 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
זומבים עליך, ישראל!
סרטים / נורית הוראק
04/03/13
תגובות: 2
מעגל בלי הרבה קסם
סרטים / עליזה בן מוחה
20/10/12
תגובות: 3
קפטן אמריקה ומלחמת העולם השנייה
סרטים / אנדרו ליפטאק
03/09/11
תגובות: 1
מקור לא ברור
סרטים / עליזה בן מוחה
30/07/11
תגובות: 4
כמעט הסוף (חלק ראשון)
סרטים / עליזה בן מוחה
12/06/11
תגובות: 0
חלום גנבים
סרטים / עליזה בן מוחה
29/12/10
תגובות: 13
טובים השניים?
סרטים / עליזה בן מוחה
14/08/10
תגובות: 5
מגע של קסם
סרטים / לילי דאי
14/05/10
תגובות: 2
המקום שאליו גיבורי אקשן הולכים למות
סרטים / לילי דאי
02/05/10
תגובות: 4
מה שיותר כחול יותר ממדים
סרטים / לילי דאי
31/01/10
תגובות: 5
על ממוצע ומעל הממוצע
סרטים / אֹרן רהט
24/10/09
תגובות: 8
לשקוע בסרט טוב
סרטים / רז גרינברג
28/04/08
תגובות: 1
דיקסילנד
סרטים / אהוד מימון
03/10/06
תגובות: 2
חייו ומותו של סופרמן
סרטים / רני גרף
25/07/06
תגובות: 22
הטרור כמשל
סרטים / רני גרף
03/04/06
תגובות: 15
|
 |
החיה שצעקה אהבה
סרטים / רני גרף
יום שני, 19/12/2005, שעה 11:05
'קינג קונג', גרסת פיטר ג'קסון – לא סתם
סרט הרפתקאות
|
|
גורילה ענקית בראש האמפייר סטייט בילדינג, ובכף ידה ישובה בלונדינית יפהפיה שתביא עליה את מותה. דימוי ויזואלי זה הפך באופן כמעט מיידי לאייקון תרבותי שזכה להתייחסויות רבות באינספור יצירות אמנות שונות. 73 השנים שחלפו מאז נוצר, בדמותו של 'קינג קונג' המקורי, רק העצימו את הדימוי, וגם מי שלא ראה את הסרט ההוא יודע מיד במה מדובר. 'קינג קונג' צולם בשנת 1933, שנתיים בלבד לאחר פתיחת האמפייר סטייט, והשימוש שעשו בו יוצרי הסרט היה לא רק גאוני, אלא שימש גם כפרסומת לגורד השחקים הגבוה ביותר בעולם.
היה זה רק ענין של זמן עד שיבוא מישהו ויעניק לעולם את הגרסה האולטימטיבית של 'קינג קונג', וזה לא ממש מפתיע שלאותו מישהו קוראים פיטר ג'קסון, מי שחלם כבר מילדותו לעשות זאת, מאז ראה את הגרסה המקורית בשחור לבן בטלויזיה.
ג'קסון קיבל החלטה נבונה כשבחר למקם את סרטו בחזרה בשנות השלושים ולא העביר את העלילה לתקופה המודרנית (כפי שנעשה בגרסת 1976, שם קיפץ קונג על גגות התאומים, ואולי היתה זו בכלל גרסה נבואית – קונג בתפקיד בן לאדן?). ''שנות השלושים של המאה העשרים,'' כפי שג'קסון עצמו אמר בראיון, ''הן תקופה מושלמת לסיפור של קונג,'' המפלצת בעלת לב הזהב. זו היתה תקופת השפל הגדול מצד אחד, והתקופה בה פרחה בניית גורדי השחקים מצד שני (חלקו הראשון של הסרט מבטא זאת יפה). ועדיין ניתן היה להאמין, אז, באיים מסתוריים שלא נתגלו ושבהם, אולי, התפתחה האבולוציה באופן שונה מזה הידוע לנו. תקופה בה עדיין ניתן היה להאמין בקסם תמים ופשטני, נוסח זה שהתפרסם בספרי הרפתקאות של בורוז והגרד. 'קינג קונג' משתלב בתקופה הזו כמו כף גורילה בכפפה ענקית במיוחד.
