 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
כשכוכבים כבים
ספרים / דורה קישינבסקי
יום ראשון, 12/03/2006, שעה 10:00
'סחרור' מאת רוברט צ'רלס וילסון – מד''ב קשה, חברתי, מעניין, לא מושלם
|
|
'סחרור' הוא סיפורה של חברה במשבר. יום אחד באמצע אוקטובר כבים הכוכבים מול עיניו של עולם נדהם. גם הירח נעלם מן העין, ולווייני התקשורת הסובבים את כדור הארץ נופלים מן השמיים. בהדרגה, הכלכלה העולמית משתנה מן הקצה אל הקצה כדי להתאים עצמה למציאות החדשה; רעידת-האדמה הפסיכולוגית שעוברת על האנושות גדולה אפילו יותר. וכאילו לא די בכך, במהרה יתגלה כי לתופעה האסטרונומית המוזרה – הזוכה בהמשך לשם סחרור – השלכות קיצוניות ומטרידות ביותר לגבי עתידה של האנושות.
'סחרור' הוא גם סיפור חייהם הלא-קלים של כמה אנשים בודדים. טיילר, המספר, הוא בן 12 כשהכוכבים נעלמים. חבריו האהובים, דיאן וג'ייסון התאומים בני ה-13, עומדים עמו בגינת ביתם באותו לילה. מאותו רגע הסחרור ישלוט בחיי שלושתם: הלימודים, הקריירה, חיי האהבה שלהם – כולם יושפעו בדרך זו או אחרת מהאירוע של אמצע אוקטובר.
'סחרור' הוא גם סיפורה של התופעה האסטרונומית עצמה – מאיפה באה, כיצד ומדוע – אבל על כך לא נרחיב, מטעמי ספוילר.
שמעתי שבחים רבים על הכתיבה של רוברט צ'רלס ווילסון, הנחשבת ליוצאת דופן בתחום המדע הבדיוני, ובצדק. מעטים הם כותבי המדע הבדיוני ה''קשה'' (המדעי-רעיוני) היודעים לתאר חברה ודמויות בצורה שהיתה משתלבת היטב גם בספר מיינסטרים. הדמויות של ווילסון מורכבות, מפוחדות, עמוסות קונפליקטים ומלאות פגמים. החברה סביבן נכנסת באופן משכנע מאד למצב של היסטריה המונית, על הבעיות הכלכליות והבטחוניות המשתמעות מכך. אווירת הנכאים הקולקטיבית, הפרנויה, הבריחה אל המיסטיקה – כל אלה מועברים היטב בפרוזה המיוחדת של ווילסון, שהיא לגמרי לא פיוטית אבל בוגרת ושקטה באופן מרשים.
בדרך נוגע ווילסון, במידה משתנה של עומק והצלחה, במספר גדול של נושאים שגם הם ירגישו בבית בספר מיינסטרים. דרך יחסיו של טיילר עם ג'ייסון ודיאן, עם אמו והוריהם ועם שרשרת דמויות המשנה הסובבות אותם, מבליחות תובנות על הורים וילדים, נערוּת ובגרות, אהבה ונאמנות, יחסים בין בני-זוג ובני משפחה בשעות משבר, יחסים מעמדיים, הקונפליקט בין אמונה ומדע, ועוד.
האם 'סחרור' הוא ספר טוב, אם כן? לא בדיוק. ''מעניין'' היא מלה מדויקת יותר. העברתי את הדפים בעניין רב במהלך הקריאה, אולם בתומה היה לי ברור שלא אהבתי את הספר. לקח לי זמן רב יותר לברר לעצמי מדוע. באופן חלקי זו מן הסתם אשמתה של אווירת הנכאים המוזכרת למעלה: אמנם ספר מד''ב לא חייב לספק ריגושים אסקפיסטיים, אולם חרדות הקיום העמוקות והעייפות של דמויותיו של ווילסון ממש חרשו קמט חדש במצחי. כשספר פועל בצורה שכזו על הקורא, ניתן לצפות שהוא יפצה על כך באמצעות הנאה מסוג אחר, העשרה רגשית ומחשבתית, דבר שלא קרה ב'סחרור' (וראו להלן).
