 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
נסיך ועבד, ונסיכה שאינה צרת מותניים
ספרים / נועה ניר
יום רביעי, 15/12/2004, שעה 11:51
'הִשתנוּת' מאת קרול ברג - פנטסיה נשית, אחרת
|
|
''פשוט תלך, פשוט תעשה. מה שיבוא, יבוא, ואתה תשרוד את זה, או שלא.''
זהו המשפט המכונן של העבד סיאון, לוחם אזארי שנשבה במהלך כיבושי האימפריה הדרזית ונמכר לשירות בארמונו של אלקסנדר, בן הקיסר, כמה ימים לפני טקס הדאקרא.
מבולבלים? ככה זה כשמתחילים לקרוא ספר פנטסיה חדש, כזה המתרחש באחד מאלפי העולמות המקבילים לעולמנו שלנו (גם אם העלילה התרחשה בעברו של אותו עולם) ומחייב אותנו ללמוד על הגיאוגרפיה, השפה, ההיסטוריה, התרבות ויחסי הכוחות בו. על פניו, מלאכה מענגת לחובבי הז'אנר אם כי אני מוצאת אותה פעמים מכבידה למדי ומסיטה את תודעתו של הקורא מהעלילה עצמה. כך מוצא עצמו הקורא חוזר ומעלעל בדפים הקודמים כדי להבין את המסופר באופן שלם יותר, אולם בד בבד משלם את מחיר רצף העלילה. כאמור, זו דעתי, ואולי בשל כך אני מעדיפה מד''ב על פני פנטסיה.
על אף ההקדמה האפולוגטית, יש לציין כי הספר 'השתנות' גורם לגבולות בין תתי הז'אנר להטשטש, ובכך הוא משמח ומעניין עשרת מונים מספר פנטסיה ''רגיל'' המבוסס, כפי שתיאר זאת שליט האתר, על המודל הידוע של ''לוחם, קוסם, גנב, גמד מכרות וגם, רחמי האלים עלינו, אשה'' – בדרך כלל נסיכה צרת מותניים בעלת שיער לוהב – העוברים הרפתקאות בדרך להשמדת הרוע. כאן, ידידי, העבד היה לוחם בעל כוחות קסם, הלוחם עוד לא ממש יודע אם הוא רוצה את הנסיכה, וזו האחרונה, תחזקנה ידיה של קרול ברג, גם לא ממש צרת מותניים. כל זאת מתגמד לעומת הקביעה האחרונה, כי הרוע הוא לא ממש רוע. נקודה זו מחייבת התייחסות מעמיקה יותר: המציאות המתוארת בספרי פנטסיה רבים היא מניכאית מובהקת – רע וטוב, אור וחושך, כיעור ויופי, הרמוניה וכאוס. קרול ברג מציעה מציאות מורכבת ועשירה יותר, ואף מצהירה עליה בגלוי כאשר סיאון מודה כי כוחות הרוע (השדים המכונים ''ראי-קירא'') אינם רעים כשלעצמם אלא כך נבראו, ולכן טבעם אינו יכול שלא להיות כזה. לא ברור מדוע נבראו כך או מהי הפונקציה אותם הם אמורים למלא, אבל כרגע הם הרוע, ולכן על האזארים – עם שהקדיש את עצמו למלחמה ברוע – לגייס את כוחות הקסם שלהם ולהלחם בהם עד חורמה (תפיסה דומה מצויה גם בספריו טרי ברוקס, המדגיש כי על אף ההכרח שבמאבק ברוע, הוא חלק מהותי באיזון הקוסמי). לעניות דעתי, ספר פנטסיה המגלה הבנה והשלמה עם קיומו של רוע (אולי לא רק בעולם הבדיוני אלא גם בעולמנו שלנו ואולי אף בנו), הוא בוגר ומעורר מחשבה יותר מספרים אחרים מאותו ז'אנר.
