 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
מלחמת העולמות Z
ספרים / עדי לויה
שבת, 04/04/2009, שעה 16:09
זומבים, שלדים ושאר זדים באים להשמידנו - ביקורת על ספרו של מקס ברוקס
|
|
מתוך הכריכה האחורית: ''הסוף היה קרוב. הזומבים עמדו להשתלט. הם חדרו לכל פינה בעולם, לא היה מקום ניטראלי, אף אומה לא היתה בטוחה, וניצבנו בפני סכנה ממשית של הכחדה – פלישה בלתי ניתנת לעצירה של המתים החיים.''
אם מלחמת העולם Z היה סרט זומבים מהסוג הרגיל, הוא היה מוקומנטרי. אך למען האמת אין שום דבר רגיל בספר הזה. ראשית – מי שמע על ספר זומבים שאינו מוצג כסיפור אימה? שנית – איך אפשר להציג סיפור זומבים דוקומנטרי ולא לתאר עשרות גופות מרוטשות ומאות חלקי גוף מסתובבים במכונות חקלאיות גדולות? הספר הזה הוא אחר. הוא מוצג בתור אסופת עדויות של ניצולים ממלחמת העולם האחרונה, שזכתה לשם Z לציון הזומבים שכמעט והשתלטו על העולם. על מחבר אסופת העדויות הוטל לכתוב דו''ח עבור ועדת האומות המיוחדות לבדיקת נסיבות המלחמה שמסכם את ''איך זה קרה'' לטובת העולם כולו. לדעתו של עורך הדו''ח, הגרסה הרשמית של הדו''ח שלו שפורסמה אינה מעבירה את הסיפור בצורה חדה מספיק, ולכן הוא פרסם את ספר העדויות המצמרר הזה. הסיפורים מובאים בסדר כרונולוגי, וערוכים כך שהם נותנים תמונה די ברורה של מהלך המלחמה כולה. על פי העדויות המגיפה העולמית החלה בהתפרצויות בודדות ומקומיות של מחלה לא ידועה, והניסיונות הכלל עולמיים לטיוחה ולהסתרתה גרמו רק לחוסר מודעות שהקל על התפשטותה. התוצאה הייתה פאניקה כלל עולמית ומנוסת בהלה, ורק לאחר זמן החל בעולם כולו מאבק אלים מסודר יחסית בזומבים. העדויות האחרונות בספר הן משלבי השיקום האחרונים לאחר שרוב הזומבים סולקו מהעולם.
המחשבה הראשונה שעוברת בראשו של אדם מן היישוב כשהוא קורא את התיאור שלעיל היא ודאי משהו בסגנון ''זומבים? באמת?'' רוב סרטי הזומבים המצויים מכילים בעיקר דם גידים ועצמות, וספר על זומבים בטח יכיל תיאורי זוועה של תמונות הקטשופ הללו. לעומת זאת, הצצה חטופה בספר בדרך הביתה כמעט גרמה לתאונת דרכים, כי כבר מהעמוד הראשון נכנעתי לדחף ילדותי לקרוא במהלך חצית הכביש. מאוד הופתעתי לגלות שהספר מרתק מאוד כבר מהעמוד הראשון. סיפורי הניצולים בנויים כך שכל סיפור עומד בפני עצמו, ומהווה סיפור קצר משובח. כל סיפור בנוי בצורה חכמה ומכיל אלמנט אחד מרכזי שסביבו נעה עדות הניצול, והסופר חיבר את כל הסיפורים כך שהעלילה המרכזית שבספר מצויה כולה בסאבטקסט של העדויות. ניכר בכל עדות ועדות שהיא חוברה לאחר הרבה מחשבה, וגם אם יש בה מוטיב קלישאתי מאוד ברור השימוש בקלישאות הללו נעשה בצורה מושכלת והעדות מסתיימת לפני השחיקה הבלתי נמנעת. מתוך העדויות מצטיירת תמונה מפחידה של המפה הגיאופוליטית של ימינו אנו ושל הדרך שבה מגיבים אזרחים ומדינות למצבים המתרחשים במציאות, כמו מגיפות ומלחמות על רקע דת, אמונה או גזע. ישנו מסך דק מדי בין הבדיון שבמגיפת זומבים והמציאות של היום. מקס ברוקס מאחז את עיני הקורא ונושף בעדינות על המסך הזה כמעט בכל סיפור. האפקט שנוצר גורם לקורא להיות מודע כל הזמן למציאות הפוליטית של ימינו ולמעשה אי אפשר להימנע