 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
החינמניה מס' 38
שונות / המערכת
27/09/14
תגובות: 2
החינמניה מס' 37
שונות / המערכת
12/07/14
תגובות: 1
הגשת אירועים לאייקון 2014
שונות / המערכת
23/06/14
תגובות: 0
תיקוצ'יקים ועולמות אחרים
שונות / איתי ליבנה
31/05/14
תגובות: 1
החינמניה מס' 36
שונות / המערכת
26/04/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 35
שונות / המערכת
08/03/14
תגובות: 0
פרס גפן 2014
שונות / המערכת
05/03/14
תגובות: 4
קול קורא להגשת סיפורים
שונות / המערכת
15/02/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 33
שונות / המערכת
03/11/13
תגובות: 0
קול קורא
שונות / המערכת
29/09/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 32
שונות / המערכת
07/09/13
תגובות: 2
דיווחים חיים מוורלדקון
שונות / המערכת
24/08/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 31
שונות / המערכת
21/07/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 30
שונות / המערכת
27/05/13
תגובות: 0
הרועה האחרון - סרט מסע פנטסטי
שונות / המערכת
02/04/13
תגובות: 0
|
 |
הזירה - אסימוב נגד אסימוב
שונות / המערכת
יום ראשון, 20/06/2010, שעה 16:06
קרן לנדסמן ורמי שלהבת מפרקים לגורמים את הסופר הקלאסי
|
|
הזירה הוא הפורום של האגודה לדיון בנושאים שעומדים בלבו של הז'אנר שכולנו אוהבים. מדי פעם נעלה כאן שתי דעות מנוגדות בנוגע לאחת מהסוגיות החשובות והמעניינות הקשורות למדע בדיוני ולפנטסיה, שיהיו בסיס לדיון רחב. אנו מזמינים את כולכם לקרוא ולהגיב, לתרום את תרומתכם לדיון, ולהביע את דעותיכם בסוגיות אלה. אנו מקווים שהזירה תהפוך למקום כינוס, למוקד לדיונים מרתקים, ולמקום שבו כולם יוכלו לשמוע ולהשמיע ולקדם את השיח סביב הז'אנר.
אי-אז העלינו את הדיון הראשון - מה עדיף, מדע בדיוני או פנטסיה? - וכעת נכנסים לזירה שני גלדיאטורים שייאבקו עד חורמה בשאלה אם אייזק אסימוב היה גאון שאין שני לו, או סופר בינוני שעבר זמנו.
סופר (?) מיושן ולא רלוונטי / רמי שלהבת
אסימוב, סופר המדע הבדיוני המפורסם ביותר בעולם, מוציא למדע הבדיוני שם רע.
מכירים את הסטריאוטיפ השחוק ביותר על המדע הבדיוני? את הז'אנר הזה כותבים מדענים חסרי הבנה ספרותית ממשית, שלוקחים את המאמרים שלהם וקוראים להם סיפורת, נכון? הז'אנר הזה שנערים מחוצ'קנים – רק בנים, כמובן – חושבים שהוא מגניב נורא, עד שהם מתבגרים ומגלים את הספרות האמיתית. תפיסה מגוחכת, נכון?
זה בדיוק מה שכתב אסימוב. נכון, יש בסיפורים שלו רעיונות, חלקם מעניינים מאוד, אבל ספרות? הצחקתם אותו. הכתיבה שלו טכנית להחריד, חסרת יצירתיות וטובעת בדיאלוגים אינסופיים שמטרתם רק להעביר מידע. הדמויות המפותחות ביותר שלו הן רובוטים וכשהוא כותב על נשים הוא בכלל מגוחך. למי אכפת מספרות או מסגנון כשיש לך רעיונות?
ובכן – לי אכפת. לי ולרוב הקוראים, גם אם לא כולם יודעים בהכרח להגדיר במפורש את מה שחסר להם בכתיבה המיושנת הזו. אנחנו מבינים את מה שרבים מכותבי תקופת תור הזהב של המדע הבדיוני – ואסימוב במיוחד – לא הצליחו לתפוס. אנחנו יודעים שכתיבה היא מכלול שלם שהרעיונות המגניבים הם חלק חשוב בו, בצד פיתוח הדמויות, הקונפליקטים, הסגנון ועוד.