רעיון זה מעלה הרהורים על ''כתיבה נשית'' של פנטסיה. אמנם אאלץ להיעזר במיטב הקלישאות אודות תכונות נשיות וגבריות כדי להסביר את כוונתי, אולם כולי תקווה כי יסולח לי. עולמה של ברג נשלט על ידי הדרזים, עם לוחמים אמיץ ואכזר אשר כבש עמים וארצות וכונן אימפריה רחבת ידיים המשתרעת מאיזורים מדבריים ועד להרים מושלגים. שליט האימפריה הוא איבן זהא דנישקאר, אולם גיבור הסיפור הוא בנו, אלקסנדר, יורש העצר בן ה-23 אשר, בניסוחו של העבד סיאון, ''היה אולי הנער גס הרוח, חסר הנסיון, נטול הנדיבות והיהיר ביותר שאי פעם רכב במדבריות אזקסטאן''. מולו מציבה ברג את סיאון, עבד בשנות השלושים לחייו, שבור בגופו משש עשרה שנים של עבדות ושבור בנפשו מהידיעה כי עמו הזעיר והקסום הושמד בידי הדרזים. עד כאן הנוסחה ברורה ואף ההמשך צפוי – מפגש, קונפליקט, לימוד, חיבה וקתרזיס. אולם ברג משכילה לרקום את מערכת היחסים בעדינות רבה כל כך עד שהיא מצליחה להיחלץ מן הדטרמיניזם העלילתי שתואר קודם. עד חציו, מוקדש הספר להתפתחות מערכת היחסים בין סיאון לאלכסנדר ולגילויים ההדדיים שלהם האחד על אודות השני. ללא נשים, מלחמות ודרקונים ועם הרבה מחשבות, רגשות, התפתחויות ונסיגות. העלילה מתקדמת באיטיות אולם החמלה והאנושיות המובעים בה מפצים על כך. ניתן להגדיר את חציו הראשון של הספר כ''מכוון תהליך'' יותר מ''מכוון עלילה''. ברג מבלבלת את ההגדרות שלנו לפרקים – ברע מתגלה תמצית הטוב, העוצמה שבירה באופן מפתיע, הקוסם החזק מרוקן מכוחו, הוודאי מופרך – כל זאת ולהיפך.
אחד הדברים שהפעימו אותי הוא נקודת המבט הנשית כל כך של הספר המובאת אלינו דרך עיניו של גבר. עם זאת, ברג עצמה ציינה בראיון כי היא עייפה מלכתוב מנקודת מבט שכזו, ולכן הטרילוגיה הבאה שלה נכתבה מנקודת מבטה של אשה, אשר אותה היא מתארת כ''נקודת מבט מורכבת יותר ותובענית יותר לכתיבה'' (לתשומת לבכם).
מפגשי עבד-אדון והתיקון המשותף המסיים אותם אינם חדשים בספרות ('הארמון הלבן', 'סיפורי אלף לילה ולילה' ועוד), אולם הם מקבלים משמעות נוספת, אנושית ורלוונטית, דוקא בספרות בדיונית. החיבור בין אלקסנדר וסיאון, הנושא הרמזים רומנטיים ואף אירוטיים, לא יוצר אצל הקורא הרגשת דבקות וקיטש אלא מותיר מטען אוניברסלי והומניסטי. על הטוב שיש בכל אדם, על ניפוץ הנפש ובנייתה מחדש ועל יכולת גישור מעל לתהומות של לאומנות ואלימות. עם כל זאת, בל נטעה, סיאון עצמו עובר שבעת מדורי גיהנום – הוא מוכה, מורעב, מוצלף, חולה, נצרב באש, מדמם ומיוסר במידה כזו ששרידתו מתחילה להראות בלתי מהימנה. ברג מפליגה כל כך בתיאור יסוריו הפיזיים של סיאון עד כדי תמיהה בדבר הצורך בפלסטיות המפורטת של הכוויות, הצלקות, מיצי המרה, שטפי הדם וזעזועי המוח העוברים עליו, וספק אם הדבר מועיל במשהו לקידום העלילה או העמקת המסרים.
