 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
ילד פלא
ספרים / ניר יניב
יום שני, 26/01/2004, שעה 12:26
'ילד מלחמה' של קארין לוואצ'י הוא רומן ביכורים מרשים ביותר
|
|
אתה מחליט לכתוב ביקורת על ספר שאך זה סיימת, ספר שאהבת, ותוהה כיצד להתחיל. אתה יודע שיש דרכים רבות לכתוב ביקורת, כולן נאות, כולן נעימות, כולן יודעות את התורה, אך אף אחת לא מעבירה בדיוק את התחושה שהותיר בך הספר. בכל זאת אתה ניגש למקלדת ומתחיל לכתוב.
אבל כיוון שאינך נטול רחמים לחלוטין, ושוועתו של קהל הקוראים אינה זרה לך, אתה יודע שלא תוכל לכתוב את כולה בגוף שני.
גם חלקו הראשון של 'ילד מלחמה' כתוב בגוף שני. דבר זה אינו החלטה נבונה מאד מבחינה שיווקית, שכן הוא עשוי להרתיע קוראים פוטנציאליים המעלעלים בעמודיו הראשונים של הספר כדי לקבל רושם כללי. אך במקרה של 'ילד מלחמה', אין כל סיבה לחשוש: לאחר חלקו הראשון, הקצר והטוב למדי, בסופו של דבר, עובר הקול המספר לגוף ראשון ונשאר שם. וקול זה, קולו של גיבור הספר, ג'וס מוסי, קולה של קארין לוואצ'י, שזהו ספר הביכורים שלה, הוא פשוט נהדר.
אי אז בעתיד, נתון כדור הארץ במלחמה עם תרבות חייזרית. החייזרים נהנים משרותיהם של ''המצדדים'' – בני אדם שהצטרפו אליהם ממניעים אידאולוגיים. בתווך, מתמרנים בין הצדדים הלוחמים, נמצאים הפיראטים, הסוחרים ותחנות החלל – רקע המזכיר במשהו את זה של 'תחנת פל' ו'קייטין' של סי. ג'י. צ'רי.
הספר עוסק בשנות ילדותו ונערותו של גיבורו, ג'וס מוסי. אנו פוגשים במוסי לראשונה כאשר הוא בן שמונה, מתחבא מאימת פיראטים שהשתלטו על ספינת הסוחר בה הוא נולד וגדל. אך הוא לא נשאר במחבוא זמן רב: כאשר הוריו מבוששים לבוא ולהציל אותו, הוא יוצא, בפעם הראשונה בחייו, להלחם. לא תהיה זו הפעם האחרונה.
מוסי עובר שלושה שלבים עיקריים במהלך הספר – ילדות, נערות, כמעט-בגרות. באופן הולם מאד, בכל שלב כזה הוא נמצא תחת חסותו של ''חונך'' אחר: בתחילה זהו פלקון, הפיראט שהשתלט על ספינת הולדתו של מוסי, ואשר, לאחר שמכר את שאר הילדים לעבדות, מחזיק בו לצדו למטרות שלא מתגלות במלואן לקורא; לאחר מכן זהו ''נער-מלחמה'', ''מצדד'' החי בפלנטת הבית של החייזרים, המדריך את מוסי באמנויות לחימה, בדרך חשיבתם של חייזרים ושל בני אדם המתנגדים למנהגיו של כדור הארץ; ולבסוף זהו קפטן אזרקון, מפקדה של ספינת מלחמה ארצנית אליה נשלח מוסי כמרגל.
כמה קוראים ודאי יתמרמרו על גילוי פרטים כה רבים מעלילת הספר כאן. אל דאגה. רוב המידע שהובא כאן מצוי גם בכריכה האחורית, וממילא העניין העיקרי בספר הוא לא העלילה הלינארית שלו, כי אם הטיפול בהתפתחותו ובהתבגרותו של מוסי על רקע המלחמה. למעשה, שלושת השלבים שהוזכרו למעלה הנם מעין וריאציות שונות על אותו נושא, ההולכות ומתפתחות, עולות במורכבותן, בגרותן ועומקן הרגשי, ומגיעות לשיא בואך סוף הספר.
