 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
ביבר הנייר
סיפורים / קן ליו
28/06/14
תגובות: 8
וויסקי בקנקן (חלק שלישי)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 1
וויסקי בקנקן (חלק שני)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
וויסקי בקנקן (חלק ראשון)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
הינדיק
סיפורים / הדס משגב
13/06/14
תגובות: 1
שמים שבורים
סיפורים / יואב וקרן לנדסמן
13/06/14
תגובות: 1
מתנת יום הולדת בחלקים
סיפורים / קרן לנדסמן
01/03/14
תגובות: 0
דמשק
סיפורים / דריל גרגורי
31/08/13
תגובות: 8
מיכאל
סיפורים / זיו קיטרו
03/05/13
תגובות: 0
עד בלי ירח
סיפורים / נגה פרנקל
03/05/13
תגובות: 3
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 5
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 1
יאגה
סיפורים / קרן לנדסמן
03/05/13
תגובות: 1
היום הגרוע ביותר בשנה
סיפורים / קרן לנדסמן
15/02/13
תגובות: 8
פיזור
סיפורים / חגי אברבוך
13/01/13
תגובות: 14
|
 |
טיפת-חלב
סיפורים / ריקה דולב
יום רביעי, 04/02/2004, שעה 10:00
יש דברים שישתנו בעתיד.
ויש דברים שלא.
|
|
''מתוקה שלי, את נראית כל כך בוגרת עם הסיכה הזאת,'' המתה יפעת וסידרה בפעם התשיעית את שולי האוברול סביב כפות הרגליים הקטנות.
נקווה שגם המכשפה ההיא תחשוב שהיא בוגרת, חשבה כשהיא מנסה להמשיך לחייך ברוגע אל מיכלי. התינוקת, שלא נראתה מוטרדת מהמתח של אמה, חייכה את חיוך שתי השיניים שלה והשמיעה מלמול מרוצה.
היא במצב רוח טוב, חשבה יפעת, זה טוב. זה יכול לעזור.
לאחר שהושיבה את מיכלי בסלקל, היא בחנה את דמותה שלה במראה. בסדר. לא מוזנחת, אבל לא מטופחת מדי. שלא יראה כאילו היא מטפחת את עצמה על חשבון הקטנה. היא נאנחה בשקט ולקחה נשימה עמוקה. ''זה רק ביקור בטיפת-חלב,'' אמרה לדמותה שבראי. ''תרגעי!''
בדיקת תיק: הכרטיס המגנטי של טיפת-חלב, טיטולים, מגבונים, בגדים להחלפה למקרה של פנצ'ר, מוצץ רזרבי, כדור בד ומכונית פלסטיק צבעונית אם יצטרכו להמתין. כדאי לקחת גם בקבוק, ליתר בטחון. היא ניגשה למקפיא והוציאה את אחד הבקבוקים שהכינה ביום שישי. הוא היה חמים למגע, כמו ברגע שבו הכניסה אותו לשם.
היא היתה מרוצה מהמקפיא שלה. היו לה שמונה יחידות בגודל A, שלוש B, שתי C ו-D אחת. ההורים עזרו לה ולאורן לקנות אותו מיד אחרי החתונה. זה היה אמור להספיק אפילו למשפחה בת חמש נפשות. בדיעבד, כנראה שהיתה יכולה להסתפק במשהו יותר צנוע.
צלצול הטלפון קטע את מחשבותיה.
''יפעתי, מה נשמע? איזה מזל שעוד לא יצאת לעבודה,'' נשמע קולה של עמית, עליז כתמיד, מצדו השני של הקו.
''באמת יש לך מזל. אם זה היה יום של עבודה כבר מזמן לא הייתי בבית. אני הולכת עם מיכלי לטיפת-חלב,'' אמרה יפעת, מחייכת בחיבה.
''אוי, מסכנה קטנה, שכחתי שהיא כבר בת תשעה חודשים. חיסון, הא?''
''לא, רק בדיקת התפתחות. דחינו את החיסון. בשני החיסונים האחרונים היא היתה חולה, אז יוצא שכל חיסון דוחה את החיסון הבא אחריו. היא בפיגור של איזה חודשיים,'' אמרה מיכל, מרגישה דקירת אשמה קלה.
''נו, אז זה לא נורא. תשמעי, אני צריכה טובה. אני יכולה להשתמש במלונה שלך לסוף שבוע? אנחנו נוסעים לבית מלון בצפון וחשבתי להשאיר אצלך את קרמבו.''
''לא אכפת לי עקרונית, אבל אתמול נדלקה ביחידה D נורת אזהרה פעמיים. חשבתי להזמין היום טכנאי שיבדוק את זה,'' שיקרה יפעת.
''טוב,'', אמרה עמית. ''אני לא רוצה לסכן את המתוק שלי במלונה מקולקלת. אוף, אני לא יודעת מה לעשות. אמא שלי ביטלה את המלונה שלה אחרי שגולדי מתה. לאח שלי אין. ניסיתי אפילו אצל השכן שלי, הזקן הנחמד ההוא. הוא דווקא היה מוכן לעזור, הוא אפילו אמר שיש לו מקפיא 'ענק'. מזל שבאתי לבדוק. הבן-אדם משתמש במתקנים מהסוג העתיק, אלה שמקררים את האוכל. היית מאמינה? לא נתקלתי בכזה מאז שהייתי בגן חובה, אני חושבת, וגם זה רק אצל סבתא שלי. טוב שלא אמרתי לו שאני רוצה לשים חתול בפנים, הוא עוד היה חושב שאני מטורפת.''
