 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
חיפה, חיפה – עיר עם עתיד
מאמרים / אהוד מימון
18/04/10
תגובות: 0
|
 |
מתל-אביב לניו-יורק במאה קמ''ש על סיפון פתוח
מאמרים / אהרון האופטמן
יום רביעי, 07/03/2001, שעה 15:58
על שובן של ספינות האויר – טכנולוגיה של המאה ה-19 החוזרת בגדול במאה ה-21
|
|
גרסה מקוצרת במקצת של מאמר זה פורסמה בעיתון הארץ, 7/3/2001
תארו לכם טיסת-תענוגות מתל-אביב לארה''ב הנמשכת כשלושה ימים, עם מיטב הפינוקים של שיט תענוגות. מגובה נמוך של 500 עד 2000 מטר אפשר להתענג על מראות מאיי יוון, לנופף לתיירים שבראש מגדל אייפל, לעקוב אחר להקת לוויתנים באוקיינוס. בלי רעש, בלי טלטולים עקב ''כיסי אוויר''. אפשר לפתוח חלון ולנשום אויר הרים נקי. ולא צריך להגיע לשדה התעופה: עולים אל גג של, נניח, ''מגדל עזריאלי'' ומשם היישר אל ספינת-האוויר הענקית, הקשורה לתורן מיוחד. כשהיא משתחררת ממנו היא אינה זקוקה למסלול המראה וגם לא לשריפת טונות של דלק כדי להתרומם - היא פשוט צפה בקלילות, כמו בלון.
תחבורה עתידנית? בכלל לא. זו טכנולוגיה בת יותר ממאה שנים. קשה להאמין, אך עשרות אלפי נוסעים טסו כך באופן סדיר למרחקים (כולל טיסה סביב העולם שנמשכה 20 יום) בין השנים 1917 ל-1937 - תקופת הזוהר של ה''צפלינים''. תקופת זו נקטעה באחת עקב התפוצצות הצפלין הגרמני ''הינדנבורג'' לפני נחיתתו בניו-ג'רסי ב-1937. האסון, בו נהרגו 36 איש (רובם מקפיצה מבוהלת מהענק העולה בלהבות) היה ארוע טראומטי בתולדות התעופה - בעיקר בהיותו אסון התעופה הראשון שתואר בשידור רדיו דרמטי. הוא היכה מכת מוות את תעשיית הצפלינים והאיץ את פיתוח המטוסים הכבדים מן האויר. (הדעה הרווחת היא שהאסון נגרם עקב התפוצצות המימן בו מולאה ה''הינדנבורג'' במקום הליום שאינו דליק, בגלל האמברגו שהטילה אז ארה''ב על יצוא גז זה לגרמניה. אך מחקרים אחרונים תולים את האשם בצבע הדליק ביותר בו נצבעה הספינה).
האסון ששינה את פני היסטוריית התעופה: התפוצצות ההינדנבורג בניו-ג'רסי, 6 במאי 1937.
בסיפורי מדע בדיוני אחדים תואר ''עולם מקביל'' או ''הסטוריה חלופית'' שבהם הצפלין ''הינדנבורג'' לא התפוצץ ב1937, וספינות אוויר משוכללות הפכו לאמצעי התחבורה המוביל, במקום המטוסים. הקטע הבא לקוח מסיפור מוצלח למדי בשם ''עצור את הצפלין הזה!'' מאת פריץ לייבר, שנכתב בשנת 1976 (הסיפור זכה בזמנו בפרסי ''הוגו'' ו''נביולה'', ופורסם בתרגום עברי בגליון מס' 2 של ''פנטסיה 2000''):
''... המנועים המגרגרים ברכות... חשמליים, כמובן, מופעלים ע''י מצברים קלי משקל שרמת בטיחותם גבוהה ביותר; המסדרון הראשי, העובר לכל אורך סיפון הנוסעים מתצפית החרטום ועד לחדר המשחקים בירכתיים, ההופך בלילה לאולם ריקודים... חדר האוכל המרופד בשטיחים, הבאר, הקזינו, חדרי השינה המהודרים; הדיילים הרבים (כולם נמוכי קומה ורזים, כדי להמעיט במשקל); מעלית הטיטניום העולה מבעד אינספור שקי הליום אל המצפה הראשי הדו-קומתי ואל סיפון השיזוף הפתוח, שם תוכל לצפות בעננים החולפים, הערפילים המסתוריים, הכוכבים בלילה, השמיים והארץ וכל צבאם. אה, היכן תמצא מקום בעולם שבו תוכל לקנות לעצמך חיי פאר כאלה?''
