 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
ביבר הנייר
סיפורים / קן ליו
28/06/14
תגובות: 8
וויסקי בקנקן (חלק שלישי)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 1
וויסקי בקנקן (חלק שני)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
וויסקי בקנקן (חלק ראשון)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
הינדיק
סיפורים / הדס משגב
13/06/14
תגובות: 1
שמים שבורים
סיפורים / יואב וקרן לנדסמן
13/06/14
תגובות: 1
מתנת יום הולדת בחלקים
סיפורים / קרן לנדסמן
01/03/14
תגובות: 0
דמשק
סיפורים / דריל גרגורי
31/08/13
תגובות: 8
מיכאל
סיפורים / זיו קיטרו
03/05/13
תגובות: 0
עד בלי ירח
סיפורים / נגה פרנקל
03/05/13
תגובות: 3
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 5
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 1
יאגה
סיפורים / קרן לנדסמן
03/05/13
תגובות: 1
היום הגרוע ביותר בשנה
סיפורים / קרן לנדסמן
15/02/13
תגובות: 8
פיזור
סיפורים / חגי אברבוך
13/01/13
תגובות: 14
|
 |
לוּיֵהִי
סיפורים / אסף אשרי
שבת, 05/06/2004, שעה 5:06
היישר למוות מבט והוא ישפיל את עיניו
|
|
ב-5.6.67 גדוד השריון פרץ ואיתו מלחמת ששת הימים, שסיפקה מכתמים כמו ''בסך הכל רציתי לשוב הביתה בשלום'' של גבעת התחמושת ונאום ''אחי גיבורי התהילה'' של גורודיש, שהוסיף את ''היישרנו למוות מבט והוא השפיל את עיניו''. מדינת ישראל לא ידעה כיצד להתמודד עם ההישג, ושש שנים לאחר מכן, במלחמת יום הכיפורים, נאלצה להביט הרחק אל האופק בתקווה לראות מפרש לבן של מחר חדש ונפטרה מגורודיש עטור התהילה.
גל העליה ממדינות ברית המועצות לשעבר הביא עמו אוצר בלום של משאבי אנוש בכל התחומים ואפשר לנו הצצה אל התרבות והמסורת של מדינות אלה. מדינת ישראל עדיין מנסה למצוא את הדרכים להתמודד עם ההישג של הבאת יהודי ברית המועצות לשעבר ובני משפחותיהם אל ארץ מכורתם. היא לא תמיד מצליחה במשימתה זו.
הסיפור הבא מוקדש לקומץ חיילים שאינם יהודים על פי ההלכה, אשר נפלו למען מדינה שלא השכילה לעכל אותם.
לוּיֵהִי
רגב האדמה התפורר בין אצבעותיה של אנה.
את העפר מסמסה בין אגודלה לאצבע המורה. דמעותיה יבשו. היא בכתה ככל שאפשרי היה לבכות, עיניה יבשו מדמעות, וברוסיה לא נהגו לבכות. כעת היתה רוסיה רחוקה, אך אם היה שמץ של אמת בדבריה של חמותה, לא יהיה זה לזמן רב.
היא הרימה את הרגב מעט גבוה יותר וזרם הפירורים צנח אל שקיק הקטיפה השחורה. בעלת השקיק המקורית קיוותה כי לא תזדקק לו, אבל נסיון השנים וראיית הנולד גרמו לה לוותר עליו למען צאצאיה.
מחשבותיה של אנה נדדו אל הלילה ההוא, לפני שנים, ערב הנסיעה לישראל, כשקטרינה רוזינסקי השניה הזמינה אותה לחדרה, לראשונה שלא בלווית בעלה.
''את תשמרי עליו, אנה. פטר שלי לא משאיר את הרגליים על הקרקע, אבל החיבור שלנו לאדמה חזק מאד.''
היא החוותה בראשה אל עבר מכתבת עץ אלון מעוטרת בסגנון רומאנסקי שעמדה בפינת החדר. על הקיר, מימין לשידה, תלוי על סרט ארגמני, היה מפתח קטן, כסוף.
אנה מיהרה להוריד את המפתח ופתחה את המנעול הקטן של המכתבה. על מדף זכוכית קטן במרכז השידה נח לו השקיק.
''אתם נוסעים לארץ רחוקה, ארץ שהכתובים קוראים לה ארץ אוכלת יושביה. אני מפצירה בך, הקשיבי לדברי. בשקיק הזה מצוי המפתח שלכם לחזרה בטוחה הביתה. השד הפטרון של שבט הרוזינסקי הניח את השקיק הזה כפקדון בידי סבתה של סבתא רבא שלי.''
קטרינה הראשונה היתה מוכשרת מאד בתולדות הנסתר. היא היתה זו שכבשה את לבו של הברון רוזינסקי השלישי. היא זו שקבעה את מושב המשפחה במקום ההוא, באחוזה, לנצח נצחים. כשהסתיים שיפוץ האחוזה היא זימנה אליה שד נהר מקומי, לוּיֵהִי, וקשרה אותו כפטרון המשפחה. לוּיֵהִי נטל מעפר גן האחוזה, שצמח במקביל לנהר עליו הופקד, ושמט אותו לתוך השקיק. כל נצר למשפחת רוזינסקי, בין אם בקשר דם או בקשר נישואין, יוכל לזמנו בכל מקום או צרה בה ימצא באם יחזור על שמו שלוש פעמים ויערב את עפר הארץ בה הוא מצוי עם עפר גן האחוזה.
''על מנת שיוכל לקבוע מי הוא זה שזימן אותו, עלייך לנקוב בשמך לאחר הפעמיים הראשונות שקראת בשמו ואז לקרוא לו בשלישית. או אז יגיע לוּיֵהִי באסדת הנהר שלו למקור המים הקרוב ביותר אליך ויחזיר את בני המשפחה לכאן, הביתה. אל תחפזי להשתמש בו.''
אנה הרימה את עיניה והביטה בשורת הקברים שלרגליה. ילדיה, בעלה, כולם קבורים בבית הקברות, בחלקה המיועדת לאלו שאכלה הארץ אך תושביה לא ידעו לעכל.