השימוש בקול ראשון, שאינו חביב על קוראים מסוימים, נעשה כאן בתבונה ובטוב טעם המצדיקים אותו לחלוטין. לוואצ'י מצליחה להעביר את התבגרותו והתלבטויותיו של מוסי באופן מצוין, גם באמצעות מחשבותיו שלו, אך בעיקר על ידי שימוש בשפת הדיבור, האופן בו בוחר מוסי לתאר את מעשיו, והיחסים שלו עם ''חונכיו'' ועם חבריו בכל אחד מהשלבים אותם הוא עובר. למרות העיסוק במעבר מילדות לבגרות, או לכמעט-בגרות, לא מדובר כאן בהתבגרות סתם. בתחילת הספר נתלש מוסי ממשפחתו ומכל מה שהכיר עד כה, ועיקר הספר – רעיונית – הוא החיפוש שלו אחר שייכות אחרת, מקום או קבוצה להזדהות אתם, אולי אפילו משפחה. ואכן, כל אחד מהשלבים אותם הוא עובר מציג מעין אבטיפוס משפחתי. השלב האחרון מורכב במיוחד מבחינה זו, שכן בו חי מוסי עם משפחה אחת בעודו נאמן בפועל למשפחה אחרת, מצב בו מטפלת לוואצ'י באופן נהדר. אם ניזכר כי ה''משפחה'' הראשונה האמורה היא למעשה צוותה של ספינת מלחמה פעילה, נבין כי סיפור ההתבגרות של מוסי אינו בדיוק מרדף אחר פרפרים באחו – הספר כולל גם קטעי פעולה וקרבות משכנעים מאד.
למעט שני מקרים, אין בספר ''טובים'' ו''רעים'' באופן מובהק, אם כי יתכן שהקורא ישנה את דעתו עם סיום הקריאה או בקריאה חוזרת. שני ה''רעים'' המובהקים הם גם נקודות החולשה העיקריות של הספר – הם לא מצליחים להתעלות מעבר לקלישאת הרוע הרגילה. עם זאת, בספר כה עשיר בדמויות עמוקות ומשכנעות, מדובר בפגם מינורי מאד. סיפורים רבים המובאים בגוף ראשון מציגים דמות מפותחת אחת – זו של המספר. אך כאן, לא רק דמותו של מוסי מפותחת: גם ''נער-מלחמה'', קפטן אזרקון וחלק מחבריו של מוסי, ביחוד בחלק האחרון, הם דמויות לא פשוטות כלל, ודבר זה, לנוכח השימוש בגוף ראשון, מפגין ביתר שאת את כשרונה של הסופרת.
התבגרותו של מוסי, על כל לבטיו ומחשבותיו, לא מתרחשת על רקע חלל ריק. היקום של לוואצ'י עשיר בפרטים, ונראה כי היא יודעת אודותיו הרבה יותר מאתנו, הקוראים. המצב המלחמתי-פוליטי בו נתונים כדור הארץ, החייזרים, הפיראטים, הסוחרים ותחנות החלל שבתווך הנו כר מרעה מצוין להתפתחויות ולעלילות רבות. ב'ילד מלחמה' אנו עוברים בחטף דרך ''התחנות העיקריות'' שביקום זה, וכיוון שלוואצ'י כבר הספיקה להוציא ספר נוסף המתרחש בו ('צלילת אש' – 'Burndive' – שיצא באוקטובר 2003), נראה כי לפחות חלק מהאפשרויות הנוספות כבר מומשו.
יתכן שמאז הופעתו של 'המשחק של אנדר' הפך נושא הילדים-הנאלצים-להלחם לנדוש משהו. אל חשש. כותב שורות אלה, לו היה מתבקש לבחור בין 'אנדר' לבין 'ילד מלחמה', היה שם מבטחו באחרון. עם זאת, לשם הגילוי הנאות, יש לציין שכותב שורות אלה מעולם לא העריץ את 'אנדר' באופן המקובל באיזורנו. ועדיין, 'ילד מלחמה' הוא ספר ראוי ביותר, המדגים באופן שאינו משתמע לשתי פנים שמדע בדיוני אמיתי אינו – ואולי מעולם לא היה – נטול נשמה.
