עוד בקטגוריה זו:
ביבר הנייר
סיפורים / קן ליו
28/06/14
תגובות: 8
וויסקי בקנקן (חלק שלישי)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 1
וויסקי בקנקן (חלק שני)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
וויסקי בקנקן (חלק ראשון)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
הינדיק
סיפורים / הדס משגב
13/06/14
תגובות: 1
שמים שבורים
סיפורים / יואב וקרן לנדסמן
13/06/14
תגובות: 1
מתנת יום הולדת בחלקים
סיפורים / קרן לנדסמן
01/03/14
תגובות: 0
דמשק
סיפורים / דריל גרגורי
31/08/13
תגובות: 8
מיכאל
סיפורים / זיו קיטרו
03/05/13
תגובות: 0
עד בלי ירח
סיפורים / נגה פרנקל
03/05/13
תגובות: 3
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 5
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 1
יאגה
סיפורים / קרן לנדסמן
03/05/13
תגובות: 1
היום הגרוע ביותר בשנה
סיפורים / קרן לנדסמן
15/02/13
תגובות: 8
פיזור
סיפורים / חגי אברבוך
13/01/13
תגובות: 14
|
 |
אינטרנט מהיר
סיפורים / יעל סיון וניר יניב
יום שלישי, 01/06/2004, שעה 0:00
הרפתקאות סבא יחזקאל במרחבי האינטרנט
|
|
סיפור זה הופיע בגליון מספר 10 של חלומות באספמיה - כתב עת למדע בדיוני ולפנטסיה
רשת האינטרנט לא האירה את פניה ליחזקאל רוטנברג בעבר. גם לא בעתיד.
''הלו'', הוא אמר לשפופרת הטלפון המצועצע שקיבל עם התקנת הרשת בביתו. ''אתם שומעים אותי?''
''אל תצעק, סבא'', אמר מוקדן הרשת מעברו האחר של הקו. ''אני שומע אותך יופי. מה הבעיה?''
''הלו?'' אמר יחזקאל. ''למי הגעתי?'' בשנים האחרונות נחלשה השמיעה באוזנו הימנית, אך הוא נטה לשכוח זאת ולהצמיד את האפרכסת דווקא אליה.
''אַלְטינֵט פלוס סוּפר תקשורת בע''מ'', אמר המוקדן. ''ספקי האינטרנט שלך, אדוני''. הוא אמר זאת בחוסר חשק בולט.
''האינטרנט'', אמר יחזקאל. ''זהו! האינטרנט! על זה רציתי לדבר אתך. תשמע, האינטרנט שלכם לא טוב''.
''סליחה?''
''תראה'', אמר יחזקאל, ''היום בבוקר ניסיתי להגיע באינטרנט לספריה של אוניברסיטת תל אביב. אני מחפש ביוגרפיה לא משוחדת של בן גוריון, ולא תאמין כמה קשה למצוא אחת כזאת. יש מחסור בכותבי ביוגרפיות אמינים ו...''
''כן, בסדר'', אמר המוקדן. ''הבנתי. מה הבעיה?''
''לקח לי חצי שעה להגיע לספריה'', אמר יחזקאל, ''ואז לא רצו לתת לי להיכנס. לי!''
''יש לך הרשאה?'' שאל המוקדן.
''הרשאה? בחורצ'יק, אני הייתי מנוי בספריה הזאת עוד לפני שנולדת! כשאני הולך לספריה, הם צריכים להגיד לי תודה! לא כמו השמגג הצעיר הזה, שעומד שם בפתח של האינטרנט ואומר לי 'איפה ההרשאה שלך'. אל מי הוא חושב שהוא מדבר?''
''נו'', אמר המוקדן, ''ואיפה ההרשאה שלך?''
''בסוף הראתי לו תעודת גיל הזהב והוא נתן לי להיכנס'', אמר יחזקאל. ''ואפילו מצאתי כמה דברים מעניינים מאד. 'בן גוריון – פועל הוועד הפועל' בארבעה כרכים מאת דנציגר, למשל. ידעת שבן גוריון היה שחקן גולף חובב? למה לדעתך הוא עבר לשדה בוקר?''
''לא'', אמר המוקדן. ''אנחנו עוברים הכשרה בסיסית בלבד בהיסטוריה. בכל אופן – מה הבעיה? נכנסת לספריה ולקחת ספרים. מה לא בסדר?''
''ואיך בדיוק'', אמר יחזקאל, ''אני אמור לסחוב ארבעה כרכים כבדים הביתה דרך האינטרנט שלכם? לוקח חצי שעה להגיע בכל כיוון!''
''זה'', אמר המוקדן, ''כי אין לך אינטרנט מהיר''.