חציו השני של הספר עוסק במסעם-בריחתם של סיאון ואלקסנדר מפני השדים שחדרו אל חצר המלוכה ומאיימים להשתלט על מוקדי הכוח בקיסרות. סיאון ממלט את אלקסנדר ושניהם פונים אל העם היחיד אשר יכול לסייע להם – האזארים. אותו עם של קוסמוֹת ולוחמים אשר מסתתר מפני העולם החיצון ומנסה לשקם עצמו לאחר הכיבוש. כצפוי, זהו מסע החניכה של שני הגיבורים, ובמהלכו נחשף מידע חדש על נסיבות שעבודו של סיאון ואהבתו הלא ממומשת אל מלכת האזארים, כאשר במקביל עובר אלקסנדר טרנספורמציה מיורש עצר אכזר ואלים למושיע העמים כולם, כובשים ונכבשים, מפני אימת השדים (הבלונדינים תכולי העיניים שהגיעו מהצפון, אגב).
להבדיל מספרי פנטסיה אחרים, המתארים עולמות בהשראת מיתולוגיות או תקופות היסטוריות ספציפיות, ברג יוצרת בליל תרבותי המשלב מוטיבים בדווים, מחולות סופיים ושמות סלאביים עם רמזים לאימפריה הרומית ולתרבות ההלניסטית. היא עצמה אומרת בראיונות שלא היה לה מקור השראה אחד וכי היא החליטה לעצב את העולם המתואר בספרה תוך התייחסות לתרבויות מדבריות רבות עליהן ביצעה תחקיר. התוצאה מעניינת אולם לעתים משקפת רעיונות מספרים נוספים כמו 'ערפילי אבאלון', שהדהד באוזני בחוזקה בעת הקריאה, ואף מעט מ'חולית'. המבקש להעשיר את ידיעותיו באשר לאימפריה הדרזית יוכל למצוא באתר של קרול ברג מילון מפורט, היסטוריה הקודמת לספר, תיאור חייהם של האזארים לפני המלחמה הגדולה ועוד כהנה וכהנה הרחבות. ואם נמשיך בקו הנשי, הרי שמשך כתיבת הספר היה... כן, כן, תשעה חודשים בדיוק. האין סמלי מזה?
לסיכום - לפנינו פנטסיה אחרת. נשית, מורכבת ועמוקה יותר. בכתיבה ניכר אומץ רב, שכן היא אינה נכנעת לתכתיבים העלילתיים המאפיינים ספרי פנטסיה רבים. ברג מכתיבה קצב אחר. קצב שראוי להאזין לו. הספר מעציב ומרומם בו בזמן ומותיר משקעים זמן רב לאחר סיום הקריאה בו. בשבילי זהו המדד לספר טוב.
הִשתנוּת (Transformation)
מאת קרול ברג (Carol Berg)
תרגום: דוד חנוך
גרף – הוצאה לאור, 2004
450 עמודים
הִשתנוּת - פרק לדוגמה
הִשתנוּת - במיתוס
אשה , רחמי האלים עלינו
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
תודה על הביקורת המחכימה. (חדש)
Dan יום רביעי, 15/12/2004, שעה 13:37
גם אני מעדיף ספרי מד''ב על פני ספרי פנטסיה, אבל הביקורת הזו עושה חשק רב לקרוא את השתנות.
|
|
|
|
|
קצת מוזר בעייני הרעיון שלך על הרוע (חדש)
5th Orman יום רביעי, 15/12/2004, שעה 16:46
יש מספיק סיפורים בז'אנר שבהם הרוע ''מוצדק'' בצורה דומה למה שתיארת. למשל ברומח הדרקון המושמץ רבות באתר זה (ובצדק).
אז הסיפור לא כזה מיוחד בנושא הזה (אפילו שכתבה אותו אישה).
|
|
|
|
|
אם כך, הרעיון אינו ''מוזר'' כהגדרתך (חדש)
נועה ניר יום רביעי, 15/12/2004, שעה 19:26
בתשובה ל5th Orman
אלא נפוץ יותר משחשבתי. מה טוב.
ראה את התנצלותי על מידת הבקיאות שלי בפנטזיה אשר נופלת ממידת הבקיאות שלי במד''ב.
מה שאומר כי כותבי הז'אנר סלחניים יותר לגילויי רוע מכותבים אחרים? מעניין.
|
|
|
|
|
דווקא תיאור הרוע בספר אינו מוצלח בעיני (חדש)
אמבר יום חמישי, 16/12/2004, שעה 9:35
בתשובה לנועה ניר
בספרות פנטסיה קשה מאוד למצוא רוע שהוא רוע מוחלט וגמור, ללא רקע פסיכולוגי או גוונים של אפור.