בעיה נוספת בספר היא הפרוזה עצמה. אותה כתיבה שקטה של ווילסון, שמייחדת אותו מסופרי מד''ב אחרים, משרה על הכל תחושת ''פרווה''. אווירת עצב או חרדה כללית יש בספר, והרבה; אבל אין התרגשות ספציפית בקטעים המרגשים, פחד אמיתי בקטעים המפחידים, או דאגה טורדת-שלווה לשלומן של הדמויות. נאמר זאת בנימה אישית יותר: מרכיבים כמו דמויות פגיעות, אהבות כושלות, טראומות וגעגועים לעבר גורמים לי בדרך כלל לרוקן את מאגרי הטישו בבית. כן, גם כשמדובר במד''ב קשה ולא-סנטימנטלי (לפעמים גם כשמדובר בסרטים מצוירים). ב'סחרור' לא חשתי יותר מרצון לדעת מה יקרה הלאה. נראה שהפרוזה של ווילסון יבשה מכדי לחדור לקרביים, לפחות לקרבי שלי.
אבל הבעיה העיקרית של הספר, לטעמי, קשורה דווקא למהותו כספר מדע בדיוני. זוכרים את שלושת הרבדים שהוזכרו למעלה? חברה במשבר, אנשים בודדים, תופעה אסטרונומית? ובכן, השניים הראשונים בהחלט משולבים היטב בספר: סיפורם של טיילר, דיאן וג'ייסון מדגים את סיפורה של החברה בה הם חיים, מושפע ממנו ולפעמים אף מוביל אותו. כמד''ב חברתי, 'סחרור' מתפקד היטב. לעומת זאת, הרעיון המדעי (המעניין למדי) שבבסיס התופעה האסטרונומית נותר, איך לומר, אי-שם בשמיים. מבחינה עלילתית הוא אמנם מעוגן היטב ברבדים האחרים של הספר: הוא זה שמתחיל את הסיפור ומסיים אותו, והדמויות אף לומדות עליו במהלך העלילה. אבל מבחינה רגשית ורעיונית, הוא בכלל מסיפור אחר. הוא משפיע על בני האדם מלמעלה, משנה בעקיפין את מסלולה של החברה, ונשאר תמיד מנותק – כמו אל קשה להבנה, וריאציה מוזרה על הדאוס-אקס-מאכינה הידוע לשמצה.
עד עתה נמנעתי בעוז מלהזכיר בביקורת שני ספרים שממש דרשו אזכור: האחד הוא 'הכרונוליתים' מאת אותו סופר, שמבנהו מזכיר למדי את זה של 'סחרור', והשני הוא 'ההסגר' של גרג איגן (ראה אור בעברית בהוצאת כתר), שההתחלה של 'סחרור' מעוררת אליו אסוציאציה מיידית. אני מזכירה אותם כעת בתקווה שהם יעזרו להבהיר את הנקודה. 'הכרונוליתים' לוקה מבחינתי באותן בעיות של 'סחרור', והוא השאיר אותי עם אותה תחושת החמצה. 'ההסגר', לעומת זאת, הולך שני צעדים קדימה אחרי הנקודה שבה ווילסון עוצר: הוא דוחף בכוח את ה''אחר'' המד''בי לתוך חייהם ונפשם של גיבורי הספר, וכתוצאה מהמפגש בני האדם הופכים גם הם לקצת ''אחרים'', ולא רק מתמודדים עם נסיבות חדשות.
מה לעשות? הדבר הכי מעניין במד''ב, אפילו מד''ב קשה, הוא בני אדם. אם כותבים ספר עם מרכיבים מד''ביים קשים, רצוי שהם יהיו קשורים בעצמם לבני האדם, ולא רק ילחצו על הכפתור שמתחיל את העלילה ומשם והלאה יסתכלו עליה מרחוק. ווילסון עצמו ודאי יודע זאת, שכן הוא מוסיף ב'סחרור' הפתעות מד''ביות אחרות (ומעניינות!) המצליחות לחדור לרובד שבו חיים בני האדם, וכן משנות את בני האדם עצמם – אולם הן עושות זאת בצורה חיוורת שאינה מפצה על החסר בספר.
מהתגובות החיוביות להן זכה 'סחרור', ברור שלא לכל קורא זה יפריע. אין ספק שחובבי מד''ב רבים יהנו מהדמויות ב'סחרור', מההתפתחויות החברתיות והפוליטיות, וגם – לחוד – מהרעיון המדעי. אני, לעומתם, למקרא קונספט מד''בי מסקרן בתחילת הספר, מעוניינת לראות מפגש אמיתי בינו לבין בני האדם – מפגש שיסגור את הקצוות, יהפוך את הספר ליחידה רעיונית שלמה, וייתן לי תובנה חדשה (או לפחות שאלות מעניינות) על האנושות ועלי עצמי.