''תגידי, למה שלא תכניסי את קרמבו ליחידה C? היא מספיק גדולה בשבילו.''
''ניסית פעם להכניס חתול בוגר ליחידה C? אני ניסיתי. הוא נאחז בדפנות וצרח כאילו אני מנסה לשחוט אותו,'' אמרה עמית. ''אני בכלל לא אזכיר איך נראו הידיים שלי אחרי זה.''
''תנסי אולי לשים לו קערה עם משהו שהוא נורא אוהב עמוק בפנים, ותטרקי אחריו את הדלת כשייכנס. הרי הוא אפילו לא יספיק לקחת ביס עד שתחזרי,'' אמרה יפעת.
''אני אנסה, אבל לא נראה לי שהוא ייפול בפח הזה,'' נאנחה עמית. ''נראה לי שאני אצטרך להשאיר אותו בפנסיון.''
''למה בעצם את לא קונה יחידה D, אם הוא כל כך סובל?'' שאלה יפעת.
''השתגעת? זה נורא יקר. האמת היא שאני לא מבינה למה את ממשיכה להחזיק אותה, עכשיו שאין לך כלב.''
''כן, אבל זה רק כי היה לי קשה לטפל לבד גם במיכלי וגם בכלב. חוץ מזה, הוא תמיד אהב יותר את אורן. אבל כשהיא תהיה בת שנה ומשהו ויתחיל להיות לי יותר קל, אני אביא כלב אחר. זה מאוד חשוב שילד יגדל עם כלב,'' אמרה מיכל. ''עכשיו כשאני חושבת על זה, מה בעצם את עושה עם קרמבו כשאת הולכת לעבודה?''
''השיטה הישנה והטובה, משאירה אותו עם ארגז חול ואוכל,'' אמרה עמית. ''אל תגידי לי, אני יודעת שהוא יחיה יותר שנים אם אני אשאיר אותו במלונה בכל פעם שאני יוצאת מהבית, אבל אני לא אוהבת את זה. זה גם משבש לו את כל המחזוריות של היום והלילה, וגם אני לא אוהבת את הגישה הזו שהוא צריך לחיות רק כשאני לידו, כאילו אני אלוהים או משהו.''
''העיקר את מדברת על השכן שלך, את שמרנית בדיוק כמוהו,'' אמרה יפעת. היא הציצה בשעונה ונחרדה. ''תשמעי, אני חייבת לזוז. הצוררת מטיפת-חלב שונאת מאחרים.''
''טוב, רוצי לך. אני כבר אסתדר איכשהו. ביי חומד.''
''ביי,'' אמרה יפעת וסגרה את הטלפון. ''כמה פעמים שיקרתי לחברה הכי טובה שלי בשיחה אחת?'' שאלה את המכשיר הדומם. היא לקחה את מיכלי ואת התיק ומיהרה לצאת מהבית.
יפעת נשאה את מיכלי כשהתיק הגדול תלוי על כתפה. בדיקה מהירה של השעון הראתה שהיא הגיעה דקה לפני הזמן. היא העיפה מבט בוחן אחרון בתינוקת שבזרועותיה והקישה על הדלת הנושאת את השלט ''בוחנת התפתחותית – שרון רגב''.
כשעה לאחר מכן, מיכלי שוב בחיקה, היא ישבה מכווצת תחת מבטה החמור של שרון.
''אין לי דרך נעימה להגיד את זה,'' אמרה שרון. ''המצב לא טוב.''
יפעת נעצה בה מבט מתחנן, שותקת.
''אם זה היה עד חמש עשרה אחוז, בכלל לא הייתי מזכירה את הנושא - זה נחשב בתחום הסטייה הסטטיסטית המותרת. עד עשרים אחוז אני עדיין יכולה להפעיל שיקול דעת עצמאי ולהחליט לתת לך הזדמנות נוספת. אבל כאן אנחנו מדברות על פיגור התפתחותי של יותר מעשרים וארבעה אחוז!''
שרון סובבה אליה את מסך המחשב והראתה לה את גרף ההתפתחות. ''תסתכלי. היא בפיגור בכל תחום אפשרי: גובה, משקל, התפתחות מוטורית והתפתחות קוגניטיבית. אני מצטערת, אבל אין לי שום דרך להעלים עין מזה.''
''אני באמת השתדלתי אחרי הביקור הקודם,'' אמרה יפעת. ''את לא רואה איך היא התפתחה יפה? היא אפילו מוחאת כפיים.''
''יפעת, אני יודעת כמה זה קשה לגדל ילדה לבד,'' קולה של שרון נשמע רך יותר, ''אבל מדובר פה ביותר מאשר שימוש בזמן מקלחת. אלא אם כן את מתקלחת במשך שש שעות בכל יום.''
''אולי פעם או פעמיים יצאתי לקניות כשהיא נרדמה ולא רציתי להעיר אותה,'' מלמלה יפעת, נזכרת באשמה בפעם ההיא שיצאה לקניות, פגשה את עינת וחזרה בשעות הערב המאוחרות. ואז, כשמיכלי היתה חולה והיא כמעט התמוטטה מחוסר שינה. היה גם הפרויקט הדחוף ההוא בדיוק כשלמיכלי צמחו השיניים והיא לא נתנה לה רגע מנוחה. היא ניערה את ראשה, מנסה לגרש את שטף המקרים שצצו בזיכרונה ונראו לפתע כה רבים. ''מה עכשיו?'' שאלה, מובסת.
''אנחנו נצטרך לקחת אותה,'' אמרה שרון בעדינות. ''זה רק עד שמיכלי תהיה בת שלוש, אז תוכלי לקבל אותה חזרה.''