מהשוואות למצבים שקיימים בחברה שלנו ולחשוב ''מה היה קורה אילו''. כך למשל מתוארת תוכנית בדלנית אכזרית שיושמה בכמה ממדינות העולם, שבמסגרתה נסגרו הגבולות בצורה הרמטית, ובני אדם נבדקו, ונורו אם הסתבר שהם נושאים את המחלה. סיטואציה אחרת מתארת טייסת שנפלה מעל אזור עוין – עמוס זומבים במקרה של הספר הזה – ואת מאבקה לשרוד מול האויבים עד שחולצה. סיפור אחר הוא עדות של ילדה קטנה שההורים שלה החליטו לברוח מאימת הזומבים ונאלצו לשרוד בטבע חודשים ארוכים, תוך הפרת כל קוד מוסרי שהכירו קודם לכן. יש גם סיפורי קרבות נגד הזומבים – חלקם מתארים כישלון נוראי כנגד מתקפה חסרת רחמים, חלקם מתארים ניצחונות בקרבות להשגת השליטה בחלקים מכדור הארץ. העובדה שברוב הסיפורים אין ממש תחושה של לאומיות, והגבולות המוכרים כיום בין מדינות פשוט מאבדים את המשמעות שלהם לאורך הסיפור עוזרת לטשטש את תחושת המציאות. רוב הדמויות לא טורחות לציין את לאומיותן או אפילו את דתן, והפרטים שחשוב להן להעביר בסיפורן האישי אינם קשורים ללאום או אפילו – במקרים מסוימים – למיקום הגיאוגרפי שבו שהו.
הגאונות שבסיפורים הללו היא שברוב המקרים העדים נמנעים מלהזכיר את הזומבים עצמם, ורק בעקיפין מצטיירת תמונת הזומבים. הסיפורים מעבירים את התחושות האישיות של האנשים, מבהירים את האימה מפני הלא ידוע ואת הייאוש ברגעים בהם נראה היה שידם של הזומבים על העליונה. מלבד במקרה אחד – והכרחי להבנת המגיפה – אין נאומים ארוכים ומייגעים שנועדו להסביר לקורא מה קרה קודם, אלא ישנה עלילה זורמת ומעניינת, גם אם העדויות עצמן לא קשורות זו לזו במובהק.
מלחמת העולם Z הוא ספר זומבים משובח. הוא פורש תמונת עולם מעניינת, מרתקת ומפחידה בריאליות שבה. מדע בדיוני משובח שמשמש כנביא בשער ומתריע על זרע הפורענות בתוכנו, כל זאת ללא תיאורי זוועה תפלים וגופות מרוטשות ומדממות. מומלץ בחום.
מלחמת העולם Z
מאת מקס ברוקס
תרגום: אסף כהן
הוצאת ידיעות ספרים, 2008
429 עמודים
מלחמת העולם Z - אתר רשמי בעברית
מלחמת העולם Z - אתר רשמי באנגלית
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
ספר מעולה. (חדש)
גיל ליברזון שבת, 11/04/2009, שעה 10:24
מקס ברוקס, בנו של הקומיקאי האדיר מל ברוקס, כתב סאטירה פוליטית-חברתית חריפה נגד הממשל, החברה והתרבות הפוליטית בארה''ב, בעיקר על רקע פיגועי הטרור 9-11 במגדלי התאומים.
הספר עוסק בשרשרת המחדלים שאפשרה לתופעת הזומבים (טרור איסלמי) להתרחב, בין היתר מפני שהתופעה התחילה במקומות מרוחקים. מפני שהקונגרס חסך כספים והמעיט בגודל האיום ואישר פשרות פוליטיות על חצי הדרך במקום התמודדות, שקטעו תוכניות צבאיות באיבן כאשר עוד היה אפשר למנוע את התפתחות האיום, בזמן שהציבור האמריקאי שאנן ושיטחי ודי אידיוט, התעלם מהאיום עד שהוא הופיע אצלו בסלון.(מגדלי התאומים)
לאורך הספר כולו יש התייחסות חיובית מאוד לישראל כמדינה בעלת הפתרונות הטובים ביותר למלחמה בזומבים (טרור). אולם, מוצג בספר הסכם שלום בזק תמוה לגמרי בין ישראל לערבים. ישראל גם נסוגה משטחים (לפי הספר: מקצר את הגבול בר הגנה מפני זומבים ???) וגם מקבלת את זכות השיבה באותו הזמן לפי ההגדרה הכי רחבה, וגם יש שלום!!!