שנות השלושים: מימין: גראף צפלין מעל הרי האלפים; משמאל: הינדנבורג מעל ניו-יורק.
בעולם החלופי שמתאר לייבר בסיפור זה יש עוד כמה שינויים ''פעוטים'' לעומת עולמנו: מנועי שריפה פנימית מוקצים מחמת מיאוס: תעשיית המכוניות שהקים הנרי פורד מתבססת מלכתחילה על הנעה חשמלית נעדרת זיהום, הודות להמצאה משותפת של תומס אדיסון וחוקרת הראדיום מריה סקלודובסקה שאותה נשא לאישה (ואשר בעולם האמיתי נישאה לפייר קירי ונודעה כמרי קירי...). אותה טכנולוגיית הנעה משמשת כמובן גם את ספינות האוויר. ואילו אדולף היטלר אינו אלא ''צפלין פאכמן'' - טכנאי צפלינים מומחה (ובמקרה גם גיבור הסיפור!)
הנה קטע נוסף מהסיפור:
''חייבים להודות שהתפתחות ספינות האוויר היתה, בשלביה הראשונים, מבצע מסוכן ביותר... אם בנוסף היו גם מתפוצצים שניים שלושה צפלינים הממולאים במימן, היתה תעשיית הצפלינים העולמית ננטשת לנצח בעודה באיבה, ובמקום זאת היו מפתחים כלי טיס גדולים, כבדים מהאוויר, מונעים בדלק - מטוסים מפלצתיים, השרויים בסכנת התרסקות מתמדת בשל קלקול במנוע! האם היו אלה יכולים להתחרות בצפלינים הבטוחים, הישנים והטובים? בלתי אפשרי!''
ומה קורה בעולם הממשי? הנה, יותר ממאה שנים אחרי המראת ה''צפלין'' הראשון, קמות חברות תעופה השואפות להחזיר עטרה ליושנה ולהחיות את כלי הטיס הקלים מן האוויר והידידותיים לסביבה - עם מיטב השכלולים הטכנולוגיים של המאה ה-21: חומרים קלי משקל וסופר-חזקים, מערכות אוויוניקה וניווט מתקדמות, מנועים שקטים ויעילים, שימוש באנרגיית שמש, אמצעי בטיחות אמינים, ועוד.
למשל, החברה ההולנדית RAD (ראשי תיבות של Rigid Airship Design) מתכוונת לבנות בעשרים השנים הבאות צי של מאות ספינות אויר. טיסות הניסוי של האבטיפוס הראשון (באורך 180 מטר - פי 3 ממטוס ''ג'מבו'', קוטר 30 מטר, מהירות 148 קמ''ש, קיבולת של 240 נוסעים או 30 טון מטען, טווח של 20,000 ק''מ) מתוכננות לסוף 2001. החברה מונה את היתרונות הרבים והמוכרים של ספינות האויר: צריכת אנרגיה נמוכה מאוד (לא צריך לצבור מהירות כדי להשיג עילוי אוירודינמי - הספינה הרי קלה מהאויר ולכן עולה מעלה כבלון), אפשר להמריא ולנחות כמעט בכל מקום - לרבות מרכז עיר או אזור נידח במדבר (מספיק תורן עגינה). המהירות אמנם איטית ביחס למטוס, אך מתחרה יפה בתחבורה יבשתית. החיסכון בזמן ההגעה לשדה תעופה והכיף שבטיסה נינוחה בגובה נמוך כבר הוזכרו.