על התרגום אין מה להכביר מילים. הוא טוב, וחסל. כן ירבו.
אתה מסיים לכתוב ביקורת על ספר שאך זה סיימת, ספר שאהבת, ותוהה מה לעשות כעת. אתה יודע שיש ספרים רבים הממתינים לך על המדף. אתה מהרהר לעצמך.
אתה מביט בספר שזה עתה סיימת, פותח אותו, ומתחיל לקרוא.
ילד מלחמה (Warchild)
מאת קארין לוואצ'י (Karin Lowachee)
תרגום: ענבל שגיב
הוצאת אופוס, 2003
417 עמודים
פרקים מתוך הספר
צלילת אש - ההמשך
המשחק של אנדר
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
טוב, אחרי כל כך הרבה המלצות ושבחים.. (חדש)
Liran יום שני, 26/01/2004, שעה 13:41
אין ברירה אלא להתחיל לקרוא.. ;-)
|
|
|
|
|
מדובר בספר טוב (חדש)
נע ונד יום שני, 26/01/2004, שעה 16:16
הספר הזכיר לי מאוד את 'המשחק של אנדר' שגם אני לא מחסידיו הגדולים. לדעתי הוא טוב כמוהו, אבל לא יותר. אני מניח שחסידי אנדר יהנו ממנו מאוד.
העובדה שהכי הפריעה לי בספר היא שכל הדמויות בו, כמעט בלי יוצא מן הכלל יותר מדי נשיות(אולי אזרקון הוא היוצא מן הכלל - אולי כי הוא החונך שהכי פחות בא במגע עם מוסי). לא מדובר רק על אוון מדובר בכל הדמויות המרכזיות. אולי זה נותן להם יותר עומק, אבל אפשר לתת עומק גם אחרת, בצורה יותר אמינה.
|
|
|
|
|
תוכל בבקשה לשתף אותנו בהגדרה שלך ל''נשי''? (חדש)
ענבל שגיב יום שני, 26/01/2004, שעה 16:39
בתשובה לנע ונד
במה הדמויות נראו לך נשיות מדי?
|
|
|
|
|
אין לי הגדרה ל''נשית'' (חדש)
נע ונד יום שני, 26/01/2004, שעה 17:53
בתשובה לענבל שגיב
ואני לא יכול לשים בדיוק את האצבע על הנקודה, אבל זו אחת ההרגשות שיצאתי אתן מהספר.
|
|
|
|
|
אולי הן מחוברות לצד ''הנשי'' שלהן (חדש)
the raven יום שני, 26/01/2004, שעה 20:16
בתשובה לנע ונד
כלומר מרשות לעצמן להרגיש אבל פרט לכך אני מצטרף לתמיהה.
אולי בכל זאת קצת פירוט על ההרגשה?
|
|
|
|
|
רוב הדמויות הראשיות (חדש)
kenny יום שלישי, 27/01/2004, שעה 21:19
בתשובה לthe raven
עדינות למדי בהנהגות שלהן. הן כמעט לחלוטין נטולות ''מאצ'יזמו'' ו''ברוואדו'' (מצטער, אני לא מכיר מונחים עבריים טובים להעביר את גווני המשמעויות של מונחים אלה) וזו התנהגות לא אופיינית למדי לדמויות גבריות, בעיקר בהקשר הצבאי. התנהגות ''גברית'' שמורה בד''כ לדמויות המשנה בספר כמו חלק מהג'טים.
|
|
|
|
|
ואולי הן מה שנקרא '' הגבר החדש''? (חדש)
the raven יום שלישי, 27/01/2004, שעה 22:53
בתשובה לkenny
|
|
|
|
|
הגבר החדש הוא נקבה ייללנית. (חדש)
גבר ישן יום רביעי, 28/01/2004, שעה 22:55
בתשובה לthe raven
|
|
|
|
|
טוב זה לגמרי אוף-טופיקי (חדש)
the raven יום חמישי, 29/01/2004, שעה 0:02
בתשובה לגבר ישן
אבל רק למען הסדר הטוב:
הגבר החדש יתרבה מהר יותר ויעביר את הגנים שלו הלאה.
