עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
שחק אותה, ג'ורג'ה!
ספרים / דידי חנוך
שבת, 16/03/2002, שעה 0:12
'השחקן' מאת איאן מ. באנקס
|
|
סקירה זו הופיעה לראשונה באתר הממסד האפל של דידי חנוך
הסופר הסקוטי איאן באנקס הוא מזכיר מעט את קלארק קנט, אבל הפוך. כשקנט מוריד את המ'(שקפיים) הוא מתגלה כסופרמן. כשבאנקס, הידוע כסופר מיינסטרים חביב הביקורת, מוסיף לשמו את המ', הוא הופך לסופר אופרות חלל היפר אינטליגנטיות שרובן מתרחשות בעולם אשר במרכזו חברה המורכבת מבני אנוש וממגוון של תבונות מלאכותיות. שם החברה הוא 'התרבות', וזהו גם שמה הלא רשמי של סדרת הספרים הלא לינארית של באנקס. 'השחקן' הוא השני בה על פי סדר הכתיבה, אבל הוא נחשב על ידי רבים כספר הראשון שיש לקרוא.
'התרבות' כסדרה היא מעין תמונת מראה של 'הקנטוס של היפריון'. 'הקנטוס' היא סדרה לינארית (פחות או יותר) ובה סיפור אחד ענק, בעוד במסגרת 'התרבות' נפרשים מספר סיפורים שונים. התבונה המלאכותית ב'קנטוס' היא האיום הטכנולוגי בהתגלמותו, בעוד זו שב'תרבות' היא אמנם מניפולטיבית לעתים, אך שוחרת טוב במובהק. החברה האנושית בהיפריון, למרות אפשרות התנועה המיידית בין כוכבי הלכת השונים, היא הטרוגנית ומורכבת מתת חברות רבות ושונות. ב'תרבות' יש גיוון, אבל היא חברה הומוגנית מאד בעלת ערכים משותפים ברורים.
למרות כל הניגודים, יש לשתי הסדרות מכנה משותף בולט אחד – אלו אופרות החלל החשובות ביותר של שנות ה-90, שתי הסדרות שניתן לציין כאלה שהשלימו את קפיצת המדרגה שהחלה בסדרת הרימום של ברין והעלתה אופרת החלל ממדרגת תת הז'אנר הנחות ביותר במד''ב לתת הז'אנר המרתק ביותר בו.
לאחר ההקדמה הארוכה הזו נעבור, סוף סוף, לספר עצמו. ג'ורגה מוראט הוא שחקן – אדם שמשחק משחקים. בחברה נטולת הרכוש והעשירה של 'התרבות', יש לאנשים שפע של זמן להקדיש למשחקים, וג'ורגה מוראט נמנה על הטובים ביותר מבין השחקנים. אבל הוא משועמם, ונמאס לו ממשחקים בהם לא עומד דבר על כף המאזניים. לכן, כשמופיעה הזדמנות לצאת מ'התרבות' אל אימפריה שכל המבנה החברתי שלה סובב סביב משחק אחד, הוא מסכים, מה עוד שנסיבות נוספות הופכות את הבחירה הזאת לטובה ביותר שהוא יכול לעשות באותה עת.
אימפרית אזאד, ששמה כשם המשחק המניע אותה, היא ההיפך מ'התרבות': אימפריה כוחנית, ברברית, ברוטלית ואלימה המעוניינת בכיבוש ובהתרחבות. ברור שיש ל'תרבות' מטרה מסוימת בשליחת השחקן המבריק לאימפריה, אבל הן לקורא והן לגיבור, המטרה לא לגמרי ברורה. באנקס מצליח לשמור על רמה גבוהה של מתח ועל מיקוד גבוה בגיבור שלו, בעודו מעביר את המסרים החברתיים שלו מהדלת האחורית, באופן שמצליח גם לשרת את העלילה. הוא אף מצליח להביא, ושוב, כדרך אגב, את האקספוזיציה ל'תרבות' שלא נכללה בספר הראשון שכתב על אודותיה, Phlebas Consider.
בסופו של דבר מדובר בספר טוב מאד, מהנה מאד ואינטליגנטי מאד, שנותן הצצה ראשונה לעולם מרתק. מומלץ מאד.
השחקן (The Player of Games)
מאת איאן מ. באנקס (Iain M. Banks)
תרגום: ענבל הר-נוי
הוצאת אופוס, 2003
249 עמודים
השחקן - פרק א'
The Player of Games
Consider Phlebas
הממסד האפל
|
 |
|
