 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
|
 |
היום שאחרי מחר
מאמרים / רז גרינברג
יום ראשון, 20/12/2009, שעה 21:21
החזון וההשפעה של דן או'באנון
|
|
התסריטאי דן או'באנון, שנפטר בשבוע שעבר בגיל 63, ידוע בעיקר בזכות עבודתו על שתי קלאסיקות של קולנוע המדע הבדיוני – סרטו של רידלי סקוט ''הנוסע השמיני'' (1979) וסרטו של פול ורהובן ''זיכרון גורלי'' (1990). ''הנוסע השמיני'' עיצב מחדש את חזיונות הבלהה בז'אנר כולו ו''זיכרון גורלי'' חיבר בין התוכן האינטלקטואלי המורכב מסיפור קצר של פיליפ ק. דיק לבין האלימות הצבעונית המאפיינת שוברי קופות הוליוודיים, וסלל את הדרך להפיכת עבודתיו של דיק למותג הוליוודי רווחי. היסטוריונים של קולנוע הז'אנר ידעו לציין גם את עבודתו על הקומדיה ''כוכב אפל'' (1970), סרטו הראשון באורך מלא של ג'ון קרפנטר, לימים במאי מוביל בז'אנר האימה. במהלך הפקת ''כוכב אפל'' התנסה או'באנון גם בצדדים הטכניים של העבודה הקולנועית, וכמה שנים לאחר מכן גם עבד במשך תקופה קצרה בצוות האפקטים בסרטו של ג'ורג' לוקאס ''מלחמת הכוכבים''.
בפילמוגרפיה של או'באנון נמצאים פריטים אחרים, מרשימים הרבה פחות – שוברי קופות סתמיים (''רעם כחול''), סרטי אימה מהליגה השניה והשלישית (''ערפדי החלל'', שנראה כמו העתק לא מוצלח לעבודתו של או'באנון עצמו על ''הנוסע השמיני'') וגרסה מחודשת, מיותרת בתכלית ל''פולשים מן המאדים'' (קלאסיקת מדע בדיוני משנות ה-50).
אך היצירה המשפיעה ביותר עליה חתום או'באנון אינה קולנועית. בשנת 1976 התפרסם במגזין הקומיקס הצרפתי Metal Hurlant (''מתכת צורחת'', או ''Heavy Metal'', כפי שהמגזין נקרא בארצות דוברות אנגלית), סיפור בשני חלקים בשם ''The Long Tomorrow'' (''המחר הארוך'') שנכתב על ידי או'באנון, וצויר על ידי האמן הצרפתי ז'אן ז'ירו, הידוע בכינויו ''מוביוס'', ממייסדי המגזין. סיפור זה הציג חזיון עתידני מרהיב שהשפעתו מהדהדת במדע הבדיוני הספרותי והקולנועי עד היום.
הקשר בין או'באנון לז'ירו נוצר לראשונה בעת העבודה על ''חולית'' – הניסיון הראשון לעבד למסך הגדול את ספרו של פרנק הרברט על ידי הבמאי הצ'יליאני אלחנדרו ג'ודורובסקי. או'באנון גויס להפקה כאחראי אפקטים וז'ירו כמעצב תלבושות, יחד עם אמנים מוכשרים רבים נוספים שמאוחר יותר עבדו גם על ''הנוסע השמיני'' (כגון רון קוב האמריקאי וה.ר. גייגר השוויצרי). אך התכניות המגלומניות של ג'ודורובסקי בנוגע ל''חולית'' הביאו בסופו של דבר לקריסת ההפקה כולה לאחר שכמעט כל התקציב בוזבז על תכנון ועיצובים ולא נותר כסף עבור הצילומים עצמם. או'באנון תיאר את חווית העבודה על הסרט כטראומה שהותירה אותו מדוכא וחסר פרוטה. ז'ירו הציע לאו'באנון לכתוב את ''המחר הארוך'' כמעין זריקת עידוד, בעקבות הידידות שנרקמה בין השניים.
גיבור הסיפור, פיט קלאב, הוא בלש פרטי המתגורר בדירה עלובה בכרך עתידני. הסיפור נפתח כאשר קלאב נשכר על ידי יפהפייה עשירה כדי להשיג עבורה חבילה מסתורית מתחנת רכבת באחד האזורים הגרועים של העיר. קלאב מצליח להניח את ידו על החבילה בקלות, אך מהר מאוד מוצא את עצמו בלבה של פרשה סבוכה שבה מעורבים אנדרואידים המתחזים לבני אנוש, פלישה חייזרית לכדור הארץ, ומזימה לגנוב את מוחו של פוליטיקאי בכיר.