הוא פשוט זוכה ליותר הזדמנויות למפגשים עם המין הנגדי.
לעומתו הגבר הקודם יושב עם החבר'ה,שותה בירה,קורא לנשים נקבות או כוסיות ותוהה למה הן לא עונות,מזמין כדורגל או כדורסל או אגרוף בלווין,מדבר על ימי הזוהר של נערותו ומתנחם בהארלי דייוידסון שיקנה במשבר אמצע החיים שלו.
מיותר לציין כי הגבר החדש יודע שהוא בדיוק כמו הגבר הישן רק שאבולוציונית הוא למד להסתיר זאת מהאשה החדשה על מנת להמשיך להנות מנוכחותה המידית והנמשכת.
אבל זה כבר שוב להסחף לתיאולוגיה ופילוסופיה. וכן, ספורט זה דת.
|
|
|
|
|
יש גבר חדש ויש גבר חדש. (חדש)
Boojie יום חמישי, 29/01/2004, שעה 11:20
בתשובה לthe raven
יש ''גבר חדש'' שהוא כמו ''הגבר הישן'', רק שבמקום להישלט על ידי טסטוסטרון יש אצלו מקום לעוד דברים. ויש ''גבר חדש'' שמתנהג כמו שנקבות סטריאוטיפיות מתנהגות בספרים/סרטים מחורבנים, במיוחד מבחינת ההתעסקות עם מרככי שיער.
אני חושבת שברור איזה סוג נראה לי ראוי, לא? :-)
|
|
|
|
|
גם אני התייחסתי לסוג הראשון (חדש)
the raven יום חמישי, 29/01/2004, שעה 11:44
בתשובה לBoojie
וגם אני מעדיף נשים על פני נקבות סטריאוטיפיות.על טעם וריח של מרככי שיער קשה לי להגיב בשל חוסר חמור במידע.
|
|
|
|
|
אז טוב (חדש)
האישה-שגרה-בתוך-אבטיח יום שני, 10/12/2007, שעה 13:04
בתשובה לנע ונד
שלא קראת את ''שוליית הרוצח'' ואת ספרי ההמשך שלו מאת רובין הוב. גם שם אולי תהיה לך הרגשה כזו. . . עם זאת רובין הוב וקארין ליוואצ'י הן מלכות!!!
ומוג הלב שיהין לערער על דברי ייאלץ להתייצב מולי לדו קרב.
|
|
|
|
|
אז טוב (חדש)
avivs יום שני, 02/08/2010, שעה 0:50
בתשובה להאישה-שגרה-בתוך-אבטיח
מסכים עם כל מילה!
|
|
|
|
|
גם הביקורת טובה, וחסל ;-) (חדש)
ענבל שגיב יום שני, 26/01/2004, שעה 16:36
ואני מצרפת את שבחי המשוחדים-קמעה לספר.
אחד הטובים שתרגמתי, ומשמח שהוא פרי עטה של סופרת צעירה, שעוד ידה נטויה.
|
|
|
|
|
לא יכולתי להוריד אותו מהידיים (חדש)
שרי יום שני, 26/01/2004, שעה 17:08
מצאתי את הספר מרתק והעלה בי מחשבות עמוקות. לא הפסיק להפתיע אותי אפילו לרגע אחד.
הספר הכי טוב שיצא לי לקרוא מתחילת שנת 2003. קראתי אותו פעמיים ברציפות ולא יכולתי להפסיק לרגע. מי שעדיין לא קרא, מומלץ מאוד!
|
|
|
|
|
אני לא מסכים לגבי השטחיות של דמויות ''הרעים'' (חדש)
גרומיט יום שני, 26/01/2004, שעה 18:14
ליתר דיוק אני מסכים - אבל רק לגבי פלקון. פלקון הוא דמות שהמספר, מוסי, לא מסוגל להבין ואפילו לא מנסה. לגביו הוא מפלצת ואין לו שום עניין בהבנת המניעים שלו או ילדותו העשוקה. הוא הנבל הטיפוסי.