''נו, אז איך האינטרנט?'' שאל חן, נכדו של יחזקאל, כאשר שוחחו בטלפון בערבו של אותו יום.
''נו, בסדר'', אמר יחזקאל. ''אינטרנט''. הוא לגם בקולניות מכוס תה שהכין לעצמו, להרגעת עצביו.
''רק בסדר? מצאת את הביוגרפיה של בן גוריון? נכנסת לאתר הכנסת?''
''הלכתי. נכנסתי. אני עייף, חן. האינטרנט הזה אולי לא בשבילי. הכל לוקח כל-כך הרבה זמן, ובשביל כל דבר צריך הרשאה, וגם...''
''מה קרה, סבא?''
''לא חשוב'', אמר יחזקאל. ''זה... נו, אני רציתי לקנות לי מטריה לקראת החורף. בחנות של האינטרנט הבטיחו לי שזאת המטריה הכי טובה שיש, אבל היא פשוט לא נפתחת. אולי גם בשבילה צריך הרשאה?'' הוא בעט בכעס במטריה הסוררת.
''מה?''
''המטריה!'' צעק יחזקאל. ''היא לא נפתחת! ניסיתי הכל – הזזתי אותה, משכתי לה בשפיצים, סובבתי אותה – כלום! איזו מין רמאות זו?'' רועד מכעס, הוא הושיט את ידו לכוס התה אך החטיא. מעט מן הנוזל נשפך על רגלו ועל המטריה, שאמרה בקול שמח: ''גשם גשם משמים!'' נפתחה בכוח רב בין רגליו של יחזקאל והפילה אותו ארצה.
''סבא!'' אמר חן למשמע קולות הקריסה והנפץ מעברו האחר של הקו, שהוחלפו במהרה בצרור קללות עסיסיות. ''אתה בסדר?''
''קיבינימאט!'' אמר יחזקאל. ''האינטרנט הזה מנסה להתנקש בחיי!''
''די, די סבא. אל תתייאש. צריך להתרגל לאינטרנט, ללמוד איך לגלוש בין אתרים, להוריד קבצים, לחפש מידע, איך לעשות קניות וכל זה''.
''אני יודע איך עושים את זה'', אמר יחזקאל, עדיין על הרצפה. ''אני לא טיפש! שמעתי את ההוראות! אבל הכל לא עובד טוב ולא מסתדר וכל-כך לאט!''
''טוב'', אמר חן, ''זה מפני שאין לך אינטרנט מהיר''.
''מה זה האינטרנט המהיר הזה?'' שאל יחזקאל.
''זה פשוט אינטרנט יותר חדיש ומתקדם. הכל עובד יותר מהר, יותר חלק. אני חושב שזה מה שאתה צריך''.
'''יותר חדיש! יותר מתקדם!' סבתא שלך ואני הסתדרנו טוב מאד עם הסוסיתא! אני לא צריך הכי מהיר. אני לא צריך הכי חדש!''
''בסדר, סבא, אל תכעס, זה רק שעם אינטרנט מהיר ה...''
''די, חֵני, מספיק. אני לא מוכן לשמוע על זה!''
נראה שהורדת הפיצה נתקעה. יחזקאל הסתובב בסלון, מורעב ומותש. בטנו לא הפסיקה לקרקר.
''אינטרנט מהיר'', הוא מלמל בזעף. ''אנחנו נוסעים בסוסיתא, לא בוולבו...'' מדי כמה רגעים הוא נעמד מעל המחשב ובהה בפס הצר שעל המסך. הפס לא זז. ''נו'', אמר יחזקאל. ''תגיעי כבר!'' כלום לא קרה. הוא חבט בשולחן, אך ללא הועיל. ''נו כבר! איזה מין פיצה זאת?'' אמר וטלטל את המחשב בזעם.
''תשעים ושניים אחוזים מהפיצה הושלמו'', אמר קול נשי מתוך המסך.
יחזקאל הזדקף ושילב את זרועותיו על חזהו – בכל זאת הוא יודע איך לטפל במכשירים, והוא לא צריך שום אינטרנט מהיר!
''פיצה פיצה משמים'', אמר לעצמו בסיפוק וצעד בנחישות לעבר המטבח. הוא אפילו לא הספיק להוציא את צלוחית החרסינה ואת מזלגון העוגות כשהקול הנשי הענוג הודיע: ''הורדת הפיצה הושלמה. בתיאבון, ותודה שקניתם בפיצריית מצב רוח טוב!'' הדברים לוו בקול חבטה.
''מצב רוח טוב!'' שר יחזקאל בעודו עושה את דרכו בחזרה מן המטבח. ''מצ-מצ-מצ-מצ-מצב רוח... הו, אלוהים!''