סחרור (Spin)
מאת רוברט צ'רלס וילסון (Robert Charles Wilson)
תרגום: דוד חנוך
הוצאת גרף, 2006
495 עמודים
סחרור – פרק לדוגמה
הכרונוליתים – ביקורת
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
תגובה מספר 1 (חדש)
דורון יום ראשון, 12/03/2006, שעה 22:50
ראשית הייתי רוצה לומר לכותבת הביקורת שלמרות שאני לא מסכים עם דעתה על הספר, הביקורת שלה היא מופת לדרך בה יש לכתוב ביקורת. זו ביקורת מנומקת היטב שמשכילה להבדיל בין טעמה האישי לבין סיקור אובייקטיווי של הספר וכמעט הבנה למניעיהם של מבקרים אחרים שחושבים דברים אחרים על הספר. לא ראיתי מבקרים מקצועיים רבים שכותבים בדרך הזו ועל כן שאפו והורדת כובע מיידית.
התגובה הבאה מכילה ספוילרים קלים, ראו הוזהרתם!
בנוגע ל''סחרור'': קצות אצבעותיי כבר מדגדגות לי לכתוב משהו מסודר יותר על הספר פרט לתגובות אקראיות בפורומים שונים, אז הנה זה בא.
''סחרור'' הוא כל מה שספר מדע בדיוני טוב צריך להיות. ''סחרור'' שואל: מה אם? ומנצל את שאלה כדי להעלות תובנות חברתיות, מדעיות תוך שהוא מספר סיפור מרתק שקשה להניח מהיד ותוך כדי כך לא שוכח לרגע את האנשים שעומדים בלב הסיפור. בסופו של דבר אף ספר מדע בדיוני, ללא קשר לרעיונות המדהימים ביותר שיעלה, אינו שלם ללא הדמויות שלו. רוברט צ'רלס וילסון הוא אמן בעיצוב דמויות ושילובן בסיפור שמעלה את התהיות הגדולות ביותר שניתן על הטבע האנושי. יש בספר הדהודים חזקים למאורעות ה 11 בספטמבר, כפי שהיה גם בכרונוליתים, ספרו הקודם של וילסון שתורגם לעברית.
כמו בכרונוליתים, גם כאן קיים אירוע גדול שלאנושות אין כמעט דרך להתמודד אתו. שם הופיעו עמודי ענק המכריזים על נצחונות צבאיים עתידיים ברחבי העולם, ואילו כאן מקיף את כדור הארץ מחסום פתאומי החוסם את אור הכוכבים, הירח, ומסנן את אור השמש בצורה מיוחדת המאפשרת קיום של עונות השנה. אט אט מגלה האנושות כי זהו יותר ממחסום רגיל: מעבר למחסום, ביקום ה''רגיל'', חולף לו הזמן בקצב שונה מזה שעל כדור הארץ. על כל שניה ארצית חולפות בחוץ כ 3 שנים. בתוך זמן לא רב, מגלים המדענים, מערכת השמש תגיע אל קיצה. הסיטואציה הבסיסית הזו (שמתגלה כבר בחלקו הראשון של הספר) מאפשרת לוילסון לזרוק וד ועוד רעיונות מד''ביים גדולים שהיו יכולים לכלכל יותר מספר מדע בדיוני אחד. ומה שאצל סופר אחר היה יכול להפוך לסלט בלתי מובן הופך אצל וילסון לספר שגורם לקורא (לפחות לקורא הזה) לקרוא וואו! והוואו הזה נובע לא רק מהרעיונות המדעיים (שבעצם אינם מבוססים על ספקולציות פרועות במקרה הטוב) אלא מההשלכות החברתיות שלהם. השלכות על האנושות בכלל, ועל שלושת גיבורי הסיפור והדמויות המקיפות אותם בפרט. וילסון מצליח לבחון, ובהצלחה, את השפעתם של אירועים כלל עולמיים על האנושות - גם מבחינה חברתית, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה פוליטית. אבל הוא לרגע לא שוכח את האדם הקטן, וזה מה שהופך את ''סחרור'' לספר הומני בעל השקפת עולם מאד ברורה. יתכן שיהיו כאלה שלא יאהבו את השקפת העולם הזו (הנטייה ימינה בפוליטיקה הכלל עולמית מרמזת שיהיו לא מעטים כאלה) אבל חייבים להעריץ את וילסון על כך שהוא אינו נרתע מלהצהיר על השקפתו, מבקר קשות את הממשל האמריקאי, את הממסד הדתי באשר הוא (גם קיצונים פונדמנטליסטים נוצרים ויהודים כאחד אינם יוצאים נקיים ב''סחרור'') ומטפל גם בקונפליקט המתמיד בין אמונה למדע.
