 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
|
 |
קריאת העורב - פברואר
מאמרים / אסף אשרי
יום ראשון, 29/02/2004, שעה 19:05
והחודש – מד''ב בראי האקטואליה
|
|
בטור אישי זה מביא אסף אשרי, עורך המד''ב והפנטסיה
של הוצאת אופוס, מידע והגיגים על הנעשה בתחום בעולם הרחב.
מי על סמל ראש אתונה, כה בליל, חזה ציפור –
עוף מוזר, קודר כחושך, עז-מראה, קדמון, שחור
ונקרא ''אל עד-אין-דור''?
ובתרגום סימולטני: בכלל התכוונתי לכתוב טור אחר, שלא קשור לאתונה, חוכמתה ומנהגיה הקדומים, אבל איכשהו היה משהו עז מראה, קודר כחושך ושחור משחור המרים את ראשו בכל דור ותוקף שוב את המיעוט התורן. פתאום, מטור חודשי אחר עם המון תקווה לעתיד ורוד, יצא משהו תוהה ולא מבין איך ההווה הוא כזה אם העתיד (לפחות לפי הספרות) והעבר (לפחות לפי האתונאים) כל כך שונים.
כללי
לקראת סוף החודש ישבתי לכתוב על קבוצה שהיתה פעם מיעוט במד''ב ואשר כרגע היא שותפה כמעט שווה במשחק מבחינת היקף הכתיבה ובוודאי מבחינת האיכות והמשקל הסגולי לספרות הספקולטיבית – הנשים. אבל אז התחילו לזלוג דרך חרכי הרשת כל מיני דברים הנוגעים לראש עיריית סן פרנסיסקו ולבוש ולמושל-המחסל של קליפורניה, ומאוחר יותר ויכוח בטונים גבוהים, באותו נושא, בין שר הרווחה לשר הפנים שלנו. תהיתי מדוע עניין הגדרת ההעדפה המינית, שנמצא במרכז או בשוליים של ספרי ז'אנר רבים מאד, נתפס הרבה פעמים כ''בסדר'' אצל הרבה מהיוצרים בתחום? איך זה שבהרבה מקרים העובדה שמישהו מעדיף את בני מינו כשותפים למיטה מצליחה לעבור במד''ב ללא התייחסות מיוחדת?
אולי זה רק מקרה שבספרים של דילייני (בכמה מיצירותיו) דיוויד ברין (Glory Season), ג'ף ראיימן (Was) ססיליה טאן (Wired Hard), גווינית' ג'ונס (Bold as Love), תומס דיש (334) וננסי קרס (An Alien Light) החברה העתידית נתפסת כנאורה וליברלית יותר? אולי העובדה שגיבוריהם וגיבורותיהם של אלן קושנר (Swordspoint), סטיבן הרפר (בחלום) ושרה זאטל (Playing God) מצליחים לתפקד בחברה עתידנית או בחברה דמיונית מהעבר מעידה על כך שאפשר להתייחס למיעוט באופן סובלני יותר ולהשאיר את השיפוטיות והדעות הקדומות בצד? או שמא ההומוסקסואלים והלסביות של היום הם בעצם הכושים והנשים של פעם, ובעוד כמה עשרות שנים לא נבין איך הם קיבלו את היחס לו הם זוכים היום?
אני גם זוכר, די בברור, את התזוזה הלא נוחה במושבי אולם הקולנוע בכל פעם שהנושא עלה בהקשר הפנטסטי (ומכאן אף מילה על הסרט הרווי בסצינות הומו-אירוטיות שעומד לזכות באוסקר, או על ווילו וטארה שהיו כידוע רק חברות טובות ופשוט אהבו להתנסות, אוקיי?). אני זוכר את הדוגמאות לכתיבה של הדור הישן והשמרן כלפי אותם יצורים מעוותים, פריקים של הטבע שהעזו לדחוק את גבולות הטעם ה''טוב''. אין ספק שהמדע הבדיוני לא תמיד הציג באופן חיובי את תופעת ההעדפה החד-מינית. הפתיחות וקבלת האחר, שהיו אמורים להיות סטנדרט בז'אנר שדוחק גבולות ומציע אלטרנטיבות חברתיות, לא עמדו במבחן התוצאה בתחילת הדרך. אבל כפי שניתן ללמוד מהסופרים שבאו בהמשך, יש רוח חדשה של שינוי בהתייחסות לנושא במסגרת הז'אנר.
ומי יודע, אולי אנשי אתונה, ערש התרבות המודרנית, אלה שיחסי המנטור-תלמיד שלהם לא היו ממש אפלטונים, ידעו משהו ששכחנו על היחס למיעוט או לתופעות חברתיות שונות מ''המקובל''? אולי החיים על האי לסבוס היו סידור לא רע לחלק מהבנות? ואולי בעתיד אף טור אישי לא יצטרך להתייחס לנושא שיהפוך לנון-אישיו? אולי.
ספרות וכתיבה
האתר greatsfandf.com החליף לבוש והנו כעת ידידותי יותר למשתמש. האתר עוסק בביקורת ספרות ובדיונים על איכויות ספרותיות ואיכויות של יוצרים וסופרים בז'אנר. הוא לא נמוך מדי ולא גבוה מדי, ככה הוא באמצע. נחמד לבקר בו, ויש בו כמה כלים טובים לביקורת.
מאמר על מסעות בזמן – בעקבות רב המכר של אודרי ניפנגייר '' 'The Time Traveller's Wife''', שכבר נקנה לתרגום על ידי אחת מההוצאות בארץ, הופיע מאמר הכולל ראיון עם הסופרת ודיון בנושא המסע בזמן בספרות ובתסריטאות בעת האחרונה.
גאי גבריאל קיי מעלה בלוג – במסגרת מסע השיווק של ספרו החדש ''Last Light of the Sun'', ניתן לקרוא את הבלוג של קיי באתר המושקע שלו, Brightweavings, שמנוהל ביד רמה ואוהבת על ידי דבורה מגאנג'י הירושלמית.
פרסים ומועמדויות
החודש היו המון משתי הקטגוריות, ולכן ננקוב רק בכמה ונמשיך הלאה:
אגודת סופרי המד''ב ופנטסיה של אמריקה העניקה לרוברט סילברברג את פרס רב-האומן על שם דיימון נייט. ההרשמה והמועמדות לפרסי טיל העץ נפתחת בימים אלה. הפרס מוענק על עשיה בתחומי האינטרנט, כתבי העת, הכנסים ועוד. המועמדים הסופיים לפרס הנבולה פורסמו באתר לוקוס. התפרסמה רשימת פרס גילדת סופרי האימה והרשימה לפרס ארתור סי. קלארק. ואחרון אחרון חביב – נקבעה רשימת המועמדים הסופית לפרס של אגודת המדע הבדיוני הבריטי.
ספרים
ספרים חדשים ובולטים שיצאו לאור במהלך החודש:
Forty Signs of Rain מאת סטנלי קים רובינסון: ספר ראשון בטרילוגיה – התחממות כדור הארץ, פוליטיקה ותגלית מדעית שתשנה את חיינו לעד. זוג נשוי עם שני ילדים במרכז כל הסיפור הזה מגלה שלא די בתגלית מדעית עצמה – צריך לדאוג שהיא תגיע לאנשים הנכונים. זהו ספר חדש ומבטיח של איש עם רעיונות מבריקים.
The Twist מאת ריצ'ארד קאלדר: לאחר פלישה של אנשי נגה לכדור הארץ בשנות החמישים של המאה הקודמת נוצר אירוע פסיכוגיאוגראפי. האירוע גורם למובלעת בה המערב הפרוע ממשיך להתקיים לצד מציאויות מודרניות יותר בכדור הארץ, אולם אין אפשרות לגרור טכנולוגיות אל המובלעת. צעירה בשם ניוטון פוגשת שם אקדוחן בשם טוויסט ואת אהובתו הקטלנית, אשה מנוגה, הניזונה מנשמות אנושיות.
Omnifix מאת סקוט מאקי: רומן מד''בי המספר על מגיפה חייזרית ההופכת אנשים ליצורים סייברנטים.
Robinson Crusoe 1,000,000 A.D מאת טרי סאנבירד: מותחן מד''ב על אחד בשם אלן קירק המתעורר ללא אזהרה מוקדמת במערה מבודדת ובתאריך שננקב לעיל. סיפור מחדש של הסיפור ההוא. ב''ששת'' זה עבד.
New Magics, עורך פטריק נילסן היידן: אנתולוגיה של העורך של הוצאת Tor, שאם היה אליל נוער היה מוצף בבקשות כגון '' פטריק תעשה לי ילד'', המכילה סיפורי פנטסיה לנוער מאת גיימן, קארד, לה גווין, דה לינט, יולן ועוד. כל מה שהאיש עושה מעניין.