ג'קסון עושה שימוש נבון ביותר ומודע לעצמו בכל סימני התרבות שסיפורו של קינג קונג מאפשר לו, כולל האייקון התרבותי שגרסתו הראשונה של הסרט יצרה. הסרט, שאורכו למעלה משלוש שעות, מתחלק לשלושה חלקים ברורים: בחלקו הראשון, הנמשך כמעט 70 דקות, אנו עדים לסיפור אנושי הנטוע בתקופת השפל הגדול בניו יורק. אן דארו (נעמי וואטס בתפקיד מצוין) היא שחקנית וודוויל רעבה שמחפשת דרך להתפרנס בכבוד. היא מקבלת הצעות להשתתף במופעי בורלסקה שבהן עליה לחשוף טפחיים ויותר, אבל חולמת להופיע במחזות רציניים, ובמיוחד היא חולמת להופיע באחד ממחזותיו של ג'ק דריסקול (אדריאן ברודי), שאת כתיבתו היא מעריצה. במקביל אנו נחשפים לסיפורו של קארל דנהאם (ג'ק בלאק) במאי סרטים כושל ומגלומני (וקשה שלא לראות את קווי הדמיון בינו לבין ג'קסון) שחולם לביים את יצירת חייו: סרט שיתרחש במחוזות לא ידועים, כאלה שאפילו לא נמצאים על המפה. הוא רוצה לקחת את צוותו אל מקום מסתורי בשם ''אי הגולגלות'', ולהביא את כל הפלאים הללו לראשונה אל מסך הקולנוע כדי שכל אמריקאי יוכל לצפות בהם במחיר של כרטיס כניסה. רבים מהסרטים של אותה תקופה (ו'קינג קונג' בראשם) ניסו לעשות בדיוק את זה. ג'קסון מצליח להעביר היטב את אווירת השפל של ניו יורק בתחילת שנות השלושים, תקופה בה הפערים בין עשירים לעניים חסרי כל היו עצומים, ואנשים היו מוכנים לעשות הכל עבור פיסת לחם או ספגטי במיץ עגבניות. קשה שלא להסחף בחלומו של קארל על מחוזות רחוקים ועלומים. קשה שלא להזדהות עם אן דארו בתפקיד השחקנית הרעבה בעלת הנפש הרגישה, וזה לא מעט בזכות משחקה של נעמי ווטס שנכנסת בכבוד לנעליה של פיי ריי – אן דארו המקורית משנת 1933 – שמתה השנה בגיל 97. על רקע הזמנים הקשים נפגשים קארל ואן כמעט במקרה – פיי ריי, בה הוא מעוניין לגילום התפקיד, תפוסה בצילומי סרט אחר של אחד, מריון ס. קופר, מין בדיחה פנימית שכזאת שרומזת – כמו דברים נוספים בסרט – לאירוניה והמודעות העצמית שהסרט מפגין כלפי הסיפור שהוא מגולל. כך הם מוצאים את עצמם על ספינה רעועה המפליגה לעבר אי הגולגלות, אחד המקומות האחרונים על פני כדור הארץ שעדיין לא מופו, ובאחת אנו עוברים אל חלקו השני של הסרט הזורק אותנו אל עולם פנטסטי, רחוק מאד מהמציאות העגומה של הכרך הגדול. חלק זה, המהווה הקדמה ללב הסיפור ומציג בפנינו את הדמויות, עשוי לעילא ועילא. לא רק גיבורי הסיפור מוצגים בפנינו, אלא גם חלק מאנשי צוות הספינה. ג'יימי בל (מישהו זוכר אותו מ'בילי אליוט'?) מגלם נער סיפון צמא הרפתקאות שקורא בזמנו החופשי את 'לב המאפליה' של קונרד (שכבר שימש בסיס ל'אפוקליפסה עכשיו', אירוע קולנועי בפני עצמו) וספרי הרפתקאות נוספים. דמותו לא מקדמת את הסיפור אבל מעניקה לו את הנפח העלילתי שגורם ל'קינג קונג' גרסת 2005 להתעלות על סרטי ז'אנר אחרים.