ולמרות כל אלה ''סחרור'' הוא בסופו של דבר ספר אופטימי. הסיום מרמז על תקווה. יש בתקווה הזו הרבה רמזים לבעיות רבות, כמו שהגזע האנושי תמיד יודע ליצור, אבל למרות שבשלב מסוים נדמה שהספר סותם גולל על האנושות, הסיום מרמז על תקווה מהוססת ועל עתיד חדש, גם לאנושות בכללה אבל גם לדמויותיו של וילסון שמצליחות, באיחור, להגיע לאיזושהי שלווה זמנית.
|
|
|
|
|
(חדש)
Miss Tomato יום ראשון, 12/03/2006, שעה 23:25
בתשובה לדורון
*''סחרור'' הוא כל מה שספר מדע בדיוני טוב צריך להיות. ''סחרור'' שואל: מה אם? ומנצל את שאלה כדי להעלות תובנות חברתיות, מדעיות תוך שהוא מספר סיפור מרתק*
לא בהכרח מסכימה איתך. לדעתי, מד''ב טוב לא צריך בהכרח להקריץ תובנות חדשות, ובטח לא מדעיות. המד''ב פשוט משתמש באירועים ש''גדולים מהחיים'', על מנת להציג כיצד אנשים יתמודדו בתנאים קיצוניים.
---
ביקורת טובה לספר. לצערי, התחלתי אותו, אבל לא נמשכתי והמשכתי. ''הכרונוליתים'' השאיר תחושה דומה, באמת -- ספר שכתוב טוב, אבל מתפספס. העדפתי לא לעבור ספר שלם בידיעה שמשהו מתפספס.
|
|
|
|
|
כל אחד וטעמו (חדש)
דורון יום ראשון, 12/03/2006, שעה 23:52
בתשובה לMiss Tomato
אבל נראה לי לא הוגן להביע דעה על ספר שלא סיימת.
אמרת גם:
''לדעתי, מד''ב טוב לא צריך בהכרח להקריץ תובנות חדשות, ובטח לא מדעיות. המד''ב פשוט משתמש באירועים ש''גדולים מהחיים'', על מנת להציג כיצד אנשים יתמודדו בתנאים קיצוניים.''
ואת בעצם אמרת במילים אחרות את טענתי לגבי סחרור. סחרור עושה בדיוק את זה. סחרור משתמש באירועים גדולים מהחיים על מנת להציג כיצד אנשים יתמודדו בתנאים קיצוניים. מה שלדעתך מד''ב אמור לעשות הוא תיאור מדויק של ''סחרור''. אולי בכל זאת כדאי לך לסיים אותו.
|
|
|
|
|
מד''ב לא חייב להשתמש ב''אירועים גדולים מהחיים''. (חדש)
NY יום שני, 13/03/2006, שעה 15:37
בתשובה לMiss Tomato
ממש לא. מד''ב יכול להכתב גם על אירועים קטנים ויומיומיים - לגיבורי הסיפור ולקוראים. סופר טוב לא חייב להשתמש באירועים ''גדולים מהחיים'' כדי לכתוב סיפור או ספר טוב, לא בז'אנר המד''ב ולא בכלל.
