 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
משחק הנסיכים
פרקים לדוגמה / גארת' ניקס
02/06/13
תגובות: 3
ציידת הלילה
פרקים לדוגמה / המערכת
04/05/12
תגובות: 2
דם כחול
פרקים לדוגמה / ורד טוכטרמן
23/09/11
תגובות: 1
ימי תל-אביב האחרונים
פרקים לדוגמה / לביא תדהר וניר יניב
24/09/10
תגובות: 0
מגן הלהט
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
19/12/08
תגובות: 0
בן אלמוות
פרקים לדוגמה / רוג'ר זילאזני
12/12/08
תגובות: 0
פנטסיה 2000 - דבר העורך
פרקים לדוגמה / המערכת
06/10/08
תגובות: 39
תחיית האגדות
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
17/09/08
תגובות: 1
חוק הקוסמים השני - אבן הדמעות
פרקים לדוגמה / טרי גודקינד
13/09/08
תגובות: 11
סימנטוב
פרקים לדוגמה / אסף אשרי
18/04/08
תגובות: 6
המים שבין העולמות
פרקים לדוגמה / הגר ינאי
06/04/08
תגובות: 6
דרקון הוד מלכותו
פרקים לדוגמה / נעמי נוביק
24/09/07
תגובות: 16
המגשר
פרקים לדוגמה / רביב מיוחס
14/09/07
תגובות: 74
התחדשות
פרקים לדוגמה / קרול ברג
05/05/07
תגובות: 3
בנות הדרקון
פרקים לדוגמה / מרית בן-ישראל
02/04/07
תגובות: 25
|
 |
יממה
פרקים לדוגמה / י. קמין
יום חמישי, 14/07/2005, שעה 22:22
פרק מתוך ספר מדע בדיוני ישראלי חדש
|
|
מן הכריכה האחורית:
בעולם בו חיים האנשים ללא מחסור, בשפע כלכלי ללא תקדים, עולם בו תוחלת החיים כמעט שילשה את עצמה, ניתן היה לצפות כי בני האדם יהיו מאושרים. אולם למרות כל השפע, מוצאים בני האדם, המוקפים בסביבה עתירת טכנולוגיה משוכללת, אנדרואידים משרתים, וסדר חברתי המעניק להם חופש כמעט בלתי מוגבל, את עצמם מבודדים מבחינה חברתית.
אט אט, מבלי לשים לב לכך, הולכים ומאבדים בני האדם את שפיותם, וחמור מכך, את אנושיותם.
מוסקוביץ', אזרח טוב לב והגון, בעל חווה לייצור חלב. ג'ון דירר ששאיפתו העיקרית היא להיות מקובל בחברה. הורציוס, סוחר תכשיטים ממולח המאוהב בעיקר בעצמו. מיאוטו, ראש השרותים החשאיים. יסמין, טבחית מומחית ושאפתנית. ארול, נרקסיסט פחדן. דיאנה, אישה אסרטיבית ומבריקה. פרופסור מרקור, פסיכיאטר בעל שגעון גדלות קל. כל אלו ואחרים נקלעים ללא ידיעתם לתוכו של ניסוי חברתי שתוכנן בקפידה.
אולם הניסוי השתבש קשות והם מוצאים את עצמם בתוך מערבולת מאורעות המחייבת אותם לחבור זה לזה ולגלות את אנושיותם מחדש, אחרת יקיץ הקץ על העולם כולו.
1
למזלו של מוסקוביץ', החיים לא היו קשים, ובכל זאת היה מצבו מביך מעט. הוא היה היהודי היחיד בחוות שהיו פזורות סביב סביב. אשתו, אנט, לא פספסה אפילו הזדמנות אחת להקניטו, ולהזכיר לו את דבר היותו יהודי. לא הייתה לכך איזו משמעות בימים אלה, אבל אנט הייתה מצליחה להוציא את ההנאה מהעניין.
הצרה האמיתית היא שאנט הייתה גם האדם האמיתי היחיד בסביבה. מלבד, כמובן, שלושת הילדים הקטנים, שתי בנות ובן. ארבעתם התחלקו במאתיים אלף ההקטרים ששכר מוסקוביץ' מן המדינה.