בזכות ההקדמה הארוכה, הסרט נוטע את עצמו במציאות שבה הוא פועל (כבר מהרגע הראשון: כותרות הפתיחה היפהפיות בסגנון הארט-דקו לא משאירות מקום לספק), מעניק לדמויות נפח רגשי שלא מוצאים כמותו בסרטים מסוג זה לעתים קרובות, וגורם לתחושה של אירוע קולנועי. התחושה הזו, למרות כמה חסרונות, לא מרפה עד לרגע האחרון. לטוב ולרע, זהו אפוס קולנועי מרהיב ומלהיב כאחד.
חלקו השני של הסרט מתרחש על פני אי הגולגלות, שם מתחילה ההרפתקה. במקום זה, שלא מסומן בשום מפה, האבולוציה, או מה שלא יהיה, פעלה קצת אחרת. לאחר מפגש סוער עם בני שבט מקומיים מעביר אותנו ג'קסון שרשרת סצנות גדושות פעלולים. בחלק זה, בערך בדקה ה-75 של הסרט, נפגוש לראשונה את קינג קונג, והמפגש הזה לא יותיר אף אחד אדיש. מה שבתחילה נראה כגורילה מפלצתית ואכזרית, מתגלה כנפש עדינה משהו שרק מחפשת אהבה. בחלק זה הסיפור מתחלק לשניים: בניית מערכת היחסים בין אן והגורילה (ומשחק מעולה של אנדרו סארקיס, הלא הוא גולום מ'שר הטבעות', מעניק לגורילה הדיגיטלית מבחר של הבעות קורעות לב ואנושיות להפליא) וקורותיהם של אנשי הצוות המחפשים את אן שנחטפה על ידי הגורילה בטקס הקרבת קורבנות ססגוני במיוחד.
הבעיה בחלקו השני של הסרט היא הגודש. זה המקום בו ג'קסון ואנשי הפעלולים שלו נתנו לדמיונם להשתולל, והשתוללות היא בדיוק המלה המגדירה את החלק הזה. הפעלולים מדהימים, ומבחר הבעות הפנים של מקהלת הדינוזאורים, שלל חרקי הענק (ג'וקופובים הזהרו: זה הקטע בו עליכם לעצום עיניים או לצאת להפסקה ארוכה בשירותים) ושאר יצורים שהאבולוציה בחרה להותיר באי אפוף הערפל מעוררים השתאות. אלא שכדי להראות לנו את כל אלה ג'קסון משליך מהמסך שרשרת ארוכה, ארוכה מדי, של סצינות אקשן, שכל אחת מהן מדהימה בערכי ההפקה ובעיצוב שלה. אך כשהן מגיעות בזו אחר זו הן גורמות לקוצר נשימה מסוים, ובסופו של דבר יש תחושה שהן נמתחות הרבה מעבר לרצוי לסרט. זה המקום בו היה ניתן לקצר את הסרט בדקות רבות ודבר לא היה נפגע. עם זאת, ג'קסון לא מוותר על המשך עיצוב הדמויות, ובמיוחד אלה של קארל דנהאם, המגלה לנו צד נוסף של המגלומניות שלו אשר ''גורם לו להרוס את הדברים שהוא אוהב'', כפי שאומרת דמותו של עוזרו הנאמן פרסטון (קולין הנקס, הבן של), ושל ג'ק דריסקול, שלמרות מראהו המאד לא טיפוסי לגיבור, מתגלה פה כאחד מגיבורי הסרט. דווקא ברוס בקסטר (קייל צ'נדלר), הכוכב שבסרט שבתוך הסרט, מתגלה כפחדן לא קטן הדואג רק לעצמו, וכשג'ק מעיר לו על כך הוא עונה לו: ''גיבורים אמיתיים לא נראים כמו כוכבי קולנוע, לגיבורים אמיתיים יש כרס ושיניים עקומות''. לדריסקול אולי אין כרס, אבל פרצופו רחוק מלהיות כזה של כוכב קולנוע. עוד אחד מאותם רגעים של אירוניה עצמית שהסרט משופע בהם.