רוב הספרים היום נמנעים מלתאר רוע מוחלט או טוב מוחלט, אלא גוונים שונים של אפור ועם סיבות מנומקות. אנשים הם רעים או טובים או משהו באמצע בגלל אישיותם, או דעותיהם, אבל לא בגלל שהטבע שלהם הוא להיות רעים.
לטעמי, רוע מוחלט, נטול סיבות, הוא לא ממש מענין ומבחינה ספרותית הוא מהווה נסיגה לאחור.
הסיבה היחידה בגללה לא חשבתי שזה פגם מהותי בספר היא בגלל שמול הרוע השדי, הטהור, ונטול הסיבות היא מציגה סוגי רוע וטוב אחרים - אנושיים ומורכבים ולא חד משמעיים כמו הדרזים והאזרים.
|
|
|
|
|
אם ''רומח הדרקון'' מושמץ באתר זה (לא בדקתי)- כנראה זה בצדק (חדש)
kissboocremim יום שישי, 05/08/2005, שעה 16:45
בתשובה ל5th Orman
חרא ספר. ממש. בזבוז כסף, זמן ואנרגיה.
העלילה עלובה, הגיבורים עוד יותר, ו''העולם המורכב והמתוחכם'' שהסופרת וההוצאה לאור כל כך מתגאים בו הוא מסורבל, משעמם ומעצבן. למי איכפת מהרקע הכלכלי? רוצים לקרוא ספר פנטזיה, לא ''גלובס''.
|
|
|
|
|
דווקא אני ראיתי את זה באור שונה למדיי (חדש)
willkins יום רביעי, 15/12/2004, שעה 23:55
העובדה שפותרים את הרעים כרעים מעצם טבעם אינה הופכת את הרוע שלהם לפחות מוחלט ופחות נוסחתי. להפך אפילו, זה הופך את הרוע אפילו ליותר רשע בכך שכל המניעים שלו הם בעצם היותו רשע ולשם הרשעות מה שפותר אותו דיי בקלות מכל עומק אמיתי או עניין.
ובקשר להתפתחות הדמויות והקשר בינהן, גם כאן אני נאלץ לא להסכים. במיוחד במקרה של אלקסנדר. לפי דעתי, השינוי שעבר על אלקסנדר קרה בקלות יתרה, במהירות ובאופן שלאחר מכן גרם לפתיחה בה הוא הוצג כאדם מרושע וטיפש להיראות מודבקת ולא מתאימה להמשך. איך שאני ראיתי את זה, זה פשוט היה כאילו באיזו שהיא נקודה הסופרת לחצה על מתג בדמות, והופ. היא נהייתה נחמדה וטובה.
ובשורה התחתונה, למקרה שלא הובן. אני דווקא ממש לא אהבתי את הספר. הוא היה מאוד צפוי, כל הדמויות בו בסופו של דבר התגלו כדמויות ''טובות'' מלבד השדים שהם רעים מטבעם, ובסופו של דבר הוא היה נוסחתי וצפוי בדיוק כמו רוב הספרים אשר בדר''כ מוזכרים עם הרבה פחות כבוד.
אני בשביל הפנטזיה המודרנית שלי אעדיף להשאר עם מרטין, תודה רבה.
|
|
|
|
|
אלקסנדר לא הוצג כאדם מרושע וטיפש (חדש)
יעל יום חמישי, 16/12/2004, שעה 0:11
בתשובה לwillkins
*ספוילרים*
הוא הוצג כנער מגודל מפונק להחריד ואגוצנטרי (שהתנהגותו יכולה להתפרש כרשעות, אבל היו רמזים שזה לא כך), שמתבגר במהלך הספר והופך לגבר.
וגם לא נכון שכל הדמויות התגלו כטובות. ריס למשל אמנם ''חזר בתשובה'' בסוף, אבל אין שום ספק שהוא היה מנוול.
וגם האבא של אלקסנדר לא היה מי יודע מה אדם טוב.
