 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
החינמניה מס' 38
שונות / המערכת
27/09/14
תגובות: 2
החינמניה מס' 37
שונות / המערכת
12/07/14
תגובות: 1
הגשת אירועים לאייקון 2014
שונות / המערכת
23/06/14
תגובות: 0
תיקוצ'יקים ועולמות אחרים
שונות / איתי ליבנה
31/05/14
תגובות: 1
החינמניה מס' 36
שונות / המערכת
26/04/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 35
שונות / המערכת
08/03/14
תגובות: 0
פרס גפן 2014
שונות / המערכת
05/03/14
תגובות: 4
קול קורא להגשת סיפורים
שונות / המערכת
15/02/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 33
שונות / המערכת
03/11/13
תגובות: 0
קול קורא
שונות / המערכת
29/09/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 32
שונות / המערכת
07/09/13
תגובות: 2
דיווחים חיים מוורלדקון
שונות / המערכת
24/08/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 31
שונות / המערכת
21/07/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 30
שונות / המערכת
27/05/13
תגובות: 0
הרועה האחרון - סרט מסע פנטסטי
שונות / המערכת
02/04/13
תגובות: 0
|
 |
חנות הספרים של שרדינגר
שונות / ניר יניב
יום רביעי, 28/03/2001, שעה 17:23
ניר הזועם בדרכים בהרפתקה נטולת
חתול ו/או מוסר השכל
|
|
טור אישי, הופיע בגליון מספר 10 של המימד העשירי, מרץ 2000
פתח דבר
חריקת צמיגים איומה נשמעה, וקול נפץ זעזע את הבניין. זכוכיות המשיכו ליפול עוד זמן מה, וזעקות חימה גם. הסתכלתי בשעון. עשר וחצי בבוקר, יום שישי. התחפרתי מחדש בשמיכה. למטה, ברחוב, הצטרפה סירנה משטרתית למהומה. משהו, בירכתי מוחי, הציק לי. הגברתי מעט את עוצמת המוסיקה בחדר, על מנת להתגבר על קולות הנהי והילל מלמטה. מה שכחתי? בדיקת בזק: כריות – יש; בקבוק מים ליד המיטה – יש; קופסאות שימורים, מכונית בשלט רחוק, משקפי שמש, נעליים (אחת שחורה ואחת אפורה, שתיהן ימניות), כבל טלפון, מסטיקים... כל הדרוש לסוף שבוע ארוך ורגוע. אזעקות של חנויות החלו לפעול, ממלאות את חלל האויר בזעקות קרב אלקטרוניות. מה שכחתי?
דקה לאחר מכן כבר דרכתי על שברי זכוכית טריים, ברחוב, בדרכי הישנונית אך הנמרצת אל חנות הספרים הקרובה למקום מגורי. קהל סקרנים התגודד סביב המכונית המעוכה קלות, ובעליה של המכולת הסמוכה ניסה, נואשות, להשתיק את האזעקה שלה. פילסתי דרך בהמון תוך שימוש בכח סביר. ''תסתכל לאיפה שאתה הולך!'' נזפה בי זקנה אחת, בעודה נדחקת כדי לראות יותר טוב את השוטרים בפעולה. הסתכלתי. שום דבר לכתוב הביתה אודותיו. הזזתיה מדרכי בעדינות אך בתקיפות, טיפסתי על מכסה המנוע המעוקם של המכונית, לקול זעקות החמס של אחד השוטרים, והלכתי לדרכי.
פרק ראשון
ובו נחלץ ניר בעור שיניו ממלתעות התרגום האכזר
נכנסתי לחנות הספרים הלא-משומשים בעודי מנער מעט שברי זכוכית מבגדי. אני לא מבקר בה לעתים תכופות – בדרך כלל אני מעדיף ספרים שראו קורא או שניים לפני, רצוי באנגלית. אבל, אללי, חלש אופי אנכי, ומצבים נואשים, לאמר – תחזית לסוף שבוע נטול ספרים – יגרמו לי לסקור בעיון ואפילו לשקול קניית ספרות מד''ב מתורגמת.
סקרתי.
'פיקניק בשולי הדרך' של האחים סטרוגצקי שבה את עיני מיד. יש לי אותו באנגלית כבר מזמן, ובכל זאת הצצתי. קראתי פרק או שניים כלאחר יד – נראה כי התרגום משובח. שמח וטוב לב החזרתיו למדף ועברתי הלאה.
