על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

כשכוכבים כבים
ספרים / דורה קישינבסקי
יום ראשון, 12/03/2006, שעה 10:00

'סחרור' מאת רוברט צ'רלס וילסון – מד''ב קשה, חברתי, מעניין, לא מושלם


'סחרור' הוא סיפורה של חברה במשבר. יום אחד באמצע אוקטובר כבים הכוכבים מול עיניו של עולם נדהם. גם הירח נעלם מן העין, ולווייני התקשורת הסובבים את כדור הארץ נופלים מן השמיים. בהדרגה, הכלכלה העולמית משתנה מן הקצה אל הקצה כדי להתאים עצמה למציאות החדשה; רעידת-האדמה הפסיכולוגית שעוברת על האנושות גדולה אפילו יותר. וכאילו לא די בכך, במהרה יתגלה כי לתופעה האסטרונומית המוזרה – הזוכה בהמשך לשם סחרור – השלכות קיצוניות ומטרידות ביותר לגבי עתידה של האנושות.

'סחרור' הוא גם סיפור חייהם הלא-קלים של כמה אנשים בודדים. טיילר, המספר, הוא בן 12 כשהכוכבים נעלמים. חבריו האהובים, דיאן וג'ייסון התאומים בני ה-‏13, עומדים עמו בגינת ביתם באותו לילה. מאותו רגע הסחרור ישלוט בחיי שלושתם: הלימודים, הקריירה, חיי האהבה שלהם – כולם יושפעו בדרך זו או אחרת מהאירוע של אמצע אוקטובר.

'סחרור' הוא גם סיפורה של התופעה האסטרונומית עצמה – מאיפה באה, כיצד ומדוע – אבל על כך לא נרחיב, מטעמי ספוילר.

שמעתי שבחים רבים על הכתיבה של רוברט צ'רלס ווילסון, הנחשבת ליוצאת דופן בתחום המדע הבדיוני, ובצדק. מעטים הם כותבי המדע הבדיוני ה''קשה'' (המדעי-רעיוני) היודעים לתאר חברה ודמויות בצורה שהיתה משתלבת היטב גם בספר מיינסטרים. הדמויות של ווילסון מורכבות, מפוחדות, עמוסות קונפליקטים ומלאות פגמים. החברה סביבן נכנסת באופן משכנע מאד למצב של היסטריה המונית, על הבעיות הכלכליות והבטחוניות המשתמעות מכך. אווירת הנכאים הקולקטיבית, הפרנויה, הבריחה אל המיסטיקה – כל אלה מועברים היטב בפרוזה המיוחדת של ווילסון, שהיא לגמרי לא פיוטית אבל בוגרת ושקטה באופן מרשים.

בדרך נוגע ווילסון, במידה משתנה של עומק והצלחה, במספר גדול של נושאים שגם הם ירגישו בבית בספר מיינסטרים. דרך יחסיו של טיילר עם ג'ייסון ודיאן, עם אמו והוריהם ועם שרשרת דמויות המשנה הסובבות אותם, מבליחות תובנות על הורים וילדים, נערוּת ובגרות, אהבה ונאמנות, יחסים בין בני-זוג ובני משפחה בשעות משבר, יחסים מעמדיים, הקונפליקט בין אמונה ומדע, ועוד.

האם 'סחרור' הוא ספר טוב, אם כן? לא בדיוק. ''מעניין'' היא מלה מדויקת יותר. העברתי את הדפים בעניין רב במהלך הקריאה, אולם בתומה היה לי ברור שלא אהבתי את הספר. לקח לי זמן רב יותר לברר לעצמי מדוע. באופן חלקי זו מן הסתם אשמתה של אווירת הנכאים המוזכרת למעלה: אמנם ספר מד''ב לא חייב לספק ריגושים אסקפיסטיים, אולם חרדות הקיום העמוקות והעייפות של דמויותיו של ווילסון ממש חרשו קמט חדש במצחי. כשספר פועל בצורה שכזו על הקורא, ניתן לצפות שהוא יפצה על כך באמצעות הנאה מסוג אחר, העשרה רגשית ומחשבתית, דבר שלא קרה ב'סחרור' (וראו להלן).

בעיה נוספת בספר היא הפרוזה עצמה. אותה כתיבה שקטה של ווילסון, שמייחדת אותו מסופרי מד''ב אחרים, משרה על הכל תחושת ''פרווה''. אווירת עצב או חרדה כללית יש בספר, והרבה; אבל אין התרגשות ספציפית בקטעים המרגשים, פחד אמיתי בקטעים המפחידים, או דאגה טורדת-שלווה לשלומן של הדמויות. נאמר זאת בנימה אישית יותר: מרכיבים כמו דמויות פגיעות, אהבות כושלות, טראומות וגעגועים לעבר גורמים לי בדרך כלל לרוקן את מאגרי הטישו בבית. כן, גם כשמדובר במד''ב קשה ולא-סנטימנטלי (לפעמים גם כשמדובר בסרטים מצוירים). ב'סחרור' לא חשתי יותר מרצון לדעת מה יקרה הלאה. נראה שהפרוזה של ווילסון יבשה מכדי לחדור לקרביים, לפחות לקרבי שלי.