על פי כל קנה מידה היה מוסקוביץ' אמיד למדי. היחידים מבין בעלי החוות שסבבו אותו שהיו אולי אמידים ממנו היו שכניו מהחווה הצפונית לו. הם היו בני משפחת עזרא, השחורים היחידים בסביבה ששרדו את המלחמה הענקית ההרסנית של המאה הקודמת. מוסקוביץ' התארח מספר פעמים אצל בני משפחת עזרא באירועים רשמיים של המחוז שמהם לא הצליח להתחמק בשום פנים ואופן. אירועים מסוג זה שימחו את אנט עד בלי די והיו מקור לסבל בלתי נדלה בעבורו, כי מוסקוביץ' לא היה יכול לא לשים לב לאנדים של משפחת עזרא.
האנדים של משפחת עזרא היו לבני עור להחריד. חיוורים וחולניים למראה. את לבנוניותם לא היה אפשר להחמיץ גם ממרחק קילומטרים. הם גם היו לבושים כולם בבלואי סחבות ממורטטים, על ידיהם וקרסוליהם סימנים בולטים של שלשלאות ואזיקים.
עזרא האב, ראש המשפחה, שחור עור מגודל וגס לשון, נהג לשוטט לבוש בסגנון קולוניאלי מהימים שלפני המלחמה. בידו התנדנד באורח קבע צרור מפתחות מרשרש שאליו היה מחובר מצית בנזין עתיק מסוג 'זיפו'. הוא נהג לשאול את מוסקוביץ' בכל פעם שנפגשו: ''נו? אז מה דעתך על העבדים שלי?'' מרפקו היה ננעץ בצלעותיו של מוסקוביץ' ופרצופו מדושן העונג היה מזדרח קלות למול פניו של מוסקוביץ' שהתעוו בחיוך חמצמץ, בעודו ממלמל משהו על מנת לצאת ידי חובתו ולהתנדף מהסביבה. לעומתו, הייתה אנט מגחכת בעליזות קלילה, כאילו עזרא והיא שותפים סמויים לקשר כלשהו, לאיזו אדנות חברתית נעלה שלא הצליח מעולם לפענח.
את קטרינה, אשתו הכנועה של עזרא, חיבב לעומת זאת. היא הצטיינה ביופי עדין וטוב לב, ומוסקוביץ' מעולם לא הבין מדוע נשארה עם בעלה, שללא ספק גרם לה סבל. אולי בשביל הילדים? מי יודע. מוסקוביץ' לא ראה לעצמו זכות לדחוף את אפו לענייניהם.
מכונות החיזוי שחררו מדי פעם פרסומות כלליות, ספוגות טעם תות-לימון ומדיפות רגישות דביקה (לדעתו של מוסקוביץ') מטעם רשויות המדינה על השחורים היחידים בחצי הכדור הצפוני.
בעלי נימוסים טובים מעולם לא העירו הערות על חצי הכדור הדרומי בחברה מהוגנת. כולם ידעו כי היו שם כל מיני ממשלות בובות אנדים שיצאו ממעגל הייצור ועשו מי-יודע-מה... בכל מקרה, לממשלה היה מונופול על ההודעות והרכילויות, וגם את המידע שהייתה משחררת לציבור שחררה בקמצנות תוך הדפת ריחות רעים במיוחד ממכונת החיזוי הביתית.
באותו הבוקר התעורר מוסקוביץ' לא מרוצה כלל וכלל. אשתו הייתה עדיין סרוחה על המיטה, נוחרת בקולי קולות לאחר שהגירה לתוכה כמעט מחצית הבקבוק משקה חריף. היא הייתה מרוצה במיוחד מניצחונה הבלתי מעורער בריב מפרך שנמשך כמעט שעתיים אמש.
למוסקוביץ' היה נדמה כי המריבות, שהלכו ותפחו בהדרגה, היו לאנט סם חיים. הן היו אלה שאפשרו לה לישון שינה כה מתוקה לאחר מכן, למשך למעלה מעשר שעות ביממה ומעל שתים עשרה שעות בכל יום ראשון.