'פיליפ ק. דיק מת, כמה נורא' הוא עברות של 'Philip K. Dick is Dead, Alas' של מייקל בישופ. ספר חביב ביותר, שגם בו לא יכולתי להמנע מלהציץ למרות שברשותי גרסת המקור. מסתבר, למרבה ההפתעה, כי ''כמה נורא'' הוא לא התרגום היחיד של שם הספר, שכן בעמוד הראשון רשום שמו בנוסח ''פיליפ ק. דיק מת, זה נורא''. מוזר ומעניין, ומתאים להפליא לאישיותו של פ. המנוח. הלאה.
.
.
.
''אפשר לעזור לך?'' שאל קול אדיב מאחורי לאחר כמה דקות של בהייה.
''אבוד,'' אמרתי. ''הלך. קאפוט. זהו.''
''מה?''
''סוף העולם.''
ובאמת זה היה. אני רגיל לכמות נכבדה של שגיאות כתיב וטעם רע בתרגומים הנקרים בדרכי, אבל בכותרת? והנה, באותיות של קידוש לבנה: ''הדרך האפלה מכול.'' מכול! שלפתי אותו מהמדף והצגתיו לראוה ולדראון עולם.
''שמעתי שזה ספר נחמד,'' אמר האדיב.
אילם לרגע, נעצתי בו מבט. ''מכול!'' אמרתי – שהרי אילמותי קצרת מועד היא מטבעה – ונפנפתי בדבר התועבה בהתרסה.
''אתה לא אוהב כתיב מלא?''
''לוא!'' חירחרתי. ''רע מאוד! אים כותבים עים כול האותיות האפשריות, אז... אז...''
''אל תתרגש,'' אמר המוכר, ''זהירות על הספר!''
החזרתי את הטומאה למדף.
''יש עוד הרבה ספרים,'' אמר המוכר בשלוה, לאחר שוידא כי הספר בטוח במקומו. ''מה דעתך על 'יומני ערפדים' בשני חלקים?''
נמלטתי מהחנות בזעקה צרודה, ורק נתיב שברי הזכוכית נשאר, עדות אילמת לקונה שחלף ואיננו עוד.
פרק שני
ובו מחפש ניר אחר חנות נעלמה ולומד שיעור חשוב בפיסיקה מודרנית
אי שם, ברחוב אבן גבירול, בין צמתי הרחובות ז'בוטינסקי וארלוזורוב, שוכנת לה חנות ספרים קטנה ומסתורית למראה. אני מבקר בה בערך פעם בשנה, שכן קשה מאד למצוא אותה. ניסויים שערכתי מראים כי, כמסתבר, סובלת החנות מהשלכה זו או אחרת של עקרון אי הודאות, לאמר – לא נתן לדעת בעת ובעונה אחת מה מיקום החנות במרחב וגם מה השעה.
אחת-עשרה ועשר דקות: בנסיון הראשון החמצתי אותה לגמרי והגעתי עד לרחוב ארלוזורוב, שם קניתי מעט מזון להחיות את נפשי.
אחת-עשרה ועשרים דקות: בנסיון השני, נחוש יותר, הצצתי בקפידה יתרה בכל חנות שנקרתה בדרכי, ועצרתי רק משנוכחתי לדעת כי עברתי, מבלי משים, את ז'בוטינסקי ועוד כמה, והריני בדרכי לעבר הנהר אשר בצפון. כיוון שכך נמלאתי החלטיות קודרת וקניתי עוד מעט מזון.
אחת-עשרה וחצי: ארלוזורוב שוב. ארור אהיה אם אעביר עוד סוף שבוע נטול ספרים רק בגלל חמקנותה של חנות קטנה אחת! היה לא תהיה! מזון.
שתים-עשרה: ז'בוטינסקי. ארלוזורוב. מזון. ז'בו. זורוב. מזון. ז'. ב... ממ?
שתים-עשרה ומשהו: נזכרתי, סוף סוף, בחוקיות ובאי הודאות, ומיהרתי לשים את השעון בכיסי. ואכן, כמעט מיד הופיעה החנות מבין קפלי הרחוב כאילו היתה שם מאז ומעולם. נרגעתי ותוך אנחת רווחה התחלתי לאכול.
פרק שלישי
ובו תמימות דעים נדירה, וכן דיון חשוב על תרומתה של התמותה לפרודוקטיביות
לאחר פרק זמן בלתי מדיד שהוקדש לסקירת חיצוניותה המרנינה של החנות תוך פעילות נמרצת של מערכת העיכול, אזרתי כח ונכנסתי פנימה.
