 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
משחק הנסיכים
פרקים לדוגמה / גארת' ניקס
02/06/13
תגובות: 3
ציידת הלילה
פרקים לדוגמה / המערכת
04/05/12
תגובות: 2
דם כחול
פרקים לדוגמה / ורד טוכטרמן
23/09/11
תגובות: 1
ימי תל-אביב האחרונים
פרקים לדוגמה / לביא תדהר וניר יניב
24/09/10
תגובות: 0
מגן הלהט
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
19/12/08
תגובות: 0
בן אלמוות
פרקים לדוגמה / רוג'ר זילאזני
12/12/08
תגובות: 0
פנטסיה 2000 - דבר העורך
פרקים לדוגמה / המערכת
06/10/08
תגובות: 39
תחיית האגדות
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
17/09/08
תגובות: 1
חוק הקוסמים השני - אבן הדמעות
פרקים לדוגמה / טרי גודקינד
13/09/08
תגובות: 11
סימנטוב
פרקים לדוגמה / אסף אשרי
18/04/08
תגובות: 6
המים שבין העולמות
פרקים לדוגמה / הגר ינאי
06/04/08
תגובות: 6
דרקון הוד מלכותו
פרקים לדוגמה / נעמי נוביק
24/09/07
תגובות: 16
המגשר
פרקים לדוגמה / רביב מיוחס
14/09/07
תגובות: 74
התחדשות
פרקים לדוגמה / קרול ברג
05/05/07
תגובות: 3
בנות הדרקון
פרקים לדוגמה / מרית בן-ישראל
02/04/07
תגובות: 25
|
 |
יממה
פרקים לדוגמה / י. קמין
יום חמישי, 14/07/2005, שעה 22:22
פרק מתוך ספר מדע בדיוני ישראלי חדש
|
|
מן הכריכה האחורית:
בעולם בו חיים האנשים ללא מחסור, בשפע כלכלי ללא תקדים, עולם בו תוחלת החיים כמעט שילשה את עצמה, ניתן היה לצפות כי בני האדם יהיו מאושרים. אולם למרות כל השפע, מוצאים בני האדם, המוקפים בסביבה עתירת טכנולוגיה משוכללת, אנדרואידים משרתים, וסדר חברתי המעניק להם חופש כמעט בלתי מוגבל, את עצמם מבודדים מבחינה חברתית.
אט אט, מבלי לשים לב לכך, הולכים ומאבדים בני האדם את שפיותם, וחמור מכך, את אנושיותם.
מוסקוביץ', אזרח טוב לב והגון, בעל חווה לייצור חלב. ג'ון דירר ששאיפתו העיקרית היא להיות מקובל בחברה. הורציוס, סוחר תכשיטים ממולח המאוהב בעיקר בעצמו. מיאוטו, ראש השרותים החשאיים. יסמין, טבחית מומחית ושאפתנית. ארול, נרקסיסט פחדן. דיאנה, אישה אסרטיבית ומבריקה. פרופסור מרקור, פסיכיאטר בעל שגעון גדלות קל. כל אלו ואחרים נקלעים ללא ידיעתם לתוכו של ניסוי חברתי שתוכנן בקפידה.
אולם הניסוי השתבש קשות והם מוצאים את עצמם בתוך מערבולת מאורעות המחייבת אותם לחבור זה לזה ולגלות את אנושיותם מחדש, אחרת יקיץ הקץ על העולם כולו.
1
למזלו של מוסקוביץ', החיים לא היו קשים, ובכל זאת היה מצבו מביך מעט. הוא היה היהודי היחיד בחוות שהיו פזורות סביב סביב. אשתו, אנט, לא פספסה אפילו הזדמנות אחת להקניטו, ולהזכיר לו את דבר היותו יהודי. לא הייתה לכך איזו משמעות בימים אלה, אבל אנט הייתה מצליחה להוציא את ההנאה מהעניין.
הצרה האמיתית היא שאנט הייתה גם האדם האמיתי היחיד בסביבה. מלבד, כמובן, שלושת הילדים הקטנים, שתי בנות ובן. ארבעתם התחלקו במאתיים אלף ההקטרים ששכר מוסקוביץ' מן המדינה.
על פי כל קנה מידה היה מוסקוביץ' אמיד למדי. היחידים מבין בעלי החוות שסבבו אותו שהיו אולי אמידים ממנו היו שכניו מהחווה הצפונית לו. הם היו בני משפחת עזרא, השחורים היחידים בסביבה ששרדו את המלחמה הענקית ההרסנית של המאה הקודמת. מוסקוביץ' התארח מספר פעמים אצל בני משפחת עזרא באירועים רשמיים של המחוז שמהם לא הצליח להתחמק בשום פנים ואופן. אירועים מסוג זה שימחו את אנט עד בלי די והיו מקור לסבל בלתי נדלה בעבורו, כי מוסקוביץ' לא היה יכול לא לשים לב לאנדים של משפחת עזרא.
האנדים של משפחת עזרא היו לבני עור להחריד. חיוורים וחולניים למראה. את לבנוניותם לא היה אפשר להחמיץ גם ממרחק קילומטרים. הם גם היו לבושים כולם בבלואי סחבות ממורטטים, על ידיהם וקרסוליהם סימנים בולטים של שלשלאות ואזיקים.
עזרא האב, ראש המשפחה, שחור עור מגודל וגס לשון, נהג לשוטט לבוש בסגנון קולוניאלי מהימים שלפני המלחמה. בידו התנדנד באורח קבע צרור מפתחות מרשרש שאליו היה מחובר מצית בנזין עתיק מסוג 'זיפו'. הוא נהג לשאול את מוסקוביץ' בכל פעם שנפגשו: ''נו? אז מה דעתך על העבדים שלי?'' מרפקו היה ננעץ בצלעותיו של מוסקוביץ' ופרצופו מדושן העונג היה מזדרח קלות למול פניו של מוסקוביץ' שהתעוו בחיוך חמצמץ, בעודו ממלמל משהו על מנת לצאת ידי חובתו ולהתנדף מהסביבה. לעומתו, הייתה אנט מגחכת בעליזות קלילה, כאילו עזרא והיא שותפים סמויים לקשר כלשהו, לאיזו אדנות חברתית נעלה שלא הצליח מעולם לפענח.
את קטרינה, אשתו הכנועה של עזרא, חיבב לעומת זאת. היא הצטיינה ביופי עדין וטוב לב, ומוסקוביץ' מעולם לא הבין מדוע נשארה עם בעלה, שללא ספק גרם לה סבל. אולי בשביל הילדים? מי יודע. מוסקוביץ' לא ראה לעצמו זכות לדחוף את אפו לענייניהם.