אחיו של נער מלחמה, לעומת זאת, הוא אולי לא דמות מורכבת במיוחד, אבל יש לו היסטוריה, ומניעים, ואנחנו יודעים בדיוק מה הוא רוצה להשיג ולמה הוא מתחבר עם הפיראטים ומורד בסמכותו של אחיו הגדול. הוא לא חלק מהקונפליקטים של הגיבור, ואנחנו לא שומעים עליו הרבה, אבל הוא בהחלט לא דמות סטריאוטיפית.
|
|
|
|
|
לגבי כתיבה בגוף שני (חדש)
האיש מאטלנטה יום שלישי, 27/01/2004, שעה 19:44
אכן צורת כתיבה בגוף שני אינה שכיחה (וקריאת הספר הוכיחה לי מדוע). אינני מצליח למצוא סיבה עבור השימוש בכלי זה בחלקו הראשון של הספר. מדוע לדעתכם נכתב כך החלק הראשון?
|
|
|
|
|
השערה (חדש)
kenny יום שלישי, 27/01/2004, שעה 21:14
בתשובה להאיש מאטלנטה
יכול להיות שזה נועד להדגיש את ה''ילדותיות'' של ג'וס בהתחלה, אבל אני לא בטוח.
תמיד אפשר לשאול אותה:
|
|
|
|
|
צריך לזכור תמיד מיהו המספר (ספוילר) (חדש)
גרומיט יום שלישי, 27/01/2004, שעה 22:54
בתשובה להאיש מאטלנטה
ג'וס מוסי, גיבור הסיפור, הוא גם המספר שלנו. אותו ג'וס מוסי לא מסוגל להתמודד עם השנה שהעביר תחת ''חסותו'' של פלקון. חשוב, למשל, לשים לב שבנוסף לכך שהחלק הראשון בספר מסופר בגוף שני, אף לא מוזכרות בו כמעט החוויות היותר קשות שהוא עבר בתקופת השבי הזאת. האונס מצומצם בתיאור שמובא בחלק הזה ללטיפות לא נעימות על הלחי, יש הדגשה מופרזת של חלקים לא משמעותיים במיוחד בשהות שלו שם (לעזאזל - הוא מספר שפלקון לימד אותו כללי נימוס בחברה! הבן אדם אנס אותך ואתה מדבר על ההיפך המוחלט) ובעיון מדוקדק יותר אפשר בודאי לגלות עוד דרכים שבהן הטקסט הזה בעצם לא מספר את כל מה שחשוב. את העובדות המהותיות יותר נסיק רק בהמשך הסיפור, ובעיקר במהלך שהותו של מוסי בספינה של אזרקון.
מוסי מספר לנו בחלק הראשון מה קרה לו אצל פלקון, אבל כיון שהוא לא מסוגל להתמודד כמו שצריך עם העובדות, הוא נוקט בשלל אסטרטגיות של הגנה ושל הסתרה. אחת מהן היא השימוש בגוף שני - כביכול זה לא קרה ''לי'' אלא ''לך'', למישהו אחר שנמצא מחוץ לעצמי.
מתחילת החלק השני של הספר, עם הבריחה מפלקון, מוסי אולי מדחיק דברים, אבל הוא לא מכחיש אותם, ובדרך כלל הוא שלם עם עצמו פחות או יותר (לא עם מעשים ספציפיים שהוא עושה, אבל לפחות שלם עם מה שהוא). יותר הוא לא נזקק לאיפוק שהוא כפה על עצמו בתיאור השנה שלו עם פלקון, וזה מתבטא בשינוי סגנוני כולל - לא רק המעבר לגוף הראשון, אלא ויתור על חלק גדול מהאיפוק שאפיין את תחילת הספר.
|
|
|
|
|
תוספת קלה - ספוילר (חדש)
Blackwolf יום חמישי, 29/01/2004, שעה 20:14
בתשובה לגרומיט
החלק הראשון של הספר הוא לא הפעם היחידה בה מוסי 'מחליק' לגוף שני.