במרכז הסלון, על השולחן היפה שקיבל מחברי הוועד הפועל עם פרישתו, נחה לה קופסה צרה, ארוכה וסגולה להחשיד. ריח מוזר מאד עלה ממנה. משהו שהזכיר לו את שטרודל התפוחים והקינמון של אשתו, תנוח על משכבה בשלום. ריח מפתה ומעורר יראה כאחד. ריח מרגש, ריח מלחשש...
יחזקאל ניגש אל השולחן, פתח את הקופסה והביט פנימה.
לאחר זמן מה גבר עליו רעבונו והוא אכל את הפיצה בכל זאת.
''חֵני'', אמר יחזקאל בקול מתרונן ''חֵניל'ה! אני חושב וחושש ובה בעת גם נרגש לומר לך, שאני צריך את העזרה שלך''.
''מה? מה העניינים, סבא?'' חן היה מוטרד. שיחה שלישית עם סבו ביום אחד, וחילופי מצב הרוח האלה – מה קורה שם?
יחזקאל ניצב מול הראי המוארך בחדר השינה. בידו האחת הוא אחז בשפופרת הטלפון וידו השניה נחה על מותניו. הוא נפנה, זקף את סנטרו ולכסן מבט שרמנטי לעבר הפרופיל שלו.
''כן'', אמר לעצמו. ''ולמה לא, בעצם?''
''מה?''
יחזקאל צחקק. ''חן, תקשיב לסבא שלך. סבא שלך לא משוגע. אני רוצה אשה. כלומר, להכיר אשה''.
''סבא?!''
יחזקאל השעין את השפופרת על צווארו והפגין את שרירי ידיו אל מול הראי. ''לא רע'', הוא מלמל לעצמו.
''סבא? מה קרה לך?'' צעקה השפופרת.
יחזקאל נטל אותה שוב בידו. ''תקשיב לי, חֵני. אני רוצה מישהי שתהיה... לא רזה מדי, קודם כל. שיהיה איפה לתפוס, כן? מישהי עם אישיות...''
''סבא?''
''...עם אופי טוב, ושיודעת להכין שטרודל כמו שצריך. אתה שומע, חֵני?''
''אני... סבא, מה קרה לך? עישנת... אה, לקחת משהו?''
''אני בסדר גמור!'' אמר יחזקאל. ''אני מרגיש מצוין. בדיוק אכלתי ארוחת ערב, פיצה, בדיוק כמו שאתם הצעירים אוכלים. בכל מקרה, אני רוצה שהיא תהיה עם טעם טוב בלבוש, וגם קצת קולטורה. חני, אתה רושם?''
דממה הלומה שררה מעברו השני של הקו. יחזקאל, שהבין מכך כי נכדו אכן משתף פעולה ורושם, כבר החל לדמיין את בחירת לבו החדשה. מישהי תרבותית – אבל עם פיגורה! – שאולי תדע גם דבר או שניים על חייו הסוערים של בן גוריון...
''סבא'', אמר חן, ''מה בדיוק אכלת?''
''פיצה. בכל מקרה, לגבי האשה –''
''איזו פיצה?''
''מהאינטרנט. הזמנתי מהאינטרנט! אני רוצה ש –''
''יש לך את הקופסה? תביא אותה לטלפון''.
''אויש, נו, באמת'', אמר יחזקאל אבל בכל זאת הלך לסלון, שם חיכתה הקופסה הסגולה על השולחן. הוא הרים אותה, ובעודו פוסע בחזרה אל חדר השינה הבחין, לראשונה, בכותרת מהבהבת בצדה.
''הנה, הבאתי'', אמר יחזקאל. ''הלו?''
''יופי, סבא. הפיצה היא מהיום?'' אמר חן, שהרגיש כי השליטה בתוכן השיחה חוזרת לידיו. ''היא טריה? יש עליה תאריך?''
יחזקאל הרכיב את משקפי הקריאה שלו ובחן את הקופסה מקרוב. ''תאריך?'' הוא אמר, ולנגד עיניו צץ ריבוע ובתוכו תאריך התפוגה.
''אחד עשר לאוקטובר'', הוא אמר, ''אלפיים ארבעים וחמש''.
''מה?'' אמר חן. ''אלפיים אר... לא חשוב. תקריא לי את הרכיבים!''
יחזקאל נתן בכותרת המהבהבת מבט בוחן. ''קינמון'', הוא קרא לאטו. ''קינמון ל... להגברת האון?''
''מה?''
''קינמון להגברת האון'', אמר יחזקאל. ''רעיון מצוין! למה לא חשבו על זה קודם?'' הוא קרץ לדמותו שבראי.
''סבא'', אמר חן המזועזע, ''אני חושב שמשהו לא היה בסדר בפיצה שלך. אני רוצה לבוא –''
''שששש'', היסה אותו יחזקאל. ''תגיד חן, איך אתה ומיכלי הכרתם? לא באינטרנט?''
