 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
זומבים עליך, ישראל!
סרטים / נורית הוראק
04/03/13
תגובות: 2
מעגל בלי הרבה קסם
סרטים / עליזה בן מוחה
20/10/12
תגובות: 3
קפטן אמריקה ומלחמת העולם השנייה
סרטים / אנדרו ליפטאק
03/09/11
תגובות: 1
מקור לא ברור
סרטים / עליזה בן מוחה
30/07/11
תגובות: 4
כמעט הסוף (חלק ראשון)
סרטים / עליזה בן מוחה
12/06/11
תגובות: 0
חלום גנבים
סרטים / עליזה בן מוחה
29/12/10
תגובות: 13
טובים השניים?
סרטים / עליזה בן מוחה
14/08/10
תגובות: 5
מגע של קסם
סרטים / לילי דאי
14/05/10
תגובות: 2
מה שיותר כחול יותר ממדים
סרטים / לילי דאי
31/01/10
תגובות: 5
על ממוצע ומעל הממוצע
סרטים / אֹרן רהט
24/10/09
תגובות: 8
לשקוע בסרט טוב
סרטים / רז גרינברג
28/04/08
תגובות: 1
דיקסילנד
סרטים / אהוד מימון
03/10/06
תגובות: 2
חייו ומותו של סופרמן
סרטים / רני גרף
25/07/06
תגובות: 22
הטרור כמשל
סרטים / רני גרף
03/04/06
תגובות: 15
מפלצות בע''מ
סרטים / רז גרינברג
06/02/06
תגובות: 4
|
 |
המקום שאליו גיבורי אקשן הולכים למות
סרטים / לילי דאי
יום ראשון, 02/05/2010, שעה 17:34
ביקורת על איירון מן 2
|
|
אזהרת ספוילרים - ביקורת זו מכילה פרטי עלילה מסוימים של ''איירון מן 2''. אבל - באמת התכוונתם לראות את הסרט הזה בגלל העלילה? העורך
שתי חובבות אקשן הגיעו לאיירון מן 2. אחת חובבת אקשן כבדה שצפתה בסרט הראשון בסדרה ואהבה אותו. האחרת מחבבת אקשן מפעם לפעם ולא נתקלה באיירון מן מעולם. היא לא היתה זקוקה לי שאשלים לה פערים בשקט – ''איירון מן 2'' קשור לסרט הראשון בסדרה בשמו בלבד, כמעט – ומלמולי ה''באמת שהראשון היה הרבה יותר מוצלח'' הנבוכים שלי ככל הנראה פגמו בהנאתה, שמתברר שהייתה רבה למדי. אבל בחיי שאין לי מושג ממה היא נהנתה כל כך.
אין בכוונתי לטעון שאיירון מן הראשון הוא תפארת הקולנוע בהתגלמותה, אבל הוא סרט אקשן ז'אנרי כיפי, מהיר, מצחיק, ולפרקים אפילו שנון. בידור טהור שגם כשהוא דבילי, וגם כשלא מסכימים עם המסרים האידיאולוגיים שצצים בו לפרקים, הרי הוא עשוי במיומנות שעולה על רוב ההיצע של שוברי הקופות בז'אנר. ויש בו את רוברט דאוני ג'וניור, אות ומופת לכריזמה, שמשדרג אותו בכמה עשרות מונים בעצם נוכחותו. כשיצא הסרט השני לא היססתי – היה לי ברור שזו דרך שבה אני רוצה להעביר ערב בקולנוע. זו היתה טעות.