בעליה של החנות נראה בדיוק כפי שנתן לצפות לנוכח דרך ההגעה אליה, כלומר – בעל מבטא וגינונים בריטיים למשעי, מאזין ל-BBC וגילו אי שם בין ארבעים למאתיים-וחמש. הוא ישב, קבור למחצה בין ערמות הספרים, והרצה בלהט לגברת בעלת כובע קש. זו האחרונה הנהנה במרץ, במבע מזוגג קלות, לנוכח שטף האינפורמציה, שלווה בתחיבת כמות נכבדה של ספרים בכריכה רכה לתוך שקית ניילון. בעל החנות הבחין בי, לבסוף, והחליט לגאול את הגברת מיסוריה.
''...ואם תאהבי את זה יש לי גם את ההמשכים,'' אמר. ''שלוש מאות וחמישים שקלים, בבקשה.''
הגברת, תוך הנהון מתמשך עד כדי סכנה לכובעה, שלפה חבילת מרשרשים שלא היתה מביישת מזוודת כופר, הסדירה את ענייניה ויצאה בלא מלה נוספת. המבט הזגוגי לא מש מפרצופה.
''ומה רוצה אדוני?''
הנהנתי לעבר מדף המדע הבדיוני.
''אה,'' אמר המוכר, ''לא נשאר לי הרבה מזה, אבל... בוא נראה... כן?'' והחל לפרק את המדף לגורמיו.
''אוי,'' אמרתי כשנפלה עלי טרילוגיה בכריכה קשה.
''לא,'' אמר בעל החנות, ''זה פנטסיה – אמרת שאתה רוצה מדע בדיוני, כן?''
הנהנתי.
''הם לא יודעים לכתוב, ממש נורא,'' הסביר. ''אסימוב, למשל – פשוט גן ילדים! והיינליין, גם כן, אפשר לחשוב...''
מטר של ספרים החטיא אותי כחוט השערה.
''אל תשים לב, זה הומרוס. אתה לא רוצה את זה, כן? איפה הייתי? אה. איפה כל הסופרים הטובים? קראת את בסטר, למשל? איזה סופר!''
''מדהים!'' אמרתי. ''אבל הוא כתב מעט מאד ספרים...''
''נכון. קראת את 100Golem? ואת The Deceivers – זה האחרון שלו שיצא, אני חושב. הוא לא כתב כבר חמש-עשרה שנה. חבל...''
שתיקת מבוכה עמדה בחלל האויר.
''אה,'' אמרתי, ''למעשה הוא, אה, הוא מת.''
עוד שתיקה.
''מת?'' אמר המוכר, בתדהמה בריטית מעודנת, ''אתה בטוח?''
''בתשעים ומשהו.''
''אחוז?''
''שנה.''
''זה מסביר,'' אמר הלה לאחר הרהור קל, ''למה הוא לא כתב כבר חמש-עשרה שנה.''
הסכמתי בניד ראש. לאחר דקת דומיה לזכר ענקים שעברו מן העולם התאושש המוכר והמשיך לנבור בשאריות מדף המד''ב שלו.
''אוה!'' הוא אמר, בעודו מחלץ ספר מבין ההריסות, ''את זה קראת?''
הנה ספר שהגיע הזמן לתרגם לעברית: ''Stand On Zanzibar'' של בראנר. ''קראתי,'' אמרתי. ''ספר מצוין. יש לי אותו.''
''גם הוא לא כתב כבר המון שנים,'' הרהר המוכר בקול רם. ''מעניין מה...''
השפלתי את ראשי.
''לא!''
''כן.''
''אתה בטוח?''
''כן.''
''תשעים ומשהו?''
''כן.''
''מסכן.''
העברנו עוד זמן מה בהרהורים נוגים.
''אתה זוכר,'' המהם המוכר בעודו חופר בערמה בחוסר עניין ומשליך אוטוביוגרפיות כלאחר יד, ''את הספרים של פיליפ ק. דיק? הנה לך סופר שיודע לכתוב כמו שצריך!''
''כן. יש לי כמעט את כל הספרים שלו,'' אמרתי.
''לא קראתי ספר שלו כבר המון המון זמן...'' אמר המוכר, ותלה בי לפתע זוג עיניים חוששות.
יש גבול.
''פיליפ ק. דיק,'' הכרזתי, ''חי! אויה!''
עמדנו שנינו והסתכלנו בחורבן.
''לא חשוב,'' אמרתי, ''תן לי איזה ספר.''
הוא שלף אנתולוגיה מהוהה מכיס מכנסיו ונתן לי אותה.
שילמתי ויצאתי. הצצתי בשעון – שתים עשרה וחצי. העפתי מבט לאחור.