יחזקאל מצא עצמו עומד בלב שדה צבעונים מרהיב. במרכז השדה ניצב שער בצורת קשת ססגונית. יחזקאל התקרב אליו בהיסוס.
''ברוך הבא לאולטרה-ונוס 3000!'' אמרה הקשת. ''אצלנו תמצא אהבת אמת! יחד, נגשים את משאלות לבך הכמוסות ביותר. אמור את שמך כעת:''
''אה, יחזקאל רוטנברג!''
''יחד, נגשים את משאלות לבך הכמוסות ביותר, אה, יחזקאל!''
''רוטנברג''.
''אה, רוטנברג. מהן משאלות לבך הכמוסות ביותר?''
''זאת צריכה להיות אשה'', אמר יחזקאל, ''גם יפה וגם אופה!'' הוא קרץ.
''יש במערכת שלנו עשרת אלפים חמש מאות ושתים עשרה נשים. מתוכן עשרת אלפים חמש מאות ושתים עשרה מוגדרות 'יפות'. מתוכן אפס מוגדרות 'אופות'''.
''אז רק אופה'', אמר יחזקאל, שלא רצה לעשות מזה עניין.
''יש במערכת שלנו עשרת אלפים חמש מאות ושתים עשרה נשים. מתוכן אפס מוגדרות 'אופות'''.
יחזקאל הרכין את ראשו. אין אופה? הוא פסע הצדה, מהורהר, וניסה לקטוף צבעוני ורוד. הוא לא הצליח. הצבעוני נשאר נטוע בקרקע, בדיוק כמו העץ שהוא והסבתא של חן נטעו ב...
''גבר נאה וחסון שכמותך'', אמרה הקשת, ''ודאי יכבוש את לבן של נשים רבות. אולי תנסה את אולם ההיכרויות המפואר שלנו?''
''אולם ההיכרויות?'' אמר יחזקאל.
''גבר צעיר ובריא שכמותך'', אמרה הקשת, ''ודאי ימיס את לבן של יפהפיות רבות. אולי תנסה את אולם ההיכרויות המפואר שלנו?''
''נו, שיהיה'', אמר יחזקאל. ''אם כבר באתי עד כאן...''
זו היתה אהבה ממבט ראשון. למרות שלא טרח להצטייד במשקפים, יחזקאל הבחין בבחירת לבו מיד כשנכנס לאולם ההיכרויות הדחוס והמלא עד להתפקע בהולוגרמות נשיות רעשניות בצבעים עזים. חיוכה, שנראה כאילו הוא שמור לו בלבד, הצית אש בלבו, והשטרודל שהחזיקה בידה לא גרע מכך מאומה. הוא החל לפלס את דרכו בינות הנשים האחרות.
''חמודי!'' אמרה אחת מהן. ''איזה חתול! סחה!''
''מאיפה הוא הגיע?'' שאלה אחרת את חברתה בעודה שולחת יד למשש את מכנסי הקורדרוי שיחזקאל לבש במיוחד לכבוד המאורע.
''גברתי!'' אמר יחזקאל. ''בבקשה לעזוב!'' הוא הרגיש מאד לא נעים. הוא לא רצה שאהובתו בעלת השטרודל תקבל את הרושם הלא נכון.
''קרנף כזה!'' אמרה מישהי אחרת, עם שיניים ארוכות וצבעוניות להבעית. ''בוא לג'ירפה שלך, פיל מתוק שלי!''
יחזקאל היה מסוחרר מקרנבל החיות שהתגשם סביבו, אך הוא המשיך לפלס את דרכו לעבר אשת חלומותיו. למרות ההתרחשויות המטרידות באולם, חיוכה המלאכי לא השתנה כמלוא הנימה. לבסוף הגיע אליה.
''שלום...'' אמר, מסוחרר.
''שלום לך'', אמרה ההתגלות השמימית שלפניו. ''רוצה שטרודל?''
''מאז שמתה אשתי, עליה השלום'', אמר יחזקאל, ''לא פגשתי...''
''שטרודל?'' אמרה ההולוגרמה במאור פנים.
''כן, אשתי נהגה גם היא לאפות. היא היתה מפורסמת מאד בישוב. כל צמרת הוועד הפועל הכירה את השטרודל שלה. בן גוריון בעצמו...'' דבריו נקטעו כאשר הבחין באשה גדולת ממדים שנעצרה לידו ונעצה בו מבט רעב.
''בן גוריון זה נהדר'', אמרה ההולגרמה. ''רוצה שטרודל?'' היא הושיטה לו את הצלחת המהבילה שבידה והביטה עמוק אל תוך עיניו. לבו נמלא חשק עז לאחוז בכף ידה הענוגה ולקחת אותה הרחק מהאולם הסואן.