והחלידים בטח לא הוצגו כאנשים טובים. הם נתנו לשדים להכנס אליהם מרצונם החופשי. השליח בסוף היה משוחרר מהשד שלו...
|
|
|
|
|
*המשך ספוילרים* (חדש)
willkins יום חמישי, 16/12/2004, שעה 19:00
בתשובה ליעל
דווקא לפי דעתי הוא הוצג כך. באופן מלאכותי ודי גרוע, אך עדיין היה ניסיון להציגו כאדם רע בתחילת הספר {זה לפחות איך שאני רואה את החלק בו הוא מכה את הגיבור השני מכות נמרצות}, ואז מייד מצילים אותו מההצגה הזו ובעצם מבטלים אותה באופן בו זה מוריד מהערך הספרותי של ה''התבגרות'' אותה הוא עובר.
ואני מצטער, בשבילי דמות אשר חוזרת בתשובה רגעים לפני מותה היא דמות אשר בשורה התחתונה הפכה להיות דמות ''טובה''.
ואני דווקא לא חושב שהאבא של אלקסנדר הוצג כאדם רע, אני אפילו לא מצליח להעלות דוגמא להתנהגות כזאת. ולא, ההוצאה להורג של אלקסנדר לא הייתה מעשה רע, אלא מעשה הכרחי שהוא ניסה להימנע ממנו.
וזה קצת מוריד מהערך הספרותי כאשר אין לסופרת את האומץ להציג דמות אנושית רעה באמת.
ובקשר לחלידים, מלבד העובדה שההפרדה בינם לבין השדים הייתה מאוד חלושה וכמעט לא נמצאת. נכון, כאן היו לנו אנשים רעים. אם כי עדיין אלו לא היו רעים אפורים כמו שלדעתי נדרש מספר פנטזיה מודרני.
|
|
|
|
|
עדיין *המשך ספוילרים* (חדש)
יעל יום שישי, 17/12/2004, שעה 0:51
בתשובה לwillkins
אני ממש לא ראיתי באלקסנדר אדם רע, גם כשהוא כמעט הורג את סייאון במכות.
עוד לפני זה - כשהוא נתן לסייאון לנקום בווניה על הקעקוע בפרצוף. מבחינת אלקסנדר, לחשוב על עבד עד כדי כך שהוא יתן לו לנקום (אצל הדרזים נקמה זה דבר חשוב מאוד) - זה משהו שבהחלט מראה שעמוק מתחת לפינוק והחינוך הגרוע - הוא כן חושב על אנשים אחרים. ומישהו שמסוגל לחשוב על אדם אחר ולראות דרך עיניו, הוא כמעט אף פעם לא אדם רע.
מבחינתי ריס חזר בתשובה קצת יותר מדי מאוחר. אוקי, אז בסוף יסורי המצפון עשו משהו. בסוף? הרבה הרבה הרבה יותר מדי מאוחר מכדי שזה יהפוך אותו לטוב. הוא בהחלט לא הרוע המוחלט, אבל הוא כן מנוול. הוא חזר בתשובה רק אחרי שהוא הפסיד הכל... אילו הוא היה חוזר בתשובה כשעוד היה לו מה להפסיד, זה היה משהו אחר.
אבא של אלקסנדר עשה משהו הכרחי שהוא ניסה להמנע ממנו? זה הבן שלו. הוא לא נותן לו להגיד כלום, לא מנסה לבדוק את הטענות שלו. אפילו לא קובע את ההוצאה להורג לזמן מספיק רחוק כדי ש*מישהו* יוכל לנסות לבדוק את הטענות האלה.
הוא לא היה תחת השפעת השדים. אין לו אפילו את התירוץ הזה.
