד ניר יניב עצמו.
אני לא באמת יודע מדוע מי שהוציא את סדרה מתכנסת לא השתמש בעזרה ראויה, אולם היות ואני יודע שהוא מתכוון להוציא עוד ספרים ובהחלט להפיק את הלקחים (ישבתי איתו בעצמי על הספר - אחרי שקיבלתי אותו למכירה בקדמת עדן - והסברתי לו כמה דברים שהוא לא ידע)ובתנאי שהוא יצליח לממן את הספר הבא (בתקווה מתוך רווחים מהספר הזה) ואני בהחלט מתכוון לעשות את כל המאמצים למכור מה שיותר עותקים מהספר...
|
|
|
|
|
ההנחה הסמויה - בעיני המניח היא. (חדש)
NY שבת, 06/09/2003, שעה 20:33
בתשובה לקובי קמין
הואל נא לא לשים בפי דברים שלא אמרתי. המציאות, במקרה של הספר הזה ובעוד כמה מקרים, פשוטה מאד:
1. הספר תורגם באופן חובבני.
2. הספר לא עבר עריכה מקצועית.
3. הספר לא עבר הגהה מקצועית.
זהו. אין מורכב, אין מאחורי הקלעים, אין אהבה, אין כוונה, אין יוצא ואין בא. כל הפרשנויות, הסליחות, הרצונות, התשוקות, היללות והצרחות - לפח.
אתה רוצה לעודד הוצאה חדשה שמזלזלת בקוראים שלה בכך שהיא מוציאה ספרים לא ערוכים? שיבושם לך. אני מעדיף לעודד הוצאה חדשה שמקפידה על איכות ללא פשרות. מי מאתנו מועיל יותר למד''ב הישראלי?
אני. ללא שום ספק. אתה, בגישה זו, לא רק שאינך מועיל - אתה מזיק בפועל. למה? כי בגלל אנשים כמוך אנשי ההוצאה החדשה יראו כי טוב וימשיכו להוציא ספרים ללא הגהה ועריכה. בגלל אנשים כמוני, לעומת זאת, יראו אנשי ההוצאה החדשה שבלי השקעה אין תמורה. ואם לא משקיעים, כבר עדיף לא לעשות כלום. האופציה הגרועה ביותר היא להוציא מוצר ''נורא ואיום'', ''גרוע'', ''השורות עקומות'', ''התרגום רע'', ''קשה לקרוא'', ''מאכזב'' - כל אלה תיאורים *שלא אני כתבתי*, אלא של אנשים אחרים שקראו את הספר וכתבו אודותיו בפורומים שונים.
באשר למושגים בהם אני משתמש - הם, מה לעשות, מדויקים להפליא. אם לא ידעת, בחיים האזרחיים אני מקבל כסף רב על מנת להגדיר דברים באופן מדויק שבמדויק ואז לישמם. זו העבודה שלי. זה המקצוע שלי. לא נעים להגיד, אבל בתחום הספציפי הזה אתה לא ממש בליגה שלי, ויעידו הודעותיך כאן העוסקות באלף ואחד טיעונים משונים שונים, שלאף אחד מהם אין קשר ולו הקלוש ביותר ל*עובדות*. אותן עובדות שצוינו ומוספרו כאן למעלה, ואשר מהן אתה מתעקש להתעלם.
|
|
|
|
|
איזה קישקוש (חדש)
קובי קמין שבת, 06/09/2003, שעה 21:11
בתשובה לNY
הנחות 1-2-3 מוסכם.(וכבר כתבתי פעמים רבות שאין לי בעיות עם הדברים- שוב אתה מתעלם לנוחותך מהדברים שכתבתי...)
כל השאר? נו נו, בוא נבדוק ביחד הנחות סמויות בכתיבה ה''מדויקת שבמדיוקת שלך שאני לא ברמה שלהם...'' שים לב:''אתה רוצה לעודד הוצאה חדשה שמזלזלת בקוראים שלה...'' שטויות חסרות אחריות נקודה.
''אנשי ההוצאה החדשה יראו כי טוב...'' זהו קישקוש ואתה יודע את זה בדיוק כמוני (במקרה דיברתי עם מי שהוציא את הספר- אבל שוב אתה מפגין את היכולת המופלאה- מדויקת שבמדויקות כבר אמרתי...אתה לא טורח אפילו לקרוא את שאר ההודעות- או לחילופין אתה מתעלם ממה שלא נוח לך).