יפעת הנהנה ללא מילים, דמעות חונקות את גרונה. בזמן שקמה, שרון לחצה על כפתור במכשיר האינטרקום שמולה.
''אני צריכה טכנאי לגברת יפעת שכטר,'' היא אמרה, מעיפה מבט פרידה ביפעת ומיכלי היוצאות. ''פירוק יחידת שימור זמן D.”
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
כמי שהתלווה לכמה אמהות טריות (חדש)
the raven יום רביעי, 04/02/2004, שעה 11:56
למוסד הנורא הזה,טיפת חלב, אני יכול להעיד כי הכותבת הצליחה ללכוד בצורה מרשימה את הפחדים,הלחץ החברתי וחוסר הרגישות המדהים שהוא מנציח.
יש הרבה דברים שהתקדמו ברפואה ועם זאת עדיין האחות גסת הרוח שמצליחה להשמיד כל שביב של בטחון עצמי אצל אם טריה לא הצליחה להתפתח.יופי של שיקוף והאמת היא שאני חייב להודות שביממות מסוימות אני לא בטוח שאותן אימהות לא היו שמחות לקבל חזרה את הילדים בגיל שלוש. :)
|
|
|
|
|
מוזר אני חשבתי שהיא לוקחת את היחידה (חדש)
רייסט יום רביעי, 04/02/2004, שעה 12:28
בתשובה לthe raven
טוב אולי זאת אני
|
|
|
|
|
לא, את צודקת (חדש)
יעל יום רביעי, 04/02/2004, שעה 13:19
בתשובה לרייסט
הסוף באמת יכול קצת להטעות. כשקוראים בתשומת לב רואים שלוקחים לה את המקפיא ולא את הילדה.
|
|
|
|
|
זה מה שקורה (חדש)
the raven יום רביעי, 04/02/2004, שעה 15:42
בתשובה לרייסט
אבל הרעיון של לקבל מההפשרה או מההקפאה ילדה בת 3 נשמע קורץ.
|
|
|
|
|
יפה. יפה מאד. (חדש)
Boojie יום רביעי, 04/02/2004, שעה 15:05
הדבר היחיד שהטריד אותי זה שבעצם לא היה הסבר למה מפריע לאנשי טיפת חלב השימוש במתקן שימור זמן. אבל פרט לזה - מצוין.
|
|
|
|
|
יפה. יפה מאד. (חדש)
איציק יום רביעי, 04/02/2004, שעה 15:45
בתשובה לBoojie
השימוש ביחידת שימור הזמן האט את ההתפתחות של התינוקת. שימוש יתר באמת נראה לי כמו הזנחה. (לא בדיוק הזנחה, אבל סוג של בריחה מהטיפול בתינוקת).
|
|
|
|
|
השימוש במתקן לא מאפשר לעקוב אחרי הגיל של הילדה (חדש)
יעל יום רביעי, 04/02/2004, שעה 16:08
בתשובה לBoojie
ויש לזה השלכות - החל מהחיסונים (מה שהוזכר בסיפור), דרך אוכל, הרשמה לגן, לבית ספר, לצבא, נישואין...
זה גם לא מאפשר לה לרכוש הרגלי שינה נכונים.
בכלל, אם לא ישימו לזה גבולות, ימצאו הורים שישתמשו במתקן כתחליף למטפלת. יצא שתינוקות ישהו במתקן יותר זמן מאשר מחוצה לו, וההתפתחות שלהם תפגר בשנים אחרי בני גילם.
|
|
|
|
|
אבל מצד שני, הם בכל זאת יתפתחו עד הסוף. (חדש)
שלמקו יום רביעי, 04/02/2004, שעה 17:08
בתשובה ליעל
יופי של סיפור פואנטה.
|
|
|
|
|
עדיין לא הבנתי למה. (חדש)
Boojie יום רביעי, 04/02/2004, שעה 17:48
בתשובה ליעל
כלומר, כן, הבנתי מה את אומרת, אבל אני לא חושבת שיש מקום לכזאת סגירות מחשבתית בעולם כזה, ואם כן, הסגירות המחשבתית הזאת צריכה להתבטא.
טכנולוגיה חדשה פירושה שינויים באורח החשיבה. טכנולוגיית הקפאה מאפשרת הארכת חיים ונותנת משמעות חדשה לגמרי למושג השחוק ''זמן איכות''. כן הייתי מצפה שהשינויים האפשריים האלה בדרך החשיבה - או הקונפליקטים שהם יובילו - יתבטאו בצורה קצת יותר חריפה.
ולגבי הפיגור ההתפתחותי אחרי בני גילם - הוא נהייה הרבה יותר חשוב, נדמה לי, דווקא *אחרי* גיל שלוש, ולא לפני, כשילדים כבר באמת מתחילים ליצור קשרים חברתיים משמעותיים וללמוד למידה משמעותית מקבוצת השווים להם.
אבל כל זה לא פוגם במיוחד בסיפור, סתם תמיהה פרטית שלי.
|
|
|
|
|
מעבר, לזה, אגב, נורא עצוב לחשוב (חדש)
Boojie יום רביעי, 04/02/2004, שעה 17:49
בתשובה לBoojie
שבחברה עם התקדמות טכנולוגית כל כך משמעותית, עדיין כל כך קשה לאם חד-הורית להתמודד, ועדיין לא נמצאים פתרונות מספקים מצד החברה כדי להקל על המצב הזה.
|
|
|
|
|
עצוב, אבל לא מפתיע (חדש)
ליאור גימל יום רביעי, 04/02/2004, שעה 18:30
בתשובה לBoojie
הקיום של טכנולוגיות מתקדמות הוא רק הצעד הראשון בדרך לפתרון בעיות חברתיות - ולעתים קרובות מדי, גם האחרון.