שני קווי הסיפור יתאחדו לקראת סיומו של המערכה השניה בסרט, שתוביל אותנו אל הגראנד פינאלה הגדול של הסרט: קונג בניו יורק.
החלק השלישי והאחרון של הסרט מתרחש שוב בניו יורק. הפעם מוצגת בפנינו עיר עשירה שכל שועיה באים לצפות בהצגה הגדולה: קינג קונג הכבול בשלשלאות פלדה על בימת תיאטרון מפואר. להקת שחקנים משחזרת, כביכול, את טקסי הפראים בהם מוקרבים קורבנות לקונג (שחזור כמעט מדויק של סצנה מ'קינג קונג' המקורי, שם היא מתרחשת על האי עצמו ולא על בימת התיאטרון). קונג עצמו כמהַ לאן, הבלונדינית ששבתה את לבו. כאשר הוא מצליח להמלט מהאולם ומתחיל להשתולל ברחובות מנהטן מתחילה החגיגה. כאן משתעשע ג'קסון באייקון התרבותי של קינג קונג ומספר את הסיפור במקביל להתייחסות מודעת לסרט המקורי. זו אינה רק גרסה חדשה לסיפור הישן, כי אם גם הומאז' מלא הערצה של ילד ניו זילנדי קטן לסרט ששבה את דמיונו לפני שנים רבות. סצנות הסיום של הסרט, על ראש האמפייר סטייט, הן לא פחות ממבריקות. לצד הפעלולים והפעולה יש בהן הרבה מאד עידון, המדגיש את הצד האנושי של הגרסה הזאת לסיפור היפה והחיה.
בסופו של דבר, גם אם הסרט מעט ארוך מדי, הרי שזוהי יצירה מרשימה של במאי בעל חזון, שהצליח להעביר אל הבד סיפור כמעט ילדותי באופן בוגר ושלם. זהו סרט נפלא לילדים גדולים.
קינג קונג (King Kong)
במאי: פיטר ג'קסון
שחקנים: נעמי וואטס, ג'ק בלאק, אדריאן ברודי, קייל צ'נדלר, אנדרו סארקיס, ג'יימי בל, ולהקת הדינוזאורים המחייכים של אי הגולגלות
ארה''ב – ניו זילנד, 2005, צבע, 187 דקות
קינג קונג – אתר הסרט
שר הטבעות – גרסת פיטר ג'קסון
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
א-מן (חדש)
איתי (Gonk) יום שלישי, 20/12/2005, שעה 0:31
כל מילה נכונה וסרט מהנה ביותר. כל הקריצות להיסטוריה (גם של הסרט) מעניינות ומוסיפות הרבה לסיפור. ללכת לראות!
|
|
|
|
|
כל הכבוד רני (חדש)
דניאל מווינט יום שלישי, 20/12/2005, שעה 19:34
תרשה לי רק לחלוק עליך בכך שהסרט לא ארוך מדי אלא הוא משאיר טעם של עוד ועוד ועוד......