אני לא יודע מה המקצוע שלך וזאת דוגמה מצויינת להדגמת הטיעון שלי- אז מה אם אנשים משלמים לך כסף- זה כבר עושה אותך למוצלח יותר, או אינטליגנטי יותר, או חכם יותר, או צודק יותר...
אתה צדקן ווכחן וחסר יכולת להודות אפילו בבדל של טעות, נוסף לכך אתה מקדיש זמן רב להעליב אנשים שחולקים עלייך ללא סיבה מספקת.
אז אם על זה אתה מקבל הרבה כסף- יבושם לך.
אה כן, חשוב מהכל, אתה מניח שאתה תורם הרבה יותר מאחרים למדע הבדיוני- אז יש לי חדשות בשבילך- אתה טועה ובגדול- ומה לעשות- לי, יש קבלות.
|
|
|
|
|
ובכן: (חדש)
NY שבת, 06/09/2003, שעה 22:27
בתשובה לקובי קמין
1. ''אתה רוצה לעודד'' וכו' - אתה הוא זה שטוען ש''צריך לרכוש ספרים כדי לעודד את ההוצאה''. זה אתה כתבת, לא אני. אני טענתי (וזו טענה מדויקת, ולא יעזור לך) שהוצאה שלא שולחת את ספריה לעריכה ולהגהה מקצועיות מזלזלת בקוראים שלה. זו, מה לעשות, עובדה. אתה לא מסכים? בעסה, אבל זה נכון. ''שטויות חסרות אחריות''? תוכיח, אדוני, תוכיח.
2. ''אנשי ההוצאה החדשה יראו כי טוב'' - ואתה אומר ש''זהו קשקוש''. *למה* זה קשקוש? לך ולשמים פתרונים. אדוני, לא יודע איפה גידלו אותך, אבל *אצלנו* בבית, להגיד ''קשקוש'' לא גורם לטענה שלך להיות נכונה. הטענה שלי, להזכירך (כי ברור שלא הצלחת להבין אותה מחמש הפעמים שבה כתבתי אותה), היא שעידוד קניית ספרים פגומים יראה למו''ל שהוצאת ספרים פגומים היא *כדאית כלכלית*. נראה אותך מפריך את *זה*.
3. קבלות יש לך, אה? על מה, לעזאזל? על זה שאתה מוציא ספרים משובחים בתרגום רשלני ובלי עריכה? אלה הקבלות שלך? על זה שכתב עת של חובבים שנערך כולו על ידי מתנדבים הציב כבר בגליון הראשון שלו רף עריכה שאתה עוד לא טרחת להגיע אליו? ת'יודע מה, עזוב את אספמיה - ההודעה הפשוטה הזו שלי מציבה רף עריכה שעוד לא הגעת אליו. אם אלה הקבלות שלך, כדאי לך להחביא אותן עד יעבור זעם. וזה, אדוני, לא עלבון. זו האמת הפשוטה, וכבר התרעתי בפניך במילים פחות חמורות בנדון, ועוד רבים אחרים עשו כך גם הם. נא באוזן קיבלנו.
4. ''להעליב אנשים החולקים עליך'' - בינתיים האדם היחיד כאן שטרח לבצע ניתוח אופי שלילי ליריבו בדיון הוא אתה. טול קורה וגו'.
|
|
|
|
|
ניר (וכל השאר) לא אומרים (חדש)
שלמקו יום שישי, 05/09/2003, שעה 11:11
בתשובה לקובי קמין
''עדיך שלא יצאו ספרים אלא אם הם יהיו במאה אחוז בלי פגמים''. אנחנו אומרים ''עדיף שלא יצאו ספרים בלי שהאנשים המעורבים יעשו כמירב יכולתם על מנת שיהיו מינימום בעיות''.
אתה לא שומע אותי כשיש כמה החלקות בספרים, כמו מילים מחוברות או טעויות הקלדה ספורדיות במהלך הספר. למה? כי גם אני כותב, וגם אני יודע עד כמה קשה לשים לב לכל טעות וטעות, אפילו בטקסט שלא אתה הקלדת. אז טעויות קורות. זה בסדר. אבל אני לא עובר לסדר היום כשבספר יש, בכמה מקרים, סימני דפוס שאינם בכלל אותיות- כמו סימני HTML (כפי שקרה ב''הקיסר האל של חולית''- וזה בגלל שאפילו מגיה לא מקצועי היה תופס אותן.
