 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
חשוב מכדי לדון בו ברצינות
ספרים / חגי אברבוך
יום רביעי, 05/04/2006, שעה 11:43
טוב ורוע, קומדיה ומלנכוליה בטרילוגיית 'המחוללים בקץ הזמן' מאת מייקל מורקוק
|
|
ג'רק פנה אל אמו, סחלב הברזל.
''את אוהבת את זה? איכות ה'תקליטים' אינה גבוהה, אבל נראה לי שכבר הצלחתי לפענח את כל המילים.''
''בזה התעסקת בשנה שעברה?''
הוא זקף את גבותיו הנאות.
''שמעתי את הרעשים שעלו מגורד השחקים שלךָ,'' צחקה. ''וחשבתי שהם קשורים לסקס.'' היא קימטה מצחה. ''או לבעלי חיים''. היא חייכה. ''או לשני הדברים גם יחד.''
המחוללים בקץ הזמן, עמוד 13 של כרך האומניבוס הכולל את שלושת ספרי הטרילוגיה
גֶ'רֶק קרנליאן מאוהב בגברת אמליה אנדרווד. אמליה אשה נאה ונבונה, וגם מר קרנליאן אינו קוטל קנים. דבר אינו יכול להפריע את סיפור אהבתם, מלבד העובדה שג'רק הוא בן הדור האחרון של האנושות, דור נהנתן של בני אלמוות המסוגלים להתמיר את מינם ולחיות חיי אלמוות, שהנם חסרי מגבלות פיזיות ועכבות-כלשהן (הכל שוכבים עם הכל, למשל), ואשר ניחנים בכוחות-על אותם מעניקות להם טבעות-כוח השואבות מערי-ענק חרֵבות המשמשות מקור-אנרגיה בלתי-נדלה – לעת עתה; ואילו הגברת אנדרווד באה מן המאה ה-19, בת למשפחת מיסיונרים, אשה ויקטוריאנית חסודה שנחטפה בידי נוסע-בזמן אלמוני מביתהּ שבשדרות קולינס 23 (ברומלי, קנט, אנגליה, 1896), שם גרה עד כה בסיפוק – אם לא באושר – בחברת בעלהּ ההגון והמשרתת.
בני-קץ-הזמן, המתמצאים בהיסטוריה האנושית באופן חלקי בלבד, מתייחסים לחוצנים ולנוסעים בזמן, בני הדורות הקודמים, כאל מוצרי אספנות, ותוך זמן קצר נלקחת אמליה אנדרווד אל אחד ה''בֵּיברים''. ג'רק נחלץ לעזרתהּ, והעלילה יוצאת לדרך. המפגש מוביל למספר אי-הבנות בסיסיות: לדוגמה, כשג'רק מבקש להחמיא לאמליה ומתלבש בדיוק כמוה – חצאית אפורה וחולצה נשית לבנה עטורת תחרה באזור החזה – התגובה אינה הולמת את ציפיותיו. אך כיוון שזהו סיפור אהבה, וקומדיה, תהפוכות מסוג זה הנן צפויות למדי.
הספר הראשון בטרילוגיה, 'An Alien Heart', יצא לאור בשנת 1972 – אותה שנה בה, דרך אגב, יצא אלבומו של דיוויד בואי 'Ziggie Stardust and the Spiders from Mars'. הספר השני, 'The Hollow Lands', פורסם בשנת 1974, וב-1976 חתם הספר השלישי, 'The End of All Songs', את אחת הטרילוגיות היוצאות דופן ביותר במכלול יצירתו של מייקל מורקוק.
הגיבור הנצחי, המתגלגל בספריו של היוצר הבריטי בדמויות שונות ברב-יקום, הנו לרוב דמות מיוסרת וטראגית הנאבקת בעל כורחה באדוני הכאוס על כל התגלויותיהם כדי להשיב את הסדר על כנו. ג'רק, לעומת זאת, הוא ''גיבור נצחי'' קומי אשר, כדבריו, ''החליט להתאהב'' בגברת אנדרווד – לשמחת כל ידידיו. תגובה טיפוסית של הלורד ג'אגד: ''איזה משחק נהדר. אתה תהיה כה מקורי ... תשעשע את כולנו. תעביר בנו צמרמורת ... כן! יש להעלות את ההצגה על כל פרטיה הקטנים. ידידיך יעזרו. הם יעניקו לך שלל עצות. הם יעיינו בספרוּת של כל הזמנים כדי ללקט את סיפורי האהבה הגדולים שעל פיהם תפעל. גורגון והמלכה אליזבת. רומאו ויוליוס קיסר. ווינדרמר והליידי אוסקר. היטלר ומוסוליני. פרד ולואלה. אוג'יבה ואוביג'ה. סרו ופידסקלק. הרשימה היא אינסופית!''
