עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
לגדול בעולם פנטסטי
ספרים / אהוד מימון
יום שני, 30/10/2006, שעה 0:00
ראש בראש: 'אבק כוכבים' ו'קורליין' מאת ניל גיימן
|
|
מאמר זה הופיע בגליון 29 של המימד העשירי, אוקטובר 2006
אין מכנים משותפים רבים לספריו של ניל גיימן 'אבק כוכבים' ו'קורליין'. שניהם סיפורים של פנטסיית מעבר בהם הגיבורים עוברים בין עולם היום-יום ועולם הפנטסיה, אך בכך נגמר הדמיון. טריסטן ת'ורן, גיבור 'אבק כוכבים', הוא בחור בן שבע עשרה החי באנגליה הויקטוריאנית. למרות שבריטניה שסביבו כבר מתועשת, עולמו הוא עולם כפרי מובהק שבמרכזו עומדים השדות והכבשים שרועות בהם. עולם הפנטסיה שלו גם הוא שאוב מאותו יקום, והוא מאוכלס במכשפות, טרולים, אנשים קטנים וכן הלאה. קורליין, לעומתו, היא ילדה בת עשר המתגוררת בבית שלא ברור לחלוטין אם הוא ממוקם בפרבר עירוני או באחד מאותם כפרים שהאיכרים שבהם עמלים ימים ארוכים במשרדי פרסום ובבורסה. זהו עולם מודרני מובהק, שבו שני הוריה עובדים מהבית. וגם העולם הפנטסטי שלה שונה לחלוטין – הוא קודר, מאוכלס ביצורי סיוט שעלולים בכל רגע לשנות את צורתם, ואין כל קשר ביניהם לבין אלפים ושדונים. בעוד המעבר מעולמו של טריסטן לעולם הפנטסיה גלוי ופתוח לכל (לפחות בחלק מהזמן), עולם הפנטסיה של קורליין נראה רק לה ורק היא והחתול יכולים לעבור אליו. ההרפתקה של טריסטן היא מסע חניכה דומה למדי לנוסחה של הפנטסיה הקלאסית, ההרפתקה של קורליין היא ייחודית יותר ומוגדרת פחות.
ובכל זאת, אפשר לעמוד על קשר בין שני סיפורי הרפתקה אלה. את הסיפורים של קורליין וטריסטן אפשר לראות כפנים שונים של תהליכי ילדות והתבגרות המתרחשים בעולמות פנטסטיים.
בדרך הבורות אל הבגרות
מסעו של טריסטן להביא לאהובתו, ויקטוריה, את הכוכב שנפל הוא מסע אל הבגרות. בתחילת הסיפור הוא יוצא מכפרו בדחף של נער השרוי בהתאהבות נעורים, ובסופו הוא שב והוא גבר בוגר ועמו מי שתהיה אהבת חייו. הדרך כולה, כמו הדחף שהניע אותו לצאת אליה, מאופיינת בבורותו של טריסטן בנוגע לעולם הפנטסטי שאליו הוא יוצא. מעשיו נעשים פעמים רבות ללא מחשבה תחילה, ללא תכנון מעבר לצורך המיידי להמשיך בדרכו, וכמעט תמיד ללא כל מודעות להשלכות של מעשיו. אפשר לראות בכך את הצד הלא מודע של תהליך ההתבגרות, החלק של תהליך זה שאינו תלוי באדם אלא שקורה מעצמו, ללא שליטה.