אסימוב, כמובן, היה מודע לכך שבעולם הספרותי ''המכובד'' מקובל לצפות לדברים אחרים ממה שהוא מספק, אך זלזל בכך, בדומה לרבים מסופרי המדע הבדיוני של דורו. בהקדמה שכתב לסיפור (אחת מרבות מהקדמות רבות מספור שכתב לספרים ולסיפורים) הוא אף לגלג על כל הטוענים שסופר מדע בדיוני טוב צריך להיות בקיא בכתיבה ספרותית מגוונת והמליץ לכל אלה המבקשים להיות סופרי מדע בדיוני להתמחות בדבר אחד בלבד – קריאת ספרי מדע בדיוני אחרים. זו עדות רבת עוצמה לאמונתו שהמדע הבדיוני אינו צריך לעמוד בדרישות המקובלות מספרות. לדידו, על סופרי הז'אנר להסתגר במגרש המשחקים הקטן שלהם ולעשות את מה שכל חבריהם עושים – לכתוב עלילת מונעות-רעיון עם דמויות שטוחות ולחלק פרסים זה לזה.
אז מה רע בכך? דברים רבים.
נתחיל בשפה. הלשון היא כלי העבודה הראשון במעלה של כל סופר, וסופרים טובים עושים בה נפלאות: תיאורים ציוריים, מטפורות, רבדים לשוניים, קול שונה לכל דמות. ואסימוב? כלום, הלשון שלו שקופה לחלוטין והוא אף עושה שימוש בלתי פוסק בתואר הפועל כתחליף להצגת רגש וחוזר על אותן תבניות. שוב ושוב. כפי שנוכחתי כשתרגמתי כמה מספריו, הסגנון הזה אמנם מקל מאוד על מלאכת התרגום של אסימוב, אך מותיר בה מעט מאוד מרחב יצירתי. אין שום רבדים נסתרים שבהם ניתן ללהטט, אין כמעט קולות שונים לדמויות שונות או מעברי משלבים, הכול כתוב באותו יובש.
הלאה לסגנון. הסגנון של אסימוב לקוי בשלל דרכים – למשל השימוש שלו בדיאלוגים, כפי שהודה בעצמו בהקדמה שכתב לסיפור הפותח את אסופת ''מבחר סיפורי המדע הבדיוני הזוכים בפרס הוגו'': ''כשאני קורא זאת (את הסיפור ''נשמות''. ר''ש), אני חש במגרעותיי שלי. סיפורי מתנהלים במקרים רבים מאוד באמצעות דו-שיח (והמבקרים מתייחסים אליו לפעמים בקטנוניות משום כך...)'' (ע' 15). שוב ושוב הדמויות בסיפוריו מתייצבות מול הקורא ונואמות, או דנות ביניהן בעניינים שאין לאף אחת מהן צורך אמיתי לשמוע, כדי להעביר מידע לקוראים עצמם.
אבל רגע, אמרתי ''דמויות''? עצרו לרגע וחשבו – כמה דמויות של אסימוב אתם זוכרים? לאליג'ה ביילי, אמנם יש אישיות (סוג של), אך זו לא משתנה כהוא זה בשום מקום בשלושת הספרים שבהם הוא כיכב; השינויים היחידים שעוברים עליו הם חיצוניים: גיל ומעמד. יהושפט! סוזן קלווין פחות אנושית אפילו מהרובוטים שהיא בונה. סאלבור הארדין? הובר מאלו? שאר מנהיגי ''המוסד''? כולם וריאציות על אותו טיפוס של מנהיג עשוי לבלי חת. ביתא דארל? אולי. לפחות היא עוברת התפתחות כלשהי מהרכיכה שהייתה בהתחלה למי שמצילה את המוסד מהמשבר הגדול בתולדותיו. אבל כמה עוד דמויות מורכבות אפילו במעט יש בנוסף לה? חמש? אפילו עשר? בהתחשב ביבול הפורה להפליא שהוציא אסימוב מתחת ידו לאורך הקריירה הארוכה שלו, המספר הזה מעליב.
זה משאיר בעיקר את הרעיונות, אבל רבים מהם, אולי רובם, התיישנו מזמן. קשה מאוד, לדוגמה, להתייחס היום ברצינות לאף אחד מהסיפורים הרבים שכתב אסימוב על מחשב העל מולטיווק, שמנהל את העולם כולו, חורץ גורלות, חכם יותר מכולנו – ועושה את זה באמצעות שפופרות ריק, כרטיסים מנוקבים ומאגרי זיכרון שתופסים קומפלקס בניינים שלם. יש גבול עד כמה יכול קורא בן זמננו להשעות את אי האמון כשהאנכרוניזם עד כדי כך בוטה. מחשב על שמסוגל למשול בעולם אבל זקוק למתרגמים אנושיים שיפרשו את הקוד המוצפן שלו עבור מנהיגי האנושות? ב-ח-ייכם!
אז אייזק אסימוב הוא סופר? לא באמת. הוא היה כותב בעל רעיונות מקוריים, אדם כריזמטי מאוד, השפיע מאוד על המדע הבדיוני בזמנו. אך הזמן הזה עבר – הגיע הזמן להניח לו ולהמשיך הלאה, אל ספרות המדע הבדיוני היצירתית באמת והמרתקת שכתבו ממשיכי דרכו – ובעיקר אלה שמרדו בו – משנות השישים ואילך.