''אולי תרצי ללכת לשוחח במקום שקט?'' שאל יחזקאל, מבטו מרותק אל הסגול שבעיניה.
אשת השטרודל חייכה ועיניה הפיקו טוב. ''השטרודל מתאים גם למסיבה וגם לשיחה שקטה'', היא אמרה. ''אתה יכול להזמין הביתה''.
רעד אחז ביחזקאל. ''הביתה? את מוכנה לבוא אתי הביתה?''
''בוודאי'', היא אמרה. ''כל מה שאתה צריך זה לבקש. השטרודל יגיע חם וטרי''.
לאחר ארבעה שטרודלים – ואפס נשים – שהתגשמו בחבטה על השולחן בסלון שלו, החל יחזקאל לשאול את עצמו היכן טעה. הרי הכל הלך כל-כך טוב ביניהם, כל-כך חלק. אפילו את בן גוריון היא אהבה... הוא ישב עצוב מהורהר, בוהה בקיר הלבן ששימש, כפי שהבהירו ההוראות של האינטרנט, כשער המעבר האישי שלו. לבסוף החליט לחזור לאולם הסואן כדי לבדוק מה העניין. אולי היא פשוט איבדה את הדרך? ואם היא לא רוצה בו, שתגיד! ואם כך, אולי מוטב שיחזיר לה את השטרודלים? הוא העמיס על עצמו את התבניות, פסע לעבר הקיר, נכנס שוב לשדה הצבעונים והתקרב אל הקשת.
''אני רואה שאתה מאד אוהב שטרודלים'', פנתה אליו אשה שעמדה ממש מתחת לענן שבקשת בענן.
''כן'', אמר יחזקאל במבט מושפל. ''אבל האשה שאפתה אותם כנראה לא ממש אהבה אותי''.
''אתה מתכוון ל... לאשה בקצה המרוחק של אולם ההיכרויות?'' היא שאלה בעדינות.
''כן'', אמר יחזקאל. ''את מכירה אותה? אולי תסבירי לי מה... היא אמרה לי שהיא תשמח לבוא אלי הביתה לשיחה שקטה, אבל אז היא פשוט נעלמה, ורק ה... שטרודלים'', יחזקאל הצביע לעבר זרועותיו העמוסות בתבניות אפיה, ''הגיעו. זאת דרך להתנהג?''
''היא בכלל...'' החלה האשה לומר ואז נמלכה בדעתה. ''בוא נגיד שה... אשה הזאת לא באמת מחפשת גבר. היא רק אוהבת לפתות גברים בשטרודלים שלה. היא אוהבת, אה, לפרסם את השטרודלים שלה''.
יחזקאל הרכין את ראשו בצער. ''אם כך, נפלתי בפח'', אמר.
''לא'', אמרה האשה והניחה יד על כתפו. ''זה יכול לקרות לכל אחד. גם לי זה קרה פעם, מזמן...''
יחזקאל הרים את מבטו והביט בה. חיוכה היה נעים והיא היתה לבושה בבגדים פשוטים ולא צעקניים. רק האיפור שלה היה קצת משונה... אבל הוא הדגיש את העיניים, שהיו, לשם שינוי, חומות. לא סגולות. לא כתומות. לא צהובות. רק חומות.
''תודה'', הוא אמר וחייך. מגע ידה על כתפו היה נעים באופן מוזר. התחשק לו להתיישב באמצע שדה הצבעונים.
''קוראים לי שושנה'', היא אמרה, ''וזאת מקריות מצחיקה, אבל גם אני מאד אוהבת לאכול שטרודל. וגם לאפות'', הוסיפה. ''אבל אל תגלה לאף אחד. בישול היום זה לא מה שהיה פעם''.
''את אוהבת לאפות?'' שאל יחזקאל. ''חשבתי שנשים כמוך כבר עברו מן העולם''.
''תרצה אולי לבוא אלי לכוס תה ושטרודל?'' שאלה האשה. ''נוכל לשוחח ולהכיר זה את זה יותר טוב''.
''לבוא אליך?''
''כן'', אמרה שושנה. ''יש בך משהו שכבר אין בגברים כיום. איזו אבירות של פעם''.
''באמת?'' אמר יחזקאל.
''באמת'', אמרה שושנה, וסומק פרח בלחיה. ''אז... תבוא?'' היא שאלה.
''כן'', אמר יחזקאל כמתוך חלום. ''איך מגיעים?''
''תן לי עשר דקות להתארגן'', היא חייכה. ''אחר כך חייג את המספר שלי ותגיע אלי ישירות הביתה''. היא נתנה לו פתק קטן ובו מספר ארוך מאד.
יחזקאל בהה בספרות שהתפתלו כנחש לנגד עיניו.
