 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
משחק הנסיכים
פרקים לדוגמה / גארת' ניקס
02/06/13
תגובות: 3
ציידת הלילה
פרקים לדוגמה / המערכת
04/05/12
תגובות: 2
דם כחול
פרקים לדוגמה / ורד טוכטרמן
23/09/11
תגובות: 1
ימי תל-אביב האחרונים
פרקים לדוגמה / לביא תדהר וניר יניב
24/09/10
תגובות: 0
מגן הלהט
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
19/12/08
תגובות: 0
בן אלמוות
פרקים לדוגמה / רוג'ר זילאזני
12/12/08
תגובות: 0
פנטסיה 2000 - דבר העורך
פרקים לדוגמה / המערכת
06/10/08
תגובות: 39
תחיית האגדות
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
17/09/08
תגובות: 1
חוק הקוסמים השני - אבן הדמעות
פרקים לדוגמה / טרי גודקינד
13/09/08
תגובות: 11
סימנטוב
פרקים לדוגמה / אסף אשרי
18/04/08
תגובות: 6
המים שבין העולמות
פרקים לדוגמה / הגר ינאי
06/04/08
תגובות: 6
דרקון הוד מלכותו
פרקים לדוגמה / נעמי נוביק
24/09/07
תגובות: 16
המגשר
פרקים לדוגמה / רביב מיוחס
14/09/07
תגובות: 74
התחדשות
פרקים לדוגמה / קרול ברג
05/05/07
תגובות: 3
בנות הדרקון
פרקים לדוגמה / מרית בן-ישראל
02/04/07
תגובות: 25
|
 |
קורליין
פרקים לדוגמה / ניל גיימן
יום חמישי, 01/05/2003, שעה 10:00
ספרו החדש של ניל גיימן
|
|
מן הכריכה האחורית:
קורליין היא נערה צעירה שהוריה עסוקים בעצמם ובעבודתם. אולי בשל כך היא התפתחה לדמות ססגונית, בוגרת ומלאת דמיון. כשהמשפחה עוברת לבית החדש , היא לוקחת על עצמה את האחריות לסייר בבית ומגלה כי אחת מארבע עשרה הדלתות הנעולות נפתחת אל קיר לבנים.
יום אחד, שהיא פותחת את הדלת היא מגלה בית אחר זהה לשלה. יש אמא ואבא שאוהבים אותה ומתעניינים בה, יש ארוחה חמה על השולחן, אך די מהר קורליין מבינה כי משהו כאן טוב מכדי שיהיה אמיתי.
היא מגלה שאמה החדשה רוצה להשאיר אותה בעולם האחר לעד. היא תגייס את כל פקחותה ואומץ ליבה כדי להיחלץ מהעולם האחר ותנסה להציל בדרך גם את הנשמות האומללות שנלכדו בו.
המסע הפנימי שקורליין עוברת במהלך הספר מרתק לא פחות מהמסע שלה מחוץ לעולם המקביל.
1
קוֹרָלָיין גילתה את הדלת זמן קצר לאחר שעברו לגור בבית.
היה זה בית ישן מאוד - הייתה לו עלייה מתחת לגג ומרתף מתחת לקרקע וגינה שגדלה פרא ובה עצים זקנים וענקיים.
לא כל הבית היה בבעלות משפחתה של קורליין – הוא היה גדול מדי לשם כך. במקום זאת, רק חלקו היה בבעלותם.
היו אנשים נוספים שגרו בבית הישן.
העלמה ספִּינק והעלמה פורסיבְּל חיו בדירה שמתחת לזו של קורליין, בקומת הקרקע. שתיהן היו זקנות ועגולות, וחיו בדירתן עם כמה טריירים סקוטיים מזדקנים שהיו להם שמות כמו הֵיימיש ואנדרו וג'וֹק. פעם, בעבר, היו העלמה ספינק והעלמה פורסיבל שחקניות, כך סיפרה העלמה ספינק לקורליין בפעם הראשונה שפגשה אותה.
''את מבינה, קרוליין'', אמרה העלמה ספינק, משבשת את שמה של קורָליין, ''גם אני וגם העלמה פורסיבל היינו שחקניות מפורסמות בעבר. היינו על הבמה, יקירה. אוי, אל תיתני להיימיש לאכול את עוגת הפירות, או שהוא יישאר ער כל הלילה עם כאב בטן''.
''זה קורָליין. לא קרוליין. קורליין'', אמרה קורליין.
בדירה שמעל זו של קורליין, מתחת לגג, גר זקן משוגע עם שפם גדול. הוא סיפר לקורליין שהוא מאלף קרקס עכברים. הוא לא הניח לאיש לראות אותו.