אבל הבעיה העיקרית של הספר, לטעמי, קשורה דווקא למהותו כספר מדע בדיוני. זוכרים את שלושת הרבדים שהוזכרו למעלה? חברה במשבר, אנשים בודדים, תופעה אסטרונומית? ובכן, השניים הראשונים בהחלט משולבים היטב בספר: סיפורם של טיילר, דיאן וג'ייסון מדגים את סיפורה של החברה בה הם חיים, מושפע ממנו ולפעמים אף מוביל אותו. כמד''ב חברתי, 'סחרור' מתפקד היטב. לעומת זאת, הרעיון המדעי (המעניין למדי) שבבסיס התופעה האסטרונומית נותר, איך לומר, אי-שם בשמיים. מבחינה עלילתית הוא אמנם מעוגן היטב ברבדים האחרים של הספר: הוא זה שמתחיל את הסיפור ומסיים אותו, והדמויות אף לומדות עליו במהלך העלילה. אבל מבחינה רגשית ורעיונית, הוא בכלל מסיפור אחר. הוא משפיע על בני האדם מלמעלה, משנה בעקיפין את מסלולה של החברה, ונשאר תמיד מנותק – כמו אל קשה להבנה, וריאציה מוזרה על הדאוס-אקס-מאכינה הידוע לשמצה.

עד עתה נמנעתי בעוז מלהזכיר בביקורת שני ספרים שממש דרשו אזכור: האחד הוא 'הכרונוליתים' מאת אותו סופר, שמבנהו מזכיר למדי את זה של 'סחרור', והשני הוא 'ההסגר' של גרג איגן (ראה אור בעברית בהוצאת כתר), שההתחלה של 'סחרור' מעוררת אליו אסוציאציה מיידית. אני מזכירה אותם כעת בתקווה שהם יעזרו להבהיר את הנקודה. 'הכרונוליתים' לוקה מבחינתי באותן בעיות של 'סחרור', והוא השאיר אותי עם אותה תחושת החמצה. 'ההסגר', לעומת זאת, הולך שני צעדים קדימה אחרי הנקודה שבה ווילסון עוצר: הוא דוחף בכוח את ה''אחר'' המד''בי לתוך חייהם ונפשם של גיבורי הספר, וכתוצאה מהמפגש בני האדם הופכים גם הם לקצת ''אחרים'', ולא רק מתמודדים עם נסיבות חדשות.

מה לעשות? הדבר הכי מעניין במד''ב, אפילו מד''ב קשה, הוא בני אדם. אם כותבים ספר עם מרכיבים מד''ביים קשים, רצוי שהם יהיו קשורים בעצמם לבני האדם, ולא רק ילחצו על הכפתור שמתחיל את העלילה ומשם והלאה יסתכלו עליה מרחוק. ווילסון עצמו ודאי יודע זאת, שכן הוא מוסיף ב'סחרור' הפתעות מד''ביות אחרות (ומעניינות!) המצליחות לחדור לרובד שבו חיים בני האדם, וכן משנות את בני האדם עצמם – אולם הן עושות זאת בצורה חיוורת שאינה מפצה על החסר בספר.

מהתגובות החיוביות להן זכה 'סחרור', ברור שלא לכל קורא זה יפריע. אין ספק שחובבי מד''ב רבים יהנו מהדמויות ב'סחרור', מההתפתחויות החברתיות והפוליטיות, וגם – לחוד – מהרעיון המדעי. אני, לעומתם, למקרא קונספט מד''בי מסקרן בתחילת הספר, מעוניינת לראות מפגש אמיתי בינו לבין בני האדם – מפגש שיסגור את הקצוות, יהפוך את הספר ליחידה רעיונית שלמה, וייתן לי תובנה חדשה (או לפחות שאלות מעניינות) על האנושות ועלי עצמי.



סחרור (Spin)
מאת רוברט צ'רלס וילסון (Robert Charles Wilson)
תרגום: דוד חנוך
הוצאת גרף, 2006
495 עמודים




סחרור – פרק לדוגמה
הכרונוליתים – ביקורת

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
תגובה מספר 1
דורון יום ראשון, 12/03/2006, שעה 22:50
(4 תגובות בפתיל)
הספר מצוין
אופיר יום חמישי, 16/03/2006, שעה 13:14
כרגע נודע כי הספר זכה במועמדות סופית לפרס הוגו 2006
רני לא אובייקטיווי, ובכל זאת... יום חמישי, 23/03/2006, שעה 14:00
משהו שנראה לי מעניין לשים אליו לב
Blackwolf יום שלישי, 22/08/2006, שעה 0:39

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.