מכונות החיזוי שחררו מדי פעם פרסומות כלליות, ספוגות טעם תות-לימון ומדיפות רגישות דביקה (לדעתו של מוסקוביץ') מטעם רשויות המדינה על השחורים היחידים בחצי הכדור הצפוני.
בעלי נימוסים טובים מעולם לא העירו הערות על חצי הכדור הדרומי בחברה מהוגנת. כולם ידעו כי היו שם כל מיני ממשלות בובות אנדים שיצאו ממעגל הייצור ועשו מי-יודע-מה... בכל מקרה, לממשלה היה מונופול על ההודעות והרכילויות, וגם את המידע שהייתה משחררת לציבור שחררה בקמצנות תוך הדפת ריחות רעים במיוחד ממכונת החיזוי הביתית.
באותו הבוקר התעורר מוסקוביץ' לא מרוצה כלל וכלל. אשתו הייתה עדיין סרוחה על המיטה, נוחרת בקולי קולות לאחר שהגירה לתוכה כמעט מחצית הבקבוק משקה חריף. היא הייתה מרוצה במיוחד מניצחונה הבלתי מעורער בריב מפרך שנמשך כמעט שעתיים אמש.
למוסקוביץ' היה נדמה כי המריבות, שהלכו ותפחו בהדרגה, היו לאנט סם חיים. הן היו אלה שאפשרו לה לישון שינה כה מתוקה לאחר מכן, למשך למעלה מעשר שעות ביממה ומעל שתים עשרה שעות בכל יום ראשון.
הוא גרר את עצמו אל המראה התלת ממדית וקרא למגלח האלקטרוני לעשות את מלאכתו.
''בוקר טוב אדון מוסקוביץ' הנעלה,'' המהם המגלח בעליזות, בועה עדינה של חומר שקוף ריחפה סביב פרצופו, אינה יודעת לאות, ממשיכה לצד ימין אחרי שסיימה לשביעות רצונה את צד שמאל, ומחפשת ניצני זיפים על מנת לעשות בהם שפטים.
''אני חושב שכבר הגעת לכל מקום על הפרצוף שלי.'' אמר בטרוניה, ''אולי כבר תפסיקי לקרוא לי אדון, אפשר לחשוב שהגעת אלינו מאיזה מטע עבדים פרהיסטורי, או שקנינו אותך משומשת, מעזרא, ואני רודה בך ללא הרף.''
המגלח התעלם ממנו באלגנטיות למודת ניסיון. שוב חלפה במוחו של מוסקוביץ' המחשבה כי אנט טיפלה במגלח במיוחד, כמו שטיפלה בכל המכשירים האלקטרוניים בבית. בשלב זה כבר שוכנע מוסקוביץ' מעל לכל ספק כי כל המכשירים נרכשו על ידי אנט רק על מנת להוציא אותו משלוותו.
באופן פרדוקסלי, הרגיעה אותו ידיעה זאת מספיק על מנת שיחזור לצלילות דעתו, וקטעה את התשוקה הלא מבוטאת לצוות על המגלח לעלות לחדר השינה ולגלח את ראשה של אנט, על תלתליו השחורים, על מנת לנקום בה קלות...
הוא יצא את חדר האמבטיה, רענן לגמרי, אחרי שחבט במברשת השיניים שניסתה בעקביות מעוררת הערצה לנקות ביסודיות גם את השן הטוחנת הנעדרת בחלק השמאלי העליון של לסתו.
הוא מצא את עצמו בסלון ושם לב שרוחו מעודדת.
מכונת החיזוי הדיפה ריח של שחור למולו, מתחננת בבירור למישהו שיקרא לה להידלק ולהשמיע את החדשות, מוסקוביץ' המפויס נכנע ללא תנאי וקרא אל המכונה.
המסך התעורר לחיים תוך שהוא משמיע מספר משביע רצון של פצפוצים. הריח השחור התנדף וריח של לימון-אננס החל למלא את האוויר.
על המסך התלת ממדי קרמה עור וגידים דמותו של מושל המדינה, אינדיאני בצבעים טבעיים, כל דמותו מקרינה חיות, נאמנות ללא חת וללא מורא. מסע הבחירות המתוקשר של המושל היה חייב את נצחונו המוחץ להבלטה רבה של תכונות אלה.
הדמות על המסך פתחה בעליזות: ''אזרחים יקרים! עד הבוקר היה מספרם של אזרחי מדינה רחבת ידיים ונפלאה זו, המיטיבה עם האזרחים ללא לאות...'' חיוך רחב הופיע על פניו של המושל, ''מאה עשרים וארבעה אלף, שלוש מאות עשרים ושמונה אנשים, ובכן, בשורות מרנינות בפי.'' כאן עצר המושל למען הגברת הרושם, ''מהיום, יש לנו עוד חמישים וארבעה ילדים אנדים חמודים ומקסימים, היישר מבית החרושת הנפלא. אנדים לפי הזמנה, במגוון צורות ייחודי. הילדים גדלים ומתפתחים לפי מפרט אנושי מדויק, הזמנות ניתן להעביר למשרדי. תמורת שלושת אלפים ומאתיים ש''ע בלבד יוכל כל מי שרוצה לשמח את האנדים שלו ...'' מסך החיזוי השמיע כמה צלילים עמומים, ברבר, ופלט מספר ריחות שונים ולא ברורים שהחלו למלא את חלל האוויר כאילו התחרו ביניהם. המסך כבה.
באמת יום נפלא, הרהר מוסקוביץ' לעצמו, מכונת החיזוי התקלקלה שוב, כלומר עוד ריב עם אנט.
מוסקוביץ' מיהר אל הדלת שנפתחה בצייתנות למראהו, שרבב את ראשו החוצה וצעק בכל כוח גרונו, ''מנדלה, יעקב, הרשלה...''
בבעלותו של מוסקוביץ' היה משק מפותח היטב של פרות חולבות, 'המחלבה הטובה ביותר על פני חצי הכדור הצפוני', נהג להתפאר בכל כינוס חברתי, אם וכאשר הניחה לו אנט לפתוח את הפה.
למחלבה לא היו מתחרים בחמש השנים האחרונות לפחות, והמחלבה היחידה שהייתה מסוגלת להוות תחרות משמעותית פשטה את הרגל לפני יותר מעשר שנים. מדי פעם ניסה מישהו בכל זאת לכבוש לו מעמד בשוק החלב המקומי, אולם כפי שנוכח האחרון שניסה, מוסקוביץ' ידע גם ידע להיות קשוח בעסקים.