גם החברה הגרמנית קרגוליפטר (CargoLifter) צופה עתיד גדול לספינות האוויר, אך לאו דווקא להטסת נוסעים אלא להובלת מטענים גדולים וכבדים במיוחד, הישר מהמפעל אל היעד. למשל: הטסת טורבינה גדולה אל מדינה מתפתחת הנעדרת תשתית תחבורה, או ציוד הצלה אל אזור מוכה אסון. החברה מעריכה את שוק ההובלות של מטענים הכבדים מ-100 טון וגדולים מ-25 מטר, בארה''ב לבדה, במיליארד דולר לשנה. החברה מתכננת לבנות בשנים קרובות צי של 50 ספינות אויר מדגם C160 שיוכלו להרים מטען שגודלו 50 מטר ומשקלו 160 טון, היישר מהמפעל, ולנוע במהירות של 100 קמ''ש - לאט יותר ממטוס תובלה, אך הרבה יותר מהר מספינה ימית - למרחק של עד 10,000 ק''מ ללא תדלוק. הספינה הראשונה, ענק באורך 260 מטר וקוטר 65 מטר (כגובה בניין של 28 קומות), אמורה לטוס כבר בעוד כשנתיים. ה''צפלינים'' של תחילת המאה היו בנויים ממסגרת של אלומיניום שתמכה במעטפת של בד חזק שמולאה בגז העילוי (הליום או מימן). ה-C60 של קרגוליפטר תיבנה ללא מסגרת בכלל: לאחר שתתמלא בהליום תחזיק המעטפת את עצמה, בהיותה עשויה מחומר מרוכב גמיש, קל, וחזק להפליא (רצועה ברוחב 2 ס''מ ועובי 1.5 מ''מ יכולה לשאת טונה) הודות לסיבים פולימריים חזקים ביותר, שהרכבם הוא סוד מסחרי של החברה. החברה מתכננת לבנות 4 ספינות כאלה מדי שנה, החל בשנת 2004.
דגם C160 של חברת קרגוליפטר: ענק באורך 260 מטר וגובה כבניין של 28 קומות. נושא 160 טונות מטען ל- 10,000 ק''מ ללא תדלוק.
חברות אחרות חושבות על ווריאציות מעניינות על הנושא - למשל ''רכבת אויר'' שתורכב מכמה צפלינים שיחוברו בטור, כמו קרונות. אחרים מתמקדים בפיתוח ספינות אויר לאו דווקא לצרכי תובלה. ספינות אויר בלתי מאוישות המשייטות בגובה רב עשויות להוות תחליף זול ויעיל ללוויני תקשורת, וגירסה מתאימה יכולה לשמש כתחליף לאנטנות קרקעיות של רשתות תקשורת סלולרית. יישום אחר, עתידני יותר, הוא בתחום האנרגיה: במעבדת החלל הלאומית של יפאן נבחנת האפשרות להעביר אנרגיית שמש באמצעות קרני לייזר מקולטי שמש ענקיים בחלל אל ספינות אויר המרחפות באטמוספרה בגובה כ-20 ק''מ, ומהן באמצעות מיקרו-גלים אל האדמה. היפאנים צופים שטכנולוגיה זו תוכל להתגשם תוך 15-20 שנה ולספק את כל צרכי האנרגיה של יפאן במחיר סביר. עתיד מזהיר נכון ככל הנראה לספינות האויר - טכנולוגיה של המאה ה-19, החוזרת בגדול במאה ה-21.