סיכום
הייתי רוצה להודות לזאת שעזרה לי למצוא את הספרים בנושא בשמה המלא אבל אני יודע שבהווה הנוכחי זה עלול להיות בעיה. אז תודה לל'. אני מקווה בשבילה ובשביל כל אותם גברים ונשים שלא יעבור זמן רב והפחד מחשיפה או מקרבה לנושא לא יהיו משהו שנצטרך לחשוב על ההשלכות שלו. אמרתי חלק ממה שהיה לי לומר על הנושא שעלה לסדר היום, והשאר נשאר באויר לדיון מאוחר יותר. כל הטור המקורי השתנה, ובפעם הבאה אני אדבר על משהו שאני מבין הרבה יותר (ועם זאת לעולם לא אבין אותו עד הסוף) ושיש לו עתיד הרבה יותר מבטיח במד''ב – נשים.
כל מיני דברים שבין ג'ורג' בוש וגאווין ניוסום
ויכוח בין אורלב לפורז
greatsfandf.com - מקטע מהאתר החדש
מאמר על מסעות בזמן ועל אשתו של הנוסע בזמן
הבלוג של קיי
פרס רב האומן ע''ש דיימון נייט מוענק לסילברברג
המועמדים הסופיים לפרס הנבולה
פרס טיל העץ
פרס גילדת סופרי האימה
פרס ארתור סי. קלארק
אגודת המדע הבדיוני הבריטי – הפרס
קריאת העורב – ינואר
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
בהקשר ההומו-לסבי, (חדש)
Boojie יום שני, 01/03/2004, שעה 3:01
שמא עלי להזכיר את ''מסע בין כוכבים'' (לפחות שני פרקים של ''הדור הבא'', לדעתי יותר) ואת ''בבילון 5'' (סיפור אהבה אמיתי, גם אם לא ממומש בין שתי דמויות מרכזיות)?
לאאאא... אני בטוחה שכולם זוכרים שגם בסדרות פושטיות כמו מסע בין כוכבים הייתה התייחסות מד''בית רצינית (עד כמה שאפשר במסגרת המגבלות שמציבות הרשתות על הנושא) לעניין.
|
|
|
|
|
בהקשר ההומו-לסבי, (חדש)
אריק יום שני, 01/03/2004, שעה 11:55
בתשובה לBoojie
גו' האלדמן מתייחס לנושא ''במלחמה לנצח''. האלדמן רואה את ההומולסביות כתהליך חברתי שמשתנה עם התקופה.
בגישתו זו שהוא מתעד תהליכים היסטוריים. היחס להומו לסביות משתנה מזמן לזמן, יש תקופות בהן הדת (ולא רק אצלנו)פחות דומיננטית. התוצאה היא גישה יותר ליברלית, בתקופות חשוכות יותר המצב הפוך.
יש תרבויות בהן העניין תלוי בתוכניות ממשלתיות! שמעתי מפיו של סינולוג, שבסין הכוונה היא לעודד יחסים הומוסקסולים באזורים הכפריים משתי סיבות: האחת, גדל שם דור עם מעט בנות (תוצרי מדיניות הילודה הסינית) ומצד שני, הכוונה היא להגיע לצמצום האוכלוסיה (התכנון בסין הוא לטווח של 50 שנה).
להבנתי הגישה במד''ב לנושא אינה אחידה והיא היא תוצר השקפתו של כל מחבר. גם קהל קוראי המד''ב הוא מגוון ואני לא חושב שאנחנו נבדלים משאר האוכלוסייה בנושא.
|
|
|
|
|
בהקשר ההומו-לסבי, (חדש)
לודביג יום שני, 01/03/2004, שעה 12:12
בתשובה לאריק
מה זה בדיוק ''הדת''? לאנשים שונים יש בתקופות שונות דתות ואמונות שונות, ואאל''ט לא הודגם עדיין קשר הפוך בין כל הדתות באשר הן לבין הומולסביות, או אפילו קשר הפוך בין כל דת באשר היא לליברליות.
שאלה: האם בעידוד הומולסביות הכוונה למתן לגיטימציה לכך, או האם הכוונה לעידוד אקטיבי לקיום יחסים עם אותו המין? אם הכוונה זה לאחרון, אז נשאלת השאלה האם פרופגנדה מסוג כזה היא אכן אפקטיבית. עד כמה שידוע לי אחת הטענות המרכזיות היא שנולדים גנטית כהטרוסקסואל או הומוסקסואל, כך שלכאורה כל תעמולה בכיוון כזה או אחר (כל אינה מגובה בכפייה תחיקתית) לא אמורה להשפיע על האחוזים באוכלוסיה לכאן או לכאן, שכן מי שהוא הטרוסקסואל יימנע מלקיים יחסים הומוסקסואליים ולהיפך.
|
|
|
|
|
כמדומתני, התפיסה הרווחת היום (חדש)
Boojie יום שני, 01/03/2004, שעה 12:35
בתשובה ללודביג
היא שלהומוסקסואליות יש מרכיבים גנטיים וסביבתיים. לאנשים רבים יש מידה מסוימת של נטייה הומוסקסואלית, שברוב המקרים מדוכאת על ידי הטאבו החברתי שבולם אותה. שבירת הטאבו החברתי עד כדי עידוד של ממש עשויה להביא לביטויים הומוסקסואליים רבים בהרבה ממה שיש כרגע - לא בהכרח להומוסקסואליות מלאה (כלומר, העדפה מלאה של בני אותו מין), אבל אולי כן למידה מסוימת של ביטוי למיניות כלפי בני אותו מין.
בסביבות שיש בהן הגבלה של ביטוי המיניות כלפי בני המין השני (פנימיות, בתי כלא וכדומה) אפשר לראות התנהגות הומוסקסואלית גם בקרב אנשים שלא מגדירים את עצמם הומוסקסואלים (וגם לא במסגרת של קביעת היררכיה חברתית והתנהגות תוקפנית), כך שזה לא משהו שאין לו ביסוס.
ולגבי הדת - נדמה לי שלדתות המונותאיסטיות יש תפקיד חזק בטאבו נגד ההומוסקסואליות בעולם שלנו. ככל שאני יודעת, הטאבו לא נוטה להיות חזק כל כך בדתות פוליתאיסטיות/פגניות, לפעמים אפילו להפך (עידוד פעילות הומוסקסואלית כחלק מהמבנה החברתי/דתי הנורמלי).
|
|
|
|
|
כמדומתני, התפיסה הרווחת היום (חדש)
לודביג יום שני, 01/03/2004, שעה 13:21
בתשובה לBoojie
נראה לי שאת צודקת בדברייך.
(אחת הפעמים הנדירות בהן לודביג לא מתווכח..)
|
|
|
|
|
פשששש. התרשמתי. (חדש)
Boojie יום שני, 01/03/2004, שעה 13:27
בתשובה ללודביג
|
|
|
|
|
רגע, תנו לי לבדוק משהו... (חדש)
שלמקו יום שני, 01/03/2004, שעה 19:09
בתשובה לBoojie
לא, השמיים עדיין למעלה והבור היחיד בקרקע הוא זה שהעירייה לא מתקנת. מוזר.
|
|
|
|
|
בסופו של דבר, החברה היא זו (חדש)
אמבר יום חמישי, 04/03/2004, שעה 0:03
בתשובה לBoojie
שקובעת מה היא התנהגות מינית קבילה ומה לא ומצפה מאנשים להתאים את הרצונות שלהם למה שמקובל.
דווקא יוון זו דוגמה טובה, כיוון שאת סוג ההומוסקסואליות האידילי שם - היחסים בין מורה ותלמידו- היו מגדירים היום כהטרדה מינית אם לא כאונס.
|
|
|
|
|
אם האדם הוא כלי חלול (חדש)
ירון יום חמישי, 04/03/2004, שעה 9:45
בתשובה לאמבר
אז נכון שכל מניעיו וכל משאלותיו וכל מאפייניו הם תוצר של הקבעות מבחוץ. ''מבחוץ'' משמע על ידי החברה או ה''עולם''.
אך האם אכן הוא כלי חלול שדרכו משתקפת החברה, ורק החברה?. כי אם כן, זה סותר לגמרי את הנטיה הגנטית, או את האבולוציה בכלל.
ואם לא, אז אפשר לומר אחרת- שהחברה, עקב סיבות כלשהן, יודעת לברור את הפעילות הרצויה של פרטיה, על ידי חיזוק וסנקציות. אך הנטיה של האדם לבצע פעולה או נטיה מסויימת אינה תלויה בחברה שבה הוא חי. האדם מכיל את הפוטנציאל לפעילויות ונטיות מגוונות, והחברה מאלצת אותו לבחור מתוכן את הרצוי לה. ו''סיבות כלשהן'' יכולות להיות דת, פילוסופיה, תפישת עולם, מצבי משבר או רגיעה וכו...