הבורות מרצון וההדחקה אינם אופייניים רק לטריסטן ת'ורן, הם חלק מהתרבות שאליה הוא שייך. חוֹמה, הכפר שממנו הוא יוצא לדרכו, ניצב על גבולו של עולם הפיות ומתכחש לכך כמיטב יכולתו. אנשי הכפר לא מתייחסים כלל לאחו שמעבר לחומה (שעל שמה נקרא הכפר) אלא ''במקום זאת, במשך מאות, ואולי אלפי שנים, הם הציבו שומרים משני צדי הפתח בחומה, ועשו כמיטב יכולתם להדחיק זאת ממוחם.'' תפקידם של השומרים למנוע מאנשים לעבור בפתח שבחומה, פרט ליום אחד מדי תשע שנים, כאשר נערך באחו יריד ובו נפגשים העולם הפנטסטי ועולם היום-יום. וכך טריסטן יוצא לדרכו בלי לדעת דבר על עולם הפיות, ובמשך כל מסעו שם מקורם של מגעיו עם עולם הפנטסיה הם באותה בורות, בלי שהוא מבין את משמעויות האירועים. יותר משהוא עושה משהו לקדם את מימוש מטרתו – מציאת הכוכב שנפל והבאתו חזרה – הוא נסחף אחר המאורעות, מגיב להם ומסתמך על זרים שמסייעים לו מסיבות שאינן תלויות בו ואינן מובנות לו. דפוס התנהגות זה דומה במידה מסוימת מסוימת למצבו של ילד, שלא לומר תינוק, שאינו שולט במאורעות סביבו ולעתים כלל אינו מבין אותם.
בורותו בנוגע לעולם הפיות היא מקיפה ויסודית. לעולם הפנטסיה חוקים משלו, כפי שגיימן כותב לקראת סוף הספר, ואת הכללים האלה טריסטן לא מכיר. טריסטן לא מצליח לזהות מי הם בני בריתו ומי הם אויביו, הוא לא מזהה את החד-קרן בתחילה, והוא אפילו לא מזהה את הכוכב כשהוא רואה אותה בפעם הראשונה – והרי הכוכב הנופל הוא מטרת חיפושיו, הסיבה שבשלה הוא עבר מעולם היום-יום לעולם הפנטסיה. כאשר האיש הקטן מביא לו בגדים חדשים אנו מגלים שהוא לא יודע אפילו איך ללבוש את הבגדים של עולם הפנטסיה. הדברים שטריסטן יודע על עולם הפיות הם אינסטינקטיביים, לא מודעים, והוא לא יודע כיצד הוא יודע אותם. יכולתו לאתר בדיוק רב מקומות שמעולם לא שמע עליהם באותו עולם, יכולתו לדעת את מקום הכוכב שנפל ומרחקו ממנו והיכולת למצוא את הדרך החוצה מיער סרווד, כל אלה אינן נמצאות בשליטתו. יתר על כן, הוא כלל לא מודע ליכולות הללו עד שהאיש הקטן גורם לו להעלות אותן אל פני השטח.
חוץ מעצם ההליכה קדימה, כמעט אף אחת מהפעולות של טריסטן במסעו אינה מתוכננת מראש כחלק מתכנית רבתי לקדם את מטרתו. הוא בור באשר למשמעויות של פעולותיו, שכולן תגובות של רגע המשרתות דחף יחיד – למצוא את הכוכב שנפל ולהביא אותו חזרה לויקטוריה בעולם היום-יום. הפעם הראשונה בה הוא נוקט פעולה מיוזמתו במקום להיסחף אחר מאורעות מתרחשת רק בשני שליש הסיפור בערך, כאשר הלילית מנסה להרוג אותו ולקחת את הלב של הכוכב. גם אז הפעולה בה הוא נוקט אינה רעיון שלו, אלא אחרונת העצות שהוא קיבל מהעץ, והוא אינו מודע למשמעויות שיש לכך שהוא הציל את חיי הכוכב ולהתחייבויות הכרוכות בכך. מעט לאחר מכן הוא פועל שוב – כאשר הם מוצאים את עצמם על הענן הוא קורא וצועק בתקווה למשוך את תשומת לבו של מישהו שיאסוף אותם. הוא מודה בפה מלא שזה לא נעשה מכיוון שהוא ראה מישהו שיכול לאסוף אותם אלא בדחף עיוור, כיוון ש''עדיף שאקרא לאנשים שאינם שם מאשר שאנשים שכן נמצאים שם יפספסו אותנו משום שלא אמרתי דבר''. מאוחר יותר, במסעם חזרה לאחו הגובל בכפר חומה, כאשר הוא מדקלם שירה שלמד בעל פה באחת העיירות שבדרך, זה גורם לכך שרוצים להפוך אותו למשורר המקומי והם צריכים להימלט על נפשם. הוא פועל במידה רבה כמו ילד – פעולות רגעיות המיועדות לספק דחף יחיד, לפתור בעיה מיידית, ללא תכנון וללא ראייה לטווח ארוך.