וכמובן, הסיפור עצמו מצויין ומקורי, עם שילוב טוב בין מרכיבים רעיוניים ובין - כמה חשוב, וכמה נדיר - יכולת העברת רגשות.
|
|
|
|
|
בתיאוריה, אחרי גיל שלוש לא (חדש)
השועל בכרם יום רביעי, 04/02/2004, שעה 18:28
בתשובה לBoojie
חייבים להקפיא את הילד. אפשר להשאיר אותו אצל חברים, יותר קל למצוא בייבי סיטר שלא תצטרך להתעסק עם טיטולים וכד'.
מצד שני, אם מקפיאים את הילד למשך חצי שנה במשך שלוש שנים, אז הוא יהיה רק בן שנתיים וחצי. אפשר להקפיא אותו עוד חצי שנה במשך השנה הבאה, ואז להכניס אותו לגן עם ילדים ''נורמליים'' שנולדו שנה אחריו, וכולם יהיו בני שלוש מבחינת גיל פיזי, התפתחותי וקוגניטיבי.
|
|
|
|
|
בדיוק מה שהתכוונתי. (חדש)
Boojie יום רביעי, 04/02/2004, שעה 19:12
בתשובה להשועל בכרם
זה אולי קצת מפריע לנסיון המתמיד של החברה ליצור סטנדרטיזציה, אבל מצד שני, גם העובדה שכל ילד נולד בתאריך אחר מפריעה לזה, ולא זכור לי שיש התערבות חוקית בתאריכי הלידה של ילדים כדי שכולם יוולדו באותו חודש.
|
|
|
|
|
אבל אולי יש פה גם עניין של אחריות (חדש)
יעל יום רביעי, 04/02/2004, שעה 21:57
בתשובה לBoojie
אם הורים (זה נכון גם לגבי זוג, לא רק לגבי אם חד הורית) מתרגלים שהפתרון לכל בעיה הוא ''להקפיא'' את הילד, הם לעולם לא ילמדו לפתח אחריות.
הילד בוכה ומפריע להתרכז בספר? אופס... לתוך המקפיא. הילד משלשל? נשים אותו קצת בתוך המקפיא כדי לנוח. הילד רוצה תשומת לב? נקפיא אותו, אין כוח עכשיו.
מה יעשו בגיל מבוגר יותר כשכבר אי אפשר יהיה להכניס את הילד למקפיא? הם הרי לא ידעו בכלל איך להתמודד.
זה בהחלט הגיוני שהחברה תשים גבולות לזמן השימוש במכשיר.
תארי לך הורים שמוציאים את הילד מהמקפיא רק לשעה ביום? מאוד נוח, צריך להאכיל אותו ולהחליף חיתול רק פעמיים בשבוע. הם ימותו מזיקנה כשהילד יהיה בן ארבע.
|
|
|
|
|
אבל זה לא נוגע רק לילדים. (חדש)
שלמקו יום רביעי, 04/02/2004, שעה 22:39
בתשובה ליעל
ילדים, נכון, זו הדוגמה הקיצונית, אבל בכל פעם שמשתמשים במקפיא יש מימד של בריחה מאחריות. בין אם זאת האחריות של לצרוך אוכל לפני שהוא מתקלקל, ובין אם זאת האחריות לטפל בילד במשך 24 שעות ביממה.
עצם השימוש הנרחב במקפיאים ידרוש רמת אחריות מורחבת. ההתפתחות החברתית, אם מניחים שלא מדובר במקרה שבו הטכנולוגיה נכנסה לשימוש הרבה לפני שהתחילו לטפל בהשלכות שלה (ויש טיפול בהשלכות, אחרת לא היו מגדירים דווקא 20% פיגור כנקודת גבול), תספיק בשביל שהאנשים היחידים שישתמשו במקפיאים בשביל להתחמק מאחריות יהיו אותם חסרי אחריות שגם היום משאירים את הילדים שלהם גוועים מרעב בזמן שהם מתמסטלים בחדר ליד.
|
|
|
|
|
והיום לא מטפלים בזה? (חדש)
יעל יום רביעי, 04/02/2004, שעה 23:37
בתשובה לשלמקו
לא מוציאים ילדים מהבית במצבים כאלה?
זו העוצמה של הסיפור, שהוא מתאר את הזוית הקטנה של הטיפול הממסדי.
השימוש במכשיר אכן יוצר מימד של הזנחה.
לי בכלל יש רושם שהסיפור הזה מתרחש באיזו תקופת ביניים של כניסת הטכנולוגיה. עדיין יש מקררים מהדור הישן שפועלים וטרם התקלקלו. כל עניין יחידות ההקפאה חדש יחסית.
הממסד מנסה להתמודד עם בעיה שנוצרת באופן היחיד שהוא יכול בשלב זה.
|
|
|
|
|
אתם מסתכלים על זה מהזווית הלא נכונה. (חדש)
Boojie יום חמישי, 05/02/2004, שעה 0:46
בתשובה לשלמקו
הילד צורח ומעצבן? הופ, למקפיא.
אני, לא הוא, זאת אומרת. מצדי שימשיך לצרוח, אני אצא מפה רק אחרי שמישהו *אחר* יטפל בזה...
ואני רק חצי צוחקת - ניבן (שהוזכר פה כבר) כתב על פגרטיקים ועל השימוש בחיות מושעית כדי להתחמק מאחריות. אני כבר מתארת לעצמי את המוני האדם שיעשו את זה כשדברים יתחילו להיות יותר מדי בשבילם.