מה שיש לציין שאין תלות בין דת או פילוסופיה לבין הגבלת המיניות. כי גם חופש מיני הוא תוצר של הנחות מוקדמות בדבר מהות האדם והחברה והיחסים הרצויים ביניהם.
|
|
|
|
|
חופש מיני גם הוא ענין של הגדרה (חדש)
אמבר יום חמישי, 04/03/2004, שעה 15:29
בתשובה לירון
האם היחסים בין מורה ותלמידו הם חופש מיני למורה ושיעור חשוב לתלמיד או אונס? האם האפשרות למשש באופן חופשי בחורה ברחוב זה חופש או הטרדה? גם השאלות האלה הן תוצר של הגדרות ומקובלות חברתית.
וד''א, כל התמונה האידילית הזאת שרייבן צייר במאמר לגבי יוון היא לא ממש מדויקת. יוון העתיקה היתה מקום שבו לנשים לא היו בכלל זכויות למיניות משלהן, הגברים יכלו להיות רק אקטיביים, והנערים - הם היו מותרים לכל מבוגר שרצה אותם. רחוק מאוד מלהיות חברה סובלנית עם חופש מיני.
|
|
|
|
|
אני לא חושב שישנם הרבה פנתיאונים (חדש)
raven יום שישי, 05/03/2004, שעה 1:35
בתשובה לאמבר
שבהם התפקידים המוטלים על הנשים הם כל כך דומיננטים.היוונים כן האמינו שלנשים יש כוח ולכן פחדו לתת להם אותו.היו מאבקים לשוויון והיו נשים שהשפיעו מבחוץ על ההצבעות (אריסטופנס הסתמך על מקרים אמיתיים בחלק ממחזותיו).
לגבי יחסי המנטור- תלמיד לא ניתן להגדיר אותם כאונס בשום מקרה.אפשר לא להסכים עם השילוב בין חניכה נפשית לפיזית אבל המגמה הייתה קיימת בכל חלקי החברה והייתה חלק ממערכת החניכה.
אפשר לקרוא את המחזות עיר הנשים וליזיסטרטה כדי להבין שהנשים לא היו מחוסרות כל יכולת מינית או לא הבינו היכן היו זכויותיהן.
לגבי זכות בחירה דמוקרטית לאזרחים עם רחם:
הגיוני שבמהלך הגיבוש שלה יקרו כמה טעויות שיפקידו בידי היצורים ההיסטרים, כן משם מגיעה המילה,זכות בחירה.:)
ודאי שאני לא חושב שאנחנו צריכים לחזור לימי אתונה אבל עצם העובדה שחברה הזאת שאחראית לתחילת התרבות המערבית הצליחה לחיות עם גילויי הומסוסכסואליות ולסביות מבלי להזדעזע אומרת משהו.
|
|
|
|
|
דווקא כן יש לא מעט פנתאונים (חדש)
אמבר יום שישי, 05/03/2004, שעה 8:07
בתשובה לraven
עם תפקיד מרכזי לנשים - מספיק עם נזכיר את קאלי, פרווטי ועשתורת. היי, אפילו למריה יש תפקיד מרכזי בפנתאון הנוצרי.
ואני לא יודעת איך להגיד את זה, אבל יחסי תלמיד-מנטור בימינו אמורים להביא את המנטור ישר לכלא, במיוחד שאף אחד לא ממש שאל את התלמיד אם מתחשק לו לעבור את ה''חניכה'' הזאת. זו בדיוק הבעיה, מבחינת ה''חניך'' החברה הזאת היתה מדכאת, בוודאי לא פחות מימינו או אולי יותר.
וקצת מוגזם לקרוא ליוון חברה אוהדת הומוסקסואליות, בהתחשב בזה שגבר שהיה בתפקיד הפאסיבי היה צפוי לעונש מוות שם ותופעה כזאת נחשבה לסטיה חמורה.
ואני רק רוצה להזכיר שהחברה האתונאית לא ממש יכולה להקרא דמוקרטית וליברלית, בהתחשב בעובדה שרק אחוזים בודדים שם היו בעלי זכות הצבעה. זכות זאת נשללה מנשים, עבדים ואנשים חסרי רכוש. כלומר, מהרוב המכריע של האוכלוסיה.
לקחת את יוון העתיקה בתור דוגמה לעולם ליברלי, מבין ונטול דיכוי מיני זה די רחוק מהמציאות.
|
|
|
|
|
ועדיין בניגוד ליוונים האלות הללו (חדש)
raven יום שישי, 05/03/2004, שעה 12:00
בתשובה לאמבר
הן רובן אם לא כולן אלות של מוות חורבן ולידה.התפקיד המסורתי הזה בפנתיאון קיים בחתך רחב:
אצל המצרים:נית(מלחמה וצייד),סחמ'ת(הטובחת- הזעם) ובסתת(אלת הפריון והמיניות).
,ענת(הלוחמת הענקית) ועשתרת(רוכבת הסוסים נושאת הנשק) וגם קודשו(בת זוגו של מין אל הפריון).- כולן אלות חורבן או פריון.
אצל המוסופוטמים:איננה או עשתר כפי שהיא מוכרת יותר בארץ(כמו עשתרות), ארשכיגל(שליטת הגיהינום והמוות).
אצל ההודים:פרוורטי (הבית והנישואין),דורגא (הלוחמת)קלי(האפלה)
הקלטית-השילוש האלוהי הנקבי, המכה(אלות המלחמה) איפונה (אלת הסוסים המים הפוריות והמוות)
הנורדית-פריה (הפריון והשגשוג)
הסלבית-אני לא מכיר עד הסוף אבל הרוחות והיישויות הקשורות לחורבן,נקמה ,מוות וענשיה: בבא יאגה,הוילה, הרוסלקה.
האסקימוסים: טרקקׁ(הפריון),סדנה(המזינה)
בפנתיאון היווני -רומי ניתן לראות שוני יש בנושא המלחמה ,החורבן והמוות שליטה גברית: האדס,ארס,הפייסטוס שהיה אחראי על רעידות האדמה והתפרצות הרי הגעש.
אתנה לעומת זאת היא אלת החוכמה,אפרודיטה היא אלת האהבה בעוד הפריון מיוחס לאלי משנה גבריים כגון ארוס ופריאפוס.
ישנה גם השניות בין התאומים ארטמיס ואפולו והשליחים איריס והרמס שמצביאה על שוויוניות וראייתה של האשה ככוח שאין לזלזל בו ודווקא לא רק במיקום הרגיל שלו בפנתיאון.
אבל אנחנו גולשים מהיכן שהתחלנו.
אני מסכים איתך שהמציאות האתונאית לא הייתה אידילית בכלים שיש לנו לבחון אותה היום אבל מבחינת נורמות בהתייחסות לשאר העמים הסובבים אותם באותה תקופה היא בהחלט יכולה להחשב מתקדמת.
|
|
|
|
|
ובהקשר ההומו-לסבי, אי אפשר לשכוח את (חדש)
O'Lucifer זוקף אוזניו יום שני, 01/03/2004, שעה 20:22
בתשובה לBoojie
ג'ון וארלי.
שהרי טרנסקסואליות ברגע הופכת את קערת המגדרים, ואת הפחד ממנה, על פיה. וכך לגיטימיים אצלו המגדרים השונים, וכמו שהוא תאר יפה בחוף הפלדה, זכר יכול לעבור ניתוח שינוי מין ולהפוך לנקבה. הנטיה המינית יכולה להישאר זהה (סטרייט לסטרייטית, הומו ללסבית) או להתחלף (הומו לסטרייטית, לסבית לסטרייט) ומצביע על התפיסה אצלו שמגדר זה יותר משהו בראש מאשר בגוף.
|
|
|
|
|
מדע בדיוני ופנטסיה אמורים, מעצם טיבם, להיות ז'אנרים פורצי גבולות (חדש)
רני יום שני, 01/03/2004, שעה 13:51
ושוברי מוסכמות: הרי אין ז'אנרים טובים יותר מאלה כדי להציב מראה מול המציאות שלנו בכאן ועכשיו ולומר משהו בנוסח ''צאו מקיבעון המחשבתי'' וכו...
ולכן דווקא ספרים שבעצם מתייחסים לנושא כ''נון-אישו'' (ורשימה של חלק מהם מופיעה פה למעלה ברשימתו של העורב) הם המוצלחים ביותר בעיני.
|
|
|
|
|
אני חושבת שיש מקום לשני הסוגים (חדש)
Boojie יום שני, 01/03/2004, שעה 14:11
בתשובה לרני
וחשיבות לכך ששניהם יתקיימו. כלומר, כן, הכי טוב היה אם אפשר היה להתייחס בטבעיות לעניין ('''החולצה הלבנה יוצרת קונטרסט יפה לצבע העור שלך'', אמרה ג'יין. ''לא חשבתי שמתאים לשחורים ללבוש לבן''. ''טוב, כן, זו חולצת העבודה שלי. אוי, אני חייבת לטוס! יש לי הרבה עבודה היום. אין מנוחה לנשיאת ארצות הברית, אני אומרת לך'', אמרה ג'ני. ''אני אוהבת אותך'', היא נשקה לאישתה ומיהרה לצאת.' יש איזושהי ''קבוצת מיעוט מדוכאת'' ששכחתי?), אבל כשהמצב עדיין לא בגדר נורמה, נדרשת מידה מסוימת של אקטיביזם ונדרשת מידה מסוימת של פתיחת רעיונות שהמד''ב יכול לספק - רעיונות שמוצגים בצורה שמאלצת את הקורא לחשוב בצורה שונה על הנורמות שהוא רגיל אליהן.
|
|
|
|
|
אכן שכחת (חדש)
Preacher יום שני, 01/03/2004, שעה 16:52
בתשובה לBoojie
למה היא לא יהודיה למה?