מעבר לכך, רוב ההתקדמות וההישגים של טריסטן במהלך המסע לא נובעים מכך שהוא לומד את סביבתו, משתלב בה ומגיב לה, אלא מעזרה של אחרים ומפעולות אקראי שלו. האיש הקטן נותן לו את הנר ומסביר לו את המשמעות האמיתית של שיר הילדים הישן, וכך הוא מצליח להגיע ראשון אל הכוכב. כאשר העץ נותן לו עצות הדבר נעשה במצוות אדון היער, ולא כי טריסטן עשה משהו להרוויח אותן. השירים אותם הוא מדקלם הם אלה שהמורה שלו הכריחה אותו ללמוד בעל פה, ולא כאלה ששינן מרצונו. ההסכם שהוא עושה עם המכשפה מביא אותו ואת הכוכב בביטחון אל היריד באחו, אבל כלל וכלל לא בדרך שלה הוא ציפה. אפילו כאשר הוא נמנע מלקחת אתו את איביין אל מעבר לחומה, ובכך מציל את חייה, הדבר נעשה מתוך חשש שויקטוריה לא תבין את טיב היחסים שלהם ולא מתוך הכרה במה שיעלה בגורלה של איביין בעולם היום-יום. למרות שטריסטן מגיב לעולם סביבו, הוא לא עושה מאמץ מודע ללמוד את אותו עולם כדי שיוכל להסתדר בו טוב יותר. ובהקשר זה, אם אנו רואים בטריסטן מתבגר, שלא לומר ילד, הרי שהסיוע שמושיטים לו אנשים שונים לאורך הדרך, אותו סיוע שאינו תלוי כלל בו עצמו אלא באחרים, יכול להיראות כסיוע שעולם המבוגרים מושיט לילדים.
הפעולה היחידה שלו (כמעט) שנעשית מתוך כוונה ומתוך הכרה במשמעויותיה היא הוויתור על ויקטוריה, ובכך הוא מוותר על משהו שלא היה שלו ממילא, כיוון שהיא התכוונה להינשא לאחר עוד לפני השיחה שלהם שבעקבותיה הוא יצא לעולם הפנטסטי. אין לזלזל בוויתור זה, שכן המסע כולו נולד מתוך הדחף לעשות את רצונה של ויקטוריה, מתוך ההתאהבות שלו בה. אך פעולה זו מאד לא אופיינית לדמותו של טריסטן. אין לה שום רמזים מטרימים בספר, אין שום התפתחות של הדמות שתרמוז על האפשרות של נקיטת פעולה כזו. הסיבות לה קבורות כנראה עמוק בתת-המודע שלו, והוא אינו מודע להן. נראה שיותר משהוא רוצה בכך, וויתור זה נכפה עליו על ידי הסופר כדי לשרת את העלילה. הדיסוננס הזה פוגע באמינותה של הדמות הראשית בספר, ובספר כולו.
רק בחלק קטן מאד של הספר טריסטן פעיל באופן מובהק – סופו של הפרק האחרון ואחרית הדבר שבהם מתוארים המעשים שלו לאחר ההכרה בזהותו כלורד של סטורמהולד. אפילו הכרה זו אינה מיוזמתו, אלא הוא צריך שאמו תאמר לו לבקש מאיביין את שרשת הטופז, הכוח של סטורמהולד. באופן אירוני הדבר הראשון שהוא עושה לאחר מכן, הפעולה הראשונה שלו בספר כולו שנעשית מרצונו המלא ותוך חשיבה מראש על ההשפעה שלה על אחרים ועל העולם שסביבו, היא להתנגד לאמו. אם נמשיך באותו קו של מעבר מילדות לבגרות, הרי שיש לכך, כמובן, משמעויות עצומות. האם, שהעניקה לו את ההכרה בבגרותו, נזנחת מיד לאחר הכרה זו.