הוא גרר את עצמו אל המראה התלת ממדית וקרא למגלח האלקטרוני לעשות את מלאכתו.
''בוקר טוב אדון מוסקוביץ' הנעלה,'' המהם המגלח בעליזות, בועה עדינה של חומר שקוף ריחפה סביב פרצופו, אינה יודעת לאות, ממשיכה לצד ימין אחרי שסיימה לשביעות רצונה את צד שמאל, ומחפשת ניצני זיפים על מנת לעשות בהם שפטים.
''אני חושב שכבר הגעת לכל מקום על הפרצוף שלי.'' אמר בטרוניה, ''אולי כבר תפסיקי לקרוא לי אדון, אפשר לחשוב שהגעת אלינו מאיזה מטע עבדים פרהיסטורי, או שקנינו אותך משומשת, מעזרא, ואני רודה בך ללא הרף.''
המגלח התעלם ממנו באלגנטיות למודת ניסיון. שוב חלפה במוחו של מוסקוביץ' המחשבה כי אנט טיפלה במגלח במיוחד, כמו שטיפלה בכל המכשירים האלקטרוניים בבית. בשלב זה כבר שוכנע מוסקוביץ' מעל לכל ספק כי כל המכשירים נרכשו על ידי אנט רק על מנת להוציא אותו משלוותו.
באופן פרדוקסלי, הרגיעה אותו ידיעה זאת מספיק על מנת שיחזור לצלילות דעתו, וקטעה את התשוקה הלא מבוטאת לצוות על המגלח לעלות לחדר השינה ולגלח את ראשה של אנט, על תלתליו השחורים, על מנת לנקום בה קלות...
הוא יצא את חדר האמבטיה, רענן לגמרי, אחרי שחבט במברשת השיניים שניסתה בעקביות מעוררת הערצה לנקות ביסודיות גם את השן הטוחנת הנעדרת בחלק השמאלי העליון של לסתו.
הוא מצא את עצמו בסלון ושם לב שרוחו מעודדת.
מכונת החיזוי הדיפה ריח של שחור למולו, מתחננת בבירור למישהו שיקרא לה להידלק ולהשמיע את החדשות, מוסקוביץ' המפויס נכנע ללא תנאי וקרא אל המכונה.
המסך התעורר לחיים תוך שהוא משמיע מספר משביע רצון של פצפוצים. הריח השחור התנדף וריח של לימון-אננס החל למלא את האוויר.
על המסך התלת ממדי קרמה עור וגידים דמותו של מושל המדינה, אינדיאני בצבעים טבעיים, כל דמותו מקרינה חיות, נאמנות ללא חת וללא מורא. מסע הבחירות המתוקשר של המושל היה חייב את נצחונו המוחץ להבלטה רבה של תכונות אלה.
הדמות על המסך פתחה בעליזות: ''אזרחים יקרים! עד הבוקר היה מספרם של אזרחי מדינה רחבת ידיים ונפלאה זו, המיטיבה עם האזרחים ללא לאות...'' חיוך רחב הופיע על פניו של המושל, ''מאה עשרים וארבעה אלף, שלוש מאות עשרים ושמונה אנשים, ובכן, בשורות מרנינות בפי.'' כאן עצר המושל למען הגברת הרושם, ''מהיום, יש לנו עוד חמישים וארבעה ילדים אנדים חמודים ומקסימים, היישר מבית החרושת הנפלא. אנדים לפי הזמנה, במגוון צורות ייחודי. הילדים גדלים ומתפתחים לפי מפרט אנושי מדויק, הזמנות ניתן להעביר למשרדי. תמורת שלושת אלפים ומאתיים ש''ע בלבד יוכל כל מי שרוצה לשמח את האנדים שלו ...'' מסך החיזוי השמיע כמה צלילים עמומים, ברבר, ופלט מספר ריחות שונים ולא ברורים שהחלו למלא את חלל האוויר כאילו התחרו ביניהם. המסך כבה.
באמת יום נפלא, הרהר מוסקוביץ' לעצמו, מכונת החיזוי התקלקלה שוב, כלומר עוד ריב עם אנט.
