עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
דם, אשה ותמרות עשן
ספרים / נועה ניר
שבת, 10/01/2004, שעה 0:04
'עירושלם' מאת אפרת רומן-אשר – רומן דיסטופי ישראלי
|
|
ביקורת זו הופיעה בגליון מספר 20 של המימד העשירי, ינואר 2004
מעט מאד רומנים ישראליים ניתן למקם על מדף הדיסטופיה. מאלה, בודדים מעזים לחקור את קצה המדף האפוקליפטי. ניתן להעלות על הדעת ספרים מתקופות שונות העוסקים בהיבטים של מציאות אפלה, דוגמטית וקיצונית – 'פונדקו של ירמיהו' מאת בנימין תמוז ו-'2020' מאת חמוטל שבתאי נמנים עליהם. ספרים אלה מותחים ביקורת על ידי הקצנה אפשרית של הוויה חברתית, כמתבקש מדיסטופיה, ומנסים לחנך את קוראיהם ולהפעיל בהם את המנגנון הביקורתי תוך כדי סיפור העלילה. ספרים אחרים, כמו 'דולי סיטי' של אורלי קסטל בלום, מבצעים טשטוש מכוון בין תודעתו של הגיבור (בדרך כלל הגיבורה) ובין המציאות המופרכת וההזויה המתקיימת ''אי-שם'' ו''אי-מתי'' בישראל.
אפרת רומן-אשר כתבה ספר מהסוג השני. ספר אפוקליפטי, היסטרי ומטלטל אשר עלול לעייף את הקורא כמו גם להטריד את מנוחתו בכל פעם בה יעלה לירושלים, המקבלת בו שמות שונים וטעונים, כדוגמת שם הספר עצמו – 'עירושלם' – המהווה שעטנז של שם מקראי קדום עם הגיה מודרנית.
אבישג איילון היא אמנית פרובוקטיבית ומוערכת הנמצאת לפני הגשמתו של פרויקט חייה – בניית ''רחם'' ענקי באדמת גיא בן-הינום אשר בו תשהה תשעה חודשים ותצא (תוולד) עם תקווה ליצירתה של הבנה בין-דתית ואפשרות של שלום. מימון הפרוייקט מופסק והיא עצמה מִדרדרת למצבי אלימות, יאוש וטירוף המקבילים לחלוטין לכאוס המשתולל בישראל בכלל ובירושלים בפרט. שורשיה של האפוקליפסה מתוארים באופן לקוני וציני באמצע הספר ומוצגים כמסקנה הגיונית וישירה של המציאות הישראלית העכשווית, על מנהיגיה ומשבר הזהות בו היא נתונה.
חייה של אבישג מתמצים בנקודות ציון בזיכרון הקולקטיבי של ישראל. היא בת לשלומית, מורה לתנ''ך ודור שני לשואה, ולישראל, אשר בעקבות מלחמת ששת הימים הופך לקיצוני המשרטט בחדרי חדרים את בית המקדש השלישי. אבישג היא הילדה הראשונה של ירושלים המאוחדת, עובדה המצדיקה את דרישת הסגל הרפואי בבית החולים להתערב בקביעת שמה, שכן היא הופכת מתינוקת לייצוג קולקטיבי. לאחר שש שנים נהרג אביה במלחמת יום הכיפורים, והיא נותרת לבדה עם אמה ופוצחת בחיים מרדניים המזעזעים את סביבתה הקרובה והגורמים לה לעזוב. לאורך כל הספר נראה כי אבישג ''ממסמרת'' את חייה מתוך דחף בלתי נשלט אל הבלבול היהודי-ישראלי. הגבר הראשון אתו היא שוכבת הוא מפקדו הנכה והלום הקרב של אביה, היא הופכת לאחת מילדי ככר דיזינגוף, ובבגרותה כאמנית היא מלעיגה על סצנת האמנות התל-אביבית ומשתמשת במיצגיה הפרובוקטיביים בדימויים דתיים ומיניים כאחד.
תוך קריאת הספר עולים ונדחקים נושאים רבים כמו עיסוק בזהות, פרט-קולקטיב, יהדות-ישראליות, מיניות-קדושה ועוד. מפאת קוצר היריעה נעסוק, בקיצור, רק בשלושה מהם:
הראשון הוא ההיבט הנשי. לא סתם תואר הספר כ''היסטרי''. רומן-אשר מקשרת בחוזקה רחם-היסטריה-כאוס עם מיניות-הולדה-בריאה. זהו ספר נשי מבחינת זרם התודעה, חולשתם של גברים והשרדותן הנואשת של נשים, מאבקי כח נשיים ומלחמות שנוצרו על ידי גברים. אין לטעות – לא מדובר במסרים פמיניסטיים, אלא דוקא בחזרה לייחוס ראשוני וקמאי של תכונות נשיות וגבריות.