''יום אחד, קרוליין הקטנה, כשהם יהיו מוכנים לגמרי, כל אחד בעולם כולו יראה את פלאי קרקס העכברים שלי. את שואלת אותי למה את לא יכולה לראות אותו עכשיו. זה מה ששאלת אותי?''
''לא'', אמרה קורליין בשקט, ''שאלתי אותך אם אתה מוכן לא לקרוא לי קרוליין. זה קורליין''.
''הסיבה שאת לא יכולה לראות את קרקס העכברים'', אמר האיש מלמעלה, ''היא שהעכברים עדיין לא מוכנים ומאומנים. חוץ מזה, הם לא מוכנים לנגן את השירים שכתבתי להם. כל השירים שכתבתי כדי שהעכברים ינגנו הולכים אוּמפה אומפה. אבל העכברים הלבנים מוכנים לנגן רק טוּדל אוּדל. ככה. אני חושב לנסות לתת להם סוגים שונים של גבינה''.
קורליין לא חשבה שבאמת קיים קרקס עכברים. היא חשבה שהזקן בוודאי ממציא את זה.
ביום אחרי שנכנסו לבית, יצאה קורליין לסייר.
היא סיירה בגינה. זו הייתה גינה גדולה: בקצה המרוחק היה מגרש טניס ישן, אבל איש בבית לא שיחק טניס, והיו חורים בגדר שהקיפה את המגרש ורוב הרשת נרקבה והתפוררה; היה גן ורדים ישן, מלא בשיחי ורדים מגומדים ושורצי זבובים; הייתה מסלעה שהיו בה רק סלעים; היה מעגל פטריות, מורכב מפטריות גדולות חומות ורכרוכיות שהדיפו ריח נורא אם דרכו עליהן בטעות.
הייתה גם באר. ביום שבו נכנסה משפחתה של קורליין לבית, הדגישו העלמה ספינק והעלמה פורסיבל באוזני קורליין כמה מסוכנת הבאר, והזהירו אותה שתקפיד להתרחק ממנה. לכן יצאה קורליין לסייר בחיפוש אחריה, כדי לדעת איפה היא, כך שתוכל להתרחק ממנה כראוי.
היא גילתה אותה ביום השלישי, בכר דשא שצמח פרא לצד מגרש הטניס, מאחורי קבוצת עצים - מעגל לבֵנים נמוך שכמעט נעלם מהעין בדשא הגבוה. הבאר כוסתה בלוחות עץ, כדי שאיש לא ייפול לתוכה. היה חור סיקוס קטן באחד הלוחות, וקורליין בילתה את אחר הצהריים בהפלת אבני חצץ ואצטרובלים דרך החור ובציפייה, ובספירה, עד ששמעה את הפּלוֹפּ כשפגעו במים, הרחק למטה.
קורליין סיירה גם בחיפוש אחר בעלי חיים. היא מצאה קיפוד, נשל נחש (אבל לא נחש), אבן שנראתה בדיוק כמו צפרדע וקרפדה שנראתה בדיוק כמו אבן.
היה גם חתול שחור ויהיר, שישב על קירות ועל גדמי עצים וצפה בה, אבל הסתלק בכל פעם שניגשה אליו כדי לנסות לשחק איתו.
כך בילתה את השבועיים הראשונים שלה בבית החדש – מסיירת בגינה ובסביבתה.
אמה אמנם אילצה אותה לחזור פנימה לארוחת הערב ולארוחת הצהריים, וקורליין נאלצה ללבוש בגדים חמים לפני שיצאה החוצה, כי באותה שנה היה הקיץ קר מאוד; אבל היא אכן יצאה לסייר בכל יום עד היום שבו ירד גשם, אז היה עליה להישאר בפנים.
''מה אני יכולה לעשות?'' שאלה קורליין.
''תקראי ספר'', אמרה אמה. ''תראי סרט וידאו. תשחקי בצעצועים שלך. לכי ותציקי לעלמה ספינק או לעלמה פורסיבל, או לזקן המשוגע מלמעלה''.
''לא'', אמרה קורליין. ''אני לא רוצה לעשות את הדברים האלה. אני רוצה לסייר''.
''לא ממש אכפת לי מה את עושה'', אמרה אמה של קורליין, ''כל עוד את לא עושה בלגן''.
קורליין ניגשה אל החלון וצפתה בגשם היורד. לא היה זה סוג הגשם שבו אפשר לצאת החוצה – הוא היה מהסוג השני, זה שמשליך את עצמו מטה מהשמים וניתז במקום שבו הוא נוחת. זה היה גשם בעל כוונות רציניות, וכרגע היו הכוונות שלו להפוך את הגינה למרק רטוב ובוצי.
קורליין כבר צפתה בכל קלטות הווידאו. צעצועיה שעממו אותה, והיא כבר קראה את כל ספריה.