חוסר האונים והבורות של טריסטן בשעת מסעו בעולם הפנטסטי יכולים להראות כביטויים של חוסר האונים שיש בתהליך ההתבגרות. התהליך הביולוגי העיוור הוא שמניע אותנו קדימה, בין אם אנו מעונינים בכך ובין אם לא. כילדים, לא מעט מההתרחשויות סביבנו, המשפיעות עלינו, אינן בשליטתנו ואינן מובנות לנו. במהלך הילדות וההתבגרות אנו נתונים פעמים רבות לחסדי תהליכים ביולוגיים ופסיכולוגיים שעוברים על האדם והוא אינו יכול לשלוט בהם. ההכרה בטריסטן כלורד של סטורמהולד היא למעשה ההכרה בבגרותו, ומכאן והלאה הוא אדון לגורלו. כטריסטן ת'ורן הוא עלה נידף שמצליח בזכות המזל, אי-העשיה, הבורות ועזרתם של אחרים. כלורד של סטורמהולד הוא מצליח בזכות עצמו ובזכות הדברים שהוא עושה. עשרה העמודים האחרונים של הספר מכילים את כל חייו כמבוגר, שהם הרבה יותר נשלטים ומודעים מנערותו. הוא נפרד מוויקטוריה ובכך זונח את משוגות הנעורים, את ההתאהבות הלא מודעת, לטובת אהבה בוגרת ועמוקה יותר. הוא מקבל על עצמו את התואר של לורד סטורמהולד ובכך את הזהות הבוגרת שלו ואת המחויבויות הכרוכות בה. אך הוא עדיין לא סיים את תהליך המעבר לזהותו הבוגרת. ייקח זמן עד שטריסטן ואיביין ישובו לסטורמהולד וייקחו על עצמם את השלטון, עד שהוא ישלים את תהליך ההתבגרות שלו ויהיה באמת אדון לעצמו ולנתיניו. אבל נקודת המעבר מנערות לבגרות, מחוסר ישע ליוזמה, היא באותו יריד שבתחילת הספר.
מה שכמעט הרג את החתול
ההרפתקאות של קורליין בעולם הפנטסטי שונות למדי מהדפוס המוכר של הפנטסיה הקלאסית. אין זה מסע בארצות זרות ומרוחקות לשם השגת מטרה נאצלת – זהו מסע אל עולם מקביל שפתוח רק בפניה של קורליין. עולם הפנטסיה אינו זר לעולם היום-יום שלה, אלא הוא תמונת ראי מעוותת של עולם זה. מעבר לדלת החסומה קורליין מוצאת גרסה של ביתה שלה, ובה הורים, שכנים וחצר שכולם מבוססים על הבית שממנו יצאה. זהו אינו מסע התבגרות מובהק, אלא מסע חקר שהוא למעשה נסיון רב תושיה להציל את הוריה. היציאה למסע זה, כמו גם מאמציה של קורליין לשוב מהבית האחר, הם מודעים, מכוונים ומונעים בסקרנות. כמו העולם הפנטסטי שלה, כך גם קורליין עצמה שונה מטריסטן – היא מורכבת הרבה יותר. קורליין משלבת סקרנות ילדותית תמימה שאינה יודעת שובעה עם יכולת בוגרת מאד להכיר את העולם סביבה ולפעול בו מתוך היכרות זו. היא מייצגת מאפיינים אחרים של תקופת הילדות – את הצדדים הסקרניים והחקרניים שלה.
