עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
חצי משורר
ספרים / הדר רובין
יום שלישי, 30/05/2006, שעה 12:58
משורר צעיר בעולם קסום, אך לא שלם – 'קונצרט האינסוף' מאת גרג בר
|
|
מייקל פרין הוא נער רגיל למדי. יש לו הורים, בית ותחומי עניין מגוונים. יש לו גם חלום קצת יוצא דופן לגבי נער מתבגר – הוא שואף להיות משורר.
יד המקרה (או לא) מפגישה אותו עם ארנו וולטירי, מלחין פסי-קול מפורסם, והם מתיידדים למרות פער הגילים העצום ביניהם (וולטירי יכול להיות סבו של מייקל). וולטירי מעביר לידי מייקל מפתח, ספר שירה ופיסת נייר עם הוראות, שאם ימלא אחריהן יוכל ללכת בעקבות חברו האבוד של וולטירי, דייוויד קלרקהם. לאחר מותו של וולטירי, מייקל מחליט למלא אחר ההוראות שבפיסת הנייר, למרות שאין לו מושג לאן הן יביאו אותו. המפתח וההוראות מביאים אותו אל ''הממלכה'', מקום לא ברור שפשרו מתברר לאט לאט, אם כי לא לגמרי.
תושבי הממלכה נחלקים לשלוש קבוצות: בני אדם, שהגיעו לשם במגוון דרכים אבל תמיד בגלל או בזכות המוזיקה; השסת'י, עם קסום כלשהו (עוד עליו – בהמשך); ובני תערובת.
בממלכה התרחשה מלחמה עקובה מדם, שלאחריה רוכזו בני האדם ובני התערובת ב''ארצות ההסכם'', שם הם נמצאים בהסגר ותחת מגבלות שונות. השסת'י הטהורים חיים מעבר למישור השדוף, שהנו בלתי עביר לבני האדם וכמעט בלתי עביר לבני התערובת.
מייקל מגיע אל הממלכה בלא שידע עליה דבר, ועקב כך הוא עבד לנסיבות. הוא מזכיר מעט את צל מ'אלים אמריקאיים' של גיימן: אין בו שום דבר מיוחד, והוא גם אינו חכם ביותר. זהו גיבור סתמי שאינו מבין כיצד נקלע למקום בו הוא נמצא ולאירועים בהם הוא צופה או משתתף, ולמה דווקא הוא ומה בעצם תפקידו, ואשר כולם סביבו יודעים יותר ממנו ומסתירים ממנו חלקים נבחרים מהאמת.
האם מייקל הוא הנער הפשוט שבסופו של דבר יציל את כולנו? לא ברור.
ניתן לטעון שאחת מהדרכים לשמור על רצון הקורא להמשיך בקריאה ועל המתח בסיפור היא לגלות לו פרטים שהדמות או הדמויות הראשיות לא יודעות. אבל גרג בר מסתיר מידע לא רק מהדמות הראשית שלו, אלא גם מהקוראים. הדבר מזכיר מעט את הסעיף ''מפתח בחור המנעול'' מתוך לקסיקון טרקי-סיטי: בר מסתיר כל כך הרבה מהעולם של ''הממלכה'', אולי מתוך נסיון ליצור מסתורין, עד כי התוצאה מעצבנת. העולם אינו מסתורי, הוא סתום – לא ידוע עליו מספיק כדי להפוך אותו למרתק.
בנוסף, השינוי שעובר על מייקל ממצב של בור מוחלט למצב של בור-למחצה או קצת יותר מכך לא מפורט מספיק. אין, אמנם, חור עצום בסיפור, ובכל זאת קפיצת-המדרגה של מייקל לא מתוארת מספיק, והיא חסרת אמינות למדי.
עם זאת, לזכותה של דמותו של מייקל עצמו יש לומר שהיא מאד אנושית. מייקל אינו סוּפר-גיבור, והוא לא מתיימר להיות כזה. הוא נער אבוד המחפש את דרכו הביתה. המניעים שלו אנושיים – פחד, בעיקר – והוא מצליח ללמוד. לאט, ותוך טעויות רבות, אבל הוא לומד ומיישם.
