עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
האמת, כל האמת, ורק האמת
ספרים / אהוד מימון
יום ראשון, 20/08/2006, שעה 11:25
'סיפורי אמת' – מסעות פלאיים וסאטירה נוקבת מאת לוקיאנוס מסאמוֹסָטה, באחת מיצירות הז'אנר הקדומות ביותר
|
|
כל דיון רציני העוסק בראשיתו ומקורותיו של ז'אנר המדע הבדיוני והפנטסיה מגיע בשלב זה או אחר ללוקיאנוס. לוקיאנוס היה נואם ומורה לרטוריקה שחי בערך בין 120 ל-180 לספירה. הוא נולד בסאמוסטה (בירת קומגנה) שבדום-מזרח טורקיה, פרובינציה שמאז ומעולם היתה על הגבול שבין הממלכות היווניות, ההלניסטיות והרומיות ממערב לבין אלה שמרכזן במסופוטמיה. הוא היה נואם מפורסם ומבוקש שנדד בכל רחבי האימפריה הרומית. למרות השתייכותו לזרם שכונה ''הסופיסטיקה השניה'', הוא לא נסחף אחרי ההגבלות המחמירות שהסופיסטים הטילו על עצמם. בגיל ארבעים בערך הוא החל להקדיש את רוב זמנו לכתיבה, ובחיבוריו ששרדו אפשר למצוא מכתבים, תרגילים רטוריים ושיחות פילוסופיות שכללו לעתים קרובות סאטירות על זרמים פילוסופיים. כמו כן שרדה גם פארודיה אחת שלו – חיבור ששמו 'סיפורי אמת'.
'סיפורי אמת' הוא סיפור מסע הרפתקאות פרוע, פארודיה על ז'אנר סיפורי המסעות הנפוצים שתיארו ארצות זרות ומוזרות, שלל יצורים מופלאים ואשר שימשו לעתים ככלי פילוסופי לתיאור עולמות מושלמים. לוקיאנוס אינו מנסה להסתיר את לעגו לאותו ז'אנר. הוא כבר בפתיחת 'סיפורי אמת' הוא כותב: ''כל מה שיסופר כאן משל-חידות הוא, לא חסר-לעג, לכמה מן הפייטנים וכותבי-הקורות והפילוסופים הקדמונים, שסיפרו נסים ונפלאות ובדיות הרבה, ושהייתי רושם אותם גם בשמותיהם, אילולא הם נגלים לך אף מאליהם, מתוך הקריאה''. ואז, כמובן, הוא נוקב בשמותיהם. לאחר מכן הוא ממשיך ומשחרר את עצמו מכל מחויבות לשמו של החיבור ומכל העמדת פנים בכך שהוא מצהיר בפה מלא שמטרת החיבור היא ''להשאיר משהו לדורות יבואו'', אך כיוון שהוא מעולם לא התנסה במשהו הראוי להיזכר הרי שהוא פונה אל השקר. זהו דבר האמת היחיד בספר, וכל שאר השאר הריהו ''דברים שלא היו ולא נבראו, אף לא היו יכולים להיות מעיקרם. לפיכך אסור שיאמינום המעיינים בהם''.
לאחר פתיחה כנה ומשעשעת זו פותח לוקיאנוס בתיאור מסעו, שאליו יצא מתוך סקרנות כנה ורצון לגלות ''חדשות ונצורות''. הוא מספר כיצד גייס עוד חמישים מחבריו, סקרנים כמוהו, והם יצאו להפליג מערבה. כצפוי בסוג זה של מסעות, הדבר הראשון שקורה להם הוא התפרצות סערה הסוחפת אתה את הספינה במשך שמונים יום. היא מותירה אותם לבסוף ליד אי שבנחליו זורם יין משובח, לדגים השוחים בהם טעם של יין והוא מאוכלס בנשים שפלג גופן התחתון הוא עץ הנטוע באדמה. אי היין הזה הוא הראשונה מבין ארצות רבות שבהן מבקרים הנוסעים במהלך המסעות המתוארים ב'סיפורי אמת', ואין טעם לתאר את כולן. אבל בכל אחד משני חלקי היצירה יש סיפור אחד התופש את רוב המקום. על שני סיפורים עיקריים אלה אתעכב מעט.