לדברי מורקוק, ''כוחות הסדר והחוק נוטים לייצג בטרילוגיה זו את כל מה שאומלל וראוי לגנאי במין האנושי''. שלא במפתיע, הסופר מייקל ג'ון האריסון ציין פעם שבני-דור-קץ-הזמן הם למעשה אדוני הכאוס עצמם. ואכן, אחד הסיפורים הקצרים של מורקוק שנכתבו על עולם זה, בנפרד מן הטרילוגיה, קרוי ''אלריק בקץ-הזמן'', שם נשאב אלריק ממלניבונה היישר אל העולם המטורף שתואר לעיל (הסיפור מופיע בקובץ 'Legends from the End of Time').
''לבדי, אם כן, ממרום צוק הבזלת
ראיתי את ההוללים חולפים –
פניהם מסכה –
בגדיהם אבני חן –
גלימות נפרשות ככנפי-עֵדֶן במנוסה,
שמלות בהירות כאש הגיהנום!
שפתי ארגמן לגמו צַפַּחַת ארגמן עד תום,
ועיניים אכזריות בערוּ קשות כמרגליות.''
המחוללים בקץ הזמן, עמוד 457 של כרך האומניבוס. אמליה אנדרווד מצטטת, כנראה, משיריו של ארנסט וולדרייק, שם עט פארודי של המשורר בן סוף המאה ה-19, צ'רלס אלג'רנון סווינבורן (וולדרייק מופיע גם כדמות בספריו של מורקוק, ולמיטב הבנתי לא כל שיריו המצוטטים הם אכן מן המקור – יתכן שאת חלקם כתב מורקוק עצמו).
כפי שציין מורקוק בהקדמתו, הטרילוגיה מושפעת מן האסתטיציזם הבריטי של תקופת קץ-המאה (fin de siecle) – מקבילה לסימבוליזם ולדקדנס הצרפתי, הגורסת שעל האמנות לספק הנאה חושית מעודנת, ולאו דווקא לגעת ברגש או במוסר. השפעות ברורות נוספות הן ההומור היבש והחריף של אוסקר ווילד והלהט הארוטי הכבוש באיוריו של אוברי בירדסלי (1872-1898). בירדסלי תרם, בין השאר, לדפי 'הספר הצהוב' (Yellow Book), רבעון שיצא לאור בלונדון בצורת ספר ואשר כלל סיפורים קצרים, שירה, איורים ומאמרים שהתאפיינו לעתים קרובות בשימת דגש על הביזארי והקיצוני. על אף חייו הקצרים של 'הספר הצהוב' (הוא התפרסם בין השנים 1894-1897 והוצאתו לאור פסקה לאחר הרשעתו של אוסקר ווילד, שהיה מעורב בחבורת יוצריו והכיר את בירדסלי אישית), היה בטאון זה השופר המרכזי של האסתטיציזם הבריטי, ומורקוק מרבה לצטט ממשוררי התקופה המבטאים גישה זו – בייחוד בספר השלישי בטרילוגיה – ויוצר אפקט אירוני במקצת: המצטטת היא לרוב אמליה אנדרווד, שהמשוררים בני תקופתה מנבאים בדבריהם את החוויה האסתטית-קיומית של המחוללים-בקץ-הזמן עצמם.
מחד, אם כן, מדובר בקומדיה – סיפור האהבה הבלתי-אפשרי בין האשה הויקטוריאנית והגבר חסר העכבות המיניות מאפשר למורקוק לחקור במבט משועשע את ההתנגשות בין תפיסות מוסריות ותרבותיות השונות זו מזו באורח קיצוני, כמו גם לתאר מספר מסעות בזמן אל המאה ה-19, כולל פגישה בלתי-נמנעת עם ה. ג'. וולס – אחת הסצנות המוצלחות בטרילוגיה. נושא המסע בזמן נדון בקלילות, תוך דגש על אפקט ''מורפייל'', אותו גילה מדען בן דור-קץ-הזמן שנתן לו את שמו שלו, כמובן: מרקם החלל-זמן מגן על עצמו מפרדוקסים על ידי כך שהוא ''יורק החוצה'' תוך זמן קצר כל נוסע בזמן שמעז לערער אותו. בהמשך מתברר שהדברים אינם כה פשוטים, בייחוד כשהמאוהבים מיטלטלים בזמן ומגיעים בין השאר לתור דֵבון הקדום ביותר בעידן הפלאוזואיקון.