ההיבט השני הוא זה הדתי. רומן-אשר שוזרת ביטויים תנ''כיים גלויים וסמויים כמו ''מזבח שראשו בשמיים'' (עמ' 8), המשקפים את חוסר היכולת של אבישג להשתחרר מהאתוס הדתי-קנאי המשתולל בנפשה ובירושלים. מצד שני, היא מתוארת כמדונה, אשר על אף היותה כרותת שחלה, חצוצרה וחצי רחם, נכנסת להריון ממגע מקרי (לוחם מג''ב שנהרג) ומגדלת ברחמה, החפור ''ברחמה'' של ירושלים, את בנה אשר נקרא ''ישועה''.
ההיבט השלישי הוא ההתייחסות התרבותית. רומן-אשר ''נועצת'' את קוראיה במרכז הזירה הישראלית-יהודית כאשר היא משתמשת באמנות הן בתוכן והן במבנה הספר. אבישג היא אמנית מיצג (רומן-אשר עצמה היא אמנית ילידת 1967), ובספר מוזכרים דימויי תרבות רבים כמו כתבי-עת, מוספים, תערוכות ועוד. אולם מבנה הספר מעניין אף יותר: כותרות הפרקים מתגלות בהדרגה כשורות מפתח בשירים ישראלים ידועים (''ילד אסור ילד מותר'', ''עוד ארוכה הדרך אל האושר'' וכדומה), אבישג עצמה אומרת משפטים המהווים פרפראזות על שורות משירים של יהודה עמיחי ודליה רביקוביץ' – ''בלבול בעין כרם, וסוף העולם, לא למות עכשיו?'' (עמ' 115),''ובגללי הם עוד ידעו עדנה שמעולם לא היתה להם.'' (עמ' 19), ''נשכב בשמש עירומים וטהורים.'' (עמ' 112) ועוד. בין דפי הספר מצויים עוד מטעמים רבים לשוחרי התרבות הישראלית, והשימוש בהם מחדד ביתר שאת את הקונפליקט.
רומן-אשר משקפת את המצב האפוקליפטי על ידי שימוש בשפה ודימויים מההווה שלנו, מה שיוצר תחושות של מצוקה אצל הקורא. כך לדוגמה מתארת אבישג סיטואציה יום יומית של דווחי פיגועים: ''זום אאוט. הקריינית במבט שאומר: משהו קרה, אנחנו עוד לא יודעים מה או איפה, אבל גם כשנדע, נישאר ממלכתיים.'' (עמ' 46) ועד תיאור יבש של קריסת בניין העיריה בת''א, פינוי שכונות בכפר-סבא וטרנספר לתושביה הערבים של נצרת.
סיומו של הספר מעורפל. ניכר כי אירוע גרעיני התרחש והפך את ירושלים למדבר שממה. לכאורה, העיר אינה קיימת עוד, ומכאן סביר להניח כי בעקבותיה יתמוטטו כל אותם מבנים חברתיים ודתיים אשר הובילו לאפוקליפסה, אולם ההתייחסות של הרומן אל הסיום הזה היא כאל לידתה מחדש של העיר במהדורה קיצונית ומשיחית עוד יותר. שאלות רבות עולות עם סיום הספר: האם ניצלה הגיבורה? או שמא נפגעה אנושות מהקרינה? ואולי אף מתה? רומן-אשר אינה מניחה לנו לדעת זאת. היא אף אינה מניחה לנו לדעת את זהותם של ''המלאכים כסופי הקסדות'' המצילים אותה ואת בנה ומעבירים אותם אל מחנות ההצלה, שם נמצאים גם ''האבודים'', המייצגים ככל הנראה את ניצולי הפצצה.
לסיכום, 'עירושלם' הוא ספר מורכב. לעתים נדמית קריאתו למעשה ארכיאולוגי אשר עניינו חשיפת רבדים תרבותיים, דתיים ופוליטיים, ולעתים מאתגר הספר את השכלתו של הקורא וחד לו חידות בדמות ביטויים, צירופי מילים וציטוטים אשר נותקו מהקשרם המקורי וקיבלו עקב כך משמעות מיוחדת ולא-צפויה. עם זאת, העומס הדימויים והמטאפורות הרב מקשה על קריאה זורמת והספר כולו יוצר תחושה של דחיסות וחוסר נשימה. הקורא מוצא עצמו חרד, נגעל, תמה, מרחם ומחייך בנוסטלגיה ועדיין... כבול יחד עם אבישג ורומן-אשר במציאות המסוייטת של חייה-חיינו. תשאלו, מה הקשר למד''ב? נראה כי קשה למצוא עוד ספרים בהם המד''ב נראה כה קרוב, כה מאיים וכה בלתי נמנע מאשר ב'עירושלם'. יש להעלות על הדעת את האפשרות כי אפוקליפסה לא תתרחש רק כתוצאה מאסון גרעיני זה או אחר ולאו דווקא על ידי חיזרים, רובוטים, אלים ומפלצות. מספיק ''גנרל בדימוס, איש דת ומדון, המכריז על הקמתה של ממלכת יהודה'' (עמ' 190) או ''חניבעל, בשעטה גסה ובתמיכה רחבת מתניים, דרס את חירות האדם והתיר את האדמה'' (שם) והקורא יקרא, המבין יבין ''ויקומו ויעשו מעשה''.
עירושלם
מאת אפרת רומן-אשר
הוצאת בבל (דרום), 2003
231 עמודים
המימד העשירי
|
 |
|
