עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
מטיפים מוּעדים
ספרים / דידי חנוך
יום רביעי, 22/05/2002, שעה 0:12
'הפרסקו' מאת שרי טפר
|
|
סקירה זו הופיעה לראשונה באתר הממסד האפל של דידי חנוך
שרי טפר כתבה את 'עשב', הספר המשעמם ביותר שאתרע מזלו של כותב שורות אלה לקרוא. אבל הביקורות ש'הפרסקו' קיבל היו מצוינות ברובן, ובין השאר נאמר בהן שזהו הספר הקומוניקטיבי ביותר שלה. אז למה לא? ננסה.
טעה. טועים. טעינו.
הפרסקו אינו ספר משעמם. לפחות ברובו. הוא קריא ומעניין. אבל הוא גם אחד הספרים הדידקטיים ביותר, המטיפניים ביותר והמעצבנים ביותר שניתן להעלות על הדעת, והעלילה מכילה חורים שניתן להעביר דרכם פריגטה.
הנה התקציר: חייזרים שוחרי טוב נוחתים ובוחרים באשה היספנית מוכה בתור נציגתם לרשויות האמריקניות. הם בוחרים בארה''ב כיוון שהתרבות האמריקאית ''טעימה'' לתרבויות אחרות, והיא המשפיעה ביותר על תרבות העולם. ניחא.
לחייזרים יש מטרה. הם רוצים שהמין האנושי יהיה ''שכן טוב יותר'' על מנת שיוכל להתקבל לקונפדרציה הבינכוכבית. לכן הם נוקטים בצעדים שנועדים לגרום לאנושות להתאים יותר לסטנדרט הגלקטי. כל זה היה יכול להיות אמין, אלמלא העובדה שיש לפחות שלושה גזעים רצחניים לחלוטין בקונפדרציה, שאף מבקרים בכדור הארץ וטועמים – תרתי משמע – ממבחר האנושות. הם מעדיפים בעיקר טעם של מוח.
בעוד גיבורתנו, בניטה אלוורז, הנשיא הדמוקרטי הנחמד, אשתו דמויית ההילארי וסוכן ה-FBI החביב שהוצמד לבניטה מנסים לפעול למען האינטרס של האנושות, סנטור רפובליקני דרומי המתנגד להפלות עושה כמיטב יכולתו לפגום בקשר עם החייזרים. מה המטרה שלו? לא ברור. הוא רוצה לפגוע בנשיא, הוא פרנואיד בקשר לחייזרים (מה שלא ממש מפריע לו לעשות עסקה עם הטורפים). בקיצור, הוא איש רע עם מניעים לא ברורים, לא אמינים, ודמות מעצבנת למדי באופן כללי.
החייזרים מוּנעים בפעולותיהם כגזע על ידי סט של ציורי קיר (זהו הפרסקו שנתן את שמו לספר) המכוסים בלכלוך, שלא נוקו מזה שנים רבות מאד בגלל קדושתם. כשגורמים מסויימים בתוך הגזע שלהם מחליטים לנקות את הפרסקו, מתגלה שהציורים אינם בדיוק מה שהם חשבו. כתוצאה מכך, קורים דברים.
המין האנושי עובר תהליך שיפור ושיפוץ די דוחה בספר הזה. חופש הבחירה, שהחייזרים מדברים על חשיבותו שוב ושוב, נגזל לחלוטין, וברור כי הסופרת וגיבוריה מחזיקים מכך תפנית חיובית. מאז יצירת המופת של ארתור סי קלארק, קץ הילדות, שבסופה עוברת האנושות שלב אבולוציוני אותו מצאו רוב הקוראים מדכא ומפחיד (רק קלארק חשב שמדובר בסוף טוב), לא יצא ספר בעל סוף כה טוב בעיני הסופרת וכה רע בעיני הקורא הממוצע, או לפחות כותב שורות אלה. בניגוד לקלארק, שמותיר בספרו שתי אפשרויות הפתוחות לחלוטין לפרשנות הקורא (והן חלק מהסיבה להיות הספר כה נפלא), טפר לא משאירה צל של לספק.
הרבה מהשינויים שטפר מציגה בספר הם טובים, אבל האנושות מסוגלת להתפתח בכיוונים האלה, כפי שהיא עושה (באופן הדרגתי וצולע, אמנם, ועדיין) במהלך מאות השנים האחרונות, ללא צורך בחייזרים דידקטים שיקחו אותנו ביד ויובילו אותנו לעתיד טוב יותר.
לזכותו של הספר יאמר שיש בו קטעים משעשעים, וכאמור, הוא לא משעמם. אבל בסופו של דבר הוא דידקטי מדי, ובכך דוחה למדי. לא מומלץ.
הפרסקו (The Fresco)
מאת שרי טפר (Sheri S. Tepper)
הוצאת Eos
480 עמודים
הפרסקו
קץ הילדות
הממסד האפל
|
 |
|