''בסך הכל רציתי לשוב הביתה בשלום,'' מלמלה.
הם הגיעו כמשפחה מאושרת. אמנם יעצו להם לשנות את שמם מרוזינסקי לרוזן, אבל פרט לכך קליטתם היתה נוחה למדי בהשוואה לסיפורים ששמעו. פטר המשיך לעבוד במקצוע - הוא התקבל לעבודה כחובש ולא כרופא, אבל נדמה היה כי הוא מאושר וכי האסתמה ממנה סבל מפריעה לו פחות באויר ההרים של ירושלים. אנה העבירה שיעורים פרטיים בפסנתר. סשה תכנן לסיים את חוק לימודיו בבית הספר התיכון, וכריסטינה היפהפיה, הצעירה ממנו בשנתיים, עשתה בלבבות הנערים המקומיים כבשלה.
סכסוך ארץ הדמים רפרף על פניהם באותה שנה.
בדירת השכנים הסמוכה היתה הפגישה הראשונה.
בתם של יצחק ונורית גרה בהתנחלות. בדרך אל ביתה פגעו בה כדורי המחבלים וקיפדו את חייה.
אנה זכרה את הכאב שראתה בעיני פטר באותו לילה, כשחזרו מביקור הניחומים.
''כל המשפחות האומללות כאן אומללות בצורה דומה, כל המשפחות המאושרות מאושרות בדרכן שלהן,'' ציטט פטר ועיניו ספוגות צער.
אנה חיבקה אותו והם בכו יחד עד שנרדמו. בשנתם חלמו על רוסיה הרחוקה. על הנוף הפראי שלה, על התרבות, על האנשים שנתנו מרחב נשימה והעריכו את מוסר העבודה. על הנימוס שלה ועל הצחוק הפרוע ובעיקר על העדר תחושת הפחד והארעיות.
החיים המשיכו, ובני משפחת רוזן התערו בחברה הישראלית. החורף הישראלי הגיע.
טוראי אלכסנדר רוזן הוכתר כחניך מצטיין של פלוגת השריון שלו, כריסטינה קיבלה את תוצאות המבחן הפסיכומטרי והמשפחה הקטנה עלצה, מספר תלמידיה של אנה גדל, ופטר סוף סוף עבר את הבחינה שתאפשר לו לעבוד כרופא בבית החולים ולהתחיל לחשוב על הקמת קליניקה פרטית. אך אז הגיע הלילה הארור שהביא אותה אל בית הקברות של גבעת שאול.
כריסטינה יצאה עם חברותיה אל בית הקפה השכונתי. אנה זכרה כי בתחילה לא קישרה בין קול הנפץ ואזעקות המכוניות ובין סירנות האמבולנסים שמיהרו להגיע בעקבותיו . אנשי בית החולים שהגיעו אל דלת ביתה כבר לא הותירו מקום לספקות.
''גברת רוזן,'' אמרה בקול חנוק האחות שבביתה סעדו בשבוע שעבר, חברתו לעבודה של פטר, ''אני לא יודעת מה לומר לך, אני...'' ההתייפחויות שברו את קולה.
אנה גייסה את כל מורשת שושלת רוזינסקי, זקפה את גבה, הישירה את עיניה ובלב הולם אמרה, ''פשוט תגידי, אנחנו נסתדר.''
''פטר היה במשמרת, קיבל קריאה ויצא למקום.. הוא גילה אותה שם... משהו בו נשבר, אנה....
הוא החזיק אותה, חיבק אותה חזק אליו ובכה.... ניסינו לנחם אותו להסביר לו שבמצבו הוא חייב להרגע, אבל הבכי הפך יותר ויותר מקוטע, הנשימות יותר ויותר קצרות... ניסינו להחיות אותו אחרי ההתקף, אבל הוא פשוט הפסיק לנשום. הפסיק. הרופא שהיה איתנו באמבולנס אמר שהוא לא ראה אף פעם דבר כזה. זאת לא היתה האסתמה, השתמשנו במשאף בכוח, ישר לפה, אבל הוא פשוט איבד את הרצון...הוא נשבר בפנים, את מבינה...''
בין התייפחות להתייפחות הבינה אנה שעולמה חרב.
ואז, עוד זה מדבר וזה בא, הופיעו שלושה אנשים במדים.
הם היו מאד ישירים וסיפרו את כל הסיפור מיד. הפלוגה של סשה הוקפצה לג'נין. הם היו אמורים רק להיות האבטחה החיצונית, אבל הקרב הסתבך והכניסו אותם פנימה. בחושך אחד מהצלפים לא זיהה את הכוח של סשה וירה בו. אין לנו מילים, גברת רוזן, אנחנו רק יכולים לספר לך איזה בחור מצוין אלכסנדר שלך היה. אנה איבדה את הכרתה.
כשקמה כבר ידעה מה עליה לעשות, ומוקדם ככל האפשר.
לכן לא השקיעה את כוחותיה במלחמה בגבר המבוגר, עטור הזקן, שהסביר לה כי אהוביה יקברו בחלקה מיוחדת. פטר אומנם היה יהודי אבל היא נוצריה ועל פי היהדות דת הנפטר נקבעת על פי האם. הקצין הצעיר שלצידו הסביר לה במבוכה שהטקס הצבאי יהיה כמובן ממלכתי אבל הוא לא יכול לספק לה כומר, ואם תבחר להביא כומר, לא תוכל להנות משרותיה של כיתת מטח הכבוד ונגן החצוצרה. כמובן שמדינת ישראל מבינה את הכאב שלה ותעשה כל שביכולתה לעזור לה להשתקם. היא הנהנה, ויתרה על הכומר והזדעזעה מכל אחד ממטחי הכבוד.
היא נותרה זמן רב ליד הקברים הטריים של אהוביה, שנכרו זה לצד זה.
בחייהם ובמותם לא נפרדו, אמר אחד המספידים בחליפות, איש שלא הכירה שלחץ את ידה לפני שאמר לכתב הרדיו כי הטרגדיות האישיות הללו הן אלו שקושרות את גורל העולים לארץ.
