 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
שיר של קרח ושל אש
ספרים / עידו רייף
יום חמישי, 07/03/2002, שעה 16:06
שיעור מאלף מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין: ככה בונים חומה!
|
|
ביבשת ווסטרוס העצומה שורר משטר פיאודלי המבוסס במידה רבה על ימי הביניים של אירופה. בתי אצולה גדולים וקטנים נאבקים על שררה, כסף ואדמה, והמלך היושב על כס הברזל, שחושל מחרבותיהם של מלכים מנוצחים, שולט בשבע הממלכות באופן רעוע למדי. בצפון הרחוק מגוננת על הממלכות חומת קרח אדירה, שבע מאות רגל גובהה, מפני איום אגדתי המתחיל להראות את פניו שוב אט אט. המסדר המגן על החומה הולך ומתדלדל, ובין אנשיו רבים הפושעים והרוצחים מאנשי הכבוד.
בית האצולה המרכזי בו עוסק הסיפור הוא בית סטארק, השולט בצפון. יום אחד נתקלים לורד אדארד סטארק ובניו בגופתה של זאבת בלהות (חיה פרהיסטורית, זאב-ענק) וגוריה החיים שנולדו זה עתה. שלושה גורים ושתי גורות, ולסטארק שלושה בנים ושתי בנות - ועוד גור אחד לבנו הממזר. סמלו בן אלפי השנים של בית סטארק הוא זאב בלהות. סימן מהאלים, ללא ספק. אך מה הוא מבשר?
בינתיים, הממלכה כולה כמרקחה: ''יד'' המלך (ראש השרים) מת, אולי נרצח, והמלך רוברט מבקש מידידו הטוב, לורד סטארק, לתפוס את מקומו בחצר המלכות. כחמש-עשרה שנים לפני כן הדיח רוברט את המלך הקודם, בן לשושלת שנמשכה שלוש מאות שנה, בעזרתו של סטארק, ועל כן אין איש בו הוא בוטח יותר. מוטרד, סטארק מסכים, בעיקר כדי להוכיח כי בני לאניסטר השאפתנים, יריביה המסורתיים של משפחת סטארק, היו מעורבים בענין.
כך מתחילה סדרת 'שיר של קרח ואש' – אפוס רחב יריעה ומרתק מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין.
ג'ורג' ר. ר. (ריימונד ריצ'ארד, לא רונלד רעואל) מרטין (George R. R. Martin) ידוע בחו''ל דווקא בתור כותב מד''ב. הוא זכה בארבע פרסי הוגו ובשני פרסי נבולה (בין השאר על 'קרח ואש') וכתב, בין השאר, את רומן הערפדים המשובח 'Fevre Dream'. סיפור נוסף שעליו זכה בהוגו, 'A Song for Lya', תורגם לעברית באוסף זוכי ההוגו החמישי. הוא נולד בניו ג'רסי ב-1948 והחל לכתוב סיפורי מד''ב ואימה קצרים בבית הספר היסודי, אותם מכר לילדי השכונה תמורת סנטים, עד שנאלץ להפסיק משום שאחדים מהם החלו לסבול מסיוטים...
...וסיוטים לא יחסרו גם לקוראים שיקחו את עלילות 'שיר של קרח ואש' קרוב מדי ללב. פירוט נוסף של עלילת הסדרה עשוי לקלקל את הספר לקוראים חדשים, היות והיא מסתבכת והולכת, מלאה בדמויות ובתפניות חדות בתדירות הולכת וגוברת. מרטין מומחה בכתיבת דמויות תלת ממדיות ואפורות, והעולם העשיר והמפורט להדהים שיצר כולל מאות(!) מהן. דמויות חיוניות לעלילה מתות במפתיע, ואלו שנראו שוליות הולכות ותופסות מקום ראשי. אלה השורדות אף צומחות ומשתנות במהלך הזמן. חשוב עוד יותר - דמויות הנראות בתחילה כמתועבות, כאלה שקל לשנוא, הולכות ומתבררות כחיוביות יותר, בעלות הסטוריה ופנים דו משמעיות משלהן, אפילו אציליות. דוגמה אחת היא סאנדור קלגיין, המכונה ''הכלב'', בן למשפחת אצולה בשירות הלאניסטרים, שחצי מפניו נשרפו עד העצם בידי אחיו כשהיה ילד. בתחילה הוא נראה כמשרת אכזרי ומרושע של אדוניו, אך במהלך הספר הוא מתגלה אט אט כאיש קשוח אך הגון, הדוחה את תואר האבירות משום שהוא מתעב את האבירים הצבועים המפירים את הערכים בהם הם דוגלים. עוד דמות מרתקת היא טיריון לאניסטר, הדמות האהובה על מארטין, גמד מעוות ומכוער להחריד ואיש מבריק, שנון ובעל לב טוב. לעיתים קרובות הוא נראה כמי שנולד למשפחה הלא-נכונה, ונתפס בעיני העולם כמפלצת אפילו כשהוא מנסה לעזור לחפים מפשע. דמות נוספת, אביר שבגד בשבועותיו ובכבודו, הנראה בתחילה כאציל יהיר וצמא דם א-לה פייד הארקונן, הנו למעשה בעל אישיות פצועה ומלאת שכבות והיסטוריה חשובה הידועה רק לו.