המממ... מישהו מכיר דרך להקפיא את שאר העולם, חוץ ממני? :-)
|
|
|
|
|
בדיוק מה שהתכוונתי. (חדש)
שחר יום חמישי, 09/09/2004, שעה 23:49
בתשובה לBoojie
רעיון מדהים.
אני בעד.
חוסך המון אבוג'ראס מבחינת מסיבות.
|
|
|
|
|
אחרי גיל 3 היא לא נכנסת למקפיא P: (חדש)
ולנסיה יום שני, 09/02/2004, שעה 15:52
בתשובה לBoojie
|
|
|
|
|
רעיון נהדר ומפחיד. (חדש)
''Preacher יום רביעי, 04/02/2004, שעה 19:27
ניבן אמר פעם שזה לא חוכמה, בתור סופר מד''ב, לחזות את המכונית, החוכמה היא לחזות את פקק התנועה. אני מתערב שכשהוא המציא את הרעיון של תיבות הסטסיס הוא בטח לא חשה על *זה*...
|
|
|
|
|
רעיון נהדר ומפחיד. (חדש)
השמ יום רביעי, 04/02/2004, שעה 23:16
בתשובה ל''Preacher
אכן כן, רעיון נהדר ומפחיד, עד היכן יכול כלי כזה לגרור הורים... ''נו יש בעיות כלכליות, נקפיא את יוסי כמה שנים'' , או ''אתם יודעים מה בית הספר באוקלוהומה יותר מוצלח, בואי נקפיא את ציפי לשנתיים עד שנעבור דירה'', אז נכון שלכאורה מה שיקרה זה רק השהיית התפתחות הילד, אבל בפועל זה עלול ליצור מצב של גידול ילד בסביבה שאינה רציפה, תארו לכם ילד שרואה את הוריו רק בפערי זמן של חודש, חודשיים, שנה... או את הבית או חברים כל פרק זמן ארוך, איפה הרציפות, העולם ישתנה לו ב''קפיצות'' איך הוא ירכוש את תחושת הביטחון העצמי שהעולם קיים, יציב, בטוח...
מפחיד.
ומעבר לכך, מרגע שהוא נולד, אין לנו שום זכות בעולם להקפיא או להפשיר אותו לשם נוחותינו האישית, החיים הם שלו , דקותיו הם שלו חייו הם שלו, פרט למקרים קיצוניים של הצלת חיים, אסור לנו לגזול את חייו ובטוח לא לשם נוחותינו אנו.
לסיפור עצמו, מצמרר, מפחיד והכי גרוע, הוא ממש לא נשמע רחוק מהטבע האנושי, ההפך הוא, הרעיון כאילו יש גורם במשרד ממשלתי כל שהוא , בדוגמה זאת משרד הבריאות, שאיכפת לו, וישקיע את המשאבים וגם תהיינה לו יכולות אכיפה בנושא, הוא הוא אשר מופרך מיסודו, מה שהופך את הסיפור הנ''ל, למצמרר במיוחד.
סיפור נהדר.
|
|
|
|
|
המפגשים שלי, כאב , עם טיפת חלב (חדש)
אריק יום רביעי, 04/02/2004, שעה 21:57
לא היו משהו. יצאתי עם תחושה שהדבר היחיד שמציל אותי מפני האחיות זו העובדה שאני נראה להן מפחיד משום מה.
התחושה היא שהבנות היקרות שם שבדרך כלל מעודכנות בתיאוריות התפתחותיות של לפני 50 שנה, כאילו הן עצמן נכנסו ליחידה F..
אגב, למה אין יחידה בגודל F לכל מיני מרעין :-) ?
|
|
|
|
|
אחלה סיפור! (חדש)
פרספוני יום רביעי, 04/02/2004, שעה 23:22
הייתי צריכה להסתכל פעמיים בסוף בשביל לקלוט מה קרה, אבל הקליטה שלי זה לא מה שהיה פעם וגם פעם זה לא היה משהו. צודק מי שציטט את ניבן בעניין המכונית ופקק התנועה - רעיון מקורי והגיוני.
|
|
|
|
|
אהבתי (חדש)
אלמוני יום חמישי, 05/02/2004, שעה 12:57
ספור פואנטה קלאסי.סגנון קולח. קראתי פעמיים רק כדי להבין את הסוף.במשך כל הסיפור חשבתי שהולכים להרדים אותה עד שהילדה תיהיה בת 3 או שיקחו ממנה את הילדה.
שילוב נהדר בין מדע בידיוני לכתיבה נשית .
בקיצור אהבתי את הסיפור והצטערתי ביותר שאין לי את הכשרון לכתוב דבר כזה בעצמי.
|
|
|
|
|
סיפור נהדר (חדש)
טל כהן יום שישי, 06/02/2004, שעה 20:25
הרבה יותר טוב ממרבית סיפורי הפואנטה שקראתי מימי, דווקא משום שניתן היה, קצת לפני הסוף, לחזות את הפואנטה: הגינות כלפי הקורא. וכמובן, כמו שכבר נאמר כאן, חיזוי-עתיד נפלא, עם דגש על ''פקק התנועה''. תודה!
|
|
|
|
|
רק אני קוראת כאן ביקורת על ''יס בייבי'' ודומיו? (חדש)
אמא לשתיים שבת, 07/02/2004, שעה 7:25
יחד עם הכרה בפעלה החיובי של טיפת חלב.
|
|
|
|
|
אכן לחץ חברתי (חדש)
אדם קלין אורון יום ראשון, 08/02/2004, שעה 10:13
כולם מדברים על הסיפור הזה כאילו הורים בימינו לא מתחמקים מאחריות כלפי ילדיהם כיוון שהטכנולוגיה עדיין לא כאן.