לכאורה, רוב יתרונותיו של הסרט הראשון נמצאים גם בשני: רוברט דאוני ג'וניור שם, והבמאי של הראשון, ג'ון פברו, ביים גם את השני. אם כי נבחרת השחקנים מעט בעייתית יותר מבסרט הראשון. השחקן שמגלם את רודי, הקולונל-שהוא-החבר-הכי-טוב-שהוא-גם-שחור-המחמד, הוחלף – ודמות חמודה להפליא שסיפקה הפוגה קומית בסרט הראשון הופכת לדמות שכל בדיחה שלה מאולצת עד כאב. גווינת' פאלטרו, שהצליחה בסרט הראשון לא להפריע יותר מדי בנוכחותה האנמית, עושה עבודה הרבה פחות טובה הפעם – הדמות שלה מקבלת תפקיד מרכזי שאיתו היא לא עושה שום דבר מעניין חוץ מלהיראות חמוצה, ומשום מה גם כתומה להפליא. סקארלט ג'והנסן היא תוספת מסוכנת לכל סרט, אבל התפקיד שלה דורש מעט מאוד דיבורים ובעיקר להיראות יפה, דבר שלמיטב הבנתי היא עושה מצוין (בעיקר כשהיא לא בלונדינית), אז היא לא מפריעה יותר מדי. אבל הנבל – אבוי, הנבל. דמות הנבל, החשובה כל כך לכל סרט קומיקס, היא לא פחות מאיומה ונוראה ב''איירון מן 2'', אם כי בהחלט יכול להיות שהבעיה לא בגילומו של מיקי רורק אלא בתסריטאים. הנבל הוא דוגמה המייצגת להפליא את התסריט של ''איירון מן 2'' – אסופת קלישאות של תסביכים פסיכולוגיים שקשורה באופן רופף באמצעות שורה של טיעונים מופרכים בעליל, ואין בו כמעט שורה מוצלחת לרפואה.
תקציר הפרקים הקודמים (שהוא, באופן טבעי, ספוילר לאיירון מן הראשון): טוני סטארק, גאון, מפונק ובן גאה לשושלת יצרני נשק, נשבה על ידי טרוריסטים מרושעים כדי שיבנה להם טילים מגניבים. בחתרנותו כי רבה, במקום לבנות טילים מגניבים הוא ממציא על המקום נשק יום הדין, שמופעל באמצעות כור מיניאטורי שיושב לו ליד הלב ועל הדרך מונע מרסיסים של פצצה שחדרו לחזהו להרוג אותו. הנשק הזה הוא חליפת שריון מעופפת, שמאפשרת לו להימלט משביו, לחזור הביתה, לשכלל את החליפה, לצבוע אותה באדום מבריק וזהב ולצאת להילחם בפשע ולהביא, לגמרי-לבד-תראי-אמא-בלי-ידיים, שלום עולמי. מציעים לו בעדינות שכדאי שיאמץ לו זהות סודית כמו כל גיבור-על שמכבד את עצמו, אבל לא נרקיסיסט כטוני סטארק ישמור על השקט כשההמונים מציעים להעריץ אותו, ולכן הוא יוצא מהארון ומודיע קבל עם ומסיבת עיתונאים שהוא איירון מן. הסוף. או שמא... ההתחלה?
ב''איירון מן 2'' אנו פוגשים בגיבורנו שזכה למעמד של אל, העולם כולו סוגד לו, והוא מנצל את הבמה עד תום. יש מי שחושבים שהוא קצת מגזים, אבל זה כי הם לא מבינים את דמותו הטראגית – שכן המכשיר המגניב מהסרט הראשון שמפעיל את החליפה ושומר עליו בחיים, מתברר כרעיל בסרט השני. איירון מן גוסס, בכל החן החברתי של פיל בחנות חרסינה: רגע אחד הוא מיוסר, רגע אחר כך הוא עליז ושיכור, וכל הזמן הוא מבטיח לכולם שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה ושיסמכו עליו למרות ההתנהגות הגובלת בפסיכוטיות שהוא מפגין. כל זה מועבר לצופים באופן המעודן הבא: טוני מיוסר; ואז טוני שיכור ומתנהג באופן בלתי