בין אם זו בדיחה פנימית כפרודיה על בורות בספרי מד''ב פוליטיים, או הדבר האמיתי (בורות). זה מקלקל, כי כל היופי בספר היא ייצירת תחושת האמינות. אני נוטה לפרודיה, מפני שיש התייחסות מאוד מפוקחת למניעי הערבים לטרור בתחילת הפרק...
כאן אני רוצה לציין לטובה גם את המקוריות של היחצ''ן לספר, ששלח לי בדאר חוברת התגוננות מדומה ''מפיקוד העורף'', כזה שנראה כאילו מהצבא (אבל מספיק שונה) על הוראות התגוננות לאוכלוסיה מפני זומבים. נהדר!
|
|
|
|
|
אני לא הייתי שם ''אנלוגיה לטרור איסלאמי'' בראש המטרות של הספר. (חדש)
שלמקו יום שישי, 17/04/2009, שעה 18:12
בתשובה לגיל ליברזון
מה גורם לך לחשוב שהאנלוגיה הזאת, אפשרית ככל שתהיה, היא העיקר?
|
|
|
|
|
פגמים (חדש)
מיכאל יום שני, 06/07/2009, שעה 12:47
זה ספר מרתק, אין ספק. אבל הוא לא חף מפגמים.
הספר סובל מריבוי של סטריאוטיפים. לפעמים הם משמשים לבניה מהירה של טיפוס, לפעמים הם נבנים על מנת שיהייה אפשר למוטט אותם אחר כך, אך פעמים רבות מידיי הם רק סטריאוטיפים.
אכן הספר משובץ סיפורים מרתקים מפי דמויות שובות לב, אך חלק הארי של הדמויות הן ארכיטיפים. לקראת סוף הספר התקשתי מאד לזכור מי מטיפוסי ''החייל'' נלחם איפה, ומי מטיפוסי ''המנהל'' עשה מה. דבר זה בולט במיוחד בפרק האחרון של הספר בו חוזרות דמויות שונות לפסקאות בודדות. בעיה נוספת שהטרידה אותי היא שברוקס עושה שימוש תחוף מידי במנגנון 'הגילוי המפתיע'. לפעמים נראה שכל סיפור שני חייב להסתיים בהפתעה. הקורא מתחיל לצפות לטוויסט, וכך המנגנון מאבד את האפקטיביות שלו. לא די בזה, אבל לפעמים ההפתעה פוגעת ללא צורך באמינותם ומיקודם של סיפורים מסויימים (סיפורו של רדקר לדוגמא).
משעשע לגלות שברוקס מתעלם באופן מכוון ממקומם של זומבים בתרבות הפופולארית. אף אחת מהדמויות לא מזכירה אפילו ברמץ סירטי זומבים או כל הופעה אחרת שלהם בתרבות לפני המלחמה. חסרונם בולט במיוחד לאור העובדה שברוקס מגניב מידי פעם התיחסות לתרבות הפופולארית ולסרטים מוכרים.
המוזרות הזו חוברת להחלטה המכוונת לא לחשוף כמעט דבר על הזומבים עצמם. למרות שדמויות שונות מעירות לאורך הספר על המידע הרב שנאסף על זומבים, הקורא לא מקבל אפילו טעימה ממנו. הזומבים של ברוקס יחודיים, הם מפגינים תכונות משונות ושונות מרב מה שרובינו חושבים עליו כשאנו חושבים על זומבים. פעמים רבות מידי מצביעה דמות על תכונה מעניינת כזה או אחרת במתים המהלכים, מפטירה על כך שבוודאי יש למישהוא אחר הסבר לדבר וממשיכה הלאה בסיפורה.
למרות הביקורת שלי, זה ספר מהנה וקליל ומומלץ. אבל אני מציע לתת למוח לנוח בזמן הקריאה, כי הקסם שלו נשבר בקלות תחת חשיבה מכוונת.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