ואף-על-פי-כן אחד ואין בלתו / קרן לנדסמן
אסימוב לא ידע לכתוב. אין בכך כל חדש – הוא עצמו הודה בכך. הוא לא ידע לעצב דמויות, הוא לא ידע לכתוב עלילות משנה, והוא היה ממש גרוע בכתיבת סב-טקסט. או אם לדייק – הוא היה ממש גרוע בעיצוב דמויות אנושיות, בכתיבת עלילות משנה סבוכות ובכתיבת סב-טקסט רגשי. בכתיבת רובוטים הוא היה מעולה. בהעמדת הדמויות שלו במצבים פוליטיים מסובכים הוא היה מצוין. בכתיבת סב-טקסט רגשי... טוב, אף אחד לא מושלם.
אך כתיבה לא מורכבת אך ורק מהיכולת לחבר משפטים מסובכים, לבנות מטפורות פתלתלות או להעביר את עולמן הפנימי של הדמויות. בלבה, כתיבה היא היכולת להעביר רעיון ממוחו הקודח של הכותב למוחו (הלא פחות קודח) של הקורא, ואסימוב הצטיין ברעיונות שלו. הוא היה רב-אומן בהצבת שאלות שלעולם יהיו רלוונטיות ומעניינות. מעטים משתווים לו ביכולת לכתוב סיפורים שגורמים לקורא להביט מחדש בעצמו ובעולמו.
אין שני לאסימוב גם ביקומים שאותם בנה, במציאות הברורה של הסיפור וביצירת מתח שמחזיק מעמד גם אחרי קריאות מרובות. בכל סיפור שלו, אפילו בסיפורים שמתרחשים בחדר לבן נטול עיטורים (''תחבולה שלוש'' או ''תעלולים שלושה'' בתרגום החדש), אנו מקבלים את ההרגשה שעולם שלם נמצא מעבר לפינה. הרגשה זו מתחזקת ככל שהעולמות בסיפורים מרוחקים יותר מהעולם שלנו. כך למשל בסיפורים כמו ''כתמים ירוקים'' או ''מרחב מחיה'' (על כל הפגמים שבהם) וכמובן ב''שקיעה'', אסימוב בונה עולמות שונים לחלוטין משלנו, עם דמויות שעומדות בפני קונפליקט שכלל לא קיים בעולמנו, ובכל זאת אפשר לטעום את העולם כולו מהנגיעה הקטנה הזו ולהצטמרר מהפתרונות אותם הסיפורים מציעים. כל סיפור מדע בדיוני אמור להכיל נגיעה מעולם מרוחק ולאפשר לקורא לחיות באותו עולם, אולם לעתים קרובות מדי יצירות מדע בדיוני נכשלות במשימה החיונית הזו. אסימוב מצליח להחיות עולמות בכל אחד מהסיפורים שלו, ובאופן מופלא.
ואם לא די באלה, המדע הבדיוני של אסימוב מבוסס תמיד על המציאות. הדמויות שלו מצייתות תמיד לחוק השלישי של ניוטון – לכל פעולה יש תגובה. אין ריק ואין דאוס אקס מכינה. הפתרונות למצבים שהוא בונה תמיד נגזרים מהמידע הניתן לקורא מתחילת הסיפור. הכוונה אינה שסיפוריו של אסימוב צפויים מראש, אלא שהם מעניקים לקורא את הקטרזיס הנדיר שחל בקריאה שנייה בה מתגלים הרמזים שהוחמצו בקריאה הראשונה. בין אם מדובר בדרך להציל אימפריה גוועת או להבין מדוע הארי סלדון לא מופיע בזמן שנקבע לו – הדמויות פועלות בעולם שכלליו ידועים, ולא משתנים בהתאם לנוחות הסופר.
אבל מעבר לכל אלה, הגדולה של אסימוב נובעת משני דברים – חוקי הרובוטיקה והפסיכוהיסטוריה. אסימוב היה סופר המדע הבדיוני הראשון שניסה לא רק להתוות את העתיד אלא גם להכפיף אותו למציאות שלנו. חוקי הרובוטיקה מציעים לאנושות דרך להגן על עצמה מפני יצירי כפיה הגדולים, החזקים וההגיוניים הרבה יותר מבני האדם השבריריים. הפסיכוהיסטוריה מציעה נקודת מבט מרתקת השואבת את השראתה מהאמרה ''אין חדש תחת השמש''. היא מניח שהתנהגות האדם ניתנת לחיזוי על ידי הסתמכות על העבר. לא התנהגות האדם הבודד, אלא התנהגות האנושות. שילוב של פסיכולוגיה, מתמטיקה והיכרות עם טבע האדם הוא הבסיס להתמודדות עם כמה מהאתגרים המרתקים העומדים בפני האנושות העתידית של אסימוב.