לא הבנתי את המשפט האחרון שלך. לדעתי היו רעים אפורים. החלידים היו רק טיפל'ה אפורים - ויש גם אנשים כאלה בעולם.
|
|
|
|
|
אין בספר טוב ורע מוחלטים. בזה כוחו. (חדש)
איקארוס יום שישי, 17/12/2004, שעה 6:41
בתשובה לwillkins
אלקסנדר, סייאון, ריס, הקיסר, האזארים והדרזים מוצגים כולם בגוונים של אפור. זה מה שהופך את הספר למוצלח. הסופרת לא היתה צריכה אומץ כדי לתאר דמות רעה כי זה היה מפשט את הסיפור. דווקא הבחירה בדמויות ועמים אפורים, לא רעים ולא טובים, היא שמעלה את ערכו הספרותי של השתנות. חולפים להם הימים בהם פנטסיה היא מאבק הירואי בין טוב לרע ומגיעים ימי האפור, ימים שמעלים את אמינות הסיפור.
|
|
|
|
|
אין בספר טוב ורע מוחלטים. בזה כוחו. (חדש)
willkins יום שישי, 17/12/2004, שעה 21:34
בתשובה לאיקארוס
אבל, הרעיון באפור איכותי זה לא שיש דמויות שהן בערך טובות, או בערך רעות. אלא דמויות שהן שתי הדברים בו זמנית. כלומר, לדוגמא בששאו''ק אם תסתכל על רוברט בארתיאון מצד אחד הוא אדם טוב, אוהב ותומך. ואז מנקודת מבט אחרת הוא רוצח וחמס.
זה החוזק האמיתי של אפור, שכל דמות מכילה בתוכה שני ערכי מוסר שונים ושבעצם אין סקאלת מוסר אחת *מוחלטת*.
בהשתנות בהחלט ניתן לראות אך ורק סקאלה אחת, ואפילו הדמויות האפורות ביותר שם לא מכילות בתוכן שום קונפליקט בלתי ניתן לישוב, שזה מוריד מהאמינות.
|
|
|
|
|
אני לא יודע מה זה אפור איכותי. (חדש)
איקארוס יום שישי, 17/12/2004, שעה 22:06
בתשובה לwillkins
אני כן יודע שדמותו של אלקסנדר עונה בדיוק על הקריטריונים שלך. הוא אכזר ורוצח ונוגס מצד אחד, ואדם פתוח רך ואוהב מצד שני. ריס הוא חבר טוב מצד אחד, אבל בוגד מהצד השני. האזרים הם כביכול מהות הטוב אבל לא מהססים להתנהג באכזריות נוראה לבני עמם שלהם. הדמויות המרכזיות בהשתנות אנן נוטות לטוב או לרע עם קצת אפור, הן לגמרי אפורות וטוב ורע מעורבבים בהם לסירוגין. אלקסנדר הוא ההתגלמות של אפור ללא נטייה לטוב או לרע. זה מודגש בסיפור.
|
|
|
|
|
דווקא לא הייתי אומר את זה ככה. (חדש)
willkins יום רביעי, 22/12/2004, שעה 19:23
בתשובה לאיקארוס
החוזק של אפור איכותי זה כמו שאמרתי לא רק שיש דמות שהיא רעה וטובה, אלא שהיא מקיימת את שני הדברים על שתי סקאלות מוסר שונות.
אלקסנדר אולי מחזיק גם בתואר של רע וגם בתואר של טוב, אבל באותה סקאלת מוסר המוצגת כאבסולוטית וצודקת. ואת האמת, גם במנותק לזה אני לא חושב שניתן לקרוא לאלכסנדר כרע וטוב בו זמנית. כלומר, יש נקודה שהוא רע ויש נקודה שהוא טוב. אבל זה לא בו זמנית.
וריס לא היה חבר טוב בשום נקודה. הוא הוצג כביכול אחד אבל זה התגלה כשקר ככה שלא ניתן להחשיב את זה כטוב. הרגע היחידי שהוא הוצג כטוב היה בסוף כאשר הוא ''חזר בתשובה'', מכפר על מעשיו ומת מידיית אחר כך, שזה באמת לא חידוש בתחום הפנטזיה או בכלל.
|
|
|
|
|
אין בספר טוב ורע מוחלטים. בזה כוחו. (חדש)
goldmoon שבת, 18/12/2004, שעה 12:46
בתשובה לwillkins
באופן לחלוטין בלתי קאנוני באתר הזה אני נחלצת להגן דווקא על ה''אפרוריות'' של ''רומח הדרקון''. רק לדוגמא: האלפים של סילבנסטי - הם טובים או רעים, ולפי איזו סקאלה (הם נלחמים ברשע, כן, אבל לא מוכנים לשתף פעולה עם שום ''טובים'' אחרים, כי הם כל-כך שקועים בגאוותם.) ו''אבירי טאקיזיס'' - בספרים המאוחרים, והפחות טובים בהרבה - הם טובים או רעים? ועוד לא אמרתי מילה על רייסטלין.