במשק החולבות שלו היו יותר משלוש מאות חולבות משובחות במיוחד ושנים עשר פרים קשוחים ששימשו להרבעה, יתרה מכך, הפרים של מוסקוביץ' היו, נכון להיום, הפרים היחידים להרבעה בכל חצי הכדור הצפוני.
את המחלבה המשוכללת תחזקו ארבעים וחמישה אנדים סוג א'.
האנדים, כמו כל האנדים ברישיון בעולם הצפוני, נרכשו מחברת ''אנדרואידים לפי דרישה והזמנה.''
עד כה, מעולם לא התעוררו בעיות עם האנדים. למרות מחירם הגבוה, הוכיחה סיסמתה של החברה ('מחיר יקר, מוצר משובח - מחיר מציאה, תקלה ועוד תקלה') את עצמה, כפי שידע לציין נציג החברה בכל שיחת מכירה, תוך שהוא מעניק בשפע ובשמחה לאיד לא מוסתרת דוגמאות מחברות מתחרות.
אנט, הנמה בשלווה, לא התעוררה עדיין משנת היופי המרוצה שלה.
מוסקוביץ' יצא מן הבית, התיישב בכבדות על המדרגה החיצונית, והמתין להופעת האנדים שלו.
מאז המלחמה האחרונה הצטמצמה אוכלוסיית העולם פלאים. למעלה ממאה שבעים אומות נכחדו כליל מעל פני האדמה בפרץ התלהבות מלחמתית שמחה מאות מיליונים מאזרחי הכדור כאילו לא התקיימו מעולם.
לאחר שוך המלחמה פנו הניצולים שזה עתה יצאו מתוך המקלטים, מופתעים מהיותם בחיים, למלאכת בנייתו מחדש של העולם, והפעם במתכונת נוחה יותר.
אנשי המדעים המדויקים והמהנדסים שנותרו בחיים נחשבו ככלילי השלמות ונתפסו כמצילי הגזע האנושי. ככלות הכול, הם שבנו את המקלטים.
הניצולים האומללים היו מאושרים להניח לאנשי המדע לעשות ככל אשר יעלה בדמיונם. זיכרון המלחמה הטרייה עמד לנגד עיניהם, והמילה 'פוליטיקאי' ובעיקר 'גנרל' הייתה מתכון מהיר ללינץ'.
אנשי המדע הריחו כי הגיעה שעתם הגדולה ופצחו מיד בבניה נרחבת של תעשיות טכנולוגיות מפותחות, וטכנולוגיות חדשות פותחו לבקרים. הלחץ הכלכלי או המוסרי שהיה בעבר הסיבה העיקרית להאטת הטכנולוגיה נעלם. המאבקים הכלכליים והגלובליים בין ענקי הייצור על השליטה נעלמו. היה מספיק מקום לכולם, וכל מי שחשקה נפשו היה יכול להתמחות בכל נושא בעולם. מזון יוצר בשפע ובחינם לכל מי שהיה זקוק לו, מגורים היו חינם, כמו כל דבר אחר שנחשב בעיני המדענים לחיוני לקיום.
אולם ההמצאה האמיתית, הגדולה ביותר, החשובה יותר מכל דבר אחר ובעלת המשמעות הרבה ביותר - היו האנדים. אנדרואידים לכל שימוש שהוא. לכל אזרח או אזרחית הוקנתה, עם היוולדו, זכות הבעלות על חמישים אנדים משלו. המדינה קנתה אותם (אמנם את הדגם הבסיסי בלבד) מחברת ''אנדרואידים לפי דרישה והזמנה'' ואפסנה אותם על שמו של כל אזרח בבנק האנדים, חלום עבדים ישן שהתגשם בעזרת פלאי הטכנולוגיה.
האנדים היו מוכשרים ללמוד כל דבר ובעלי תוחלת חיים של אדם ממוצע. בתחילה אמנם תוכננו רק על מנת לעזור בשיקום חורבות העולם, אבל האנדים עבדו מהר ובזול. החורבות פונו במהירות שיא, וככלות שלושים ושש שנים בלבד הפכה שוב הארץ לפורחת.
מוסקוביץ' המתין בסבלנות על מדרגות העץ. סבלנות הייתה אחת התכונות הנערצות עליו.
יעקב יצא מביתן המגורים של האנדים האחראים, מתקרב אל מוסקוביץ' בהליכה מדודה. על ראשו הכמעט קירח הייתה כיפה שחורה קטנה. מוסקוביץ' חיבב מאוד את יעקב, אחד מראשוני האנדים שקיבל לאחר ששכר את החווה, והוא התגורר אצלו כבר למעלה מעשרים שנים. דמותו של יעקב הזכירה למוסקוביץ' את אביו המנוח, אף שלא ידע איך נראה אביו כיוון שמעולם לא פגש אותו באמת. אך הייתה לו תחושה שלו היה יודע, כך ודאי נראה אביו.
יעקב לבש סרבל עבודה כחול דהוי, משומש, אך נקי ומגוהץ. אשתו, רחל, הייתה מתקנת או תופרת לו בגדים חדשים לפי הצורך. ציציותיו לא נראו לעין כרגע היות שהיו תחובות מתחת לבגד העבודה, בדומה לפאות הלחיים המסולסלות שהיו תחובות מאחורי האוזניים. מוסקוביץ' אהב את האנדים שלו אנושיים ככל האפשר. בימים אלה כולם אהבו אותם אנושיים.
יעקב הניע ראשו בברכה מנומסת והתיישב לצדו של מוסקוביץ', ממתין בסבלנות לדבריו.
''יעקב,'' אמר מוסקוביץ', ''רציתי לדעת אם אתם, אתה ורחל, הייתם רוצים ילדים. יש עכשיו מכירה מיוחדת של ילדי אנדים מטעם המדינה. אם אתם רוצים, אולי אוכל לקנות לכם כמה ילדים.'' הוא הביט מהצד בפניו של יעקב, ''אתה יודע, תוכלו לגדל אותם, והם יהיו חברים למשחקים של הילדים שלי.'' מוסקוביץ' לא הצליח להתאפק למול ההבעה הזורחת שעל פניו של האנדי, והוסיף ברשעות, ''אתה יודע, הילדים האמיתיים…''
יממה
מאת י. קמין
קדמת עדן הוצאה לאור, 2005
268 עמודים
אירוע השקה לכבוד הספר החדש יתקיים בחנות קדמת עדן, דיזנגוף 91, תל אביב, ביום ה', 21/7/2005, בשעה שמונה בערב. הקהל הרחב מוזמן!