מימין: תכנון של החברה האמריקנית LTAS לספינת אויר דמוית צלחת מעופפת, המיועדת ל''תיירות אקולוגית''. קוטר הספינה כ-100 מטר, והיא מתוכננת ל-150 נוסעים; משמאל: הצעת LTAS לספינת אויר בלתי מאוישת כתחליף ללויין תקשורת.
LTAS תכנוני ספינות אויר
CargoLifter – אתר החברה
RAD – אתר החברה
רעיונות לשילוב ספינות אויר עם טכנולוגיות חלל
אתר האגודה לספינות אויר
פריץ לייבר – אתר (אחד מני רבים) המוקדש לסופר
עוד אתר על פריץ לייבר
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
wow! ממש נחמד (חדש)
גל יום רביעי, 07/03/2001, שעה 17:55
מצד אחד זה נראה ממש כיף לטוס בצפלין אבל מצד שני
מאז ההינדנברג תמיד יהיה את החשש לשרפה
או אפילו פנצ'ר
למרות שאני בטוח שיהיו אמצעי בטיחות נאותים.
זה תמיד מזכירים לי את חמישה שבועות בכדור פורח
של ורן
בכל אופן יופי של כתבה
|
|
|
|
|
הצפלינים (חדש)
אלי יום חמישי, 08/03/2001, שעה 6:08
בתשובה לגל
הצפלינים הומצאו לא בידי הגרף צפלין שעל שמו נקראו אלא בידי יהודי בשם דוויד שווארץ שאותו מימן צפלין.
בספר ''רובור הכובש'' של ז'ול וורן מתואר מאבק בין חסידי ספינות האוויר הקלות מהאויר ובין חסידי כלי הטיס הכבדים מהאוויר בשאלה לאיזה סוג טייס שייך העתיד.
להוותנו המטוסים וההליקופטרים שאותם מתאר וורן בספר זה הם שניצחו , כפי שחזה וורן , והדבר גורם נזק רב לסביבה ותורם ככל הנראה עוד תרומה להתחממות כדור הארץ .
בעתיד הנראה לעין לא תהיה ככל הנראה כל ברירה אלא לעבור להשתמש בספינות אוויר לטיס כפי שעל הקרקע יהיה עלינו לנטוש את המכוניות צורכות הדלק למען מכונות שמשתמשות בחשמל ובאנרגיית השמש.
|
|
|
|
|
ספינת האוויר הראשונה (חדש)
Pippin יום חמישי, 08/03/2001, שעה 23:29
בתשובה לאלי
הומצאה על ידי מהנדס צרפתי בשם מסנייה בשנת 1784, לאחר מספר נסיונות לא יעילים שכללו, בין השאר, הנעה ידנית של מדחף ושאר רעיונות לא מעשיים.
החידוש העיקרי בספינתו של מסנייה היתה צורתה המאורכת, שעזרה לניווט.
אני לא יודע באיזה שנה בנה שוארץ את ספינת האוויר שלו, אך אני יודע שהיה זה לאחר שנת 1852, ובהשראתו של בונה ספינות אוויר אחר - צרפתי בשם הנרי גיפרד.
בשנת 1897 המריאה ספינת האוויר של שוארץ והתרסקה מייד לאחר מכן, צפלין היה נוכח במעמד זה, ובאותה תקופה עדין לא החל לבנות ספינות אוויר.
|
|
|
|
|
ממה לחשוש יותר? (חדש)
אהרון האופטמן יום חמישי, 08/03/2001, שעה 10:11
בתשובה לגל
מהתרסקויות של מטוסים הכבדים מן האוויר נהרגו הרבה הרבה יותר אנשים מאשר מתאונות של צפלינים. כמעט בכל אסון תעופתי בימינו נהרגים הרבה יותר מ-36 המסכנים של ה''הינדנבורג'', שרובם קפצו החוצה בבהלה והיו קרוב לוודאי ניצלים אם היו שם המגלשות המקובלות היום. בכל זאת, רובנו מתגברים על החששות ולא נמנעים מלטוס! לפסיכולוגיה החברתית הפתרונים...