ריבוי הדמויות מבלבל, לעתים - קשה לזכור מי בדיוק עשה מה ואיך הוא קשור להיא – אך זו בעיה שולית למדי, המשפיעה בעיקר על דמויות שאינן חשובות במיוחד ממילא. מי שיקדיש מעט תשומת לב, מובטח לו שלא יאבד את דרכו.
גדולתה של הסדרה טמונה בריאליזם שלה. מרטין ביסס את ספריו באופן חפשי על מלחמת השושנים באנגליה. הוא טוען כי אם הסיפור מבוסס על המציאות, הרי שגם העולם הפנטסטי חייב להיות ריאליסטי ככל האפשר. לכן הוא אינו חושש לתאר את זוועות המלחמה והחיים בימי הביניים, לא פחות מאשר את הדמויות והיחסים ביניהן. יש בסדרה הרבה מאד אלימות ברוטאלית ומין, בניגוד מכוון לספרי פנטסיה אחרים. לא מדובר כאן בפורנוגרפיה, אך הספרים נוטים להיות בוטים מאד בעניינים אלה. לעתים הדבר נראה מוגזם, אך למעשה מדובר בהגינות בסיסית כלפי הקורא: מלחמה היא מלחמה, ללא רומנטיקה מיותרת.
ואכן, מרטין הוגן באופן חסר רחמים כמעט לחלוטין כלפי קוראיו ועולמו. הטוב (במדה ויש כזה) לא תמיד מנצח, ולא תמיד קל להבדיל בין הגיבורים לנבלים. החברה המתוארת אכזרית ולא הוגנת: אין שוויון זכויות; ילדים ומבוגרים רבים מקבלים את התואר ''ממזר'', הגורם לשלילת כל זכותיהם, משום שנולדו מחוץ לנישואין; חלשים וחפים מפשע, כולל נשים וילדים, סובלים פעמים רבות התעללויות מזוויעות ונרצחים כלאחר יד. האם זה הוגן? לא. האם זה ריאליסטי? כן. כזה (או אפילו גרוע מזה) היה המצב בעולמנו שלנו בתקופת ימי הביניים, ואף לפניה ואחריה. מרטין לא נותן הנחות - פוליטית, מוסרית או מסחרית. הוא מספר את סיפורו בדיוק כפי שהוא רוצה, ללא כל עניין ברגשות פגועים או ברגישויות אפשריות של הקורא.
גם שיטת הכתיבה של הספרים אינה שגרתית: בכל ספר יש כמות גדולה של דמויות עיקריות, כאשר כל פרק (קצר) כתוב מנקודת המבט של אחת מהן. בכל ספר מוריד מרטין דמות אחת ומוסיף שתיים חדשות. אם יש לסדרה חסרון כלשהו, הריהו מנהגו של מרטין להביא דמות מסוימת לנקודת שיא בעלילתה האישית ואז להפסיק את הפרק ולעבור לדמות אחרת, כשהוא משאיר את הקוראים בשיא המתח. עד בואו של פרק חדש של הדמות המסויימת הזו עובר זמן מה, ולכן צריך לגלות מה קרה מהפלשבקים שלה. מצד שני, סוג כתיבה כזה תורם רבות להצגת מבטים דומים של דמויות חשובות מנקודות מבט שונות, ומסביר מניעים ופרטים שהיו חסרים קודם לכן.
ומה עם האלמנטים הפנטסטיים? אמת, הסדרה ריאליסטית עד כי קל לשכוח לפעמים שלמעשה מדובר בפנטסיה. אך אל דאגה - במהלך הספרים נתקל הקורא בקסם, דרקונים ומפלצות למכביר. עם זאת, הצורה בה מעביר הסופר את האלמנטים הפנטסטיים היא יחודית למדי: מרטין הבין, כנראה, עובדה שחמקה מעיניהם של סופרי פנטסיה רבים מספור מאז טולקין: המפלצת מפחידה הרבה יותר אם היא לא נמצאת שם. כתוצאה מכך, בעולם של 'קרח ואש', הקסם גוסס והדרקונים, לפחות בווסטרוס, נכחדו לחלוטין. השרידים היחידים הם שלדים עצומים ואגדות עתיקות. בהדרגה מתחיל הקסם לשוב לעולם - בכל ספר השפעתו מורגשת יותר ויותר - אך לחשים, טרולים, פיות וכל הסחות הדעת הנלוות לספרי פנטסיה אחרים אינם העיקר כאן, או שאינם קיימים כלל. בקיצור: המפלצות של מרטין הן בני האדם שלו. האוירה הפנטסטית היא החשובה: חלומות שזורים לאורך כל הספרים, ואת כוונתם ומקורם איש אינו יכול לנחש. הקיץ בווסטרוס אורך שנים, והחורף מקפיא במשך עשורים שלמים. אחד המוטיבים החוזרים לאורך כל הסדרה הוא המנטרה המצמררת: ''החורף קרב ובא''. תרומה נוספת לאוירה מופיעה בדמות הנבואות. כמעט כל אירוע חשוב מנובא באופן זה או אחר: חלומות, חזיונות, התנבאויות, תככים ומזימות, אגדות דומות, אפילו שירים. הדבר גורם לסדרה כולה להפוך למורכבת ומרתקת אפילו עוד יותר, והקורא מוזמן לחשוב ולנחש בעצמו מה יהיו ההתרחשויות הבאות בעלילה. אל דאגה: כמעט תמיד הוא יטעה. מי שיקרא את הספרים פעם נוספת יופתע לגלות כמה פיתולים עלילתיים נחזו מראש ונפטרו כלאחר יד כחלומות משונים או חזון שאינו בר פענוח.