ובכן, כפי שהעירה קוראת חדת-עין ממש בסוף, הטכנולוגיה כבר כאן. הורים משאירים את הילד מול קלטת של בייבי מוצרט, או מול יס בייבי החדש, בזמן שהם מכינים ארוחת ערב, בודקים דואר-אלקטרוני, או סתם מעיינים בעיתון.
נכון, לא מדובר בהקפאה פיזית של הילד, אבל בהחלט ניתן לטעון שמדובר בהקפאה של ההתפתחות הקוגניטיבית והחברתית שלו.
תקראו את http://www.taipeitimes.com/News/feat/archives/2003/1... ותבינו עד כמה התופעה נרחבת.
אבל מה שמעניין אותי הוא דווקא מצב אחר - עד כמה מרבית המגיבים כועסים על האם ''המזניחה'' ומבינים את אחות טיפת חלב.
תסלחו לי, אבל מי אמר שהורים צריכים לוותר על החיים שלהם? מי אמר שעד שהילד יכול לדאוג לעצמו (גיל 20?) ההורים משועבדים לו לחלוטין? לא מדובר פה באמא ש''מזריקה בחדר הסמוך'', אלא באחת שדואגת לילדה שלה ואוהבת אותה, אבל צריכה ממנה קצת מנוחה לפעמים. לי, אישית, זה נראה לגיטימי לגמרי (לא, לא הקפאה של הילד - לשים אותו מול בייבי מוצרט או אצל הדודים).
ואגב, לפני שאתם קופצים על גרוני בנהמות ישראליות של ''הילדים! אבל הילדים!'', שימו לב שמרבית ההורים ''מזניחים'' את הילדים שלהם במשך 8 שעות ביום, כשהם משאירים אותו אצל משפחתון/פעוטון/גן/בית-ספר. מדוע זה יותר טוב? פשוט מאוד: כי אומרים לנו שזה בסדר, כי כולם עושים את זה, כי זה מקובל. אין שום הבדל אחר.
ואגב אגב, רק שיהיה ברור: גם זה לגיטימי לגמרי בעיני, ואפילו רצוי. ילדים צריכים ללמוד להעסיק את עצמם, והם צריכים ללמוד שההורים לא תמיד קופצים לדום בשבילם, והם צריכים לפתח קשרים עם אנשים וילדים אחרים חוץ מההורים - וגם ההורים צריכים להמשיך ולחיות חיים שיש בהם מימדים לא-''הוריים''.
(המממ. ומה הקשר למדע-בדיוני?...)
|
|
|
|
|
אכן לחץ חברתי (חדש)
לודביג יום ראשון, 08/02/2004, שעה 10:25
בתשובה לאדם קלין אורון
אני לגמרי מסכים. משפחתון/פעוטון זה לא יותר טוב. גם בית-ספר ישראלי, בהתחשב ברמת ותוכן החינוך זה לא משהו, אבל כאן כנראה אין ברירה, שכן לא לכולם יש זמן או כישרון ללימוד-בית, ויש גם צורך כנראה בהיחשפות חברתית.
מצד שני, יש זמן ומקום לכל דבר. ואין צורך להכליל לגבי כל שלבי התפתחות הילד, שכן אלה שונים מהותית זה מזה. התפיסה של לשים ילד מגיל חודשיים ב-daycare, וביתר הזמן לשכור אומנת, וזאת כדי שחס וחלילה לא יפריע להורה למצות את חייו (ואישתי היא אומנת של ילד מסכן כזה שהוריו נמצאים לידו בזמן שהיא שם ומתעלמים ממנו במכוון) מעלה את השאלה מדוע בכלל על הורים כאלה ''לייצר'' ילד (אולי בדיוק מאותו לחץ חברתי כנגדו אתה יוצא?!) - ילד כזה, אין לי ספק בכלל שייווצרו אצלו בעיות נפשיות על-שום חוסר היחס שהוא מקבל מהוריו בשלבים החשובים ביותר בחייו. (וזה לא שאני חושב שמרגע שהילד בבית הספר, אין צורך יותר להתייחס אליו)
|
|
|
|
|
הגזמתם (חדש)
יעל יום ראשון, 08/02/2004, שעה 15:07
בתשובה ללודביג
אין שום דבר רע בלשים את הילד במעון.
כך הילד נחשף לילדים אחרים ולומד לפתח קשרים חברתיים.
ההורים לא יכולים לשעבד את עצמם לילד. מישהו צריך גם לפרנס את הבית, ולפעמים הורה אחד לא מספיק.
מה שחשוב זה כמובן להקפיד שהילד ימצא במעון טוב עם מטפלות טובות, וחשוב כמובן לתת לו מלוא תשומת הלב לאחר שעות העבודה.
גם אני חושבת שטלויזיה היא בייבי סיטר רע מאוד, אבל לא צריך לפסול כל פתרון אחר שמערב תשומת לב של בני אדם.
|
|
|
|
|
לא רק שאין רע, (חדש)
Boojie יום ראשון, 08/02/2004, שעה 15:42
בתשובה ליעל
יהיה רע מאד אם מקורות החיברות והמידע היחידים שילד ייחשף אליהם יהיו ההורים שלו. אין שום רע במקורות אחרים, כמו סבא-סבתא, בני משפחה, מטפל/ת, בני קבוצת השווים לו בכל מוסד רלוונטי, וחייזרים קטנים וירוקים מהחלל שנושאים מסר של אחווה ורעות.
|
|
|
|
|
ומה עם חייזרים אפורים קטנים שנושאים מסר של ניסויים?:) (חדש)
עופר לובזנס יום שני, 09/02/2004, שעה 20:36
בתשובה לBoojie
|
|
|
|
|
לא אמרתי שרע אבסולוטית (חדש)
לודביג יום שני, 09/02/2004, שעה 15:50
בתשובה ליעל
אבל לי לפחות ברור ש-
א. ההורים, לטוב ולרע, הם בעלי ההשפעה הכי גדולה על הילד, ובייחוד בשלבים הראשונים לחייו.