בעיניי, כתיבת היקומים המרתקת, עיצוב הקונפליקטים המעניין והיכולת להכניס את הקורא לעולם שונה לחלוטין בתוך מספר משפטים מפצים על כל חסר כלשהו בעיצוב דמויות או בכתיבה פשוטה. בזכות אלה אסימוב היה ולעולם יהיה אחד מסופרי המדע הבדיוני הטובים ביותר.
הדיון הראשון בזירה
רמי שלהבת
קרן לנדסמן
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
אם יותר לי לחלוק על ידידי המלומד (חדש)
אלודאה בהיסטריית סטטיסטיקה יום ראשון, 20/06/2010, שעה 16:27
אתה קקי.
|
|
|
|
|
כשאוזלים הטיעונים, מה שנותר הוא ניבולי פה. (חדש)
גרומיט יום ראשון, 20/06/2010, שעה 16:44
בתשובה לאלודאה בהיסטריית סטטיסטיקה
(ואת פיכסה!)
|
|
|
|
|
ניבולי הפה הם מפלטם האחרון של חסרי היכולת! (חדש)
אלודאה בהיסטריית סטטיסטיקה יום ראשון, 20/06/2010, שעה 17:20
בתשובה לגרומיט
|
|
|
|
|
יהושפט! (חדש)
גרומיט יום ראשון, 20/06/2010, שעה 19:05
בתשובה לאלודאה בהיסטריית סטטיסטיקה
|
|
|
|
|
משהו הציק בנקודה של רמי על הרעיונות (חדש)
נעם יום ראשון, 20/06/2010, שעה 21:03
וסוף סוף הבנתי מה זה. לא מזמן פורסם כאן באתר סיפור בשם '' על עכברים ואומנים שכירים'' של דילן פוקס. הנה כאן:
מתואר שם (בין היתר) עולם בו מכונות (גדולות!) מנהלות את כל האספקטים של חיי החברה האנושית, אבל עדיין הן מעבירות את המידע שלהן דרך בעלי תפקידים מיוחדים. ההקבלה למולטיווק (כפי שהוצג ע''י רמי) של אסימוב היא די ישירה.
אז אולי אני לא יכול לצפות מרמי ומקוראים בני זמננו להנות מסיפור כ''כ מופרך מבחינה טכנולוגית. אבל בכל זאת ישנם אי אילו קוראים שיתארו את הסיפור כ''נחמד'' (בתגובות, למשל). ואולי רק בשבילם (גם אם לא בשביל רמי), לא צריך לסווג את רעיונותיו של אסימוב ככאלו שהתישנו מזמן...
|
|
|
|
|
יש הבדל משמעותי בין השניים (חדש)
גרומיט יום ראשון, 20/06/2010, שעה 21:23
בתשובה לנעם
אסימוב כתב מדע בדיוני קלאסי ששאף להיות נאמן לידע המדעי הקיים. השאיפה הזאת משתמעת מכל משפט בסיפוריו, ואי אפשר להבין אותם אם מתעלמים מהאורייטציה הזאת. מצד אחד, אין ספק מדובר באחת מנקודות הכוח העיקריות של הכתיבה שלו, כפי שציינה גם קרן. מצד שני, זה גם אחד מהדברים שהופך את הכתיבה שלו פגיעה מאוד לשיני הזמן. חלק מסיפוריו, במיוחד אלה נענו כמעט בלעדית על חידה טכנולוגית, התרוקנו מתוכן כיום, כשטכנולוגיה שעליה הם מדברים התיישנה או הופרכה.
''על עכברים ואומנים שכירים'' הוא עניין אחר לגמרי: מדובר בסיפור סטימפאנק, שמבוסס כמו כל הז'אנר שלו על הנחת יסוד שידוע מראש שהיא אינה נכונה - ההנחה שבשלב כלשהו הטכנולוגיה התפתחה לכיוון שונה מהמוכר לנו, והביאה ליצירת מציאות טכנולוגית מתקדמת שהכוח המניע לה אינו אלקטרוני אלא מבוסס על קיטור וגלגלי שיניים. ואם כבר, גם אני הייתי בין אלה שנהנו מהסיפור הזה, ואפילו הייתי הראשון שהגיב לו. סיפור חמוד.
הסטימפאנק דורש מלכתחילה מהקורא לקבל הנחת יסוד מופרכת ועליה מנסה לבנות מציאות עקבית ומעניינת. הוא יכול ליפול בגלל ביצוע לא טוב, אבל לא בגלל המופרכות הבסיסית של הרעיון. בגלל זה הוא גם פגיע להתיישנות הרבה פחות מהמד''ב הקשה: הוא עשוי להתיישן מבחינת הטעם התרבותי, אבל לא מבחינץ הטכנולוגיה שמוצגת בו, כי זו מלכתחילה אינה מתיימרת להיות נכונה.