עוד חסרון אפשרי הוא, פשוט, כמות המילים העצומה. אורכו של הספר הראשון באנגלית הוא כשמונה מאות עמודים, וכל ספר עבה יותר בכמאתיים עמודים מקודמו. יתכן כי קוראים מסוימים ימצאו את הדבר מייגע, בעיקר כאשר מרטין מפליג בתיאורי מלחמות, קרבות, ארוחות, מסיבות, תחרויות, פוליטיקה, אוכל ובגדים. סגנון הכתיבה, על כל פנים, קולח וזורם, והפרטים תורמים לעושרו של העולם ולתחושת ההיסטוריה שלו, במקום להפריע לעלילה כמו בכמה ספרים אחרים. קטעים מסוימים כתובים בצורה פילמאית במודגש, עם בניית אוירה, מתח, ואפילו עריכה. לדוגמה לכך היא, למשל, פרק בו מתנהל טבח לצלילי תזמורת המנגנת שיר המובא במלואו מאות עמודים קודם לכן; התוצאה מצמררת. פרקים אחרים מרגישים ממש כאגדה, כמו האודיסאה או סיפורי המלך ארתור (לא במקרה יש בהם שימוש מודגש בקסם). הדיאלוגים נפלאים, שנונים, חדים כתער ונשכניים. מרטין, אגב, עבד פעם בטלויזיה, והיה אחד מהכותבים של הסדרה 'היפה והחיה'. הוא טוען, ספק בצחוק ספק ברצינות, שנמאס לו לכתוב תסריטים בני כמה עשרות עמודים, וכי זו הסיבה לאורכם של ספריו.
הסדרה כוללת, בעת כתיבת דברים אלה, שישה ספרים. שלושה מתוכם כבר יצאו לאור, והשניים הראשונים תורגמו לעברית בהוצאת אופוס.
ואלה שמות הספרים והוצאותיהם:
שיר של קרח ואש
ספר ראשון: A Game of Thrones
תורגם לעברית כ'משחקי הכס' (הוצאת אופוס)
ספר שני: A Clash of Kings
תורגם לעברית כ'עימות המלכים' וחולק לשני כרכים (הוצאת אופוס)
ספר שלישי: A Storm of Swords
חולק לשניים: Steel and Snow ו-Blood and Gold
תורגם לעברית, בשני כרכים, כ'סופת החרבות' (הוצאת אופוס)
ספר רביעי: A Feast for Crows
אמור לצאת בסתיו 2002)
ספר חמישי: A Dance with Dragons
ספר שישי: The Winds of Winter
מלבד הספרים הופיע בדפוס גם סיפור קצר, המתרחש כמאה שנה לפני הסדרה, בשם ''האביר הלא משוח'' (''The Hedge Knight''). נתן למצוא אותו באנתולוגיה ''אגדות'', כרך א'. גם הוא מומלץ בחום.
ג'ורג' ר. ר. מרטין - האתר הרשמי
שיר של קרח ואש - האתר המרכזי
שיר של קרח ואש - האתר הישראלי
שיר של קרח ואש - הפורום
סיפור קצר ותקצירי הפרקים
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
Way to go!!!
נעץ יום חמישי, 07/03/2002, שעה 23:46
(8 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
תיקונים והערות
הממסד האפל שבת, 09/03/2002, שעה 18:47
(23 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
דרך אגב
Rogue 7 שבת, 09/03/2002, שעה 23:42
(6 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
פרקים ומספרים
FiRe N IcE יום שני, 11/03/2002, שעה 18:31
(4 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
מעולה!
דורון אסף יום שלישי, 19/03/2002, שעה 10:54
(4 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
שיר של מאמר
ארז א יום שלישי, 09/04/2002, שעה 7:57
(3 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
בקשה להמלצות
גל יום רביעי, 01/05/2002, שעה 11:10
(4 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
***
אסנת יום רביעי, 15/01/2003, שעה 9:39
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
מעולה
טל יום שישי, 23/06/2006, שעה 16:21
(3 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
הסדרה לא שלמה
קרן גבריל יום רביעי, 18/06/2008, שעה 10:48
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