אחראי בעליל; ואז הוא צועק על החברים שלו, והולך איתם מכות, אבל לא סתם – בחליפות שריון; ואז הוא מיוסר שוב, ובוהה בעצב בליבת האנרגיה הקטלנית שלו. ואז, כדי לוודא שהבנו, מישהו שואל אותו מה עובר עליו, והוא עונה שמה הם רוצים ממנו? הוא הרי גוסס. רוברט דאוני ג'וניור, שהוא לטעמי אחד השחקנים המוכשרים ביותר כיום, מצליח להסתובב ב''איירון מן 2'' כבוי לחלוטין, מדקלם את השורות שלו מתוך תרדמת שככל הנראה נגרמה עקב קריאת התסריט. לא נראה לי שהופעה מסחררת שלו היתה מצילה את הסרט איכשהו, אבל מי יודע. בינתיים, אנחנו מגלים שהסירוב שלו לאמץ זהות סודית היה – כמה מפתיע! – טעות. פסיכופת רוסי (שעל פי דוברת הרוסית שלצדי דיבר ג'יבריש מוחלט כל הסרט, אבל לא משנה) מחליט לנקום בו איזו נקמה משפחתית בדרך לא מובנת בעליל, ובהזדמנות זו יצרן נשק מתחרה מנסה לפצות על מחסור חריף (בכריזמה, ברור שבכריזמה) באמצעות בניית חליפה פי-אלף-יותר-מגניבה-משל-טוני. הדברים לא נראים טוב בעבור גיבורנו... והדברים בעיקר כתובים ממש-ממש רע.
אבל על מה אני מדברת, בעצם? משחק? תסריט? זה אקשן! פינקו אותי בסרט הראשון, ולכן אני רוצה שנינות גם עכשיו? לסרטי אקשן הולכים בשביל התסריט? מה שחשוב באמת הן סצנות האקשן, לא? אפילו אם נניח לרגע שזה נכון – ואני לא מביעה הסכמה עם הטענה הזו או מודה ולו לרגע שכל עוד דברים מתפוצצים בפיצוצים יפים אני מוכנה לראות זבל מוחלט כי וייי! בום! וייי! – האקשן בסרט עשוי רע בצורה מסחררת. סצנות הבחורה-היפה-שהיא-למעשה-לוחמת-קטלנית-בתלבושת-שחורה-צמודה, מוסכמה ז'אנרית שכבר הובילה בעבר ללא מעט אקשן מרהיב עין, מצולמות באפילפטיות תוך סיבוב המצלמה במעגלים והרצת הסרט במהירות גבוהה, מה שיוצר תנועות חדות ולא זורמות שלא ניתן לעקוב אחריהן. וחבל, כי מהמעט שהצלחתי לפענח נראה שהשקיעו בכוראוגרפיית הקרבות לא מעט, והיו שם כמה רגעים קומיים וכמה רגעים כואבים שבטח היו מוצלחים להפליא לפני שהבמאי, הצלם והעורך הרסו אותם מן היסוד. סצנות החליפה משעממות, למרות המון פוטנציאל של קרבות חליפה-על-חליפה, ואפילו חליפה-על-חליפות – מכל הדברים המגניבים שאפשר לעשות, מה שמקבלים, פעם אחר פעם, זה כמה מהלומות אגרוף מתכתיות והופעת נשק דאוס-אקס-מאכינה שמביא את האקשן לשיא מהיר מדי, מאכזב, כמעט אימפוטנטי. אני אוהבת אקשן – אבל גם אקשן, יהיה זבלי ככל שיהיה, צריך לדעת לעשות. צריכים להיות לו מקצב וזרימה, בנייה נכונה של המתח, וכוחות שיהיו שקולים, לפחות לכאורה. האקשן של ''איירון מן 2'' הוא בנייה איטית עד כאב של צבא שמחוסל במפתיע באמצעות פצצת אטום שצצה במסתוריות מהאוויר. הוא לא הגיוני, לא מעניין, ובעיקר – ממש לא כיפי. אם יש לכם שעתיים שאתם מעוניינים לשרוף על גיבור-על בחליפת שריון מגניבה, צפיה חוזרת בסרט הראשון תהיה ניצול מוצלח בהרבה שלהן.
אתר הסרט, והטריילר הרשמי
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