ובלי קשר לאמור למעלה, נהניתי מ''סחרור'', אם כי גם לי הפריע, בדיעבד, מה שהפריע למחברת הביקורת. על כל פנים, לדעתי זהו ספר טוב בהרבה מ''הכרונוליתים'', ולמי שאהב את האחרון לא כדאי להחמיץ את הראשון.
|
|
|
|
|
הספר מצוין (חדש)
אופיר יום חמישי, 16/03/2006, שעה 13:14
אני לא מסכים עם כותבת הביקורת. לדעתי הספר מצליח לחבר בין הרעיונות המד''ביים שבו לדמויות ולסיפור האנושי שהוא מגולל. הדמויות של רוברט צ'רלס וילסון מאד אנושיות, מאד קל להיכנס אליהן ולהזדהות עם רגשותיהן ומעשיהן. מה שיפה בספר הוא שזה נכון גם לגבי דמויות המשנה ולא רק שלוש הדמויות הראשיות. והרעיונות המד''ביים מדהימים:
ספוילרים קלים
וילסון כבר הוכיח בכרונוליתים שיש לו נקודת מבט מקורית על הזמן וכאן הוא לוקח את נקודת ההשקפה הזו עוד כמה צעדים קדימה ועושה אתה דברים נהדרים. הרעיון של יצירת אנשי מאדים לבדו הוא מדהים ומקורי אבל וילסון לא מסתפק בזה ומצליח להכניס עוד אמירות או תובנות על אנשים שנמצאים במצבים בלתי אפשריים. ומה שנכון לגבי האנשים שבספר שהמצב הבלתי אפשרי שבו נובע מרעיון מד''בי נכון גם לאנשים כמונו שחיים בעולם שנעשה יותר ויותר בלתי אפשרי ולפעמים אפילו אפשר לחשוב שמד''בי. וילסון יודע לכתוב גם ספרים שאי אפשר לעזוב. יותר טוב ויותר סוחף מכל דן בראון שמתגלגל בשטח ומשתווה ברעיונות שלו לדן סימונס.
|
|
|
|
|
כרגע נודע כי הספר זכה במועמדות סופית לפרס הוגו 2006 (חדש)
רני לא אובייקטיווי, ובכל זאת... יום חמישי, 23/03/2006, שעה 14:00
וזו הפעם הראשונה (סליחה שאני נשמע כמו עלון פרסום) שספר מקבל מועמדות לאחר שכבר התפרסם בעברית.
|
|
|
|
|
משהו שנראה לי מעניין לשים אליו לב (חדש)
Blackwolf יום שלישי, 22/08/2006, שעה 0:39
(ההודעה מכילה ספויילרים)
הוא שגם בכרונולותים וגם בסחרור 'גיבור הספר' , הוא בדיוק זה 'גיבור הספר' אבל לא 'גיבור הסיפור'.
בשני הספרים נקודת המבט היא של 'הבחור שכמעט היה במרכז העניינים' אבל רואה את הדברים מהצד ויודע קצת יותר על מה שקורה רק בגלל שיש לו חברים במרכז הארועים והם בוחרים לשתף אותו (בכרונוליתים נתנו לזה הסבר שאני אישית לא אהבתי ואני לא בטוחה שבהתאם לסוף הוא בהכרח היה נכון).
יכול להיות גם שזו חלק מהסיבה שישנם מחסור ברגשות במקומות מוסוימים.
נראה שתפקיד הגיבור הספרים האלו הוא להעביר לנו את הארועים המתרחשים בעולם.
בכרונולותים גיבור הסיפור מודה כי הוא עקב דרך קבע בהופעת הכרונוליתים והביע התעניינות בלי להפוך לחלק מהכתות,הדת והפוליטיקה שנכנסה לעניין.
כנ'ל במקרה של טיילר, הוא לא הפך לאובססיבי בנושא או הצטרף לכתות השונות, כמו כן הבחורה שזורקת אותו מאשימה אותו שדרך ההתמודדות שלו עם היא סחרור היא ניתוק רגשי מכל דבר בעקבות הפחד מסוף העולם.
אני לא אומרת שהסופר כתב בחוסר רגשות בכוונה, אבל אם תפקיד הגיבור הוא להביא לנו דוח של הארועים המתרחשים, אין פלא שאין 'פורקן' ראוי של רגשות בקטעים המתאימים.
ולסיום, שני הספרים טובים, אבל קוויי הדמיון בעלילה בנקודת המבט של הגיבורים וקצת בגיבורים עצמם גורמת לי לחשוב שסחרור הוא מעין שיפור של כרונוליתים מעין ניסיון שני בכתיבת 'מה היה קורה אם הייתם מגלים שבזמן חייכם ההיסטוריה של עתיד כפי שהנחתם שתהיה הייתה משתנה?' (דרך אגב, אני לא יודעת אם סחרור באמת נכתב שני) ואכן לדעתי סחרור יותר טוב מהכרונולותים.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