העובדה היא ששידור רדיו ראשון מסוגו, דרמטי במיוחד, שדיווח על אסון ה''הינדנבורג'', השפיע כפי שהשפיע.
לספינות האוויר החדשות יש את כל הסיכויים להיות כלי תחבורה בטוחים יותר ממטוסים. אין מה לחשוש מפנצ'רים - חלל הספינה מחולק להמון תאים אטומים - גם אם חלק יתרוקנו, הספינה תמשיך לצוף. אם תהיה פגיעה רצינית - היא תצנח לאט, כמו מצנח. הסיכוי לנפילת התרסקות הוא אפסי. גם סכנת ההתלקחות אפסית, כשגז המילוי הוא הליום והספינה בנויה מחומרים מתאימים. ובנוסף לכל זה - שימוש במיטב מערכות הניווט והבקרה שפותחו עבור המטוסים המודרניים. מי צריך יותר?
|
|
|
|
|
ממה לחשוש יותר? (חדש)
גל יום חמישי, 08/03/2001, שעה 10:39
בתשובה לאהרון האופטמן
אמרתי שאני בטוח שיהיו אמצעי בטוחים נאותים
וזה שאני טס במטוס לא אומר שאני לא חושש מהתרסקות
פשוט מדחיקים את זה
אותו דבר לגדבי הצפלינים אני מניח אבל
מבחינה פסיכולוגית הוא נראה כלי טיס יותר עדין
והתמונה של ההינדנבורג העולה באש אכן טראומטית
|
|
|
|
|
עם זאת (חדש)
ניר יניב יום חמישי, 08/03/2001, שעה 12:44
בתשובה לאהרון האופטמן
צריך לזכור שספינת האויר לא יכולה להוות תחליף מלא לכלי הטיס הכבד מן האויר, מטעמי מהירות. תיירים יכולים להרשות לעצמם שלושה ימי מסע בתנאים נוחים. לאנשי עסקים זה יהיה הרבה יותר קשה.
אגב - מה צריכת הדלק המשוערת של ספינת אויר במסע טרנס-אטלנטי לעומת מטוס נוסעים, למשל?
|
|
|
|
|
עם זאת (חדש)
אהרון האופטמן יום חמישי, 08/03/2001, שעה 14:41
בתשובה לניר יניב
איש אינו מציע, כמובן, שספינות האויר יחסלו את המטוסים הכבדים מן האויר (ההיפך כבר קרה פעם, ולא רצוי לחזור על אותה טעות פעמיים). ברור שלמטרות מסוימות תהיה עדיפות למטוסים, ולאחרות - לצפלינים. החיסרון העיקרי של הצפלינים הוא אכן המהירות. אך הם עדיין מהירים בהרבה מספינות ימיות, ולכן יתחרו בהצלחה בהובלה של מטענים (שלא לדבר על היתרון האדיר שבהובלת מטען היישר מהמפעל אל היעד).
אגב, גם עבור אנשי עסקים התשובה אינה חד משמעית: במקרים מסויימים, כשמדובר בטיסה קצרה דווקא, עדיף יהיה לטוס למשל 4 שעות בצפלין ממרכז עיר אחת אל מרכז עיר אחרת, מאשר לטוס שעה וחצי במטוס ולבזבז עוד 3 שעות על נסיעה מעצבנת בדרכים מפוקקות אל שדה תעופה וממנו.
באשר לצריכת הדלק - אני מתעצל לחפש במאמרים השונים, אך הנתונים ישנם, כמובן (אזכיר רק שהצפלין של RAD אמור לטוס עד 20,000 ק''מ כלומר חצי מהיקף כדור הארץ, ללא תדלוק, עם 240 נוסעים). ומה שחשוב הוא לא כמות הדלק האבסולוטית, אלא כמה דלק צריך כדי להעביר טונה אחת ממקום X למקום Y. אני משוכנע שבחלק ניכר מהמקרים הצפלין מנצח.
|
|
|
|
|
עם זאת (חדש)
ניר יניב יום חמישי, 08/03/2001, שעה 14:49
בתשובה לאהרון האופטמן
אני מסכים (כוונתי היתה לטיסות עסקים ארוכות, כמובן).