בעוד עולם הפנטסיה של טריסטן ת'ורן גלוי לכל אך מודחק וזוכה להתעלמות, עולם הפנטסיה של קורליין גלוי רק לה והיא מגלה בו עניין רב. הספר נפתח בכך שקורליין מגלה את הדלת המוליכה לשם, ועולם זה מושך אותה לחקור אותו. הדחף לחקור את מה שמאחורי הדלת אינו יוצא דופן בעולמה של קורליין. הוא לא נובע מגחמה של רגע, אלא מדפוס פעולה קבוע, מעצם אישיותה של קורליין. היא מגדירה את עצמה פעמים מספר במשך הספר במילה ''סיירת'', ואכן את השבועיים הראשונים של זמנה בבית בעולם היום-יום היא מבלה בסיורים בו ומסביב לו. היא נדחפת לגלות מה יש מעבר לדלת רק כאשר היא לא יכולה לסייר בחוץ, וכאשר היא מגלה את התעלומה של הדלת האחת שאינה נפתחת. אך לגבי שאר העולם הדלת הזו אינה מוליכה לשום מקום (בניגוד לשער בחומה שליד הכפר), ורק בפני קורליין היא נפתחת לעולם פנטסיה.
בגיחה הראשונה שלה לעולם הפנטסיה קורליין מחקה כמעט בדיוק את התנהגותה בבית המקורי. הדחף למעבר הראשוני הוא סיפוק הסקרנות שלה – היא עוברת בנסיון לגלות את מקור הרעשים בלילה. בבית האחר היא מבקרת בדירות של השכנים ומתוודעת לגרסאות שלהם שם, ויוצאת החוצה רק כדי לגלות שהיקפו של העולם האחר מוגבל הרבה יותר מזה של הבית המקורי. הוא לא מכיל את הגינה הגדולה ואת המרחבים שיאפשרו לה להרחיב את סיוריה, וכך הופך הבית עצמו למושא הסקרנות שלה.
כמו דחף הגילוי, גם הסקרנות והיוזמה מאפיינות את התנהגותה של קורליין בשני העולמות. כאשר היא שבה מהסיור בבית האחר ומגלה שהוריה לא בבית היא דואגת לעצמה – היא מוצאת אוכל ומאוחר יותר קונה לעצמה מזון נוסף. היא לא צריכה אף אחד שישכיב אותה לישון, וכאשר היא מגלה שהוריה נעדרים היא מסיקה בעצמה שהם נלכדו בידי ''האם האחרת'' ומתקשרת למשטרה. בניגוד לטריסטן, שכל מה שמניע אותו הוא הרצון להמשיך ולהתקדם ואשר אינו שוקל את צעדיו, קורליין שוקלת את מעשיה בקפידה ופועלת מתוך ידיעה מה היא רוצה להשיג ומה קורה סביבה. כאשר הוריה נעלמים היא מנסה להבין לאן הם היו יכולים להיעלם, ורק אז שבה אל עולם הפנטסיה. אם מקורו של המעבר הראשון היה בסקרנות, הרי שהמעבר השני, החשוב, מונע ברצון להציל את הוריה. בניגוד למסעו של טריסטן, המונע בדחף רגעי ומושרש בבורות, היא יוצאת למסע שלה לאחר מחשבה רבה ולאחר הכנות מדוקדקות. היא משלבת את הסקרנות והצורך לחקור את העולם האופייניים לילדים ביכולת של המבוגרים להסיק מסקנות ולפעול על פיהן.