אהבתי את האיזכור של בארוז והגרד אך לא יפקד גם מקומו של סר ארתור קונאן דויל שקונג נוצר מתוך אהבה לספרו''העולם האבוד''.
|
|
|
|
|
מתי שקיעה היא שקיעה יפה? (חדש)
goshdarnit יום רביעי, 21/12/2005, שעה 16:07
יש רגע בסרט, שבו קינג קונג אומר לגיבורה בשפתו שלו, 'תסתכלי על השקיעה'. היא מסתכלת על השקיעה ואומרת, 'איזה יופי!' ואז אנחנו רואים את השקיעה מלאת הגוונים. אבל כל פריים של שמיים בסרט מלא גוונים יפים, כל רגע הוא רגע ויזואלי אולטימטיבי (או מנסה להיות כזה), כל דבר - אפילו דברים שאנחנו לא אמורים להתמקד בהם - הם יפים כל הזמן.
האם שקיעה נראית יפה כשכל שמיים בסרט נראים יפים? או אולי שקיעה נראית יפה כשהשמיים נראים רגילים, ואז עובר רגע, משהו זז, עובר עוד רגע, עוד משהו זז, ופתאום דברים מתאחדים לשקיעה מהממת. אפילו יופי מנוגד למשהו. ויופי יפה יותר וחווייתי יותר, כשהוא יוצא מתוך חוסר יופי, מתוך הנורמליות.
זאת גישה שאין לפיטר ג'קסון, וחבל. ניו יורק של שנות השלושים עמוסה במוניות, שנוסעות באופן סימטרי להחריד. כתריסר דינוזאורים נדחסים למקום צר ומצליחים לרוץ בו סימולטנית בקירבה אדירה, בלי להתקע. אבל המציאות היא לכלוך, והיופי קיים בתוכו. האמינות היא בלכלוך.
שוקולד טעים, חושב ג'קסון, אז תאכל עשרים חפיסות. זאת המנטליות של יצירת הסרט.
ואגב, האם שמתם לב שהקטע שבו עומדים להקריב את הגיבורה הוא לא קטע מותח? הוא בהחלט *נראה* כמו קטע מותח. הוא בהחלט *נראה* כמו עשרות קטעים אחרים שהיו כן מותחים בסרטים אחרים. אבל הוא לא מותח בכלל. נשאלת השאלה, איך ייתכן שקטע שבו עומדים להקריב את הדמות המרכזית הוא לא קטע מותח? איך ייתכן? הרי במאי מתחיל ולא מנוסה יכניס קצת מתח לסיפור. איך ייתכן שהקטע הזה - וקטעים רבים אחרים - כלל לא מותחים? פשוט: פיטר ג'קסון לא יודע לספר סיפור.
ג'קסון לא יודע לספר סיפור, והוא לא מעוניין לספר סיפור. הוא מעוניין רק בדבר אחד - ואותו הוא עושה טוב. הוא מעוניין למכור לנו (ולעצמו) שפטנזיות הילדות שלו אכן קיימות. כל מה שהסרט אומר - ואת זה הוא עושה טוב - הוא שקינג קונג קיים. קינג קונג קיים, ניו יורק של שנות ה-30 קיימת, האי קיים, הספינה קיימת, הדינוזאורים קיימים, וכו'. ואם תזכרו בשלושת הסרטים הקודמים שלו, תראו שזה מה שהוא עשה שם. הוא לא טרח להפוך את הסיפור למרתק, הוא טרח לשכנע אותנו שהוביטים קיימים, שאלפים קיימים, שאורקים קיימים, שמורדור קיימת, וכו'.
זה הקטע של ג'קסון. וזהו.
|
|
|
|
|
מתי שקיעה היא שקיעה יפה? (חדש)
צחי יום ראשון, 25/12/2005, שעה 23:58
בתשובה לgoshdarnit
אתה לא מבין מה שאתה אומר בכלל, הבעיה בסרט הפשיסטי הזה היא לא האפקטים זה הסבטקסט הגזעני והמשנה הקפיטלסיטית של הסרט שהיא הבעיה!!
הם רוצחים את הקוף המגודל – למה?! איך אתה היית מרגיש אם היו הורגים את צ'יפופו על מגדל עזריאלי? ומה היה הקטע עם ה''ילידים''? למה הם הפריעו להם באמצע טקס דתי חשוב? הדת שלהם לא חשובה? זאת עוד דוגמא לשליטה הדיקטטוריאלית ונוצרית של ארצות המערב במזרח ולנטיות האימפריאליות של ארה''ב ב-למשל-עירק.