שאלה אחרת שעלתה בדעתי - מהי הפגיעות של הצפלינים החדשים לסופות?
|
|
|
|
|
סופות (חדש)
אהרון האופטמן יום חמישי, 08/03/2001, שעה 16:17
בתשובה לניר יניב
ניר יקירי, אני לא בטוח שזה הפורום המתאים להתעמקות בכל הסוגיות ההנדסיות, ואני מציע שלא נאריך את הדיון בכיוון זה וניצמד יותר להיבטים העתידניים - מד''ביים.
אבל לשאלתך - הצפלין אינו סתם כדור פורח, אלא כלי חזק ויציב המצוייד במערכת של מנועים המייצבים אותו היטב גם בסופות. מכיוון שאינו מבוסס על עילוי אוירודינמי אלא ''ציפה'' (''עילוי הידרוסטטי'' בשפה המקצועית), לכן גם משבי רוח פתאומיים ושינויי לחצים (''כיסי אויר'') אינם גורמים לשינויי עילוי פתאומיים וה''קפיצות'' הנלוות. הצפלינים של שנות ה-30 תפקדו היטב בתנאי מזג אויר קשים. באתר של RAD מסופר שבניסויים שנעשו בשנות ה-50 בארה''ב הוכח שעמידותם עולה על זו של המטוסים (של אז, כמובן).
בכלל תשובות לשאלות רבות אפשר למצוא בקישורים של המאמר, למשל בחלק ה-FAQ של אתר RAD:
|
|
|
|
|
גם ספינות האוויר של הגראף פון (חדש)
Pippin יום חמישי, 08/03/2001, שעה 23:20
בתשובה לאהרון האופטמן
צפלין היו מחולקות לתאי גז נפרדים, זה לא כל כך עזר להם...
אבל אני מניח שזה הרבה פחות מסוכן ממטוס...
|
|
|
|
|
מדע פופולארי (חדש)
עומר אלינגר יום שישי, 09/03/2001, שעה 21:35
למתעננים במיוחד יש בגליון
מדע פופולארי שלפני חודש או חודשים(אני לא ממש זוכר) כתבה גדולה על צפלני העתיד כולל מידע הנדסי נרחב על כל סוג וסוג.
|
|
|
|
|
ספינות שווארץ. (חדש)
גיל ליברזון יום שני, 12/03/2001, שעה 1:46
יש לי מספר הערות לגבי הכתבה והתגובות הנילוות אליה.
''תעצרו את הצפלין הזה!'' הוא סיפור מפחיד מאין כמוהו, שנאתי אותו ממש ונעלבתי בשמי ובשם עמי, על עצם זאת שפורסם בכלל בפנטסיה 2000. רתחתי ממש לאחר שקראתי אותו.
המסר של הסיפור ברור ומעליב: ''הגרמנים הם קורבנות ההסטוריה, בדיוק כמו היהודים שהושמדו בשואה, כמו גם שארית האנושות שנידונה להתרסק במטוסים כבדים ולהיחנק מעשן מכוניות.''
כמו כן, עולה מהסיפור ההנחה, כי האמברגו האמריקאי ופוליטיקה מוטעית בניהול מלחה''ע הראשונה, הם שגרמו לעליית הנאצים (לגרמנים כאילו אין חלק של ממש בכך).