וכך הלאה- אני לא מצפה שהספר הראשון שיצא בהוצאה יהיה מושלם. אני לא מצפה אפילו שהספר המאה שהם מוציאים יהיה מושלם. אבל אני בהלךט [מילה זו הושארה לא מתוקנת כדוגמה] מצפה שכל הטעויות שאני מוצא בספר יהיו כאלו שאני יכול לפטור כ''לא שמו לב, לא נורא'', ולא כ''אף אחד אפילו לא בדק את זה''. טעויות מהסוג של ''חלבונים, שומנים וקרבוהידראטים'' שמצאתי בהסתברות לבנה, למשל.
ודבר אחרון, בקשר לכך שאמרתי שלא קראתי- רק בשביל להסיר כל ספק, איכות התרגום הוא לא אחד הפרמטרים שמשפיעים על קניית ספרים אצלי, ותוכיח ספריית הלדורי הכמעט מלאה שיש לי. היא כן משפיעה על דעתי על הספר בדיעבד, אבל אני עדיין קונה את הספר על פי שם המחבר, התקציר על הכריכה ודעתם של אנשים שטעמם מקובל עלי. הסיבה שטרם קראתי את סדרה מתכנסת זהה לסיבה שטרם קראתי את עיר בקיע, שמהווה ניגוד כמעט מוחלט בפרטים הטכניים- כי מאז שבוע הספר הצטברו אצלי כמויות עצומות של ספרים ואני לא ממהר לקנות ספר בשבוע הראשון שהוא יוצא.
|
|
|
|
|
אין לי בעיה עם זה (חדש)
קובי קמין יום שישי, 05/09/2003, שעה 18:26
בתשובה לשלמקו
אני פשוט חושב שלפני שאתה מעיר הערה כזאת אולי עדיף לקרוא את הספר (שלא תבין לא נכון, יתכן שהספר רצוף שגיאות מזעזעות, אל יודע, אבל הערה מהסוג שלך רצוי לה שלא תישמע אלא אחרי קריאה של הספר.... לרב סרן שמועתי ישנם מהלכים אצל אנשים שונים)
|
|
|
|
|
אין לי בעיה עם זה (חדש)
u v יום ראשון, 07/09/2003, שעה 1:05
בתשובה לקובי קמין
מגיבים נכבדים !!!
מה קורה לנו ? מה כל השנאה הזו? התגובות, רובן מכילות ארס וביקורת הרסנית בשפע. ( בין אם לספר ובין אם בנינו לעצמנו ) הרשו לי לצטט אדם (ואני מאזכר את שמו ומסתכן שוב בביקורת שמא אני מכיר אותו אישית ודואג לפרסומו…) את רובין ס שרמה: אנשים כבר אינן עוצרים לחלק מחמאות, לו נתנה לך הסביבה שלך משוב חיובי לא היית מרגיש כה בודד ולא מוערך ואז מחפש אחר מיליון דרכים להוכיח את עצמך.
כל ילד שנולד בא מאהבה גדולה. הספר נולד להורים קשיי יום, ואנו במקום להתפעל מהפלא הקטן ולברך במזל טוב, טוענים שהעולל פגום, מצרים על כך שנולד וממליצים לשלוח את הוריו לאשפוז בכפייה !!! אז מה עם הילד לא מחונן, לא טייס קרבי בעל 750 פסיכומטרי ומנכ''ל חברת סטארט אפ, זה לא אומר שצריך לזרוק אותו לים ולירות בהוריו. הם ימשיכו לאהוב אותו ואת דרך הבאתו לעולם כי הוא הבייבי שלהם !!
לכל המלעיזים: נסו לתעל את כעסכם לכיוון חיובי. אם שום דבר לא היה טוב נראה אתכם מוציאים לאור ספר ( אפילו תרגום ). ליצירה ההוביט של טולקין ישנן כמה גרסאות מתורגמות , וכולם מיוחדות ומאפיינות את הכותב, אז קדימה נסו גם אתם את כוחכם, הרי לכולכם חוש כתיבה מפותח אז למה לבזבז אותו על במות ווירטואליות בפורומים?! כשכמה אנשים לא אהבו את הטעם של קוקה קולה הם לא ישבו מהצד והקניטו, אלא עשו את פפסי קולה. טעים יותר? – לא יודע, אך לפחות כולנו נהנים מהמגוון !!!!