לדעתי אגב הומוסקסואליות ופתיחות מינית בכלל הפכו לחלק בלתי נפרד מהמד''ב בגלל היינליין.
|
|
|
|
|
אוי, אוי, הומוסקסואליות אצל היינליין. (חדש)
Boojie יום שני, 01/03/2004, שעה 18:04
בתשובה לPreacher
ההומוסקסואליות אצל היינליין הייתה ההומוסקסואליות הסטרייטית הטיפוסית: לסביות זה אחלה, כל עוד הן בעצם סטרייטיות בחיי היום-יום ונראות ממש טוב. הומואים זה בסדר (גם, לא בכל השלבים בקריירה שלו - היו לו גם התבטאויות הומופוביות), אבל גם זה לרוב מאד בזהירות ובמרומז, ובטח לא באותה פתיחות כמו הלסביות - גברים לכל היותר מתנשקים זה עם זה.
אז כן, מגיע לו צל''ש על זה שהוא ניסה. אבל זה לא אומר שהוא גם הצליח.
|
|
|
|
|
הוא לא היה צריך לעשות את זה טוב (חדש)
Preacher יום שלישי, 02/03/2004, שעה 10:11
בתשובה לBoojie
הוא רק היה צריך להעלות את הנושא, ולהפוך אותו ללגיטימי במד''ב מעצם זה שבמשך 30-40 שנה הוא היה הסופר הכי משפיע בתחום. ואני לא מדבר על הומוסקסואליות דווקא (אין לי ספק שהתפיסות של היינליין בנושא רחוקות ממה שאנחנו היום נגדיר כמודרניות) אלא על שילוב של רעיונות מיניים בכלל ושל תפיסות לא קונפורמיסטיות. ברגע שהמו''לים ראו ש''גר בארץ נוכריה'' עם כל הרעיונות הלא שיגרתיים שלו נמכר מצוין, פתאום נהיה שוק גם לאחרים לכתוב ספרים שלא מנסים לקלוע לטעם של אמריקה השמרנית.
ואני לא בטוח אבל יכול להיות שהאיזכור האגבי של צבע עורו של ריקו ב''לוחמי החלל'' השפיע על אחרים להכניס פרטים אחרים לא בתור issue אלא בתור רקע לכאורה לא חשוב (כשכמובן עצם הרעיון שפרט כזה או אחר אינו חשוב לגיבורים הוא אמירה חזקה מאוד).
|
|
|
|
|
אבל הפתיחות הזו כבר קיימת דווקא בספרים שלא מתייחסים לנושא (חדש)
רני יום שני, 01/03/2004, שעה 17:51
בתשובה לBoojie
באקטיביזם ושבהם המצב מוצג כנורמלי לחלוטין. כך, למשל, ב''בחלום'' - ההומוסקסואליות של הגיבור לא משפיעה כלל על מהלך העלילה ומוצגת רק ברקע הדברים. זה, בעיני, הרבה יותר הצהרתי מאשר ספר ''אקטיביסטי''.
|
|
|
|
|
אגב, תהייה עלתה בי, בקריאה חוזרת, (חדש)
Boojie יום שני, 01/03/2004, שעה 21:13
איפה ב''ששת'' זה עבד?
|
|
|
|
|
הדיון הרציני הראשון (חדש)
טל כהן יום שני, 01/03/2004, שעה 23:28
נדמה לי כי הדיון הרציני הראשון בשאלה ההומו-לסבית בקרב ספרי המד''ב היה בספר ''The Left Hand of Darkness'' של לה-גווין. כמובן שהדיון היה עקיף לחלוטין, ולמעשה השאלה לא נשאלה ישירות כלל, ובכל-זאת זהו נושא מפתח משמעותי בספר.
|
|
|
|
|
מד''ב וליברליזם (חדש)
דותן דימט יום שלישי, 02/03/2004, שעה 15:25
אני קצת מתפלא שאגב דיון באקטואליה ובמד''ב, לא הוזכרו דבריו הלא-נחמדים של איש ''מאוד מאוד נחמד'':
הפניה מכאן:
תגובה ארוכה יותר כאן:
מעבר לכך, עיון במקרים של קארד (שמרן המביט בשמרנות לעתיד), היינליין, וארלי (שמנתק לחלוטין גוף ונפש) ולה גווין (שהעזה בתקופתה, אבל שמאז בעיקר מתחרטת שלא העזה יותר), מראה שהתזה המועלת כאילו המד''ב אמור לנבא את העתיד הליברלי, היא תזה מוטעית. המד''ב מתאר את הדעות הרווחות בהווה, ומבטא אותן דרך הספקולציות המד''ביות. במקרה הטוב, הסופרים משתמשים במד''ב כדי לבחון את הדעות שלהם ושל קוראיהם, להציב שאלות. אולי עצם תהליך ההתבוננות הזה, זורע את זרעיה של ליברליות עתידית.
- דותן
|
|
|
|
|
מד''ב וליברליזם (חדש)
לודביג יום שלישי, 02/03/2004, שעה 16:25
בתשובה לדותן דימט
קראתי כבר יותר ממחצית מהמאמר הארוך שבלינק הראשון, ובין אם אני מסכים עם הטענות או לא (ויש שם כמה שנראות לי דורשות הוכחה במקרה הטוב) עליי לציין כי הוא בהחלט מאמר מעניין שנכתב מתוך מחשבה והשקעה ולא תעמולה הומופובית. אם לצטט משם רק חלק די קטן:
Let me put it another way. The sex life of the people around me is none of my business; the homosexuality of some of my friends and associates has made no barrier between us, and as far as I know, my heterosexuality hasn't bothered them. That's what tolerance looks like.
But homosexual ''marriage'' is an act of intolerance. It is an attempt to eliminate any special preference for marriage in society -- to erase the protected status of marriage in the constant balancing act between civilization and individual reproduction.
אפשר לקרוא לכל אדם בעל דיעות שונות ממה שנחשב לקידמה אדם שמרן, אבל במקרה שלמעלה זה כלל לא כזה שחור ולבן, שכן קארד טוען, ובצדק, שלהחלטה להכליל חוזים לא-הטרוסקסואליים תחת השם נישואין יש השפעות מהותיות על מבנה החברה, ושהשפעות אלה לא נשקלו מספיק לעומק ע''י המחוקקים. יתר המאמר הוא הפרשנות שלו לאותן השפעות, וכאמור, ניתן להסכים עם זה או לא. זה אבל הרבה יותר מורכב מסתם להיות נחמד/לא-נחמד.
בלי קשר לשאלת ההומולסביות ולמקרה הספציפי של קארד, לפעמים עדיפה שמרנות שמחשבה מצידה מחידוש ספונטני וללא מחשבה (ושים לב שאני משתמש במונחים שמרנות וחידוש באופן נייטראלי, שכן לתת להם ערך מסויים מראש כמו שמרנות זה תמיד רע וחידוש זה תמיד טוב, מניח לדעתי את המבוקש ומונע כל דיון ענייני)
|
|
|
|
|
מד''ב וליברליזם (חדש)
the raven יום שלישי, 02/03/2004, שעה 16:32
בתשובה לדותן דימט
המד''ב של היום משליך יותר מהעתיד להווה, זה נכון.
חלק מהמגמה המענינת שאני רואה בה התפתחות של הז'אנר. אם פעם היה מספיק לזרות ספקולאציות לגבי העתיד היום הקוראים מצפים שהמציאות העתידית תהיה מעוגנת במשהו המוכר להם ושיוכלו לגזור מהספר משהו לגבי ההווה.
לרוב, הבחירה היא בדמויות אנושיות או בדמויות דמוי אנוש כדי לבצע את המעבר הזה ואת ההקבלה.
אבל העובדה שהמד''ב ופנטסיה בוחרים לבדות עתיד ליברלי יותר או מציאות פנטסטית פתוחה יותר גם היא אומרת דבר או שניים.
ולגבי דברי קארד, שאכן איש נחמד הוא,האם היה ספק כי האיש שמרן?