גם כשהוא הורג סטריבים בהמשך, ואם אני זוכרת נכון גם כשהוא כמעט מתמוטט כשאוון מגיע, הוא 'מחליק' לגוף שני על מנת לנתק את עצמו ממה שהוא עושה.
הוא גם מתאר את עצמו צופה מהצד על חלק מהחוויות שעוברות עליו, יותר מפעם אחת.
השימוש בגוף שני, גם אם היה קשה לבלוע אותו בהתחלה ( בעיקר בגלל שציפיתי לגוף ראשון או שלישי - ולכן הקריאה הייתה פחות זורמת ), היה יפה.
דבר נוסף, אחד הדברים שאהבתי בספר הוא כיצד רואים את החשיבה של מוסי משתנה ככל שחולף הזמן.
בעיקר עם הג'טים, בהתחלה הוא מתייחס אליהם ולפעולות שלהם כ'הג'טים עשו' ולאט לאט מתחיל לומר 'אנחנו'.
ספר נפלא, זורם וכואב.
|
|
|
|
|
על הנאה ועל חוסר הנאה (וספויילרים, חוששני) (חדש)
mozzess יום שלישי, 27/01/2004, שעה 22:24
אין סיבה שלא להתחיל מהחלקים הטובים.
הספר רהוט וקריא להפליא. העולם העתידני שלוואצ'י בנתה מאופיין היטב וסיפורים נוספים פשוט מתבקשים - גם כדי לחשוף ההיסטוריה של העולם עצמו, וגם עבור קורותיהן של חלק מהדמויות שבספר. אחרון חביב - האפיון של הדמויות נראה כאילו הוא מתבצע דרך מספר-כל-יודע (גוף שלישי רגיל), וכמעט שלא מורגש שהכל מסופר ע''י אחת מהדמויות. אני מניח שהטלטלות שדמותו של ג'וסי עוברת תורמת לכמעט אובייקטיביות הזו.
מה הפריע לי?
שני דברים עיקריים - הרומנטיות/חוסר ההפתעה של העלילה, וההצבה ה''מקרית'' של ג'וס בצמתים מרכזיים של ההיסטוריה העולמית הנוכחית.
לגבי הנושא הראשון - מרגע שמגלים שמוסי נושע ע''י מי שהוא חשב לאוייב מפלצתי - העלילה (לפחות בעיני) הייתה צפויה. הרעים לא רעים (למעט הבוגד התורן). מוסי מקבל חינוך שהופך אותו לעילוי-מה. נשלח חזרה לשטח האוייב החדש, ושם רוכש חברים, נקלע לדילמות מוסריות ולומד להבין קצת מחדש את הצד הראשון. הסיום - השיא, כבר מתקשר גם לנקודה השניה.
בתזמון מעולה (מבחינת המיקום הגיאוגרפי של כל הדמויות הנוגעות בדבר) מצליח מוסי לגרום
לשתי הדמויות הראשיות - הדמויות-בעלות-קוד-הכבוד-שיכולות-להבין-זו-את-זו-חרף-המלחמה-שביניהן להתאחד נגד הבוגד.
ואם כבר תזמון: לתת לגיבור להחטף ישר אל מרכז העניינים זו פעולה שנחשבת למקדם עלילה טוב מאין כמותו. מצד שני - לא קצת צורם?
באופן כללי - נהניתי, ואני בוודאי אקרא את הספר השני. אבל... בעיני זה לא יותר מעוד ספר טוב למדי.
|
|
|
|
|
לגבי הנקודה השניה (המשך ספוילרים): (חדש)
רז יום רביעי, 28/01/2004, שעה 8:48
בתשובה לmozzess
למעשה, אין שום דבר מקרי בעובדה שג'וס הופך בסופו של דבר למתווך בהשכנת השלום בין שני הצדדים. זוהי, למעשה, זוהי המטרה לשמה הוא נשלח לספינה כמרגל - לברר האם ישנו סיכוי שהקפטן שלה יהיה מוכן לשיחות שלום בין בני האדם לחייזרים.