''אתה... תגיע, נכון?'' היא שאלה.
''אני אבוא'', הוא אמר. ''עשר דקות. מילה של איש הוועד הפועל!''
שושנה חייכה אליו ונעלמה.
''אמרתי לה שאבוא!'' צעק יחזקאל לתוך שפופרת הטלפון. ''בעוד עשר דקות! מה זה צריך להיות?''
''אדוני, תירגע בבקשה'', אמר מוקדן הרשת. ''מה הבעיה?''
''מילה של איש הוועד הפועל!'' אמר יחזקאל, על סף בכי. ''לאיפה הגענו? איזו מין מדינה זאת?''
''אדוני'', אמר המוקדן בנימוס מעושה, ''אם לא תגיד לי מה הבעיה, לא אוכל לעזור לך''.
''הבעיה'', אמר יחזקאל. ''היא האינטרנט הזה שלכם! קבעתי פגישה בעוד עשר דקות, וכשחייגתי פתאום זה אומר לי 'עוד שעתיים ורבע להעברה'. מי שעתיים ורבע? מה שעתיים ורבע?''
''תקריא לי את המספר'', אמר המוקדן.
''אחת-אפס-אפס-שלוש-חמש...''
''רגע'', אמר המוקדן. ''זה באוסטרליה. ברור שיקח לך זמן להגיע לשם, עם חיבור כמו שלך''.
''אוסטרליה?'' אמר יחזקאל. ''שטרודל באוסטרליה?''
''שטרודל?'' אמר המוקדן.
''לא חשוב'', אמר יחזקאל. ''אני צריך להגיע לשם עכשיו. תעשה משהו!''
''אני יכול לשדרג את המנוי שלך'', אמר המוקדן. ''אני רואה שיש לך חשבון מהסוג הישן. למעשה'', הוסיף בעודו מעיין בפרטי החשבון, ''אני רואה שאתה אחד מהוותיקים ביותר. 2003 – לא ידעתי שיש לנו כאלה''.
''אדוני'', אמר יחזקאל, ''כאזרח ותיק, אני דורש ממך לעשות משהו מיד!''
''בדיוק החודש יש לנו מבצע'', אמר המוקדן. ''אינטרנט מולטי-סופר-מהיר-באטרף, אלף מאתיים וחמישים קסק''ש על ארבע מאות ועשרים שת''פ, רק אלף תשעים ותשעה שח''ח בחודש!''
''אלף ש''ח בחודש!'' אמר יחזקאל. ''אלף ש''ח?''
''אלף תשעים ותשעה שח''ח'', אמר המוקדן, ''לא כולל מע''מ''.
''שוד וגזל!'' אמר יחזקאל. ''איזו חוצפה! אדוני, זו סחיטה!''
''זה רק מאה שח''ח יותר מהמנוי הנוכחי שלך'', אמר המוקדן.
''מה?'' צעק יחזקאל. ''אני משלם תשע מאות ש''ח לחודש על האינטרנט הזה? רמאות!''
''אני לא מבין על מה אתה מתרגש'', אמר המוקדן. ''זה מחיר זול מאד. זה כמו ללכת פעמיים לסרט''.
''שקרן!'' רתח יחזקאל. ''אני הייתי בסרט בשבוע שעבר! רמאי! אני מבקש, אדוני, לנתק אותי מהאינטרנט הזה שלכם מיד!''
''רוטנברג? יא ראיס? מישהו בבית?'' ראשו של טכנאי חברת אַלְטינֵט פלוס סוּפר תקשורת בע''מ הציץ דרך הרווח בין המשקוף לדלת הפתוחה למחצה. יחזקאל ישב על כיסא ליד השולחן בסלון, פניו שעונים בין כפות ידיו.
'''אתה תגיע?' היא שאלה. 'אתה תגיע?' וההיסוס בקולה! ואני אמרתי 'מילה של איש הוועד הפועל!'... 'אין כבר גברים כמוך',.היא אמרה, והשטרודל...'' דמעות זלגו מעיניו, ולרגע חשב – אולי בכל זאת, אולי בכל זאת לא מאוחר מדי להתחבר לאינטרנט המהיר? אך כיצד יוכל לממן אינטרנט שכזה מקצבת הפנסיה שלו? זה לא בא בחשבון. להתנתק או לא להתנתק? לא. כן. אין שום אפשרות. זו אהבה שלא אמורה להתממש. כמו רומיאו ויוליה. כמו... כמו שמשון ודלילה... לא! כמו דוד ויהונתן...
הטכנאי כבר עמד בפתח הסלון.
''אה, אפנדי רוטנברג?''
יחזקאל הרים את ראשו. ''כן'', הוא אמר. ''נתק אותי. אמנם בלעדיה אין טעם לחיי, אך הממון אינו מצוי בכיסי. נתק אותי – נתק אותי עכשיו!''