במילים אחרות, מולטיווק, אצל אסימוב, היה הבטחה לעתיד טוב יותר. המכונות ב''על עכברים ואומנים שכירים'' שייכות ליקום ספקולטיבי לחלוטין של ''מה שהיה עשוי להיות אילו''. גם אם התפקוד שלהם דומה, המקום שלהם בסיפור שונה לחלוטין.
|
|
|
|
|
ולעניין יותר רציני (חדש)
גרומיט יום ראשון, 20/06/2010, שעה 21:08
קרן, בחלק שלה של הדיון, מביאה את הפסיכוהיסטוריה והרובוטיקה כדוגמה ליכולתו של אסימוב לכתוב עתיד ולכפוף אותו לחוקים ברורים ותקפים הלקוחים מהעולם שלנו. זה כמובן נכון לחלוטין, אבל אני לא יכול שלא לתהות לכמה מתוך זה היה אחראי העורך המיתולוגי של רבים מהסיפורים שלו, ג'ון קמפבל (עורך אסטאונדינג). אסימוב עצמו סיפור לא פעם שקמפבל היה שותף פעיל בפיתוח רבים מהרעיונות היותר טובים שלו, כולל חוקי הרובוטיקה. קמפבל עצמו גם היה ידוע בקו המערכתי המאוד ברור שלו, שמסתכם היטב באופן שבו קרן תיארה את סגנונו של אסימוב: פיתוח רעיונות טכנולוגיים המבוססים על המדע הידוע.
ברור שגם לאסימוב היה חלק בזה, אבל איכשהו נדמה שרבים מהרעיונות היותר טובים שלו הוושפעו במידה רבה מקמפבל. באופן מסוים מעידים על כך גם כמה מהרעיונות היותר מאוחרים של הדוקטור הטוב, שבעיניי היו הרבה פחות מעניינים ממה שכתב בצעירותו. ''גאיה'', לדוגמה, אותו ישות כלל-עולמית חיה שמופיעה בהמשכי המוסד המאוחרים, לעולם לא היה עוברת את המשוכה של קמפבל, בהיותה רחוקה מדי מהמציאות וממה שהוא תפס כשכל הישר. אילו אסימוב היה מביא רעיון כזה בפני קמפבל, או שהסיפור היה נדחה על הסף, או שהרעיון היה משתנה באופן דרסטי בדרכו לדפוס ומקבל קווים הרבה יותר רציונליים.
|
|
|
|
|
אגב פסיכוהיסטוריה (חדש)
נעם יום ראשון, 20/06/2010, שעה 21:22
בתשובה לגרומיט
(ואני מתנצל מראש שאני קצת גונב את הדיון למקום אחר)
בשנות הארבעים התפתחה בצרפת הגישה האנלית לחקר ההיסטוריה. גישה שיש לה לא מעט מהמשותף עם הפסיכוהיסטוריה של אסימוב (למרות שהיא כמובן לא מתמטית ביסודה).
אני לא יודע להגיד עד כמה (אם בכלל) אסימוב היה מודע לעבודתם של היסטוריונים ומה הייתה ההשפעה על פיתוח הרעיון של פסיכוהיסטוריה, אבל סמיכות הזמנים היא די מחשידה.
|
|
|
|
|
אה... (חדש)
kenny יום ראשון, 20/06/2010, שעה 22:35
בתשובה לנעם
אסכולת האנאל (Annales בצרפתית) ראשיתה ב-1929. אני לא בטוח אם אסימוב הכיר אותה, אבל הוא היה חובב היסטוריה. לא יצא לי לשמוע על קשר ביניהם וכשל ההיגיון של ''אחרי לכן בגלל'' הוא מסוכן תמיד.
|
|
|
|
|
ולעניין יותר רציני (חדש)
אלודאה והוירוסים יום שלישי, 29/06/2010, שעה 18:39
בתשובה לגרומיט
אני מסכימה שגאיה היתה רעיון מטופש, ודרך גרועה לאחד את שתי הסדרות. רק שיהיה כתוב איפושהו.
בכל השאר אתה טועה.
|
|
|
|
|
אנחה (חדש)
גרומיט יום רביעי, 30/06/2010, שעה 11:45
בתשובה לאלודאה והוירוסים
אז בואי תסבירי - במה אני טועה?
|
|
|
|
|
אנחה חוזרת (חדש)
אלודאה ווירוס מספר 5 שבת, 10/07/2010, שעה 20:59
בתשובה לגרומיט
תראה, לעורך יש השפעה עצומה על הכתיבה, וליד המכוונת של קמפבל בפרט. אבל מכאן ועד להכליל באופן כל כך גס על הסיפורים של אסימוב זו כבר הגזמה.