בקריאה ראשונה נדמה כי העלילה היא קקופוניה מוגזמת של חלקים משני הז'אנרים המרכיבים אותה – המדע הבדיוני העתידני וסיפורי הבלש בסגנון ''הסרט האפל''. או'באנון וז'ירו לא היו הראשונים להתנסות בשילוב הזה אך הם בהחלט לקחו אותו לקיצוניות חדשה: את המונולוגים הארוכים, המתמשכים והמלאכותיים במכוון של הגיבור, את הניגוד בין האדרכילות והלבוש הגרנדיוזיים עד כדי גיחוך ובין שוכני ביבים אנושיים, את סצנות הפעולה הגולשות לאלימות גרפית וסקס פרוע. והכול מצויר בקווים עבים, שלעיתים נראים גסים ממש, המדגישים את המראה הקריקטורי והמעוות של הדמויות. יוצרי הסיפור לא באמת ציפו מקוראיו להתייחס אליו ברצינות. ''המחר הארוך'' הנו, בסופו של דבר, סאטירה על התרבות הפופולרית שאתה הוא מתכתב, סאטירה המוצגת על ידי הדגשה והגזמה של המרכיבים הפרימיטיביים ביותר של אותה תרבות.
אך מרבית היוצרים שהושפעו מ''המחר הארוך'' החמיצו את הסאטירה, ונדמה כי רובם העדיפו להשתמש במרכיבים מתוכו כדי לברוא סיפורים רציניים, מייאשים וציניים. לא קשה להבין גם את המשיכה לממד זה של הסיפור, חזיון העתיד של ''המחר הארוך'' הכיל ב-16 עמודיו כמות עצומה של אביזרים וצעצועים שיקרצו לכל יוצר ז'אנר: גורדי שחקים עצומים שכלי רכב מעופפים ביניהם; שיכוני עוני דיסטופיים; עיצובים מרהיבים של אופנה ולבוש בעתיד הרחוק (שחלק גדול מהם נלקח היישר מעבודתו של ז'ירו על ''חולית''); רובוטים, אנדרואידים וחייזרים.
הראשון שזיקק את מרבית המרכיבים האלה מתוך ''המחר הארוך'' ליצירה משלו היה לא אחר מאשר במאי הקולנוע רידלי סקוט, זמן לא רב לאחר שסיים לעבוד על ''הנוסע השמיני'' ביחד עם או'באנון וז'ירו. בעקבות הצלחת ''הנוסע השמיני'', תכנן סקוט להקים לתחייה את העיבוד הקולנועי של ''חולית'', עם מרבית הצוות שעבד עם ג'ודורובסקי. אך ברגע האחרון סקוט שינה את דעתו והחליט להתמקד בפרויקט אחר שנראה אז קטן וצנוע יותר. אותו פרויקט, שהפך בסופו של דבר לסרט הקולנוע ''בלייד ראנר'', היה בבחינת מימוש החזיון אותו הציגו או'באנון וג'ודורבסקי. את השורשים של הסביבה העירונית-עתידנית המרהיבה אך מדכאת ושל קווי עלילה רבים – הסתננות בלתי חוקית לכדור הארץ, אנדרואידים המתחזים לבני אנוש, סיפור אהבה בין הגיבור לאשה יפהפייה שאינה בדיוק מה שהיא נראית – ניתן לאתר ב''המחר הארוך'' לא פחות מאשר בספרו של פיליפ ק. דיק ''האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות''. אך ''בלייד ראנר'', כאמור, ויתר על הממד הסאטירי בסיפורם של או'באנון וז'ירו לטובת אווירה רצינית, קודרת ופסימית. תרמה לכך אולי העובדה שהסרט נעשה ללא מעורבות שלהם, או של מרבית הצוות שעבד קודם לכן עם סקוט על ''הנוסע השמיני''.
בזמן העבודה של סקוט על ''בלייד ראנר'', עסק סופר מדע בדיוני צעיר בשם ויליאם גיבסון בכתיבת ''ניורומנסר'' – ספר שעתיד להפוך למבשרה של תנועה שלמה בז'אנר שזכתה לכינוי ''סייברפאנק''. בדומה לסקוט, גם גיבסון מצא חלק גדול מההשראה לחזיון העתיד שלו בין דפיו של ''Heavy Metal'', ובמיוחד ב''המחר הארוך'', אותו שילוב בין עתידנות נוצצת למציאות מזוהמת. הצפייה הראשונה ב''בלייד ראנר'', לפני סיום העבודה על ''ניורומנסר'', הותירה את גיבסון שבור לב – הוא חש כי סקוט הקדים אותו. שנים לאחר מכן, בשיחה בין שני היוצרים, התגלתה האהבה המשותפת שלהם ליצירות הקומיקס הצרפתי ול''המחר הארוך'', כמו גם ההשראה אותה הם שאבו מאותן יצירות. מעניין לציין כי מקור השפעה חשוב נוסף של גיבסון היה ''הבריחה מניו יורק'' – סרט המדע הבדיוני שביים ג'ון קרפנטר, שותפו של או'באנון ליצירת ''כוכב אפל''.