החנות נעלמה.
סוף דבר
גם המכונית המעוכה נעלמה מפינת הרחוב שליד ביתי. השרידים היחידים לתקרית הבוקר היו נתיב שברי הזכוכית, התמרור המעוקם והזקנה הפעלתנית, שבהעדר שוטרים למשוך את תשומת לבה נתקלה בי שוב בעודי מהלך, מהורהר, ברחוב.
''תסתכל לאיפה שאתה הולך!'' נזפה.
''הוא חי,'' אמרתי לה. ''פיליפ ק. דיק חי, Alas!''
ניר הזועם בדרכים – אנתולוגיה
המימד העשירי
פיליפ ק. דיק מת, כמה נורא
הו הא הארי פוטר – הטור הקודם
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
יופי טופי (חדש)
גל יום רביעי, 28/03/2001, שעה 19:10
איזה הרפתקות נהדרות עוברות עליך
הנאה צרופה לקרוא עליהן
אבל ברצוני להוסיף עוד משפט אחד:
ניר ''והדרת פני זקן!'' :-)
|
|
|
|
|
אתה צוחק? (חדש)
ניר יניב יום רביעי, 28/03/2001, שעה 21:53
בתשובה לגל
ראה הלינק הבא:
מה אעשה עכשיו?
|
|
|
|
|
תאלץ לבדוק מה השעה (חדש)
גל יום רביעי, 28/03/2001, שעה 23:05
בתשובה לניר יניב
בכל פעם שתעבור בסמוך לאבןגבירול 131
|
|
|
|
|
זו טעות כתיב. (חדש)
Boojie יום חמישי, 29/03/2001, שעה 20:15
בתשובה לגל
זה אמור להיות ''ועדרת פני זקן''... (ואנדרטה פני זקן, למהדרין).
|
|
|
|
|
(חדש)
EvilHawk יום חמישי, 29/03/2001, שעה 15:44
אם להודות על האמת, זוהי לי פעם ראשונה שאני נחשף לניר ה''זועם בדרכים''. משסיימתי את הטור המשכתי וקראתי מיד את כל קודמיו.
את דעותיו של מר ניר יניב אנחנו מכירים עוד מהימים העליזים של פורום המד''ב באולטינט. אכן, גם אז נהנה הנ''ל להתבכיין קשות על כך ששומעים את האנטפרייז כשהיא חולפת באלגנטיות ע''פ המצלמה (שלא להזכיר את אפקט דופלר). האמת היא שמתוך מזוכיזם לא ברור, נהניתי מאד לקרוא עד כמה מצב המד''ב בעולם (הס מלהזכיר מה קורה בארץ) הוא בכי רע, ובכל זאת, ישר כח.
|
|
|
|
|
אכן, ימים עליזים היו אלה! (חדש)
ניר יניב יום חמישי, 29/03/2001, שעה 16:38
בתשובה לEvilHawk
(אני תוהה אם מדובר בתקופה בה ניהלתי אותו או לפני כן, כשמילאתי את תפקיד הכותב הננזף ביותר...)
אללי, הנוסטלגיה.
אגב - מר יניב מספיק בהחלט. או, פשוט NY
(שנאמר: My friends call me the Big Apple...)
ואיך קראת לעצמך באותם ימים רחוקים?...
|
|
|
|
|
אוך, אוך, אני מרגיש זקן. (חדש)
EvilHawk יום חמישי, 29/03/2001, שעה 16:59
בתשובה לניר יניב
ובכן, תפוח גדול, באותם ימים (גם תחת שרביטך וגם תחת שלטון הטרור של מודרייטורים נוספים) הייתי צוציק זב חוטם שקרא לעצמו NightHawk וחשב שהוא המתוחכם באדם על שום כינויו משובב הנפש ועל סמך העובדה שהוא חיפש משהו מעבר לאסימוב.
אז זקני השבט שלחו אותי לקרוא את Shockwave Rider וזה לקח לי חודשיים (אבל בסוף למדתי אנגלית :)
אין ספק שהיו אלא ימים נפלאים, מלאי גילויים ספרותיים ופליימים לרוב.
נו טוף, די להתרפקות. (יש גבול גם לזה)
|
|
|
|
|
הכנסת אותי לקונפליקט לגבי (חדש)
V4 יום חמישי, 29/03/2001, שעה 16:13
התגובה שלי לסיפור.
נתחיל בחדשות הרעות: נראה כאילו פרקים 2-3 יכולים לעמוד ברשות עצמם בלי קשר לשאר, וזה אומר שהשאר מיותר. בעברית - צריך קצת עריכה.