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
כל הכבוד קובי! (חדש)
דניאל מווינט יום שני, 18/07/2005, שעה 14:54
עולם מעניין, והומור דק ושנון, כזה הנדרש במקומותינו. המשך כך!
|
|
|
|
|
קראתי בשקיקה - מזל טוב קובי! (חדש)
Liran יום שני, 18/07/2005, שעה 16:40
ממש חבל לי שאני לא בארץ, הייתי מאוד שמח להגיע להשקה..
ופרק ראשון מוצלח ביותר, שיחקת אותה!
|
|
|
|
|
תמיהה (חדש)
מספר 666 יום שלישי, 19/07/2005, שעה 0:12
בתשובה לLiran
לא צריך להיות רשום ''ק.קמין''? או שיש כאן שם פרטי נוסף לא ידוע עד כה לציבור הרחב? ,
או סוג של שם בדוי?
ומה רע ב''קובי קמין'' ?
|
|
|
|
|
ניחוש (חדש)
ולנסיה יום שלישי, 19/07/2005, שעה 0:20
בתשובה למספר 666
י. = יעקב = קובי בפי חבריו.
|
|
|
|
|
(חדש)
La Strega Blu יום שלישי, 19/07/2005, שעה 11:25
אהבתי את הפתיחה - מעניין, כתוב זורם. אני עכשיו בדיוק באמצע של ''אנשי הכבשן'' ויש כמה דברים שמאוד מזכירים את הספר הזה. בקיצור אשמח לקרוא את ''היממה''.
|
|
|
|
|
:| (חדש)
הלורד ג' יום שלישי, 19/07/2005, שעה 19:36
אתם מכירים את הבחור או משהו? כי הסיפור הזה הוא, ובכן... לא. פשוט לא.
|
|
|
|
|
התרשמתי מאד מהנימוקים, בעיקר. (חדש)
Boojie יום רביעי, 20/07/2005, שעה 0:38
בתשובה להלורד ג'
מה אני אגיד לך, שכנעת אותי.
|
|
|
|
|
את האמת? אני חשבתי שהפרק הזה קצת משעמם (חדש)
יעל יום רביעי, 20/07/2005, שעה 0:56
בתשובה לBoojie
אין שום ספק שהוא טוב פי כמה מכל מיני זוועות שראינו כאן בזמן האחרון. אבל הוא סובל מיותר מדי הרצאות רקע ופחות מדי סיפור, וממש העלה לי בראש את הערך ''מסלקות מידע'' מטרקי סיטי.
אני אחכה לביקורת מסודרת לפני שאני אחליט אם לקרוא או לא.
על הספר הזה לפחות אני בהחלט אאמין אם יגידו לי שהוא משתפר בהמשך, כי זו בעצם הבעיה היחידה שאיתרתי בקריאה ראשונה. עודף של הסברים, ומן הסתם המינון שלהם ילך וירד ככל שמתקדמים בספר.
|
|
|
|
|
לא רלוונטי. (חדש)
Boojie יום רביעי, 20/07/2005, שעה 4:17
בתשובה ליעל
גם לי בעצמי היו ביקורות, ואני נוטה להסכים איתך, אם כי אני לא כל כך אוהבת להעביר ביקורת על פרק דוגמה.
אבל ההודעה שהגבתי אליה הביאה לי את הסעיף. אני שונאת ביקורות מהסוג הזה, ולא משנה אם אני מסכימה איתן או לא.
|
|
|
|
|
גם אותי הפרק די שעמם (חדש)
גל יום חמישי, 21/07/2005, שעה 9:53
בתשובה ליעל
מאותן סיבות שיעל ציינה.
|
|
|
|
|
אני קראתי את ההודעות המהללות הראשונות, (חדש)
שלמקו יום חמישי, 21/07/2005, שעה 14:58
בתשובה לגל
ואז קראתי בעצמי, וסתם לא התלהבתי.
|
|
|
|
|
אתה מתכוון ''למה פרסמתם את זה''? (חדש)
ניקי עוזרת-גננת מטעם עצמה יום חמישי, 21/07/2005, שעה 9:31
בתשובה להלורד ג'
התשובה היא ''למה לא''. מתפרסמים פה פרקים מספרים בלי קשר למי כתב אותם וגם בלי קשר לאיכותם. זה שירות כזה לקוראי האתר.
אם, לעומת זאת, אתה מנסה לפתוח דיון על איכות הפרק, אתה מוזמן לעשות את זה עם קצת יותר נימוקים.
|
|
|
|
|
יחי ההבדל הפעוט (חדש)
הלורד ג' יום חמישי, 21/07/2005, שעה 17:22
בתשובה לניקי עוזרת-גננת מטעם עצמה
התכוונתי לתגובות הראשונות.
ביקורת? בבקשה:
1. אני יכול לנטפק על כל משפט ומילה, אבל אני אעשה את זה. המשפטים שהיו אמורים להצחיק עם אותו הומור בטוב טעם שהיללו בתגובות הראשונות לא הצחיקו, ורק נראו תמוהים לחלוטין. לצערי, המשפטים היחידים בסיפור שהצחיקו אותי היו הרציניים, כמו ''ששרדו את המלחמה הענקית ההרסנית של המאה הקודמת''.
2. הכותב לא ממש מפוקס על הזווית שלו - כשלפעמים אנחנו במבט שלישי שעוקב אחרי מוסקביץ ולפעמים במבט יודע כל. ''אירועים מסוג זה שימחו את אנט עד בלי די והיו מקור לסבל בלתי נדלה בעבורו, כי מוסקוביץ' לא היה יכול לא לשים לב לאנדים של משפחת עזרא.''
3. הקטע עם האנדים רק בילבל. היה אפשר בקלות לקרוא להם אנדרואידים וזה היה רק מוסיף לסיפור. אגב, אני טכנופיל נוראי, אבל אני לא חושב שלאנדרואידים יש עור.
4. אני לא יודע, אולי הכותב מנסה להוכיח שהוא יודע את כל העברית על בוריה, ומלהטט במילים כחרב (פיפיות) אבל ''ופרצופו מדושן העונג היה מזדרח קלות'' לא גורם לי להתמוגג מאושר על הרצפה.
5. יש בסיפור הזה יותר מדי טעויות לשוניות. נקודה. אחד הדברים שיותר מפריעים בקריאה, ואחד הדברים שיותר קל לתקן.
6. אני באמת מתאפק מלנטפק. ''הוא מצא את עצמו בסלון''.
יש עוד. יש עוד יותר מדי. אבל אני צריך ללכת.
|
|
|
|
|
אני חייבת להעיר לגבי נקודה 3 שלך (חדש)
יעל יום חמישי, 21/07/2005, שעה 18:08
בתשובה להלורד ג'
אני לא מתווכחת לגבי האחרות, כי ברובן אני מסכימה איתך, והאחרות עניין של טעם.