האם ההתבטאויות שלו בנושא הפתיעו מישהו?
|
|
|
|
|
טוב, אני לא חושבת שיש מישהו כיום (חדש)
Boojie יום שלישי, 02/03/2004, שעה 17:39
בתשובה לדותן דימט
שעדיין מתייחס ברצינות למד''ב כאל עתידנות. ברור שהמד''ב ברובו מנסה להגיד משהו על הכאן ועכשיו באמצעות הרחקת העדות לשם ואחר-כך. בזה כוחו.
אני אתן דוגמה מפרק של מסע בין כוכבים (דווקא!) שמאד אהבתי (''The Host'' - http://sttng.epguides.info/?ID=271). בוורלי קראשר מתאהבת ב''גבר'' מגזע הטריל (גזע שמורכב מ''טפיל'' תבוני ששוכן בתוך גוף דמוי-אנוש). הוא נפצע אנושות, וכדי להחזיק אותו בחיים עד שיגיע הגוף החליפי, הוא מושתל בגופו של רייקר. בוורלי מתקשה עם ההתמודדות עם אהוב לבבה ששתול בגוף הלא נכון, אבל אחרי כמה זמן היא מתאוששת. כי הרי היא אוהבת את הנפש, לא את הגוף שבתוכו היא מגיעה.
ואז מגיע הגוף החליפי שאליו יעבור המוח האהוב - כן, נכון, גוף נקבי. בזה קראשר יקירתנו כבר לא יכולה לעמוד. בהחלט מעורר תהיות לגבי נפש-או-גוף.
האם מישהו חושב שזו נבואה לעתיד? מה פתאום. אבל פרפסקטיבה כזאת, שמותחת את המציאות למקומות אפשריים אבל לא קיימים כרגע, מאלצת אותנו לחשוב מחדש על הקונספטים שאנחנו שבויים בהם כרגע. האמנם? האמנם אנחנו באמת אוהבים ''אהבת נפש'', ולא ''אהבת גוף''?
|
|
|
|
|
ובאותה שעה, במקום אחר,לא רחוק (חדש)
the raven יום שלישי, 02/03/2004, שעה 18:16
בתשובה לדותן דימט
המושל המחסל חוזר-מתוך כתבה בYNET:
מושל קליפורניה, ארנולד שוורצנגר, אמר אמש (יום ב') כי במידה ותושבי קליפורניה יתמכו בנישואי הומואים ולסביות, הוא לא יביע התנגדות לנישואים אלה. עוד אמר המושל כי אינו רואה צורך בתיקון לחוקה האמריקנית שיגדיר נישואים ככאלה הנערכים בין גבר לאישה בלבד.
את הדברים אמר שוורצנגר במהלך תוכנית הריאיונות של ג'יי לנו, יומיים בלבד לפני ביקורו בקליפורניה של הנשיא, ג'ורג' בוש. בוש הודיע בעבר כי אחת ממטרות ביקורו היא הזדהות עם עמדתו של שוורצנגר נגד הענקת רשיונות הנישואים להומואים ולסביות בסן-פרנסיסקו. כעת, כך נראה, נטרפו הקלפים.
במהלך הקריירה הציבורית שלו, נחשב שוורצנגר לליברל, בכל הנוגע להומואים ולסביות. ''כשזה נוגע למין, לא אכפת לי מה בוחר האדם שמולי'', אמר באחד מהריאיונות הרבים שנערכו עמו. בריאיון אחר הגדיר את האפליה נגד הומואים ולסביות כמקבילה לאפליה נגד מפתחי גוף. ''את כולנו שופטים לפי נתונים חיצוניים שוליים'', אמר.
אמירות אלה ואחרות הן הסיבה לתדהמה גדולה שחשו חברי הקהילה ההומו-לסבית, כאשר המושל החדש של קליפורניה הורה לעיריית סן-פרנסיסקו להפסיק לחלק רשיונות נישואים לזוגות של הומואים ולסביות.
''הבעתי התנגדות לנישואי הומואים ולסביות מכיוון שזה מה שכתוב בחוק עליו הצביעו התושבים. אין לי בעיה אישית עם נישואים כאלה, ועם התושבים או בית המשפט יחליטו שנישואים כאלה תקפים, אני לא אתנגד'', טען שוורצנגר.
שוורצנגר הסביר כי בבחירות הקודמות בחרו תושבי קליפורניה לאשר את סעיף 22 בחוקת המדינה, סעיף המגדיר נישואים ככאלה הנערכים בין גבר לאישה. ''זה החוק במדינה, ואנחנו מחויבים לפעול לפי החוק. אם בית המשפט יחליט שהחוק מאפשר נישואי הומואים ולסביות, אני לא אתנגד'', אמר.
|
|
|
|
|
blowing in the wind (חדש)
raven בקרש דילני (לא סמואל ר) יום שלישי, 02/03/2004, שעה 18:53
בתשובה לרני
יותר מתאים.
כמה דרכים צריך שרירן לעבור לפני שיקראו לו פוליטיקאי?
התשובה במהופך:
...חחחחורב הפע
|
|
|
|
|
ובמילים אחרות: המושל שוורצנגר הוכיח שהוא רובוט חסר מחשבה (חדש)
אלמוני יום רביעי, 03/03/2004, שעה 5:27
בתשובה לרני
וכי למה? הוא הביע את עמדתו, והסביר שהחוק לא מאפשר לו לפעול על פיה. נשמע לי סביר, הוגן וראוי.
|
|
|
|
|
אכן לימים חשוכים הגענו (חדש)
raven יום רביעי, 03/03/2004, שעה 8:02
בתשובה לאלמוני
אם מי שתומך בשרירן עשיר בעל כוח פוליטי ויחסי ציבור בשמיים מפחד להחשף או להשתמש בניק מוכר.
נשמע לי לא סביר,לא הוגן ולא ראוי שכך המצב.
|
|
|
|
|
אכן לימים חשוכים הגענו (חדש)
אלמוני יום רביעי, 03/03/2004, שעה 19:26
בתשובה לraven
אין לי ניק מוכר. והסבר, יש?
|
|
|
|
|
לכך שאין לך ניק מוכר? לא.אני לא מכיר אותך . (חדש)
raven יום רביעי, 03/03/2004, שעה 21:06
בתשובה לאלמוני
איך אדע למה אין לך ניק מוכר?
אני פשוט קיויתי בהודעתי הקודמת שהסיבה שבחרת לקרוא לעצמך אלמוני היא לא כי חששת להתייצב לצד עמדתו של מושל קליפורניה.זה הכל.
קיבלתי תשובה שהרגיעה אותי, תודה.
|
|
|
|
|
טוב, אני חייבת להוסיף את שני הסנטים שלי (חדש)
לוסי יום רביעי, 03/03/2004, שעה 19:59
א. מה זה עניינם של בוש/שוורצנגר ושות' מי מתחתן עם מי , כל עוד מדובר בשני אנשים בוגרים ורציונלים? זו תחיבת אף בלתי נחוצה בעליל לעסקיהם של אנשים אחרים.
ב. בהקשר המד''בי, מומלץ 'עושים היסטוריה' של פריי. סיפור האהבה ההומוסקסואלי הכי טוב שקראתי, וסיפור אהבה חמוד ביותר ככלל:-)
|
|
|
|
|
מסכים. (חדש)
שלמקו יום רביעי, 03/03/2004, שעה 20:36
בתשובה ללוסי
וגם הקביעה הזאת של המדינה, שלשני אנשים בוגרים אסור להרוג אחד את השני? שערוריה.
|
|
|
|
|
אוי נו שלמקו! מה הקשר? (חדש)
raven יום רביעי, 03/03/2004, שעה 21:02
בתשובה לשלמקו
מאיפה הגיעה ההשוואה בין זכותו של אדם לקבוע עם מי יתחתן והרצון שלו שהמדינה בה הוא מתגורר תכיר בזכות זו בצורה חוקית לבין רצח?
|
|
|
|
|
הקשר ברמה העקרונית (חדש)
kenny יום רביעי, 03/03/2004, שעה 21:20
בתשובה לraven
כל עוד המדינה מתעקשת על רישום אוכלוסייה מסיבותיה שלה (השאלה אם עליה להתעקש או לא היא שאלה אחרת) מושל מדינה *חייב* להביע את דעתו, כראש הראשות המבצעת שעליה מוטלת אכיפת החוקים.
מעצם היותם חוקים של המדינה לחוקי הנישואין וחוקים המכוונים למנוע רצח מעמד שווה. אבל אנחנו (או לפחות אני) באמת גושלים לנושאים לא קשורים.
|
|
|
|
|
גלישה או לא, אין שום קשר בין החוק האוסר על רצח לחוק (חדש)
רני יום רביעי, 03/03/2004, שעה 21:33
בתשובה לkenny
האוסר על נישואים בין בני אותו מין. האחד (זה על רצח) אוסר על פגיעה של אזרח אחד באחר (כך גם האיסור על גניבה, פריצה, קניבליזם וכו...) והאחר נכנס לחייו האישיים של האזרח שלא פגע כל פגיעה בזולתו.
