 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
לוותר על ההווה
ספרים / לילי דאי
יום ראשון, 03/09/2006, שעה 10:58
תורת ההסתברות, ידיעת העתיד לבוא והמחיר שיש לשלם, בספרו של רוברט סילברברג 'האיש הסטוכאסטי'
|
|
''אנו נולדים בטעות אל יקום אקראי לגמרי. חיינו נשלטים על ידי צירופי גנים מקריים. כל מה שקורה קורה במקרה. המושגים של סיבה ותוצאה הם מוטעים. יש רק סיבות למראית עין ותוצאות לכאורה. היות ושום דבר לא נובע באמת מדבר אחר, אנו שוחים כל יום בים של כאוס, ללא יכולת לצפות דבר מראש, גם לא את אירועי הרגע הבא ממש.
אתם מאמינים בכך?
אם כן, אני מרחם עליכם, היות וקיומכם ודאי קודר, מבעית וללא נחמה.''
בין הנושאים המרכזיים והפופולאריים במדע הבדיוני, תמיד היה שמור מקום של כבוד לתיאוריות הזמן. עם השנים הן הפכו מסובכות יותר ויותר, ונדרש יותר ידע בפיזיקה מתקדמת כדי להבין אותן, אבל בבסיס כמעט כל יצירה בנושא, אם חופרים עמוק מספיק, מגיעים לשאלה של דטרמיניזם מול בחירה חופשית. האם הזמן הוא קבוע? האם ניתן לשנות את העבר? את ההווה? את העתיד? בדרך כלל, השאלות האלו נשאלות באמצעות מכונת זמן ושפע פרדוקסים. פה ושם אפשר לגלות שבדיוק אותן שאלות נובעות מחיזוי העתיד.
מתוך שלוש המילים שבשם ספרו של רוברט סילברברג, 'The Stochastic Man', שתיים הן פשוטות למדי. השלישית לא, ורק לאחר מחקר מסוים בנושא ניתן להגדירה במדויק כ''משהו שקשור לסטטיסטיקה והסתברות''. סילברברג היה מודע לבעיה, והגיש בעמודים הראשונים של הספר קורס מבוא מזורז לתורת ההסתברות. לא קל לצלוח אותו, וגם במהלך הפרקים הראשונים קל להישבר. סילברברג לא ממהר בבואו לבנות את העולם שלו ולפרוש את הרקע, הסיטואציה והפרטים בפני הקורא, והרבה עמודים עוברים לפני שהעלילה מתחילה.
אי אז, במה שהיה העתיד הלא רחוק בזמן כתיבת הספר, העיר ניו-יורק שונה מזו המוכרת לנו. על סף המילניום השני, חלק מהאנשים מתנשאים לגבהים של שניים או שלושה מטרים, המתחים הגזעיים הדרדרו לכלל לוחמת גרילה ברחובות, סמים הם תחביב מקובל ומכובד לחלוטין, השחרור המיני הוא פחות או יותר מוחלט, הנישואין נחלקים לנישואי-זוג, נישואי-שלישיה, נישואי-רביעיה, וכו'.
רק הויכוח האם המילניום החדש מתחיל בשנת 2000 או 2001 נותר על כנו, יחד עם עוד כמה דקויות שהופכות את העולם הזר הזה למוכר. המספר שלכם להיום, עוטה נימת התנשאות קלילה ומודעת לעצמה, הוא לוּ ניקולס, אחד מהצעירים העשירים החיים בעיר, מוגנים מאחורי מסכים, מסננים ושומרים. לא, הוא לא ירד אל העם, יבין את הזוועה שבקיטוב החברתי ויתקן את העולם. זה לא אחד מהספרים האלה.
לו הוא היועץ של פול קווין, ראש העיר הכריזמטי של ניו-יורק, שמתכנן להיות נשיא ארצות הברית יום אחד. הוא מעריץ את הבוס שלו ונאמן לו, ויעשה הכל לראות את זה קורה. בינתיים הוא צעיר, מצליח ונשוי-זוגית באושר לסונדרה שסטי, אמריקאית ממוצא הודי, יפהפיה ומשוחררת מינית, מה שמוביל לכמה סצנות מין כתובות היטב, משאב נדיר למדי בז'אנר. תורת ההסתברות, שבמקרה הכינונו מראש, תשמש אותנו להבין מה הוא עושה – חיזוי העתיד באמצעות ניתוח מגמות ונתונים. באופן אידיאלי, לו ניקולס היה רוצה לחיות בעולם שבו הצעד הבא הוא בטוח, התוצאות שלו בטוחות, והכל ידוע מראש. ויום אחד מופיע מרטין קרוואג'ל ומציע לו את זה.
קרוואג'ל, בניגוד ללו, לא מנחש את העתיד. הוא רואה אותו. הוא חי את חייו לפי תסריט ידוע מראש, חוזר על אותן שורות שכבר ראה את עצמו אומר, חיים חדגוניים ונטולי הפתעות. הוא פועל מתוך הכרח – מה שיהיה הוא שיהיה, ואין בעולמו מקום למניעים ורצונות. ובכל זאת, למרות שלו מודע לכל זה, כשמוצעת לו האפשרות ללמוד לראות את העתיד זוהי התגשמות כל חלומותיו. חוץ מזה, לוֹ זה לא יקרה.
