עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
קסם העולם האחר
ספרים / אהוד מימון
שבת, 29/12/2012, שעה 18:51
ביקורת על אוסמה מאת לביא תדהר
|
|
ההתחלה של ''אוסמה'' מוכרת להפליא – אישה יפה נכנסת למשרד מאובק של בלש מאובק ושוכרת אותו למצוא אדם כלשהו. כל מי שמכיר ספרי בלשים hardboiled בסגנון ריימונד צ'נדלר וסרטי ''נואר'' יזהה מיד את המצב ואת הקווים הכלליים של העלילה המצפה לו – החיפוש ילך ויסתבך ויוביל את הבלש למקומות לא צפויים ואפילו מסוכנים. ב''אוסמה'' שמו של הבלש הוא ג'ו, ובניגוד למקובל בז'אנר שעליו משחק תדהר המשרד המאובק אינו בארצות הברית אלא בוייטיין, בירת לאוס. האדם שאותו ג'ו נשכר למצוא הוא סופר של ספרי מתח זולים בעל השם המומצא בעליל מייק לונגשוט (סיכוי קלוש, בעברית), הכותב את סדרת הספרים ''אוסמה: הנוקם''.
גיבור הספרים הוא אוסמה בן לאדן, פרי מוחו של לונגשוט, המנהל מערכת טרור חובקת עולם עקובה מדם. זהות זו של בן לאדן כדמות בדיונית היא הרמז הראשון של הקוראים לכך שהעולם של ג'ו אינו העולם שלנו. עם התפתחות העלילה מתגלים מאפיינים נוספים של העולם השונה – עולם טכנולוגי פחות, אטי יותר אך בעת ובעונה אחת שלו הרבה יותר מעולמנו. זהו עולם שבו ספרים המתארים פיגועי טרור המוניים הם בגדר אסקפיזם, שהרי שום אדם לא יעלה על דעתו שפיגועים כאלה אפשריים. החיפוש יוביל את ג'ו והקוראים לפריס, ללונדון ולניו יורק; לפאבים זולים, לבתי קפה עלובים, למועדון פרטי יוקרתי, למאורות אופיום ולכנס ''אוסמה.קון''. לא אכנס כאן לפרטי העלילה, מחשש ספוילרים.
הזכייה של ''אוסמה'' בפרס הפנטסיה העולמי השנה קשורה בין השאר בכישרונו הגדול של תדהר בבניית העולם ובתיאורו. ביכולת התיאור הייחודית שלו תדהר בונה עולם מלא וגדוש בפרטים, חלקם מפורשים ואחרים נרמזים, ומעניק לו עושר ועומק שרק מעטים יכולים להתחרות בהם. תיאורים אלה הם המעניקים לספר את עוצמתו, אבל הם גם נקודת התורפה העיקרית שלו.
התיאורים של תדהר פיוטיים כמעט, עדינים ומהורהרים ובאופן ברור מייצגים את נקודת המבט של הדמויות שלו. בניית העולם בצורה זו לא רק מבסס את העולם של הספר, אלא גם הופכת את הדמויות שלו למלאות ומורכבות יותר, מכיוון שהן אינן רק מתוארות כחלק מהעולם, אלא במובן ידוע הן היוצרות אצל הקורא את תמונת העולם שבו הן חיות (בלי להידרש לכתיבה בגוף ראשון, שלה מגבלות משלה). אבל התיאורים אינם חשובים רק בבניית העולם.
תדהר מטפל ב''אוסמה'' באחד הנושאים החוזרים שוב ושוב ביצירותיו, תפיסת העולם או המציאות. התיאורים המורכבים והאישיים של העולם משרתים את הנושא הזה בצורה מרשימה מאין כמוה, מכיוון שהם מציגים בפני הקורא עולם שהוא בעת ובעונה אחת עשיר, עמוק ואישי מאוד. וכך כאשר תדהר מתחיל להציב שאלות בנוגע ליציבותו של אותו עולם, לממשותו, הערעור הזה מתקבל אצל הקורא ללא הרהור. יתר על כן, תדהר מצליח כך להעביר לקוראים את הממד הפנטסטי של ספרו לא רק כרעיון מופשט, אלא כרגש המתעורר בקורא, ולא רק בדמויות. כך ''אוסמה'' הוא ספר שבאמת ובתמים מצליח להיות מעורר מחשבה ומעורר רגש בעת ובעונה אחת.