כשהרימה את מבטה בסופו של דבר, לאחר שהמהומה שככה והאנשים התפזרו, נותר שם רק איש אחד שעמד למראשות הקבר. הוא הביט בה מפוררת את עפר הקברים אל תוך השקיק השחור.
הוא היה לבוש בחליפה שחורה והחזיק תיק ג'יימס בונד ודף רישום שהודק ללוח קרטון במהדק נוצץ, חדש. הוא פנה אליה בקול של מוכר טלמרקטינג וותיק.
''גברת רוזן. אני באמת מצטער. המקרה שלך הוא באמת נדיר. אני לא זוכר שרשרת אירועים כזו שהביאה אותי למפגש הזה כבר כמעט שלושים שנה. באתי רק להגיד לך שזה גליץ' סטטיסטי.
את, במקרה הזה, קרבן של הנסיבות.''
''ואתה מי, אם אני יכולה לשאול?''
''או, כמובן, אני מתנצל, הייתי צריך להציג את עצמי.'' הוא שלף מכיסו כרטיס ביקור ומסר אותו לאנה.
ואתא
מלאך מוות
תאגיד מוות בע''מ
סניף מקומי ישראל
''אתה המוות?''
''לא, אני רק הסוכן המקומי שלו. כדאי שתדעי, המוות אינו מחוסר עבודה. אנחנו צריכים לעבוד בפריסה מקומית רחבה אחרת נאבד את הזכיון שלנו.''
''אני רוצה לדבר עם הבוס שלך.''
''גברת רוזן, זה מאד לא מקובל. למעשה, זה חסר תקדים.''
''אני חושבת שבמקרה שלי אפשר לעשות מאמץ.''
''אני אדבר איתו, אבל אנחנו לא יכולים להפגש כאן. הוא אף פעם לא מדבר עם אנשים במשרד. אנחנו יכולים להפגש מחוץ לבית הקברות. יש כאן מקום קרוב שאת מעדיפה?''
''אתה עם אוטו כאן?''
''כמובן.''
''קח אותי לסכר מוצא, תגיד לו שיפגוש אותנו שם.''
''אני לא בטוח שזה אפשרי בהתראה כל כך קצרה...''
''אפשר פשוט לתת לו התראה כמו זו שאני קיבלתי.''
ואתא שלף מכיסו מכשיר פלאפון וחייג. הוא לחש אל השפופרת כמה מילים והנהן בצייתנות. לאחר מכן הוביל את אנה אל המכונית והם נסעו אל הסכר. כשהגיעו, ירדה אנה אל קו המים. ממעל נשמע קול מסוק. משבי הרוח שהקים בנחיתתו פרעו את שערה. מהמסוק יצא איש חיוור בעל שער שחור כעורב שהיה לבוש בחליפת ערב נוצצת וליטף חתול שגרגר בחיקו. הוא התקרב אל עבר אנה.
''יואל תָּנָטוֹס לשירותך. אנחנו שותפים לצערך.''
''באמת?''
''מבחינה עסקית, אני מתכוון. אני בעל הזכיון כאן בישראל.''
''יופי של מקום תפסת לך.''
''לא מתלונן, מישהו צריך לעשות את העבודה השחורה.''
''איך זה עובד בדיוק, עניין הזכיון?''
יואל זז באי נוחות מסוימת, אך מייד התעשת.
''לכל מדינה יש את הסניף שלה, וכולנו מקבלים את החוזים שלנו מהתאגיד העולמי. כל אחד מטפל במקרים האזוריים שלו ודואג שהניירת תועבר למרכז...''
''המקרים האזוריים שלו?''
''האנשים, סליחה הנשמות, ששייכים לארץ הזאת, שמתו כחלק ממנה. יש קשר מאד ברור בין הארץ לנשמה. הטפסים שאנחנו צריכים למלא בשביל תיירים, אנשים שרק עוברים בארץ, אל תשאלי...''
היא נתנה בו מבט נוקב ונדמה כי לרגע חש יואל משהו אחר, חריג.
''זה כמו בנקאות. אתה מעביר מחשבון אחד לשני. אתה רק צריך למצוא את מורשה החתימה. למלא את הטפסים. מצטער, אני מבין, אבל את יודעת, אני לא יכול להסתכל על כל המקרים. מה שמגיע אלי זה טובי בנינו, מלח הארץ.''
אנה שלפה מכיסה את השקיק ורוקנה את תכולתו לרגליה. היא לא ידעה בדיוק מה אמור לקרות כעת, אך ביטאה את המילים בקול בוטח.
''לוּיֵהִי, לוּיֵהִי, אנה, לוּיֵהִי.''
''מה עכשיו?''
''עכשיו, אני מחכה לאיש שלי ואתה מחכה למלא טפסים. בשקט.''
''אני לא מבין...''
''בשקט.''
אנה אימצה את עיניה והביטה בקצה האגם הקטן שנוצר מהסכר. באופק נראה מפרש לבן, ומעליהם עלה ענן שחור כהה. רפסודה הופיעה במרחק מאה מטרים מהם והחלה שטה לעבר הגדה. מלח גבה קומה השיט אותה ביד בוטחת אל עבר אנה.
אנה לא הסירה עיניה מהרפסודה, שהגיעה כעת אל גדת האגם. לוּיֵהִי היה גבר חסון, לבוש ברשת דייגים. הוא הושיט את ידו לעברה.
''רק רגע,'' אמרה ופנתה אל מר תָנָטוֹס. ''יש אצלך משהו ששייך לי. אני חוזרת הביתה עכשיו. הייתי שמחה לקחת את האנשים שלי שעברו בארץ. תשלח לי את הטפסים.''
מבט של פליאה שטף את פניו של מר תָנָטוֹס. אישוניו השחורים הצטמצמו. אולם אז הוא חייך. הוא צרד באצבעותיו. ואתא הביט בו כלא מאמין, והמוות המקומי צרד בשנית, הפעם בתקיפות.