מאידך, פטור בלא דרמה אי אפשר. דוכס המלכוֹת (Duke of Queens – על שם רובע קווינס, ''שם קבעה בת-לוויתו של אחד ממלכי-ניו-יורק את מקום מושבה בקיץ'', אחד משלל משחקי המילים המוצלחים והבלתי מוצלחים המלווים את הספר) עורך נשף בתחילת הטרילוגיה. הפתעת הערב אמורה להיות החוּצן הטראגי יושאריספּ, המשוטט ברחבי היקום ונושא את בשורת קץ העתים, כפי שחשפו אותה מדענים בני-מינו, שכוכבם כנראה כבר הושמד בתהליך. ''כל השמשות והכוכבים יחרבו בזמן בו היקום יסגור מחזור חיים אחד ויפצח במחזור חדש. אנו אבודים, רעַי התבוניים. אבודים.''
קץ הזמן המתקרב, עליו דיווח יושאריספּ, הולך ומאיים על זוג האוהבים, וצל דק של טרגדיה ומלנכוליה נוגע בפרוזה ככל שהעלילה מתקדמת אל סופהּ הבלתי נמנע.
או, בעצם, הבלתי-בלתי-נמנע.
''ובכן, קשה להסביר זאת. קשה לתפוס. בתחילה לא הבנתי ... אין להם שליטה על גופם ובקושי על מחשבותיהם. הרי זה כאילו – כאילו הם חולמים ללא-הרף, מוּנעים על ידי דחפים בהם אין להם כל שליטה אובייקטיבית. או, כמובן, זה עשוי להיות הניתוח הסובייקטיבי שלי בנוגע לתרבות שלהם, אבל איני חושב כך.''
המחוללים בקץ הזמן, עמוד 174 – ג'רק קרנליאן מתאר את התרשמותו מן המאה ה-19, לאחר ביקור קצר
''מה יש כאן מלבד ניוון ודקדנס,'' אמר לי-פאו ..., ''כשאתם מבלים את ימיכם בחיקוי העבר? והרי אינכם טורחים לחקות את מידותיו הטובות של העבר'' ...
''מידות טובות?'' מלמלה סחלב הברזל בתמהון. דומה שכבר שמעה פעם את הביטוי.
המחוללים בקץ הזמן, עמוד 206
האם בעולם נטול מודעות למוסר, הרוע אינו אלא תמימות? בעולם שבו יכול אדם לברוא או להחריב כרצונו, ולהקים לתחיה בן רגע את רעיו שמתו – האם קיימת משמעות ל'אובדן'? האם באמת יש מחיר לחופש לעשות ככל העולה על רוחך? והאם אכן אין עתיד לחברה שהתמסרה כולה לעונג?
בראיון שערך קן מונדשיין עם מורקוק למגזין המקוון 'Corporation MoFo', הוא מגדיר את עצמו, בין השאר, כ''אנרכיסט מטבעו'' וכ''היפי זקן מטבעו''. משהו מזה בא לידי ביטוי באופן הבלתי-שיפוטי בו הוא מתאר את החברה שבקץ הזמן. מורקוק נותן לבני הדור להתבטא בחופשיות מענגת, והאתגרים המוסריים והפילוסופיים שמציבים בפניהם גורמים מבחוץ (חוצנים, לי-פאו הנוסע-בזמן מן המאה ה-27) זוכים ליחס מזלזל או משועשע. דוקא מתוך כך זוכה ה''התאהבות'' של ג'רק – תחילה העמדת פנים, ולאחר מכן רגש הולך ומעמיק – לעוצמה ראויה, על רקע עולם חסר-הבנה. כאשר אמליה ניטלת ממנו והוא נאלץ לצאת ולחפש אחריה במרחבי-הזמן, כאבו נעשה אמיתי, אבל רעיו אינם רואים בכך אלא המשך ההצגה המרתקת. המתח ההולך וגובר בין רגש אמיתי ובין חיקוי של רגש, בין חופש אמיתי לחופש מזויף, ובין נצח אמיתי לנצח מדומה (שהרי המציאות שתיאר יושאריספּ אכן הולכת ומאיימת על עצם קיומה של החברה בקץ-הזמן) מוסיף לטרילוגיה דחף שהוא מעבר לשעשוע קליל.