כל ניסיון לקשר בין שני האיסורים הוא בעיני דמגוגי לחלוטין. העובדה שלאזרחים מסוימים לא נוח עם ההיתר שניתן לנישואים בין בני אותו המין היא מצערת, אבל עדיין לא מצדיקה את האיסור. לא ממש ניתן להשוואה עם רצח או כל פגיעה אחרת בזולת.
|
|
|
|
|
ואם, למשל, (חדש)
שלמקו גולש בפס רחב יום רביעי, 03/03/2004, שעה 21:55
בתשובה לרני
יש אנשים שהרבה יותר מפריע להם ששני גברים מתנשקים ברחוב מאשר שני סוחרי סמים שהורגים אחד את השני? זה שלך לא נראה שאין מקום להשוות (גם לי לא, דרך אגב), לא אומר שאין אנשים שמבחינתם זו כן השוואה לגיטימית, ובתור רשות שולטת, למושל או ראש עיר יש את האפשרות להגן על אזרחים שכאלו על ידי קביעת איסור נישואים.
|
|
|
|
|
אתה רציני? שני סוחרי סמים שהורגים זה את זה ברחוב (חדש)
רני יום רביעי, 03/03/2004, שעה 23:40
בתשובה לשלמקו גולש בפס רחב
מפריעים לך יותר מאשר שני גברים מתנשקים??? אתה קולט בכלל איזה דבר איום ונורא אתה אומר?
|
|
|
|
|
כי מאז ומעולם היו חוקי יסוד שמשקלם גדול יותר (חדש)
raven יום רביעי, 03/03/2004, שעה 23:41
בתשובה לשלמקו גולש בפס רחב
אם קראנו לזה בעבר בשם הקוד ''שבע מצוות בני נוח'' ואם תקרא לזה בשם אחר.יש דברים שאמורים להפריע יותר מדברים אחרים.רצח נופל בקטגוריה הזאת.
רישום בירוקרטי?
פחות.
|
|
|
|
|
אבל לזה אין סוף (חדש)
יהודה יום רביעי, 03/03/2004, שעה 23:42
בתשובה לשלמקו גולש בפס רחב
ואם, למשל, יש אנשים שהרבה יותר מפריע להם שאנשים לובשים אדום? ואם, למשל, יש אנשים שהרבה יותר מפריע להם שאנשים קוראים היינלין על חשבון הרב עובדיה? ואם ואם? בבסיסם, לפני ההקצנה של ימינו (ולא אמרתי כלום על אללה, או ישו, או מלך המשיח), חוקים נועדו להבטיח בעיקר את בטחונו הקיומי של כל אזרח מפני האלטרנטיבה: חוק הג'ונגל. הם לא נועדו להתערב בענייני טעם וריח. עם כל הצער שבדבר, שני גברים מתנשקים ברחוב זה טעם וריח.
|
|
|
|
|
תן לי להסביר את זה יפה ובקיצור: (חדש)
XX יום רביעי, 03/03/2004, שעה 23:49
בתשובה לשלמקו גולש בפס רחב
אם יש אנשים שמפריע להם ששני גברים מתנשקים ברחוב, בכל רמה שהיא, עם או בלי השוואה לרצח או לכל עברה אחרת, יש רק דבר אחד שהם יכולים לעשות:
להתעצבן.
וזו בדיוק, כפי שאמר כאן מישהו, הזכות השמורה גם לאלה שמנוחתם מוטרדת מנזם באף, בגדי ארגמן, אוזניים בולטות או נטיה לגיהוק.
או לפחות, כך צריכים להיות הדברים במדינה מתוקנת.
|
|
|
|
|
במדינה מתוקנת (חדש)
נעם יום חמישי, 04/03/2004, שעה 0:08
בתשובה לXX
במדינה מתוקנת, החברה כפי שהיא מיוצגת ע''י רוב החברים שבה, קובעת חוקים על-מנת לשמור על הנורמות החברתיות שלה. במדינה מתוקנת, לאף דמות פוליטית, ויהיה מעמדה אשר יהיה, אין זכות לעקוף את החוקים הללו.
במידה והחוק בקליפורניה אוסר מתן רשיונות נישואין לבני זוג מאותו המין, אין למושל (שוורצנגר) ברירה אלא לעמוד על כך שהחוק יקויים.
כפי שאמרת, במידה וזה אינו מוצה חן בעיני מישהו זכותו היא להתעצבן או לנסות לשנות את החוק (ונדמה לי שגם אפשרות זו נזכרה פה כבר...).
|
|
|
|
|
הוא לא דמגוגי, הוא פילוסופי (חדש)
kenny יום חמישי, 04/03/2004, שעה 0:01
בתשובה לרני
בעיני לפחות.
לחוק, כחוק, צריך להיות מעמד זהה בלי קשר לתוכנו.
הציות לחוק במדינות דמוקרטיות נעשה על בסיס הסכמיות - ההסכמה של האזרחים לקבל עליהם את מערכת החוק כולה ואת החוקים שהם מועילים לדעתם. חקיקת חוקים שהם על פניהם בעיתיים מבחינה זו או שהם לא ניתנים לאכיפה בעליל פוגעת במערכת החוק כולה. היא פוגעת במידה מסוימת בכל החוקים ויוצרת זילות מסוימת של מערכת החוק כולה. זוהי לפחות דעתי.
ורק כדי להבהיר דברים - אין למדינה לכ מקום בהסדרי נישואים לדעתי (כל עוד הם נעשים בהסכמה).
כדי לפוך את זה קצת יותר טופיקי - היינלין שם דברים דומים בפיו של הפרופ' ב''עריצה'' אאל''ט. :-)
|
|
|
|
|
השאלה היא קצת יותר מסובכת מזה (חדש)
אמבר יום חמישי, 04/03/2004, שעה 0:20
בתשובה לkenny
אי אפשר להשוות חוק פלילי (אסור לרצוח, לקנוב וכו') לבין חוק שעוסק בהסדרה של נושא מסוים (כמו מה זה נישואין, מתי הם מתקיימים, ואיזה זכויות זה נותן).
פעם זה היה פשוט - נישואין זה אקט דתי, שנותן תוקף למצוות דתיות מסוימות. סקרמנט שמקודש על-ידי מצוות האל.
אבל מה המשמעות של זה היום בחברה חילונית? הסדר כספי? דרך לבזבז כסף על רבע עוף ודי ג'יי? משהו לשמח את ההורים? מה הקשר בין זה להולדת ילדים? הרי כדי לאהוב, אנשים לא צריכים את הטקס, אז מה הוא כן נותן?
כשאפשר יהיה לענות על השאלה הזאת, אולי גם אפשר יהיה לענות על השאלה האם נישואין הומוסקסואליים הם מאותו סוג או אותה זכות כמו נישואין בין גבר ואישה.
ועד כמה שאני יודעת, השאלה הזאת שנויה במחלוקת גם בקרב ה''קהילה'' עצמה. יש שם מספיק אנשים שחושבים שהומוסקסואליים לא צריכים לחקות את אורח החיים של הטרוסקסואליים.
בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה, ש השאלה קצת יותר מסובכת מאוסף סיסמאות בעד שווין או נגד סוחרי סמים שיורים אחד לשני ברחוב.
|
|
|
|
|
החלק הבעייתי באמת כיום (חדש)
Boojie יום חמישי, 04/03/2004, שעה 1:21
בתשובה לאמבר
(כלומר, מעבר לאי הקבלה החברתית) אצל זוגות הומוסקסואליים זה הצד הפרקטי של נישואים.
רכוש. מיסים. משכנתא. ילדים. הזכות לבקר אצל בן זוג חולה בבית חולים ולקבל מידע רפואי על מצבו. הזכות להשתתף בהנצחת זכרו במקרה מוות. הזכות לרשת. הזכות לקבל הטבות סוציאליות. הזכות להמשיך לגדל את הילדים המשותפים כשבן הזוג עוזב או מת.
כל הדברים שאנחנו כהטרו לוקחים כמובן מאליו (אפילו אם אנחנו לא נשואים, אלא רק חיים ביחד!), הומוסקסואלים צריכים להילחם עליהם. אין פה אפילו עניין של חיקוי אורח חיים - יש פה עניין של זכויות בסיסיות שנשללות מאנשים.
|
|
|
|
|
אבל יתכן שהטעות היא בכך (חדש)
אמבר יום חמישי, 04/03/2004, שעה 15:17
בתשובה לBoojie
שאנחנו לוקחים את הדברים האלה כמובנים מאליהם במקום לשאול האם הם נכונים לגבי הטרוסקסואלים.
ואף אחד מהדברים שציינת אינו ''זכות בסיסית'', אלא תוצאה כספית או חוקית שהחברה מצמידה למערכת הנישואין ומחר היא יכולה לשלול אותן.