עיקר החלק הראשון מוקדש לשתי הרפתקאות – המלחמה בין אנשי הירח לאנשי השמש, והחיים בבטן התנין. לאחר שלוקיאנוס וחבריו עוזבים את אי היין, סערה נוספת נושאת אותם ובסופו של דבר מסתבר להם שהם נחתו על הירח. שם הם פוגשים יצורים משונים – רצי-רוח, קשתים רכובים על פשפשים עצומים, עכבישי ענק – ואנשים בעלי חזות ומנהגים... מעניינים. כאלה למשל הם ''בני-העץ'', המתרבים באמצעות כריתת האשך הימני שלהם ושתילתו באדמה, כדי שיצמח ממנו ''עץ בשר אדיר, מין אבר הזכרות'' ועליו בלוטים שבעת הבשלתם מפצחים אותם ובני אדם בוקעים מהם. אבל אותם יצורים מוזרים, אותם אנשים משונים, נוהגים בכל זאת כבני אדם רגילים. המלחמה בין אנשי השמש לאנשי הירח שאליה נקלעים לוקיאנוס וחבריו היא מלחמה על שטחים – מי יקים מושבה בכוכב חדש. הם לוחמים באמצעות כלי נשק דומים מאד לאלה האנושיים, במערכים המזכירים מערכים אנושיים והסכם השלום הנחתם בסופה של המלחמה יכול היה להיות באותה מידה הסדר בין שתי מדינות אנושיות.
לאחר שהם יורדים מן הירח ממשיכים הנוסעים בדרכם בין איים וארצות מוזרים – הם מבקרים בעיר שתושביה הם נרות, ובעיר השאולה מהקומדיה ''הציפורים'' של אריסטופנס. אבל את פרק הזמן הארוך ביותר הם עוברים בתוך תנין עצום שבלע אותם ואת ספינתם. הם מגלים שבבטן התנין הצטברה מספיק אדמה כדי ליצור אי גדול למדי, שעליו חיים עוד שני ניצולים אנושיים ומגוון יצורים שהם אנושיים למחצה ויצורי ים למחצה. לוקיאנוס וחבריו מביסים את היצורים ובונים להם חיים טובים על האי שבתנין. רק לאחר כשנתיים הוא מחליט שחיים בכלוב של זהב הם עדיין חיים בכלוב והם נמלטים משם.
החלק השני של 'סיפורי אמת' מתחיל בתיאור המלטות לוקיאנוס ואנשיו מבטן התנין, שלאחריה הם חוזרים להפליג בים ולפגוש יצורים מופלאים. רובו של חלק זה מוקדש לתיאור ''אי המבורכים'', גן עדן שבו הם פוגשים גיבורים ואנשי שם מכל התקופות. בחלק זה אישיותו של לוקיאנוס באה לידי ביטוי באופן הבולט ביותר. כסופיסט הוא השתייך לתנועה ששמה את הדגש על תרבות יוון – ואכן הוא פוגש שם גיבורים רבים מהמיתולוגיה ומההיסטוריה של יוון, אך אף לא רומאי אחד (אבל חניבעל דוקא מופיע). כאיש קומגנה, שישבה מאז ומעולם על הגבול והיו לה קשרים עם הממלכות ממזרח, הוא מתאר גם מלכים פרסיים הנמצאים בגן העדן הזה. בתיאור מבצבצת גם הביקורת הסאטירית שלו על הפילוסופים, הבולטת יותר ביצירות אחרות שלו. כך, למשל, הוא מתאר פילוסופים שונים הנמצאים על האי ואז מוסיף: ''אפלטון בלבד לא היה שם: אמרו שהוא דר בעיר שהוא יצר בדמיונו, ונוהג לפי תורת המדינה והחוקים