די להאשמות ולהתנצחיות המיותרות הללו !!!
זכרו, שאדם המטיל רפש בחברו עלול להחטיא את המטרה- אך ידיו שלו תמיד יישארו מלוכלכות !
ודאי שאפשר לבקר אך גם לכך יש דרך נאה יותר ופחות הרסנית.
|
|
|
|
|
תעשה לי ולעצמך טובה גדולה, (חדש)
Boojie יום ראשון, 07/09/2003, שעה 1:38
בתשובה לu v
קח לך את הגורואים שלך ואת הפרארי שלהם ותשמור אותם לעצמך, יחד עם כל ה''חשיבה חיובית'' וכל הזבל הזה. אוקיי? וזה היה כדי לא להתבטא יותר בגסות. מהנסיון שלי (שנצבר עוד לפני שצצה המוארת שרי אריסון), האנשים שמשתמשים כל הזמן במסרים של אור ואהבה וחשיבה חיובית, הם האנשים שהכי הרבה משתינים על זולתם כשיש להם ההזדמנות, ובגלל זה הם חייבים להשתמש בשפה של אור ואהבה כדי להסוות מעצמם כמה שהם חרא של בני אדם. צר לי, יש לי תגובה שלילית אוטומטית כלפי הגועל נפש הזה, ואני לא חושבת שאני היחידה בעניין.
ולעניין: אני כותבת, מתרגמת, עורכת ועוד שניים שלושה דברים. בכל אחד מהדברים שאני עושה, שאני עושה בשפע אהבה ובשפע השקעה, אני *מצפה* לביקורת. הביקורת עוזרת לי להשתפר, מזכירה לי איפה פישלתי, ושומרת על הערנות שלי להפיק תמיד את העבודה הטובה ביותר שביכולתי.
לא, אני לא חושבת שצריך להיות חיובי כלפי מי שמפיק תוצר לא מושקע כמו שצריך, אפילו אם התוצר הזה הופק בכל האהבה בעולם. זה מוצלח מאד בתור מסר פילוסופי של הארה בגרוש, זה לא שווה כלום בתור דרך לחיות. וזה בטוח לא עוזר לאף אחד להשתפר.
אתה עושה משהו, מתוך אהבה, מתוך אכפתיות, מתוך רצון אמיתי לתרום לעולם? תעשה אותו טוב, ראבאק. העולם שאתה נותן לו את כל האהבה הזאת שווה שתשקיע בו את המיטב שאתה יכול לתת, או שהאהבה שלך לא אמיתית. ואם אתה לא עושה אותו טוב, אל תתרוצץ ותגיד לאנשים ''אל תעבירו עלי ביקורת, זה נעשה באהבה, הארי קרישנה הארי ראמה''. זה לא ממש מעניין אותנו.
|
|
|
|
|
כשיהיה לך תינוק (חדש)
NY יום ראשון, 07/09/2003, שעה 3:53
בתשובה לu v
נשמח כולנו להגיד לך מזל טוב ולשמוח בשמחתך. באמת. אנחנו בטוחים שתאהב את העולל, ואולי גם אנחנו.
לעומת זאת, כשאתה מוציא *מוצר מסחרי* - לא תינוק! - מוצר שבעדו אתה מעוניין לקבל כסף, ובכן - אתה צריך לעבוד בשביל הכסף הזה. כנ''ל, אגב, אם כל מטרתך היא הערכה (ואין רע במטרה שכזו).
אף אחד לא המליץ לשלוח אף אחד אחר לאשפוז או לכל מקום אחר (אבל, כעת כשאתה מזכיר זאת... ;->). אנשים הביעו את כעסם ואת אכזבתם על כך שהמוצר פגום. והוא אכן פגום. ה''תינוק'' שלך, אם לשמור על האנלוגיה העצובה מאד והלא נכונה שהבאת, אינו סתם ''לא טייס קרבי בעל 750 פסיכומטרי'' וכו'. הוא, לא נעים, חסר ידיים, רגליים וראש. אתה חייב להבין שמשהו כאן *לא בסדר*, וכל האהבה שבעולם לא תצליח לסדר את זה. האנשים כאן, אם להמשיך עם האנלוגיה האיומה עד הסוף, הם הרופאים שמספרים לך את החדשות הרעות. תאהב את הילד, תחבק את הילד, תשתוקק לילד - הלך הילד. אבל הרופאים מגדילים לעשות, ומספרים לך גם איך תוכל להשתפר בילד הבא. או אפילו, מה גדולים הם פלאי הרפואה המודרנית, איך להשיב לחיים את הילד הנוכחי.