אין לבנאדם זכות בסיסית למשכנתא או לזכויות סוציאליות או להטבות במס בגלל הנישואין. מחר יכולים לקצץ את התקציב ולומר שאין הטבות כאלה. האם אפשר לומר שהטבות במס זה בהכרח חלק בלתי נפרד ממוסד הנישואין?
אל תשכחי שחלק גדול מאוד הזכויות הכספיות שכרוכות בנישואין הן תוצאה של העובדה שנשים היו תלויות בעבר בבעליהן. לכן גבר נשוי קיבל יותר משכורת מגבר רווק. לכן אלמנה מקבלת קצבת שארים גדולה יותר מהביטוח הלאומי מאשר אלמן. האם אותו הגיון חל לגבי מערכת יחסים בין שני גברים? האם הוא בכלל רלוונטי היום למשהו?
|
|
|
|
|
בתכל'ס, אני לא מאמינה בזכויות בסיסיות (חדש)
Boojie יום חמישי, 04/03/2004, שעה 15:36
בתשובה לאמבר
בכלל. לא חושבת שיש זכות כלשהי למישהו, רק הזדמנויות וקביעות חברתיות.
והדברים שאת אומרת, זה בדיוק מה שחוששים ממנו האינטלקטואלים יותר מקרב המתנגדים לנישואי הומוסקסואלים - שהתרה של נישואים כאלה תוביל בהכרח לצורך לחשוב מחדש על כל עקרון המשפחה, מה שיגרור שינויים מרחיקי לכת בהמון מוסדות חברתיים. לעשות את זה במד''ב זה קל - את בונה לך חברה כמו שאת רוצה, עם הכללים שאת רוצה, וגמרנו.
במציאות, שינויים חברתיים הם תהליך קשה וכואב, שגורר איתו הרבה אנומיה ומשברי זהות ותפקוד בקרב החברים בחברה, שנאלצים ללמוד את המערכת מחדש, כולל התפקידים שלהם בתוכה - היום אנחנו רואים את זה בשינוי התפקידים בין גברים ונשים, כשעדיין יש מצב של אנומיה שגורם לזה שאנשים לא לגמרי נעולים איך הם אמורים להתנהג ואיך הם אמורים להתמודד עם סיטואציות שונות.
החברה משתנה לאט. צורת חשיבה משתנה יותר לאט. וחוקים משתנים עוד יותר לאט. אבל שינוי בחוקים גם יכול לגרור, בסופו של דבר, שינוי באורח חשיבה ובחברה.
אני לא מאמינה גדולה במוסד הנישואין באופן כללי, אבל כן חושבת שחייבת להיות איזושהי התייחסות בחוק לגבי המבנים הבסיסיים של החברה. כבני אדם, אנחנו נוטים ליצור מסגרות משפחתיות (ואני לא נכנסת כרגע לשאלה מה הרכב המשפחות האלה), המסגרות האלה יוצרות צורך בכללים שיסדירו שאלות מסוימות שהן מעוררות.
|
|
|
|
|
בוודאי. ואם יש משהו שהדיון הזה מלמד הוא שמד''ב (חדש)
רני יום חמישי, 04/03/2004, שעה 1:32
בתשובה לאמבר
יכול להיות מאד רלוונטי.
|
|
|
|
|
ודאי שהשאלה היא קצת יותר מסובכת מזה (חדש)
raven יום חמישי, 04/03/2004, שעה 8:09
בתשובה לאמבר
והיא מתחילה בבעייתיות שבחקיקה מיוחדת עבור ציבור ההומוסכסואלים והלסביות.הרי כל עניין זכויות אדם ושוויון זכויות אדם נגזר מהנחת היסוד שכל בני האדם שווים.
אם מחוקקים חוק מיוחד עבור ציבור מסוים פוגעים במאבק למען שוויון זכויות.לכן אני, בעד חקיקה כוללת בכל הנושאים האמורים.
כל אדם,באשר הוא אדם,צריך להיות זכאי לחוק נישואין שכזה. כל אדם באשר הוא ובמידה וטובת הילד לנגד עיניו ועמד בקריטריונים זכאי לחוק שמאפשר לו לאמץ ילד.
הקהילה הנושאת את דגל הגאווה הייתה צריכה לצאת נגד מחוקקים שמנסים לסדר לה קיצורי דרך.
חוק צריך שיהיה שווה לכל ולא למיעוט מסוים אם מיעוט זה יוצא בשם שוויון כל בני האדם.
|
|
|
|
|
נו, באמת (חדש)
ליאור גימל יום חמישי, 04/03/2004, שעה 9:13
בתשובה לraven
אייל גרוס, בתשובה על טיעון דומה: ''הומואים ולסביות לא מבקשים שיכתבו 'גם בני זוג מאותו מין'. הם מבקשים שיכתבו כל בני זוג''.
|
|
|
|
|
נו, באמת (חדש)
לודביג יום חמישי, 04/03/2004, שעה 10:05
בתשובה לליאור גימל
ואם אנחנו כבר בסוגייה הזאת, אז למה דווקא ''זוג''? למה לא לדוגמא איזה שלישייה נחמדה כמו זו מ''שלושה בדירה'' ואינספור צירופים אחרים.
אני מחשיב את עצמי ליברלי ומוכן לקבל שקבוצת אנשים שמעוניינת לחתום על חוזה נישואין צריכה לקבל אישור לכך אם יוכחו מספר דברים כמו טובת הילדים וכדומה (והוכחה כזו תידרש גם מזוגות הטרוסקסואלים - יותר מידי ילדים ישנם שעדיף היה להם שלא יוולדו כלל) וללא כל תלות במין (אלא אם התיאוריה של קארד לגבי דמויות לחיקוי וכדומה ניתנת להוכחה, וקשה לראות שזה אכן ניתן).
אבל למה כולם מתעקשים על קבוצות שמספרן 2 בדיוק ולא גדול-שווה 2? (ובנימה היתולית, גדול-שווה 1, אם ניתן להוכיח פיצול אישיות חיובי :-))
מי אמר שלא ניתן לבנות משפחה שמתפקדת הרבה יותר טוב כלכלית, מינית, חינוכית וכו' ומורכבת משלושה קודקודים או ארבעה? (או קיבוץ שלם לצורך העניין)
|
|
|
|
|
ראשית, אני חייבת לציין שאני מסכימה, (חדש)
Boojie יום חמישי, 04/03/2004, שעה 1:16
בתשובה ללוסי
ותומכת בכך שהמדינה צריכה לגבות כל סוג של אהבה כל עוד היא בין מבוגרים מסכימים (וכמעריצת היינליין אמיתית, אני גם לא רואה למה המספר צריך להיות מוגבל לשניים) ואינה פוגעת פגיעה לא נחוצה באיש.
א-ב-ל - אני יכולה להבין את התפיסה של הצדדים השמרנים בסיפור, שחוששים מפגיעה במרקם החברה (לא, לא את התפיסה של הצדדים השמרנים שאומרים ''אלוהים אמר שאסור'').
החברה שלנו מושתתת על מבנה מסוים, שאחד מיסודותיו הוא המשפחה הגרעינית. שינוי ביסוד הזה יביא לערעור ולהכרח לעצב מחדש את מבנה החברה. אני אישית לא חושבת שזה דבר כזה רע, כי לא נראה לי שהחברה שלנו במבנה הנוכחי שלה היא דבר כל כך מוצלח, אבל יש אנשים שחוששים מהתוצאות של דבר כזה, ואת זה אני יכולה להבין. לאנשים גם קשה באופן כללי להתמודד עם שינוי ביחס למה שהם מכירים.
אגב, תחיבת האף מצד המדינה היא לגיטימית מהסיבה הפשוטה שהמדינה נותנת לאנשים נשואים הטבות כלכליות וחוקיות, ולפיכך זו זכותה לקבוע *למי* היא נותנת הטבות כלכליות וחוקיות. אני לא מצדיקה את הבחירה הנוכחית ברוב העולם, אבל אני כן חושבת שזו זכותה של המדינה לבחור.
|
|
|
|
|
ראשית, אני חייבת לציין שאני מסכימה, (חדש)
סתם מישהי יום חמישי, 04/03/2004, שעה 15:53
בתשובה לBoojie
ת'אמת? למה כל כך מטריד אותנו אם הומואים ולסביות יוכלו להתחתן בחלק ממדינות ארה''ב או לא?
במדינה הקטנה והחמודה שלנו עדין לא מאפשרים לבני זוג מאותו מין לאמץ את ילדיהם (כלומר לאמץ את הילד של בן הזוג). אי אפשר לכמת נזקים מהסוג הזה, אבל נראה שהנזק לילד בגלל האיסור הזה הרבה הרבה יותר חמור מהנזק שנגרם לבני זוג שלא הצליחו לקבל את ''חותמת הכשרות הממסדית'' (נישואין).
לא שהדיון לא לגיטימי...