חשיבותו של ''המחר הארוך'' נעוצה גם בהשפעה שהיתה לו על עבודתם המאוחרת יותר של שני יוצריו, השפעה אותה ניתן לראות כבר ב''הנוסע השמיני'' שיצא למסכים כשנה לאחר הופעתו של הסיפור. אחת הסצנות הזכורות ביותר ב''המחר הארוך'' משליכה את הגיבור לסיטואציה מזוויעה למדי, המתכתבת עם אותם פחדים שאותם ביקש לעורר ''הנוסע השמיני'' – ההפיכה של הגוף (ובמיוחד הגוף הנשי) ושל תהליך ההזדווגות האנושי לאובייקט מפלצתי.
''זיכרון גורלי'' מדגים גם הוא את ההשפעה שהיתה ל''המחר הארוך'' על עבודתו המאוחרת יותר של או'באנון. כמעט עשור לאחר ''בלייד ראנר'', בבואו לעבד בכוחות עצמו סיפור של פיליפ ק. דיק לקולנוע, התסריט שאו'באנון היה שותף לכתיבתו שמר על האופי הדיסטופי של המקור, אבל זנח כמעט לחלוטין את האווירה הרצינית והקודרת שאפיינה את סרטו של סקוט. ''זיכרון גורלי'' הוא סרט שחוגג בסצנסציוניות יתרה את המרכיבים הפרימיטיביים ביותר של שובר הקופות ההוליוודי המצוי, מאלימות ועד עירום, ועושה זאת באופן כל כך מודע לעצמו עד שאי אפשר להתייחס אליו כאל משהו מלבד סאטירה. אותה גישה בדיוק אפיינה את ''המחר הארוך'', כמעט עשרים שנה לפני צאתו של הסרט.
ז'ירו, לצד המשך עבודתו כמעצב בסרטים הוליוודיים (בין היתר ב''טרון'', ''ווילו והנסיכה'' ו''מצולות'') המשיך גם לצייר קומיקס, ואחת מעבודותיו המרכזיות בשנות ה-80 היתה הסדרה ''אינקל'', שנכתבה על ידי ג'ודורובסקי, ובדומה ל''המחר הארוך'' היתה דיסטופיה עתידנית עירונית בעלת מאפיינים בלשיים אפלים. אך בעוד ש''המחר הארוך'', עם כל איכויותיו הסאטיריות, שמר על מבנה עלילתי עקבי, הרי שהסיפורים של ''אינקל'' נדדו לעיתים קרובות למחוזות הזויים ולחלוטין לא מובנים. כאן מתגלה גדולתו של או'באנון ככותב, ביכולת לשמור על גרעין עלילתי-סיפורי יציב גם כאשר היצירה שלו שואפת לנסח אמירה מורכבת יותר, יכולת ששירתה אותו היטב במהלך הקריירה ההוליוודית שלו.
''המחר הארוך'' נותר אחת מיצירותיו החשובות והמשפיעות ביותר של או'באנון, אך למרבה הצער, גם אחת הפחות ידועות שבהן. הסיפור התפרסם באחד מגליונות המהדורה האנגלית של המגזין ''Heavy Metal'' ומאוחר יותר גם באוסף ''The Long Tomorrow and Other Stories'', ושניהם כבר אינם זמינים בדפוס מזה שנים. אפשר לקוות כי בעתיד הקרוב הסיפור יזכה להדפסה מחודשת, אולי באוסף סיפורים של ז'ירו שגם מרבית עבודותיו אינן זמינות כיום בתרגום אנגלי.
הספד לאו'באנון
סרט תיעודי על ז'ירו
ג'ודורובסקי על ''חולית''
ג'ודורובסקי, מוביוס ו''אינקל''
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
תודה רבה על הכתבה המושקעת (חדש)
גולי (יניב) יום שלישי, 22/12/2009, שעה 17:38
והמעניינת.
כמה הערות \ שאלות:
- או'באנון נותר חסר פרוטה כי לא קיבל משכורת או כי היה מושקע באופן אישי בסרט?
- תודה על החשיפה ל-''המחר הארוך'' - מסקרן.
- לגבי מונולוגים ארוכים – איפה שיש בלש ניתן למצוא את זה בשפע – מין אקסיומה כזו, לא?