בנוגע לנקודה הראשונה - כן, זהו מזל יוצא-דופן שג'וס נפל בשבי (אם כי הנסיבות דווקא מחייבות להשתמש בביטוי ''חולץ מהשבי'') על ידי הנער-מלחמה דווקא. לצירוף-המקרים הפנטסטי הזה יש סיבה - בלעדיו לא היה סיפור (נדמה לי שאפילו עורך האתר, אשר טען באוזני אתמול כי סיבה זו אינה מוצלחת דיה, יסכים שהיא מספקת במקרה הנדון לפנינו...).
|
|
|
|
|
או חטיפה או לא ספר (חדש)
mozzess יום רביעי, 28/01/2004, שעה 23:33
בתשובה לרז
הנתון הזה כל כך מוחשי (אתה השלישי שמציין את זה), שהוא צורם.
נכון, לא ניתן לאגוד סיפור סביב דמות משעממת ונטולת ארועים. אבל גלגול הדמות אל ההתרחשויות ב''ילד מלחמה'' הוא מעבר לזרימה הרגילה של עלילה. לא תפור, אבל בולט מדי.
אולי בגלל שזה ספר ביכורים?
יבוא הספר הבא ונשפוט.
|
|
|
|
|
זה בדיוק מה שאני חושב אל המשחק של אנדר (חדש)
דניאל יום רביעי, 28/01/2004, שעה 20:34
מה שכתבת זה בדיוק מה שאני חושב אל המשחק של אנדר
|
|
|
|
|
גוף ראשון, גוף שני, גוף שלישי (חדש)
סליחה על הנודניקיות שבת, 31/01/2004, שעה 10:53
גוף שני: פנייה ישירה אל הקוראים. קשה להאמין שפרקים שלמים נכתבו בסגנון זה.
הפרק הראשון שמופיע באתר בלי פאניקה כתוב בגוף ראשון (המספר הוא הגיבור).
מספר ''יודע כל'' כותב בגוף שלישי.
|
|
|
|
|
הפרק שמופיע ב''בלי פאניקה'' (חדש)
NY שבת, 31/01/2004, שעה 11:46
בתשובה לסליחה על הנודניקיות
(וגם באתר זה) *אינו* הפרק הראשון. חלקו הראשון של הספר אכן כתוב בגוף שני. אם קשה לך להאמין, אתה מוזמן לקנות את הספר.
|
|
|
|
|
פשוט ספר נפלא (חדש)
רוני שבת, 31/01/2004, שעה 11:54
ילד מלחמה הוא באמת ספר ממש מצוין. הוא סוחף, הוא מאוד זורם מבחינת התרגום, והוא פשוט גורם לך להזדהות עם הדמות הראשית בצורה מרשימה.לא התחשק לי להוריד אותו מהידיים.
חוץ מההתלהבות, 2 הערות:
קודם כל, גם לי היתה הרגשה שהספר מזכיר לי את אנדר (ובניגוד לכל מי שאמר את זה עד עכשיו, אני מאוד אוהבת את המשחק של אנדר :) ), אבל ככל שהספר המשיך, זה די עבר לי. נכון, יש פה ילד שמתייחס אל עצמו בתור מבוגר ונאלץ להלחם. אבל הדילמות של ג'וס לא דומות בכלל לדילמות של אנדר, שלא לדבר על זה שאנדר לא מודע באמת לזה שהמלחמה שלו יכולה לשנות משהו. גם ההיבט החשוב של החונך שחוזר בספר הזה הרבה לא מופיע בכלל אצל אנדר. הספרים האלה לא באמת דומים...
ודבר שני, הפרק שכתוב בגוף שני. אני דווקא מאוד אהבתי את ההחלטה הזו, לכתוב את הפרק הזה ככה. זה נתן הרגשה של זיכרון שהילד מספר לעצמו, כי הוא בעצם לא זוכר אותו יותר (כמו שאנשים יודעים על שטויות שלהם מגיל שנה כי ההורים סיפרו להם). בגלל שהכל כתוב בגוף שני, הכל טיפה מעורפל וחסרים הרבה פרטים. כמו שידיד שלי הציג את זה ''את יודעת שקורים שם דברים נוראיים, אבל את לא מסוגלת להבין מה''. זה באמת גם מפחיד וגם מדגיש את הילדותיות של המספר בקטע הזה.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