החדשות הטובות: פרקים 2-3 הם סיפור קצר מצויין, השומר על איזון מדוייק בין אי הידיעה אם באמת החנות זזה, או שהמספר לא מרוכז במציאות. האווירה הסוריאליסטית משהו מרוככת ע''י דיאלוג משעשע, ובסך הכל הסיפור משאיר טעם טוב בפה.
כל הכבוד.
|
|
|
|
|
קונפליקט! (חדש)
ניר יניב יום חמישי, 29/03/2001, שעה 16:34
בתשובה לV4
תודה, תודה...
לא הייתי ממהר לקפוץ למסקנה כי ''השאר מיותר''. ראשית - הכתוב בא לתאר התרחשויות אמיתיות בחייו של חובב מד''ב (נתן להתווכח אם ממוצע או לא), וה-''מסביב'' מספק את הרקע. פרט לכך - אקדח במערכה הראשונה יורה במערכה השלישית... או במלים אחרות - אם יש דבר בו אתה יכול לסמוך עלי הוא זה: כשאני כותב (וקורא, אגב) אני יודע *בדיוק* מה אני רוצה. אם משהו נמצא שם - יש לו סיבה. אם לא הבחנת בה, חבל - אבל היא עדיין קיימת.
לא חשוב. שמח שנהנית... :-)
|
|
|
|
|
להשכלה כללית (חדש)
ארז לנדוור יום חמישי, 29/03/2001, שעה 18:22
בתשובה לניר יניב
אלפרד בסטר מת ב87.
|
|
|
|
|
התרגום הנכון לאותו הספר... (חדש)
טל יום שישי, 30/03/2001, שעה 10:14
''פיליפ ק. דיק מת, חלאס''.
|
|
|
|
|
התרגום הנכון לאותו הספר... (חדש)
אסף ברטוב יום שני, 02/04/2001, שעה 14:53
בתשובה לטל
מבריק! תרועות ומחיאות כפיים!
- אסף המגיח לרגע
|
|
|
|
|
סיפור נפלא (חדש)
יאיר הדרקון האמיתי יום שישי, 30/03/2001, שעה 11:25
ששומר על רוח הסיפורים של מר יניב.
חוץ מזה, זה שבשם הספר יש שגיאה ענקית, שגם אני שמתי לב אליה, לא אומר שהוא טמא. ''הדרך האפלה מכל'' זהו חלק (השלישי והאחרון) מסדרת הפנטזיה המופלאה ''מארג פיונאבאר'' מאת גאי גבריאל קיי. מומלץ לכולם, גם בתרגום העברי של רחביה ברמן, שהוא די חדש, למרות שהספר עצמו די ישן (1987 או משהו). אני מתכנן גם לקרוא את שאר ספריו של קיי,ועוד שבחים, במיוחד על ''טיגאנה'' תוכלו למצוא (אם לא מצאתם כבר) באתר של דידי חנוך.
חוץ מזה היום יש לי יום-הולדת אז תודה על המתנות.
|
|
|
|
|
נפלא. (חדש)
שלמקו יום שישי, 30/03/2001, שעה 14:50
כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות זועם בדרכים.
|
|
|
|
|
גם אני! גם אני! גם א... (חדש)
ניר יניב שבת, 31/03/2001, שעה 2:12
בתשובה לשלמקו
אה.
אוי.
|
|
|
|
|
הנאה צרופה! (חדש)
אהרון האופטמן יום שישי, 30/03/2001, שעה 22:52
קראתי בהנאה צרופה את המעשייה הנהדרת של הזועם ב''מימד''. אמנם העדרו של החתול העיב קצת על השמחה, אבל חיוכו ריחף כל הזמן אי-שם מעל...
ובהזדמנות זו אני מתנצל בפני השכנים על שאגות הצחוק שפלטתי בלא מעצורים, ועוד בשבת!
ניר - קבעת לי סטנדרט חדש לבילוי שבת - עמוד בו גם בהמשך, ראה הוזהרת!
(מישהו כתב בהמשך שהוא רוצה להיות ניר הזועם כשיהיה גדול. גם אני, גם אני! ואם לא כשאהיה גדול, אז בגלגול הבא או ביקום מקביל :-)
|
|
|
|
|
הנאה צרופה! (חדש)
העורך שבת, 31/03/2001, שעה 2:44
בתשובה לאהרון האופטמן
הזועם מבקש להביע את רחשי תודתו העמוקה. תגובה ישירה יותר לא נתן להשיג כרגע, שכן הנ''ל יצא לציד רמזורים...
|
|
|
|
|
לעצם הטרוניות (חדש)
עמנואל יום ראשון, 01/04/2001, שעה 7:09
בתשובה להעורך
את ספרו של בישופ על פק''ד תרגם דידי חנוך, אבל אני ערכתי אותו, כך שהפאשלונת עם השם היא שלי. מעבר לכך, זה ספר נחמד מאוד.