- אגב, סרט המבוסס על ניורומנסר נמצא בהפקה (יש לו פוסטרים ממש יפים - http://www.quietearth.us/articles/2009/09/14/The-uns...)
|
|
|
|
|
נושא ה-''חסר פרוטה'' מצוטט מאו'באנון עצמו (חדש)
רז יום שלישי, 22/12/2009, שעה 22:36
בתשובה לגולי (יניב)
אני לא בטוח לגבי הנסיבות שהובילו לזה. לגבי המונולוגים - נכון, ובכל זאת נדמה שב-''המחר הארוך'' הם מתפקדים בתור הגזמה של המרכיב הזה.
|
|
|
|
|
עוד נבוא חשבון, רז, (חדש)
NY יום שישי, 25/12/2009, שעה 22:35
על שהדבקת את הכינוי ''סתמי'' ל''רעם כחול''. הסרט הזה ראוי למאמר בפני עצמו, או לפחות כזה שיסכם את שלושת סרטי הגיקים הגדולים של שנות השמונים בבימויו של ג'ון בדהם: ''רעם כחול'', ''משחקי מלחמה'' ו''תקלה מופלאה''.
''רעם כחול'' הוא מיזוג מצוין של המותחנים הטכנולוגיים של שנות השישים וסרטי הפעולה הקלאסיים של שנות השבעים, בשילוב עם עלילה אשר, כפי שציין דותן נכונה בבלוגי, כאילו נלקחה מתבנית של סרט גיבורי על. למרות שהוא נשען גם על הרושם הטכנולוגי שיוצר המסוק שבמרכזו, הוא מתהדר בשחקנים מצוינים (רוי שיידר, מלקולם מקדואל) ומבוים באופן אנושי וריאליסטי מאד (להבדיל, נניח, מ''תקלה מופלאה'', שהוא קומדיית סלפסטיק). לך וכתוב על זה מאמר, ואמור גם כמה אווה-מריה כעונש.
|
|
|
|
|
מסכים עם רוח הדברים (חדש)
יוס ואחיו יום חמישי, 07/01/2010, שעה 19:35
בתשובה לNY
ראיתי את הסרט כשיצא ב-83', והוא עדיין זכור לי ככיף גדול. עדיין הייתי רוצה קסדה עם כוונת פנימית, שמחוברת לתותח גאטלינג עם קצב אש של כמה אלפי קליעים בדקה. משהו שהעלה חיוך אפילו על פניו של שוורצי, ב-T2.
אגב בארץ מוכרת גם הסידרה, עם זאן מישל וינסנט קפוא-הפנים, והסיידקיק שלו ארנסט בורגנין הוותיק - אובאנון כתב 2 פרקים בה, בין השאר. סיפקה הרבה מוצ''שים נעימים במחצית שנות השמונים.
|
|
|
|
|
ז'אן מישל וינסנט וארנסט בורגנין היו ב-''זאב מעופף'' (חדש)
רז יום שישי, 08/01/2010, שעה 10:52
בתשובה ליוס ואחיו
שנוצרה בעקבות ההצלחה של ''רעם כחול'', אבל לא היה כל קשר בין שתי הסדרות, ואו'באנון לא כתב עבורה. הוא כן כתב שני פרקים עבור סדרת הטלוויזיה ''רעם כחול'', שנוצרה כהמשך לסרט, ולא הצליחה לסגור אפילו עונה אחת של שידורים.
|
|
|
|
|
ז'אן מישל וינסנט וארנסט בורגנין היו ב-''זאב מעופף'' (חדש)
יוס ואחיו יום שני, 11/01/2010, שעה 1:20
בתשובה לרז
האמת שזכורה לי גם סידרה כזו...
בעצם זו של וינסנט נקראה Air Wolf. אמנם לא היתה המשך לסרט, אבל שאבה ממנו הרבה דברים, ובמיוחד יכולת המסוק לעבור למנועי סילון ולטוס כמו מטוס (רעיון שאני לא חושב שקיים במציאות), וכן כל האלקרוניקה.
יזכר גם לטובה הבוס שלהם, בעל החליפה הלבנה והמשקפיים, שעדשה אחת שלהן שחורה. גם הוא חסר כיום, במציאות הנוכחית.
|
|
|
|
|
כמה תיקונים ותוספות (חדש)
יוס ואחיו יום חמישי, 07/01/2010, שעה 19:30
ג'ודורובסקי -> חודורובסקי. נשמע טוב יותר, כי ה-J בספרדית נהגית כמו ח, והשם שלו סלאבי במקור (כמו חודורוב).
הסיפור מהקומיקס היה גם מקור השראה עיקרי לקטע (שמתחיל במילים 'ניו יורק, ביג דיל') מהסרט המצוייר הידוע 'רוק בחלל' (81'), שנלקח מסיפורים מאותן חוברות קומיקס משובחות (שמצער שלא הובאו לארץ, או קיבלו תשומת לב מתאימה, גם כיום). התחושה שם אכן מזכירה אלמנטים מ'בלייד ראנר', בעיקר בציניות של הדמות הראשית (אם כי שם הכל נסוב סביב הכדור הירוק).
לא ידעתי שסקוט התעניין בחולית. זה מעניין, וחבל שהוא לא מתעניין בזה כיום.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