ואתא הרים את לוח הקרטון, מחק בעט ששלף מכיס חליפתו שלוש שורות מהדף המהודק אליו ופתח את המזוודה. כשנפתחה, הפך אותה, ומתוכה נשמטו גרסאות זעירות של פטר, סשה וכריסטינה.
לוּיֵהִי התכופף אל הגבעונת הקטנה שיצרה האדמה שבשקיק על גדות הנהר, נטל ממנה חופן וזרה ממנו על הדמויות. פטר, סשה וכריסטינה נראו כאילו קמו משינה עמוקה. אנה עלתה אל הרפסודה והם עלו בעקבותיה. רוח מסתורית נשבה מענן השחור שמעליה ונשפה במפרש הלבן. הם החלו מתרחקים.
''לאן אנחנו נוסעים, מאמא?'' שאלה כריסטינה בקול מנומנם.
''הביתה, מתוקים שלי, אנחנו חוזרים הביתה.''
הם סובבו את ראשיהם לאחור, אל עבר הגדה, היישירו למוות המקומי מבט והוא השפיל את עיניו.
לו יהי - מאת נעמי שמר ז''ל
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
לויהי (חדש)
זמן שבת, 05/06/2004, שעה 9:27
יפה יפה יפה יפה
|
|
|
|
|
wow (חדש)
amit שבת, 05/06/2004, שעה 9:54
|
|
|
|
|
למה לא התפרסם באספמיה? (חדש)
ירון שבת, 05/06/2004, שעה 10:01
סיפור כזה צריך להיות בדפוס. מאז סכו''ם חד פעמי אני מחכה לעוד סיפור ממנו ואם לא הייתי עובר כאן במקרה, הייתי מפספס.
|
|
|
|
|
אז אל תעבור כאן במקרה. (חדש)
NY שבת, 05/06/2004, שעה 10:43
בתשובה לירון
תעבור כאן בכוונה... ;-)
|
|
|
|
|
ראשית תודה, תמיד משמח לקרוא (חדש)
the raven שבת, 05/06/2004, שעה 11:51
בתשובה לירון
שמחכים לסיפורים שלך.
שנית,היה סיפור נוסף בשם ''החלל וההר'' שהתפרסם בגליון 7 של חלומות באספמיה ואני מקווה שגם ממנו תהנה.
|
|
|
|
|
זה רק אני או שהסיפורים שלו תמיד (חדש)
עלמה שבת, 05/06/2004, שעה 12:06
בתשובה לthe raven
מדכאים? מה קרה? אין נושאים שמחים לכתוב עליהם? רק מוות ובדידות? וכל הפוסט- פטריוטיות הזאת, עשו את זה כבר ויותר טוב בסיפור שהוזכר כאן, החלל וההר.
אהבתי יותר את הסיפור הקודם.
|
|
|
|
|
נושאים שמחים? פוסט פטריוטיות? (חדש)
the raven קצת מאריך בתגובה שבת, 05/06/2004, שעה 12:56
בתשובה לעלמה
למרות שאני שמח שיצירתי לדורותיה מנותחת על פי שני סיפורים (סכו''ם ולויהי)ברשת אני נאלץ להסתייג מפרשנותך. אני שמח שהסיפורים נטעו בך איזושהיא תחושה מאחר ובעיני חשוב שיצירה תיצור תחושה אצל הקורא אבל אני תוהה מדוע החלטת כי יצירתי עוסקת רק
במוות ובדידות. שני הסיפורים, בעיני הלא אובייקטיביות, הם סיפורי השלמה ( שלא לומר גאולה פרטית). לגבי הנושאים-
כשאני כותב סיפור, בניגוד לכשאני כותב את קריאת העורב, אני לא מחליט מראש על הנושא והמסר ואז כותב את הסיפור בדידקטיות.
אני כותב את הסיפור מתוך דמויותיו ואם מה שיש להן לומר הוא לאו דווקא שמח או פטריוטי- לו יהי.
לגבי הפוסט פטריוטיות:
אני לא מחזיק מעצמי פטריוט גדול.
במהלך שירותי הצבאי, בסדיר ובמילואים, ראיתי מראות שלא גרמו לי להתגאות במדינה אותה שרתתי ואני עדיין משרת. כמי שנושא השכול והיחס לקורבנות מגש הכסף קרוב לליבו אני יודע שלא תמיד התמונה זוהרת ולא תמיד משכילה המדינה לתת את המענה הראוי למשפחות. לדאבוני, יש לנו הרבה אימון בתחום וכידוע אימון מביא לשלמות. כולי תקווה שגם התקריות הבודדות של אטימות המערכת לצרכי המשפחות יתמעטו ואלי אף יעלמו עם השנים.
ואולי, מי יודע, יבוא שלום וכל הנושא יהפוך מהשראה לסיפורים עכשווים לניתוח אקדמי בדיעבד של סוגיות סוציולוגיות מרוחקות ונשכחות?
הערונת עובדתית אחרונה וצר לי אם הדבר לא הובן מהודעתי הקודמת בפתיל זה:
אני כתבתי את הסיפור '' החלל וההר''
ואני שמח שאהבת אותו.
בעיני, הוא לא עוסק בפטריוטיות או במוות אלא בשכול ובהתמודדות איתו.אבל מרגע שפרסמת סיפור איבדת את הווטו על הקביעה- על מה הסיפור הזה.
אני מזמין אותך לקרוא את קובץ הסיפורים שלי '' משמאל למונה ליזה'' שיצא לאור בהוצאת כרמל ולראות שהכותב, כלומר אני, מסוגל לכתוב ,בין השאר, סיפורים שהם הומוריסטים,נונסנס ובאופן כללי חיוביים יותר ופחות ''כבדים''.
זה היה ספר הביכורים שלי והוא נכתב בגיל מוקדם יותר, מה שיכול להסביר אולי את ההבדלים בנושאים שעלו על הפרק.
|
|
|
|
|
מעולה (חדש)
יעל שבת, 05/06/2004, שעה 13:11
סיפור נהדר.