ב. יש ילדים שנמצאים מגיל חודשיים במעון כזה משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הערב המאוחרות, כך שהם רואים את הוריהם במידה ניכרת פחות מאשר אנשים זרים רואים אותו. כשהם כבר מגיעים הביתה, גם ההורים וגם הילד כל-כך תשושים ש-''לתת לו מלוא תשומת הלב '' הופך למס שפתיים לצערי. אין לי בעיה עם משפחה רחבה, סבתות וכדומה, אבל לא לכולם קיימת האפשרות הזו -- אני הייתי מעדיף שבני זוג, למרות הקשיים הכלכליים של להתפרנס (ועוד לגדל ילדים, שזה דבר יקר ביותר) יתאמצו למצוא פתרונות שיאפשרו להם לבלות באופן ניכר יותר זמן עם ילדיהם (יעבדו חצאי משרות, רוטאציות, whatever). הילד לא צריך להיות עוד ''מטרה'' שלהם, כמו נניח הקריירה.
ג. מי הזכיר שעבוד? חיי שיתוף פוריים בין הורים וילדיהם זה יותר בכיוון של מה שאני חושב עליו.
|
|
|
|
|
לדעתי קראת בסיפור משהו שאני לא (חדש)
טייני הצב יום חמישי, 12/02/2004, שעה 13:53
בתשובה ללודביג
כשאני קראתי את הסיפור, הוא תאר דילמות אנושיות. לא היה בו אלמנט שיפוטי, וגם לא פתרונות קסם.
יופיו של הסיפור הוא בכך שהוא מערב אלמנט בדיוני על מנת להקצין את הדילמות האנושיות שאנחנו נמצאים בהן כיום, בחיים האמיתיים, לחדד אותן, ולאפשר לנו להביט בהן מזווית חדשה ולהתייחס אליהן בצורה מפורשת. זה, פחות או יותר, מה שמגדיר מד''ב טוב, לדעתי.
אני חושב שאם לא היו מעונות-יום, משפחתונים, יס-בייבי, בייבי-מוצארט, וכו' וכו' וכו', הסיפור היה הרבה פחות מעניין, עמוק ואקטואלי. זה סיפור שמכריח אותנו לחשוב על הבעיה האמיתית, המציאותית, אבל הוא לאו דווקא מציע פתרונות.
|
|
|
|
|
אכן לחץ חברתי (חדש)
goldmoon יום חמישי, 19/02/2004, שעה 18:23
בתשובה לאדם קלין אורון
לגבי ההערה האחרונה בסוגריים - זה בדיוק מה שכל כך יפה במדע הבדיוני - מעורר אותנו לדבר על הדברים החשובים באמת, כשהסביבה הדמיונית והטכנולוגיה העתידנית הם רק טריגר שמאפשר להקצין את הסיטואציה ולהבליט את מה שביומיום חומק מעינינו...
|
|
|
|
|
לכל המבינים והמבינות (חדש)
שלומי יום חמישי, 12/02/2004, שעה 15:31
זה סיפור פואנטה?
|
|
|
|
|
בדיוק עמדתי להעיר בנושא (חדש)
טייני הצב יום חמישי, 12/02/2004, שעה 16:18
בתשובה לשלומי
מכיוון שהנושא המרכזי של הסיפור הוא חינוך, הרשו לי להתחיל בווידוי קטן: הוריי תמיד חינכו אותי שאם אין לי שום דבר רע להגיד, עדיף שפשוט אשתוק.
אז מכיוון שכך, לאור זה שאני מאוד רוצה לומר שהסיפור לעיל הוא כנראה סיפור המד''ב הטוב ביותר שקראתי ב-12 החודשים האחרונים, ובסיכוי טוב יהיה המועמד שלי לסיפור המד''ב הטוב של השנה, הרשו לי בכל זאת לומר מה הפריע לי בו:
כל כך הרבה אנשים כתבו כאן שמדובר בסיפור פואנטה. אם כן, אז הוא נכשל. חשבתי שה-''פואנטה'' ש-''קופצת על הקורא הלא-מוכן'' בשורה האחרונה של הסיפור היא מעט טפשית ובעיקר מיותרת. אפשר היה להשאיר את הסיפור כפי שהוא מתחילתו: סיפור על הקונפליקטים בגידול ילדים ועל הדינאמיקות החברתיות (והפסיכולוגיות) הפועלות. אלו נושאים מורכבים, כואבים, ובהחלט ראויים לסיפור.
הסיפור הזה מתמודד עם הנושא המורכב הזה בצורה נפלאה: מעניינת, מעוררת מחשבה, בהירה, חדשנית... אנא אל תהפכו אותו לסיפור ''הא! תפסתי אותך!'' כי לדעתי זה ממעיט מערכו. הסיפור היה נשאר מצויין גם ללא הפסקה האחרונה, ואני, אישית, כנראה שהייתי מעדיף אותו אפילו בלעדייה.
|
|
|
|
|
ובקצרה: לא, זה לא סיפור פואנטה... (חדש)
Boojie יום חמישי, 12/02/2004, שעה 16:48
בתשובה לטייני הצב
טוב, אולי קצת.