מאד סביר שקמפבל ואסימוב פיתחו ביחד את הרעיונות של הפסיכוהיסטוריה, את חוקי הרובוטיקה וכו', אבל את עבודת הכתיבה עשה אסימוב, ואת הקרדיט על הכתיבה הוא זה שצריך לקבל.
|
|
|
|
|
אני עם הגברת לנדסמן. (חדש)
ארז לנדוור יום שני, 21/06/2010, שעה 8:34
אסימוב ויצירתו שווים הרבה יותר מהסכום הכולל של דלות סיגנונו. הרובוטים, המוסד ,שלל סיפורים קצרים קלאסיים כמו שקיעה והשאלה האחרונה ואותה יצירה מיוחדת במינה, האלים עצמם. מבין סיפוריו הקצרים אני אוהב במיוחד סיפור פחות ידוע - תקיעת השופר האחרונה. הרעיון של הסיפור הוא לא סתם רעיון טוב. הוא רעיון מדהים שמדגים היטב את המושג ''אפוקליפסה''. ולא לשכוח את גיבוריו המרשימים ביותר של אסימוב - אליג'ה ביילי, גלאדיה, סוזן קלוין, הארי סלדון, בייתה דארל, ארקדי דארל והשניים העולים על כולם - סלבור הארדין ודאניל אוליבאו.
כל זה רק בתחום המד''ב. אסימוב כתב גם מדע והיסטוריה פופולרים, מדריכים מהנים לתנ''ך ולשקספיר, רשימות לא מעטות על מד''ב והיה ליברל גדול שתמך במפלגה הדמוקרטית, התנגד למלחמת ויאטנם והוקיע בערוב ימיו את ישראל על מדיניותה בשטחים בעת האינתיפאדה הראשונה. דמות מיוחדת במינה.
|
|
|
|
|
קראתי פעם ראיון עם סופר מד''ב מפורסם ברוסיה. (חדש)
vetruven יום שני, 21/06/2010, שעה 11:02
הוא בערך מאותה תקופה ואסכולה כמו אזימוב.
לדעתי הוא ציין דבר נורא מתאים למקרה הזה:
''סופרים מהתקופה של פעם, לרוב כותבים טקסטים שונים מאלו שהקורא העכשווי רגיל אליו. הם לא עומדים בראש אחד עם הספרות המסחרית ש'הולכת טוב' במכירות, שהעורכים והמו''ל מוכנים להדפיס. לא פעם הם מוצאים את עצמם כותבים למעגל קטן של אנשים. למראת זאת הם מהווים בסיס חשוב מאוד, מאין קרש קפיצה לסיפור שילך בעקבות הרעיון או מושג שהונח על ידם''.
|
|
|
|
|
אתה באמת חושב שזה ציטוט מתאים? (חדש)
גרומיט יום שני, 21/06/2010, שעה 11:06
בתשובה לvetruven
אסימוב היה בפירוש ''בן תקופתו''. הכתיבה שלו נטועה עמוד בזרם המרככזי של המדע הבדיוני בתקופתו, פחות או יותר אחד לאחד. היו לו (בין השאר) רעיונות מצוינים, אבל זו תהיה הגזמה פראית להציג אותו כסופר פורץ דרך או ייחודי. ועוד יותר מזה, די מופרך לתאר את סופר המדע הבדיוני המצליח ביותר מאז ומעולם כמי שכתב ספרות לא מסחרית שמיועדת ל''מעגל קטן של אנשים''.
|
|
|
|
|
אתה באמת חושב שזה ציטוט מתאים? (חדש)
vetruven יום שני, 21/06/2010, שעה 11:34
בתשובה לגרומיט
השאלה לא איך הוא היה, או מה הוא היה, השאלה איך הוא נתפס עכשיו ע''י הקורא הרגיל בן זמננו, שיש לו מבחר הרבה יותר גדול מאשר זה של פעם.
בן 15 שבא לחנות/ספריה ורוצה לבחור ספר.
מה יבחר, את אזימוב עם רעיונות והכתיבה ה''כבדה'' שלו, או איזה משהו נחמד וקליל (נגיד)כמו קארד.
|
|
|
|
|
אז עוד שאלה (חדש)
גרומיט יום שני, 21/06/2010, שעה 11:42
בתשובה לvetruven
הגדרת את הכתיבה של אסימוב ככתיבה ''כבדה'' ואני לא חושב שהבנתי למה אתה מתכוון במושג הזה. הדבר האחרון אפשר לומר על אסימוב הוא שהכתיבה שלו קשה לקריאה, כך שאני מניח שהתכוונת למשהו אחר. תואיל להסביר?
|
|
|
|
|
אז עוד שאלה (חדש)
vetruven יום שני, 21/06/2010, שעה 12:19
בתשובה לגרומיט
לא תמיד כתיבה ''כבדה'' היא קשה לקריאה.