ועכשיו, לגבי ספינות אויר:
באמצעות חומרים מורכבים, הנדסה יצירתית ומעט אומץ, אפשר לתכנן ספינות אויר בעלות מעטפת קשיחה ומנועים כבדים, וכך להכליא בין ספינת אויר למטוס. אפשר להעיז לדמיין: רכבת או אוטובוס המרחף מטרים ספורים (או אפילו סנטימטרים ספורים) מעל הקרקע. חוסך אנרגיה רבה, לא דורש מסילות של ממש, (רכבת לקפריסין?)
הידעתם? לאמריקאים היו שתי ספינות אויר גדולות (עקרון ולוס אנג'לס, אם איני טועה) ששימשו כנושאות מטוסים, בשלהי שנות השלושים. עקרון ביצעה התנגשות חזיתית עם חומת אויר שיצר הוריקן. 70 מלחים ותריסר מטוסים טבעו בים.
|
|
|
|
|
אולי נחשוב בקטן (חדש)
שלומי יום רביעי, 14/03/2001, שעה 11:50
רעיון הצ'פלין נשמע קוסם, אז אולי נמשיך איתו עם קצת יותר דימיון.
צפלין פרטי במקום רכב!!
בלי פקקים, חסכוני באנרגיה, לא תופס מקום חניה.
אולי אני מגזים, אבל אולי גם צפלין אישי בסגנון אופנים(מונע בכוח אנושי) או קטנוע!!
תחשבו על זה זה יכול להיות מאוד מעניין.
|
|
|
|
|
אולי נחשוב בקטן (חדש)
גיל ליברזון יום חמישי, 15/03/2001, שעה 2:25
בתשובה לשלומי
ניסיתי פעם לחשב, מה יהיו המימדים של תרמיל מלא הליום שיאפשר לי נחיתה רכה מנפילה חופשית מקומה עשירית. איני זוכר את המספרים אך על רגל אחת, התשובה היא גדול מאוד. יאכטה אוירית לכל פועל הוא רעיון יפה אם ורק אם אפשר יהיה לבנות ספינות אויר בטוחות מלאות מימן, או שיהיה אפשר ליבא הליום מבחוץ (אולי צדק?) או לייצר אותו (באמצעות כימיה גרעינית?). אחרת... יאכטת אויר לכל מיליארדר. לא כל אדם יכול להרשות לעצמו יאכטה רגילה, קל וחומר ספינת אויר.
לרעיונות יפים לשימוש בספינות אויר: http://www.21stcenturyairships.com
|
|
|
|
|
היכולות הטמונים (חדש)
גיא יום שישי, 23/03/2001, שעה 23:05
קודם כל בתגובה לגיל: אני לא חושב שחסר ו\או קשה למצוא או לייצר הליום(אם זיכרוני אינו מטעני, הליום נוצר בעיקר כתוצאה מבעירת מימן) ועם הבקרות שיכולים לייצר היום תא הנושאים או המטען יכול בקלות להתנתק בסימן הראשון של סכנה.ואם כבר מדברים על זה אין שום סיבה לא לצייד את תא הנוסעים\מטען בכנפיים\מצנחים\מנועים קלים או להבי מסוק לנחיתה רכה במקרה של התנתקות מגוף הצפלין.
עכשיו בנוסף למה שצוין בכוונה ניתן להשתמש בצפלין לפירסום,חיזוי מזג אוויר,חקר גאוגרפי,חקר אקולוגי ואפילו כגנרטור חירום הפועל על אנרגיה סולארית או חילוץ ומתן עזרה אחרי או תוך כדי אסונות טבע. פשוט הצפלין גורם להרבה דברים שעד היום היו יקרים להיות זולים ונוחים הרבה יותר.
|
|
|
|
|
תגובה לגיא (חדש)
גיל ליברזון יום ראשון, 25/03/2001, שעה 14:44
בתשובה לגיא
ראשית, מבערת מימן אתה מקבל מים בתגובה המשחררת אנרגיה רבה מאוד. לכן המימן כל כך דליק. הליום הוא גז אציל, כלומר, אין תרכובות המכילות הליום בטבע. (למעשה, הליום מתקשר להליום רק בטמפרטורות הקרובות לאפס המוחלט). לכן הוא כל כך נדיר יקר. (על כדוה''א). קרינת אלפה הנפלטת מחומרים רדיואקטיבים שונים הם למעשה גרעיני הליום.