היא הדליקה את הטלוויזיה. היא עברה מערוץ לערוץ לערוץ, אבל לא היה שם דבר פרט לגברים בחליפות שמדברים על הבורסה ולתוכניות אירוח. לבסוף היא מצאה משהו לצפות בו: זו הייתה מחציתה השנייה של תוכנית טבע על דבר שנקרא ''צבעי מגן''. היא צפתה בבעלי חיים, בציפורים ובחרקים שהסוו את עצמם כעלים או כזרדים או כבעלי חיים אחרים כדי לחמוק מדברים שעלולים לפגוע בהם. היא נהנתה מכך, אבל זה נגמר מהר מדי, ואחר כך הייתה תוכנית על בית חרושת לעוגות.
הגיע הזמן לדבר עם אבא שלה.
אביה של קורליין היה בבית. שני הוריה עבדו מהבית, עושים דברים על המחשב, ופירוש הדבר היה שהם בבית רוב הזמן. לכל אחד מהם היה חדר עבודה משלו.
''שלום, קורליין'', הוא אמר כשנכנסה, בלי להסתובב.
''ממף'', אמרה קורליין. ''יורד גשם''.
''כן'', אמר אביה. ''דליים של גשם''.
''לא'', אמרה קורליין. ''רק גשם. אני יכולה לצאת החוצה?''
''מה אומרת אימא שלך?''
''היא אומרת 'את לא יוצאת החוצה במזג אוויר כזה, קורליין ג'ונס'''.
''אז לא''.
''אבל אני רוצה להמשיך לסייר''.
''אז תסיירי בדירה'', הציע אביה. ''תראי – הנה דף נייר ועט. תספרי את כל הדלתות והחלונות. תרשמי כל מה שכחול. תארגני משלחת חקר לגלות את דוד המים החמים. ותני לי לעבוד בשקט''.
''אני יכולה להיכנס לחדר האורחים?'' חדר האורחים היה המקום שבו שמרו הג'ונסים את הרהיטים היקרים (והלא נוחים) שסבתה של קורליין הורישה להם במותה. לקורליין היה אסור להיכנס לשם. איש לא נכנס לשם. הוא נועד רק לאירועים מיוחדים.
''אם לא תבלגני. ולא תיגעי בשום דבר''.
קורליין שקלה זאת בתשומת לב, ואז נטלה את הנייר ואת העט ויצאה לסייר בתוך הדירה.
היא גילתה את דוד המים החמים (הוא היה בתוך ארון במטבח).
היא ספרה את כל מה שכחול (153).
היא ספרה את החלונות (21).
היא ספרה את הדלתות (14).
מהדלתות שמצאה, שלוש-עשרה נפתחו ונסגרו. האחרונה – דלת העץ החומה הגדולה והמגולפת בפינתו הרחוקה של חדר האורחים – הייתה נעולה.
היא שאלה את אמה, ''לאן מובילה הדלת הזאת?''
''לשום מקום, חומד''.
''היא חייבת להוביל לאן שהוא''.
אמה הנידה בראשה. ''תסתכלי'', אמרה לקורליין.
היא הרימה את ידה והורידה שרשרת מפתחות מעל משקוף דלת המטבח. היא חיפשה ביניהם בתשומת לב, ובחרה במפתח הישן, הגדול, השחור והחלוד ביותר. הן נכנסו אל חדר האורחים. אמה פתחה את הדלת במפתח.
הדלת נפתחה.
אמה צדקה. הדלת לא הובילה לשום מקום. היא נפתחה אל קיר לבֵנים.
''כשהמקום הזה היה רק בית אחד'', אמרה אמה של קורליין, ''הדלת הזאת הובילה לאן שהוא. כשחילקו את הבית לדירות, הם פשוט סגרו אותה בלבֵנים. הצד השני הוא הדירה הריקה בצד השני של הבית, זו שעדיין מוצעת למכירה''.
היא סגרה את הדלת והחזירה את שרשרת המפתחות אל מעל משקוף דלת המטבח.
''לא נעלת אותה'', אמרה קורליין.
אמה משכה בכתפיה. ''למה לנעול אותה?'' שאלה. ''היא לא מובילה לשום מקום''.
קורליין לא אמרה דבר.
כבר כמעט החשיך בחוץ, והגשם עדיין ירד, נוקש על החלונות ומטשטש את אורות המכוניות בכביש שבחוץ.
אביה של קורליין הפסיק לעבוד והכין להם ארוחת ערב.
קורליין נגעלה. ''אבא'', אמרה, ''שוב הכנת מתכון''.
''זה תבשיל כרישה ותפוחי אדמה מעוטר בטרגון ומוקרם בגבינת גרוייר'', הודה.
קורליין נאנחה. היא ניגשה למקפיא והוציאה צ'יפס למיקרוגל ומיני-פיצה למיקרוגל.