רק לא הבנתי למה הגיע סוכן של מלאך המוות לבקר אותה, ולמה מחזיק הזיכיון טרח לבוא אליה, ולמה הוא עשה מה שהיא ביקשה.
פשוט לא הבנתי את זה.
אבל בסך הכל סיפור מצוין.
|
|
|
|
|
בירוקרטים שונאים גליצ'ים (חדש)
the raven שבת, 05/06/2004, שעה 13:22
בתשובה ליעל
זה מפחיד אותם. ואתא הגיע כדי להתנצל על הטעות במערכת על מנת להמנע מביקורת מצד ''הלקוח''.
תרבות השירות של התאגיד היא ברמות שונות מאלו שהתרגלנו אליהן בארץ. הם מקדימים תרופה למכה.
ההעתרות הסופית של יואל תנטוס נבעה מכוחו של לויהי והבנת יואל שכדאי לו לא להתעמת עם לקוחה כועסת שיכולה לרתום בן ברית רב כוח כלויהי.
|
|
|
|
|
וזה מה שהפריע לי. (חדש)
שלמקו שבת, 05/06/2004, שעה 22:23
בתשובה לthe raven
מי זה השד הזה, לויהי, שנציג מלאך המוות משקשק ממנו מבלי שהוציא אפילו מילה אחת? את זה שלויהי חשוב לאנה הבנתי. אבל בשבילי, כקורא ישראלי, למוות יש הרבה יותר כוח, מה שהופך את כל ההתקפלות שלו בסוף למאד לא הגיונית, אפילו אם לוקחים סטנדרטים של שירות.
|
|
|
|
|
ואולי זו הנקודה: אצל ישראלים יהודים שמאמינים זה אולי לא היה עובד (חדש)
רני שבת, 05/06/2004, שעה 22:34
בתשובה לשלמקו
כי הם לא מאמינים בשדים וכו... אבל עבור מי שכן מאמין בהם, באופן חזק יותר מאשר במלאך המוות, זה כן עובד. אנא אינה יהודיה, הארץ הזו לא נתנה לה כלום - רק לקחה ולקחה מבלי אפילו להתחשב בה לאחר הלקיחה - ולכן האמונה שלה בשד הנהר חזקה הרבה יותר, ולכן היה ביכולתה לגבור על מלאך המוות.
|
|
|
|
|
ובאיזה שלב במהלך הסיפור (חדש)
שלמקו שבת, 05/06/2004, שעה 22:54
בתשובה לרני
הוזכרה אמונה באיזושהי דרך? אין כאן אמונה, יש כאן מסחרה של נשמות בין מוות יהודי לשד רוסי. והמסחרה הזאת נראתה לי לא אמינה לחלוטין.
|
|
|
|
|
ובאיזה מקום בסיפור הוזכר שהמוות הוא יהודי? (חדש)
רני שבת, 05/06/2004, שעה 23:00
בתשובה לשלמקו
למעשה נאמר ההיפך הגמור. המוות הוא כלל עולמי.
וקרא שוב את הסיפור ואז תדבר על אמינות. נקודת המוצא של הסיפור אינה בדיוק ריאליסטית, ובתור חובבי מד''ב ופנטסיה אנו נוהגים לקבל את זה, במיוחד כשזה מלווה בדמויות אמינות וסיטואציות מוכרות.
אני תוהה מה היה נחשב אמין בעיניך?
|
|
|
|
|
רני, רני, (חדש)
שלמקו יום ראשון, 06/06/2004, שעה 18:42
בתשובה לרני
על אמינות במסגרת ההגיון הפנימי של הסיפור שמעת?
|
|
|
|
|
קרא שנית את הסיפור (חדש)
the raven יום ראשון, 06/06/2004, שעה 1:20
בתשובה לשלמקו
בין לויהי ויואל תנטוס אין מסחרה.
לא הוזכר הלאום של יואל תנטוס ווודאי שלא הוזכרה דתו.
|
|
|
|
|
צודק, טעות שלי. (חדש)
שלמקו יום ראשון, 06/06/2004, שעה 18:41
בתשובה לthe raven
מוות ישראלי, לא יהודי. וב''ישראלי'' אני מתכוון ''הזכיין של ישראל''.
|
|
|
|
|
הזכיין המקומי של המוות מפחד משד (חדש)
the raven יום ראשון, 06/06/2004, שעה 1:09
בתשובה לשלמקו
נהר. בירוקרט עם זכויות יתר מול שד נהר עם כוחות עתיקים ואמיתיים.
למה שהזכיין לא יפחד?
|
|
|
|
|
אילו כוחות בדיוק יש ללויהי, (חדש)
שלמקו יום ראשון, 06/06/2004, שעה 18:39
בתשובה לthe raven
או יותר נכון- אילו כוחות הבירוקרט יודע שיש לשד הנהר, חוץ משינוע מהיר של המאמינים שלו?
|
|
|
|
|
מסכימה כאן (חדש)
יולי יום ראשון, 06/06/2004, שעה 22:07
בתשובה לשלמקו
למה באמת המות מוותר?
ואיזה תלונה בדיוק אנה יכלה להגיש כנגדו? תפילה?
למה זה חשוב לו?
נ.ב
יש כבר כמה וכמה הודעות שבהם אתה מסביר לנו את מה שרצית שנבין מהסיפור.
|
|
|
|
|
הזכיין המקומי של המוות מפחד משד (חדש)
אלמוני יום שני, 07/06/2004, שעה 16:24
בתשובה לthe raven
תנטוס המיתולוגי מחזיק ביד אחת את המוות (לפיד הפוך) וביד השניה את החיים (פרפר). הוא מייצג את המוות, אבל בעצם את הבחירה במוות על פני החיים. לפי פרויד, תנטוס הוא בכלל הרצון לוותר ולמות.
אם אנה מספיק חזקה בשביל לזמן את לויהי, אז אולי היא חזקה מספיק בשביל לבחור בחיים. ואז אולי תנטוס לא יכול לה. הוא חייב לקבל את בחירתה.