לדעתי הכוונה היא יותר למסר ותחושה שנשאר בך אחרי הטקסט.
|
|
|
|
|
אבל לא הסברת (חדש)
גרומיט יום שני, 21/06/2010, שעה 13:06
בתשובה לvetruven
למה אתה מתכוון כשאתה אומר ''כתיבה כבדה''.
|
|
|
|
|
אסימוב אינו ''סופר המדע הבדיוני המצליח ביותר מאז ומעולם'' (חדש)
רז יום חמישי, 01/07/2010, שעה 12:40
בתשובה לגרומיט
אפילו לא קרוב. הספר הראשון של אסימוב שבכלל נכנס לרשימת רבי המכר של הניו-יורק טיימס, על פי ויקיפדיה, הוא ''פאתי המוסד''. ספר שנכתב כאשר אסימוב כבר היה בן 62, לאחר 262 (!) ספרים אחרים (לא כולם בתחום הפרוזה) ו-44 שנות כתיבה.
אם מחפשים את ''סופר המדע הבדיוני המצליח ביותר מאז ומעולם'', דומני כי התואר ילך דווקא למייקל קרייטון, שגם כלפיו אפשר היה לבוא בטענות מכאן ועד להודעה חדשה על סגנונו הקלוקל (ואף למעלה מזה - אסימוב ידע לפחות לספר סיפור מתחילתו ועד סופו כהלכה. קרייטון, ברוב המקרים, לא ממש). למען האמת, אם תחפש את הסופר שאחראי לעיצוב התפיסה הרווחת של ז'אנר המד''ב בארצות-הברית מחוץ לקהילת החובבים, קרייטון כנראה יתפוס גם את המקום הזה. מה שמעניין הוא במדינת ישראל אסימוב עדיין מעצב את אותה תפיסה גם *בתוך* קהילת החובבים - ויעיד המאמר הנוכחי שעם כל הכבוד לשני המתנצחים, מבטא גישה קצת אנכרוניסטית.
ממש לאחרונה התפרסמה ב-Strange Horizons ביקורת על אוסף קלאסיקות מד''ב בעריכת אסימוב:
המבקר פותח את הביקורת במעין-התנצלות על העובדה שכיליד שנת 1979 שגדל על תפריט של סופרי הגל החדש, את רוב הסיפורים המצויים באוסף הוא קורא בפעם הראשונה, והוא סבור כי רוב הקוראים האחרים באתר מצויים באותו הסטטוס. הגם שהמבקר אינו מזכיר מפורשות אילו סיפורים הוא אינו מכיר, דומני כי גם ההיכרות שלו עם הביבליוגרפיה האסימובית מצומצמת בהרבה מזו של מרבית החובבים בישראל, וזה קצת אומר דרשני.
בקיצור, אסימוב תורגם הרבה לעברית, עדיין מתורגם הרבה לעברית, וזה סבבה לגמרי. אבל חוץ ממנו תורגמו עוד שניים-שלושה סופרים לשפת-הקודש חלקם אפילו התחילו לכתוב אחרי מותו של הדוקטור הטוב, אז אולי הגיע הזמן להתקדם קצת מעבר לדיוני ''אסימוב טוב או רע'' (ולא, אני לא מדבר על התקדמות לדיוני ''היינלין פאשיסט או ליברל'')?
|
|
|
|
|
מעשה בשני יהודים שבאו לרבי (חדש)
סטודיו ברנשטיין יום שלישי, 22/06/2010, שעה 11:49
מעשה בשני יהודים שבאו לרבי
לאחר ששמע הרבי את טענותיהם
אמר לראשון - אתה צודק
אמר לשני - אתה צודק
קפץ אורח ושאל, רבי איך זה יכול להיות
שגם הראשון צודק וגם השני צודק?
ענה לו הרבי - גם אתה צודק
|
|
|
|
|
אל תשלח ידך אל הנער (חדש)
fool יום ראשון, 27/06/2010, שעה 1:34
תפסיקו לעקוד את יצחק ולשחוט בעלי חיים קדושים!
וקצת יותר ברצינות, טענה שטרם הועלתה:
זוכרים את פרסי שלי? אולי אחד מגדולי המשוררים האנגלים, אבל מה לעשות שבפנתיאון התרבותי העולמי אשתו מרי נמצאת לפניו, והכל בזכות ''פרנקנשטיין'', שלא היה בעל ערך ספרותי של ממש, ואפילו לא חידש הרבה יותר ממה שחידש סיפור יוסל'ה הגולם הפראגי.