''קונצרט האינסוף'' הוא סיפור מסע, חניכה והתבגרות מבחינתו של מייקל, אבל בשלבים חסרים. הדמויות כולן עוברות תהליכים, וזה טוב. התהליכים היו יכולים להיות מרתקים, אבל אם לדמות אותם לתרשימי זרימה, הרי שחלק מהשלבים ההכרחיים פשוט מחוקים - ריבועים ריקים על הלוח. עוד כמה עמודים נוספים וקצת פירוט היו יכולים לעשות לספר רק טוב.
ככל שמתקרבים אל סוף הספר, כך ברור יותר ויותר עד כמה הוא לא שלם – ולא רק במובן שיש לו המשך (כפי שיודע כל מי שקרא את הספר באנגלית או הציץ בשמו המקורי), אלא הרבה מעבר לכך. נראה כאילו חלקים ממנו הושמטו, לא רק מבחינת התהליכים שעוברים על הדמויות אלא גם מבחינת העלילה והמידע הניתן לקורא. על ארנו וולטירי, למשל, המוזכר בהתחלה, כמעט ולא ניתן כל מידע שהוא בהמשך; לקראת סוף הספר על הקורא לבלוע סיפור שלם שלא ניתן לו שום ביסוס הדרגתי במהלך העלילה. אירועים קטנים, אפילו זעירים, בתחילת הספר הופכים לחשובים להפליא (ולבעלי השלכות חשובות) בסוף הספר, אבל אין שום דרך. יש רק התחלה וסוף.
בספר אין טוב ורע מוחלטים. אליונס, השסת'י האמור לשמור על בני האדם במקומם, מתנכל למייקל בכל הזדמנות והנו בעל אופי רע למדי, אך יש לו גם תפקיד למלא, למרות שניתן להתווכח על הדרך שבה הוא ממלא אותו. מייקל לא יודע בבירור מי הם הטובים והרעים. זה בסדר, כי ההתלבטות המוסרית והלמידה שלו הם חלק מהסיפור – אבל גם הקורא עצמו לא יכול לשפוט או לבחור צד, כי אין לו מידע. זו אינה בעיה שספרים נוספים בסדרה יוכלו לתקן, כי החורים נמצאים בתוך סיפור שנסגר, לפחות בחלקו, בחלק הראשון. ותשובות – אין.
למרות כל הבעיות שהובאו לעיל, הספר מצליח לשמור על עניין הקורא עד סופו. אין בו שום דבר החורג מהממוצע, ודאי שלא משהו שיהמם את הקורא, ועדיין. הסוף משכנע, ומצליח לכפר במידת מה על הבעיות שבשאר חלקי הספר, הוא גם פתוח בצורה יפה ומעניינת שיכולה לגרום לקוראים מסוימים להסתקרן לגבי ספר ההמשך.
הערה תרגומית לסיום: את ה''ממלכה'' מאכלסים ''שסת'י''. רק בעמוד 156, תוך כדי שיחה אקראית, הקורא העברי מבין שה''שסת'י'' הם בעצם ה''שֶיי'' (או ''שְיִי''), קרובים רחוקים של הבָּאנְשִי (או בָּאנְשְיִ, ובאחת מצורות הכתיב האנגליות, Bean Sidhe, מה שיכול להסביר את הכתיב העברי ''שסת'י'') האירית, האחראית להודיע על מותם של בני אירלנד או סקוטלנד. חבל שהמתרגמת בחרה לתרגם לעברית לפי הכתיב ולא לפי הקריא, דבר שהיה חוסך לקוראים תהיות רבות.
קונצרט האינסוף (The Infinity Concerto: Book One of Songs of Earth and Power)
מאת גרג בר (Greg Bear)
תרגום: אליזבת וייגל
הוצאת ינשוף, 2004
443 עמודים
קונצרט האינסוף – פרק לדוגמה
|
 |
|