מוסקוביץ' מיהר אל הדלת שנפתחה בצייתנות למראהו, שרבב את ראשו החוצה וצעק בכל כוח גרונו, ''מנדלה, יעקב, הרשלה...''
בבעלותו של מוסקוביץ' היה משק מפותח היטב של פרות חולבות, 'המחלבה הטובה ביותר על פני חצי הכדור הצפוני', נהג להתפאר בכל כינוס חברתי, אם וכאשר הניחה לו אנט לפתוח את הפה.
למחלבה לא היו מתחרים בחמש השנים האחרונות לפחות, והמחלבה היחידה שהייתה מסוגלת להוות תחרות משמעותית פשטה את הרגל לפני יותר מעשר שנים. מדי פעם ניסה מישהו בכל זאת לכבוש לו מעמד בשוק החלב המקומי, אולם כפי שנוכח האחרון שניסה, מוסקוביץ' ידע גם ידע להיות קשוח בעסקים.
במשק החולבות שלו היו יותר משלוש מאות חולבות משובחות במיוחד ושנים עשר פרים קשוחים ששימשו להרבעה, יתרה מכך, הפרים של מוסקוביץ' היו, נכון להיום, הפרים היחידים להרבעה בכל חצי הכדור הצפוני.
את המחלבה המשוכללת תחזקו ארבעים וחמישה אנדים סוג א'.
האנדים, כמו כל האנדים ברישיון בעולם הצפוני, נרכשו מחברת ''אנדרואידים לפי דרישה והזמנה.''
עד כה, מעולם לא התעוררו בעיות עם האנדים. למרות מחירם הגבוה, הוכיחה סיסמתה של החברה ('מחיר יקר, מוצר משובח - מחיר מציאה, תקלה ועוד תקלה') את עצמה, כפי שידע לציין נציג החברה בכל שיחת מכירה, תוך שהוא מעניק בשפע ובשמחה לאיד לא מוסתרת דוגמאות מחברות מתחרות.
אנט, הנמה בשלווה, לא התעוררה עדיין משנת היופי המרוצה שלה.
מוסקוביץ' יצא מן הבית, התיישב בכבדות על המדרגה החיצונית, והמתין להופעת האנדים שלו.
מאז המלחמה האחרונה הצטמצמה אוכלוסיית העולם פלאים. למעלה ממאה שבעים אומות נכחדו כליל מעל פני האדמה בפרץ התלהבות מלחמתית שמחה מאות מיליונים מאזרחי הכדור כאילו לא התקיימו מעולם.
לאחר שוך המלחמה פנו הניצולים שזה עתה יצאו מתוך המקלטים, מופתעים מהיותם בחיים, למלאכת בנייתו מחדש של העולם, והפעם במתכונת נוחה יותר.
אנשי המדעים המדויקים והמהנדסים שנותרו בחיים נחשבו ככלילי השלמות ונתפסו כמצילי הגזע האנושי. ככלות הכול, הם שבנו את המקלטים.
הניצולים האומללים היו מאושרים להניח לאנשי המדע לעשות ככל אשר יעלה בדמיונם. זיכרון המלחמה הטרייה עמד לנגד עיניהם, והמילה 'פוליטיקאי' ובעיקר 'גנרל' הייתה מתכון מהיר ללינץ'.
אנשי המדע הריחו כי הגיעה שעתם הגדולה ופצחו מיד בבניה נרחבת של תעשיות טכנולוגיות מפותחות, וטכנולוגיות חדשות פותחו לבקרים. הלחץ הכלכלי או המוסרי שהיה בעבר הסיבה העיקרית להאטת הטכנולוגיה נעלם. המאבקים הכלכליים והגלובליים בין ענקי הייצור על השליטה נעלמו. היה מספיק מקום לכולם, וכל מי שחשקה נפשו היה יכול להתמחות בכל נושא בעולם. מזון יוצר בשפע ובחינם לכל מי שהיה זקוק לו, מגורים היו חינם, כמו כל דבר אחר שנחשב בעיני המדענים לחיוני לקיום.