כמו כן, הליום נוצר בתגובת היתוך של שני אטומי מימן. כל התהליכים הנ''ל, יקרים להחריד ולמעשה לא מעשיים הנדסית וכלכלית בשלב הטכנולוגי הנוכחי.
אם ספינת אויר נדלקת (בהנחה שהיא ממולאת במימן), בד''כ לא נשאר מה שישתחרר מהספינה. זהו תהליך מאוד מהיר ומאוד אלים.
שימוש בספינות אויר, כתחליף ללווינים, אינו חדש. כל מה שלווין יקר יכול לעשות ספינת אויר עוד יותר יקרה יכולה לעשות פחות טוב. יש לציין, כי ספינות אויר משתלמות כלכלית לעומת לוינים רק בטווח ארוך. במרוץ הטכנולוגיה זהו סיכון כלכלי.
בארצות הברית יותר מקובל מאשר בארץ, להפעיל ספינות אויר לצרכי פירסום, תיירות וצילום, שידור וצפייה במשחקי פוטבול אמריקאי.
ראיתי רעיון אפילו למגורים בתוך ספינות אויר! (אנשים גרים בספינות נהר, אז למה לא ספינות אויר).
|
|
|
|
|
תגובה לגיל (חדש)
גיא יום ראשון, 25/03/2001, שעה 15:02
בתשובה לגיל ליברזון
אתה צודק במאה אחוז.
|
|
|
|
|
הצפלין בדרך לארץ ישראל (חדש)
נפולאון יום שישי, 06/10/2006, שעה 12:37
טיסתה ה-18 של ''גרף צפלין'' יצאה איפא לדרך לארץ ישראל בשעה 00:52 בבוקר ה-25 למרץ 1929. על סיפונה היו כ-41 פוליטיקאים, אנשי עסקים, ידוענים ועיתונאים, אותם בחר אקנר בקפידה כדי לקדם ולפרסם את פרוייקט ספינות האוויר שעדיין סבל מגירעון. 40 מלחים ואנשי צוות אחרים עמדו לרשות האורחים הנכבדים, תפריט הארוחות העשיר והיינות המשובחים כוונו כולם לליבם וחיכם האנין של אנשי הפמליה המכובדת. נתיב הטיסה עבר מעל מרסי, הריביירה הצרפתית, לאורך חופי איטליה, יוון וכרתים. אחה''צ, לאחר שהתברר כי הטיסה מתנהלת כסדרה, נשלח מברק ללונדון ומשם הועבר על ידי סוכנויות הידיעות ופורסם למחרת בארץ בזו הלשון: ''הצפלין בדרך לארץ ישראל''. הרפתקאות בולאיות ואחרות בסיור היסטורי בשמי ארץ ישראל...
|
|
|
|
|
הכתבה מדברת על תוכניות ל 2004 (חדש)
יעל יום שישי, 06/10/2006, שעה 21:52
מישהו יודע מה עלה בגורל הרעיונות האלה? האם באמת בוצעו טיסות הניסוי ב 2004? האם יש עתיד לרעיונות שהועלו במאמר?
|
|
|
|
|
מצטרפת לשאלה (חדש)
אורנה יום ראשון, 08/10/2006, שעה 19:51
בתשובה ליעל
סבא שלי זוכר את הטיסה בצפלין כאחד מהשיאים של חייו. (הוא טס מעל ברלין ולא חדל לספר לנו על כך)אני חושבת שגם אני אשמח לטוס יום אחד ככה.יודעים משהו על יישומים פרקטיים של התודנית בארץ?
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