אבל בנקודה 3 אתה לא צודק. למיטב ידיעתי אין אנדרואידים בנמצא. אתה לא יכול לקבוע אם יש להם עור או אין להם.
ב BSG למשל, יש להם יופי של עור. הם מכונות בגוף אנושי. אבל לא חייבים לקחת דוגמה חדשה, יש לנו את בלייד ראנר הוותיק והטוב.
בכלל, המונח ''אנדרואיד'' בספרות לעתים בא לתאר רובוט שיש לו חזות אנושית או אפילו גוף אנושי מלאכותי - להבדיל מרובוט שתמיד יהיה מתכתי. אין שום בעיה עם הנקודה הזו.
גם השם ''אנדים'' היה לטעמי במקום, כי האנדרואידים המתוארים בסיפור נראים לי (לפחות על פי הטקסט הקצר הזה) די שונים מאלה שיש בדרך כלל, והגיוני שיהיו להם שמות חיבה. לדעתי אילולא כל ההרצאות זה לא היה מפריע לך.
|
|
|
|
|
לא ''לעתים'', תמיד. (חדש)
Boojie יום חמישי, 21/07/2005, שעה 19:03
בתשובה ליעל
''אנדרואיד'' הוא מונח שפירושו ''רובוט דמוי אנוש'', כפי שאפשר להבין גם ממבנה המילה עצמה (מילולית, מיוונית, ''דמוי גבר'').
|
|
|
|
|
''האנדים של משפחת עזרא היו לבני עור להחריד''. (חדש)
הלורד ג' יום חמישי, 21/07/2005, שעה 21:30
בתשובה לBoojie
עור מלאכותי, אולי. דברים קטנים כאלה מוציאים לי את הכיף מהסיפור, ומוציאים אותי מהסיפור. אני מוצא כל קטע שבו אני יורד מהנרטיב של הסיפור למחשבה, ולא למחשבה על רעיון שהסופר העלה ככישלון מצידו לתפוס אותי.
|
|
|
|
|
פסיק זה חשוב. (חדש)
הלורד ג' יום חמישי, 21/07/2005, שעה 21:31
בתשובה להלורד ג'
אני מוצא כל קטע שבו אני יורד מהנרטיב של הסיפור למחשבה, ולא למחשבה על רעיון שהסופר העלה, ככישלון מצידו לתפוס אותי.
|
|
|
|
|
לא, האמת. (חדש)
Boojie יום חמישי, 21/07/2005, שעה 21:39
בתשובה להלורד ג'
א. אין שום מניעה לקיומו של אנדרואיד שיש לו עור אמיתי. יש ספרים שבהם דובר על אנדרואידים שהבשר החיצוני שלהם אנושי ורק השלד (או אפילו רק המוח) רובוטי.
ב. אין שום סיבה שהסופר יטרח להזכיר שזה ''עור מלאכותי''. זה בדיוק מסוג העובדות שמיותר ומסורבל להזכיר, כי הן נותנות לטקסט תחושה מלאכותית, וזה מסוג הדברים שהקורא יכול להבין מתוך הקריאה.
האם כשאני כותבת ש''שערה של בובת הברבי היה זהוב וארוך'' מפריע לך שלא כתבתי ''שערה המלאכותי של בובת הברבי''? שערן של בובות ברבי הרי עשוי פלסטיק. אבל מי בדיוק יטרח לכתוב ''שערה המלאכותי''? להפך, אם אכתוב ''שערה המלאכותי'' זה ייצא מסורבל שלא לטעם.
הלאה הניטפיקריות. ביקורת תעביר על דברים שראויים לביקורת.
ואגב, יש בטקסט לעיל דברים שלטעמי ראויים לביקורת, אבל אני אחכה עם זה עד אחרי שאקרא את כל הספר.
|
|
|
|
|
ראיתי כבר התייחסויות לאנדרואידים שהיו רובוטים של ממש (חדש)
יעל יום חמישי, 21/07/2005, שעה 22:56
בתשובה לBoojie
אני לא זוכרת איפה - ואולי אפילו זו בעית תרגום. פשוט ראיתי כמה, ולכן לא רציתי להיות נחרצת.
|
|
|
|
|
ואני גם תהיתי למה (חדש)
גל יום שישי, 22/07/2005, שעה 12:52
בתשובה להלורד ג'
האנדים באים מלבנון ולמה זה כל-כך בולט (''לבנוניותם'' :-)
|
|
|
|
|
על הכיפק! (חדש)
עמית יום שישי, 22/07/2005, שעה 17:08
בתשובה להלורד ג'
אני חשבתי שהשימוש האירוני בצבע עורם החיוור להחריד של האנדים היה פשוט מצויין והזכיר לי שימוש זהה במוקינגבירד בו ספורפרת היה שחור.
ולמה להיטפל לשפה גבוהה? סוף סוף יש אופציה לשימוש לשוני עשיר על כל משמעותיו -אחד מסימני ההיכר של יצירה טובה ואותנטית
הייתה דורש שפה יותר עממית גם מעמוס עוז (או כל יוצר ישראלי אחר..)?
כן ירבו ,ובהתאם לקריאות האחרונות באתר לקידום הז'אנר אני אשתדל לדחוף את הספר לכמה שיותר לקוחות אצלי בחנות (אם וכאשר יגיע...)(ואם ההמשך שומר על אותה רמה כמובן)
|
|
|
|
|
סיימתי אתמול את הספר (חדש)
shayandherfangies יום שישי, 22/07/2005, שעה 18:45
למען הגילוי הנאות, קובי הוא חבר שלי, למרות שזה לא פותר אותו מביקורת.(והביקורת הזאת היא דעתי בלבד)
עכשיו על הספר. בגדול מאוד נהנתי ואני חושבת שהספר טוב. אבל יש לו בעיני התחלה חלשה מאוד, שלושים-ארבעים העמודים הראשונים כתובים בלשון עשירה אך מסורבלת מעט ועמוסים בהרבה פרטים שחלקם נראו לי לא רלונטיים ודחוסים, אם בפרטים מסוימים על המלחמה שנדחסים בפרק הראשון או אם מדובר במידע מורחב על הילדות של דמויות כמו בפרק של ארול. חבל שכך מכיוון שיש אנשים שיגבשו דעה על הספר לאחר עמודים אלו בלבד.