קינג קונג לא מת מאהבה – הוא מת מכדורים.
|
|
|
|
|
הו, הו, הו - לא קראנו קצת יותר מדי והכנסנו לסרט (חדש)
רני יום שני, 26/12/2005, שעה 2:26
בתשובה לצחי
דברים שאין בו? נראה לי שהכנסת לקריאה שלך מהסרט יותר מהרהורי לבך מאשר ממה שיש בסרט עצמו.
קינג קונג אינו סרט גזעני (וודאי שלא פשיסטי) אלא הומאז' מלא אהבה לסרטים תמימים שהיו בני תקופתם.
לפעמים צריך גם לדעת מה לא לקרוא בסרטים ולא לראות בהם דברים שאינם קיימים.
|
|
|
|
|
תגיד, אתה אמיתי? (חדש)
Boojie פוערת עיניים משתאות יום שני, 26/12/2005, שעה 21:07
בתשובה לצחי
האתר הזה נהיה, המממ... הזוי משהו בזמן האחרון. אלה אירועים בלתי קשורים, או שזה אדם אחד שנורא משעמם לו?
|
|
|
|
|
תגיד, אתה אמיתי? (חדש)
צחי יום שני, 26/12/2005, שעה 21:58
בתשובה לBoojie פוערת עיניים משתאות
אל תקראי לי הזוי. למה הזוי? למה להעליב? ולידיעתך לא משעמם לי בכלל רק קינג קונג שעמם אותי שלוש שעות של שעמום, קופים דינוזאורים ובלונדיניות. אני לא יודע על מה עוד את מדברת. 'צטער.
אחלה תגובה יש לך, באמת, תתחמקי מהבעיות האידיאולוגיות של קינג קונג ותתקיפי את דוברי האמת.
למר רני הנכבד: מה היה התפקיד של השחור היחידי (עם תפקיד מדבר) בסרט חוץ מלמות ברגע הנכון? ה''ילידים'' – דמויות גרוטסקיות לא מובנות שמקריבות בלונדיניות לבנות לקוף הענק – הם שחורים. למה אתה חושב שזה ככה בדיוק? קינג קונג הוא מטפורה לשעבוד של העמים השחורים בידי אנשי המערב הלבנים. לא אהבה הרגה את הקוף! כדורים שיוצרו במפעלים של הקפיטלסטים המושחתים הרגו אותו!
חוץ מזה לא הבנתי איפה ה – נו – הזה שלו. של הגורילה. ולגורילה בגודל כזה חשבתי יהיה – נו – כזה גדול. כזה גדול. וכמה שקוף כזה אוכל ביום – לאן ומאיפה זה יוצא גם?
זה ממש הזוי. קינג קונג לא מפלצת משכנעת. מפלצת המלח מהפרק הראשון של מסע בין כוכבים הרבה יותר משכנעת. רק חבל שג'ין רודנברי היה סוכן סמוי של ה-CIA. כל הסדרה הופקה כדי לשטוף את המוח לדור שלם של ילדים שבעתיד הם יעבדו במשרד, וזה בדיוק מה שקרה. כמו קינג קונג.
|
|
|
|
|
לא. הוא לא. (חדש)
רני יום שני, 26/12/2005, שעה 22:04
בתשובה לBoojie פוערת עיניים משתאות
תקראי את התגובה שלו ותביני שהוא לא. אלא אם כן גם לחוסר המה שמו של קונג יש איזו משמעות אידאולוגית שחמקה מעיני. ועל זה, אגב, אני אפתח דיון בשמחה, ולו רק כדי לראות לאן נגיע.