על מנת לראות את העתיד, לו מוצא את עצמו מוותר על ההווה. זהו תהליך ידוע מראש, שכן כבר בתחילת הספר, עוד לפני שהעלילה מתחילה באמת, הוא מודיע לנו להיכן מוליך אותו התהליך – אויבו של פול קווין וגרוש מסונדרה. כמו העתיד, גם סוף הספר ידוע מראש, ובכל זאת הדרך לשם מרתקת, כתובה נפלא ואפילו מפתיעה מדי פעם. ובכל זאת העלילה, התפתחות הדמות המספרת ודמותו הטראגית של מרטין קרוואג'ל הן כולן מסווה לספר שהוא למעשה דיון פילוסופי, דיון שלא מציע תשובה או פתרון. כל רובד בספר, כל החלטה של הדמויות לפעול, או לרוב שלא לפעול, הם טיעון נוסף שאפשר לגלות בקריאה נוספת.
הספר מציע שתי תפיסות זמן, האחת כאוטית והשניה קבועה. סונדרה מתמסרת לכת הטרנזיט, שבה הכאוס והאקראיות הם ערכים עליונים, וההתנהגות האידיאלית היא אקראית לחלוטין. לו מתמסר לחיזוי העתיד, לעולם שכל צעד בו נקבע מראש. אם אנחנו מסוגלים לחזות במדויק את העתיד, אנחנו לא מסוגלים לשנות את העבר שלו, כלומר את ההווה. בעולם שבו העתיד ידוע מראש, ההווה נטול בחירה חופשית. כך גם בעסקה שמרטין מציע ללו – הוא ילמד אותו לראות את העתיד, לראות באמת, בלי טריקים סטטיסטיים, ולו יעשה כדבריו, ללא שאלות. שני בני הזוג מוותרים על עצמם, על המניעים שלהם, על הרצון שלהם. אנחנו, הקוראים, נצמדים ללו ולא לסונדרה, אבל באף רגע בספר אי אפשר להאמין באמת שזה משנה.
כאן מצויה הבעיה העיקרית של הספר: תפיסות העולם המוצגות בו מקוטבות ומקובעות לחלוטין: הכאוס המוחלט של סונדרה מול הסדר המוחלט של קרוואג'ל, המורה הרוחני של לו. אין אפשרויות ביניים. וגם, רומז סילברברג, אין הבדל. כך או כך הקיום שלנו הוא נטול סיבה ונטול חמלה, ושום דבר שנעשה לא משנה באמת, אבל אין לנו ברירה. אם מישהו מעוניין להגיע למצב קטטוני של אפאתיה דיכאונית, הוא מוזמן לקרוא את הספר. אבל לא רק הוא.
גם רוברט סילברברג מפגין קיטוב מוחלט ביצירתו. מרבית האנשים שמכירים את כתיבתו יתייחסו אל ספריו בחשדנות אך יקראו אותם, ולו משום שאלה שאינם גרועים נוטים להיות מופתיים. גם כאן, שוב, אין אפשרויות ביניים. 'האיש הסטוכאסטי' בהחלט מצוי בצידה המופתי של הסקאלה. הוא מתבסס על רעיון מעניין וכתוב נפלא, עם עמודים שלמים שמתארים את מזג האויר או את העיר ניו-יורק בפיוטיות כזו שאפשר לבכות ודיאלוגים אינטליגנטיים שכמעט ואפשר שלא להבחין בדידקטיות המצויה בהם. עם זאת, הוא מצריך הרבה סבלנות ומומלץ לצרוך אותו בזהירות. ואולי להקיף את עצמכם במלמלה ורודה ודובוני אכפת-לי, לשם האיזון. בכל מקרה, בין אם תקראו את הספר ובין אם לא – עצרו רגע לחשוב אם זו באמת, אבל באמת, הבחירה שלכם.
האיש הסטוכאסטי (The Stochastic Man)
מאת רוברט סילברברג (Robert Silverberg)
הוצאת Harper & Row, שנת 1975
229 עמודים
האיש הסטוכאסטי – ביקורת ב-Infinity Plus
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
מעניין מאוד. (חדש)
יוני יום שני, 04/09/2006, שעה 0:13
כל כך הרבה ספרים של רוברט סילברברג תורגמו לעברית ומוזר שדווקא הספר הזה לא תורגם. אני מקווה שאיזו הוצאה עוד תגלה בו עניין, למרות שהתחזית שלו של ניו יורק של ימינו, כפי שמתואר בסקירה, לא התממשה.
|
|
|
|
|
וואלה מעניין. תודה! (חדש)
ניקי יום רביעי, 06/09/2006, שעה 0:00
|
|
|
|
|
נשמע ממש טוב. אשים ידיי על הספר בהקדם. (חדש)
deconstructor יום שישי, 30/05/2008, שעה 1:27
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