''ואללה'', אמר הטכנאי. ''רק אני מבקש שתעשה החלטה שקולה כי אני לא מוכן שישלחו אותי שוב הנה. מספיק ששלחו אותי כל-כך הרבה זמן אחורה לחבר אותך...''
''קצתי בחיי'', אמר יחזקאל.
''...אז מה אם ההזמנה שלך שוכבת אצלנו מאז 2003? זאתי סיבה לטרטר אותי כדי לחבר אותך ב-2003? 'אמינות מעל הכל', עלק...''
''...בודד אהיה, מעתה ועד יום מותי הקרב...''
''...אני עוד סובל מזמן-לֶג מהפעם הראשונה שבאתי הנה, וחטפתי פריחה סגולה בת... בגב. ומה שזה עושה לקיבה, יא באבא, אתה פשוט לא מאמין. בכל אופן'', הוסיף, ''לא ישלחו לכאן שוב גם אף טכנאי אחר בשבילך. זה לא שווה להם את הכסף של הנסיעה''.
''נתק אותי'', לחש יחזקאל. ''עשה זאת עכשיו, לפני שאמכור את ביתי ואת הבגדים הדלים שלגופי...''
''בסדר, בסדר'', אמר הטכנאי. ''הנה אני מנתק. אוסקוט!''
''צר עולמי כעולם נמלה'', מלמל יחזקאל בשקט, בעודו מביט בטכנאי המנתק את כבלי האינטרנט ומקפל את המסוף.
''סלאמאת'', אמר הטכנאי והלך.
בודד ועזוב, אמר יחזקאל לעצמו, ''ואולי בכל זאת נשאיר את האינטרנט?''
''שלום, ותודה שהתקשרתם לאלטינט תקשורת בע''מ! לתמיכה טכנית, הקישו אחת. למחלקת מכירות, הקישו שתיים. להנהלת חשבונות הקישו שלוש. למשרד המנכ''ל, אנא הקישו ארבע...''
יחזקאל הקיש ארבע.
''שלום, ותודה שהתקשרתם לאלטינט תקשורת בע''מ. אין מענה בשלוחה המבוקשת. אנא השאירו הודעה ונחזור אליכם בהקדם''.
''הלו?'' אמר יחזקאל.
ביפ.
''חברים'', אמר יחזקאל. ''הריני להצהיר, כאחד מוותיקי הישוב, כי החלטתי, במחשבה צלולה ובלב שלם, לנסות להגיע אל עמק השווה בנושא האינטרנט המשובח שלכם. אני, יחזקאל רוטנברג מרחוב המעפילים ארבע, תל אביב, מבקש בזאת להסדיר את עניין האינטרנט בהקדם, והריני מוכן, לשם כך...''
ביפ.
''לשכוח את חילוקי הדיעות הקודמים בינינו ולשלם כמה שידרש. אבקש שתעשו זאת כמה שיותר מהר...''
''הודעתך הוקלטה, ואנו מקווים לחזור אליך בהקדם. תודה שהתקשרת לאלטינט תקשורת בע''מ!''
''הלו?''
קליק.
''אלטינט תקשורת?'' אמר חן. ''מי אלה בכלל? ועוד אתה אומר שהם יקרנים... עזוב, סבא, תתקשר אליהם ותבטל את זה. אני הולך לארגן לך אינטרנט מהיר אמיתי''.
''שלום, ותודה שהתקשרתם לאלטינט תקשורת בע''מ! לתמיכה טכנית, הקישו אחת...''
''חברים'', אמר יחזקאל. ''לאחר מחשבה מעמיקה הגעתי לכלל מסקנה...''
''למחלקת מכירות, הקישו שתיים....''
''שאיני חפץ בשירותי האינטרנט שלכם. על כן אבקש...''
''להנהלת חשבונות, הקישו שלוש...''
''לא להתייחס להודעתי הקודמת, שהיתה תוצר של סערת רגשות רגעית...''
''למשרד המנכ''ל, הקישו ארבע...''
''בכבוד רב, יחזקאל רוטנברג''.
''למזכירות, הקישו...''
קליק.
חן עלה במדרגות בצעד קליל וצלצל בפעמון. ''סבא, זה אני!'' הוא קרא. ''הגעתי הכי מהר שיכולתי''.
יחזקאל פתח את הדלת וחיבק את חן בחוזקה.