חוץ מזה, אולי אין לו כוח לבלגן הבירוקרטי שהמעבר של נשמות מכאן לרוסיה יצור, אולי הרבה יותר קל לו פשוט לבטל את רוע הגזרה.
סתם כמה אפשרויות לכל קטני האמונה…
|
|
|
|
|
זה רק אני או שיש בסיפור הזה יותר (חדש)
יודה מהקריות יום שני, 07/06/2004, שעה 17:11
בתשובה לאלמוני
במבט שני? קראתי פעם שניה ומצאתי יותר קריצות וציטוטים וסימבולים מבפעם הראשונה והאלמוני פה רק מחזק את התחושה הזאת.
|
|
|
|
|
כואב מפחיד (חדש)
יולי שבת, 05/06/2004, שעה 13:22
לא בגלל הנושא, אלא כי אתה מעלה את האפשרות שניתן לשנות ולהחזיר את אלו שנלקחו.
לא זכרתי שהחלל וההר זה שלך, סיפר פשוט מצויין ולפי דעתי הרבה יותר אמין מהסיפור הזה. (למרות שפחות מכאיב)
היו כמה דברים שלא הסתדרו לי
-מאפשרים קבירת חללי צהל שלא בחלקה הצבאית?
-הצבא לא מאפשר למשפחות השקולות להישאר לבד אחר ההלוויה, במיוחד במצב כמו זה.
-מי זה השד נהר הזה? מאיפה לקחת את השם? יש שדי נהר ברוסיה. Vodyanoy לדוגמה. לויהי זה שם ממומצא או שממש יש אחד שקרואי לו כך? פשוט בנית את המשפחה בצורה אמינה, ודווקא את המוטיבים המיסתים פשוט לא קניתי.
|
|
|
|
|
רוב החללים נקברים כרונולוגית בחלקות (חדש)
the raven שבת, 05/06/2004, שעה 13:36
בתשובה ליולי
אולם יש חלקה לחיילי הגדוד הבדואי, לחללים נוצרים-ערבים ויש גם חלקות לחיילים שמשפחותיהן מתעקשות על מצבה מיוחדת(ולא הכרית המסורתית) הנוגדת את הדת היהודית כגון זו שיש בה תמונה של הנפטר. הדבר לא קיים בהר הרצל ולכן בחרתי בגבעת שאול למרות שלא ידוע לי על חלקה כזאת הקיימת כיום.
והצבא, למרות הטיפול הנהדר של היחידות לטיפול בנפגעים, לא תמיד מקפיד על יחס שכזה.
השם לויהי נגזר משירה של נעמי שמר שנכתב לאחר מלחמת יום הכיפורים ונושא את הכותרת : לו יהי. הוא הפך למעיין המנון לא רשמי של המלחמה . ואת שד הנהר הקשורים במשפחות אצולה לקחתי מהמיתולוגיה הסלאבית אולם אני מכיר שדי נהר גם מהמיתולוגיה הרוסית.
|
|
|
|
|
רוב החללים נקברים כרונולוגית בחלקות (חדש)
יולי שבת, 05/06/2004, שעה 13:54
בתשובה לthe raven
מה שהתכוונתי האם מאפשרים בכלל לקבור חילים בחלקות לא צבאיות?
כי אתה מדגיש שכל משפחתה נקברה ביחד.
אני לא מאמינה שיחידת טיפול ניפגעים תשאיר אם שקולה, ועוד אחד שאיבדה לא רק בן אלא גם את שאר המשפחה, לבד. צר לי לשמוע אם דבר כזה באמת קורה, אבל קשה להאמין בזה. זה כמעט רצח.
באמת חשבתי על השיר, אבל לא חשבתי שזה מקור השם. למה אתה לוקח שם עברי לשד רוסי? יש סיבה לכך? זה כמו לקרוא לו שמוליק.
(הסיפור עצמו מצוין, אבל זה נקודות שפשוט לא התחברו לי ביחד)
|
|
|
|
|
ישנם מקרים שמאפשרים קבורת אזרחים (חדש)
the raven שבת, 05/06/2004, שעה 14:08
בתשובה ליולי
קרובי משפחה בחלקה צבאית או חיילים בחלקה אזרחית. מסכים איתך שזה לא המקרה הנפוץ.
השם לויהי הוא שילוב (בין השאר) של האלה הנורדית לואהי שהיא אלת המוות ביצירה לווואלה והאנטגוניסטית הראשית בה. התעתיק הלטיני הוא : LOUHI.
אולי העמסתי על השם יותר מידי.
מאחר ובמילא מדובר בשם מומצא הוא לא ישראלי ולא רוסי. יכול להיות שלאוזן המורגלת בשפה הרוסית הוא נשמע זר לחלוטין ואם כן, פישלתי.
|
|
|
|
|
ועוד הערונת פזמונית שנזכרתי בה (חדש)
the raven שבת, 05/06/2004, שעה 13:40
בתשובה ליולי
סביב מילות שיר לשלום של יענקל'ה רוטבליט היה ויכוח עז והוא אף נאסר להשמעה תקופה מסוימת בגלל השורה : ''אל תביטו לאחור, הניחו להולכים'' שפגעה במשפחות השכולות.
שירי הלהקות הצבאיות תמיד היו מראה מעניינת של החברה הישראלית.
|
|
|
|
|
ואפרופו שירי הלהקות הצבאיות: צה''ל, מסתבר, מגיע למחוזות הטימטום (חדש)
רני שבת, 05/06/2004, שעה 16:56
בתשובה לthe raven
מבלי שהתכוון לכך, כשאסר על חייליו לצפות במחזמר ''מיקה שלי'' המבוסס על שירי הלהקות הצבאיות שכתב יאיר רוזנבלום.
|
|
|
|
|
וזאת, כמובן, שטות גמורה, (חדש)
שלמקו שבת, 05/06/2004, שעה 22:18
בתשובה לרני
בהתחשב בעובדה שהפקידה שלי יצאה למחזמר הזה לתרבות יום א' לא לפני כל כך הרבה זמן.
|
|
|
|
|
ההחלטה התקבלה לאחר שכבר היו חיילים שיצאו למחזמר. זה כתוב בכתבה. (חדש)
רני שבת, 05/06/2004, שעה 22:29
בתשובה לשלמקו
|
|
|
|
|
יולי, השם ''לויהי'' הוא בעל משמעות רבה. (חדש)
NY שבת, 05/06/2004, שעה 13:46
בתשובה ליולי
המשמעות, עם זאת, היא ישראלית, לא רוסית. הסיפור מלא במשחקי מילים המאזכרים מוטיבים של הישראליות ''של פעם'', וזה אחד מהם. לויהי הוא למעשה אזכור של שיר מאת נעמי שמר, שמילות פזמונו הן:
לו יהי, לו יהי, אנא לו יהי,
כל שנבקש לו יהי.