לשמחתי שעוברים את הפרקים הפותחים והדמויות מתחילות להיקשר אחת לשניה הספר קופץ כמה רמות למעלה,גם מבחינה עלילתית וגם מבחינה לשונית. הכתיבה הפכה זורמת הרבה יותר וזאת בלי לנטוש את העושר הלשוני שהופגן בהתחלה. בנוסף מצאתי את עצמי מחייכת מדי פעם בשל הומור שנשזר בספר ובשל מצבים מסוימים שעברו הדמויות. אחרי כמה פרקים נוספים פשוט הייתי מרותקת ולא הנחתי את הספר מהיידים עד לסיומו.
ולכן למרות ההתחלה החלשה יצאתי בתחושה שקראתי ספר טוב, לא טוב בשביל ישראלי או טוב בשביל ספר ביכורים אלא פשוט ספר טוב.
|
|
|
|
|
אנשים, עברית! (חדש)
kenny יום שישי, 22/07/2005, שעה 19:29
בתשובה לshayandherfangies
''פותר'' זה פותר משוואה במתמטיקה. ''פוטר'' זה מעניק פטור, מוותר למישהו על משהו.
|
|
|
|
|
תקרא את הביקורת (חדש)
THE ONE שבת, 23/07/2005, שעה 14:06
בתשובה לkenny
הכוונה בבירור היא לכך שזה אכן לא פותר את הספר, אבל אם תמשיך לקרוא תגלה שזה בהחלט פוטר אותו מביקורת.
|
|
|
|
|
אנשים צאו כבר מהקטנוניות. (חדש)
shayandherfangies שבת, 23/07/2005, שעה 21:26
בתשובה לTHE ONE
כשדיברו על העברית שלי הבלגתי, כי אכן עשיתי טעות איות ולכן יש מה לתקן. (אגב אני דיסגרפית במידה מסוימת, ולא זה אומנם לא מצדיק טעויות אבל... את הודעה הנדונה למעלה בדקתי לפני השליחה ותיקנתי את טעויות האיות שהצלחתי לאתר, לצערי את זאת פספסתי)
אבל ההודעה שבאה בעקבותיה כבר עיצבנה אותי. יכולתי לא לציין שאני מכירה את קובי, הכינוי שלי לא כול כך ידוע פה. בכל זאת ציינתי את זה למען ההגינות. עכשיו מה בדיוק לא ביקורתי בזה שאמרתי שיש לי בעיה עם עשרות העמודים הראשונים של הספר וסגנון הכתיבה בהם? אז כן, אמרתי שהספר הוא טוב והוא עולה בכמה רמות אחרי העמודים האלו, אבל זאת דעתי וככה הרגשתי בסיום הקריאה. אני אמורה להגיד שהספר רע אם לדעתי הוא טוב רק כי מדובר במכר? תגובות כמו זאת גורמות לתחושה שאם אתה מכיר את האדם המדובר פשוט תשב ותשתוק (אלא אם כן הביקורת היא שלילית) ועושות תחושה רעה וחוסר רצון לכתוב שוב.
|
|
|
|
|
הקטנוניות הינה חלק בלתי נפרד מהאנשים הקטנים. (חדש)
השועל בכרם יום ראשון, 24/07/2005, שעה 10:21
בתשובה לshayandherfangies
למה להתעצבן?
הנה כמה עובדות הקשורות לגילוי נאות:
1. קראתי את כל הספר. (משום מה האנשים הקטנוניים לא טורחים לכך. תמהני מדוע.)
2. קובי לא חבר שלי. אני אמנם מכיר אותו, אבל לא הרבה מעבר לכך.
3. רף הביקורת שלי התקבע עם השנים בגובה מסוים. אין לי כוונה לשנות את גובהו בשביל אף אחד.
4. סף הרגישות שלי ירד במהלך השנים. אפשר להגיד עלי הרבה דברים - רובם כבר לא יעוררו אותי לתגובה. פעם הייתי מגיב, הרבה ומהבטן. היום - אני מרגיש מספיק בטוח בעצמי ובצדקתי, ומי שלא חושב כמוני - שיבושם לו.
ועכשיו לתקציר הביקורת שלי.
הספר אכן נפתח באופן שאין לי אלא לכנותו כמעיק. עודף אקספוזיציה, דמויות רבות, הומור כבד, מודגש וגס, המעלה חשש כי מדובר בפרודיה, ובנוסף לכל, חוסר מיקוד עלילתי.
ואז, לפתע, העלילה מתחילה להתגלגל. יש ענין, יש מתח, יש קונפליקט. ההומור מתעדן ומוסיף נקודות לעלילה. הספר בהחלט משתפר. מצד שני, לעזאזל! מישהו נרדם על הגה ההגהה. מצד שלישי, העולם מעניין. זו רק המאה העשרים ושלוש, לאחר מלחמה, אבל יש בה המון טכנולוגיה מכנית מואנשת (מלשון האנשה, קרציות). מצד רביעי, יש תחושת פיספוס מעיקה מאופי הקונספירציה ודרכי פתרונה המופלאים.
שורה תחתונה? ביקורת מלאה תעלה בימים הקרובים באכסניה שתסכים לקלוט אותה, אבל זהו בהחלט ספר ששווה קריאה.
יש למישהו בעיה עם זה? תחזרו לקרוא את סעיפים 1 עד 4 בראשית ההודעה.
|
|
|
|
|
תתעלמי. פשוט תתעלמי. (חדש)
Boojie יום ראשון, 24/07/2005, שעה 19:22
בתשובה לshayandherfangies
ככה זה באינטרנט. כל מקום שתגידי משהו, יקפוץ מישהו ויבלבל את המוח. הרבה פעמים המישהו שיבלבל את המוח זה אני, אבל לזה, נדמה לי, כבר התרגלת.
אז עזבי. קפץ איזה מישהו עם שטות קטנונית ומכוערת. את חייבת להתייחס לזה?
|
|
|
|
|
אישית נהניתי מאוד (חדש)
ח. א. יום ראשון, 24/07/2005, שעה 13:08
האקספוזיציה הייתה לי קצת איטית, אבל הרבה פחות ממה שחשבתי - והספר התחיל לזרום לי אחרי עמודים ספורים. והוא זרם, וזרם... ונגמר מהר מאוד. העלילה רצה, הכתיבה הופכת לחלקה וכיפית תוך זמן קצר ובסוף נשארתי עם תחושה של מד''ב טוב, הומניסטי מאוד ושופע חום אנושי. היה שווה לי כל אגורה.
|
|
|
|
|
יממה (חדש)
אסף יום ראשון, 24/07/2005, שעה 20:41
חברים אני נהנתי לא סתם מאוד. ניגשתי לספר עם מלא חששות, מד''ב וכתיבה מקומית מעולם לא נראו לי מחוברים, הכתיבה הישראלית בכללותה מאוד גלותית בשבילי, עניין תרבותי וגם כי אני מכיר את קובי (כמו רוב אנשי הקהילה).