ולמה כתבתי ''מאוד'' ולא ''מאד''? כי יש כללים לכתיב מלא בעברית (מטעם האקדמיה ללשון העברית), וכללים אלה קובעים כי: ''נכתוב תמיד בנפרד 'הכול', 'כול', וכו'; אבל כיוון שמלה זו שכיחה ביותר בלשוננו בצורת הסמיכות (כל-), רצוי לכתבה כן ולהשוותה על-ידי-כך לשאר המלים הקצרות השכיחות גם הן: 'את', 'אל', 'על, 'עם'.''
כלומר, מי שכתב ''כול'' הוא שצדק, מבחינת הכללים.
אפשר לבוא בטענות לאקדמיה, מכאן עד הודעה חדשה. אבל אי אפשר לבוא בטענות אל מי שממלא אחר הכללים.
|
|
|
|
|
צודק! (חדש)
ניר יניב יום ראשון, 01/04/2001, שעה 12:53
בתשובה לעמנואל
בפעם הבאה - נ. הזועם, נ. קישוט ונ. 5 גראומן הסיני במלחמתם הצודקת כנגד האקדמיה המרושעה!
(על מנת להסיר כל ספק - אני מלא שמחה לנוכח תרגומו של PKDIDA לעברית. ראית את הצעת התרגום המשובחה מלמעלה?...)
|
|
|
|
|
לעצם הטרוניות (חדש)
אסף ברטוב יום שני, 02/04/2001, שעה 14:59
בתשובה לעמנואל
אכן, אף אני בחנתי את הסוגיה הזו באחרונה, ולבי נחמץ בקרבי כשגיליתי את פני הדברים, מבחינת האקדמיה. מר לוטם מביא דברים בשם אומרם ומדייק לפי קביעת האקדמיה.
מובן מאליו לכל חובב-קריאה בעל חוש אסתטי מינימלי או אוזן כרויה ללב השפה העברית כי זו קביעה אומללה של האקדמיה, אותה ראוי לשכוח ולהשכיח, ולכתוב ''כל'' ו''הכל''.
יישר כוחו של ניר הזועם על הרגש הכן המפעם בו כלפי השפה העברית.
|
|
|
|
|
אקדמיה הכול יכולה (חדש)
אהרון האופטמן יום שני, 02/04/2001, שעה 15:54
בתשובה לאסף ברטוב
או אולי הכל יכלה?
בדרך כלל אני מסכים עם הזועם, אך בנקודה זו אני דווקא עם האקדמיה. ''עברית קשה שפה'' (בעיקר למי שזו לא שפת אמו, ויש בינינו הרבה כאלה). אם ויתרנו על הניקוד, אזי הגיוני להשתמש בכתיב מלא ככל האפשר. ''הכול'' לא נראה לי שימוש מוגזם בכתיב מלא.
אגב, הצצתי במילון העתיק שנקרא ''מילון מגידו החדיש'' (משנת 1967), ומצאתי שם את הביטוי ''כול יכול'', מנוקד לגמרי! חיפשתי את המילה (המנוקדת) כח, ונשלחתי אל ''כוח''. גם המילה ''הכול'' מופיעה שם עם הניקוד. קל וחומר (וחמר?) בלי הניקוד!
|
|
|
|
|
התגובה המשעשעת ביותר (חדש)
העורך יום שני, 02/04/2001, שעה 19:44
התקבלה במכשיר הטלפון או, ליתר דיוק - מחשב הטלפון של הזועם בערב נאה זה. אתם מוזמנים להאזין:
(אם הקישור לא פועל מיד, נתן ללחוץ על הכפתור הימני ולבחור
ב-''Save Target As'' בתפריט. מומלץ בחום!)
|
|
|
|
|
לא ייאמן - לדידי יש קול (חדש)
גרומיט יום חמישי, 05/04/2001, שעה 16:45
בתשובה להעורך
ממש של בן-אדם אמיתי.