אבל סתם חשבתי לעצמי (ואם לגרור בחזרה ובכוח את הדיון למד''ב), שדיסטופיות - במקרה הזה, ארה''ב - נועדו, מעבר להנאה שבקריאה, לעורר אותנו לבדוק עד כמה הן רלוונטיות לכאן ולעכשיו. לעורר אותנו, להציב תמרורי אזהרה, להדאיג אותנו...
אז הנה כמה תמרורי אזהרה:
1. פוליטיקאים בארץ מסיתים בקול גדול נגד הומוסקסואלים ולא נקראים לתת את הדין.
2. ילדים נאלצים לגדול עם הורה ''זר'' בגלל הנחיות אימוץ מטופשות ועתיקות יומין.
3. מישהו בפורום הזה משווה, לצורך הדיון, בין נישואים בין הומוסקסואלים לרצח, ובין נשיקה בין שני גברים לסחר בסמים.
בררררר
|
|
|
|
|
ברור שמטריד אותנו מה קורה (חדש)
Boojie יום חמישי, 04/03/2004, שעה 19:09
בתשובה לסתם מישהי
בארצות הברית. כחלק (על פי הגדרה עצמית) מהעולם המערבי, מה שקורה אצלנו מושפע ממה שקורה במדינות אחרות בעולם המערבי, ושינוי נורמות במקום אחד מהווה סמן לשינוי נורמות גם אצלנו.
ובל נשכחה שארצות הברית הגדולה וה''נאורה'' היא כיום ההשפעה התרבותית הגדולה ביותר עלינו. אנחנו סופגים את ''ערכי המשפחה'' המחליאים שלה בכל סרט, בכל תוכנית טלוויזיה, בכל ספר, בכל פרסומת שמקורם שם. מה שקורה שם משפיע עלינו כאן, ואי אפשר לטמון את הראש בחול ולהתעלם מזה.
|
|
|
|
|
זה אוף די רציני מנושא מד''ב, אבל אם כבר, אז אני חייבת להגיב (חדש)
ogenblik יום שישי, 05/03/2004, שעה 15:44
בתשובה לסתם מישהי
במדינתינו לא אוסרים על בני זוג מאותו מין לאמץ את ילדי זוגם, בארצנו אוסרים על בני זוג לא נשואים לאמץ את ילדי זוגם. הומולסביים, כמי שאינם רשאים להנשא נישואים קבילים, מופלים גם בנושא האימוץ כתוצר לוואי של אי-היותם נשואים.
אפשר לטפל בבעיה בשתי דרכים -
א. להתיר להומולסביים להתחתן, ולהמשיך להתיר אימוץ בין זוגי רק לזוגות נשואים,
ב. להתיר לזוגות ידועים בציבור לאמץ ילדי זוגיים, ולקבוע באותה הזדמנות שידועים בציבור אינם חייבים להיות גבר ואישה.
אפשרות ב' רצויה לכלל הציבור, אבל קל יותר להתחיל מאפשרות א' (שינוי חוקי אחד, ולא שינוי ועוד שינוי). וזו הסיבה שחוקיות נישואים הומולסביים בכל מקום בעולם מעניינת.
|
|
|
|
|
טוב, יש פה עוד נקודה. (חדש)
Boojie יום שישי, 05/03/2004, שעה 20:01
בתשובה לogenblik
מרגע שזוג מתחתן/מאמץ במדינה אחרת, יש נקודת פתיחה יותר טובה כדי להפעיל לחץ על המדינה להכיר בנישואים או באימוץ כאן, ועל ידי כאן לתקוע טריז שאולי ישמש נקודת פתיחה להתקדמות נוספת.
יש כבר בלגן משפטי אחד שאני יודעת עליו שמבוסס על דרישה של שתי לסביות שאימצו בחו''ל להכיר באימוץ גם בארץ, וככל שיהיו יותר מדינות שיאפשרות נישואים של הומוסקסואלים, כך יהיו יותר אופציות להתחתן בחוץ ואז לחזור למדינה ולדרוש הכרה (בדומה למה שעושים כיום זוגות שלא רוצים בנישואים דתיים, ומתחתנים בקפריסין). זה רק צעד קטן מהדרך, כי גם אז ברור שהמדינה תערים קשיים בדרך להכרה המיוחלת, אבל צעד אחד זה גם משהו.
|
|
|
|
|
זה אוף די רציני מנושא מד''ב, אבל אם כבר, אז אני חייבת להגיב (חדש)
כפית יום ראשון, 28/02/2010, שעה 13:50
בתשובה לogenblik
אין פה שום אוף וטוב שמתעסקים בזה.
אין שום מניעה שזוגות חד מיניים יתחתנו, או אפילו תלת מיניים, וכמובן שיאמצו ילד.
הבעיה היחידה פה היא ההתמודדות עם ההלכה הדתית בגדול. אבל מעבר לזה, מה שהכי חשוב לי כאדם זה שהחברה וכמובן המאומץ לא יפגע בכל שלב בחייו ע''י זוגיות כזאת, על אחת כמה וכמה גם עם זוגות ''רגילים'' של זכר ונקבה.
העיקר שיש כבוד הדדי, הסכם זוגיות אמין ועתיד מבטיח.
|
|
|
|
|
וכאן אנו מגיעים ל (חדש)
לוסי יום שישי, 05/03/2004, שעה 23:48
בתשובה לBoojie
האם המדינה צריכה להתערב בנישואים, ככלל, או שנישואים צריכים להיות חוזה בין (הכניסו מספר כאן) אנשים בוגרים ורציונלים.
לא שאני מבינה את התשוקה הזו להתחתן...אבל מה אני יודעת?
|
|
|
|
|
שוב, המדינה לא יכולה שלא להתערב. (חדש)
Boojie שבת, 06/03/2004, שעה 0:38
בתשובה ללוסי
המדינה מעניקה לאנשים שהתחתנו הקלות והטבות - שהן הגיוניות כשלוקחים בחשבון שמבחינת המדינה, אנשים נשואים הם תא משפחתי עם צרכים מיוחדים. כמו כן, לאנשים שהתחתנו יש מעמד מסוים שנוגע לרכוש, ירושה, ילדים וכדומה.
אם למדינה לא יהיו קריטריונים לגבי ''מהם נישואים'', יתרבו נישואים פיקטיביים שהמטרה שלהם היא רק לזכות בהטבות כלכליות.
האם אנחנו באמת רוצים שכל מי שרוצה יוכל להכריז על עצמו כ''נשוי'' כדי לזכות בהטבות כלכליות? האם אנחנו באמת רוצים לאפשר לאנשים להגדיר את הנישואים שלהם בכל צורה שהם רוצים, גם אם הצורה הזאת פוגעת באנשים אחרים? (דוגמה לזה היא הנישואים הפוליגמיים שמקובלים בעדות מסוימות, ושלפי הממצאים שידועים לי מקפחים מאד במה שנוגע לזכויותיהן של נשים).
כנ''ל במה שנוגע למעמד החוקי של נשואים. אם לא תהיה הגדרה ברורה של ''מהם נישואים'', זה יעורר בעיות אדירות בכל הנוגע לבעלות על רכוש, לירושה, לזכויות רפואיות, למשמורת על ילדים ועוד ועוד.
לא, ברגע שיש מוסד כזה, ''נישואים'', והמוסד הזה מזכה את המשתייכים אליו בהטבות ומגדיר מעמד חוקי מסוים, חייבים להיות קריטריונים ברורים שימנעו ניצול שלו. הוויכוח הוא על הקריטריונים, לא על נחיצותם.
|
|
|
|
|
צודקת (חדש)
לוסי עם גרון כואב שבת, 06/03/2004, שעה 11:20
בתשובה לBoojie
מבחינה מסויימת, כמובן.
אבל עדיין, ההגדרה של נישואים כ'חוזה בין גבר לאישה', יכולה לפתוח פתח לניצול בדיוק באותה מידה. יש יותר מדי בעלים מתעללים בעולם, ועד כמה שאני יודעת, נישואים 'רגילים' לא מחוסנים מפני אפליית האישה, נישואים רק למטרה תועלתית (כמו אזרחות) וכדומה.
|
|
|
|
|
twist לא חדש (חדש)
אורן יום שישי, 05/03/2004, שעה 21:03
הספר The Twist של קאלדר אינו חדש. הוא יצא כבר ב 1999 בהוצאה בריטית.
אני אפילו הצעתי אותו למכירה באייקון 2002 אבל אף אחד לא קנה. כנראה שהייתי צריך להתאפק שנתיים כדי לקבל קצת פרסום.
דווקא ספר חביב עם הומור שחור (אבל לא שחור מדי) שיש בו פנטזיה שנראית כמו מד''ב דיסוטופי, אבל לא ממש... לקראת הסוף הוא קצת נמתח ונמתח בלי סיבה וכשמגיע הסוף זאת קצת הקלה.
וחבל שק.ס. רובינסון כותב טרילוגיה עוד פעם. שמישהו יעצור אותו. בבקשה.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