ההתחלה הייתה לי קשה. לקח לי חמישה עשר פרקים להיכנס לספר ומאותו רגע נעלם מזיכרוני שהסופר ישראלי שאני מכיר אותו או שאשתי לא מפסיקה להציק לי עם כל מיני זוטות. הספר כתוב בסגנון ייחודי הקצב ייחודי איטי ומתגבר עם דפדוף הדפים, הסיפור כיף והכי אהבתי שיש שם רקע ועומק שמבוסס על מלאן דברים שאנחנו מכירים מעולמות אחרים אסימוב, פילפ ק דיק, יחד עם זאת יש פיתוח של רעיונות חדשים.
למשל היכולת של האנדים להרגיש והמודעות העצמית למגבלותיהם דיברה אלי מאד.
העלילה וסיפור המתח השזור בתוכה משכו אותי הדמויות עמוקות ומעניינות. אני חושב שכל אוהבי המד''ב ישמחו לקרוא את הספר, תפנו לכם ערב תמזגו איזה כוסית קטנה ואני בטוח שתמצאו את עצמכם גומרים את הספר עם חיוך של הנאה וקורטוב של עצב על שהוא נגמר.
נ.ב לא הפריע לי בכלללל ש- ''הוא מצא את עצמו בסלון'', אלו, עם כל הכבוד הערות דיי קטנוניות ופלצניות ,גם אצל גיימן מצאתי שגיאות מה שלא משנה את העובדה שאני חולה על הספרים שלו.
אסף
|
|
|
|
|
שאלה (חדש)
לילי יום שני, 25/07/2005, שעה 0:49
שהיא אולי קטנונית, אבל נובעת ממקום טוב של רצון להבין, בערך:
אם כל הרובוטים ברישיון באים מאותה חברה, מנין הדוגמאות לחברות המתחרות? כלומר, די הפריע לי שמתוארת חברה שבה חברה אחת, תאגיד ששולט בשוק, ואז פתאום יש עוד. אני יודעת שזה פרט קטן, אבל הבניתי לי חברה שנשלטת (בערך) על ידי תאגיד אנדרואידים מרושע (טוב...אסוציאציות, אתם יודעים), וזה די שבר לי את הריכוז. מישהו מאלה שקראו את הספר יודע אם אכן התחושה הראשונית שלי היא הנכונה או שאין תאגיד מרושע בלב העניין?
|
|
|
|
|
אבל אם זה לא רשום שם, זה לא קיים. (חדש)
השועל בכרם יום רביעי, 27/07/2005, שעה 11:44
בתשובה לHardcore
חוץ מזה, תאוריית הקריסה הכלכלית עקב אי-יכולת להתחרות, קורסת כבר בפרק הראשון:
''היה מספיק מקום לכולם, וכל מי שחשקה נפשו היה יכול להתמחות בכל נושא בעולם.''
שנית, איך אפשר לקרוס אם ''מזון יוצר בשפע ובחינם לכל מי שהיה זקוק לו ומגורים היו חינם''?
|
|
|
|
|
בדיוק! (חדש)
לילי יום רביעי, 27/07/2005, שעה 16:57
בתשובה להשועל בכרם
מחסור בקונסיסטנטיות בתיאור של העולם, זה מה שהפריע לי.
|
|
|
|
|
העטיפה (חדש)
קטינה יום שלישי, 26/07/2005, שעה 20:56
מדהימה !!! כל הכבוד
|
|
|
|
|
קראתי ו....לי יש דיעה קצת שונה (חדש)
mazemeshane יום שני, 01/08/2005, שעה 22:52
נתחיל מזה שאני חייב לומר שאני לא אובייקטיבי (בעצם אולי אף אחד לא, אבל אני גם מבאי החנות, ככה שזה שם אותי במקום אחר..).
ולעניין:
מהו ספר טוב??
ספר טוב בעיני הוא ספר שגורם לי לחשוב אחרי שסיימתי אותו.
כמו הצגה טובה.
הצגה טובה היא כזו שאחריה אני חושב...
כמו סרט טוב...
זו לפחות ההגדרה שלי. אני אוהב ספרים שאחריהם אני צריך לחשוב.אבל זה רק אני...
אני יכול לתת רשימה ארוכה של ספרים שעשו לי את זה,בדיוק מהסיבה הזו, והם נמנים על הספרים הטובים באמת במאה האחרונה.למשל:
מילכוד 22, חוות החיות,עמדה,בית האלוהים,בשם הורד,זמן סגירה,אלוהים יודע (בכלל אני מת על ג'וסף הלר).
במובן הזה הספר מיממה ממש עשה לי את זה...
ספרים כאלה דווקא מתאפינים באקספוזיציה ארוכה מאוד בד''כ (מישהו למשל קראת את האקספוזיציה של מילכוד 22??, היא ממש בלתי נגמרת...היא נגמרת רק בעמוד 44).
אני אישית מת על תיאורים כללים ופחות על תיאורים ספציפיים, ולכן היה לי קצת קשה עם הסוף, זה נראה לי כאילו שהדמויות קצת השתלטו על המחבר...
אז אולי קצת הרגשה של פיספוסון בסוף, אבל בהחלט ספר מעולה, שגרם לי לחשוב...כרגיל....
אמיר
|
|
|
|
|
דעתו של חובב מד''ב ישראלי (חדש)
חגי יום רביעי, 03/08/2005, שעה 20:25
בתשובה לmazemeshane
שלום לכולם,
אני מכיר את קובי באופן שטחי מ''קדמת עדן'' (עד כמה שלקוח מזדמן יכול להכיר מוכר). לא ידעתי שהוא כותב, לא ידעתי שיש ספר בדרך, נאדה.
את הספר קניתי קודם כל בגלל העטיפה המושקעת והנעימה. (כן כן, עטיפה זה חשוב. הספר הפך להיות אחת הדוגמאות שאני מציג בשיחות על העניין הזה וכמה הוא חשוב. כל חברי מסכימים שהעיצוב פצצה, סחתיין לאחראי).
הסיבות האחרות היו פשוטות. התקציר הבטיח טובות, הייתי סקרן, ואני מאמין שאם אפשר יש לתמוך במד''ב העברי בכל הזדמנות.
הספר לא איכזב. לדעתי, מדובר בספר בליגה אחת עם פיליפ ק. דיק וג'ף רימן (Geoff Ryman). אני מזכיר את רימן בכוונה כי הוא ממניחי היסודות למד''ב יום-יומי (mundane sci-fi)שאני סבור ש''יממה'' משתייך אליו (שלא מדעת).