אני לא מסכימה עם גישתך לסיפורי פואנטה - פואנטה טובה, פואנטה שפתאום גורמת לך לשבור את מה שהאמנת בו ומוציאה אותך לחשוב מחוץ לקופסה (אינגלוז יפה, לא?), היא דבר מצוין. למרבה הצער, יותר מדי אנשים שכותבים סיפורי פואנטה מתמקדים יותר מדי בלהפתיע את הקורא ומעט מדי באמירה של ממש (ע''ע ''המראה העקומה'' של הגליון הקודם של חלומות באספמיה, אזא''מ).
בסיפור הזה, אפשר לומר שהשורה האחרונה היא פואנטה כי היא שוברת לך את מה שחשבת. כל הדרך הזו חשבת, או האמנת, שהאם כל כך חוששת כי עלולים לקחת ממנה את הילדה. רק כששוברים לך את האמונה הזאת, ומגלים לך שבעצם מה שלוקחים לה זה את יחידת ההקפאה, אתה תופס את מלוא חשיבותה של יחידת ההקפאה הזו להורה, בעיקר הורה יחיד. אתה תופס את מלוא הקונפליקט שבין להיות הורה טוב לבין לשמור על מעט זמן וכוחות לעצמך, ואת המקום שבו אתה ניצב כהורה מול דרישות החברה וציפיותיה ממך כ''הורה טוב''.
אז מהבחינה הזאת, כן, זה כן סיפור פואנטה. אז למה זה לא סיפור פואנטה? כי הפואנטה היא לא עיקר הסיפור. הסיפור לא נמצא שם כולו כדי לשרת את השורה האחרונה.
|
|
|
|
|
כמה טוב שיש אינטרנט... (חדש)
ליאור גימל יום חמישי, 12/02/2004, שעה 17:06
בתשובה לBoojie
אחרת, איך הייתי יכול לא רק לשנות את דעתי לגבי הסיפור, אלא לשנות אותה פעמיים בפרק זמן של פחות מחמש דקות?
אולי אני פשוט חלש אופי, אבל זו חתיכת חוויה (דרך אגב, דעתי לגבי איכות הסיפור נשארה זהה לכל אורך הטלטה הנ''ל).
|
|
|
|
|
:-) (חדש)
Boojie יום חמישי, 12/02/2004, שעה 17:30
בתשובה לליאור גימל
|
|
|
|
|
מישהו יכול לעזור לי (חדש)
שלומי יום שישי, 13/02/2004, שעה 12:12
קראתי את הסיפור הזה ואמרו לי פה זה לא סיפור פואנטה אז אני צריך סיפור פואנטה אז מישהו יכול לעזור לי ולתת לי סיפור פואנטה בבקשה בבקשה
|
|
|
|
|
הרי לך כמה סיפורי פואנטה: (חדש)
NY יום שישי, 13/02/2004, שעה 12:38
בתשובה לשלומי
כאן:
וכאן:
ובפעם הבאה, בבקשה *אל* תציף את האתר בשאלות ''האם זה סיפור פואנטה?'' וכו'. פעם אחת מספיק בהחלט. תודה.
|
|
|
|
|
הרי לך כמה סיפורי פואנטה: (חדש)
טל כהן יום שישי, 13/02/2004, שעה 22:49
בתשובה לNY
אתה באמת חושב שתהיה ''הפעם הבאה''? הילד קיבל שיעורי בית, חיפש ''סיפור פואנטה'' בגוגל, והגיע לכאן.
-- נכון לרגע זה, ''טיפת חלב'' נמצא בעמוד התוצאות הראשון.
|
|
|
|
|
ממש לא (חדש)
שלומי יום שישי, 13/02/2004, שעה 23:14
בתשובה לטל כהן
א.אני לא ילד
ב.זה ממש לא ש''ב
ג. לא הגעתי לכאן מגוגל
ד. אני מחפש סיפור פואנטה כי אני מרצה לספרות ואני צריך לתת לתלמידי דוגמא
|
|
|
|
|
בחייך, שלומי... (חדש)
''Preacher יום שישי, 13/02/2004, שעה 23:40
בתשובה לשלומי
נכנסת לאתר שבו כולם פחות או יותר אוהבים ספרות, ואתה מנסה לשכנע אותנו שאתה מרצה לספרות? עם סגנון הכתיבה שלך? לא ממש סביר, הייתי אומר...
|
|
|
|
|
אתה מרצה לספרות (חדש)
Boojie יום שישי, 13/02/2004, שעה 23:54
בתשובה לשלומי
ואתה לא יודע לקבוע בעצמך אם זה סיפור פואנטה???
אוי לדור.
|
|
|
|
|
זה הכל בגלל ייקור הלחם. (חדש)
Kipod שבת, 14/02/2004, שעה 0:22
בתשובה לBoojie
|
|
|
|
|
איפה אתה מרצה לספרות? (חדש)
יעל סקרנית שבת, 14/02/2004, שעה 0:34
בתשובה לשלומי
באיזה מוסד אקדמי?
(אי, השם שלי הופיע בגוגל! איזה כיף!)
|
|
|
|
|
השם של כולנו מופיע בגוגל (חדש)
עודד אפל יום שני, 19/03/2007, שעה 3:58
בתשובה ליעל סקרנית
וגם הכתובת, והטלפון, וצילום אווירי של הבית, ועוד שלל פרטים.
יותר מפחיד מכיף (לדעתי)
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