|
|
|
|
|
כבר היה על זה משהו, נדמה לי בתפוז. (חדש)
Boojie פוערת עיניים משתאות יום שני, 26/12/2005, שעה 22:40
בתשובה לרני
ואני טענתי שעדיף ככה, כי בגודל כזה של קוף, זה בהכרח יהיה מאכזב. לגורילות, בכל אופן, יש קטן. תאמין או לא, קראתי פעם על הנושא (ותאמין או לא[2], זה היה לצורך אקדמי).
|
|
|
|
|
לא. הוא לא. (חדש)
צחי יום שישי, 30/12/2005, שעה 23:02
בתשובה לרני
זה שאין לו פין, מר רני, אומר שהוליווד חוזרת לימים הרעים של שנות השלושים, לקוד הסרטים (בדומה לקומיקס) ולרדיפת הקומוניסטים של מק'קארטי – חוסר איבר המין של קינג קונג פירושו לא פחות ולא יותר מסירוס – ומעניין אותי את מי, לדעתך, קינג קונג מייצג שצריך היה לסרס אותו (רמז: קרא את התגובה שלי למעלה).
אם אתה מסרב ''לקחת אותי ברצינות'' אז בבקשה, אבל עשה לי טובה ועל תתנשא עלי.
הסרט לא תמים. אתה, אני חושש – וידידנו החביב ''דניאל מווינט'' – כן.
|
|
|
|
|
אל תתנשא אלי, אפילו. (חדש)
צחי יום שישי, 30/12/2005, שעה 23:07
בתשובה לצחי
אלף, אלף. לא עין! עין רע!
מה בכלל קרה לאתר האגודה בזמן האחרון?! מה זה כל הסרטים האלה? האם הפכנו לחובבי מדיה וטרקריסטים ובפסטרים ואפילו, רחמנא ליצלן, רובוטריקסטרים??!
החזירו את ספרות המד''ב לביתנו! היכן הם האסימובים, ההיינליינים והחסונים של ימינו??
|
|
|
|
|
לא זה לא. (חדש)
רני שבת, 31/12/2005, שעה 17:32
בתשובה לצחי
הסרט כולו הוא, בין השאר, גם הומאז' לסרטי ההרפתקאות של שנות השלושים וחוסר הפין הוא חלק מהמחווה הזו. הסרט הוא בה בעת מחווה וגם הדבר עצמו. אין פה שום סירוס (אלא ביעיני מי שמתעקש לראות כזה - והייתי שמח לדעת סירוס של מה, ללא ספק יש לך את התשובה לשאלה הזו).
והתנשאות, מר צחי הנכבד, היא פועל יוצא של התנשאות. התגובה המקורית שלך היתה רוויה בהתנשאות כלפי כל מי שאינו חושב כמוך, ותגובות ההמשך שלך אף לקו בכך עוד יותר ולכן אינני מבין על מה אתה מלין.
אגב: אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה עוסק (ועסק תמיד) לא רק ביצירות ספרותיות אלא בכל דבר שקשור לז'אנר. קינג קונג, מסורס או לא, קשור גם קשור לז'אנר. כדאי, לפעמים, לעשות קצת שיעורי בית לפני שמשאירים תגובות שכל קשר בינן לבין העובדות הוא מקרי משהו.
|
|
|
|
|
ולפעמים (חדש)
Boojie שבת, 31/12/2005, שעה 23:45
בתשובה לרני
סתם כדאי להתעלם.
|
|
|
|
|
הסרט מרהיב (חדש)
גל יום ראשון, 25/12/2005, שעה 15:35
אבל אני חייב לציין שלדעתי השעה הראשונה היתה משעממת מדי.
אם כבר לקצר, אז את החלק הזה.
אני בכלל הלכתי לסרט כדי לראות ערימות של דינוזאורים.
|
|
|
|
|
חרא סרט. (חדש)
איתי יום שני, 26/12/2005, שעה 22:00
|
|
|
|
|
לא צפיתי בו עדיין, (חדש)
NY יום שלישי, 27/12/2005, שעה 0:17
בתשובה לאיתי
אבל תגובתך המרתקת והמנומקת שכנעה אותי ללכת.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
