עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
אדון עולם
ספרים / דידי חנוך
יום שלישי, 22/07/2003, שעה 0:12
'הפסיפס הסרנטיני' מאת גיא גבריאל קיי
|
|
סקירה זו הופיעה לראשונה באתר הממסד האפל של דידי חנוך
תשבוחת זו היא נטולת ספויילרים באופן מוחלט, שכן את הפסיפס הסרנטיני רשאי כל קורא רשאי לחשוף בעצמו, מתחילתו ועד סופו.
גאי גבריאל קיי ממשיך להשתפר כסופר. ספרו הרביעי, טיגאנה, הוא עדיין הספר האהוב על כותב שורות אלה בכל הזמנים. אבל 'הפסיפס הסרנטיני', צמד הספרים שהוא יצירתו האחרונה של קיי, טוב יותר. הוא מורכב יותר, עדין יותר, רחוק יותר מכל דבר אחר שקיים בז'אנר המגוון והמופלא הזה ששמו פנטסיה.
'הפסיפס הסרנטיני' עוסק בראש ובראשונה באמנות ובתרבות. הדבר טבעי למדי, כיוון שזמן ומקום ההתרחשויות הם ביזנטיום (בספר – סרנטיום) בתקופת הקיסר יוסטיניאן והקיסרית תיאודורה – שיאה של תרבות שקידשה הנאה, אמנות וספורט.
היופי והעוצמה שקיי מעניק, במידה שווה, לאומנות הריקוד, לחווית מירוצי הכרכרות, לאדריכלות ולאמנות הפסיפס, והשילוב המופלא שהוא עושה בין כל אלה לבין הפוליטיקה הסבוכה של אימפריה בזמן קריטי בתולדותיה, הופכים את הפסיפס הסרנטיני ליצירת מופת מעוררת יראה – בלשון המעטה. לסיכום, הנה תרגומי החובבני עד מאד לשירו של ייטס, 'הפלגה לביזנטיום', שהווה את ההשראה לפסיפס הסרנטיני:
הפלגה לביזנטיום
מאת ויליאם בטלר ייטס
אין זו ארץ לזקנים. הצעירים זה בזרועות זה, ציפורים בעצים – אותם דורות מתים – בשירן, מפלי הסלמון, הימים הצפופים ממקרל, דגים, בשר או עוף, משבחים לאורך כל הקיץ כל מה שנוצר, נולד ומת. לכודים באותה מוזיקה חושנית והכל מזניחים אנדרטות לאינטלקט חסר גיל.
אדם זקן הוא אך דבר קל ערך, מעיל מרוט על מקל, אלא אם נשמה מוחאת בידיה ושרה, ושרה בקול רם יותר עבור כל קרע בלבושה בן התמותה, ואין בית ספר לשירה כי לימוד אנדרטות לתפארתה שלה; ולפיכך הפלגתי בימים ובאתי לעיר הקדושה ביזנטיום.
הו חכמים העומדים באשו הקדושה של האל כמו באותו פסיפס זהב על קיר, באים מאש קדושה, כסליל נפתל, והיו מורי שירה לנשמתי. כלו את לבי עד תום; חולה מרוב תשוקה ומחובר הוא לחיה גוססת אינו יודע מה הוא; ואספוני אל תוך אומנות הנצח.
מעת שאהיה מחוץ לטבע לא אקח את צורתי הגשמית מכל יצור טבעי, כי אם צורה כפי שיוצר חרש זהב יווני מזהב צרוף ואמאייל זהוב למנוע מקיסר עייף להרדם; או לגרום לענף זהוב לשיר לאדונים והגבירות של ביזנטיום על מה אשר עבר, עובר או עוד יבוא.
הפסיפס הסרנטיני (The Sarantine Mosaic)
ספר א': הפלגה לסרנטיום (Sailing to Sarantium)
מאת גיא גבריאל קיי (Guy Gavriel Kay)
תרגום: עמית יריב
הוצאת אופוס, 2003
406 עמודים
ספר ב': אדון הקיסרים (Lord of Emperors)
מאת גיא גבריאל קיי (Guy Gavriel Kay)
תרגום: עמית יריב
הוצאת אופוס, 2004
479 עמודים
גיא גבריאל קיי
טיגאנה
הממסד האפל
|
 |
|