שכתב בעצמו''. ועל האקדמאים הוא אומר ''שמעתי אומרים, אמנם רוצים הם לבוא, אלא שעדיין הם מתעכבים ומתדיינים. אף בעניין זה עדיין לא הכריעו – אם יש בכלל אי כזה''. ביקורת זו היא גלויה יחסית, אך כדי להבין את הרמיזות שלו בחלק זה יש להכיר את המיתולוגיה היוונית ואת הפילוסופים היוונים ותורותיהם. למשל, צריך לדעת משהו על תורת הפיתגוראים כדי להבין את הלעג בתיאורו של פיתגורס הנמנע מארוחת ניצחון הכוללת שעועית. בתרגום העברי (ששפתו גבוהה אך מתאימה לטקסט, ואשר מעביר יפה את השמות בעלי המשמעות) משובצות הערות מבארות, אך נסיון להסביר כל רמיזה ורמיזה היה הופך את הטקסט עצמו לשולי על הדף. עם זאת, גם ללא הבנה של כל הרמיזות כולן, זהו החלק המשעשע והחביב ביותר בספר.
הנוסעים עוזבים לבסוף את האי וממשיכים בדרכם להרפתקאות חדשות, עד שהם מגיעים אל ''העולם האחר'' – יבשת הנמצאת מעברו האחר של העולם מול מולדתם. לוקיאנוס חותם את הספר בשקר אחרון – בהבטחה לספר את מה שקרה בעולם האחר בספרים הבאים.
'סיפורי אמת' הוא טקסט קצר, פחות משלושים עמודים בגרסה העברית, אבל גדוש בהמצאות רבות מעוף של מקומות זרים ויצורים מוזרים הנוהגים באופנים מרתקים. העובדה שזה חיבור קופצני מאד בו הגיבורים עוברים מעולם לעולם מהר מאד עלולה לפגוע בהנאה ממנו. אבל למרות זאת, וגם אם לא מזהים את כל הרמיזות לאישים ולחיבורים שיש בו, זהו עדיין טקסט מהנה מאד לקריאה – מעין רבה בר בר חנא פוגש את הברון מינכהאוזן.
האם זהו טקסט ז'אנרי? בניגוד למיתוסים כמו עלילות גלגמש, או לספרות קסמולוגית-קוסמוגנית כמו ספרות ההיכלות, 'סיפורי אמת' הוא בגלוי ובמוצהר יצירה בדיונית שאינה מתיימרת לתאר את האמת לגבי עולם כלשהו (זה שלנו או עולמות אחרים). הדבר עומד לזכותו ומקרב אותו ליצירות מדע בדיוני ופנטסיה כפי שאנו מכירים אותן כיום. לעומת זאת, הפארודיה שבו והכוונה המוצהרת שבה פוגמות באפשרות לשייך אותו לז'אנר. צריכה להיות אצל הדמויות כנות מסוימת, אמונה מסוימת בממשותו של העולם שבו הן פועלות, כדי שהקורא יוכל לקבל את העולם הזה בשלמות ובשכנוע, אפילו אם הוא בדיוני. שכנוע שכזה לא קיים כאשר היצירה פותחת בהצהרה כה בוטה של היותה פארודית ושקרית.
כדאי לקרוא את 'סיפורי אמת' כי הוא יצירה משעשעת מאד, וגם כי, למרות הספק בנוגע להשתייכותו לז'אנר, מדובר בציון דרך חשוב בהתפתחות הספרות הפנטסטית הבדיונית.
סיפורי אמת
לוקיאנוס
מתוך: לוקיאנוס / סיפורי אמת ועוד
תרגום: שמעון הלקין
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988
סיפורי אמת ועוד מכתבי לוקיאנוס
|
 |
|