אהבתי את הספר כי העברית שבה הוא נכתב טובה עד מעולה ויש בה הברקות (האנדים לדעתי היא אחת הבולטות.) וגם, מדי פעם, שימוש בשפה גבוהה - ואני מאמין בעברית גבוהה לפעמים.
אהבתי אותו כי העולם העתידני שמתואר בו אפשרי ואכן עומד על סף דלתנו. אהבתי אותו כי הוא התעסק בזיונים, דיכאון, ואמנות בעולם פוסט-פוסט-מכשורי ואהבתי אותו כי לא צריך ידע במכניקת קוונטים כדי להבינו. בכך הספר מאיים (אוי ואבוי!) למוטט את הגטו של אוהבי המד''ב הישראלים הנהנים יותר מדי לחוש עליונות תרבותית לא מוצדקת על ישראלים אחרים שאינם קשורים בחבל טבורם לאמריקה. סוף סוך ספר שגם חבריי שלא גדלו על הוצאת מסדה מד''ב יוכלו לקרוא ולאהוב! אבוי!
באחד מספרי הקומיקס האהובים עלי (Angel Stomp/ Warren Ellis) אומרת הדמות הראשית לקורא: ''אני נורא מצטערת שהעתיד מלא אנשים דפוקים ומתוסבכים ואנחנו לא כולנו בפדרציה בין-גזעית נקייה בה כולם מאושרים. העתיד יהיה מתוסבך בדיוק כמו ההווה. מצטערת.''
והנה! ספר עברי שעוסק בעתיד אפשרי ומעניין, שמספר סיפור מצויין ונגיש, ונמכר במחיר שפוי יחסית - הבה נקטול אותו! אז מה אם הוצאה חדשה של מד''ב תהיה מבורכת בשוק הקטן והצפוף עד מחנק של השפה העברית ויש כבר דור חדש של ישראלים שגדלו על המקור באנגלית ורוצים לכתוב על החיים עתירי הטכנולוגיה בעברית.מי עשה את העריכה הלשונית?! ארררר....
ולהבהרה:
אין רע ברוברט היינלין או בפדרציות גלקטיות, כמו שאין רק בגיבורי על בקומיקס או בשלמה ארצי - מותר לבני אדם לבקש בידור שונה בזמנים שונים ולצרכים שונים.אבל אין שום סיבה להניח שאם לא תהיה קופסא בה אפשר להגדיר את הדבר הוא לא יכול להתקיים. (והבאתי את המד''ב היום-יומי כהמחשה לרעיון. לא כקטגוריה שעכשיו אבוי למי שלא יאמץ אותה).
אפשר היה לערוך את הספר יותר זמן. אבל עבור ספר ראשון בהוצאה עצמאית מדובר בהישג מרשים ביותר ומשמח ברמות. שאפו קובי!
נ''ב
לדעתי, אחד מספרי המד''ב הטובים ביותר בישראל היה ''אינדיאנאפוליס'' של יונתן בן נחום. http://bookme.co.il/bookdetail.asp?book_id=12641 נסו ותהנו!:)
חגי
|
|
|
|
|
נחמד מאוד דווקא (חדש)
צצצ שבת, 20/08/2005, שעה 19:47
למרות התגובות הדי מרושעות שחלק מהאנשים כתבו, הפרק הראשון נשמע מעניין ומבטיח לבאות. מסקרן אותי הקטע של הניסוי החברתי...
טוב, יכול להיות שאני אקנה (אם יהיה לי כסף :))
|
|
|
|
|
מרושעות? (חדש)
קקק יום ראשון, 21/08/2005, שעה 2:10
בתשובה לצצצ
|
|
|
|
|
קראתי ואהבתי... (חדש)
איה יום ראשון, 16/10/2005, שעה 18:06
זהו ספר המד''ב הראשון שקראתי בשנתיים האחרונות והספר הווה עבורי תנופה מחודשת לקריאת ספרי מד''ב רבים. פשוט נזכרתי כמה התגעגעתי.
ציין כאן מישהו על הדמיון בין העולם המתואר כאן לפיליפ ק. דיק ואסימוב וגם אני מצאתי את הדמיון הזה, ואפילו נהנתי מן הדמיון. לכן אני בדרך כלל הייתי אוהבת לקרוא סדרות ספרים כדי לחזור לעולם מוכר יחסית מאשר לעבור את התהליך המייגע של הכרת עולם חדש.
בספר יממה, ה''כניסה'' לעולם החדש והבלתי מוכר היתה כניסה חלקה, כנראה בגלל הדמיון שהזכרתי. יש אפילו קטע בספר המדבר על האם יש לאנדים יכולות אומנותיות הזכיר לי את ''אני, רובוט'' הסרט. יכול להיות כמובן שזהו הומאז' שאינו נראה לעינה של הקוראת הבלתי מחוכמת (עיין ערך - איה).
אהבתי מאוד את הרעיון של מוזס, שהתנהגותו המרושעת מזכירה מאוד את יחס הלבנים לעבדיהם שחורים בתקופת מלחמת האזרחים בארצות הברית, רק שהפעם קצת הפוך, אולי מין נקמה כזו הנובעת מזכרון עמום.
''השתלטות'' המכונה על האדם מצטיירת בספר זה שונה לחלוטין מכל התסריטים שהכרתי עד כה בנושא. בדרך כלל האנדוראידים והמכונות מונעים על ידי תסכול ושנים של שירות בצל האדם, אך לא בספר זה. כאן האנדים, לדעתי, בסך הכל ממלאים את מקום האדם עד שיוכל להיות כשיר ולפעול בעצמו. כאן הם פועלים מתוך אהבה מאוד אנושית, כמעט כמו הורה אשר נוצר על ידי ילדו.
אשמח לקרוא בעתיד ספרים נוספים של קובי שיתרחשו באותו העולם. כשסיימתי לקרוא היתה לי תחושה של רק התחלתי להבין מה קורה, ורק התחלתי להכיר את הדמויות, אך לא מספיק.
ואם מישהו קורה את שורות אלו ויודע יותר ממני, הייתי שמחה לקבל הסבר קצר על שמות הדמויות, כי מהרגע הראשון שעוד קראתי את הכיתוב על הכרירה האחורית היתה לי תחושה שהשמות אינם אקראיים בכלל. אני רק יכולה לנחש לגבי ג'יבס (הדמות האהובה עלי), ששמו כשם דמות המשרת הוירטואלי במנוע החיפוש ASK JEEVES.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