כפי שאמרתי לעיל, תיאורים אלה הם גם נקודת התורפה של הספר. תוך כדי קריאה חשתי שהם מוגזמים ומאפילים על העלילה המתקדמת באטיות רבה. בשלבים מסוימים התפתיתי לדלג על עמודים שלמים. יכול להיות שזה הפריע לי מכיוון שאני אוהב את ספרי הבלשים בסגנון ריימונד צ'אנדלר ורגיל לעלילות המתפתחות הרבה יותר במהירות ולאחרים זה יפריע פחות, אבל זה בכל זאת הפריע לי.
ביצירות של תדהר, סגנון התיאור הזה ושפע התיאורים אינם ייחודיים ל''אוסמה''. אפשר למשל למצוא אותם בספר The Bookman, וגם שם כמות התיאורים באה לדעתי על חשבון התפתחות העלילה, שאפשר היה להתחיל הרבה יותר מוקדם. אבל בספר זה יש לתיאורים אלה יותר הצדקה מכיוון שהוא מתאר עולם שונה למדי בעוד שהעולם של ''אוסמה'' דומה למדי לעולם היום-יום שלנו. סגנון זה במיטבו כאשר תדהר עושה בו שימוש בסיפורים קצרים, שבהם התיאורים האלה יכולים להפוך את סיפורים לאבני חן מלוטשות. חפשו לדוגמה את הסיפור ''יום אחד, בקרוב'' שהתפרסם באסופה Lovecraft Unbound כדי לראות טיפול מרהיב של תדהר בנושא ממשות המציאות, תוך שימוש בתיאורים האופייניים לו, בפחות מ-3,400 מילה.
כאשר חזרתי אל הספר לקראת כתיבת הביקורת התבררו לי במלואן העוצמה והחשיבות של תיאורים אלה ב''אוסמה''. אבל הביקורת שהייתה לי על התיאורים המרובים והבעיות שהיו לי עמם בעת הקריאה איבדה מעט מחשיבותה עוד קודם, לנוכח הסיום של הספר. הסיום מרשים כל כך לא בזכות הגילויים שהוא כולל. תדהר עושה שימוש מושכל ומכוון בז'נאר הבלש ואינו משועבד למוסכמה הבלשית של ''והרוצח הוא...'' ולכן הגילויים עצמם הם משניים. הפרקים האחרונים של הספר הם, בפשטות, אחת מפיסות הספרות הטובות ביותר שקראתי. כל הכישרון והעוצמה של תדהר כסופר מתגלים בהם, והם תענוג צרוף, וגרמו לי קצת לייחל שהפרקים המקדימים אותם היו משתווים להם.
שלוש הערות לסיום
הערה ראשונה כמו תמיד ביצירותיו של תדהר, גם כאן יש שימוש ברקע תרבותי עשיר להפליא. הספר מכיל רמיזות להיסטוריה, לספרות ולקולנוע (שאת חלקן אני בטוח שהחמצתי) המפוזרות לאורכו כמעין הפתעות, מתנות קטנות בשביל הקוראים.
הערה שנייה תדהר כתב שלושה סיפורים נוספים ב''יקום אוסמה'' שכולם זמינים בחינם ברשת וכדאי לקרוא אותם: מסעותיי עם אל-קעידה; טעות במספר; האוסמה האחרון (שהוא, לדעת כותב שורות אלה, יצירת מופת).
הערה שלישית עשו לעצמכם טובה, ואחרי שתקראו את ''אוסמה'' (אחרי!) עשו חיפוש על השם ''מייק לונגשוט'' בעברית. אם תקראו את ''האוסמה האחרון'', לא תצטרכו לעשות זאת.
מסעותיי עם אל-קעידה
טעות במספר
האוסמה האחרון
Lovecraft Unbound
|
 |
|