אז נכון שאין שם מגוון של סקאלות, ואין שם הזדהות עמוקה עם הרוע ומה שמניע אותו (פרט לרייסטלין, אולי), כמו למשל במקרה של המלך הרע שאנחנו מזדהים איתו (שכחתי את שמו) ב''טיגאנה''.
מה שאני מנסה להגיד, זה שכבר מזמן קיימות בספרות הפנטסיה דמויות (ובכלל זה עמים שלמים) שהן אפורות מכל מיני בחינות, ולא רק רעות או טובות. אפור מושלם יהיה לנו כאשר כבר בכלל לא יהיו טובים ורעים, אלא רק אפורים, ובינתיים לא ממש ראיתי את זה קורה (אבל אולי לא קראתי מספיק פנטסיה מודרנית. למשל, מרטין). ובכלל, לפעמים זה נחמד כשיש טובים ורעים - אני לא יודעת איך נצליח להניע את העלילה, ואת הרגשות של הקורא, בלעדיהם.
|
|
|
|
|
אין בספר טוב ורע מוחלטים. בזה כוחו. (חדש)
willkins יום רביעי, 22/12/2004, שעה 19:31
בתשובה לgoldmoon
וכמו שציינתי למעלה, זה שיש לך דמויות או עמים שהמוסריות שלהם מוטלת בספק, זה לא עושה את זה אפור ''איכותי''. כדי שמשהו יהיה אפור איכותי לדעתי צריך שהמוסר של הדמות תהיה מנוגדת, אבל לא על אותה סקאלת מוסר, אלא על שני סקאלות שונות ואם אפשר גם מנוגדות.
ואם אתה רוצה לדבר באמת על דמות שמקיימת את זה, קח באמת את המלך מטיגאנה {שגם אני שחכתי את שמו}. מצד אחד בסקאלת מוסר של אנשי טיגאנה הוא צורר ואדם מרושע. לעומת זאת בסקאלת מוסר אחרת לחלוטין הוא אדם טוב, נאמן לעצמו ולמשפחתו, וכן יכול להיות טוב לממלכה בסופו של דבר.
זה אפור איכותי. רע בסקאלה אחת, טוב בסקאלה אחרת. ואז לא ניגוד בין טוב לרע, אלא בין סקאלה לסקאלה.
ועוד פעם, בקשר לשאלה שלך. תקרא מרטין ותראה.
|
|
|
|
|
דווקא אני ראיתי את זה באור שונה למדיי (חדש)
שי יום חמישי, 16/12/2004, שעה 18:19
בתשובה לwillkins
סליחה על הבורות, אבל מי זה מרטין?
|
|
|
|
|
הכוונה היא כמובן לג.ר.ר. מרטין (חדש)
willkins יום חמישי, 16/12/2004, שעה 18:51
בתשובה לשי
הכותב של ''שיר של אש ושל קרח''.
|
|
|
|
|
צודק בקטע של הדמויות, אבל למרות זאת ממש אהבתי את הספר (חדש)
kissboocremim יום שישי, 05/08/2005, שעה 16:47
בתשובה לwillkins
|
|
|
|
|
סוף סוף :-) (חדש)
שחר יום ראשון, 02/10/2005, שעה 13:46
בשעה טובה,
קראתי ושמחתי שוב ליפול בקיסמה של קרול ברג
מחכה ומצפה לסיפור המלא
שחר.
|
|
|
|
|
הטרילוגיה (חדש)
יעל יום שני, 19/05/2008, שעה 23:57
לאחר שנשביתי בספר הראשון שלה החלתי לקרוא ספרות פנטזיה. עלי לציין שהטרילוגיה הזו היא אחת הטובות ביותר שקראתי. היא מורכבת,הדמויות מאוד עשירות, אנושית מאוד, רגישה ולא ''שחור לבן''. היא סוחפת.
גם למי שלא בהכרח אוהב ספרי פנטזיה אני חושבת שיהנה מאוד. מומלץ...
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