אז תקשיב.
האנשים שכותבים כאן אכן, ברובם, קשורים במשהו להוצאתם של ספרים וכתבי עת שונים העוסקים בתחום. Boojie כבר סיפרה כאן מה היא עושה, וגם אני עצמי מושך במקלדת בדרכים שונות - כתיבת סיפורים, עריכה (את האתר הזה עצמו, בין השאר) ועוד. למרות כל האמור לעיל, הרי שחייבים לעשות סדר ולהבהיר עובדה חשובה מאד. שים לב: אין *כל קשר* בין היכולת *להוציא* ספר לבין היכולת *לבקר* ספר. אדם לא חייב לדעת לכתוב ספר כדי לדעת לקרוא ולבקר אחד, בדיוק כפי שמבקר קולנוע לא חייב להיות במאי-על. אני לא חייב להיות מו''ל כדי לספר לך ששורות עקומות ושגיאות תחביר, פיסוק וכתיב *אסור* שימצאו בספר, ודאי לא בכמות כזו. את זה כדאי שתפנים, כי אם תשמיע את הטענה המגוחכת הזו עוד פעם או פעמיים *באמת* נפסיק להתייחס אליך ברצינות.
ולמקרה שהחמצת את העצה שלי, שניתנה כבר כמה פעמים ותנתן עוד הרבה, הנה היא שוב: הספר *חייב* לעבור עריכה *מקצועית ומלאה*, תעלה כמה שתעלה - *תמיד*. ללא יוצא מן הכלל. *כל* הספר. כולו, כולל ההקדמה, הכריכה האחורית, ההקדשה, הציטוטים, ראשי הפרקים ומספרי העמודים. *הכל*.
אתה רוצה לאהוב את הספר כמות שהוא? אין לי שום בעיה עם זה. תהנה. אבל לבקש מאתנו לאהוב אותו? ועוד *לשלם* עליו? הגזמת.
|
|
|
|
|
כשיהיה לך (חדש)
מיש-מיש שבת, 13/09/2003, שעה 17:58
בתשובה לNY
קצת יותר אומץ במעשים מאשר מילים (אין כאן כוונה להעליב) תפנה באופן ישיר/ תעשה באופן מעשי את הדברים עליהם אתה מדבר.
ואני אסביר את עצמי-
עובדה: המד''ב בארץ מדשדש באפסיות
עובדה: אנשים שונים לוקחים יוזמה ומנסים לשפר את המצב
עובדה: אנחנו יהודים אשר, כנראה, עונים לסטיגמה המפורסמת ואוכלים זה את זה עד שכלום לא נשאר.
באמת אנשים, אתם מתנהגים כמו מפייה במסווה של דיון אינטלקטואלי.
גם ל''חילוקי דעות'' יש גבול, תראו כמה מילים מרחתם זה על זה ולו רק כדי להתבטא ולהשאר חכמים. אתם לא משכנעים, חוזרים על עצמכם ודיי מדכאים אותי-
אחווה ושלום עולמי עכשיו!
(מד''ב...חה חה)
|
|
|
|
|
כשיהיה לך (חדש)
NY שבת, 13/09/2003, שעה 19:52
בתשובה למיש-מיש
משהו להגיד - תגיד אותו.
עובדה: לא אמרת כלום.
|
|
|
|
|
תקרא למטה (חדש)
מיש מיש יום שישי, 19/09/2003, שעה 21:00
בתשובה לNY
ווקשה אמרתי
|
|
|
|
|
לא, חומד. (חדש)
Boojie יום ראשון, 14/09/2003, שעה 10:29
בתשובה למיש-מיש
אנחנו מתנהגים כמו אנשים שבעצמם קורעים את התחת כדי לקדם את המד''ב בישראל, אנשים שיש מאחוריהם תרומה רשומה ומוכחת לקידומו של המד''ב בישראל, אנשים שעבדו הרבה זמן ומהרבה זוויות כדי לשכנע את הציבור שאפשר מד''ב איכותי ומקצועי, וכואב להם כשמישהו מוציא פרויקט חובבני במהותו. כואב להם, כי זה מוציא למד''ב שם רע, כמו שיצא לו שם רע אחרי סדרה של תרגומים גרועים בשנות השמונים.