ואני כבר חשבתי שהוא עשוי מפיקסלים ואותיות שנשלחות אלי באקראי למייל (-:
|
|
|
|
|
נפלא (חדש)
אורי וייץ יום שני, 02/04/2001, שעה 21:10
לפני כמה ימים אמאזון הודיעו לי על ספר חדש של שיחות עם פיליפ ק. דיק. אתמול כשהסתכלתי על הספר באמאזון, הדבר הראשון שעלה לי לראש היה, 'ניר יניב מאולטינט היה מעריץ שרוף של פיליפ ק. דיק'. אין לי מושג למה אחרי שעברו שש-שבע שנים מאז קראתי הודעה באולטינט, ניר יניב עדיין מתקשר לי עם פיליפ ק. דיק אבל אחרי שהוא נתקע לי בראש הסתקרנתי לדעת מה קרה עם נפילי ''פורום'' המד''ב באולטינט ומה הקשר שלהם לארועי המד''ב בארץ בשנים האחרונות. חיפשתי ניר יניב ב google ואחרי כמה קליקים הגעתי לכאן.
לא שיערתי שאגלה חומר מקורי כל כך טוב, ועוד בעברית. הרתיעה שהייתה באולטינט מכתיבה בעברית מתבררת (באיחור מה) כמיותרת. מאחר וז'אנר נוסטלגיית אולטינט כבר נוצל על ידי EvilHawk אפסיק להשתפך ורק אומר כי סגנון הכתיבה ב'חנות הספרים של שרדינגר' מזכיר לי יותר מכל את Paul Di Fillipo. (אני יודע שבתגובה להערות על מקורות השראה ניר מצדיע לפיליפ ק. דיק, הרי בעקבות תגובה כזאת הגעתי לכאן...)
|
|
|
|
|
לא יאומן... (חדש)
ניר יניב יום שלישי, 03/04/2001, שעה 1:25
בתשובה לאורי וייץ
עצם הגעתך לכאן בעיתוי זה מהווה, כשלעצמו, צירוף מקרים דיקי למדי...
אשתדל שלא לתת למחמאותיך לעלות לי לראש (שקט, כולכם!) - ומאד אשמח לדעת מיהו Paul Di Fillipo ועל איזה מספריו תמליץ...
(איזו תגובה? איפה תגובה?)
|
|
|
|
|
לא יאומן... (חדש)
אורי וייץ יום שלישי, 03/04/2001, שעה 14:56
בתשובה לניר יניב
סופר שניר יניב לא מכיר! כל מה שנשאר לי זה להשתמש במלה באנגלית
שערן טרומר לא מכיר (prestidigitation) וטקס ההתבגרות שלי מאולטינט
יושלם. (טוב, prestidigitation מופיע ב'פני מועדות לכוכבים' נראה אם
תדעו מה זה cede)
בכל אופן, Paul Di Fillipo הוא סופר מצויין. ספרו Ribofunk הוא אוסף
סיפורים קצרים המתרחשים באותו עולם והוא מהספרים האהובים עלי.
סיגנון כתיבתך מזכיר לי דווקא את Fractal Paisleys אבל, למרות
הכתיבה המשובחת, הסיפורים בספר זה פחות מוצלחים. עדיין לא הספקתי
לקרוא את Lost Pages אבל הוא אמור להיות מדהים.
אני אוהב לחשוב על Diamond Age ועל Ribofunk כעל שני ספרים משלימים,
על אף סגנון הכתיבה השונה. אחד מתאר עתיד ננוטכנולוגי והשני עתיד
ביוטכנולוגי. הפיסיקאי פרימן דייסון נשאל פעם איזה עתיד הוא צופה לנו, ביו או ננו, והוא ענה שהננו מת והביוטכונולגיה זה לא בעתיד, זה כבר בהווה. לכן לא מפתיע למצוא ציטוט של דייסון בתחילת Ribofunk. מומלץ, רק אל תשכחו מילון אנגלי, אני לא הכרתי חצי מהמילים בספר.
|
|
|
|
|
נו, טוב, לא צריך להגזים... (חדש)
ניר יניב יום שלישי, 03/04/2001, שעה 16:13
בתשובה לאורי וייץ
לו היו נותנים לי מזוודת כופר על כל סופר שאני לא מכיר - הייתי היום איש עשיר...
תודה על המידע. אזמין לי ספר או שניים של הנ''ל ואראה. מה דעתך לכתוב ביקורת עליו ועל ספריו לאתרנו?
|
|
|
|
|
אפשר לארגן, את הקטע עם הכופר. (חדש)
Boojie יום שלישי, 17/04/2001, שעה 2:14
בתשובה לניר יניב
יש לך אקדח?
|
|
|
|
|
נפלא (חדש)
EvilHawk יום שלישי, 03/04/2001, שעה 17:44
בתשובה לאורי וייץ
''ז'אנר נוסטלגיית אולטינט'' ?