''חן! חניל'ה שלי!'' אמר יחזקאל. ''אני כל-כך שמח שבאת! אין לך מושג מה עבר עלי – לא יכולתי לישון בלילה. אני כל הזמן חושב עליה. חושב איך להתנצל שלא הגעתי... אתה חושב שהיא תסלח לי? אתה חושב שהאינטרנט יהיה מספיק מהיר כדי שאוכל להגיע אליה? אתה חושב שאני נראה בסדר?'' הוא לבש חליפה אפורה ששיוותה לו מראה מהודר. בפעם האחרונה שלבש אותה, הוא היה אימת חברי הוועד הפועל.
''אל תדאג'', אמר חן. ''האינטרנט המהיר שלך יהיה הכי מהיר מבין המהירים. השגתי לך דיל מצוין – ובזול! אלף חמש מאות קס''ש, רק מאה ועשרים ש''ח, חבל''ז!''
הם התיישבו ליד שולחן המחשב וחן התחיל לחבר ולנתק חוטים. הוא הקליד במהירות ותקתק בעכבר המחשב. יחזקאל ישב והתבונן בו בתחושת עלבון קלה. אז ככה הדור הצעיר משתמש באיטרנט, הוא חשב. רק אצלי הכל לאט.
''זהו. עכשיו אני מתקין לך את התוכנה שמאפשרת לך להתחבר לרשת'', אמר חן, מתח את גבו, ונפנה להביט בסבו.
''אני לא מאמין שנתת להם לעבוד עליך ככה, סבא! אלף ש''ח – למה לא שאלת אותי? וללכת לחברה כזאת, שאף אחד לא שמע עליה, שבטח יש לה יותר מושג בניקוי שטיחים מאשר בתקשורת מחשבים...''
יחזקאל השפיל את ראשו. הוא לא ידע שזה כל-כך יקר. הוא חשב שהוא עושה הכל כמו שצריך.
''עכשיו נשאר רק לחכות לסוף ההתקנה'', אמר חן ונשען לאחור. יחזקאל התבונן בו בגאווה. כל-כך הרבה הנכד שלי יודע! הוא היה יכול להיות נכס לכל חברה המכבדת את עצמה. רק הבגדים שלו...
חן לבש חולצת כפתורים כחולה שנראתה כאילו עברה עליה סערה. בעצם, הבגדים של חן תמיד נראו כל-כך מקומטים... או אולי זה רק מאז שהוא משתמש באינטרנט? אולי, אם אתה עובר יותר מדי מהר דרך הקיר...
''תגיד, חן'', הוא אמר, ''אתה חושב שהחליפה שלי תתקמט בגלל האינטרנט המהיר?''
''אה'', אמר חן בפיזור דעת, ''באמת יופי של חליפה. אז יש לך פגישה היום?''
''כן'', אמר יחזקאל, נרגש משהו, והגניב מבט אל זר פרחים מהודר שנח על השולחן בסלון.
''והפרחים בשבילה?'' חקר חן.
''שתים עשרה שושנים לשושנה שלי'', אמר יחזקאל. ''אם תסכים לקבלן...''
''נו, ואיפה אתם נפגשים?'' שאל חן, נפנה שוב להביט במסך, והחל מקליד במרץ.
''אני מקווה שאני אוכל להגיע אליה בעזרת האינטרנט המהיר תוך חמש דקות לכל היותר. למרות שאני מוכן אפילו לנסוע כל הלילה בשבילה. לאוסטרליה''.
''אוסטרליה?'' אמר חן. ''שמעתי שזה מקום נחמד, ברחוב בָּזל, לא? יש להם סושי טוב בהגשה עצמית''.
סושי, אמר יחזקאל לעצמו. לא. אולי אזמין לה פיצה? פיצה קינמון... לא! היא אשה מכובדת. קולטורה. ואם אביא לה ספר בישול? מעניין איך השטרודל שלה... מעניין אם גם שטרודל קינמון תורם להגברת... לא! אסור לחשוב ככה! אולי אחשוב על בן גוריון. חובבי ציון. קינמון. און...
''מקלידים שם וסיסמה'', מלמל חן, ''מקישים על הכפתור הזה...''
עוד מעט! עוד מעט אראה אותה! חשב יחזקאל. הוא החליק את ידיו על חלקה העליון של החליפה. פיו יבש. הוא הוציא מכיסו את הפתק ועליו המספר, והעביר את ידו בבלוריתו המדולדלת. היא אשה מכובדת, ואני כבר לא צעיר. אבל המבט בעיניה – זה לא היה מבט שאפשר לטעות בו... הוא צחקק באושר. שושנה, יהיה לנו עתיד מזהיר!
''זהו!'' אמר חן וניער אותו משרעפיו. ''ברוך הבא לאינטרנט המהיר!''
יחזקאל חייך באושר.
''תודה, חני!'' אמר, וצעד היישר אל תוך הקיר.
המועמדים הסופיים לפרס גפן 2004
חלומות באספמיה - כתב עת למדע בדיוני ולפנטסיה
|
 |
|