אני נורא שמחה על זה שתרגמו את הקובץ הזה של ניבן, מן הסתם אני אקנה אותו בעצמי, ואם היו מבקשים ממני, *הייתי עוזרת*. כמו הרבה אנשים אחרים בז'אנר.
למרבה הצער, לא ברור לי ממי ביקשו עזרה, אבל זה בהחלט לא היה ממישהו שמסוגל להושיט עזרה מקצועית או מקצועית למחצה. וזה חבל, כי כבר הוכחנו, יותר מפעם אחת, שאפשר להוציא פרויקט חובבים באיכות גימור מקצועית.
אז לא מוצא חן בעיניך שיש חילוקי דעות? לך מפה. האתר נועד לדיונים, לא למקהלת מחמאות אחידה וחסרת משמעות.
|
|
|
|
|
לא, חומד. (חדש)
מיש מיש יום שישי, 19/09/2003, שעה 20:57
בתשובה לBoojie
ולא מותק, ולא נוש נוש, ולא כל שם אחר.
סליחה ולהתראות.
הקהילה הסנובית של המד''ב כבר מזמן עלתה לי על העצבים.
בנאדם אוהב משהו, נהנה ממנו ואז באה באה הקהילה ואומרת- ''צריך לאהוב את זה אחרת! אנחנו אוהבים את זה יותר!''
מה שכן, הצלחתי לאחד אתכם נגדי.
ודבר נוסף- לא התכוונתי שלא יהיו דעות שונות, התכוונתי שתחדשו מהודעה להודעה. אתם חוזרים על עצמכם, אתם משעממים, אבל ככה זה עם קהילות- אתם מנוונים!
|
|
|
|
|
קבל תיקון: (חדש)
NY שבת, 20/09/2003, שעה 14:30
בתשובה למיש מיש
''סליחה *ולא* להתראות''.
|
|
|
|
|
כן, כן, בסדר, אנחנו סנובים, (חדש)
Boojie יום ראשון, 28/09/2003, שעה 13:50
בתשובה למיש מיש
אנחנו מנוונים, מה שתגיד.
עכשיו לך תשחק במקום אחר, טוב? תן לסנובים המנוונים לעסוק בענייניהם בשקט, בסדר?
|
|
|
|
|
כן, כן, בסדר, אנחנו סנובים, (חדש)
מיש מיש יום שישי, 03/10/2003, שעה 18:30
בתשובה לBoojie
תהפוך את ה''לשחק'' עם ה''לעסוק בעניינים'' (שימוש מילים סנובי) ותמצא את עצמך חופשי מביקורת חיצונית- וגם חופשי להיות מנוון!
:)
|
|
|
|
|
תגיד, (חדש)
Boojie יום שישי, 10/10/2003, שעה 22:08
בתשובה למיש מיש
''אל תבלבל את המוח'' יהיה יותר מובן? לא, כדי שלא יהיו כל הפירושים הצדדיים האלה שמקשים על הבנת הכוונה שלי.
|
|
|
|
|
תגיד, (חדש)
מיש מיש יום שישי, 17/10/2003, שעה 12:39
בתשובה לBoojie
אתה באמת חושב שלא הבנתי? לפי דעתי הוכחתי שהבנתי טוב מאוד. אל תשחק אותה מצטדק, אף אחד פה לא מטומטם (ברמה הזאת)...
|
|
|
|
|
אני נוטה להשתכנע יותר ויותר (חדש)
Boojie נאנחת שבת, 25/10/2003, שעה 0:16
בתשובה למיש מיש
שבאמת עברתי שינוי מין לאחרונה. זה פשוט לא יכול להיות מקרי.
ובאשר לשאלתך: אם הבנת, הואל בטובך להפגין את הבנתך זו בהתנהגות תואמת. לא שיחקתי אותה כלום. ביקשתי, בכנות ובפשטות, לא לבלבל לי את המוח. יהיה נחמד מאד אם תיענה לבקשתי.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