''אתה יודע שאני לא אוהבת מתכונים'', אמרה לאביה, בזמן שארוחת הערב שלה חגה סחור-סחור, והמספרים הקטנים והאדומים שעל תנור המיקרוגל ספרו לאחור עד אפס.
''אילו היית טועמת את זה, אולי זה היה מוצא חן בעינייך'', אמר אביה של קורליין, אבל היא הנידה בראשה.
באותו לילה שכבה קורליין ערה במיטתה. הגשם חדל, והיא כמעט נרדמה כאשר משהו השמיע ט-ט-ט-ט-ט-ט. היא התיישבה במיטתה.
משהו השמיע קריייי...
...אאאאק.
קורליין יצאה ממיטתה והביטה לאורך המסדרון, אך לא ראתה שום דבר מוזר. היא פסעה לאורך המסדרון. מחדר השינה של הוריה בקע קול נחרה נמוך – זה היה אביה, ומדי פעם מלמול מתוך שינה – זו הייתה אמה.
קורליין תהתה אם חלמה את זה, מה שזה לא היה.
משהו זז.
זה היה רק מעט יותר מצל, והוא זינק במהירות לאורך המסדרון החשוך, ככתם קטן של לילה.
היא קיוותה שזה לא עכביש. עכבישים גרמו לקורליין אי-נוחות עזה.
הצורה השחורה נכנסה אל חדר האורחים, וקורליין עקבה אחריה בחשש מה.
החדר היה חשוך. האור היחיד בא מהמסדרון, וקורליין, שניצבה בפתח הדלת, הטילה צל ענק ומעוות על שטיח חדר האורחים – היא נראתה כאישה ענקית ורזה.
קורליין בדיוק תהתה אם להדליק או לא להדליק את האורות, כשראתה הצורה השחורה יוצאת באטיות מתחת לספה. היא עצרה, ואז זינקה בדממה על פני השטיח לעבר פינתו הרחוקה של החדר.
לא היו רהיטים באותה פינה של החדר.
קורליין הדליקה את האור.
לא היה דבר בפינה. דבר פרט לדלת הישנה שנפתחת אל קיר לבֵנים.
היא הייתה בטוחה שאמה סגרה את הדלת, אבל כעת היא הייתה פתוחה קמעה. רק כדי חריץ. קורליין ניגשה אליה והביטה פנימה. לא היה שם דבר – רק קיר, בנוי מלבֵנים אדומות.
קורליין סגרה את דלת העץ הישנה, כיבתה את האור והלכה למיטה.
היא חלמה על צורות שחורות שהחליקו ממקום למקום, נמנעות מהאור, עד שכולן התקבצו יחדיו תחת הירח. צורות שחורות קטנות בעלות עיניים אדומות קטנות ושיניים צהובות וחדות.
אנו קטנים אבל רבים
אנו רבים אנו קטנים
פה היינו כשעליתם
עוד נראה אתכם נופלים.
קולותיהם היו גבוהים ולוחשים ומעט מייבבים. הם עוררו בקורליין אי-נוחות.
ואז חלמה קורליין כמה פרסומות, ולאחר מכן לא חלמה דבר.
2
ביום המחרת פסק הגשם, אבל על הבית ירד ערפל לבן וסמיך.
''אני יוצאת לטייל'', אמרה קורליין.
''אל תתרחקי יותר מדי'', אמרה אמה. ''ותתלבשי חם''.
קורליין לבשה את מעילה הכחול בעל הברדס, את צעיפה האדום ואת מגפי הגומי הצהובים שלה.
היא יצאה.
העלמה ספינק טיילה עם כלביה. ''שלום, קרוליין'', אמרה העלמה ספינק. ''מזג אוויר גרוע''.
''כן'', אמרה קורליין.
''שיחקתי פעם את פורשיה'', אמרה העלמה ספינק. ''העלמה פורסיבל מדברת על האופליה שלה, אבל זו הייתה הפורשיה שלי שהם באו לראות. כשהיינו על הבמה''.
העלמה ספינק הייתה צרורה בסוודרים ובירכיות, ונראתה קטנה ועגולה מתמיד. היא דמתה לביצה גדולה וצמרירית. היא הרכיבה משקפיים עבים שגרמו לעיניה להיראות ענקיות.
''הם היו שולחים פרחים לחדר ההלבשה שלי. הם שלחו'', אמרה.
''מי שלח?'' שאלה קורליין.
קורליין (Coraline)
מאת ניל גיימן (Neil Gaiman)
תרגום: ורד טוכטרמן
הוצאת אופוס, 2003
קורליין
ניל גיימן
הוצאת אופוס
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
קראתי את זה
tallola יום שישי, 02/05/2003, שעה 16:24
(4 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
(ללא כותרת)
מאור גרינברג שבת, 03/05/2003, שעה 9:39
(14 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