הבדל נוסף בינה לבין טריסטן הוא בסוג העזרה והעצות שהיא מקבלת בדרכה. טריסטן מקבל מספר פעמים עצות מפורטות ועזרה שמקדמת אותו ישירות למטרתו, בעוד קורליין מקבלת עצות כלליות המשאירות בידיה את היוזמה, את בחירת המטרות המידיות ואת בחירת דרך הפעולה. כאשר העלמות ספינק ופורסיבל קוראות בעלי התה שלה הן יכולות רק להגיד לה שהיא עומדת בפני סכנה ונותנות לה את האבן כי אבנים כאלה ''טובות נגד דברים רעים, לפעמים''. הן אינן נותנות לה מידע ספציפי. כאשר היא נועצת בחתול, לאחר שעברה לבית האחר כדי להציל את הוריה, הוא אומר לה רק באופן כללי שעליה לנקוט יוזמה, שהאם האחרת אוהבת משחקים. כאשר האם האחרת כולאת אותה מאחורי המראה בחברת רוחות הילדים העצה היחידה שהיא מקבלת היא לברוח. העצה הקונקרטית היחידה שהיא מקבלת היא ''להסתכל דרך האבן'', וגם היא ניתנת בחצי-חלום, ללא כל הקשר ישיר או הסבר. עליה להבין בעצמה מתי היא צריכה להסתכל דרך האבן ולאיזו מטרה. העזרה הישירה היחידה שהיא מקבלת היא כאשר החתול הורג את החולדה. מעבר לכך עליה להסתדר בעצמה. למעשה עליה לפעול כבוגרת וליישם את העצות הקלושות שהיא מקבלת במצבים משתנים תדיר, בעולם שאינו צפוי אלא מציב בפניה שוב ושוב אתגרים חדשים.
בניגוד לטריסטן הילדותי ושאינו מודע ליכולותיו, הצד הבוגר של קורליין מאפשר לה להיות מודעת ליתרונות שלה, או לפחות לדברים שאותם היא אוהבת, והיא מנצלת אותם כדי להגשים את מטרתה. האתגר שהיא מציבה בפני האם האחרת הוא אתגר הסקרנות, אתגר של סיירות. כדי לחזור לעולמה קורליין בוחרת לנסות למצוא את הנשמות של הילדים שמאחורי המראה ולמצוא את הוריה. ככל שהיא מתקדמת הקשיים הולכים ונערמים בפניה, והיא צריכה להשתמש ביכולת שלה להסיק מסקנות ובידע שהיא צוברת עם הזמן. זו הדרך שבה היא מגלה את הנשמות, שמקומות המחבוא שלהן הופכים מסובכים ומסוכנים יותר ויותר, וכך בסופו של דבר היא גם מבינה איפה החביאה האם האחרת את הוריה האמיתיים. כדי להצליח במשימה אחרונה זו, הצלת הוריה, היא זקוקה לעזרתו של החתול, אבל דווקא בנקודה זו הוא מאבד את היכולת לדבר ולהבין, והיא צריכה למצוא דרך להיעזר בו גם בצורתו החייתית הטהורה. היא מצליחה בכך, מצילה את הוריה, משחררת את נשמות הילדים ושבה לביתה.
אבל כאן היא ניצבת בפני אתגר נוסף – הצורך להביס את היד של האם האחרת שעברה מעולם הפנטסיה לעולם היום-יום ורוצה להשיג את המפתח לעולם הפנטסיה. בהתמודדותה עם אתגר זה קורליין מביאה לשיא תכונה אחרת המאפיינת אותה – היצירתיות. לאורך הספר אנו רואים את היצירתיות שלה הולכת ומתפתחת. היצירה הראשונה שלה היא הציור של הערפל שהוא פשוט האותיות המרכיבות את המילה ''ערפל'' מפוזרות על דף נייר. היצירה הבאה מורכבת יותר – קורליין כותבת סיפור ומלווה אותו באיורים. כדי ללכוד את היד היא משכללת את היצירתיות שלה עוד יותר. היא מתכננת את המלכודת בקפדנות רבה וכרוכים בה ביום של מסיבת בובות וקטעי משחק באוזני העלמות ספינק ופורסיבל המיועדים למעשה ליד. בפיקניק הבובות עצמו היא לא רק הבמאית והמחזאית, אלא גם השחקנית הראשית בפיתוי היד לתוך הבאר העמוקה. יש להעיר שאותה יצירתיות היא גם המפתח המשמש אותה להבנת עולם הפנטסיה, שכן האם האחרת אינה יוצרת, אלא רק מחקה את עולם היום-יום. כך מפענחת קורליין את חידת מקום המצאם של הוריה. יצירתיות כזו אינה אפשרית לטריסטן, שכן יצירתיות אפשרית רק בראיית עולם שבה הסובייקט הוא זה ששולט בעולם ומכתיב את הכללים.