מורקוק אינו שוכח כאן את שורשיו המדב''יים, אך הוא מתייחס אליהם בקלילות. יש להזכיר כאן גיבור אחר ברב-יקום של מורקוק, שאינו קשור לז'אנר החרבות-והכשפים – ג'רי קורנליוס, המככב בסדרה משל עצמו, בת ארבעה ספרים. ג'רי הוא סוכן סמוי, ביסקסואל, אנרכיסט מוחלט, ויש אף הרואים בג'רק התגלמות נוספת שלו (כפי שמציין מורקוק בראיון, ''ה'דנדי', הגנדרן האמיתי, חייב לשמור על קור-רוחו בכל מצב, כפי שמדגימה גרסה מסוימת של ג'רי קורנליוס''. אני חושד כי אכן מדובר בגיבורם של ''המחוללים בקץ הזמן''). אביו של ג'רי יסד את ''גילדת הרפתקני הזמן'' (GTA – Guild of Temporal Adventurers), שחבריה משוטטים בין זרמי הזמן שברב-יקום ומנסים לשמור על האיזון הקוסמי. והנה, בטרילוגיית 'המחוללים בקץ הזמן', מתקיים מפגש בין ג'רק ואמליה ובין חברי ה-GTA. בין החברים הללו מצוי אוסוואלד באסטאבל, בעצמו בן המאה ה-19 – למעשה ראשית המאה ה-20 – שזכה לטרילוגיה משל עצמו בתור אחת התגלמויות הגיבור הנצחי, 'A Nomad of the Time Streams'. המפגש אמנם מעורר תחושות ראשונות של קנאה אצל ג'רק, כאשר הוא משווה בנפשו שאמליה ואוסוואלד מתחילים להתקרב זה לזו, אך גם דיוּנים בנושא טבעו הלינארי או המעגלי של הזמן. דיונים אלה, שהנם מעניינים כשלעצמם, הם אף חיוניים להמשך העלילה, ואולי לשרידתן כל הנפשות הפועלות, שכן מסתבר כי הרפתקאותיהם של ג'רק ואמליה ומסעותיהם בזמן הולכים ומערערים את איזון הזמן עצמו, ובכך מקרבים את הקץ. אוּנָה פרסון, אחת מחברות ה-GTA, אומרת, ''...עם כל תגלית שלנו על הזמן, אנו יוצרים שתי תעלומות חדשות''. ככל שגיבוריו של מורקוק הולכים ולומדים על עצמם, כך הקרקע הולכת ונשמטת מתחת לרגליהם.
''יש לנו את אהבתנו, אמליה.''
הבעת פניה היתה מלאת יסורים. ''אבל אינך רואה, ג'רק, שזה הדבר ממנו אני חוששת יותר מכל! מהי האהבה ללא זמן, ללא מוות?''
''ודאי זו אהבה ללא צער.''
''ואולי אהבה ללא מטרה?''
''אהבה היא אהבה.''
''אם כן, עליך ללמד אותי להאמין בכך, יקירי.''
המחוללים בקץ הזמן, עמוד 625
ובכן, לא עוד חרבות וכשפים, דרקונים ואלים מסתוריים. במקום זאת – קומדיית נימוסין מתובלת במתח בין סדר ואנרכיה, עם קמצוץ של מד''ב וקורטוב ניחוח עגמומי של fin-de-siecle.
הטרילוגיה אינה מושלמת. מורקוק נותן לדמיונו להשתולל – אולי יותר מדי (שמו המלא של דוכס המלכוֹת הוא ליאם טי פאם 12.51$ קיסר לויד ג'ורג' זאפוטק פינסבורי רוני מיכלאנג'לו יוריו יוֹפּוּ 4578 רוּ המאוחד – למרבה המזל גיבוב זה מופיע רק פעם אחת). ההומור שלו יכול להיות קליל ואפילו חריף, אך לעתים גם כבד ומייגע, ולעתים הקומדיה גולשת לפארסה הדורשת השעיית-אי-אמון חריפה (כשאמליה אנדרווד מגיעה לראשונה לקץ-הזמן, למשל, היא אינה מאבדת את עשתונותיה, נחלצת מיד לעזרתו של יושאריספּ החוצן, ובמקום להיות נדהמת או מזועזעת מצורתו החיצונית – הוא בהחלט אינו דמוי-אדם או כל חיה ארצית אחרת – היא מגנה עליו מפני המתעללים בו בטענה ש''למרות שאינו בן-אנוש או נוצרי, עדיין הוא אחד מברואיו של האלוהים''). על כל אלה מפצים, לטעמי, ססגוניות הדמיון חסר-העכבות של מורקוק, תיאור התהליך שעובר על ג'רק ואמליה, שאינם דמויות סטאטיות בשום פנים ואופן, ועצם המפגש עם פן הומוריסטי ובלתי צפוי אצל יוצרם של גיבורים טראגיים כמו הוקמון, קורום ואלריק ממלניבונה.