ללמדנו שאומנות היא לא רק ספרות, יפה. היא גם רעיונות טובים.
|
|
|
|
|
תלוי - מה זה ''ערך ספרותי של ממש''? (חדש)
גרומיט יום ראשון, 27/06/2010, שעה 20:09
בתשובה לfool
מרי שלי כתבה יצירה שנכנסה לקאנון ושרדה היטב את שיני הזמן. היה בה הדבר הלא ממש מוגדר שמעניקה ליצירה ערך על-זמני.
עדיין מוקדם לדעתם אם גם אסימוב יצליח לעמוד במבחן הקאנוניזציה הזה. גם אם הוא יעשה כך זה בוודאות לא יהיה בכל מכלול היצירה שלו, אלא רק בכמה יצירות נבחרות. רוב מה שהוא כתב נראה מיושן אפילו כיום, במרחק ונדמה לי שאפילו סדרת הרובוטים, שהיתה, בצדק, אחד מהישגיו הגדולים ביותר, מראה כבר סימני התיישנות. אם הם ישרדו, זה באמת יהיה בגלל הרעיון - חוקי הרובוטיקה, רק שחבל שיותר מדי מהסיפורים האלה לא מאתגרים משום בחינה אחרת.
|
|
|
|
|
תלוי - מה זה ''ערך ספרותי של ממש''? (חדש)
אלודאה והוירוסים יום שלישי, 29/06/2010, שעה 18:37
בתשובה לגרומיט
טוב, הגזמת לגמרי.
נכון שהסיפורים של אסימוב התיישנו. ככה גם ז'ול ורן וה.ג. ולס , ובכל זאת - תענוג לקרוא (ולהקריא) את מעלליו של קפטן נימו או פלישת בני מאדים לכדור הארץ.
הסיפור עצמו אצל אסימוב לא התיישן. התחכום בסדרת המוסד שרד את שיני הזמן היטב, ולדעתי אפילו עשה להם כאב שיניים. כך גם סדרת הרובוטים, ובוודאי שסיפורי-על כמו שקיעה, כתמים ירוקים וכו'.
|
|
|
|
|
מעניין (חדש)
kenny יום שלישי, 29/06/2010, שעה 20:59
בתשובה לגרומיט
באיזה קבוצת דיון שאני משתתף בה באינטרנט מישהו העלה את השאלה איזה מד''ב ישרוד עוד 50 שנה. הרשימות של לא מעט מהעונים התחילו באסימוב.
אני חושב שהכתיבה הפשוטה שלו, לעתים קרובות פשוטה מדי, בצירוף הרעיונות המעניינים הופכים אותו לאחת מנקודות הכניסה הטובות ביותר לז'אנר. ככזה, הוא ישרוד עוד זמן רב לדעתי. הוא יהיה מאותם סופרים שאנשים זוכרים בחיבה כ''הראשון שלי'' הרבה אחרי שהם פיתחו טעם מעודן יותר.
|
|
|
|
|
ויש לזכור דבר אחד לגבי אסימוב: (חדש)
Boojie יום חמישי, 01/07/2010, שעה 1:24
בתשובה לkenny
הספרים שלו הם פשוט כיף.
הוא לא היה סופר איכותי (מלבד מקרים מבודדים ונדירים), אבל הוא כן ידע לכתוב יופי של פיצוחים למוח.
|
|
|
|
|
אסימוב כנקודת כניסה לז'אנר (חדש)
הדס יום חמישי, 01/07/2010, שעה 15:00
בתשובה לkenny
מסכימה לחלוטין. לא מזמן התקיים מועדון קריאה על ''מחר כפול תשע'', שחלק נכבד ממנו הוקדש לסיפורי ''איך גיליתי שאני חובב/ת'' כי רוב, אם לא כל הנוכחים התחילו מאסימוב והמשיכו הלאה.
|
|
|
|
|
ס. לאם כותב ספרות (חדש)
אנטילופה יום שני, 23/08/2010, שעה 18:30
בתשובה להדס
כחובב מדע בדיוני שהחל את דרכו עם ספרי הכיס של הוצאת ''מצפן'' (לא מכובד באותם הימים), פגשתי לראשונה את אסימוב בכריכה קשה ובספריה העירונית (מכובד ולגיטימי) ''אנכי הרובוט'' ו''מחר כפול תשע'', זה היה מהפך מחשבתי חשוב וכל חברי שמעו על כך.
מבחינתי אסימוב היה ראשון ומייסד (ילד שקורא רק בעברית.)
היום אחרי שקראתי הרבה, טעמי השתפר וכן ידיעותי באסטרונומיה ובמדעים הקשורים, רעיונות כמו מוח פוזיטרוני או הלוגיקה שאחרי שלושת חוקי הרובוטים מוציאים אותי מהכלים.
הרבה כבוד לאסימוב על חלקו בהפיכת הז'אנר למקובל, אך כסופר...(לא אירק לבאר וגו')
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