הנה קישור למילות השיר:
|
|
|
|
|
יולי, השם ''לויהי'' הוא בעל משמעות רבה. (חדש)
יולי שבת, 05/06/2004, שעה 14:03
בתשובה לNY
כמו שאמרתי למעלה. אני מכירה את השיר. וראיתי את משחקי המילים, למרות שכנראה את רובם לא מצאתי.
|
|
|
|
|
טוב. (חדש)
NY שבת, 05/06/2004, שעה 14:05
בתשובה ליולי
בסדר.
רק ניסיתי לעזור.
(כתבתי את הודעתי לפני שראיתי את תגובותיו של אסף, את יודעת.)
|
|
|
|
|
:) (חדש)
יולי שבת, 05/06/2004, שעה 14:12
בתשובה לNY
תאמת לא שמתי לב שזה ממך, חשבתי שאסף מפנה אותי שוב לשיר הזה ולא הבנתי למה.
|
|
|
|
|
סיפור נפלא! (חדש)
רז שבת, 05/06/2004, שעה 20:45
עכשיו אני רוצה גם עוד קריאת עורב (-:
|
|
|
|
|
קראתי את הסיפור עד האמצע (חדש)
Rene יום ראשון, 06/06/2004, שעה 8:19
והיה לי מאוד מאוד קשה להמשיך עד הסוף. אולי, כי הנושא יותר מידי קרוב וכואב. יש לי רק הערה אחת: מאוד קל ''להמית'' את הגיבורים הסיפרותיים שלך ובך ליצור הזדהות רגשית אצל הקורא (וזה די מניפולטיבי). הרבה יותר קשה מבחינת הכתיבה, להשאיר את הגיבורים בחיים.
|
|
|
|
|
אם היית קוראת אותו עד תומו (חדש)
the raven יום ראשון, 06/06/2004, שעה 10:26
בתשובה לRene
היית רואה (ספוילר אם לא קראת עדיין)
שגם די קשה להחזיר אותם לחיים.
לא היו מניפולציות בהקשר הזה.
|
|
|
|
|
סיפור מקסים, (חדש)
Boojie יום ראשון, 06/06/2004, שעה 8:27
אם כי נתן לי תחושה קצת מתוקצרת, כאילו שהוא היה צריך להיות ארוך פי שתיים.
|
|
|
|
|
עכשיו את זו שגונבת לי את המ שיש לי לומר! (חדש)
גרומיט יום ראשון, 06/06/2004, שעה 15:47
בתשובה לBoojie
בושי לך והיכלמי.
|
|
|
|
|
רעב? בונזו, דוגלי? (חדש)
רני מתעניין יום ראשון, 06/06/2004, שעה 16:23
בתשובה לגרומיט
|
|
|
|
|
יפה מאוד, אבל: (חדש)
השועל בכרם יום ראשון, 06/06/2004, שעה 13:25
א. הסיפור קצר מדי. (אז מה עם בוג'י כבר אמרה?) הוא מכיל יותר מדי פרטים ומאורעות שדחוסים לתוך מעט מדי מילים.
ב. הסיפור קצר מדי. כל השאלות שנשאלו בפתיל לעיל מוכיחות שתוספת ''הסברים'' בגוף הסיפור הינה הכרחית. ההסברים במרכאות משום שהכוונה, כמובן, היא ''הראה, אל תסביר''. :-)
חוצמזה, יפה מאוד, למרות שלדעתי היה עודף באקספוזיציה (שיצרה מצידה את התחושה שהכל דחוס מדי)
|
|
|
|
|
עודף *יחסי* באקספוזיציה. (חדש)
Boojie יום ראשון, 06/06/2004, שעה 14:37
בתשובה להשועל בכרם
כלומר, החלק ש''שם'' מפורט ביותר, החלק ש''כאן'' כמעט טלגרפי. אמנם אפשר היה לייחס את זה לרצון להראות את הקשר החזק יותר לשם מאשר לכאן, אבל זה לא עובד טוב.
אה, כן, ותעשו לי טובה - תורידו את הר' המיותרת מ''שפופרת''. זה עושה לי רע.
|
|
|
|
|
אני לא מסכים שועל (חדש)
נחום יום שני, 21/06/2004, שעה 23:14
בתשובה להשועל בכרם
הסיפור ארוך בדיוק כמו שצריך.
יופי עורב, כה לחי.
סיפור מצויין.
יש לי זוכה פרס גפן לסיפור הקצר.
|
|
|
|
|
אהבתי (חדש)
בן יום ראשון, 06/06/2004, שעה 22:09
אבל )ותמיד יש אבל, מסתבר( הדברים שהפריעו לי היו הדחיסות הרבה )המון אירועים במעט מאוד זמן/טקסט, וצדקה מי שאמרה שהסיפור צריך להיות ארוך יותר(, לא הכי התחבר לי הקטע עם סוכן המוות וכו', ומעל הכול העניין עם ''לויהי'' מרגיש נורא נורא מאולץ )ולא חמק מעיניי המפרש הלבן והענן הכבד(.
ולמרות זאת, אהבתי.
|
|
|
|
|
באמת סיפור יפה וכל הכבוד למר אשרי הצעיר (חדש)
ישראל גרנות יום שני, 07/06/2004, שעה 12:52
בזכותך אני מכיר עכשיו את האתר.