אם נמשיך בקו זה של ילדות ובגרות, ניתן למצוא בתזמון ההרפתקה של קורליין, או לפחות זה של סיומה, גורם מעניין מאד: ההרפתקה של קורליין מסתיימת ביום האחרון של חופשת הקיץ, בדיוק לפני שהיא חייבת לחזור לבית הספר. אפשר לטעון שכל אותה הרפתקה לא היתה ולא נבראה כלל, אלא היא משחק ''נדמה לי'' ילדותי שחייב להסתיים עם תום החופשה. נדמה שגיימן אומר, ביודעין או שלא ביודעין, שאותו משחק ''נדמה לי'' הוא חיוני בדרכנו להתבגרות.
דמותה של קורליין היא מורכבת מאד ומרתקת, וכך גם הספר הנושא את שמה, שהנו אמנם קטן בממדיו אך מורכב מאד – וזו אחת הסיבות שהוא טוב בהרבה מ'אבק כוכבים'. בפישוט שעשיתי כאן יש משום עוול לה ולספר. מערכות היחסים שלה עם העולם, עם המבוגרים שבו ועם הוריה והשינויים שעוברים עליהן הם מרתקים, אך לצורך מאמר זה הסקרנות והיוזמה הם המרכיבים החשובים של אישיותה. שכן אם טריסטן נישא על גלי ההורמונים והשינויים הביולוגיים הבלתי נשלטים של ההתבגרות, שקורליין, לעומתו, מייצגת פן אחר של התהליך. בדמותה מתגלמים הסקרנות והצורך להבין המאפיינים גדילה והתבגרות, אותן תכונות הנוכחות בתהליך זה ומאפשרות לנו מאוחר יותר לתפקד כבוגרים. טריסטן הוא הילד שרוצה ''את זה'' עכשיו, מיד וללא מחשבה על מהו ''זה'' ומה משמעויות השגתו. מתגלם בו הצורך בסיפוק מיידי ועיוור של דחפים. קורליין היא הילדה ששואלת את השאלה הנצחית ''למה?'' ויוצאת למסעות חקר כדי לענות עליה ולגלות את העולם החדש הנפתח בפניה ככל שהיא גדלה. מיוצגות בה היוזמה והיצירתיות שהן חלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות.
שני גורמים הקשורים בדמויות הראשיות ב'אבק כוכבים' וב'קורליין' תורמים לכך שהאחרון הוא ספר טוב בהרבה מהראשון. ראשית, העובדה שדמותה של קורליין מלאה הרבה יותר מזו של טריסטן – אנו מוצאים בה הן את הפחד של ילדה קטנה הנשארת לבד והן את הנחישות והיוזמה לעשות משהו בנדון, בעוד טריסטן מונע לאורך תשעים וחמישה אחוזים מהספר בדחף יחיד ולא משתנה. שנית, הדרך בה מסתיימים הספרים. המעבר של טריסטן מאותה ילדות חסרת ישע שלו לבגרות ולשליטה אינו משכנע ולא מתיישב היטב עם דמותו לאורך רוב הספר. קורליין, לעומת זאת, חוזרת בסוף הספר לדמות הילדה שממנה יצאה, אל עולם היום-יום, אך היא שונה ממה שהיתה בתחילתו, והשינוי הוא הגיוני, מסתבר ואפילו מתבקש לאחר מה שעבר עליה בעולם הפנטסיה.
המימד העשירי
קורליין - סקירה
קורליין - פרק לדוגמה
אבק כוכבים - סקירה
|
 |
|
