עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
המוסיף גורע
ספרים / רמי שלהבת
יום רביעי, 02/11/2005, שעה 0:00
'האדם האחרון' מאת רונן אברמסון – האורך לא קובע?
|
|
ביקורת זו פורסמה בגליון מספר 26 של המימד העשירי, אוקטובר 2005
תכופות כשאני ניגש לקרוא ספר ישראלי חדש בתחומנו, יחסי אליו נע בין תקווה לחרדה. תקווה – משום שהגיע הזמן שיצמחו לנו סופרי מדע בדיוני. חרדה – משום שהדרך לגילוי אותם סופרים כרוכה במעבר על יותר מדי יצירות בוסר מפוקפקות. 'האדם האחרון' מימש במדה מסוימת הן את תקוותי והן את דאגותי.
מקס קליין, רוצח הכלוא בבידוד בישראל, מגלה בתאו אזוב מוזר המאפשר לו לפתח כישורים נפשיים יוצאים מגדר הרגיל. ביכולתו לשמוע את מחשבותיהם של אנשים אחרים, לשנות חומר, תפיסה, לשדר את מחשבותיו למרחקים אדירים, לחיות לנצח... כוח יוצא דופן. למזלה של האנושות, מקס ניחם זה מכבר על פשעיו ושואף לנצל את כוחותיו לטובה.
כישוריו של מקס יובילו אותו בהכרח לעימות מול ארגון טלפתים חובק עולם הפועל מאחורי הקלעים למען מה שנשמע כמטרות חיוביות, אך מייסד הארגון, בן שניידר, מפתח עם הזמן שאיפות משל עצמו. בן לא יהיה מוכן לעמוד מנגד מול התחזקות כוחו הבלתי מובן של מקס, והעימות ביניהם עתיד להתפרש על פני העולם כולו ואף מעבר לו, בדרך להקמת הארכונט – ממשלה עולמית של אנשים בעלי כוחות מיוחדים.
כתיבתו של רונן אברמסון, הסופר, לא רעה כלל, וניכר שהספר עבר עריכה. את חציו הראשון של הספר קראתי כמעט בלי הפסקה, ולמרות אי אלו בעיות סגנון קלות העלילה משכה אותי לחפש שוב ושוב מה קורה הלאה. הספר נע בהתמדה ממשבר למשבר, בכתיבה זורמת וקצבית. המון דברים קורים לגיבורים, והעמימות המוסרית שלהם מקשה לא מעט לחזות את ההתרחשויות הבאות.
מאידך, אותו גודש של התרחשויות הוא גם המגרעת החמורה ביותר של הספר – וזהו חסרון אמיתי, נוקב. נראה כאילו אברמסון ניסה לכסות בספרו את הכל. הפותח את הספר יגלה בו במהרה טלפתיה, טלקינזיס, ביוטכנולוגיה, תבונה מלאכותית משוכללת בעלת עליונות מוסרית ושאיפה לצדק, מלחמה חובקת-עולם, פוליטיקה, טלפורטציה, מושבת עונשין בירח, ואפילו חייזרים. בשל כך, מה שנראה בתחילה כסיפור מתח מד''בי בעל פוטנציאל, הופך בחלוף הזמן לגיבוב מייאש של קלישאות ורעיונות שלא מאפשרים מידה מינימלית של השעיית אי האמון. אחרי הכל, כמה רעיונות שונים יכול כבר קורא סביר לקבל בספר אחד? המדע הבדיוני הוא אמנם ז'אנר של רעיונות, אך אין הדבר אומר שאת כולם יש לדחוס יחדיו.
שלושה חלקים יש לספר. אילו היה הסופר מסתפק בשניים הראשונים, היה זה ספר סביר ואף למעלה מכך. העימות בין בן שניידר, מקס קליין והארגונים שבנו סביבם משלב פוליטיקה, אינטרסים אישיים, לאומיים ואחרים. עד שלב זה, הספר עונה לדרישה החשובה ביותר שניתן לדרוש מיצירה ספרותית – הוא מעניין. בשל כך הייתי מוכן לסלוח לו גם על הקלישאות החודרות מדי פעם לעלילה. אפילו על הגדולות שבהן – למשל, היש אדם שלא היה בטוח בשלב כלשהו של חייו שהממשלה העולמית שיקים תמשול בצדק ובתבונה ותביא שלום ושגשוג לעולם? כאן יש לנו שניים כאלה. החלק השלישי של הספר, לעומת זאת, סתם את הגולל על הציפיות שטיפחו אצלי שני החלקים שקדמו לו. העימות בין בן ובין מקס הגיע בשלב זה פחות או יותר לכדי מיצוי, והנה – הפלא ופלא – עלילה חדשה לגמרי נפתחת בפנינו – מלחמה בין עולמית בין בני האדם ובין גזע חייזרי חורש-רעות. למי אכפת שאין כמעט שום קשר בין קו העלילה החדש ובין אלה שקדמו לו? למי אכפת שאין בו שום הגיון – או צורך? העיקר שיש לנו חייזרים ומסעות בחלל. הרי ידוע לכל שהמדע הבדיוני לא יכול להסתפק ברעיונות ממוקדים או להגביל את עצמו לתחומי כדור הארץ.
חבל מאד. רונן אברמסון יודע לספר סיפור. אילו בצד יכולת זו היה ניחן גם בחוש מידה, 'האדם האחרון' יכול היה להיות ספר מרתק: כל שצריך היה לעשות הוא לנכש מסיפורו חלק ניכר מהרעיונות שגיבב בו זה על גבי זה, לפתח יותר את הנותרים, ולהשקיע את יתרת כוחו בהעמקת הדמויות ובהתמודדות שלהן עם כוחותיהן ועם הקונפליקט בו הן מצויות. התוצאה שהיינו מקבלים היתה מרתקת. ניתן לקוות שבספרו הבא ילמד אברמסון לרסן את כתיבתו ויאפשר בכך לתקוותי הראשונות להתממש באמת. קצת פחות רעיונות בלתי קשורים, קצת פחות דרמטיזציה, קצת יותר הזדהות עם הדמויות, יצירתיות והקפדה. נדמה שהוא מסוגל לכך.
האדם האחרון
מאת רונן אברמסון
תמוז הוצאה לאור, 2005
372 עמודים
האדם האחרון - פרק לדוגמה
המימד העשירי
|
 |
|