בדקתי את האינטרנט לפני שבוע הספר כדאי לבדוק אם יצא משהו מפרי עטך לשבוע הספר ומצאתי במנוע החיפוש שני סיפורים חדשים שלך שלא הכרתי.
הגעתי לכאן במקרה אחרי שהפעם הקודמת שנגעתי בנושא הייתה בזמן יציאתו לאור של מאגזין ''פנטזיה 2000'' הי''ד והנה קהילה באינטרנט שחיה,נושמת ויוצרת בעברית צחה.
כל הכבוד לכותב הסיפור וכל הכבוד לכם שממשיכים לשאת את הלפיד.
|
|
|
|
|
הנה עוד סיפורים שאולי לא הכרת (חדש)
השועל בכרם יום שני, 07/06/2004, שעה 13:36
בתשובה לישראל גרנות
|
|
|
|
|
תודה רבה, מחמם את הלב והנשמה (חדש)
the raven יום שני, 07/06/2004, שעה 13:52
בתשובה לישראל גרנות
וכמובן תודה לעורך האתר שדחק בי לפרסם ולהנות מהאינטראקציה הנפלאה שהאינטרנט מאפשר.
כמו כן, אם תשים פעמייך לדוכן אופוס בשבוע הספר בגני יהושוע תוכל למצוא אותי שם ושם אוכל לתרץ תירוצים ולהמציא סיבות מסיבות שונות (עריכה, תסריטאות,סיפורים קצרים) למה הספר השלישי לא יצא לשבוע הספר הנוכחי.
ואחרון,אחרון חביב אחרי שראית את האתר ואת הקישור שרשם השועל (ותנסה גם חיפוש מגזין בלי פאניקה של פורום אורט)
תוכל לשקוע אל עולם המד''ב המתחדש שנוצר בארצנו הקטנטונת.
|
|
|
|
|
רק דבר קטן בנוגע לקישור (חדש)
the raven יום שני, 07/06/2004, שעה 13:56
בתשובה לthe raven
אני חשבתי שהקישור של השועל הוא הרבה יותר כללי מהדף הקטן שלי, אז הנה הקישור שעליו דיברתי:
לתיאבון.
|
|
|
|
|
בעיקר מחיאות כפיים (חדש)
יודה מהקריות יום שני, 07/06/2004, שעה 13:15
אני דווקא אוהב כשלא מאכילים אותי בכפית אלא נותנים לי לחבר את הנקודות לבד.
מידי פעם היו כמה ציטוטים שהיו נראים לי מעט מודבקים אבל ניתן לסלוח עליהם.
|
|
|
|
|
אכן, יופי של סיפור (חדש)
אורי שגיא יום שני, 07/06/2004, שעה 19:11
אבל קצר מדי.
ובאמת, מה עם קריאת העורב? ומה עם עוד סיפורים? ומה עם עוד ספרים מתורגמים באופוס? ומה עם שאוש''ק 4? ומה עם השתלטות עוינת על ערוצי הטלוויזיה? אתה מתעצל! פויה!
|
|
|
|
|
אתה איש טוב,אינטיליגנט וסבלני (חדש)
the raven יום שלישי, 08/06/2004, שעה 0:41
בתשובה לאורי שגיא
בן שיחה נעים ובעל טעם טוב בנשים
אז למה אתה מתעקש על לחרב לעצמך את החיים היפים ולדבר על קצב עבודה? :)
|
|
|
|
|
עורב נשכן :-) (חדש)
רני יום שלישי, 08/06/2004, שעה 1:17
בתשובה לthe raven
|
|
|
|
|
אופס! שכחתי שיש לך מידע פנימי;) (חדש)
אורי יום שלישי, 08/06/2004, שעה 14:21
בתשובה לthe raven
אולי כדאי באמת שאכתת את לשוני למקלדת.
|
|
|
|
|
כל הכבוד (חדש)
sheril יום שלישי, 08/06/2004, שעה 4:40
פשוט מקסים
|
|
|
|
|
פשוט אהבתי (חדש)
השמ יום שלישי, 08/06/2004, שעה 21:57
באיחור (אופנתי) אני מגיב, קראתי את הסיפור לפני יומיים, רק הייתי חייב שקט בכדי להגיב עליו, הוא סיפור שדורש תשומת לב.
אהבתי את הסיפור, נוגע ללב, מעורר מחשבה.
אני לא יודע למה, אבל כל אותן הערות וטרוניות, החל בדחיסות וכלה בנהגי קבורה, לא הפריעו לי בכלל, הסיפור מדבר על רגש, על כאב, על קשר לארץ ולמקום לידה, מדבר על תקווה וכאב...
הפרטים הקטנים במקרה הזה הם ממש לא חשובים.
שוב, אהבתי .
תודה.
|
|
|
|
|
והנה הסיפור של נעמי שמר ז''ל אודות לויהי (חדש)
the raven שבת, 26/06/2004, שעה 20:06
|
|
|
|
|
(חדש)
אלמוני יום ראשון, 27/06/2004, שעה 18:53
סיפור רגיש ועם ''טוויסט'' כמו שצריך!
|
|
|
|
|
אחלה סיפור! שיחקת אותה! (חדש)
יניב יום רביעי, 21/07/2004, שעה 17:19
|
|
|
|
|
העתק לא משהו מהאמן ומרגריטה (חדש)
גרגמל יום שני, 01/05/2006, שעה 13:51
|
|
|
|
|
נפלא (חדש)
YossiN שבת, 20/06/2009, שעה 18:43
הגעתי לסיפור בעקבות המאמר במימד העשירי על מד''ב ישראלי מול אוניברסלי
אין ספק שזה מד''ב ישראלי. אין שום דרך לתרגם אותו לשפה זרה בלי לאבד את ''נשמת'' הסיפור (כמובן שההקדמה היא חלק ממנו)
הייתי שמח אם היה יוצא קובץ סיפורי מד''ב ''ישראלים''- סיפורים המשוייכים להוויה הישראלית
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
