עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
אתונות, מלכים ומשיחים
ספרים / אהוד מימון
יום חמישי, 20/04/2006, שעה 10:10
'למלך אין בית' מאת חגי דגן – היסטוריה סודית ישראלית
|
|
ביקורת זו ראתה אור בגליון מספר 28 של המימד העשירי, אפריל 2006
''ובמעגל הקסמים, בגפרית משוח, / שם יעמד המלך, לא לבו ינוח''
(ש' טשרניחובסקי, 'בעין דור')
'למלך אין בית' הוא סיפורו של ה''שאוליזם'' – הדבקות והאמונה בשושלת בית שאול שירדה למחתרת. על פי המקרא, בגידתם של אבנר בן נר ושל צמד הבארותים, רכב ובענה, הביאה לחיסול שושלת בית שאול עם הריגת בנו של שאול איש-בשת (הנקרא גם אשבעל). בכך נחתם נצחונו של דוד, ושל בית דוד, במאבק על המלוכה. אבל המקרא, כידוע, הוא דַוִדי ויהודאי – הוא מספר את ההיסטוריה מנקודת המבט של בית דוד שהדביר את בית שאול ושל שבט יהודה שבלע את בנימין, שבטו של שאול. כפי שדגן כותב באחרית הדבר של הספר, הוא עושה שימוש בשתי השערות, האחת אגדית והאחרת מחקרית, כדי לספר סיפור שונה.
ההשערה האגדית נמצאת במדרשים העוסקים בסיפור הליכתו של שאול לבעלת האוב בעין דור, ערב הקרב בגלבוע. במדרשים אלה מסופר שבעלת האוב היתה למעשה נסיכה עמלקית, וששאול שכב אתה באותו לילה. ההשערה המחקרית היא הנסיון לזהות יסוד לא-שמי במוצאם של בני ישראל והאבות שהגיעו מחרן. על פי השערה זו מוצא האבות הוא מהחורים – עם שישב באזור אררט, מצפון לאזור חרן שממנו הגיע אברהם, ואשר שלט באותו אזור. דגן שוזר את שתי ההשערות האלה ויוצר זרם תחתי המלווה את היהדות לאורך כל ההיסטוריה שלה – השאוליזם. בשאוליזם שרדה אמונה קדומה יותר של בני ישראל, שהתקיימה לפני שבית דוד והגישה היהודאית כפו על בני ישראל אמונה באל יחיד וזכרי שמוצאו שמי. זוהי אמונה שבה הדים לאלים (ולאלות) עתיקים יותר, קמאיים, שאינם מרוחקים וקנאים כמו האל היהודי.
בסיפור של דגן שופר, בנם של שאול ועטרה בעלת האוב, מתחתן עם נעמה ונמלט מהדיכוי של בית דוד ויהודה לעילם. צאצאיו ומי שנשארו נאמנים לזכר בית אביו ימלטו בבוא הזמן צפונה לאזור אררט, והם שימירו את דתו של המלך הכוזרי לשאוליזם. כאשר תחוסל ממלכת כזאריה השאוליסטית, שרידיה יפיצו את האמונה מהקווקז צפונה ומערבה – לליטא, למדינות הבלטיות, לפודוליה, לגרמניה והלאה מערבה. השאולזים, בנתיב זה ובנתיבים אחרים, יתקיים לצד היהדות לאורך המאות. הוא יצוץ בזמנים שונים ובצורות שונות – בקבלה המיסטית, בשבתאות, בפרנקיזם, בחסידות אשכנז. עם ההשכלה חלקו ימצא לעצמו מקלט בחוגים למחקר היהדות והמקרא ויעלה על פני השטח במאמרים נידחים ובהערות שוליים ארכניות.
עם בוא האלף החדש מתעוררות התנועות השאוליסטיות לפעולה. ארגונים שאוליסטיים מרימים את ראשם ומכריזים על יחודם ועל זהותם בגיא בן-הנום, במורדות הגלבוע, בפודוליה, בגרמניה ובספרד – חלקם בלהט משיחי, אחרים ככפויי שד ונגד רצונם. עילם קריגר, סוכן של גוף בטחוני קטן ושולי המופקד על פעילות סטודנטים באוניברסיטאות, מוצא את עצמו מושלך ללב ההתעוררות הזו. כצפוי בספרים מסוג זה, מה שהוא לא יודע עולה עשרות מונים על הידוע לו, דבר הנכון גם לגבי הידע שלו על עצמו ועל משפחתו.