בלתי צפוי? אולי רק לכאורה.
''כשעבדתי על הסיפורים הראשונים של אלריק, כתבתי תחת השפעה חזקה של המיתולוגיה הנורדית והאקזיסטנציאליזם הצרפתי. שני מקורות אלה נוטים לאמץ גישה פטאליסטית במידת-מה,'' אומר מורקוק בראיון עם קן מונדשיין. ניתן להתווכח האם מורקוק אינו נתלה כאן באילנות גבוהים מדי, אך השפעתם על כתיבתו הדרמטית ניכרת. המבקש שעשוע קליל ירצה אולי לראות בטרילוגיה קומדיה רומנטית חביבה, אבל הפטאליזם מהדהד גם כאן. לא אדם בודד מביט כאן בקִצוֹ, אלא חברה שלמה, דור-אחרון של האנושות. ג'רק, הגיבור הנצחי בקץ-הזמן, ילמד על האהבה ועל ערכי החיים, וגבורתו אולי טמונה ביכולתו להשתנות. בני-דורו הסובבים אותו אינם למֵדים דבר. אין זה מטבעם ללמוד. הגורל מביט בהם בזעף, והם משיבים לו חיוך מלבב, מנופפים לעברו במטפחת מבושמת, וממשיכים לחוֹלל עד הרגע האחרון. ואולי זה סוד קסמם. ''החיים,'' כפי שאמר אוסקר ווילד, ''חשובים מכדי לדבר עליהם ברצינות.''
המחוללים בקץ הזמן (The Dancers at the End of Time)
כרך 7 של עלילות הגיבור הנצחי (The Tale of the Eternal Champion)
מאת מייקל מורקוק (Michael Moorcock)
הוצאת אוריון, 1996
מייקל מורקוק - מאגר מידע
ראיון עם מייקל מורקוק
אוברי בירדסלי - גלריית אמנות
המחוללים בקץ הזמן - באמזון
מייקל מורקוק - בויקיפדיה העברית
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
יש לי שאלה! מי יודע? (חדש)
איתי יום חמישי, 06/04/2006, שעה 12:34
איזה ספרים של מורקוק תורגמו לעברית? והאם הם סדרה שלמה או רק חלק ממנה?
תודה
איתי
|
|
|
|
|
ספריו של מורקוק שתורגמו לעברית הם: (חדש)
NY יום שישי, 07/04/2006, שעה 11:59
בתשובה לאיתי
בהוצאת עם עובד:
חרב השאול
אבי-סער
מגילת החרבות
בהוצאת ינשוף:
אלריק ממלניבונה
אלריק וים הגורל
זו אינה סדרה שלמה - מורקוק כתב כמות עצומה של ספרי ''הגיבור הנצחי''. עם זאת, ניתן לקרוא כל ספר בנפרד.
|
|
|
|
|
וגם ''הפרוזדור השחור'' (חדש)
ניר בזמזום אוטומטי יום ראשון, 09/04/2006, שעה 3:08
בתשובה לNY
אאל''ט בשם.
|
|
|
|
|
עד כמה הוא חשוב? (חדש)
ceblare יום שישי, 21/04/2006, שעה 19:52
בתור חובב לשעבר, אני לא מכיר שום עבודה שלו, כנראה שלא היו ספרים שלו בספריות לפני 1998 (שזו השנה שבה נגמר לי הזמן לקרוא ספרים כי החיים תפסו אותי).
הסתכלתי בקישור - הוא כתב המון ספרים!!! עד כמה אני צריך להרגיש אשמה שאני לא מכיר את היצירות שלו? הסולם הוא בין רוברט היינלין ואסימוב לקוגל.
|
|
|
|
|
בהחלט היו ספרים שלו בספריות לפני 1998. (חדש)
NY יום שישי, 21/04/2006, שעה 21:04
בתשובה לceblare
'אבי סער' תורגם עוד בשנות השמונים, כמדומני, ויש עוד.
מורקוק הוא אחד החשובים שבסופרי הפנטסיה הפוסט-טולקינאית. אני לא יודע כמה אשמה צריך להרגיש בגלל אי היכרות איתו, או עם מישהו, אבל אני ממליץ לקרוא לפחות חלק מספריו. למעשה, הספר הנדון בביקורת הוא, מכל ספריו שקראתי, זה שעליו אני ממליץ ביותר.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