אולם ההמצאה האמיתית, הגדולה ביותר, החשובה יותר מכל דבר אחר ובעלת המשמעות הרבה ביותר - היו האנדים. אנדרואידים לכל שימוש שהוא. לכל אזרח או אזרחית הוקנתה, עם היוולדו, זכות הבעלות על חמישים אנדים משלו. המדינה קנתה אותם (אמנם את הדגם הבסיסי בלבד) מחברת ''אנדרואידים לפי דרישה והזמנה'' ואפסנה אותם על שמו של כל אזרח בבנק האנדים, חלום עבדים ישן שהתגשם בעזרת פלאי הטכנולוגיה.
האנדים היו מוכשרים ללמוד כל דבר ובעלי תוחלת חיים של אדם ממוצע. בתחילה אמנם תוכננו רק על מנת לעזור בשיקום חורבות העולם, אבל האנדים עבדו מהר ובזול. החורבות פונו במהירות שיא, וככלות שלושים ושש שנים בלבד הפכה שוב הארץ לפורחת.
מוסקוביץ' המתין בסבלנות על מדרגות העץ. סבלנות הייתה אחת התכונות הנערצות עליו.
יעקב יצא מביתן המגורים של האנדים האחראים, מתקרב אל מוסקוביץ' בהליכה מדודה. על ראשו הכמעט קירח הייתה כיפה שחורה קטנה. מוסקוביץ' חיבב מאוד את יעקב, אחד מראשוני האנדים שקיבל לאחר ששכר את החווה, והוא התגורר אצלו כבר למעלה מעשרים שנים. דמותו של יעקב הזכירה למוסקוביץ' את אביו המנוח, אף שלא ידע איך נראה אביו כיוון שמעולם לא פגש אותו באמת. אך הייתה לו תחושה שלו היה יודע, כך ודאי נראה אביו.
יעקב לבש סרבל עבודה כחול דהוי, משומש, אך נקי ומגוהץ. אשתו, רחל, הייתה מתקנת או תופרת לו בגדים חדשים לפי הצורך. ציציותיו לא נראו לעין כרגע היות שהיו תחובות מתחת לבגד העבודה, בדומה לפאות הלחיים המסולסלות שהיו תחובות מאחורי האוזניים. מוסקוביץ' אהב את האנדים שלו אנושיים ככל האפשר. בימים אלה כולם אהבו אותם אנושיים.
יעקב הניע ראשו בברכה מנומסת והתיישב לצדו של מוסקוביץ', ממתין בסבלנות לדבריו.
''יעקב,'' אמר מוסקוביץ', ''רציתי לדעת אם אתם, אתה ורחל, הייתם רוצים ילדים. יש עכשיו מכירה מיוחדת של ילדי אנדים מטעם המדינה. אם אתם רוצים, אולי אוכל לקנות לכם כמה ילדים.'' הוא הביט מהצד בפניו של יעקב, ''אתה יודע, תוכלו לגדל אותם, והם יהיו חברים למשחקים של הילדים שלי.'' מוסקוביץ' לא הצליח להתאפק למול ההבעה הזורחת שעל פניו של האנדי, והוסיף ברשעות, ''אתה יודע, הילדים האמיתיים…''
יממה
מאת י. קמין
קדמת עדן הוצאה לאור, 2005
268 עמודים
אירוע השקה לכבוד הספר החדש יתקיים בחנות קדמת עדן, דיזנגוף 91, תל אביב, ביום ה', 21/7/2005, בשעה שמונה בערב. הקהל הרחב מוזמן!
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
(ללא כותרת)
La Strega Blu יום שלישי, 19/07/2005, שעה 11:25
|
|
|
 |
|
|
|
|
:|
הלורד ג' יום שלישי, 19/07/2005, שעה 19:36
(16 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
יממה
אסף יום ראשון, 24/07/2005, שעה 20:41
|
|
|
|
|
|
|
|
שאלה
לילי יום שני, 25/07/2005, שעה 0:49
(4 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
העטיפה
קטינה יום שלישי, 26/07/2005, שעה 20:56
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