עלילת הספר סובבת סביב המאורעות ה''עכשוויים'' שעילם עומד במרכזם. ההיסטוריה העשירה של השאוליזם רק נרמזת ומסופרת באופן קטוע מפי חלק מהדמויות, וזהו החסרון הראשון של הספר. לעתים נדמה שהסיפורים שאינם מסופרים מעניינים הרבה יותר מזה שאכן מסופר. מהו בדיוק הקשר בין החוים, העם הכנעני שישב בשטחו של שבט בנימין, ובין החורים ששלטו במתני ממנה בא אברהם? מה הקשר שלהם לעמלקים? מה הקשר של העמלקים לשאול (שחס על אגג העמלקי ושכב עם בעלת האוב העמלקית)? האם העימות בשושן בירת עילם בין המן האגגי (כלומר – העמלקי) ובין מרודך/מרדכי ''בן קיש איש ימיני'' היה למעשה סכסוך פנימי של הברית בנימין-עמלק? האם שאול התרסי, הלא הוא פאולוס, ניסה להפוך את הנצרות לדת שאוליסטית ולא לדת המסתמכת על ישו המשיח מבית דוד? שאלות אלה ואחרות נובעות מאותה מערה-רחם בעין דור (דימוי שדגן חזור אליו שוב ושוב) שהולידה את השאוליזם לגווניו, אך הן אינן מטופלות בספר.
החסרון השני של הספר נובע מכך שדגן רומז למיתוס חלופי למיתוס הדוִדי-יהודי, אך בשום מקום אינו מתאר אותו במלואו. נדמה שאף אדם ואף קבוצה מבין השאוליסטים לא מסוגלים להציג אלטרנטיבה אמיתית ליהדות האורתודוכסית. ההתרסה שלהם נראית כמעט ילדותית, וככזו היא אינה משכנעת, בייחוד בהתחשב בכך שמדובר במסורות בנות אלפי שנים שהיה להן זמן להתגבש למשהו מוחשי יותר מזעם משיחי ואורגיות פרנקיסטיות. הידע של דגן ביהדות הוא עצום (הוא מרצה למחשבת ישראל, ואף כתב את הספר על המיתולוגיה היהודית בסדרת ''מיתולוגיות'' של הוצאת מפה), ונראה כי הוא מנסה לדחוס את כולו לתוך הספר, המכיל פחות ממאתיים וחמישים עמודים. אולי אם הוא היה מתרכז בפחות מסורות או תופעות הוא היה מצליח להעניק להן עומק ומוצקות, דבר שהיה תורם אמינות ותוכן למיתוס החליפי ולהיסטוריה החליפית אותם הוא מתאר.
אבל הבעיה העיקרית של הספר היא שדגן הוא סופר הרבה יותר טוב מכפי שהוא מספר סיפורים. יכולת התיאור ובניית הדמויות היא מרשימה, אבל הסיפור עצמו מקרטע. על גב הספר מדובר ב''סיפור מתח תזזיתי'', אבל המתח לא מותח במיוחד והתזזיתיות לא קיימת כלל. הסיפור מתנהל בקצב אטי למדי, למרות שהוא מואץ מעט מאמצע הספר והלאה, והספר חסר אותו גורם שיהפוך אותו לכזה שאי אפשר להניח מהיד. הוא הרבה יותר מעניין כתרגיל אינטלקטואלי של ''מה אם'' ושל הקשרים נסתרים מאשר כספר מתח, וככזה הוא לא מכיל מספיק מידע. סחרחרת האלימות והבלגן של סיום הספר נראית תלושה מעט, ומעמד הכתרת היורש לבית שאול גובל בפתטיות.
לציון מיוחד לשונו של הספר ראויה. לשפתו של דגן עושר עומק ורוחב שחסרים בספרים רבים שיצאו בארץ בשנים האחרונות. הוא עושה שימוש נבון ומשכנע במשלבים שונים והתיאורים של רבי מבע ומקסימים.
מי שמבקש רומן פוליטי מרתק שעוסק במאבק שבין בית שאול ובית דוד, עדיף לו לקרוא בתנ''ך את ספרי שמואל א' ושמואל ב' (כולל שני הפרקים הראשונים של מלכים ב', כדי לסגור קצוות). מי שהמחפש דרמה יעדיף לקרוא את 'בעין דור' של טשרניחובסקי.
למלך אין בית
מאת חגי דגן
הוצאת חרגול, 2005
244 עמודים
למלך אין בית - פרק לדוגמה
המימד העשירי
|
 |
|