אתה אומר את זה כאילו זה דבר רע... :)
|
|
|
|
|
בלי קשר למשהו מיוחד... (חדש)
נועה יום רביעי, 04/04/2001, שעה 18:15
אף פעם לא שמתי לב לקול שעושה האנטרפרייז, אבל כן שמתי לב בארמגדון לפשלה שלהם.
לאחד האנשים נשברת הקסדה והוא נחנק, אבל לא לפני ששומעים אותו צורח.
ושאלתי הקטנה היא: הכיצד?
לא רק שהוא צורח למרות שאין לו אוויר, אלא שגם שומעים אותו בריק.
מרתק.
ניר, זה היה מצחיק....
דרך אגב, אני לא יודעת למי להפנות את זה, אבל רק לידע כללי.
שמתי לב שיש לי שני גליונות מספר 9 ואחד 10 במקום 8,9,10... איך זה אפשרי, אני לא יודעת.
|
|
|
|
|
הצריחה (חדש)
גל יום רביעי, 04/04/2001, שעה 18:30
בתשובה לנועה
אני לא ממש זוכר את הקטע בארמה
אבל אני מתאר לעצמי שנשאר לו מספיק אוויר
בחליפה ובריאות כדי לצרוח
ושומעים את זה דרך הרדיו של הקסדה
|
|
|
|
|
אללי, התירוצים... (חדש)
ניר יניב יום רביעי, 04/04/2001, שעה 22:46
בתשובה לגל
התירוץ הנ''ל עוד איכשהו עובר - אבל זכורני כי מישהו, פעם, ניסה לשכנע אותי בהגיון העומד מאחורי סאונד החלליות המפואר המלווה כל סרט ''מד''ב''.
''אתה מבין,'' אמר, ''המצלמה נמצאת בערך מול ציר המנוע, שפולט גז החוצה. בגז יכולים להתקיים גלי קול...''
''אה,'' אמרתי. ''עכשיו אני מבין. למה המצלמה לא נשרפת, אם כך?''
פניו קדרו.
''אל תהיה קטנוני!''
מאז אני לא. המאמר על ST היה, מן הסתם, שירת הברבור שלי בנושא...
|
|
|
|
|
אללי, התירוצים... (חדש)
טל יום חמישי, 05/04/2001, שעה 8:15
בתשובה לניר יניב
התירוץ הכי יציב ששמעתי היה שלא מדובר ברעש של החללית, אלא בפסקול מוזיקלי שמותאם לעלילה.
|
|
|
|
|
קטנוניות (חדש)
גל יום חמישי, 05/04/2001, שעה 11:45
בתשובה לניר יניב
המצלמה?
זהלא אמור להיות המיקרופון?
|
|
|
|
|
אללי, התירוצים... (חדש)
Preacher יום שישי, 13/04/2001, שעה 22:32
בתשובה לניר יניב
איפה נמצאת המצלמה?
איפה נמצא המיקרופון?
נו באמת.
למה לא לשאול איך זה שצוות האנטרפרייז לא שם לב שמצלמים אותם כל הזמן?
אבל אם אתם מתעקשים...
המיקרופון, כמובן, בתוך החללית.
|
|
|
|
|
אללי, התירוצים... (חדש)
גל שבת, 14/04/2001, שעה 0:48
בתשובה לPreacher
מהפנטים אותם לפני כל שידור שלא ישימו לב למצלמות.
יום לא-הולדת שמח,
גל
|
|
|
|
|
זה לא שהם לא שמים לב למצלמות (חדש)
גל שבת, 14/04/2001, שעה 12:49
בתשובה לגל
וגם לא מהפנטים אותם.
הם עושים את זה מרצון, סטייל השרדות.
וגל, מה עם המייפל?
עוד יבלבלו בינינו
:-)
|
|
|
|
|
אופס, שכחתי... (חדש)
גל מייפל יום חמישי, 19/04/2001, שעה 11:49
בתשובה לגל
(^:
אגב, אני לא יודעת מה איתכם, אבל הדבר הכי מעצבן זה כשאחד הדמויות נואם למצלמה. הורס את האווירה, לא?
יום לא-הולדת שמח,
גל
|
|
|
|
|
סיפור נהדר! (חדש)
יובל שבת, 02/07/2005, שעה 1:28
כל הכבוד!! :-) |כן|
(זה לא תפוז? :-( )
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
